עו"ד רפאל שטוב - עירית מגדל העמק

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
עו"ד רפאל שטוב עירית מגדל העמק
 
עו"ד רפאל שטוב - עירית מגדל העמק
תיקים נוספים על עו"ד רפאל שטוב | תיקים נוספים על עירית מגדל העמק

1662/99 עב     08/08/2001




עב 1662/99 עו"ד רפאל שטוב נ' עירית מגדל העמק






כב' השופט חיים סומך
- שופט ראשי
נציג ציבור (עובדים): מר סאלחה סאלח
נציג ציבור (מעבידים): גב' ציפורה נטל

בפני
:

עו"ד רפאל שטוב

בעניין:
התובע
א. בן טובים
ו/או טיבי יצחק ואח'
ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1. אלי ברדה
2. עירית מגדל העמק

ע"י ב"כ עו"ד אילן גורביץ'
3. היועץ המשפטי לממשלה
ע"י ב"כ עו"ד דניאל גולדברג
הנתבעים
פסק - דין

1. לפנינו תביעת התובע לחייב הנתבעים בסעדים כדלקמן:
א) סעד הצהרתי, הקובע כדלהלן:
1) הפסקת עבודתו של התובע בעיריה נעשתה שלא כדין, בהעדר בסיס עובדתי או משפטי,והיא בטלה מעיקרה. (נתבעת 2 תיקרא להלן "העיריה").
2) יחסי העבודה בין הצדדים, ממשיכים לשרור, התובע זכאי לתשלום מלוא שכרו וזכויותיו עבור התקופה שמיום הפסקת עבודתו, בהתאם להסכמים שנחתמו עמו, בכלל זה זכאי התובע להפרשי שכר בסך נומינלי של 84,919 ₪, נכון ליום הגשת התביעה המתוקנת.
כן זכאי התובע לתשלומים עבור קרן השתלמות, בסך כ- 1,800 ₪ לחודש, ובסה"כ, עבור חמשת החודשים מיום הפסקת עבודתו, זכאי הוא לסכום שלא יפחת מסך 9,000 ₪.
ב) פיצויים בגין הנזקים ועגמת נפש שנגרמו לתובע עקב הפרת חוזה עבודתו והלת שכרו וגמלתו, בסכום שלא יפחת מסך 50,000 ₪.
ג) לחילופין, סעד הצהרתי לפיו זכאי התובע לתשלום מלוא זכויותיו כגמלאי בהתאם להסכמים עמו (נספחים ב,ה, ו-ח לכתב התביעה), ובהתאם להתחייבויות העיריה כלפיו. בכלל זה, זכאי התובע לתשלום 4 חודשים חלף הודעה מוקדמת, לתשלום גימלה חודשית בשיעור 70% לפי בסיס שכר נבחרים, לתשלום פדיון ימי מחלה וימי חופשה שנצברו לזכותו, מענק פרישה וכל יתר הזכויות המוקנות לו בהתאם להסכמים עמו.
ד) לחילופי חילופין, זכאי התובע לתשלום פיצויים בגין הפרת ההסכמים עמו שלא כדין, בשיעור שלא יפחת מן ההפרש בין הגמלה המשולמת ואשר תשולם לו בסך נומינלי שלא יפחת מ- 84,919 ₪, כפי שפורט לעיל.
ה) לחילופין, זכאי התובע לתשלום פיצויי פיטורין כדין, בהתאם לשכר ששולם לו על בסיס ההסכמים עמו.
ו) לחילופי חילופין, זכאי התובע לסעד הצהרתי לפיו הוא זכאי לתשלום גימלה בשיעור שנקבע ע"י הממונה על השכר בתאריכים 10.12.98 ו- 2.2.99 או לגימלה שתחושב לפי 2% לשנה, בצירוף תוספת אחוזי גמלה, כמקובל ברשויות המקומיות.
ז) כן זכאי התובע לתשלום פיצויי הלנת שכר, על כל רכיב משכרו ומגמלתו שלא שולם לו או ששולם באיחור, לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים זאת לאור התנהגות הנתבעים בחוסר תום לב ובשרירותיות, לחילופין זכאי התובע לתשלום הפרשי ריבית והצמדה כדין.

זאת בגין יחסי עובד ומעביד שהתקיימו בין הצדדים מ- 12/1979 והתקיימו, לטענת התובע, גם במועד הגשת התביעה.
2. א) בכתב ההגנה שהוגש ע"י נתבעים 2,1 הוכחשו טענות התובע.
כן נטענה טענה של חוסר יריבות לאי קיומם של יחסי עובד ומעביד,בנוסף, אין עילת תביעה נגד נתבע 1 ככזה בתפקידו כראש העיריה.
ב) הוכחשה תקיפותם של ההסכמים שנחתמו עם התובע, בכל מקרה חוקת העבודה אינה חלה בין הצדדים אף אם ההסכמים חלים הואיל וחוקת העבודה אינה חלה על יחסי עבודה המושתתים על חוזה בכירים.
כן נטענה טענת אי חוקיות ההסכם ו/או ההסכמים שנעשו עם התובע, כי לא נתקבל לגביהם אישור הממונה על השכר, הכל כמפורט בכתב ההגנה, לפיכך, אין התובע זכאי לשיעור פנסיה של 4% לשנה.
ג) בנוסף, נטען שמועצת העיריה לא הייתה מוסמכת לאשר תנאי פרישה המנוגדים לחוות דעת הממונה על השכר, לפיכך, ההחלטה שנתנה חסרת תוקף.
ד) כן נטען שהתובע הודיע על פרישתו, וחזרה מפרישתו לאחר שהעיריה הודיעה לו שהיא לא תוכל לעמוד בתנאי הפרישה הבלתי חוקיים.
רצונה של העיריה להעביר התובע מתפקידו נבע ממניעים ראויים מקצועיים ולא אישיים.
ה) טענות התובע המוטחות כלפי נתבע 1 הוכחשו כמפורט בכתב ההגנה.
ו) נקיטת ההליכים לפיטורי התובע נעשו כדין, לצורך כך אין צורך בהסכמת ועד העובדים או הסתדרות הפקידים, בכל מקרה אין התובע זכאי להחזרה לעבודה אלא רק לפיצויים.
ז) כמו כן נטענו טענות לגופם של דברים, תוך התייחסות לכתב התביעה.

3. הממונה על השכר התייצב כצד להליך, כמו כן הצטרף היועץ המשפטי לממשלה, מכח סמכותו לפי 30 (א) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט 1969.
ב"כ הממונה והיועץ המשפטי פרש בכתב ההגנה עמדתו בתביעה וכן סמכות הממונה על השכר מכח סעיף 29 (א) לחוק יסודות התקציב תשמ"ה - 1985 להלן "חוק יסודות התקציב", סעיף החל גם על ההסכם ו/או ההסכמים שנחתמו בין התובע לעיריה.
כן הוכחשו יחסי עובד ומעביד בין התובע לעיריה, לגירסת ב"כ היועץ המשפטי התנאים לקיום יחסי עובד ומעביד לא התקיימו בנסיבות העניין.
נטען שאף אם העיריה והתובע חתמו על הסכם לפיו התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד הרי מדובר בחוזה למראית עין, לכן הנו בטל, כן נטען שהוראה בהסכם, לפיה, לפיטורי התובע נדרש אישור שר הפנים, הוראה זאת נעדרת תוקף משפטי.
נטען שהתובע ונציג העיריה הכשילו את בית הדין בכך שהביאו הסכם לאישורו בלא שהביאו לידיעת בית הדין הסתייגויות הממונה על השכר, כי ההסכם שנחתם מנוגד לסעיף 29 לחוק יסודות התקציב.
אף אם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים הרי תנאי הפרישה שנקבעו לתובע בהחלטת מועצת העיר הנם תנאים מפליגים וחורגים מהנהוג לגבי עובדי מדינה, הן באשר לשיעור הצבירה השנתי (4% לשנה) הן באשר לגובה השכר הקובע לפנסיה
(94% משכר ראש רשות), וכן מבחינות נוספות, לכן תנאי הפרישה כאמור, אף אם הוסכמו, בטלים.
כן נטענו טענות לגופם של דברים תוך התייחסות למספר טענות שהועלו ע"י התובע.
לעניין ההסכם שנתן לו תוקף של

פסק דין
, נטען, שסמכויות היועץ המשפטי חלות על הסכם כאמור, מדובר בהסכם בין התובע לעיריה מבלי שהודיעו עליו לממונה על השכר, לרבות קיומו של ההליך וההסדר לגביו תוך הסתרת מידע מבית הדין, לכן הסכם זה נוגע באי חוקיות.
אם בית הדין יקבע שהתקיימו יחסי עובד ומעביד, הרי גובה הגימלה צריך להיות 46% משכר קובע בגובה של 45% משכר בכירים.

4. בד בבד עם הגשת התביעה הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני, שימנע כינוס מליאת מועצת העיר מגדל העמק ביום 30/06/99 לדון בפיטורין, וכן צו האוסר פגיעה בשכרו ו/או בזכויותיו של התובע.
הבקשה נדונה במעמד הצדדים, ונדחתה (ראה בש"א 2111/99).

5. להלן העובדות הנוגעות לעניין:
א. התובע מכהן כיועץ משפטי של "העיריה" מזה כ-20 שנה.
ביום 30/1/80 אישרה מליאת מועצת העיריה את מינויו (נספח א' לתצהיר התובע ת/1).

ב. בעקבות החלטת מועצת העיריה מיום 16/09/90 (נספח ב' לתצהיר התובע) נחתם ביום 25/09/90 עם התובע הסכם עבודה אישי בו נקבעו זכויות התובע באשר לשכרו (נספח ג' לתצהיר התובע).
ביום 3/2/91 פנה ראש העיריה למנכ"ל משרד הפנים לאישור הסכם העבודה עם התובע (נספח ד' לתצהיר התובע), ככל הנראה מדובר באישור ההסכם מ- 25/9/90.

ג. ביום 10/5/93 נתן ע"י השופט הראשי מייבלום ז"ל צו מניעה זמני בהסכמה האוסר על העיריה לעשות שינוי בשכרו של המבקש (נספח ו' לתצהיר התובע).

ד. ביום 29/8/93 החליטה מליאת מועצת העיריה לחתום על הסכמי עבודה עם הבכירים וביניהם התובע (נספח ז' לתצהיר התובע).

ה. בעקבות ההחלטה הנ"ל נחתם עם התובע הסכם עבודה אישי, זאת מבלי לפגוע בהסכם העבודה הראשון (נספח ח' לתצהיר התובע).

ו. ביום 23/12/93 נתן בית הדין תוקף של פס"ד להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים, זאת במסגרת הליך שהוגש לבית הדין (נספח ט' לתצהיר התובע), (להלן: "פס"ד להסכם").

ז. בחודש 11/96 הוסכם על שינוי מבנה שכרו של התובע מהצמדה לשכר בכירים, להצמדה לשכר נבחרים כאשר שעור הגמלה פחת ל- 2% במקום 4% (ראה נספחים י' - י"א לתצהירי התובע) .
בתחילת שנת 1998 בקש התובע לפרוש מהעבודה, לגירסת התובע הפרישה תואמה עם ראש העיריה דאז, מר עמור, כן סוכמו תנאי הפרישה תוך כבוד ההסכמים שנחתמו עמו .

ח. בישיבת מליאת מועצת העיריה שהתקיימה ביום 24/2/98 התקבלה בקשת התובע לפרוש, בשיעור גימלה של 70%, כן סוכם שתנאי פרישתו יסוכמו עם מר אסולין מ"מ ראש העיריה (נספח י"ד לתצהיר התובע).

ט. ביום 25/10/98 נחתם בין התובע למר אסולין הסכם פרישה (נספח ט"ו לתצהיר התובע), לצורכי נוחות להלן נוסח ההסכם, (להלן: "הסכם הפרישה").
הסכם פרישה

בהתאם להחלטת מועצת העיר מיום 24/2/98, סיכמו הצדדים את תנאי הפרישה כדלהלן;
1. פרישה ביום 1/2/99, חפיפה עם יועץ חדש למשך 3 חודשים נוספים, עד ליום 1/5/98.

2. עוה"ד זכאי לכל הזכויות אשר ע"פ ההסכמים החתומים בין הצדדים וכן לכל הזכויות אשר יקבל ראש העיר שיפרוש בעתיד ואלו יתווספו לזכויות עוה"ד וכן למענק הפרישה ולשלושה חודשי הודעה מראש.

3. 70% פרישה.

4. לא תהיה, כנגד עוה"ד, טענה ו/או תביעה כלשהי, בעניין כלשהו, הקשור בעבודת עוה"ד, כולל טענות רשלנות וכד'.

5. העיריה תשא בכל תשלום ו/או הוצאה ו/או שכ"ט עו"ד שיהיו לעוה"ד בגין תביעה מכל סוג שתוגש כנגד עוה"ד, בעניינים הקשורים בעיריה.

6. העיריה תשלם לעוה"ד חשבון טלפון אחד ועבור 2 עיתונים יומיים וכן בהתאם למוסכם בין העיריה לעוה"ד.

7. ההפרשות לקרנות יועברו, עם הפרישה לעוה"ד.

8. תנאי הפרישה יהיו צמודים, בכל עת, לתוספות נוספות הניתנות ו/או שיינתנו לראש העיר הפורש.

9. כל זכות שיש לעוה"ד ע"פ ההסכמים תהיה בתוקף וכן יקבל פדיון ימי החופשה וימי המחלה בהתאם לאמור בהסכמים שבין הצדדים.

10. במידה והעיריה לא תשלם את חובתה שע"פ ההסכמים או את האמור במסמך זה, הרי שהדבר ייחשב כאילו עוה"ד לא פרש מעבודתו והוא יהיה זכאי למלוא השכר, כבעבר, זאת מלבד כל זכות חוקית העומדת לעוה"ד, בגין הסכמים וע"פ הסכם פרישה זה.
העיריה תישא בכל תשלום ו/או הוצאה ו/או שכ"ט עו"ד שיהיו לעוה"ד בגין אי כיבוד ההסכמים ו/או הסכם פרישה זה וחשבון אשר יומצא ע"י עוה"ד, יהווה ראיה ויחייב את העיריה.

11. לכל תשלום שיעוכב ו/או שלא ישולם לעוה"ד בהתאם להסכמים ו/או להסכם פרישה זה, מכל סיבה שהיא, יתווספו פיצויי הלנה כחוק, מיום החובה ועד לפרעון המלא.

י. בחודש 10/98 נערכו בחירות לרשויות המקומיות, בהן זכה נתבע 1.

יא. לגירסת התובע, ביום 14/1/99 התקיימה ישיבת מליאת מועצת העיריה, בסיומה זימן נתבע 1 ישיבה בהשתתפות מספר גורמים, בפגישה זאת סוכם כי התובע יפרוש מתפקידו, הכל לפי נספח טו לתצהיר התובע.

יב. ביום 17/1/99 נשלחה לתובע הודעת פרישה כדלהלן (נספחים טז, יז לתצהיר התובע);

לכבוד
עו"ד רפאל שטוב

יועץ משפטי לעירייה
עיריית מגדל העמק
א.נ,


הנדון : פרישה

1. הננו להודיעך כי מועד סיום עבודתך ליום 1/2/99.

2. תנאי הפרישה יהיו בהתאם להסכמים וכן בהתאם לסיכום עמך
מיום 25/10/98, שנעשה לפי הסכמת מליאת מועצת העיר.

3. נא העבר את הנושאים שבטיפולך לידי עו"ד נתנה סלומון.

יג. בחודשים נובמבר 1998 - פברואר 1999 התנהלה התכתבות בין הממונה על השכר במשרד האוצר, התובע ובין העיריה,בעניין בקשת הממונה להפחית משכרו ומזכויותיו של התובע על פי הסכמי העבודה שנחתמו עמו.
לגירסת התובע העיריה התנגדה לכוונת הממונה לפגוע בהסכמים שנחתמו עמו בפרט לאחר שההסכמים הועברו בעבר למשרד הפנים.
גם בא כוחו של התובע דאז, עו"ד דן לפידור, כתב לממונה על השכר ביום 29/11/98, מכתב בו פרט ונימק את התנגדותו לפגיעה ולהתערבות הממונה בהסכמים שבין התובע לבין העיריה. (נספחים י'ח, יט', לתצהיר התובע).

יד. ביום 10/12/98, הודיע הממונה על השכר דאז, כי מכוח סמכותו לפי סעיפים 29 - 29ב לחוק יסודות התקציב, החליט להתערב ולשנות את תנאי העסקתו ואת תנאי פרישתו של התובע. במכתבו, הודיע הממונה על השכר כי התובע זכאי לשכר בגובה 90% משכר מנכ"ל העיריה, ולא לתשלום שכר בתנאי נבחר. כן התערב הממונה בהסכם הפרישה, והודיע, בין היתר, כי התובע זכאי לצבירת 2% גימלה לשנה בלבד וכי משכורתו הקובעת לגמלה, משנת 1993, תהיה משכורת בכירים ולא משכורת נבחר. (נספח כ' לתצהיר התובע).
עו"ד דן לפידור, השיב לממונה על השכר במכתב מיום 30/12/98, בו פירט את התנגדותו לעמדת הממונה על השכר (נספח כא' לתצהיר התובע).
במכתב נוסף של הממונה על השכר, מיום 2/2/99, הודיע זה על תיקון החלטתו מיום 10/12/98. בהתאם ל"תיקון", הורה הממונה על השכר, כי גמלתו של התובע תחושב לפי 2% לשנה, בגין שנות העבודה עד לשנת 1990 ומשנת 1993 ואילך, ואילו בגין השנים 1990 - 1993, תחושב הגימלה לפי 4% לשנה. (נספח כב' לתצהיר התובע).

טו. לגירסת התובע ביום 13/4/99 התקיימה ישיבת מנהלי מחלקות בעיריה, ובסיומה שאל התובע את נתבע 1, אם נכונה הידיעה כי עשה מעשה בלתי חוקי ושולם מכספי העיריה למי שאין לו זכות לכך, לגירסתו, ראש העירייה ענה כי הוא השיג שתי חוות דעת המתירות את התשלום, כן סרב נתבע 1 להציג את חוות הדעת, הישיבה הופסקה והתובע הגיש תלונה למבקר המדינה. (נספחים כה - כח לתצהיר התובע)
לגירסת התובע, לאחר פגישה זאת החלו הליכים לפיטוריו, תוך הפחתת זכויותיו, וכן העברת הטיפול המשפטי לעו"ד נ. סולומון שסייע לנתבע 1 בבחירות.
כן ציין התובע שאם העיריה לא תבצע הסכם הפרישה עמו אין בדעתו לפרוש אלא להמשיך בעבודתו כבעבר.

טז. לגירסת התובע מנכ"ל העירייה בקש להפגש עמו ב12/5/99- במלון הילטון, והציע שהתובע יפרוש עם גמלה בשיעור של 60%, באותה פגישה בקש התובע לקבל לידיו חזרה את כל התיקים המשפטיים, הואיל, והוא ממשיך לשמש יועץ משפטי לעיריה.
לגירסת התובע ביום 23/5/99 נפגש עם הנתבע 1, זה הציע לו לפרוש בשעור גמלה של 55%, התובע נתן תשובה לפיה הוא מסכים לגמלה בשיעור של 58% עם זכות להגשת תביעה על יתר זכויותיו, ברוח הסכמתו שלח הצעה להסדר (נספח 11 לתצהיר התובע, התומך בבקשה לצו מניעה).

יז. לגירסת התובע עד לחודש אפריל 1999 המשיכה העיריה לשלם לתובע שכרו, בהתאם להסכמים עמו, כשכר המוצמד לשכר נבחרים.
החל בחודש מאי 1999 החל התובע לקבל שכר של "גמלאי", ושולמה לו גמלה בשיעור 48% משכר בכירים. בחודש יוני 1999 נמסר לו כי נפלה טעות, ושולמה לו השלמת גמלה עבור החודשים מאי- יוני, בשיעור 52% נשכר נבחרים ובחודש יולי 1999 שולמה לו גמלה בשיעור של 48% משכר נבחרים.(ראה תלושי משכורת נספח ל' לתצהיר התובע).

יח. התובע זומן לישיבת מליאת מועצת העירייה ב25/5/99- לדון בהצעתו, אך לגירסתו לא התקבלה באותה ישיבה כל החלטה (נספח 12 לתצהיר התובע התומך בצו המניעה).

יט. ביום 20/06/99 התובע קבל הודעה , לפיה, הוא מוזמן לשימוע בקשר להפסקת עבודתו (נספח ל"א לתצהיר התובע).
התובע הגיב במכתב מיום 21/6/99 (נספחים ל- 22/6/91 ל"ב ל"ג לתצהיר התובע), בו הפנה תשומת הלב למספר עניינים, אחד מהם, ששימוע נתן לעשות רק במסגרת מליאת מועצת העירייה.

כ. התובע זומן לשימוע בפני
מליאת מועצת העיריה ליום 30/6/99 , נימוקים להפסקת עבודתו פורטו במסמך מיום 24/6/99 (נספח ל"ד לתצהיר התובע).

כא. ביום 28/6/99 שלח התובע מכתב לנתבע 1, לפיו, בהסתמך על הסכם שנחתם עמו, תנאי מוקדם להפסקת עבודתו כי יש לקבל אישור שר הפנים (נספח 20 לתצהיר התובע לצו המניעה).

כב. התובע קבל הודעה, לפיה, למרות מכתבו, העירייה נחושה לקיים הליך שימוע (נספח 21 לתצהיר התובע לצו המניעה).

כג. ביום 30/06/99 פנה התובע לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת,בבקשה לקבלת צו מניעה זמני שימנע את הדיון בפיטורי התובע במליאת מועצת העיר (תיק בש"א 2111/99) בית הדין נעתר לבקשה במעמד צד אחד. (נספח לה' לתצהיר התובע).
ביום 8/7/99 התקיים דיון במעמד שני הצדדים בבקשה לסעד הזמני, בו נחקרו בחקירה נגדית המצהירים, התובע והנתבע 1.
לדיון בין הצדדים התייצב היועץ המשפטי לממשלה, בהתאם לסעיף 30(א) לחוק בית הדין לעבודה, וייצג את עמדתו של הנתבע 3.
ביום 19/7/99 החליט בית הדין, לדחות את הבקשה לסעד זמני.

כד. התובע זומן לדיון במועצת העיריה ליום 5/8/99 בשעה 20:00, בנושא הפסקת עבודתו, דיון שנדחה. (נספחים לו' לז' לח' לתצהיר התובע)

כה. ביום 5/8/99 הוגשה בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, על החלטת בית הדין לדחות את הבקשה לסעד זמני (בר"ע 382/99).
ביום 9/8/99 החליט כב' הנשיא ס. אדלר לדחות את הבקשה בציינו בין היתר, כי:" אין באי מתן סעדים בשלב זה של הדיון בהליך כדי למנוע מבית הדין האזורי ליתן כל סעד שימצא לנכון" (נספח לט' לתצהיר התובע).

כו. ביום 5/9/99 נשלחה לתובע הזמנה נוספת לישיבה של מועצת העיריה, ליום 15/9/99, בה אמורה היתה המועצה לדון בפיטוריו של התובע, ישיבה זו נסגרה לאחר זמן קצר ולא נתקבלה בה החלטה בעניינו.
ביום 11/11/99 קבל התובע הזמנה לישיבה נוספת, ליום 17/11/99, ל"המשך הדיון" בדבר "הפסקת עבודה". ישיבה זו בוטלה עקב מחלה בה לקה התובע, ולא נקבע תחתיה מועד חליפי. (נספחים מא' מב' לתצהיר התובע).

כז. הממונה על השכר מר יובל רכלבסקי הודיע לתובע ולעיריה ביום 19/8/99, כי על יסוד ההנחה שהתובע אינו עובד של העיריה ומכח סמכותו לפי סעיף29א (ב) לחוק יסודות התקציב, עיין מחדש בהחלטות קודמו בתפקיד והחליט לפי סעיף 29א (ב) (2) להפחית למחצית את סכום הגמלה שישולם לו בפועל "בתקופת הבדיקה".(נספח מב' לתצהיר התובע).
בא כוחו של התובע השיב לממונה על השכר, במכתב מיום 30/8/99, בו טען כי הוא פועל בחוסר סמכות שלא כדין, דבר המעורר חשש לחוסר תום לב, כן ביקש את בטול ההחלטה שאם לא כן - יאלץ לפנות לערכאות לשם שמירה על זכויות התובע. (נספח מג' לתהיר התובע).
ביום 6/9/99 השיב הממונה על השכר במכתב לבא כוח התובע, בו טען כי לאור גילוי עובדות "חדשות" בעניינו של התובע ובהן העובדה כי ניהל, כביכול, פרקטיקה פרטית בעת כהונתו כיועץ משפטי של העיריה, הוא מוסמך לבחון מחדש את החלטותיו של קודמו בתפקיד. הממונה על השכר נותר בדעתו מיום 19/8/99 לעניין הפחתת גמלתו במחצית. (נספח מד' לתצהיר התובע).

כח. החל מחודש אוגוסט 1999 החלה העיריה לשלם לתובע גמלה בשיעור 24% משכר בכירים, וגמלתו לחודש זה הסתכמה בסך 3,900 ₪ (ראה נספח מה' לתצהיר התובע).

כט. ביום 9/9/99 פנה התובע לבית הדין בבקשה למתן צו מניעה זמני, האוסר על העיריה להפחית את גמלתו לשיעור הפחות מ-70%, בניגוד להסכמים עמו. כן ביקש כי החלטתו של הממונה על השכר בענינו תותלה. ביום 25/10/99 ניתנה החלטת בית הדין בה נדחתה הבקשה.

ל. בתחילת התקשרותו של התובע עם העיריה כיועץ משפטי, היה לתובע משרד עו"ד בחיפה.
מאז שנת 1985/6 מתגורר התובע בירושלים ויש לו משרד פרטי הנותן שירותים משפטיים ללקוחות שונים, בין בתמורה ובין בלא תמורה, זאת בנוסף לעבודתו כיועץ משפטי של העיריה, לעניין זה העיד מר עמור, ותמצית עדותו, כי הדברים נעשו בידיעתו ובאישורו. (ראה ת/5 וכן עמוד 20 שורות 14 - 17, עמוד 13 שורות 14 , 15).

לא. התובע נשאל על משך הזמן למתן השירותים המשפטיים לעיריה ולהלן תשובתו (עמוד 11 שורות 1-8): "אני נשאל אם ביצעתי את עיקר העבודה שלי במשרד בחיפה, אני משיב: שאם אתה מדבר איתי על פרמטר של זמן אז השקעתי יותר זמן בחיפה בעבודה עבור העיריה מאשר בתוך בנין העיריה, זה אותו דבר לגבי המשרד שלי בירושלים. העבודה שלי התבצעה בדירתי בירושלים, בענין העיריה, במקומות המפגש השונים שסוכמו ביני לבין הנוגעים בדבר בענייני העיריה.
בבנין העיריה, היה לי משרד עם שלט עו"ד שטוב, יועץ משפטי לעיריה ובכניסה לבניין היה שלט כזה, גם שם היה שמי והיה שלט את כל מנהלי המחלקות וגם המחלקה שאני טיפלתי , נכון שזה לא היה כל התקופה. חלק לא היה שילוט, חלק מהעבודה שלי באותה תקופה היה בחדרים של גזבר העיריה".
(עמוד 11 שורות 27 - 29)" אני נשאל אם אפשר לומר שבעצם הרשויות המקומיות שמר עמור מזכיר כאן הן היו לקוחות של משרדי בחיפה, אני משיב שכן. הכל בתחילת שנות ה-80. מלבד רכסים שזה היה יותר מאוחר. ייצגתי אותם ומר עמור בש שאפסיק לייצג אותם וכך עשיתי".

לב. לגירסת הנתבעים (העירייה, והיועץ המשפטי לממשלה), בין הצדדים התובע והעיריה לא התקיימו יחסי עובד ומעביד, אלא מדובר במעמד של נותן שירות ולא של עובד,טענה שלא הושמעה במהלך 20 שנות עבודת התובע.

לג. בתצהירו מפרט התובע עובדות שיש בהן לגירסתו להצביע על כך כי היה עובד של העיריה, וכי בין הצדדים שררו יחסי עובד ומעביד. כן התייחס לעבודות הפרטיות שעשה במהלך עבודתו (ראה סעיפים 44 - 49 לת/1).

לד. ביום 28/5/00 נשלחה לתובע הזמנה לישיבת מועצת העיריה ליום 1/6/00, בחתימת נתבע 1. בהזמנה נאמר, כי סדר היום כולל "המשך שימוע לעו"ד רפאל שטוב
היועץ המשפטי לעירייה". (נספח 1 לת/2).
ימים ספורים לאחר מכן, ביום 30/5/00, התקבלה אצל התובע הודעה בדבר תוספת לסדר היום, בחתימת ראש העיריה, שנשאה את התאריך 31/5/00. במכתב הודע לתובע כי סדר היום בישיבת מועצת העיריה ביום 1/6/00 כולל דיון וקבלת החלטה בעניינו.(נספח 2 לת/2).

לה. לגירסת העיריה ההסכם מיום 25/9/90 (נספח 2 לתצהיר המבקש) אינו חוקי וכולל תנאים חורגים, לעניין זה הופנינו למכתבו של מר שפיצר מיום 4/7/93 (נספחים ד, ה לתצהיר המשיב).

לו. ביום 10/12/98 התקבל מכתב מהממונה על השכר לשעבר, בו פורטו הליקויים בהסכם הפרישה עם התובע (ראה נספחים יב', יג' לתצהיר נתבע 1).

לז. ביום 23/2/99 הודיע התובע, כי אם העירייה מתכוונת לחזור בה מתנאי הפרישה, בעקבות מכתבו של הממנוה על השכר, הרי הוא חוזר בו מפרישתו (נספח יד' לתצהיר נתבע 1), בפועל, ולגירסת הנתבע 1 התובע לא חזר לעבודה, והמשיך בנהול משרדו הפרטי.

לח. עמדת היועץ המשפטי לממשלה כפי שהובעה בהודעתו, כי לכאורה מתעוררת סוגיה אם התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד, כמו כן היתה התייחסות להסכמים שנחתמו עם התובע, החורגים מסעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב תשמ"ה - 1985.

כן נטען כי אין למנוע פיטורי התובע לפי סעיף 171 לפק' העיריות.

לט. בתגובה להזמנת התובע לישיבת "שימוע" ביום 1/6/00, פנה בא כוחו של התובע לב"כ העיריה , עו"ד גורביץ, במכתב מיום 29/5/00 במכתב, הביע תמיהה על ההזמנה ל"שימוע", למעלה משנה לאחר שנמנע ממני לבצע בפועל את עבודתו כיועץ משפטי לעיריה, וציין כי ההזמנה מהווה הודאה נוספת מטעם העירה כי התובע עובד העיריה.
כן הופנתה תשומת ליבו של ב"כ העיריה לכך, שבהתאם לחוזה עבודתו של התובע מיום 25/9/90 האפשרות להפסקת עבודתו מותנית באישור מראש של שר הפנים כן ביקש כי אם מצוי בידי העיריה אישור כאמור-הוא יוצג בפני
ו. (נספח 3 לת/2)
במכתב מיום 1/6/00 הודיע מנכ"ל עירית מגדל העמק
, מר אורי גולן, לבא כוחו של התובע, כי ישיבת מועצת העיריה שהיתה קבועה לאותו יום (1/6/00) נדחתה. (נספח 4 לת/2)
על אף ההודעה בדבר דחיית הישיבה בעניינו של התובע שהיתה קבועה ליום 1/6/00, התקיים בשיבת מועצת העיריה באותו תאריך (1/6/00) דיון, לגירסת התובע גם עניינו הועלה באותה ישיבה. (נספח 5 לת/2)

מ. ביום 11/6/00 הועבר למשרד בא כוחו של התובע עותק מפרוטוקול ישיבת מועצת העיריה מיום 15/9/99, שלא הומצא קודם לכן. בישיבה בקש ראש העיריה מהתובע "לאמץ את החלטת השופט סומך" להתפטר, אולם התובע עמד על זכויותיו, בהתאם להסכמים עמו. בישיבה זאת לא נתקבלה כל החלטה בעניינו של התובע. (נספח 6 לת/2)

מא. ביום 21/6/00 קיבל התובע מכתב נוסף מראש העיריה, לפיו,הוזמן לדיון במליאת מועצת העיריה בנושא הפסקת עבודתו כיועצה המשפטי של העיריה, ליום 3/7/00 בשעה 21:30.
במכתב צוין, כי הדיון יתקיים בין אם התובע יתייצב בישיבה בין אם לאו. (נספח 7 לת/2). לכך השיב ב"כ התובע במכתב מיום 28/4/00 (נספח 8 לת/2) (כן ראה נספחים 9, 10 לת/2 ).

6. האם התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד
א) כפי שעולה מהעובדות הנ"ל במשך כ- 20 שנים עבד התובע כיועץ משפטי של הנתבעת, נחתמו עימו הסכמי עבודה שונים,ומעמדו של התובע היה של "עובד", דהיינו, בינו לבין הנתבעת התקיימו יחסי עובד ומעביד.
בהתייחס לאמור לעיל הנטל להוכיח כי לא ב"עובד" מדובר, אלא בעצמאי מוטל על הנתבעים, ונטל זה לא הורם בנסיבות העניין.
ב) ישום המבחן המעורב שבמרכזו מבחן ההשתלבות גם הוא מוביל למסקנה כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעביד.
ג) גם אם התובע ניהל משרד עצמאי בקנה מידה זה או אחר, הרי בהתאם להלכה הפסוקה הדבר אפשרי (לעניין זה ראה לב/ 1 - 3 גלוב נ. לוי פד"ע ג' 246 בעמוד 250).
בהתייחס לאמור לעיל כל מה שנתן לבחון אם ביחסים בין התובע לנתבעת נרקמו יחסי עובד ומעביד, והתשובה לכך הינה בחיוב.
ד) בראיות שהוצגו בפני
נו מתברר שמרבית פעילותו של התובע עבוד הנתבעת הייתה אישית, התובע העמיד לרשות הנתבעת את כושר עבודתו, ולצורך עניין זה לא נעזר בעובד ו/או עובדים אחרים מטעמו.(ראה נ/11 סעיף 7)
אף אם הנתבעים הצליחו להצביע כי התובע נעזר באופן אקראי בעו"ד בהופעה בבית משפט, אין הדבר משנה מסקנתינו כאמור, מדובר בעניין אקראי שולי שאינו פוגע בעיקר, לענין זה די באמור בפסק הדין גלוב. (לעניין זה ראה תצהירים שצורפו לתצהיר התובע ת/1) בהם התייחסו בעלי תפקידים שונים של הנתבעת לעניין מתן השירותים על ידו).
ה) באשר למיקום בצוע העבודה, לעניין זה התייחס הן התובע והן מר עמור, כי העבודה נעשתה היכן שהדבר נדרש מהתובע.
בטא זאת יפה מר עמור, לפיו, התובע לא עבד על תקן פקיד במחלקת הגבייה והא לא צריך אותו בבנין (ראה עמוד 21 שורות 6 - 8).
על כל פנים אף אם בצוע העבודה לא נעשה במשרדי העיריה אין הדבר שולל קיומם של יחסי עובד ומעביד (ראה דב"ע מח/137 - 3 תמר אדר נ.פרסום מלניק בע"מ פד"ע כ' 60, כן ראה ספרו של גולדברג דיני עבודה עמוד 10 בפרק 1).
ו) בעדותו התייחס מר עמור להוצאות משרדיות שיחולו על התובע, דבר שמצא בטוי בהסכם העבודה שנחתם עימו (ראה עמוד 22 שורות 4 - 6), גם עובדה זאת אין בה כדי לשנות מסקנתינו כאמור מהטעמים הבאים:
(1) בסוג העבודה כשל התובע העקר הנו יכולתו וכושר עבודתו של התובע ולא הוצאה זאת או אחרת, ועל מי היא חלה.
(2) בראיות שהוצגו בפני
נו לא הוכח מה העלות הכלכלית של אותן הוצאות, כך שיש בהן כדי לשנות או להפוך הקערה על פיה.
יש להניח כי מדובר בסכום זניח ביותר.
ז) באשר לאותם עניינים שהתובע היה מעורב בטיפולם המשפטי לגורמים שונים פרט לנתבעת (לעניין זה הופנינו לרשימת תביעות בהן ייצג התובע גופים ו/או אנשים פרטיים), גם אם יש בדברים ממש כפי שהדברים מצאו בטוי במהלך הדיון אין בכך כדי להגיע למסקנה שבין התובע לנתבעת לא התקימו יחסי עובד ומעביד, זאת בהתאם להלכה שנפסקה ב

פסק דין
גלוב,
בנוסף, ובהתאם לגירסתו של התובע שנתמכה ע"י מר עמור נתן לאותן פעולות אישור (ראה עמוד 20 שורות 14 - 19).
אילו היה מדובר בעובד הנותן שירותים על בסיס עצמאי יש להניח שהוא, התובע לא היה צריך ו/או חייב לקבל אישור על כך מראש העיריה.
על כל פנים אף אם התובע חרג ממסגרת האישור שנתן לו ונתן שרותים משפטיים באופן פרטי ללא אישור מטעם הנתבעת, עובדה שלא הוכחה, אין הדבר שולל קיומם של יחסי עובד ומעביד, לכל היותר מדובר בעבירת משמעת.
ח) גם שימוש בנייר פירמה עם כתובתו של התובע בחיפה או בירושלים, אין די בה כדי להפוך את הקערה על פיה, מה גם וחוק הרשויות המקומיות (יעוץ משפטי) תשל"ו - 1095, מתיר אפשרות כזאת, דהיינו, שיועץ משפטי יעבוד גם מחוץ לרשות המקומית אם אין בכך כדי להפריע לתפקודו ברשות המקומית.
גם אם לפי חוק הרשויות המקומיות (יעוץ משפטי) הנ"ל יש צורך באישור המועצה במקום ראש העיריה, ואישור כאמור לא ניתן, הרי עובדה זאת אינה משנה סטטוס. הסטטוס נותר כשל עובד בכפוף לכך שהתובע עבר על הוראת חוק אם עבר, אך כאמור אין הדבר מוביל לבטול הסטטוס שלו כעובד.
ט) בראיות שהוצגו בפני
נו הופנינו למחדלים שיוחסו לתובע כגון, אי הופעה לישיבות ועדת מכרזים, אי הופעה לקבלת קהל וכד', שוב, גם אם יש בדברים ממש הרי התרופה היתה פיטורי התובע, ואין בכך כדי לשלול מעמדו.
לעניין מחדלים שיוחסו לתובע, הרי למען ההגינות הננו להפנות לאותם תצהירים המבטאים עמדות נגדיות, דהיינו שתפקודו של התובע היה לשביעות רצון הנתבעת (לעניין זה ראה תצהירו של מר עמור וכן תצהירים נוספים שצורפו לתצהיר התובע ת/1 מטעם בעלי תפיקים שונים).
כמו כן ישנה התייחסות לתפקודו של התובע בפרוטוקולים של הנתבעת.
י) הקשר הממושך עם התובע מטה את הכף לתפקוד סביר של התובע מאשר ההפך.
י"א) (1) מהראיות שהוצגו בפני
נו עולה שהצדדים (התובע ועיריה),
נקלעו למחלוקות, שבמהלכן נעשו פניות לבית הדין (ראה מוצגים נספח ו' ל-ת/1, נספח ט' ל-ת/1, נספח יג' ל-נ/9).
(2) באף מחלוקת משפטית לא נטענה טענה כי אין בין הצדדים יחסי עובד ומעביד וכי אין לבית הדין לעבודה סמכות לדון במחלוקת.
יש להניח שאם היה ממש בטענה, העיריה הייתה טוענת אותה בהזדמנות הראשונה.
(3) בנספח ט' לת/1 נתן להסכם הפשרה תוקף של

פסק דין
, שוב מכח סמכותו של בית הדין להכריע במחלוקת בין עובד ומעביד.
המשמעות הטמונה בפסק הדין שנתן להסכם, כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעביד.
(4) כל עוד פסק הדין לא בוטל כדין, תוצאותיו, לעניין קיומם של יחסי עובד ומעביד ממשיכות לחול מכח עיקרון "הפלוגתא הפסוקה", וגם מטעם זה דין הטענה שלא התקיימו יחסי עובד ומעביד, להדחות.
י"ב) טעם נוסף לדחית הטענה כי בין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד ומעביד, הנה הדחף הבלתי נלאה לפטר את התובע בהתאם להליכים הקבועים בחוק ל"עובד".
לעניין זה התייחסנו בדיון בבש"א 2111/99, בסעיף 5 (ח) (1) לפסק הדין.
הטענה כי הנתבעת מצאה לנכון לפעול בהליך זה מחמת זהירות אין די בה לצורך העניין.
הננו סבורים שההליך שננקט ע"י העיריה כאמור אין בו כדי לסייע לנתבעים בנסיבות העניין.
י"ג) המסקנה מכל האמור לעיל שבין התובע לנתבעת התקיימו יחסי עובד ומעביד.

7. לעניין הזכויות שזכאי להם התובע מהנתבעת -
א) בסעיף הקודם התייחסנו לתביעה (ראה נספח ט' לתצהיר התובע), בה הגיעו ב"כ הצדדים להסכם שנתן לו תוקף של

פסק דין
ביום 23/12/93.
ב) יהיו טענות הנתבעים באשר לפסק הדין להסכם אשר יהיו, כל עוד לא בוטל פסק הדין "כדין" הרי תוצאותיו מחייבות.
ג) באמור לעיל אין להביע עמדה באשר לטענות הנתבעים כלפי התובע בקשר לתוקפם ו/או חוקיותם של ההסכם ו/או ההסכמים שנחתמו עמו, וכן בדרכים המשפטיות העומדות לנתבעים לבטול פסק הדין, מהטעם, שהנתבעים לא עתרו לבית הדין לקבלת סעד כאמור, דהיינו, לבטול ההסכם שנתן לו תוקף של

פסק דין
, לפיכך, הננו פטורים מלדון באותן טענות , יהיו הטענות כבדות משקל אשר יהיו.
ד) בהתייחס לאמור לעיל זכאי התובע לכאורה לאותן זכויות בהתאם להסכם שקבל תוקף של

פסק דין
, אך בהתאם לראיות שהוצגו בפני
נו לא עולה כי העיריה הפרה את ההסכם כל עוד התובע עבד בעיריה, וגם סעד כאמור, עובר לניתוק יחסי עובד ומעביד לא התבקש.
ה) להבדיל מההסכם שקבל תוקף של

פסק דין
שהוא תקף ומחייב כל עוד לא בוטל כדין, הרי לגבי ההסכם מיום 25/10/98, הסכם הפרישה (נספח ט' לתצהיר התובע בו הוסכם על יציאה לפנסיה במועד שהוסכם), הסכם זה לא קיבל תוקף של

פסק דין
, לפיכך, אין לומר שמעמדו של הסכם זה יכול להיות זהה למעמד הסכם שקיבל תוקף של

פסק דין
, מה גם והתנאים שסוכמו בו שונים מפס"ד שנתן להסכם, הן באשר למועד היציאה לגמלאות והן בהקניית הזכות לפנסיה למרות ההתפטרות.
הואיל והסכם הפרישה לא אושר ע"י הממונה על השכר הרי הוא לא ניתן ליישום מהטעם שלפי החלטת הממונה על השכר הנו מנוגד לסעיף 29 א' ו- 29 ב' לחוק יסודות התקציב.
אין חולק שהסכם זה חורג מבחינה תקציבית, הן באשר למועד היציאה לגמלאות, והן לגבי הסכמה למתן גמלה, למרות התפטרות התובע, כאמור, נתונים שלא הוסכמו בעבר.
ו) אין באמור לעיל לפגוע בסמכות הממונה על השכר על פי חוק יסוד התקציב, אך שוב סמכויותיו של הממונה מוגבלות לאותם הסכמים שלא קיבלו תוקף של

פסק דין
, וההסכם עם מר אסולין נכנס למסגרת זאת.
הפסיקה אליה התייחסו ב"כ הנתבעים מתייחסת להסכמים מסוג זה, כאשר צד מסוים, בדרך כלל המעסיק אינו מעוניין לקיים ההסכם, מטעם זה או אחר בית הדין פסל את ההסכם או אישר אותו בחלקו, מהטעם, שההסכם לא קבל אישור הממונה על השכר, אך זאת כאמור לגבי אותו הסכם שטרם קיבל תוקף של

פסק דין
, והסכם הפרישה נכלל במסגרת זאת.
כאשר בית הדין נותן פסק הדין או מאשר הסכם כ

פסק דין
, הדרך לבטולו קבועה בדין ולא באקט מנהלי של הממונה על השכר.
ז) בשעה שהגענו למסקנה , לפיה, יש להבחין בין ההסכם שנתן לו תוקף של

פסק דין
, לבין הסכם הפרישה שקבע זכויות פנסיה לתובע במועד שקבע, אין חולק שסמכויות הממונה על השכר חלות על הסכם זה מכח ס' 29 א' ו- 29 ב' לחוק יסודות התקציב, לפיכך, אין צורך שנדון לגבי סמכות הממונה לגבי הסכמים שנעשו בעבר.
ח) למרות שהסכם הפרישה של התובע לפנסיה לא אושר ע"י הממונה על השכר, הרי בעקבות בג"צ זגורי (בג"צ 6231/91 זגורי נ. בי"ד ארצי לעבודה פד"י מט (4) 739) זכאי התובע לאותו שיעור גמלה המקובל על הממונה על השכר.
לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע גימלה בשיעור כאמור בהחלטת הממונה על השכר, בהתאם למשכורתו הקובעת כפי ששולמה בפועל.
טענת הנתבעים כאילו התובע עבד חצי משרה דינה להדחות, מהטעם, שכך הסכימו הצדדים בהסכם שקבל תוקף של

פסק דין
. כן נהגו הצדדים בכל תקופת עבודתו, ובהתאם לכך שולמה משכורתו, כל השנים.
האמור לעיל יפה גם לגובה המשכורת הקובעת.
טעם נוסף הנו נטל הראיה, שלא הורם ע"י הנתבעים בנסיבות העניין.
ט) כאשר התייחסנו להסכם שנתן לו תוקף של

פסק דין
עלינו לסייג האמור לאותם עניינים שיש לגביהם סתירה פנימית, ויש צורך לישב הסתירה על פי הגיונם של דברים, נבהיר האמור כדלהלן:
(1) לעניין התנאי, לפיו, יש צורך באישור שר הפנים לפיטורי התובע - גם אם היה ממש בטענה, הרי בהסכם שנתן לו תוקף של

פסק דין
ישנה סתירה, פסק- דין זה מאמץ הסכם קודם מיום 25/9/90 בו נדרש אישור מוקדם של שר הפנים לפיטורי התובע, אך בהסכם שנתן תוקף של

פסק דין
מצאו הצדדים לנכון לקבוע פרוצדורה העולה בקנה אחד עם הוראות פק' העיריות.
לפיכך, ועל פי הגיונם של הדברים, יש לפעול לפי ההוראות בהסכם המאוחר שקבל תוקף של

פסק דין
, דהיינו, במקרה של פיטורי התובע יש לפעול בדרך הקבועה בפק' העיריות, כפי שאכן פעלה העיריה.
(2) האמור לעיל יפה רק במקרה של פיטורים ולא במקרה של התפטרות, לעניין זה הייתה התייחסות בהחלטה בבש"א 2111/99, שם קבענו כי מדובר בהתפטרות בכפוף להסכמים החלים אם חלים, במקרה של מחלוקת ביחס לישום אותם הסכמים, המקום לברור שאלה זאת הנו בית הדין.
מסקנתינו כפי שהבענו בבש"א 2111/99 לא שונתה, גם לאחר שמיעת ראיות בהצדדים, לפיכך, האמור שם יפה גם לכאן.

8. התוצאה מכל האמור לעיל שיש לדחות כל הסעדים שנתבעו ע"י התובע בתביעתו למעט חיוב העיריה לשלם לתובע זכויותיו כגמלאי בהתאם לאחוז שעור הגמלה כפי שנקבע ע"י הממונה על השכר (ראה מכתבי הממונה על השכר מ- 10/12/98 ו- 2/2/99). בהתאם למשכורת הקובעת כאמור לעיל, זאת מהמועד בו הסתיימו יחסי עובד ומעביד ואילך.
בנסיבות העניין אין כל מקום לפסוק פיצויי הלנה אלא הפרשי הצמדה וריבית בלבד ממועד כל תשלום ותשלום ועד התשלום בפועל, הואיל ועל המחלוקת פרושה הגנת סעיף 18 לחוק הגנת השכר.
כן ישלמו נתבעים 3,2 לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 80,000 ₪ בתוספת מס ערך מוסף (40,000 ₪ כל נתבע), סכום שיישא הצמדה וריבית מהיום עד התשלום המלא בפועל.
סכום ההוצאות הנ"ל נפסק לנוכח העובדה שהנתבעים גררו את התובע להתדיינות מיותרת לעניין קיומם או אי קיומם של יחסי עובד ומעביד, אין כל ספק שמחלוקת זאת האריכה את ההתדיינות שלא לצורך.

9. ניתן היום י"ט באב תשס"א, 8 אוגוסט 2001 - בהעדר.
לשלוח לצדדים פסק הדין בדואר.
לפרסום מיום 8 אוגוסט 2001.
__________________ ________________ ________________
ח. סומך - שופט ראשי נציג ציבור עובדים נציג ציבור מעבידים
לזימי נירית
1
בתי הדין לעבודה
עב 001662/99
בית הדין האזורי לעבודה בנצרת








עב בית דין אזורי לעבודה 1662/99 עו"ד רפאל שטוב נ' עירית מגדל העמק (פורסם ב-ֽ 08/08/2001)












להסרת פסק דין זה לחץ כאן