מדינת ישראל ו.מ.לתכנון ובניה מגדל העמק - בן חמו אלברט

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
בן חמו אלברט
 
מדינת ישראל ו.מ.לתכנון ובניה מגדל העמק - בן חמו אלברט
תיקים נוספים על בן חמו אלברט

766/02 פ     24/05/2004




פ 766/02 מדינת ישראל ו.מ.לתכנון ובניה מגדל העמק נ' בן חמו אלברט




1
בתי המשפט
פ 000766/02
בית משפט השלום בית שאן
24/05/04
תאריך:
כב' השופטת עיריה מרדכי

בפני
:

מדינת ישראל ו.מ.לתכנון ובניה מגדל העמק

בעניין:
המאשימה
נ ג ד
בן חמו אלברט
הנאשם
מטעם המאשימה: עו"ד מגן

מטעם הנאשם : בעצמו
נוכחים:

הכרעת דין
1. הנאשם הועמד לדין בגין ביצוע עבודות בניה שונות ושימוש במבנים שונים, ללא היתר, הכל כמפורט בסעיף 1 לפרק העובדות בכתב האישום. הנאשם מתגורר בבית משותף ומדובר בעבודות שבוצעו בקשר ליחידת המגורים שלו בבית זה וכן חלקים נוספים של המבנה ושטח הבית המשותף. תוספות הבניה השונות הובילו לסכסוך שכנים בין הנאשם וחלק משכניו.

2. באשר למבנים שפורטו בסעיף 1 א ו-ב לפרק העובדות, מבנה חניה ומחסן, בחצר הבית המשותף, אין מחלוקת שאלו נבנו על ידי הנאשם והוא מחזיק בהם ואין מחלוקת שהם נבנו על ידו לפני שנים רבות. מבנים אלה ניתן לראות בת/10 ות/11. בעבר המבנים היו סגורים באמצעות סורגים ותריסים. בין שנת 2000 ושנת 2002, הוחלפו הסורגים והתריסים בלוחות פח בצדדים וכן בחזית. ת/10 צולם בשנת 2000 ות/11 צולם בשנת 2002. הנאשם, כאמור מודה כי הינו מחזיק ומשתמש במחסן ובחניה המקורה האמורה. הנאשם אף הגיש תמונות מטעמו של המבנה, כפי שהיה בעבר, נ/2 עד נ/4. על פי הודעת הצדדים, המאשימה קיבלה את טענת הנאשם באשר לטענת התיישנות עבירת הקמת המבנים והנאשם מודה בעבירה של שימוש במבנים אלה. אמנם בשנים האחרונות הוכח שמבנים אלה עברו שינויים וביצעו בהם עבודות בניה, אולם לאור הודעת המאשימה על קבלת טענת ההתיישנות באשר לעבירת הבניה, יש להרשיע את הנאשם בעבירת השימוש בלבד, באשר למבנים אלה.

3. באשר למבנה נשוא סעיף 1 ג ו-ד לפרק העובדות הנאשם הודה בהקמת הגגון, אך כפר בכך שבנית החדר האמור בוצעה לאחרונה וטען טענת התיישנות. הוא מודה בהחזקת החדר ובשימוש בו. הנאשם טען שהוא החזיק שטח זה בעבר כשטח אחסנה וסגר חלק מקומת העמודים לפני שנים. לטענתו, קומת עמודים היתה פתוחה רק באופן חלקי באזור זה. הוא מודה שהוא השלים את סגירת קומת העמודים והתקין דלת, וכן שהוא ריצף את השטח שבתוך קומת העמודים וביצע עבודות כך שהשטח הוכשר לצורכי מגורים, עם חיבור למים וביוב.

4. החדר האמור הינו החדר שרואים בת/1 (ליד החץ), נ/1, ת/12, ת/13 ו-ת/16. בכדי להתמקד, מדובר בחדר שסומן באות ג בת/13 ובחדר שבו הדלת מסומנת באות ג בת/12. יש להבהיר שכתב האישום אינו מתייחס למחסן שמימין לחדר זה, שבת/12 (המסומן אף מימין לאות "ד"-בת/13). אותו חדר הינו מחסן ישן שהנאשם מחזיק בו, אשר נסגר על ידו לפני שנים רבות ואין מחלוקת על כך. המחסן לא נכלל בכתב האישום. סעיף זה לאישום מתייחס לחלק הנוסף של קומת העמודים שהוסב על ידי הנאשם לצרכי מגורים. מטעם התביעה, העיד בנדון ע.ת 1 וכן עדי ההזמה. עדים אלה העידו על מועד ביצוע בנית החדר והסבת השטח לחדר למגורים. עד תביעה 1 ציין כי הוא עזר ביציקת הרצפה באזור המקלחת וכן העיד כיצד הוא עזר, בכלל לבנית החדר. הוא ציין שהקירות היו בנויים רק באופן חלקי. הוא ציין שהוא עזר לנאשם לבנות את הפתח בקיר, איפה שרואים את הדלת וכן עזר בבנית הפרדה בתוך החדר בין השירותים והמקלחת. עבודות אלה בוצעו לטענתו בין 97 ל-98. העד אישר שהנאשם היה משתמש בשטח זה בעבר, לאחסן חומרי בנין, כאשר השטח היה סגור בחלקו בלבד. העד הכחיש את טענת הנאשם ששטח קומת העמודים היה סגור לפני כן, עד למקלט. העד ציין שהשטח לא היה סגור בדלת, אלא פתוח לגישה כאשר חלק מהשטח שבין קומת העמודים נסגר בקירות וחלק היה פתוח. ב-97-98 נסגר החדר מכל הכיוונים והוסב למגורים.

עדי ההגנה אף הם העידו שהשטח האמור מתחת לבנין שימש במשך שנים את הנאשם לאחסנת חומרי בנין. עד הגנה 3 (בתו של הנאשם) אישרה שהקיר בו מותקן הדלת היום היה פתוח למחצה. לטענתה היה לאביה דלת מהצד השני מתחת לקומת העמודים שהוא סגר עם קיר, בעת שבנה את חדר המגורים והדלת החדשה. הנאשם מודה שהוא ביצע את יציקת הרצפה והשינויים בקירות והתקנת הדלת והסב את השטח האמור מתחת לקומת העמודים לשמש כחדר מגורים. עדי ההזמה העידו שהם עברו להתגורר בבנין בסוף שנת 1997. על פי עדותם, וכן ת/15 לאחר שהם רכשו את דירתם ובזמן שפועלים שיפצו את דירתם (בטרם עברו), התקשר אחד מהדיירים להודיע שבונים בקומת העמודים, בשטח האופציה להרחבה "שלהם". מדובר באותו שטח בו נבנה חדר המגורים. הם העידו שהנאשם המשיך בביצוע עבודות אלה לאחר שהם עברו להתגורר בבית בסוף שנת 97 ושעבודות אלה הושלמו בין 97 ל-98. יש במכלול הראיות שהובאו על ידי התביעה כדי לבסס את התשתית הראייתית לכך שעבירת הבניה בכל הקשור להשלמת סגירת השטח האמור בקומת העמודים, ויצירת יחידת המגורים, לא התיישנה. לאור האמור הנני מרשיעה את הנאשם בביצוע עבודות הבניה של יצירת חדר המגורים המפורט בסעיף 1 ג לפרק העובדות והקמת הגגון מעל הכניסה לחדר, בקיר החיצוני של המבנה (סעיף 1 ד לפרק העובדות שהנאשם הודה בו).

5. באשר לבניה בסטיה מההיתר ושינוי מיקום המדרגות וסגירת פיר האוורור לשירותים של השכן (עדי ההזמה), טען הנאשם טענת התיישנות. אין מחלוקת שהנאשם קיבל היתר לבנית תוספת לדירתו ב-19.7.94 ואכן ביצע עבודות בניה בסמוך לאחר מכן. מאידך, הוכח שהעבודות שהוא ביצע לאחר מכן היו עבודות הבניה של תוספת הקומה מעל הקומה הקיימת, כאשר הוא לא ביצע באותו זמן את עבודות הבניה שסומנו לביצוע בתוך קומת המגורים הקיימת. בנית גרם המדרגות הפנימי שנועד לחבר בין היחידה הקיימת ליחידה הנוספת שנבנתה על ידו, וכן סגירת פיר האוורור, לא בוצעו בזמן בנית הקומה הנוספת, אלא לאחר מכן.

6. בפועל, המדרגות נבנו בסטיה מההיתר ולא במיקום שסומנו. בפועל, בוצע על ידו סגירה של פיר אוורור שהיה קיים ועבר בקומות המבנה הקיימות בין חדרי השירותים ומקלחת, של הדירות, מקומה לקומה. בענין זה העיד הנאשם עצמו (ביום 23.3.04), בעדותו המשלימה על ההסטוריה של המבנה. מדובר במבנה מגורים משותף ישן אשר קיבל היתרים לביצוע תוספות של הדיירים, במהלך השנים. במקור, היה חלון לכל חדר שירותים ומקלחת. במסגרת התוספות שבוצעו עוד בשנת 1974, כל דייר שבנה תוספת, סגר חלון זה של שכנו והפתרון שנמצא היה בבנית פיר אוורור אנכי, מדירה לדירה, לפתרון בעית אוורור במקלחות ושירותים, לאחר שהחלון נסגר. פתרון זה בוצע בשטח, בכלל המבנים, במתחם, על אף שלא הופיע בתוכניות ההרחבה שקיבלו היתר, בשנת 74. באם הנאשם לא ציין פיר זה בבקשתו לקבלת היתר בשנת 93-94, הרי שהדבר לא בוצע כדין ככל שעל התוכניות לשקף את המצב הקיים בשטח. עובדה זו אינה מעלה או מורידה, ככל שהנאשם סימן את המדרגות לבניה במקום אחר המרוחק מהפיר. בפועל הוא בנה את המדרגות בסטיה מההיתר וקירבם לפיר האוורור. כמו כן לדבריו, הוא ביצע שינויים פנימיים נוספים בקומה הקיימת (שלא נכללו בהיתר) וכדי לבצע את האמור, הוא סגר את פיר האוורור, שעד לאותו מועד עבר כלפי מעלה בשטח דירתו, בשירותים הישנים שהיו קיימים במקום ושרתו את חדרי השירותים ומקלחות של הדיירים שמתחת לדירתו. יתכן שאילו המדרגות היו נבנות במקום שבו סומנו בהיתר, לא היה כל צורך בסגירת פיר האוורור. מכל מקום, אין מחלוקת שההיתר אינו כולל היתר לסגירת פיר זה, ואין מחלוקת שהמדרגות נבנו בסטיה מההיתר.

7. על אף שהנאשם ניסה לטעון שהמדרגות וסגירת הפיר בוצעו לפני זמן רב וחל לגביהם התיישנות, הוא בעצם הודה בפועל שהוא סגר את הפיר והוא בעצם הודה שהדבר נעשה לאחר שעדי ההזמה (השכנים מתחת לדירתו) עברו להתגורר בדירתם. על כך ניתן ללמוד אף מהחקירה הנגדית שלו, של עדים אלה. הפיר נסגר על ידו בקרשים ויציקת רצפה (ראה תמונות ת/15). בכך הוכח, שטענתו שהוא ביצע את האמור עוד בשנת "94-95", אין לה על מה להסתמך. עד תביעה 1 העיד אף על כך שהוא זוכר שבין חנוכה לפסח בשנת 98 הנאשם בנה את המדרגות הפנימיות, והוא זוכר זאת היטב עקב החציבות ורעש ולכלוך שנגרמו לפני פסח בנדון באותה שנה. עדי ההזמה אף הם העידו כיצד סגירת הפיר בוצע, תקופה לא ארוכה לאחר שהם עברו להתגורר במבנה. לאור האמור הוכח שעבודות אלה בוצעו בשנת 98 ועבירת הבניה לא התיישנה ויש להרשיע את הנאשם בביצוע עבודות הבניה של בנית המדרגות בסטיה מההיתר וסגירת פיר האוורור.

8. הנאשם מודה בעבירת הבניה המיוחסת בסעיף 1 ז לפרק העובדות ויש להרשיעו על פי הודאתו.

9. הנאשם טען טענת התיישנות לגבי צינורות הביוב שהותקנו על הקיר החיצוני של המבנה וצויינו בסעיף 1 ח לכתב האישום, (ראה ת/16). לטענתו, עוד בשנת 75 הותקן צינור זה בקיר החיצוני של המבנה. כמו כן, לטענתו בשנת 94 הוא הוסיף והעריך את הצינור החיצוני עד לקומה הנוספת שהוא בנה לפי ההיתר שקיבל באותו מועד. גם המפקח ציין שעל אף שהתוכנית המפורטת אוסרת על ביצוע קווי ביוב בחלק החיצוני של המבנה, במהלך השנים ישנם שכנים שבנו תוספות ויצרו צינורות ביוב חיצוניים. בהעדר מידע מפורט אודות מועד ביצוע הבניה והתקנת הצינורות בחלק החיצוני של המבנה, הנאשם זכאי להנות מהספק בכל הקשור לעבירת הבניה וטענתו להתיישנות בענין זה. הנאשם מודה בשימוש בצינור זה.

10. באשר לאמור בסעיף 1 ט לפרק העובדות לאישום (ראה ת/18), אין מחלוקת שהנאשם בנה בסטיה מההיתר, כאשר הוא פתח חלון בקיר האמור להיות אטום ובנה קרניז לכיוון השטח המיועד להרחבה לצורכי השכנים. עבודות אלה בוצעו בקיר האמור להיות הקיר המשותף בין הרחבת דירתו להרחבה עתידית של אחד משכניו. הנאשם טען שהוא ביצע עבודות אלה בשנת 94 עד 95 בזמן שהקומה הנוספת נבנתה. בהעדר ראיות שיצביעו אחרת, הינו זכאי להגנת הטענה שהינו טוען, באשר להתיישנות עבירת הבניה הנדון. הנאשם מודה בשימוש במבנים אלה.

11. באשר להרכבת צינור הביוב על הקיר הגובל עם השכן והתחברות לשוחת ביוב שהוא חפר, הנאשם הודה באמור ואף טען שהוא פעל כך ככל ששכן אחר לא רצה לאשר לו להתחבר לשוחת ביוב שהוא חפר. עבודות אלה בוצעו בשנת 2000 והנאשם נושא באחריות בגינם.

12. באשר לחפירה מתחת לבנין ושימוש בחלל שנוצר כמחסן, הנאשם הודה בכך. יש מחלוקת בין הנאשם לעדי התביעה, כמה שטח הוא חפר. תחילה ניסה הנאשם לטעון שהוא לא חפר אלא רק השתמש, אך לבסוף, הודה שהוא גם חפר את השטח ואחר כך החל להשתמש בו כאחסנה. כמו כן עדי התביעה העידו כיצד הוא חפר מתחת לבנין להכשיר את השטח ועדותם אמינה עלי בענין זה. לאור האמור יש להרשיע הנאשם בעובדות שפורטו בסעיף 1 ויא ויב לפרק העובדות בכתב האישום.

לאור כל האמור הנני מרשיעה את הנאשם בביצוע עבודות הבניה המפורטות בכתב האישום, פרט לסעיף 1 א, ב, ח ו-ט, שלגביהם אין מחלוקת שהנאשם אכן בנה אותם, אך זכאי להנות מטענת ההתיישנות של עבירת הבניה. כמו כן הנני מרשיעה את הנאשם בעבירת השימוש המיוחסת לו באשר לכלל המבנים נשוא האישום.
ניתנה היום ד' בסיון, תשס"ד (24 במאי 2004) במעמד הצדדים.

עיריה מרדכי
שופטת

טיעון לעונש :

התובעת: באשר למבנים שלגביהם הורשע הנאשם בעבירת בניה, אבקש צו הריסה מיידי ככל שלא ניתן לקבל היתר וכן אבקש צו התאמה להיתר המקורי. באשר לעבירות שהורשע בשימוש, אבקש צו איסור שימוש מיידי. אבקש קנס הולם בהתחשב בהיקף הבניה והיקף העבירות, כפל אגרה, התחייבות באשר לעבירות על הוראות חוק התכנון והבניה כולל אי קיום צו. צו לרישום צו ההריסה בפנקסי המקרקעין.

הנאשם: כשהשכנים התלוננו הפקח לא בא. כשהשכן התלונן על ביצוע הביוב שלי הם באו מיד. הבניה היתה קיימת מ-74. חדר המגורים היה בעבר מחסן שלי. הוא רוצה את השטח כדי לנצל את האופציה שהוא חושב שלו.

גזר דין
הנאשם הורשע כמפורט בהכרעת הדין בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום וזוכה מחלק מעבירות הבניה שיוחסו לו, בגין התיישנות.

שמעתי ושקלתי טיעוני ב"כ המאשימה והנאשם.

אין צורך להכביר במילים לגבי חומרתה של עבירת הבנייה ללא היתר, שהינה אחת מהעבירות הנפוצות במדינה.בהקמת מבנים ללא היתר, הנאשם נטל את החוק לידיו, תוך התעלמות מהוראות החוק. כמו כן, השימוש שהנאשם עושה במבנים, כולל אותם חלקים שקבעתי, שנבנו מזמן וחל לגבי עבירת הבניה התיישנות.
יש בביצוע עבירות אלה חומרה נוספת הואיל וביצוען מחבל בהוראות התכנון שרשויות התכנון עמלו רבות כדי לתכננן ולאשרן, לרווחת כלל תושבי האזור. כך הדבר גם באשר לסכסוך שמעשים כאלה גורמים בין שכנים הגרים יחדיו בבית משותף, ככל שעבירות מסוג אלה יש בהם לפגוע בזכויות הקנייניות של הזולת ובאיכות חייו.

העבירות התגלו במועדים השונים שפורטו בהכרעת הדין. כתב האישום הוגש ב-6.02. החריגות קיימות עד היום ואין בידי הנאשם כל היתר בגינם. הנאשם ממשיך לדגול בגישתו כי הינו זכאי לעשות כרצונו במבנה, ולפעול מבחינת הכלל כל דאלים גבר. המחוקק ביקש למנוע נקיטת פעולות שכאלה. באשר לתיק דנן, הסיבות לכך עולות על פני השטח.

מאידך, חלק מהמבנים אכן נבנו לפני תקופה ארוכה (כגון המחסן חניה בשטח מגרש הבית המשותף), אף אם בוצעו בהם שינויים בשנים האחרונות של החלפת חומרים. גם אם לא אמצה עם הנאשם את הדין עד תום, על הנאשם להבין שהמחוקק אינו משלים עם הצבת עובדות בשטח ואינו משלים עם הנצחתם בשטח אלא על פי היתר כדין.

לאור כל האמור הנני גוזרת על הנאשם את העונשים כדלקמן-

1. תשלום קנס בשיעור 5,000 ש"ח או 50 ימי מאסר תחתיו.
* הקנס ישולם ב-5 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים הראשון לא יאוחר מיום 10.6.04 והאחרים לא יאוחר מה-10 לכל חודש שלאחריו.
לא ישולם תשלום במועד יעמוד כל הקנס לתשלום מיידי .
באם הנאשם הפקיד סכום בגין צו הבאה , יקוזז מסכום הקנס .

2. אני מחייבת את הנאשם לחתום על התחייבות כספית בסך 10,000 ש"ח, להימנע, תוך 3 שנים מהיום, מלעבור עבירה על סעיפים 204,205,210,237,240 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה 1965 .
יסרב לחתום על ההתחייבות יאסר ל -14 ימים או עד שיחתום, לפי המוקדם.

3. באשר לכפל אגרה ככל שלא ברור על פי איזה מבנים חושב הסכום המפורט בכתב האישום והתקבלה טענת ההתיישנות לגבי חלק מהמבנים איני יכולה לחייב בנדון.

4. אני מחייבת את הנאשם להרוס את החדר נשוא סעיף 1 ג, הגגון (נשוא סעיף ד), הגבהת הקיר נשוא סעיף ז והמבנים נשוא סעיפים י ויא לכתב האישום כמצבם ביום ההריסה, בתוך 8 חודשים מהיום-זולת אם יהיה לו היתר כדין . באשר למבנים המצויינים בסעיף ה ו-ו לסעיף 1 לפרק העובדות הנני מחייבת את הנאשם להחזיר את המצב לקדמותו, על פי ההיתר שבידו ולפתוח את הפיר בחזרה בתוך התקופה האמורה דלעיל, אלא אם יהיה בידיו היתר כדין. כמו כן יפעל להחזרת המצב לקדמותו בכל הקשור לסעיף יב לכתב האישום, קרי מילוי החפירה שבוצעה בתוך המועד האמור, אלא אם יהיה בידו היתר כדין.

5. באשר לבקשת המאשימה לצו איסור שימוש, ניתן בזה צו איסור שימוש במבנים המפורטים בסעיף 1 ו-ב לכתב האישום שייכנס לתוקף בעוד 12 חודש מהיום זולת אם יהיה לנאשם היתר כדין. ניתן בזה צו איסור שימוש במבנה נשוא סעיף 1 ג (חדר המגורים) שייכנס לתוקף בעוד 8 חודשים מהיום, המועד שבו נכנס צו ההריסה וההתאמה להיתר המקורי, לתוקף. באשר לסעיף 1 ח לכתב האישום וסעיף 1 ט לכתב האישום לא ברורה לי כיצד ניתן לאכוף צו איסור שימוש. לגבי הצינורות, שהורכבו לפני זמן רב, בדומה לצינורות שהורכבו במבנים דומים, איני סבורה שיש מקום לצו איסור שימוש. לגבי חלון וקרניז, כפי שציינתי לא ברור לי כיצד לאכוף צו איסור שימוש. העובדה שהנאשם בנה מבנים אלה מזמן, ועבירת הבניה התיישנה, אינה משנה את העובדה שככל שהם קשורים בקיר האמור להיות משותף, זכאי מי שבעל זכות שימוש באותו קיר לדרוש את סילוקם. באשר לסעיף 1 י עד יב לכתב האישום ניתן בזה צו איסור שימוש הנכנסים לתוקף במועד כניסת צו ההריסה דלעיל בתוקף, לגביהם.

6. ניתן בזאת צו לרשם המקרקעין לרשום את הצווים דלעיל בפנקסי המקרקעין.
ב"כ המאשימה יטפל ברישום הצו .

הודעה והוסברה זכות ערעור תוך 45 יום מהיום .
ניתנה היום ד' בסיון, תשס"ד (24 במאי 2004) במעמד הצדדים.

עיריה מרדכי
שופטת

000766/02פ 117 איריס סויסא הרוש








פ בית משפט שלום 766/02 מדינת ישראל ו.מ.לתכנון ובניה מגדל העמק נ' בן חמו אלברט (פורסם ב-ֽ 24/05/2004)












להסרת פסק דין זה לחץ כאן