א.ב.מ. ברזל העמק (2000) בע"מ - לבקוביץ ליאון

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
א.ב.מ. ברזל העמק (2000) בע"מ לבקוביץ ליאון
 
א.ב.מ. ברזל העמק (2000) בע"מ - לבקוביץ ליאון
תיקים נוספים על א.ב.מ. ברזל העמק (2000) בע"מ | תיקים נוספים על לבקוביץ ליאון

1269/03 א     18/05/2004




א 1269/03 א.ב.מ. ברזל העמק (2000) בע"מ נ' לבקוביץ ליאון




1


בתי המשפט
בית משפט השלום עפולה
א 001269/03


בפני
:
כב' השופטת ג'אדה בסול

תאריך:
18/05/2004


בעניין:
א.ב.מ. ברזל העמק (2000) בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
גורן חיים

התובעת


נ ג ד



לבקוביץ ליאון





הנתבע

פסק דין


תביעה זו הוגשה על סך 2,143 ₪ בגין ברזל שסיפקה התובעת לתובע וכן בגין עלות מנוף שנשכר לשם העלאת הברזל שהוזמן כאמור לקומת הגג באתר הבניה של הנתבע.

התביעה הוגשה תחילה בסדר דין מקוצר, בתצהיר שצורף בתמיכה לבקשת רשות להגן, נטען על ידי הנתבע וכן על ידי אשתו, כי אין הם חייבים דבר לתובעת.

בדיון הראשון שהתקיים בפני
כב' הרשמת בבקשת רשות להתגונן - בש"א 422/03, ניתנה החלטה על ידי כב' הרשמת לפיה, ניתנה הרשות לנתבע לתקן את בקשת הרשות להגן שהוגשה בתיק, על מנת לאפשר לו העלאת כל הטענות שבמחלוקת.

מדובר בנתבע שאיננו מיוצג על ידי עו"ד ומכאן ועל פי החלטת כב' הרשמת שניתנה בתאריך 4/5/03, היא התירה לנתבע לפנים משורת הדין לתקן את התצהיר התומך בבקשת רשות להגן לשם הוספת כל המסמכים והראיות שבידיהם המבהירים את טענותיהם נגד התביעה.

בתצהיר הנוסף שהוגש לאחר החלטתה של כב' הרשמת, נטען על ידי הנתבע כי ההסכם עליו מתבססת התביעה, זוייף על ידי מנהל התובעת לאחר שהוסיף בכתב ידו תוספת למוסכם בין הצדדים בדבר חיוב על מנוף גדול.

בהמשך נטען כי בשל אותו זיוף, נתבע הסכום הנוסף בגין המנוף בסכום של 878 ₪.

בקשת הרשות להגן התקבלה על ידי כב' הרשמת וניתנה החלטה לפיה, היה על הצדדים להגיש עדויותיהם בתצהירים.

מטעם התובעת הוגש תצהיר של מנהלה – מר אמי אבודרהם ואילו מטעם הנתבע הוגש תצהיר של הנתבע עצמו.

בתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבע, חזר הנ"ל על הטענה בדבר זיוף ההסכם וכן ציין כי אין הוא חייב דבר לתובעת לאור קבלה הנושאת תאריך 6/8/01, לפיה שולם סך של 28,371 ₪ כאשר על גבי אותה קבלה, כי סכום זה מהווה גמר חשבון לאחר זיכוי הפרש.

אותו זיכוי הנזכר בקבלה הנ"ל, לא נמחק מכרטסת הנה"ח והתביעה שהוגשה כוללת את סכום הזיכוי הנ"ל וכן החיוב בגין המנוף.

במהלך החקירה ועל פי הקבלות שהוגשו, התברר שבמהלך התקופה שבה סיפקה התובעת לנתבע ברזל, נערך גמר חשבון לאיפוס החשבון ושלאחריו המשיכה התובעת באספקת ברזל לנתבע.

בתצהיר העדות הראשית, לא צויין כלל ממה נבע אותו זיכוי ובמהלך החקירה נטען על ידי הנתבע, כי מדובר בכמויות ברזל שנחתכו שלא בהתאם לתכניות בתחילת ההתקשרויות בין הצדדים בסוף שנת 2000 ושבגין כך הובטח על ידי מנהל התובעת כי את אותו ברזל הוא ימכור ויזכה את חשבון הנתבע בגינו.

מנהל התובעת בחקירתו ועת נשאל אודות אותו זיכוי והציון מפורשות על גבי הקבלה מיום 6/8/01 בדבר היות התשלום גמר חשבון, טען כי הוא היה חייב לרשום את שרשם כדי לקבל את כספו מהנתבע ועוד הוסיף וטען כי לו היה הנתבע משלם על הוצאות המנוף, הוא היה מוכן לתת את אותו זיכוי.

הטענה בדבר אילוץ מנהל התובעת לרשום על גבי הקבלה, כי הוא מעניק זיכוי בסכום של 1,052 ₪, איננה משכנעת ואיננה מקובלת עליי.

יצויין כי, ב"כ התובעת טען בתחילת הדיון כי העלאת הנושא של הזיכוי, מהווה הרחבת חזית הואיל וטענה זו לא נטענה מפורשות על ידי הנתבע בכתב ההגנה, אך יש להזכיר כי בתצהיר הראשון שצורף לבקשת הרשות להגן, ציין הנתבע כי אין הוא חייב דבר לתובעת וכי הוא שילם את כל מה שהוא חייב, כך שניתן לראות בטענה זו ככוללת בתוכה את הטענה בדבר היות אותו גמר חשבון שכלל את הזיכוי בגין הסך של 1,052 ₪.

אמנם מן הראוי היה לפרט טענה זו כראוי, אך מדובר בבעל דין שאיננו מיוצג ואין לקפח את זכותו להעלות את טענותיו כדבעי. הוסיף לכך, את אישורו של מנהל התובעת במהלך חקירתו הנגדית, כי הוא היה מוכן לתת את אותו זיכוי לנתבע ומכאן שאין להתעלם מטענה מעין זו ובהתחשב בתשובותיו של מנהל התובעת באשר לפשר הכתוב על גבי הקבלה וכן נכונותו באותו מועד לוותר על אותו סכום חוב, משום הרמת הנטל והוכחת הטענה לפיה החוב באותו מועד אכן סולק.

נותרה אם כן המחלוקת, בדבר הוצאות המנוף, שהובא לאתר במיוחד לשם העלאת הברזל שהובא לשטח לגג הבניין בגובה של 6 מטר.

מנהל התובעת ציין בחקירתו, כי התוספת להסכם באשר לעלות המנוף הגדול, נרשמה על ידו בשלב מאוחר יותר לאחר חתימת ההסכם ובהמשך לשיחה טלפונית עם אשת הנתבע.

אף אם אתעלם מהתוספת שהוספה בדיעבד כאמור על ידי מנהל התובעת, אין בכך כדי להושיע לנתבע בטענותיו.

מהחקירות שהתנהלו לפניי, עולה באופן ברור למדי כי מדובר במנוף השונה מהמנוף הרגיל המותקן על משאיות המובילות את הברזל וכל מטרתו היתה לסייע בידי הנתבע להעלאת הברזל שהוזמן אל קומת הגג.

מקובלת עליי טענת מנהל התובעת לפיה, הברזל שהיה מוזמן, היה מובהל לשטח ונפרק על הקרקע וכי לצורך העלאת הברזל לגג בגובה של 6 מטר, אכן יש צורך בהזמנת מנוף מיוחד, דבר הכרוך בהוצאה נוספת שדי מובן מאליו וברור שלא התובעת היא זאת שאמורה לשאת בהוצאה מעין זו, אלא אם הוסכם אחרת בין הצדדים.

אם אתעלם כאמור מאותו משפט שהוסף בכתב ידו של מנהל התובעת בהסכם, הרי שאין כל התייחסות בהסכם לכך שהתובעת תישא בהוצאות מנוף גדול לשם העלאת הברזל לגג.

מכאן, שעל הנתבע לשאת בהוצאות אותו מנוף.

המנוף שהובא לשטח לא היה של התובעת, כי אם של עסק בשם "זדה". התובעת הוציאה חשבונית לנתבע בגין אותו מנוף ב – 5/11/01 ולפי דבריו של מנהל התובעת, החשבונית הוצאה לאחר שנשלחה אליו החשבונית של זדה בגין אותו סכום. הנתבע קיבל לידיו חשבונית זו, אך הוא לא עשה דבר ולא מחה בפני
התובעת על הוצאת אותה חשבונית.

לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 878 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 5/11/01 ועד לתשלום המלא בפועל.

בנוסף, ישא הנתבע בהוצאות התובעת בגין הליך זה בסכום כולל של 800 ₪ + מע"מ אשר ישולמו תוך 7 ימים מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

בנוסף ולאור החלטת כב' הרשמת בתיק בש"א 422/03, הרי שסכום ההוצאות שנפסק בבש"א הנ"ל על פי החלטה מיום 19/6/03, יוטל על הנתבע.


ניתן היום כ"ז באייר, תשס"ד (18 במאי 2004) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


ג'אדה בסול
, שופטת


001269/03א 115 זוהר בוחבוט








א בית משפט שלום 1269/03 א.ב.מ. ברזל העמק (2000) בע"מ נ' לבקוביץ ליאון (פורסם ב-ֽ 18/05/2004)












להסרת פסק דין זה לחץ כאן