דוד כהן - אופק מ.ב.א. דיפנס בע''מ
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
דוד כהן אופק מ.ב.א. דיפנס בע"מ




דוד כהן - אופק מ.ב.א. דיפנס בע''מ

סכסוך עבודה 19920-04/10     08/08/2011 (סע)



תיקים נוספים על דוד כהן
תיקים נוספים על אופק מ.ב.א. דיפנס בע"מ




סע 19920-04/10 דוד כהן נ' אופק מ.ב.א. דיפנס בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע



ס"ע 19920-04-10 כהן נ' אופק מ.ב.א. דיפנס בע"מ


בפני
:
כב' השופט
משה טוינה
נציג מעבידים – דב אבדור

התובע:
דוד כהן
ע"י ב"כ עו"ד מיכה דוד


נגד

הנתבעת:
אופק מ.ב.א. דיפנס בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אייל אברמוב
ועו"ד ענבר מוזס





פסק דין



פסק דין
זה עניינו תביעה שהגיש מר כהן דוד (להלן- "התובע") נגד חברת אופק מ.ב.א. דיפנס בע"מ
(להלן- "הנתבעת") המתייחסת לתקופת העסקתו בשירותה מחודש אפריל 2006 ועד כולל חודש דצמבר 2007. בתביעה ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, הפרשי שכר, תשלום עבור זכויות סוציאליות ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה. סה"כ ביקש התובע ברכיבי התביעה השונים לחייב את הנתבעת בתשלום סכום כולל של 40,530 ₪.

הצדדים:

1.
התובע, תושב קריית מלאכי, עבד בשירות הנתבעת החל מחודש אפריל 2006 ועד חודש דצמבר 2007 והוצב מטעמה כשומר במפעל חברת טיבון וויל באזור התעשייה קריית מלאכי.

2.
הנתבעת הינה חברה בע"מ העוסקת במתן שירותי שמירה ואבטחה.

3.
ביום 17 דצמבר 2007, בעת שהיה התובע בעבודה, נעצר התובע בחשד לביצוע עבירות על פי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח משולב] תשל"ג-1973. לאחר מעצרו לא חזר התובע לעבודה בשירות הנתבעת.

התביעה:

4.
על פי כתב התביעה, בתום תקופת המעצר בתחילת חודש מאי 2008, פנה התובע לנתבעת, וביקש לחזור לעבודה בשירותה ונדחה. בנסיבות אלה, טוען התובע כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים לתקופת העסקה שעד דצמבר 2007 ולדמי הודעה מוקדמת.

5.
בכתב התביעה נטען עוד כי התובע זכאי להפרשי שכר, המתייחסים בין היתר להעסקה בשעות נוספות בהתבסס על דוחות נוכחות, בסכום כולל של 18,388 ₪; ולהחזר ניכויים שנוכו שלא כדין (דמי טיפול וביגוד) משכרו בסך של 715 ₪.

6.
על פי כתב התביעה, לא שילמה הנתבעת לתובע, תשלום עבור ימי חג את מלוא קצובת ההבראה לה הוא זכאי וכן לא שילמה לו החזר הוצאות נסיעה להם הוא זכאי. על רקע זה ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום עבור ימי חג בסך של 2,861 ₪; תשלום קצובת הבראה בסך של 1,272 ₪ ובהחזר הוצאות נסיעה בסך של 1,907 ₪.

7.
לבסוף טען התובע כי הנתבעת הייתה מחויבת מכוח הוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף השמירה להבטיח את זכויותיו בהסדר פנסיה מקיפה ביחס לתקופת עבודתו בשירותה ונמנעה מלעשות כן. לפיכך, ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה בסך של 4,282 ₪.

8.
למען הסדר הטוב נוסיף כי במסגרת התביעה ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום דמי פדיון חופשה תביעה שנזנחה בסיכומיו.

9.
אין בדעתנו להידרש לטענות הנתבעת בעילות התביעה השונות, די לומר כי לדעת הנתבעת אין ממש בתביעה על רכיביה השונים, למעט לתשלום סכום בסך של 6,673 ₪ אשר הועברו לתובע במסגרת ההליכים נשוא פסק הדין.

10.
אשר על כן, נפנה להלן לבחינת רכיבי התביעה השונים בסדר הצגתם בפרק זה; ונתחיל בתביעה לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת.

התביעה לתשלום פיצויי פיטורים:

11.
כאמור לעיל, הוצב התובע מטעם הנתבעת כשומר במפעל של חב' טיבון ויל בקרית מלאכי בחודש אפריל 2006 והוצב שם עד לחודש דצמבר 2007.

12.
ביום
17 דצמבר 2007 נערך חיפוש בעמדת השמירה בה הוצב התובע, והתובע נעצר משנמצא מחזיק ברשותו סמים מסוג חשיש וקנאביס במשקל כולל של כ- 2 ק"ג (פיסקה 1 לגזר הדין תיק פלילי 1298/07 מדינת ישראל נ. דוד כהן
, נספח ג' לכתב ההגנה).

13.
התובע היה נתון במעצר עד לחודש מאי 2008. ביום 6 במאי 2008 בעקבות הרשעתו בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, בניגוד לסעיפים 7 (א) ו- (ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח משולב] תשל"ג- 1973, נגזרו על התובע שישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות; מאסר על תנאי וקנס.

14.
במהלך התקופה בה היה נתון התובע במעצר, ניתק התובע קשר עם מקום העבודה. בהקשר זה נשאל התובע בעדותו בבית הדין והשיב :-


"ש.
נכון שהיית עצור כמעט חמישה חודשים?
ת.
לא. הייתי עצור כחודש ואחר כך מעצר בית עד תום ההליכים.
ש.
במהלך התקופה שהיית עצור, האם דיברת עם מישהו מאופק?
ת.
בזמן שהייתי עצור לא דיברתי עם אף אחד.
ש.
במהלך התקופה שהיית עצור שלחת איזה מכתב לאופק?
ת.
לא.
ש.
לא היה לך שום מגע עם אופק?
ת.
לא שום דבר."

(עמוד 6 לפרוטוקול מיום 28 אוקטובר 2010, שורות 20 – 27).

15.
מיד עם מעצרו של התובע, דאגה הנתבעת להצבת עובד בעמדה עליה הופקד התובע. (ראה : עדותו של מר חיון, עמוד 17 לפרוטוקול מיום 28 אוקטובר 2010, שורות 3-7).

16.
עם שחרורו של התובע ממעצר ביקש התובע לחזור לעבודה ונדחה במכתב מיום 22 יוני 2008 בטענה כי הנתבעת רואה בהיעדרותו מהעבודה בעקבות מעצרו בשל הימצאות סמים בעמדת השמירה, כהתפטרות.

17.
כאמור טוען התובע, כי יש לראות בסירוב הנתבעת להחזרתו לעבודה כמעשה של פיטורים בלא מתן הודעה מוקדמת, ומכאן זכותו לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת.

18.
לטעמנו העובדות לעיל מלמדות כי הלכה למעשה הסתיימו יחסי עובד – מעביד בין הצדדים בעקבות מעצרו של התובע ועל רקע ביצוע עבירה פלילית וההליך הפלילי שנוהל נגדו. בנסיבות בהן אין כל ודאות כי התובע יוכל לחזור ולהשתלב במסגרת העבודה, תוך פרק זמן סביר. במציאות זו אין להחזיר במעביד, הנתבעת בפני
נו, כבת ערובה להבטחת מקום העבודה של העובד עד לסיום ההליך הפלילי, הליך שיכול ויארך שנים. מכאן שיש לראות ביחסי עובד מעביד בין הצדדים כיחסים שהגיעו לסיומם כתוצאה מסיכול חוזה העבודה בעקבות מעצרו של התובע וניהול הליך פלילי נגדו.

19.
משנמצא כי יחסי עובד מעביד הסתיימו בשל סיכול חוזה העבודה ובהעדר הוראה מפורשת בחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג- 1963, המקנה לעובד זכות לפיצויי פיטורים על רקע סיומם של יחסי עובד מעביד כתוצאה ובשל ההליך הפלילי שנוהל נגדו - אין התובע זכאי לפיצויי פיטורים. משנדחתה טענת התובע לפיטורים - אין הוא זכאי להודעה מוקדמת.

20.
לחילופין, משניתק התובע כל קשר עם מעבידתו במהלך תקופת המעצר ולא דאג לעדכן את האחרונה על אפשרות חזרתו לעבודה ומועד חזרתו לעבודה – יש לראותו כמי שהתפטר מעבודתו בנתבעת.

21.
מהאמור לעיל עולה, כי דינה של התביעה לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת – להידחות.

התביעות לתשלום הפרשי שכר והחזר ניכוי משכר העבודה:

22.
התביעה להפרשי שכר מבוססת על דוחות הנוכחות, והיא אומרת, כי לתובע לא שולם השכר לו הוא זכאי בהתבסס על שעות העסקתו בפועל בשירות הנתבעת המתועדים בדוחות הנוכחות. במסגרת התביעה להחזר ניכוי מהשכר, טען התובע לניכוי שלא כדין משכר עבודה המקבל ביטוי בניכוי מדי חודש בחודשו של 15 ₪ כ"דמי טיפול" וסכום בסך של 150 ₪ ממשכורות חודש אפריל-מאי ו-100 ₪ ממשכורת יוני 2006 תחת הכותרת "ביגוד". בתביעות אלו נדון להלן.

23.
אין הנתבעת חולקת על דוחות הנוכחות ובהם רישום שעות העבודה, אשר צורפו לתצהיר התובע.

עם זאת, טוענת הנתבעת כי לתובע שולמה תוספת בשיעור של 8% למשכורתו הבסיסית במרבית תקופת העסקתו, וזו שולמה בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף השמירה, תמורת העסקה בשעות נוספות. לפיכך טוענת הנתבעת, כי התביעה להפרשי שכר המבוססת על חישוב שכר הכולל גמול בגין העסקה בשעות נוספות (והמתעלם מתשלום התוספת הבאה בתמורה על העסקה בשעות נוספות מכוח הוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה) - דינה להידחות.


לטענת הנתבעת, ניכויי דמי הטיפול ומשכר התובע הביגוד נעשה כדין.

24.
ההסכם הקיבוצי בענף השמירה והאבטחה מאפשר תשלום תוספת בשיעור של 9% מהשכר בגין שעות נוספות גלובליות "בעד כל שעה נוספת ביום חול שלאחר 8 שעות עבודה ליום ... עד לתקרת מכסת שעות העבודה המותרות על פי החוק".
(סעיף 10.2 א' להסכם הקיבוצי הנ"ל).


מכוח היתר שנתן שר העבודה והרווחה, על פי הסמכות הנתונה לו בסעיף 11 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א – 1951, מותר להעסיק עובד עד 4 שעות נוספות ביום ו- 12 שעות עבודה נוספות בשבוע.


מכאן, שהוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה והאבטחה מאפשרת תשלום תוספת בשיעור של 9% מהשכר בגין שעות עבודה נוספות גלובליות עד לתקרת העסקה של 4 שעות עבודה נוספות ביום ו- 12 שעות עבודה נוספות בשבוע.

25.
בענייננו, הועסק התובע במשמרות של 12 שעות כדבר שבשגרה. דהיינו, מעבר ל- 12 שעות עבודה נוספות שבועיות. התוספת הנטענת שולמה בשיעור של
8% מהשכר והיא איננה מופיעה כרכיב שכר נפרד בתלוש השכר.

26.
מכאן, שאין בסיס לטענה כי לתובע שולמה תוספת על העסקה בשעות נוספות גלובליות בתנאים שנקבעו בהסכם הקיבוצי בענף השמירה והאבטחה שבהתקיימם פטורה הנתבעת מתשלום גמול בגין העסקה בשעות נוספות.

27.
משנכללה התוספת בשיעור של 8% משכר המינימום (לטענת הנתבעת על חשבון העסקה בשעות נוספות), בשכר השעה ונבלעה בתוכה; רואים בשכר ששולם לתובע (הכולל את התוספת הנטענת), כשכר רגיל המשמש בסיס לתשלום גמול בגין העסקה בשעות נוספות וגמול בגין העסקה בימי מנוחה שבועית (ראה: סעיף 5 לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958). לפיכך, אין לקבל את טענת הנתבעת המבקשת לקזז את התוספת כביכול ששילמה לתובע על העסקה בשעות נוספות בעת עריכת חישוב השכר לו זכאי האחרון.

28.
בהתאם זכאי התובע להפרשי שכר, כמפורט בחישוב שנעשה בתצהירו. חישוב המבוסס על שעות העבודה בפועל כאמור בדוחות הנוכחות אשר אינם במחלוקת, תעריף השעה על פי תלוש השכר בחודש הרלוונטי לדוח הנוכחות אליו מתייחס החישוב, ותשלום גמול בגין העסקה בשעות נוספות על שעות שהן מעבר ליום העבודה הרגיל. מהסכום האמור נוכה התשלום בפועל.

29.
על בסיס האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע הפרשי שכר בסכום כולל של 18,383 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2008.

30.
תלושי השכר מלמדים כי מדי חודש בחודשו נוכה משכר התובע סכום בסך של 15 ₪ כ"דמי טיפול". בתצהיר שהגיש מר חיון מטעם הנתבעת לא הייתה כל התייחסות, לבסיס מכוחו בוצע הניכוי האמור ולשימוש שנעשה באותם כספים.

31.
מכאן, שיש לקבל את טענת התובע לפיה הניכוי מהשכר בשיעור של 15 ₪ תחת הכותרת "דמי טיפול", נעשה שלא כדין, ובהתאם זכאי התובע להחזר הכספים שנוכו בסכום של 315 ₪.

32.
הניכוי בסכום של 150 ₪ ממשכורות חודש אפריל ומאי ו- 100 ₪ ממשכורת חודש יוני 2006, תחת הכותרת "ביגוד" אינו נופל לרשימת הסכומים המותרים בניכוי בהתאם לסעיף 25 לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958; ובכך די לקבלת התביעה ברכיב זה.

33.
משכך על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים שנוכו תחת הכותרת "ביגוד" בסכום כולל של 400 ₪.

34.
לסכומים שנפסקו לזכות התובע המתייחסים לניכויים מהשכר יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.08.

התביעות לתשלום דמי חגים, קצובת הבראה והחזר הוצאות נסיעה.

35.
עובד שעתי דוגמת התובע, זכאי בחלוף שלושה חודשים לעבודתו, לתשלום עבור ימי חג בהן לא עבד (ראה: עע 3000360/98 נחום צמח נ' ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986 בע"מ)) בתנאים שנקבעו בהסכם הקיבוצי ובצו ההרחבה. כך נקבע בסעיף 20 לצו ההרחבה בענף השמירה, כי:

"עובד לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה שלא נעדר מהעבודה סמוך ליום אחד ... אלא בהסכמת המעסיק, יהיה זכאי לתשלום מלא בעבור 9 ימי חג ... עובד יומי לא יהיה זכאי לתשלום עבור יום חג שחל בשבת".

36.
בהתאם לאמור לעיל ועל בסיס טבלת ימי החג שצירף התובע לתצהירו זכאי האחרון לתשלום עבור 13
ימי חג (בניכוי ימי החגים שחלו בתקופה של שלושת החודשים הראשונים להעסקתו של התובע וימי חג בהם עבד אחרון) לפי הפירוט הבא:


בשנת 2006; שני ימי חג בראש השנה, יום הכיפורים ושני ימי חג הסוכות.


בשנת 2007; שני ימי חג פסח, חג השבועות, שני ימי ראש השנה, יום הכיפורים ושני ימי חג סוכות.

37.
בעבור 13 ימי חג תשלם הנתבעת לתובע סכום של 2,241 ₪ (על בסיס שכר יומי של 172.4 ₪). לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.08.

38.
משהשלים התובע שנה לעבודה בנתבעת, הוא זכאי לדמי הבראה בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה שעניינו תשלום קצובת הבראה לכלל העובדים המועסקים במשק.

39.
בענייננו שילמה הנתבעת לתובע בחודש אוגוסט 2007 קצובת הבראה בסך של 1,590 ₪, המהווה תשלום מלוא קצובת הבראה עבור שנת עבודתו הראשונה.

40.
בעד החלק היחסי לשנה השנייה לעבודתו של התובע בשירות הנתבעת זכאי התובע לקצובת הבראה על פי החישוב הבא:


1,431 ₪ = 6 ימי הבראה לשנה
x
318 ₪ (ערך יום הבראה) * 9/12 חודשי עבודה

41.
לפיכך, מתקבלת התביעה לתשלום קצובת הבראה, בסכום האמור לעיל (1,431 ₪) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.08.

42.
בתביעתו ביקש התובע לחייב את הנתבעת בהחזר הוצאות נסיעה על בסיס מחיר כרטיס חופשי חודשי באזור מגוריו בסך של 196 ₪ לחודש. בהתאם טען התובע, כי בהתחשב בתקופת העבודה שאיננה במחלוקת הוא זכאי להחזר הוצאות נסיעה בסכום בסך 3,920 ₪ ומתוכם שילמה הנתבעת סכום של 2,013 ₪ בלבד. לפיכך ביקש התובע, לחייב את הנתבעת בתשלום ההפרש בסך של 1,907 ₪.

43.
לטענת הנתבעת דין התביעה להחזר הוצאות נסיעה להידחות, משניתנה לתובע אפשרות לעשות שימוש בהסעה שהועמדה לעובדי המפעל (ובכללם אשת התובע); ולפיכך, אין הוא זכאי להחזר הוצאות נסיעה.

44.
מדוחות הנוכחות שהציג התובע והם אינם במחלוקת עולה, כי התובע נדרש להתייצב במקום העבודה בשעה 06:00. מעדותו של התובע נמצא, כי בשעה האמורה לא הייתה הסעה למפעל. בהקשר זה נשאל התובע והשיב:

"ש.
אתה יכול לומר מה היו שעות ההסעה לעובדי טיבון ויל במפעל? אתה אבטחת את מתחם טיבון ויל נכון?
ת.
נכון. ההסעות היו בשעה 07:00, 06:30 עד שעה 08:00, 07:30"
(עמ' 5 לפרוט' מיום 28.10.10 שורות 15-17).

45.
עדות זו של התובע לפיה לא היו הסעות למפעל, לשעה בה אמור היה
להתייצב לעבודה לא נסתרה. בנסיבות אלה, אין הנתבעת יכולה להשתחרר מחובתה לדאוג לתשלום החזר הוצאות נסיעה לתובע מהנימוק כי העמידה לרשות התובע הסעה למקום העבודה.

46.
אשר על כן זכאי התובע להחזר הוצאות נסיעה על בסיס עלות כרטיס חודשי מוזל, ובהתאם יש לקבל את התביעה לתשלום החזר הוצאות נסיעה בסכום הנתבע בסך 1,907 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2008.

התביעה לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה:

47.
על פי כתב התביעה הייתה הנתבעת חייבת להסדרת זכויותיו של התובע במסגרת הסדר של קרן פנסיה מקיפה ביחס לכל תקופת העסקתו בשירותה.
עוד נטען בכתב התביעה, כי בפועל לא דאגה הנתבעת להסדרת זכויותיו של התובע במסגרת פנסיה מקיפה ומכאן התביעה לפיצוי בגובה הפרשות המעביד לקרן פנסיה בשיעור של 6% מהשכר.

48.
לטעמנו, לא יכולה להיות מחלוקת על זכותו של התובע, להסדרת זכויותיו בקרן פנסיה מקיפה שעה שהנתבעת הינה חברה העוסקת בתחום השמירה, התובע הועסק בשירותה של הנתבעת בעבודת שמירה ומכאן שחלות הוראות צו ההרחבה בענף השמירה על הצדדים שבפני
נו, וביניהם החובה להבטחת זכויות העובד בהסדר של פנסיה מקיפה (ראה: סעיף 25 לצו ההרחבה בענף השמירה).

49.
בפועל לא הובטחו זכויות התובע במסגרת הסדר פנסיה מקיפה ביחס לתקופת העסקתו בשירות הנתבעת; ולפיכך זכאי התובע לפיצוי בגובה הפרשות המעביד בקרן הפנסיה בשיעור של 6% מהשכר.

50.
במסגרת תצהיר התובע פירט התובע מדי חודש את מספר השעות הרגילות שעבד ועל בסיסם את גובה הפרשת המעביד לטובת הסדר פנסיה מקיפה בהסתמך על שכר השעה נכון לאותו חודש. בהתאם ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בגין אי ביצוע הפרשה לקרן פנסיה בסך של 4,282 ₪.

51.
חישוב זה של התובע מקובל עלינו ויש לאמצו. בהתאם על הנתבעת
לשלם לתובע פיצוי בגין הבטחת זכויותיו בהסדר קרן פנסיה מקיפה בסכום הנתבע בכתב התביעה בסך של 4,282 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.08.



סוף דבר:

52.
מהמקובץ עולה, כי על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:


א.
הפרשי שכר, בסכום של 18,388 ₪;

ב.
החזר ניכויי שכר, בסכום של 715 ₪;

ג.
תשלום עבור ימי חג בסכום של 2,241 ₪;

ד.
דמי הבראה, בסכום של 1,431 ₪;

ה.
החזר הוצאות נסיעה, בסכום של 1,907 ₪;

ו.
פיצויים בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, בסכום של 4,282 ₪.

לסכומים שפורטו לעיל, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.08.

53.
בסיכומיו הודה התובע, כי קיבל סכום של 6,673 ₪ על חשבון הזכויות המפורטות לעיל, סכום זה יש לנכות מהסכומים שנפסקו לזכות התובע.


בסיכומיה טענה הנתבעת, כי יש בכוונתה להעביר לזכות התובע המחאה בסכום של 2,069 ₪ על חשבון זכותו לדמי חגים, במקביל להגשת הסיכומים לבית הדין. ככל שעשתה כן, היא זכאית לקזז סכום זה מהסכומים שחויבה בהן כאמור בפסקה 51 לעיל.

54.
לאור תוצאת פסק הדין, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 5,000 ₪.

55.
הערעור על

פסק דין
זה בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום ממועד ההמצאה לצד המבקש.
פסק הדין ניתן במותב חסר בהתאם להחלטה מיום 28.10.10.

ניתן היום,
ח' באב תשע"א, 8 באוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.


נציג מעבידים- דב אבדור

משה טוינה
, שופט







סע בית דין אזורי לעבודה 19920-04/10 דוד כהן נ' אופק מ.ב.א. דיפנס בע"מ (פורסם ב-ֽ 08/08/2011)











תיקים נוספים על דוד כהן
תיקים נוספים על אופק מ.ב.א. דיפנס בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט