טיולי נהר הירדן בע"מ - בנק לאומי לישראל בע"מ, עו"ד דורון זר

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
טיולי נהר הירדן בע"מ בנק לאומי לישראל בע"מ עו"ד דורון זר
 
טיולי נהר הירדן בע"מ - בנק לאומי לישראל בע"מ, עו"ד דורון זר
תיקים נוספים על טיולי נהר הירדן בע"מ | תיקים נוספים על בנק לאומי לישראל בע"מ | תיקים נוספים על עו"ד דורון זר |

812375
10025/04 א     12/09/2011




א 10025/04 טיולי נהר הירדן בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, עו"ד דורון זר








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 10025-04 טיולי נהר הירדן בע"מ
נ' בנק לאומי לישראל בע"מ
ואח'




בפני
כב' השופטת כאמלה ג'דעון




התובעת




טיולי נהר הירדן בע"מ


נגד


הנתבעים

1.בנק לאומי לישראל בע"מ
2.דורון זר, עו"ד


ובעניין
:

המודיע לצד שלישי
דורון זר, עו"ד

נגד


צדדי ג'

1. א.ט. שירותים משפטיים בע"מ
2. שומרה חברה לביטוח בע"מ
3. סלאח עלי

ובעניין
:


המודיע לצד רביעי

א.ט. שירותים משפטיים בע"מ


נגד

הצד הרביעי (נזק תוצאתי)
שומרה חברה לביטוח בע"מ



פסק דין


1.
עניינה של תביעה זו בנזקים שנגרמו לתובעת על פי הנטען, בעקבות ניהול חשבון בנק, ובעקבות הליכי הוצאה לפועל אשר ננקטו על ידי הנתבעים, למימוש שעבודים על אוטובוסים שבבעלותה של התובעת.

2.
העובדות הרלוונטיות לענייננו הינן כדלקמן:

התובעת טיולי נהר הירדן בע"מ
(להלן "התובעת") הינה חברה המספקת שרותי הסעות ברחבי הארץ, ובזמן הרלוונטי לתביעה היו בבעלותה מספר אוטובוסים.

נתבע מס' 1 בנק לאומי לישראל בע"מ
, הינו מוסד בנקאי אצלו ניהלה התובעת את חשבונה במשך כארבע עשרה שנה ובתקופות הרלוונטיות לתביעה (להלן "הבנק").

מר עלי סלאח (להלן "מר סלאח") שימש לאורך כל השנים כבעל מניות ומנהל בתובעת, והיה בעל זכות החתימה שלה והמורשה היחידי לייצגה ולפעול בשמה בחשבון הבנק, על פי מסמכים בנקאיים שהוגשו.

3.
לטענת התובעת, ביום 21.8.02 העביר מר סלאח את מניותיו בתובעת לבנו מר האדי עלי (להלן "מר האדי") והתפטר מתפקידו כמנהל החברה, ובחודש 12/02 הוא פרש מכל תפקיד בחברה. הודעה על העברת המניות ועל ההתפטרות כאמור, הועברה על ידו לבנק על פי הנטען.

4.
כמנהלה החדש של התובעת, החליט מר האדי להעביר את כל פעילות התובעת לבנק אחר הוא בנק מרכנתיל, והסמיך את אביו מר סלאח להגיע להסדר עם הבנק לסגירת חובה של התובעת.

5.
ביום 9.2.03, כשהמגעים בין הצדדים היו בשיאם על פי הנטען, פתח הבנק באמצעות בא כוחו עו"ד דורון זר
שהוא נתבע מס' 2 (להלן "עו"ד זר" או "כונס הנכסים") חמישה תיקי הוצאה לפועל למימוש משכונות על חמישה אוטובוסים שהיו משועבדים לטובת הבנק, בגין חוב שעמד על סך של 304,127 ₪. לטענת התובעת, צעד זה ננקט על ידי הבנק בחוסר תום לב וכמעשה נקמה על ההחלטה להעביר את פעילותה לבנק אחר.

6.
עם פתיחת התיקים הנ"ל, הגיש הבנק בכל אחד מהתיקים הנ"ל, בקשה "לתפיסת רכב טרם מתן אזהרה ולמינוי עו"ד דורון זר
ככונס נכסים והסמכתו למוכרו" (נספח ט"ז לתצהיר הבנק נ/7).


באותו היום ניתנה החלטה על ידי ראש הוצאה לפועל לפיה מונה עו"ד זר ככונס נכסים למימוש הרכבים (נספח י"ז לתצהיר הבנק נ/7). הצדדים חלוקים לגבי פרשנותה של החלטה זו, כפי שיורחב על כך בהמשך.

בעקבות אותה החלטה, הגיעו ביום 17.2.03 מעקלים לביתו של מר סלאח, ובד בבד עם מסירת האזהרה, הם תפסו שלושה מהאוטובוסים המשועבדים. אוטובוס רביעי כפי שהתברר מהעדויות, היה בשימושה של חברה בשם "ציר הסעות", ונתפס ביום 6.3.03 באזור גוש קטיף, והועבר למגרש אחסנה שבבעלותה של חברת א.ט שירותים משפטיים בע"מ בפתח תקווה (להלן "א.ט" ), ואוטובוס חמישי נמכר על ידי התובעת לצד שלישי למרות השעבוד שרבץ עליו, אך הוא לא נתפס (ראה עדותו של מר סאלח בעמ' 73 ש' 29-24, עמ' 74 ש' 5-1).

7.
ביום 14.3.03 אירעה שריפה במגרש האחסנה של א.ט, והאוטובוס של התובעת מסוג דימלר בנץ מספר רישוי 37-098-00 (להלן "האוטובוס") נשרף כליל. בעקבות האירוע התקיימו מגעים בין הבנק, התובעת ונציגי א.ט לצורך הגעה להסדר בעניין האוטובוס שנשרף, אך ללא הצלחה.

8.
ביום 20.3.03 נחתם בין התובעת לבין הבנק הסכם לסילוק חובה של התובעת בבנק ולשחרור האוטובוסים המעוקלים (נספח י"ט לתצהיר הבנק נ/7) (להלן "הסכם הפשרה").
התובעת, כפי שהתברר מהעדויות, לא עמדה בתנאי ההסכם הנ"ל.

הצדדים חלוקים לגבי תוקפו של הסכם זה ונסיבות עריכתו, כפי שיורחב על כך בהמשך.

9.
לשם המשך פעילותה העסקית, שכרה התובעת אוטובוסים חלופיים על פי הנטען, ובתביעה זו היא עותרת לחייב את הבנק ואת כונס הנכסים בתשלום מלוא הנזקים שנגרמו לה עקב תפיסת הרכבים הנ"ל, לרבות עקב שריפת אחד האוטובוסים כמתואר לעיל, ואשר הוערכו על ידה לצרכי אגרה בסך של 780,000 ₪.

10.
טענות הצדדים

התביעה הוגשה כאמור כנגד הבנק וכנגד כונס הנכסים עו"ד זר.

באשר לבנק, טוענת התובעת כי הבנק ניהל עימה משא ומתן בחוסר תום לב ותוך הפרת חובת הנאמנות החלה עליו, ופתח נגדה בהליכי הוצאה לפועל ללא כל הצדקה, בזמן שהתקיימו בין הצדדים מגעים מתקדמים לסילוק החוב, ותוך הסתמכותו על הצהרות כוזבות לרבות בעניין גובה החוב. עוד טענה כי הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים בחלוף כחודש ימים מיום תפיסת הרכבים זהה במהותו להצעה המקורית שהועלתה על ידה לבנק לפני התפיסה. עוד טענה כי הבנק לא יידע אותה בעניין שריפת האוטובוס, וכי הדבר נודע לה בדיעבד לאחר החתימה על הסכם הפשרה.


באשר לכונס הנכסים, טענה התובעת כי הליכי התפיסה שבוצעו בד בבד עם מסירת האזהרה, נעשו שלא כדין, בחוסר סמכות ותוך התעלמות מהחלטת ראש ההוצל"פ אשר דחה לשיטתה את בקשתו של כונס הנכסים לנקיטה בהליכים בטרם מסירת האזהרה. עוד טענה כי כונס הנכסים פעל בחוסר תום לב עת נמנע מלהשיב לפניותיה להסדרת החוב במשך כחודש ימים, ועת פתח נגדה בחמישה תיקי הוצל"פ במקום תיק אחד מתוך מגמה להגדיל את רווחיו. עוד טענה התובעת כי הסכם הפשרה שנחתם במשרדו של כונס הנכסים על ידי מר סלאח נחתם בתנאי עושק ולחץ, והינו בטל מעיקרו, שכן מר סלאח לא היה מוסמך לחתום עליו בשמה.

11.
הבנק הכחיש מכל וכל את טענותיה הנ"ל של התובעת וטען כי הליכי ההוצל"פ נפתחו לאחר תהליך ארוך וממושך של משא ומתן במסגרתו הועלו על ידי התובעת הצעות שונות לסילוק החוב, הצעות אשר לא הגיעו לכלל מימוש כתוצאה מסיבות התלויות בתובעת, ובכללם עיכוב בהעברת כספי הלוואה שהתובעת התעתדה לקבל מבנק מרכנתיל לסילוק החוב. עוד טען כי פתיחה בהליכי מימוש היה צעד מחויב המציאות עקב הפסקת פעילותה של התובעת והגבלת חשבונה, ואי עמידתה בהצעות שהועלו על ידה במשך מספר חודשים כמצוין לעיל. בנוסף, הכחיש הבנק את טענת התובעת שלפיה הסכם הפשרה שנחתם היה זהה להצעה המקורית שהועלתה על ידה.

12.
כונס הנכסים אף הוא הכחיש את הטענות שהופנו כלפיו על ידי התובעת, וטען כי הליך תפיסת הרכבים נעשה כדין, בסמכות ובהתאם להחלטות שניתנו על ידי ראש ההוצאה לפועל. עוד טען כי הסכם הפשרה היה פרי מגעים שהתקיימו בינו לבין מר סלאח ובין הבנק, וכי הוא נחתם על ידי מר סלאח בבנק ולא במשרדו, וכי החתימה נעשתה בהסכמה מלאה, ללא כפייה ו/או לחץ ו/או עושק. עוד הכחיש כונס נכסים את הנזקים הנטענים, וטען כי לא קמה נגדו כל עילה שבדין בגין הנזקים הנ"ל לרבות הנזק שנגרם עקב שריפת האוטובוס.

13.
כונס הנכסים הגיש הודעת צד שלישי כנגד א. ט והמבטחת שלה "שומרה" חברה לביטוח בע"מ (להלן "שומרה") לשיפויו בגין הנזקים שיחויב בהם, במידה ויחויב, בגין
שריפת האוטובוס, וכנגד מר סלאח למקרה שיוכח כי האחרון הציג בפני
ו מצג שווא בדבר סמכותו לחייב את התובעת ולחתום בשמה על הסכם הפשרה.


את ההודעה הוא העמיד על סך של 200,000 ₪.

14.
עקב מחלוקת בעניין הכיסוי הביטוחי, הגישה א.ט הודעת צד רביעי כנגד שומרה בגין הנזק העקיף הנטען במסגרת התביעה והמכוסה לטענתה בפוליסה שהונפקה על ידי שומרה ו/או הנופל באחריותה עקב הפרת חוזה הביטוח על ידה.


15.
דיון

לאור מהות הטענות, יש לדון תחילה בתוקפו של הסכם הפשרה שנחתם בין הבנק מצד אחד לבין התובעת ומר סלאח מצד שני, שכן הסכם זה כלל תניות ויתור על טענות ו/או תביעות מצד התובעת כלפי הבנק ו/או בא כוחו, תניות שאם תתקבלנה, יש בכך בכדי לחרוץ את גורלן של חלק מעילות התביעה כפי שיפורט להלן.

16.
הסכם הפשרה ונסיבות עריכתו

לגרסת התובעת, ביום 19.3.03, קרי למעלה מחודש ימים לאחר תפיסת הרכבים, ולאחר אין ספור פניות, הסכים עו"ד זר להיפגש עם מר סלאח. בפגישה זו הסכים עו"ד זר לקבל את הצעת התשלום המקורית שהועלתה על ידי התובעת, ודרש כי התובעת תעביר לבנק במזומן סך של
85,000 ₪, וביקש ממר סלאח לחזור אליו למחרת. מר סלאח סבר כי עם ביצוע התשלום האמור יבוטלו העיקולים, וכך מסר לבנו מר האדי אשר העביר לידיו את הסכום המדובר. למחרת התייצב מר סלאח במשרדו של עו"ד זר, וזה האחרון התנה את סיום הפרשה בחתימה על הסכם עם הבנק. מר סלאח הבהיר לעו"ד זר כי אינו מוסמך לחתום בשם התובעת, אך עו"ד זר -כך על פי האמור בתצהירו של מר סלאח- דרש כי "דווקא אני אחתום על ההסכם". בנוסף, ועל פי הנטען, עו"ד זר לא נתן למר סלאח אפשרות לקרוא את ההסכם בטרם חתימתו, תוך שהוא מסביר לו כי הדבר מהווה אך חזרה על ההצעה שהועלתה על ידו, ובנוסף לא גילה לו כי אחד האוטובוסים נשרף, וכי הינו ממתין לתשובת חברת הביטוח בעניין הפיצוי לגביו (ראה סעיפים 45 ו-46 לתצהירו של מר סלאח ת/6).

17.
בהסכם הפשרה המדובר, הכירו התובעת ומר סלאח בחובה של התובעת לבנק, והצהירו כי אין ולא תהיינה להם טענות ו/או תביעות מכל סוג שהוא כלפי הבנק ו/או מי מטעמו בכל הקשור לניהול החשבונות (סעיף 5א' להסכם), וכי היתרות בחשבון נבדקו על ידם ולא תהיינה להם טענות כנגד יתרות אלה (סעיף 5ב' להסכם), וכי חתימתם על ההסכם מהווה הודאה מלאה במלוא חבותם לבנק תוך ויתור מלא על כל טענותיהם (סעיף 7ג' להסכם). בנוסף הוסכם כי כל הכספים שיתקבלו, במידה ויתקבלו, מחברת הביטוח בגין האוטובוס שנשרף ישמשו לכיסוי החוב השוטף לבנק (סעיף 2ה' להסכם).

18.
לאור התניות שנכללו בהסכם כאמור, ברי הוא כי יש לדון תחילה בתוקפו של הסכם זה, שכן, במידה וייקבע כי ההסכם תקף, תושתק התובעת בכל הטענות שהועלו על ידה כנגד הבנק ו/או בא כוחו בכל הקשור לניהול חשבונותיה ונכונות החוב. לא כך הדבר לגבי הטענות שהועלו על ידה כנגד עו"ד זר בתפקידו ככונס נכסים, שכן אין בהסכם תנית ויתור בהתייחס להליכי מימוש המשכון ולפעולותיו של עו"ד זר ככונס נכסים במסגרת הליכים אלה, וכבר נפסק כי כונס נכסים אינו מהווה שלוחו של בעל הדין שביקש למנותו, ומכאן חלות עליו חובות אמון, זהירות ונאמנות כלפי הזולת לכל סוגיו, הנושה ואחרים (ראה ע"א 8410/06 אהובה נקש נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ ואח' (פורסם בנבו)). בעניין זה אצטט להלן את דברי כב' השופטת ארבל ברע"א 8233/08 מרגלית כובשי נ' עו"ד אייל שוורץ (פורסם בנבו), שנאמרו בעניין זה כדלקמן:

"אכן, על אף שכונס הנכסים נכנס בנעליו, אין הוא פועל מטעמו של החייב ואין הוא מייצג את האינטרסים שלו. תחת זאת, כונס הנכסים משמש פקיד בית המשפט
(officer of the court
), והוא פועל באובייקטיביות בשמו, כזרועו הארוכה של בית המשפט ושל ראש ההוצאה לפועל, במטרה לקדם את האינטרסים של כלל הנושים-הזוכים (ראו ע"א 8410/06
נקש נ' בנק לאומי לישראל למשכנתאות בע"מ
, סעיף ט"ז ([פורסם בנבו], 28.12.08); 1034/92
רמות זיכרון בע"מ (בכינוס) נ' וולף
([פורסם בנבו], 20.1.93); ע"א 141/74 פפרבוים נ' שריזלי, פ"ד ל(1) 20, 23, 26 (1975);
שירלי דגן
, בעמ' 413-412;
בר אופיר
, בעמ' 661)."


יוצא אפוא שלכונס הנכסים יש מעמד עצמאי והוא אינו יכול להיחשב כשלוחו של הבנק, ומשכך תניות הויתור שנכללו בהסכם ואשר התייחסו לבנק ובא כוחו, אינן יכולות לחול על עו"ד זר בתפקידו ככונס נכסים, אף שהוא שימש באותה העת כבא כוחו של הבנק.


לאור התניות שנכללו בהסכם הפשרה כאמור, אין פלא ששאלת תוקפו של הסכם זה שאדון בה להלן, היוותה אחד ממוקדי המחלוקת המרכזיים בין הצדדים.

19.
האם ההסכם בטל מעיקרו או שניתן לביטול מחמת פגם שנפל בכריתתו?

התובעת ומר סלאח טענו כי ההסכם בטל מעיקרו מפאת חתימתו על ידי מי שאינו מוסמך לחתום עליו בשמה של התובעת, ולחילופין כי הינו ניתן לביטול הואיל ונחתם בתנאי לחץ וכפיה, ותוך ניצול מצוקתה של התובעת.

הנתבעים הכחישו טענות אלה מכל וכל.

20.
טענת העדר סמכות

מר סלאח אינו מכחיש את חתימתו על ההסכם בשם התובעת, אך לטענתו, לחתימה הנ"ל אין כל נפקות מאחר ובחודש 8/02 הוא העביר את מניותיו בתובעת לבנו מר האדי, ובחודש 12/2002 הוא התפטר כליל מכל תפקידיו בתובעת. לחיזוק טענתו הנ"ל הפנה מר סלאח למכתב בדבר הפסקת עבודתו בתובעת מיום 15.12.02, ומכתב של רואה החשבון של התובעת מיום 4.11.02 המפנה לפרוטוקול בדבר החלטת התובעת על העברת זכות החתימה שלה למר האדי (נ/2).


הבנק לא חלק על תוכנם של המסמכים הנ"ל אך טען כי לא נמסרה לו על ידי התובעת כל הודעה על העברת המניות ו/או על העברת זכויות החתימה כאמור, ומשכך מר סלאח המשיך לשמש מורשה החתימה היחידי של התובעת על פי מסמכי הבנק, וככזה, הוא היה המוסמך היחידי לחתום בשמה על הסכם הפשרה.


21.
מבין שתי הגרסאות הנ"ל מקובלת עלי גרסתו של הבנק, שכן ברי הוא כי שינוי זכויות חתימה בבנק הינה פעולה הכרוכה בחתימה על מסמכים בנקאיים שונים, והתובעת לא הציגה כל מסמך בנקאי המעיד על שינוי זכויות החתימה כנטען על ידה. חיזוק לאי ידיעת הבנק ניתן למצוא בעובדה שהוא הסכים לשחרר רכבים שהיו בחזקתו על סמך חתימתו של מר סלאח, והדעת נותנת, שהוא לא היה עושה כן אם ידע שמר סלאח אינו מוסמך לייצג את התובעת. מקובלים עלי דבריה של גב' עובדיה מנהלת הבנק בהקשר זה שלפיהם אמרה את הדברים הבאים:

"ת.


יש מסמכים בבנק ויש נהלים בבנק ויש זכויות חתימה בטפסים ולו הוא היה משנה את זכות החתימה, חברה פרטית חייבת להציג מסמך מטעם עו"ד או מטעם רו"ח על שינוי מסמכי החתימה. הבנק חייב להחתים את בעל זכות החתימה החדש על טפסים חדשים. אני לא קיבלתי משום גורם משפטי או רו"ח שינוי זכויות החתימה. לגביי, סלאח עלי היה ונשאר בעל זכות החתימה כפי שמופיע בטפסים החתומים בבנק.
.......

ש. כשחתמת בשם הבנק על ההסדר, לאור ניסיונך הבנקאי, לא היית חותמת עם מישהו שאינו מוסמך. זה נכון?

ת. בוודאי שלא. מה היה מועיל לי להחתים אדם שאינו רשאי לחתום ובאותה העת לשחרר אוטובוסים מעיקול? לו ידעתי שאינו רשאי, וזה היה מונח בפני
י, לא הייתי חותמת איתו על הסכם ומשחררת רכבים."

(עמ' 43 ש' 15-11, ש' 24-20).

22.
יתרה מכך, הוכח כי מר סלאח לא רק חתם על הסכם הפשרה בשם התובעת אלא אף הטביע את החותמת שלה עליו, וכשנשאל הכיצד הדבר מתיישב עם טענתו בדבר העדר סמכות מטעמו לחייב את התובעת, לא ניתנו על ידו תשובות מניחות את הדעת. עוד הוכח כי מר סלאח המשיך לנהל את ענייניה של התובעת מול הבנק, אף לאחר העברת המניות על ידו לבנו מר האדי, וכי הוא היה הדמות הדומיננטית בכל התהליך של ניהול משא ומתן להסדרת הפסקת פעילותה בבנק, והדבר אך מתיישב עם היותו המורשה המוסמך מטעמה. התובעת ניסתה להיבנות מעדותה של גב' כוכבה שגיא ששימשה כמנהלת העסקית בסניף, באשר לשמות האנשים שהיו מעורבים במשא ומתן, אך אין בניסיון זה כל ממש שכן ניכר היה שהבלבול בשמות שהוזכרו על ידה נבע מחוסר התמצאות ולא מחוסר זהות.

23.
לאור האמור לעיל, שוכנעתי כי מר סלאח היה מוסמך לחתום על הסכם הפשרה בשם התובעת בהתאם למסמכים הבנקאיים שהוגשו, וכי לא הודע לבנק על כל שינוי בזכויותיו הנ"ל, ומשכך, הסכם הפשרה שעליו חתם הינו תקף, והוא מחייב את התובעת לכל דבר ועניין.

24.
האם ההסכם בטל מחמת פגם בכריתתו?

מר סלאח הצהיר כי עו"ד זר לא אפשר לו לקרוא את ההסכם, ואילץ אותו לחתום עליו למרות הודעתו של הראשון כי אינו מוסמך לכך, ואיים עליו "שאם יצא מהמשרד מבלי לחתום אז הוא ייתן הוראה למכירת האוטובוסים" (ראה עדותו של מר סלאח בעמ' 69 ש' 15-14).

בנסיבות אלה טענה התובעת כי ההסכם נחתם בתנאי כפיה ועושק, ומשכך דינו להתבטל.

25.
לאחר שבחנתי את העדויות, הגעתי למסקנה כי גם טענה זו דינה להדחות, הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי.


ראשית הוכח כי ההסכם לא נחתם במשרדו של עו"ד זר אלא בבנק בפני
גב' סימונה עובדיה מנהלת הסניף, וחיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בעדותה של גב' עובדיה אשר לא הופרכה, ולפיה אמרה את הדברים הבאים:

"מר סלאח נכנס אליי לחדר, הגשתי לו את ההסכם לקריאה כי כך אני נוהגת לעבוד. יש חתימה שלי על תיקון בהסכם בסעיף ג' של ההסכם: שינוי תעריף. ז"א שזה נעשה בנוכחותי. אני חתומה גם על התיקון כי הרשיתי לדחות עוד יותר את התשלום של ה-20,000 ₪. חתם בנוכחותי אדון סלאח בשם החברה כפי שהניירות בבנק דרשו לפי זכויות החתימה ובתור ערב יחיד"
(עמ' 33 ש' 27-23).

חיזוק נוסף לכך ניתן למצוא בעדותו של עו"ד זר שבה מסר כי תנאי ההסכם לרבות תנאי התשלום נקבעו בהסכמה על פי שיחות שהתנהלו בינו לבין מר סלאח אשר הציג את עצמו כבעל דברה של התובעת, וטיוטת ההסכם בניסוחה הסופי הועברה על ידו לבנק לשם אישורה והחתמת הלקוח עליה, וכשנשאל האם ייתכן כי מר סלאח חתם על ההסכם במשרדו, השיב עו"ד זר כדלקמן:

"חד משמעית. אני לא החתמתי אותו. אני זוכר את זה. כמו כן אם אני מחתים חייב אז אני בעצמי חותם. אני לא צריך את חתימת הבנק. הבנק חותם בד"כ כשההסכם אצלו. יש המון דוגמאות שבהן אנשים באים אליי ואני חותם בשם הבנק."
(עמ' 65 ש' 20-18).



למותר לציין כי משהוכח שההסכם נחתם על ידי מר סלאח בבנק ולא במשרדו של עו"ד זר, נופלות בכך טענותיו של מר סלאח בדבר אמצעי הלחץ והכפייה שהופעלו עליו על ידי עו"ד זר לצורך החתימה על ההסכם.

שנית, בניגוד לאמור בתצהירו של מר סלאח שלא ניתנה לו האפשרות לקרוא את ההסכם בטרם חתימתו, בחקירתו הנגדית אישר מר סלאח כי עו"ד זר מסר את ההסכם לעיונו, אך נבצר ממנו לקרוא אותו מאחר ולא היה עם משקפיים כדבריו (עמ' 69 ש' 14-13).

שלישית, למרות שבהתחלה העיד מר סלאח כי עו"ד זר איים עליו "שאם יצא מהמשרד מבלי לחתום אז הוא ייתן הוראה למכירת האוטובוסים" (ראה עדותו של מר סלאח בעמ' 69 ש' 15-14), בהמשך הוא אמר כי עו"ד זר הודיע לו כי
"הוא משאיר את האוטובוסים חודש,
ובתוך חודש הוא מוכר אותם" ( ראה עדותו בעמ' 72 ש' 32). עדותו הנ"ל משמיטה את היסוד מתחת לטענת הכפייה המיידית שהופעלה עליו ואשר שללה ממנו את כושר הבחירה לטענתו.


רביעית, במגמה לחזק את גרסתו בדבר אלמנט הכפייה והעושק שהופעלו עליו על ידי הבנק ו/או מי מטעמו, הצהיר מר סלאח כי הוא הודיע לעו"ד זר כי אינו מוסמך לחתום על הסכם הפשרה בשם התובעת, אך עו"ד זר הבהיר כי "דווקא אני נדרש לחתום על ההסכם" (ראה סעיף 45 לתצהירו ת/6).

כבר הובהר לעיל כי גרסתו הנ"ל של מר סלאח אינה עומדת במבחן ההיגיון, שכן אין זה מתקבל על הדעת שהבנק יסכים לשחרר רכבים הנמצאים ברשותו להבטחת חובה של התובעת, על סמך התחייבויות חסרות כל נפקות משפטית !!

חמישית, הוכח כי טענת הכפייה לא הועלתה מיוזמתו של מר סלאח, אלא לאחר שהדבר "הוסבר" לו על ידי בא כוחו, עת ניגש אליו כארבעה ימים לאחר החתימה על ההסכם (עמ' 78 ש' 8-7). עוד הוכח כי המכתב הראשון של התובעת בדבר ביטול ההסכם (נספח ז1' לתצהיר של מר האדי), נשלח למעלה משנה מאז שנחתם ההסכם, קרי מאז שפסקה הכפיה הנטענת. סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע:


"ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה - תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפיה.
"

בע"א 6094/03

זאב שמעון בע"מ ואח' נ' שאול בוקריץ (פורסם בנבו) נפסק כי איחור של שנה במשלוח הודעת ביטול לאחר שפסקה הכפיה (שם דובר על הטעיה), אינו עולה בקנה אחד עם דרישת הזמן הסביר הקבועה בסעיף 20 הנ"ל, ומשכך, לא קמה למתקשר זכות ביטול במקרה כזה. וכך נאמר בעניין זה:

"כידוע, סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי) קובע כי הודעת הביטול צריכה להינתן תוך זמן סביר לאחר שנודע למתקשר על עילת הביטול. ברירת הביטול אינה עומדת למתקשר לנצח ועליו להחליט בתוך זמן סביר על עמדתו (ג' שלו, שם, בעמ' 265). סבירות הזמן תיבחן לפי מכלול נסיבותיו של כל מקרה ומקרה (ע"א 395/83 שלום נ' יכין חק"ל, חברה חקלאית בע"מ פ"ד לט (2) 733, 740. ראו גם את פסק דינו של חברי, השופט י' טירקל ברע"א 7956/99 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' עירית מעלה אדומים פ"ד נו (5) 779, 792 - 794). ההטעיה בדבר בלעדיות הסוכנויות, לה טענו המערערים, נחשפה, לטענתם, כארבעה חודשים לאחר כריתת החוזה עם המשיב, דהיינו בסוף שנת 1997 (חקירתו הנגדית של העד זאב שמעון בפרוטוקול מיום 3.7.01 בעמ' 111). אף על פי כן, המערערים שלחו את הודעת הביטול למשיב רק ביום 7.12.98, דהיינו כשנה לאחר שהתגלתה ההטעיה לטענתם וזאת אף לאחר שהמשיב הגיש את תביעתו (ביום 12.11.98) ...... נראה, כי אין צורך להכביר במילים כי זמן זה אינו עולה בקנה אחד עם דרישת הזמן הסביר מאז שנודע למערערים דבר ההטעיה כטענתם. לפיכך, גם אם הייתי מניחה לזכות המערערים כי הוטעו על ידי המשיב וכי עקב ההטעיה התקשרו בחוזה עמו, עדיין לא תוכל טענה זו לסייע בידיהם."


עוד הנני מפנה לע"א 5806/02 אריאל ארביב ואח' נ' יעקב קרני (פורסם בנבו) שבו נקבע כי אף אם המערערים היו מוכיחים כי קמה להם עילה לביטול ההסכם בשל פגם בכריתתו עקב כפיה ועושק, הם לא יכולים היו לזכות בסעד המבוקש בשל האיחור הבלתי סביר מטעמם במשלוח הודעת הביטול.

26.
הלכה פסוקה היא כי מי שטוען לקיומם של פגמים בכריתת חוזה, עליו הנטל להוכיח קיומם של פגמים אלה (ראה ע"א 146/81 פריאל נאשף ואח' נ' רקיה נאשף, פ"ד לח (3), 309).

התובעת לא הצליחה להרים נטל זה כמתואר לעיל, ומאידך, לא הוכיחה את זכאותה לסעד הביטול כמתחייב מסעיף 20 לחוק החוזים, משכך הנני קובעת כי הסכם הפשרה שריר וקיים ותנאיו מחייבים את הצדדים.

27.
טענת "לא נעשה דבר"

גם טענת "לא נעשה דבר" המשתמעת מטיעוני התובעת, אינה יכולה להועיל לה בנסיבות העניין, שכן כבר נפסק כי:

"על מנת להוכיח את הטענה (טענת "לא נעשה דבר" או "טענת האפסות" (
non est factum
), הערה שלי, כ. ג') יש להראות באמצעות "ראיות חזקות וברורות, עדות חד משמעית ופוזיטיבית והוכחות חותכות" שניים: ראשית, כי קיים שוני מהותי בין המסמך עליו חתם הטוען, לבין זה שסבר כי חתם עליו, ובמקרה של כפיה, כי זו עלתה כדי "כפיה קיצונית" ששללה לחלוטין את רצונו החופשי. שנית, כי הצד החותם לא לקה ברשלנות בחתימתו על החוזה (עניין הדר, פסקאות 31-30)."
(ראה ע"א 7370/06 דניאל שני ואח' נ' אנדרי ברדיצבסקי ואח' (פורסם בנבו).


ברי הוא כי שני התנאים הנ"ל לא התקיימו בענייננו.

28.
הקביעה כי הסכם הפשרה הינו תקף מובילה לידי מסקנה כי התובעת מושתקת בכל הטענות שהופנו על ידה בתביעה דנן כלפי הבנק ובא כוחו בעניין ניהול החשבון, לרבות הטענות בדבר נכונות החוב וניהול משא ומתן בחוסר תום לב ו/או תוך הפרת חובות נאמנות כלפיה, מכח תניות הויתור שנכללו בהסכם כמפורט בסעיף 17 לעיל. הפסיקה הכירה בתוקפה של תנית ויתור בגין הפרה מן העבר, שעשויה להיות חלק מפשרה הוגנת בין הצדדים, והנני מפנה בעניין זה לדבריו של כב' השופט א' מצא בע"א 6234/00 ש.א.פ בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ
, פ"ד נז (6), 769, שלפיהם אמר:

"ככלל, אמנם, מוצדק להסתייג מן ההכרה בתוקפו של תנאי בחוזה שלפיו מוותר אחד הצדדים על זכות תביעה הנתונה לו, ותנאי החוסם את דרכו של מתקשר לערכאות עשוי להיפסל מחמת היותו מנוגד לתקנת הציבור. הלוא "תקנת הציבור דורשת שהדרך אל בית המשפט תהיה פתוחה, כדי שבית המשפט יוכל לדון ולהכריע בסכסוכים משפטיים למיניהם... [ו]אין זה מתיישב עם תקנת הציבור שחוזה יעניק זכות ובו בזמן ימנע את מימוש הזכות..." (דברי השופט זמיר בע"א 3833/93 לוין נ' לוין [10], בעמ' 874). על-כן תנאי בחוזה המונע מצד פנייה לערכאות בגין הפרה עתידית של החוזה על-ידי הצד האחר, אינו יכול להיחשב כלגיטימי, ודינו, ככלל, להיפסל (השוו: סעיפים 4(8) ו-5 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 ורע"א 6450/01 שמחה אוריאלי ובניו, חברה להנדסה וקבלנות בע"מ נ' מכון טיפול בשפכי אשקלון [11], בעמ' 773). לא כן ויתור על זכות תביעה בגין הפרה מן העבר. ויתור כזה עשוי להיות חלק מפשרה הוגנת בין הצדדים. כן עשוי הוא להיות תנאי כשר במסגרת הסדר מוסכם, שמטרתו לאפשר פתיחת מערכת יחסים חדשה המבטיחה לצד המוותר טובת הנאה המפצה אותו על הוויתור
"
(ההדגשה אינה במקור)

29.
למעלה מן הצורך אציין בקצרה כי טענותיה של התובעת כלפי הבנק דינן להידחות אף לגופו של עניין, שכן מהעדויות התברר כי הטענה בדבר אי נכונות יתרת החוב שבגינה נפתחו תיקי ההוצל"פ, היתה חסרת יסוד בהתאם לדפי החשבון שהוצגו, וכי הליכי ההוצאה לפועל ננקטו לאחר הליך ממושך של משא ומתן שהתנהל בין הבנק לבין מר סלאח שבמסגרתו העלתה התובעת הצעות שונות ובכללן קבלת הלוואה מאת בנק מרכנתיל לסילוק חובה, אולם, הצעות אלה לא הגיעו לכלל מימוש מסיבות התלויות בתובעת. עוד התברר כי הטענה שלפיה תנאי התשלום שנקבעו בהסכם הפשרה היו זהים להצעה המקורית שהועלתה על ידה, היתה חסרת בסיס והועלתה בעלמא ללא כל תמיכה ראייתית.

30.
להבדיל מהקביעה שהתובעת מנועה מלהעלות טענות כנגד הבנק ובא כוחו בכל הקשור לניהול החשבון מכח תניות הויתור שנכללו בהסכם הפשרה כאמור, אין היא מנועה מלהעלות טענות כנגד כונס הנכסים בעניין הליך מימוש הרכבים, בהעדר תניית ויתור מפורשת בהקשר זה בהסכם הפשרה (ראה סעיף 18 לעיל).

על כן, אדון להלן בטענות התובעת המתייחסות להליך מימוש המשכון והמופנות כנגד נתבע מס' 2 בתפקידו ככונס נכסים, כאשר הטענה המרכזית שבפיה היא שהליכי התפיסה שננקטו על ידי הכונס היו בלתי חוקיים, ומשכך זכאית היא לפיצוי בגין מלוא הנזקים שנגרמו לה עקב הליכים אלה ואשר התבטאו בהשבתת שלושה אוטובוסים ושריפת אוטובוס רביעי.

31.
האם הליכי התפיסה היו בלתי חוקיים?

כזכור, ביום 9.2.03 הגיש עו"ד זר חמש בקשות לתפיסת הרכבים בטרם מסירת האזהרה ומינויו לכונס נכסים שכותרתן "בקשה לתפיסת רכב טרם מתן אזהרה ולמינוי עו"ד דורון זר
ככונס נכסים והסמכתו למוכרו" (ראה סעיף 6 לעיל). באותו היום ניתנה החלטה על ידי ראש ההוצאה לפועל שבעקבותיה נתפסו הרכבים על ידי הבנק בד בבד עם מסירת האזהרה, והועברו למגרש אחסנה של א.ט.

הצדדים חלוקים לגבי פרשנותה של החלטה זו, ועל מנת לעמוד על טענותיהם בסוגיה זו, אצטט להלן חלק מהחלטה כדלקמן:

בחלק העליון של הבקשה, בפרטים הכלליים, נכתב "הוחלט: מאושר כמבוקש".

בגוף ההחלטה נכתב:

"
אני ממנה את עו"ד דורון זר
לשמש כונס נכסים בגין הנכס שבכינוס .....
הכונס ימציא התחייבות הזוכה עצמו .....
בנוסף, הכונס ימציא הסכמת הזוכה בכתב ....

בכל מקרה, לא יכנס הכונס לתפקידו בטרם מסירת האזהרה לידי החייב ובטרף חלוף התקופה הקבועה בה.
(ההדגשה אינה במקור)

הכונס רשאי לתפוס את הנכס שבכינוס בתנאי שיפורטו להלן:

א. הכונס יתפוס את הנכס שבכינוס באמצעות מעקלים מורשים בלבד.

ב. הכונס יאחסן את הרכב במחסן מורשה על ידי הנהלת בתי המשפט ...

ג. מיד עם תפיסת הנכס שבכינוס ואחסונו כאמור, יודיע הכונס למחסן שהנכס שבכינוס נמצא בכינוס ואין למכור אותו אלא לפי החלטה מיוחדת של ראש ההוצל"פ."

בעקבות אותה החלטה הונפקו על ידי לשכת ההוצאה לפועל "הוראות לביצוע הליך" לפי סעיף 5 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 החתומות על ידי המוציא לפועל. הוראות אלו הסמיכו את הכונס לבצע את הליך תפיסת הרכבים בד בבד עם מסירת האזהרה. מצוידים בהוראות אלה, ניגשו פקידי הוצל"פ לביתו של מר סלאח וביצעו את הליך העיקול והתפיסה של האוטובוסים בטרם חלוף תקופת האזהרה.

32.
התובעת טוענת כי כונס הנכסים היה מנוע מלנקוט בהליכי התפיסה בטרם מסירת האזהרה לידיה ובטרם חלוף התקופה הקבועה בה כקבוע בהחלטת ראש הוצל"פ, ומשעשה כן, הליך התפיסה לוקה באי חוקיות.

לעומתה טען כונס הנכסים כי בהתאם להחלטת ראש ההוצל"פ הוא היה רשאי לתפוס את הרכבים בד בבד עם מסירת האזהרה, כפי שאכן נעשה, וזאת לאחר שמילא אחר התנאים שנקבעו בהחלטה כגון המצאת התחייבות הבנק והסכמת הכונס, וכן הונפק, כפי אישור ראש ההוצל"פ, דו"ח ביצוע לתפיסת כלי הרכב, עובדה המהווה לדידו אישור ראש ההוצל"פ כי ההחלטה מולאה כלשונה וכי הוא רשאי לתפוס הרכב בד בבד עם מסירת האזהרה, שאם לא כן, לא היתה ניתנת החלטה לתפיסת הרכב ודו"ח הביצוע לא היה מונפק. לשיטתו ההוראה בדבר אי נקיטת הליכים בטרם חלוף התקופה הקבועה באזהרה, התייחסה להליכי המכירה ולא להליכי התפיסה, וכי כל פרשנות אחרת תעקר מתוכן את הליך הכינוס ותאפשר לחייב להבריח את המשכון, ולתמיכה בעמדתו הנ"ל הפנה כונס הנכסים לעובדה שהתובעת הבריחה נכסים על ידי מכירת שניים!! מהאוטובוסים המשועבדים לבנק לצדדים שלישיים, למרות קיום השעבוד עליהם.

33.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בסוגיה הנ"ל, הגעתי למסקנה, ולא בלי התלבטות, כדלקמן:

אין ספק כי בהליך התפיסה פעל כונס הנכסים על פי הוראת ביצוע שהונפקה כדין על ידי לשכת ההוצאה לפועל והחתומה על ידי המוציא לפועל. הוראה זו הונפקה בטרם חלפה לה תקופה האזהרה ובהתבסס על ההחלטה שניתנה על ידי ראש ההוצאה לפועל. אמנם, לא ניתן להתעלם מהקושי הגלום בסתירה שבין כותרת ההחלטה שבה צוין כי הבקשה לנקיטה בהליכים בטרם מסירת האזהרה ולמינוי כונס נכסים "אושרה כמבוקש", לבין תוכן ההחלטה שבה נקבע כי כונס הנכסים ייכנס לתפקידו לאחר ביצוע האזהרה וחלוף התקופה הקבועה בה, לבין הנפקת הוראת הביצוע שהעניקה סמכות לביצוע התפיסה טרם חלוף תקופת האזהרה, אולם לא ראיתי לנכון לזקוף קושי זה לחובתו של כונס הנכסים אשר פעל על פי סמכות שבדין, קרי הוראה לביצוע הליך שהונפקה על ידי לשכת ההוצאה לפועל בהתבסס על החלטת ראש ההוצל"פ, והנני מצטטת להלן את הדברים שנאמרו על ידי עו"ד זר בהקשר זה כדלקמן:

"ת.
הבקשה שלי היא בקשה לתפיסת רכב טרם מתן אזהרה ולמינוי עו"ד דורון זר
ככנ"ר והסמכתו. איני רואה בהחלטה של ראש ההוצל"פ כל דחייה לבקשה. להיפך: אני למד מההחלטה שהכונס רשאי לתפוס את הרכב שבכינוס בתנאים שיפורטו להלן. יתירה מזאת, אנו נוקטים משנה-זהירות ומבקשים בד בבד עם הבקשה הזו ליתן דו"ח ביצוע תפיסת הרכב. דו"ח כזה לא מנפיקים אלמלא החלטתו של ראש ההוצל"פ לתפוס את הרכב, כי הלקוח הזה חתום "המוציא לפועל". דו"ח כזה לא היה מונפק מהמחשב, אלמלא ההחלטה הייתה לתפוס חד משמעית..........
.........
ש. אני מפנה אותך לתנאי מס' א' ברשימה שהציג ראש ההוצל"פ המדברת על תפיסת הנכס. אני מבין ממה שרשום בהחלטה שלך לא הייתה סמכות לתפוס את הנכס כי עוד לא נכנסת לתפקידך ככנ"ר, ולמעשה פעלת בניגוד להחלטה. האם זה נכון?

ת. זה לא נכון. אני מפנה אותך לדו"ח הביצוע שנותן לי את הסמכות לתפוס את הרכב.

(עמ' 59 ש' 30-11).

אמנם, במצב שנוצר, ולאור היותו זרועו הארוכה של בית המשפט, ראוי היה שכונס הנכסים יפנה בבקשת הבהרה לראש ההוצל"פ לאור הסתירה הלכאורית שנבעה מתוכן ההחלטה מחד ומההוראה לביצוע הליך מאידך, אולם אף אם לא עשה כן, לא ניתן לומר כי פעולתו לקתה בחוסר חוקיות.

34.
אוסיף עוד כי למרות הטענות הקשות שהתובעת מעלה במסגרת התביעה דנן כנגד חוקיות הליך התפיסה, ולמרות שידעה על קיומה של החלטת ראש ההוצל"פ בסמוך למועד נתינתה, היא לא ראתה לנכון, למרות שפעילותה העסקית הושבתה כליל לטענתה, לערער על הליך התפיסה בסמוך לביצועו ו/או לנקוט בכל הליך אחר לביטולו, והדבר אומר דרשני!!


35.
ואם לא די בכך הרי הוכח כי התובעת מכרה אחד מהאוטובוסים המשועבדים לצדדים שלישיים, מבלי ליידע את הבנק ותוך התעלמות מוחלטת מהשעבוד שרבץ עליו. במצב דברים זה, היא לא תישמע בטענה שהיה על כונס הנכסים "להזהירה" לפני נקיטת הליך התפיסה, שכן הדבר עלול היה לרוקן את הליך המימוש מתוכן ולסכנו על ידי הברחת נכסים כפי שהוצהר על ידי כונס הנכסים.

36.
לאור האמור לעיל, הנני קובעת כי הליך תפיסת האוטובוסים בוצע על ידי כונס הנכסים על פי סמכות שבדין.


קביעה זו מובילה לידי מסקנה שהתובעת אינה זכאית להיפרע בגין נזקים שנגרמו לה לטענתה כתוצאה מהליך תפיסת האוטובוסים המשועבדים, הליך שבוצע כדין כאמור, ודין תביעתה בעניין זה להידחות.

37.
האוטובוס שנשרף

כזכור, במסגרת הסכם הפשרה, קיבלה התובעת לידיה שלושה אוטובוסים, ואילו האוטובוס הרביעי אשר הועבר על פי הוראת כונס הנכסים למגרש אחסנה שבבעלות א.ט, נשרף ביום 14.3.03 והוכרז כאובדן גמור.

בתביעה זו עותרת התובעת לחייב את כונס הנכסים בנזקים שנגרמו לה עקב שריפת האוטובוס הנ"ל, הן נזקים ישירים והן נזקים עקיפים.


מתעוררת אפוא השאלה, האם נושא כונס הנכסים באחריות בגין הנזקים שנגרמו לאוטובוס הנ"ל?

38.
אחריותו של כונס הנכסים יכולה להיבחן בשני היבטים, דיני הנזיקין ודיני השומרים.


בחינת האחריות על פי דיני הנזיקין

העוולה הרלוונטית לענייננו היא עוולת הרשלנות על פי סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ומן המפורסמות הוא שעל מנת שיתקיימו כל יסודותיה של עוולה זו יש להוכיח קיומה של חובת זהירות (מושגית וקונקרטית) לניזוק, וכי חובה זו הופרה, וכי ההפרה היא שגרמה לנזק.

39.
חוק ההוצאה לפועל מקנה לכונס נכסים סמכויות רחבות לניהול נכסו של החייב, ובין היתר תפיסת הנכס, מכירתו, ועשיית כל פעולה בו כפי שיורה רשם ההוצאה לפועל (ראה סעיף 54 (א) לחוק ההוצאה לפועל). לא יכולה להיות מחלוקת כי סמכויות אלה יוצרות חובת זהירות, הן מושגית והן קונקרטית, כלפי מי שאמור להיפגע מנקיטת פעולות אלה. כבר נפסק כי על כונס הנכסים לנהוג בזהירות כלפי הזולת במילוי תפקידו, וכי חובה זו הינה חובה מוגברת לאור היותו ידו הארוכה של בית המשפט (ראה פש"ר (ת"א) 1062/01 אורי צמח ואח' נ' עו"ד שרון וייצמן ואח' (פורסם בנבו), פש"ר (ת"א) 1474/86 המפרקים של נאות מרינה בת ים בע"מ נ' עו"ד יוסף מולאור (פורסם בנבו) . חובת זהירות זו נובעת גם מהיותו עורך דין (ראה ע"א 4612/95 איתמר מתתיהו ואח' נ' שטיל יהודית ואח' (פורסם בנבו), ת.א (ת"א) 21859/01 עופר ובניו חברה חקלאית בע"מ נ' עו"ד בלטר יעקב (פורסם בנבו), חובה החלה, בגבולות מסוימים, גם כלפי צדדים שלישיים (ראה ע"א 37/86 משה לוי ואח' נ' יצחק יחזקאל שרמן ואח', פ"ד מד(4), 446).

40.
אולם לא ראיתי צורך להרחיב בסוגיה זו, שכן לא שוכנעתי כי כונס הנכסים פעל בנסיבות המקרה שבפני
נו, תוך חריגה מסטנדרט ההתנהגות של כונס סביר ו/או כי סטה מהוראות הביצוע שהוטלו עליו במסגרת תפקידו, ומשכך לא מתגבשים בענייננו יסודותיה של עוולת הרשלנות.

41.
כאן המקום לציין כי טענת התובעת שלפיה היקף העיקול שבוצע על ידי הכונס חרג באופן בלתי סביר מסכום החוב הנטען לא הוכחה, וכך גם טענתה בדבר חוסר הסבירות בפתיחת חמישה תיקי הוצל"פ, שכן עו"ד זר מסר בעדותו כי "על פי מיטב ניסיוני, אי אפשר לפתוח תיק אחד לחמישה אוטובוסים שונים. אפשר לפתוח תיק אחד לכל אוטובוס עם מס' רישוי נפרד" (עמ' 59 ש' 4-3), ודבריו הנ"ל לא הופרכו על ידי התובעת.

42.
בחינת האחריות על פי דיני השומרים

להבדיל מהמסקנה שאליה הגעתי לעיל ולפיה הכונס אינו חב בגין הנזק שנגרם לאוטובוס מכח עוולת הרשלנות, שונה מסקנתי כאשר התנהגותו נבחנת על פי דיני השומרים.

סעיף 1 (א) לחוק השומרים, תשכ"ז-1967 (להלן "חוק השומרים" או "החוק") מגדיר מהי שמירת נכס לצורך תחולתו של החוק כדלקמן:

"שמירת נכס היא החזקתו כדין שלא מכוח בעלות"

מבחן ההחזקה לצורך חוק השומרים הוא מבחן השליטה, היינו "היכולת המעשית לפקח על הנכס ולקיים את השמירה עליו" (ראה ע"א 46/75 מדינת ישראל נ' שמואל לבנשטיין ואח', פ"ד ל(1), 716, ע"פ 7282/08 עסאם אבו עמרה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו)).

בענייננו, משנתפס הנכס על ידי הכונס, עוברת אליו השליטה בנכס וידו בנכס כיד החייב (ראה סעיף 54 (א) לחוק ההוצל"פ), ואין נפקא מינא אם הפיקוח על הנכס נעשה על ידו ו/או על ידי אנשים מטעמו. יכולת זו מקנה לכונס מעמד של שומר, ומשכך, פעולותיו תיבחנה על פי חוק השומרים.

43.
חוק השומרים מבחין בין שלושה מצבי שמירה: שומר חינם, שומר שכר ושואל. לענייננו רלוונטית האבחנה בין שומר חינם ושומר שכר. שומר חינם הוגדר כשומר נכס שאין לו בשמירתו טובת הנאה לעצמו (סעיף 1(ב) לחוק). שומר שכר הוגדר כשומר נכס המקבל תמורה בעד השמירה או שיש לו בשמירתו טובת הנאה אחרת לעצמו, ואיננו שואל (סעיף 1(ג) לחוק). לאבחנה זו חשיבות לצרוך קביעת היקף אחריותו של השומר ומהותה, שכן סעיף 2 לחוק השומרים קובע כדלקמן:

"(א)
שומר חנם אחראי לאבדן הנכס או לנזקו אם נגרמו ברשלנותו.

(ב)
שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן; אך כשהמטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו."

עינינו הרואות כי האחריות המוטלת על שומר שכר הינה אחריות מוגברת ויש האומרים "מוחלטת", להבדיל מהאחריות המוטלת על שומר חינם אשר מתגבשת רק אם יוכח כי הנזק נגרם ברשלנותו. גם נטלי ההוכחה כפי שעולה מלשון החוק הם שונים, שכן בשומר חינם, נטל השכנוע לקיומה של רשלנות מוטל על הצד הטוען לקיומה, ואילו בשומר שכר, נטל השכנוע לקיומן של נסיבות המהוות כח עליון או לאי קיומה של רשלנות (על פי הרישא של הסעיף) מוטלת על שומר שכר. אי לכך, חשיבות רבה, ולפעמים אף מכרעת, לאבחנה בין שומר חינם לבין שומר שכר לעניין קביעת אחריותו של שומר על פי החוק.

44.
אם כן נשאלת השאלה, מה מעמדו של כונס הנכסים כשומר, האם הוא שומר חינם או שומר שכר?

בספרה "חוק השומרים, תשכ"ז-1967" מציינת המחברת ש. רנר כי שומר סטאטוטורי, היינו שומר המחזיק בנכס במסגרת סמכויות הנתונות לו על פי חיקוק, הינו שומר חינם (ראה ש. רנר, "שומרים", פירוש לחוקי החוזים מיסודו של ג' טדסקי, 1998, עמ' 106). הבחנה זו מקובלת עלי שכן אין כונס הנכסים בבחינת מי שמחזיק בנכס לטובת הפקת הנאה אישית לעצמו. בנוסף, אין הוא מקבל תמורה בעד השמירה להבדיל מתמורה בעד הכינוס, ולא ניתן לומר, כל עוד לא הוכח אחרת, כי יש לו בשמירה טובת הנאה אחרת לעצמו.


אי לכך, כשומר חינם, הוא יחוב כלפי התובעת בעלת הנכס אם יוכח שהנזק נגרם ברשלנותו.

45.
אולם כידוע, הכונס העביר את הנכס למגרש אחסנה של א.ט, שהינה בבחינת שומר שכר על פי חוק השומרים, כפי שיורחב על כך בהמשך.

סעיף 7 (א) לחוק קובע כדלקמן:

"שומר שמסר את הנכס לשומר משנה, רואים את מעשיו ומחדליו של שומר המשנה כמעשיו ומחדליו של השומר, ושומר המשנה אחראי גם כלפי בעל הנכס באותה מידה שהוא אחראי כלפי השומר."

על כן, יש לבחון את מעשיה ומחדליה של א.ט לצורך קביעת אחריותו של הכונס כלפי התובעת. אם יתברר כי הנזק נגרם ברשלנותה, תיוחס רשלנות זו לכונס מכח הוראת סעיף 7(א), והוא יחוב כלפי התובעת בגין הנזק שנגרם לאוטובוס מכח היותו שומר חינם.

46.
האם התרשלה א.ט בשמירה על האוטובוס?

תחילה אציין כי נטל הראיה לעניין אי קיומה של התרשלות בגין מקרה השריפה בענייננו מוטל על א.ט מכח הוראת סעיף 39 לפקודה הנזיקין [נוסח חדש] הקובעת כדלקמן:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש


על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה."



לא יכולה להיות מחלוקת כי יסודותיה של הוראה זו מתקיימים בענייננו.

47.
א.ט טענה כי אירוע השריפה נגרם לא כתוצאה מהתרשלותה אלא המדובר במעשה הצתה מכוון, שלא ניתן היה לחזותו מראש ולא ניתן היה למנוע את תוצאותיו, על כן אין היא אחראית לנזקים שנגרמו בעקבותיו. לחיזוק עמדתה הנ"ל, הפנתה א.ט לאמצעי האבטחה והמיגון שנקטה בהם על פי עדותו של מר יהודה ביבס, ואשר כללו חומה, גדר תיל, שומר, שער חשמלי נעול, מגדל שמירה, כלבי שמירה, לחצן מצוקה, טלוויזיה במעגל סגור, תאורה חזקה ומטפי כיבוי אש. בנוסף הפנתה לעדותו של מר שמואל לוי, חוקר שריפות אשר ערך את טופס חקירת האירוע (ד/5) שממנה משתמע כי מדובר באירוע הצתה מכוון.

48.
אמנם מסכימה אני עם מסקנתו של חוקר השריפות כי מדובר במעשה הצתה מכוון לאור עוצמת הבעירה ומהירות התפשטות האש. אולם, לא שוכנעתי בטענתה של א.ט כי היא לא התרשלה וגם לא בטענתה כי לא ניתן היה לחזות את האירוע הנ"ל ו/או לא ניתן היה למנוע את תוצאותיו. וכל כך למה?

מר ביבס, נציגה של א.ט העיד כי במצלמות המגרש נצפו שלוש דמויות מגיעות לגדר וזורקות בקבוק. הוא לא יכול היה להעיד אם הן עברו את הגדר או לא (עמ' 81 ש' 4-3). בעדותו הנ"ל ניסה מר ביבס לחזק את עמדתה של א.ט כי מדובר באירוע פתאומי שלא ניתן היה למנוע אותו. אולם, מר ביבס לא הציג את סרט הצילום לתיק בית המשפט בטענה כי לא נתבקש לשמור אותו כדבריו (עמ' 80 ש' 2), ולא זימן את השומר ששמר במקום ביום האירוע מר עראיידה, מאחר והוא לא הצליח לאתר אותו כדבריו. משמע, שא.ט לא הביאה כל ראיה ו/או עדות לגבי מה שהתרחש במגרשה ביום האירוע, ועדותו של מר ביבס לא היתה אלא עדות שמיעה שלא ניתן היה להסתמך עליה ו/או להסיק ממנה דבר לגבי נסיבות התחרשות האירוע.

49.
בנוסף, לא שוכנעתי בטענתה של א.ט בדבר אי יכולתה לאתר את מר עראידה ובדבר אי שמירת סרט הצילום על ידה, ובנסיבות העניין, הנני קובעת כי הימנעות זו פועלת לחובתה על פי ההלכה הפסוקה. הימנעות זו מקבלת משנה תוקף לאור עדותו של חוקר השריפות שבה מסר כי הבחין "שהרשת של המקום היתה מעוכה", ובהימצאותו של "ג'ריקן שנדף ממנו ריח של חומר דליק" מונח ליד הגורר שהיווה מוקד השריפה. עדותו הנ"ל מכרסמת בגרסתה של א.ט בדבר היות האירוע אירוע פתאומי שלא ניתן היה למניעה (השלכת בקבוק מעל הגדר אל עבר המגרש), ומצדדת במסקנה כי מדובר באירוע חדירה שניתן היה לצפייה ו/או למניעה.

50.
בנסיבות אלה, משלא הביאה א.ט. כל ראיה לגבי מה שהתחרש ביום האירוע, ומשלא הוכיחה כי מדובר באירוע החורג מגדר הצפיות שלה, הנני קובעת כי היא לא הרימה את נטל הראיה המוטל עליה לעניין העדר התרשלות מטעמה לגבי קרות האירוע.

51.
המסקנה היא אפוא שהנזק לאוטובוס נגרם ברשלנותה של א.ט.

כפועל ממסקנה זו, והואיל ומעשיה או מחדליה של א.ט מיוחסים לכונס הנכסים מכח הוראת סעיף 7(א) לחוק השומרים המצוטטת לעיל, הנני קובעת כי כונס הנכסים חב כלפי התובעת, כשומר חינם, בגין הנזק שנגרם לאוטובוס ברשלנות שומר המשנה שלו, מכח הוראת סעיף 2(א) לחוק וסעיף 7(א) הנ"ל.

52.
הנזק

התובעת עתרה לחייב את הנתבעים בשני סוגי נזק בעקבות שריפת האוטובוס. האחד הוא הנזק הישיר שנגרם לה והמתבטא בשווי האוטובוס בסך של 106,000 ₪ בתוספת מע"מ,
והשני הוא הנזק העקיף המתבטא בהשכרת אוטובוס חלופי במקום האוטובוס שהוצת.

53.
הנזק השירי - שווי האוטובוס שנשרף

הצדדים חלוקים לגבי שווי האוטובוס שנשרף ואשר הוכרז כאמור "אובדן גמור". יובהר כי המדובר באוטובוס בעל 25 מקומות ישיבה המכונה "מידיבוס".

התובעת הגישה חוות דעת של השמאי מר אשר מדלסי (ת/3) אשר העריך את שווי האוטובוס בסך של 106,000 ₪ בתוספת מע"מ. בשלבים המקדמיים של המשפט הגישה שומרה חוות דעת נגדית מטעמה הערוכה על ידי השמאי מר יורם אפרתי, לפיה הוערך האוטובוס בסך של 67,200 ₪. אולם בדיון מיום 29.6.09 הצהיר בא כוחה של שומרה כי "הוא מוותר על עדותו של השמאי אפרתי, מבלי לוותר על כל הטענות שלו לגבי חווה"ד שהגישה התובעת ושאר טענותיו".

יוצא אפוא שבפני
נו חוות דעת שמאית יחידה לגבי שווי האוטובוס שהוגשה על ידי התובעת.

54.
מר אדלסי זומן לחקירה על ממצאי חוות דעתו. מעדותו התברר כי ההערכה שצוינה בחוות דעתו בסך של 106,000 ₪ בתוספת מע"מ התבססה על המחיר הבסיסי המופיע במחירון לוי יצחק בסך של 96,000 ₪, בתוספת 10,000 ₪ בגין תיבת הילוכים אוטומטית. עוד התברר כי הוא לא בדק פיזית את האוטובוס שאותו הוא ראה בחנייה כדבריו כחצי שנה עד שנה לפני האירוע, וכי הערכתו התבססה על חשבוניות תיקון של מוסך מורשה אשר הוצגו בפני
ו על ידי התובעת. עוד התברר כי בהערכה לא נלקחו בחשבון פרמטרים בעלי השלכה על מחיר האוטובוס, כמו עבר תאונתי, מצב מד האוץ, מצב פנימי של האוטובוס וכו'. בנוסף התברר כי חלק מהמידע שנכלל בפרק "מבוא ותיחקור" בנוגע למצבו המכאני והפיזי של האוטובוס, נאסף על ידי עובד במשרדו, מר פרג', אשר לא הובא להעיד ולא הוכחו מקורות המידע שעליהן הוא הסתמך. בנסיבות אלה
טענה שומרה כי חוות דעתו של מר אדלסי ריקה מתוכן ויש להתעלם ממנה.

55.
אינני מקבלת את טענתה הנ"ל של שומרה. אמנם התברר כי בחוות הדעת נפלו חוסרים
כגון אי התייחסות למספר קילומטרים, למצב פנימי וכו', אולם אין בכך בכדי להביא "לפסילתה" של חוות הדעת. ראשית יוזכר כי האוטובוס נשרף באופן קשה, ומשכך, לא ניתן היה להעריך את שוויו על ידי בדיקה פיזית. שנית, מחקירתו של מר אדלסי התברר כי לחלק מהפרמטרים החסרים, אין השלכה על מחירו של האוטובוס הספציפי. שלישית, מהחקירות התברר כי המחיר הבסיס של האוטובוס ואשר נסמך על מחירון לוי יצחק, לא היה שנוי במחלוקת בין הצדדים (למעט תוספת בגין תיבת הילוכים אוטומטית), וכי המחלוקת האמיתית התמקדה בשווי ההפחתות שיש לנכות מהמחיר הנ"ל. בת.ק 2587/02 טפירו מורן ואח' נ' הדר חברה לביטוח ואח' (פורסם בנבו) אמרתי את הדברים הבאים:

"הנתבעת ביססה את החישוב שלה כאמור על פרמטרים ומחירים הקבועים במחירון של יצחק לוי. המחירים הנ"ל נקבעים על פי חקר שווקים חודשי, כמצויין בחוברת, וסביר להניח כי הינם משקפים, במידת וודאות סבירה, את מחיריהם של מכוניות משומשות בשוק. דא עקא, אין המחירון מהווה "תורה מסיני" ואין בו כדי לחסום את דרכו של בעל דין מלהביא ראיות לסתור. יתרה מכך, אין להתעלם מקיומם של פרמטרים נוספים, שאינם ניתנים להערכה מראש, כגון מצבה המיוחד של המכונית, מצב הצמיגים, מועד הרישוי, קיום אביזרי נוחות וכו', שיש להם השפעה על קביעת מחירה הסופי של המכונית."

משמע, שהנטל להוכיח קיומם של פרמטרים שיש להם השלכה "שלילית" על מחיר האוטובוס, מוטל על שומרה.

שומרה הפנתה למסמך אשר נערך על ידי פקידה של א.ט, ובו תיאור מצב האוטובוס בעת הגעתו למגרש האחסנה (נספח א' לתצהירו של מר יהודה ביבס ד/3). מר אדלסי הסכים בחקירתו הנגדית כי יש לנכות את עלות הפגמים שתוארו במסמך הנ"ל, ממחיר האוטובוס, במידה ותוכח נכונותם. אלא מאי? המדובר בתיאור אשר נקלט בחושיה של הפקידה לגבי מצבו הפיזי של האוטובוס (הפגוש,הפנסים, השמשה וכו') ותועד במסמך הנ"ל. פקידה זו לא הובאה לעדות, ומשכך לא ניתן היה לייחס למסמך הנ"ל כל משקל לעניין תוכנו. יתרה מכך, המסמך הנ"ל לא כלל הערכה כספית לגבי הפגמים והליקויים המפורטים בו, ובהעדר חוות דעת שמאית בעניין זה מטעם שומרה, לא ניתן היה להסתייע בו לצורך הערכת שווי ההפחתות שיש לנכות ממחיר האוטובוס.

56.
במצב דברים זה הנני קובעת כי שומרה לא הרימה את הנטל המוטל עליה מבחינת מצבו של האוטובוס ושווי ההפחתות שיש לנכותן ממחירו, ומשכך, הנני מאמצת את קביעתו של מר אדלסי וקובעת כי שווי האוטובוס עומד על סך של 106,000 ₪ בתוספת מע"מ נכון לחודש 2/03. סכום זה בתוספת מע"מ משוערך להיום (הפרשי הצמדה וריבית כחוק) עומד על סך של 194,000 ₪ (במעוגל).

57.
טענתה של שומרה כי יש להפחית ממחיר האוטובוס עד 35% משוויו כי מדובר במכירה במימוש מהיר במסגרת הליכי כינוס, אין בה ממש. התובעת כמתואר לעיל הגיעה להסכם פשרה עם הבנק שעל פיו שוחררו האוטובוסים המעוקלים והוחזרו לרשותה, ולא ניתן לשלול את ההנחה כי גם אוטובוס זה היה "נפדה" על ידה במסגרת הסכם הפשרה, ולא היה נמכר במסגרת הליכי הכינוס.

58.
השכרת אוטובוס חלופי

התובעת טענה כי כתוצאה משריפת האוטובוס היא נאלצה לשכור אוטובוס חלופי בעלות של 1,000 ₪ ליום עבודה. לתמיכת טענתה הנ"ל היא זימנה לעדות את מר נאסר עלי נוג'ידאת בעל חברת הסעות שממנו שכרה את האוטובוס, והציגה את ההסכם שנערך עם החברה שבבעלותו. לטענתה, בגין עלות השכרת האוטובוס החלופי היא התחייבה לשלם למר נוג'ידאת תמורה העולה על 400,000 ₪, אולם, מפאת מצבה הכלכלי, סוכם כי תמורה זו תשולם לו לאחר סיום התביעה דנן.

על כן, טוענת התובעת כי עלות זו הינה בבחינת נזק תוצאתי שעל הנתבעים לפצותה בו.

59.
אין בידי לקבל את טענתה הנ"ל.

התובעת חתמה על הסכם פשרה עם הבנק לפיו היא התחייבה לשלם לו סכומים שונים, ובין היתר התחייבה להעביר לו את הפיצוי שיתקבל בגין שריפת האוטובוס לסילוק חובה כלפי הבנק. תנאי זה היווה חלק בלתי נפרד מההסדר שהגיעו אליו הצדדים. אלמלא נשרף האוטובוס היה על התובעת לשלם "תמורתו" לבנק כתנאי לשחרורו, ועקב שריפתו, "תמורה" זו נותרה בידה (תיאורטית) ובאמצעותה יכולה היתה לרכוש אוטובוס חלופי. אין היא יכולה לגלגל את הנזק התוצאתי שנגרם לה כתוצאה משריפת האוטובוס על הנתבעים. מסקנה זה מתחדדת לאור טענתה של התובעת כי הסכם הפשרה שנחתם עם הבנק זהה להצעה המקורית שהועלתה על ידה. משמע, ששווי האוטובוס שנשרף, נלקח בחשבון במסת ההתחייבויות שנכללו בהצעתה המקורית של התובעת לסילוק חובה כלפי הבנק, ואינני מקבלת כמצוין לעיל, את טענתה של התובעת בהקשר זה שלפיה היא לא ידעה על שריפת האוטובוס בעת החתימה על הסכם הפשרה ו/או לא ידעה על קיומו של הסעיף המקנה לבנק הזכות לקבל את כספי הפיצוי בגין האוטובוס שנשרף.

אשר על כן, הנני דוחה את תביעתה של התובעת בכל הקשור לנזק תוצאתי.

60.
נזקים נוספים - עגמת נפש, פגיעה במוניטין וכו'

התובעת עתרה לחייב את הנתבעים בנזקים נוספים כגון עגמת נפש ופגיעה במוניטין.

הנזק בגין פגיעה במוניטין לא הוכח בראיות כלשהן, ולא שוכנעתי בנסיבות המקרה כי יש הצדקה לפסוק פיצוי בגין עגמת הנפש עקב שריפת האוטובוס.

61.
סיכום ביניים

לסיכום התביעה העיקרית,
הנני קובעת כי התביעה כנגד הבנק דינה להדחות, וכי התביעה כנגד כונס הנכסים דינה להתקבל באופן חלקי ככל שהיא מתייחסת לנזק הישיר שנגרם לתובעת עקב שריפת האוטובוס.

62.
ההודעה לצדדים שלישיים


כונס הנכסים שלח כאמור הודעת צד שלישי כנגד מר סלאח וכנגד א.ט ומבטחתה שומרה.

משנדחו טענותיו של מר סלאח בעניין חתימתו על הסכם הפשרה בחוסר סמכות, מתייתר הצורך לדון בהודעה לצד שלישי שנשלחה לו על ידי הכונס, ויש להורות על מחיקתה.



63.
אחריותה של א.ט כשמור שכר

כונס הנכסים שלח כאמור הודעת צד שלישי כנגד א.ט ומבטחתה שומרה, לשיפויו בגין כל נזק שיחויב בו לטובת התובעת, בגין שריפת האוטובוס.

אקדים ואומר כי דין הודעה זו להתקבל.

אחריותה של א.ט לנזק שנגרם לאוטובוס קמה לא רק מכח דיני הנזיקין (ראה סעיפים 49 ו-50 לעיל) אלא גם מכח דיני השומרים, בהיותה שומר שכר על פי החוק.

כזכור, האוטובוס הועבר על פי הוראת הכונס למגרש אחסנה שבבעלות א.ט. המדובר במגרש מורשה המאחסן עשרות רבות של רכבים תמורת דמי אחסנה, כאשר המטרה העיקרית של אחזקת הרכבים, היא שמירתם. ככזו, עונה א.ט על הגדרת שומר שכר על פי החוק.

64.
אינני מקבלת את טענתה של א.ט כי הינה שומר חינם עקב אי תשלום דמי אחסנה על ידי כונס הנכסים, שכן המבחן לעניין הגדרת שומר שכר על פי סעיף 1 (ג)
לחוק הוא קיומה של חובת תשלום תמורה על פי ההתקשרות החוזית בין הצדדים, ומועד מימושו של חיוב זה אינו מעלה או מוריד לצורך העניין. אוסיף על כך כי אי תשלום התמורה במקרה שבפני
נו נבע מהנסיבות שנוצרו עקב שריפת האוטובוס, ואין לאפשר מצב שבו א.ט יכולה "לקנות" לה מעמד של שוכר חינם לאחר קרות האירוע, על ידי אי גביית דמי אחסנה!!

65.
כשומר שכר חלה על א.ט אחריות מוגברת. כבר נפסק כי אחריותו של שומר שכר לפי סעיף 2(ב) רישא לחוק, הינה אחריות מוחלטת אלא אם יוכח קיומו של פטור בשל אונס או כח עליון (ראה ע"א 1439/90 מדינת ישראל נ' הום-חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד מז(2), 346).

בת.א (ת"א) 2038/81 גוטקס מודלס בע"מ נ' ק.א.ן צביעה ואשפרה בע"מ (1984), תשמ (3) 172, נפסק על ידי כב' השופטת ולנשטיין לגבי הנסיבות שעליהן מדבר סעיף 2(ב) הנ"ל כדלקמן:

"המדובר כאן בנסיבות הדומות לאלו הפוטרות מי שהתחייב עפ"י חוזה מחמת אונס או סיכול, כאמור בס' 18(א) לחוק התרופות [4] (ראה לענין זה:ו א' ידין, "חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970" בעריכת ג' טדסקי, בעמ' 122ואילך [6]), נסיבות אלו הן בד"כ נסיבותיו של כח עליון או אונס בדרגה חמורה, ואינם במישור הסיכונים הרגילים הכרוכים בשמירת נכס."

66.
בענייננו, א.ט טענה כי מדובר באירוע הצתה פתאומי, שלא ניתן היה לחזותו מראש או למנוע את תוצאותיו, ומשכך פטורה היא מכל אחריות על פי סעיף 2 (ב) לחוק.

לא ניתן לקבל את טענתה הנ"ל.

עדותו של חוקר השריפות שבה מסר כי ראה גדר מכופפת וג'ריקן ליד מוקד השריפה, מכרסמת כאמור בגרסתה של א.ט בדבר היות האירוע אירוע פתאומי שלא ניתן היה למנוע אותו, ומכל מקום, רחוקה הדרך במקרה שבפני
נו מלטעון לקיומו של כח עליון שיש בו כדי להקנות פטור לא.ט מאחריותה כשומר שכר, שכן אין האירוע נופל בגדר המקרים שלא היה על א.ט לחזותם מראש ו/או לא יכולה היתה למנוע את תוצאותיהם, וזאת גם בשים לב שעסקינן במגרש המאחסן נכסים שנתפסו במסגרת הליכי הוצל"פ, וככזה, מועד הוא למעשי פורענות.

אחתום פרק זה בדברים שנאמרו על ידי כב' השופטת ולנשטיין בפרשת גוטקס המוזכרת לעיל כדלקמן:

"אכן אני מוכנה לקבל את טענתה של הנתבעת כי לא התרשלה בשמירה על הנכס. כמי שאין מומחיותו בתחום השמירה, פנתה הנתבעת לחברה מוכרת בתחום זה על-מנת שתייעץ לה ותתקין עבורה אמצעי שמירה נאותים. ואכן זו התקינה עבורה כאמור, אמצעי בטחון שנחשבו באותה עת כמתוחכמים. בכך שויה היתה הנתבעת לצאת ידי חובתה אילו דרגת הזהירות בה נתחייבה כלפי התובעת 1היתה זו הנדרשת עפ"י ס' 35לפקנ"ז - שמספיקה כדי לפטור את השומר עפ"י הסיפא של ס' 2(ב) לחוק השומרים; אך בענייננו הרי כאמור חל הרישא של ס' 2(ב) לחוק השומרים שאינו פוטר את השומר אשר יצא ידי חובת הזהירות הרגילה, אא כאן אחריותו היא כמעט אבסולוטית ואינו יוצא פור אלא אם קרה מקרה שנכנס להגדרה של ס' 18(א) לחוק התרופות כאמור לעיל. מטעם זה גם אין מקום לטענת ב"כ הנתבעת כי הפריצה ניתקה את הקשר הסיבתי בין אשמה של הנתבעת ובין הנזק. חוק השומרים קבע כאמור דפוסי אחריות ספציפיים לאותם מצבים עליהם הוא חל, ולפיכך אין להעמיד במקומם דינים המשתייכים למטריה משפטית שונה, אלא אם כן חוק השומרים עצמו מפנה אליהם."

76.
לאור האמור לעיל, הנני קובעת כי א.ט אחראית על פי חוק השומרים לנזק שנגרם לאוטובוס עקב אירוע השריפה, ומשכך חלה עליה החובה לשפות את כונס הנכסים בגין הנזק שחויב בו עבור האוטובוס שנשרף.

68.
התוצאה היא שדין ההודעה כנגד א.ט להתקבל.

כפועל יוצא מכך, מתקבלת ההודעה כנגד שומרה אשר ביטחה את א.ט בתקופה הרלוונטית לתביעה בפוליסת ביטוח מורחבת לבתי עסק מס' 750100080/02.

69.
ההודעה לצד רביעי

כזכור, א.ט שלחה הודעת צד רביעי כנגד שומרה לשיפויה בגין כל נזק תוצאתי שתחויב בו במסגרת התביעה.

הואיל והסעד לנזק תוצאתי נדחה כאמור בסעיף 59 לעיל , מתייתר הצורך לדון בהודעה זו, ודינה להימחק.

70.
סוף דבר


א.
התביעה כנגד נתבע מס' 1 בנק לאומי לישראל בע"מ
נדחית בזאת.

התובעת תשלם לבנק הוצאות משפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ב.
התביעה כנגד נתבע מס' 2, עו"ד דורון זר
בתפקידו ככונס נכסים מתקבלת באופן חלקי, והנני מחייבת את נתבע מס' 2
לשלם לתובעת את הסך של 194,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.



הואיל וסוכם כי הפיצוי בגין האוטובוס יועבר לבנק על פי סעיף 2(ה) להסכם הפשרה, הנני מורה על העברתו כאמור לבנק על פי המוסכם בין הצדדים. במידה וסכום הפיצוי הפסוק יעלה על יתרת חובה של התובעת כלפי הבנק, שומה על הבנק להחזיר את הסכום שנתקבל לידיו ביתר לידי התובעת.

ג.
ההודעה כנגד צדדים שלישיים 1 ו-2 א.ט שירותים משפטיים בע"מ ושומרה חברה לביטוח בע"מ, מתקבלת בזאת, והנני מחייבת את הצדדים השלישיים הנ"ל לשפות את המודיע בגין הסכומים שחויב בהם כאמור בסעיף קטן (ב) לעיל.


בנוסף ישלמו הצדדים השלישיים למודיע אגרת משפט בגין ההודעה בשערוך ליום התשלום בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ד.
ההודעה כנגד צד שלישי מס' 3 נמחקת בזאת.

ה.
ההודעה כנגד הצד הרביעי נמחקת בזאת.


בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות, הואיל ודין הודעה זו היה להתקבל למקרה והיה מוכח קיומו של נזק תוצאתי, אולם משלא הוכח נזק כאמור, הוריתי על מחיקתה.


לעניין האגרה, ולאור האמור לעיל, הצד הרביעי, שומרה חברה לביטוח בע"מ, תשלם למודיעה, א.ט שירותים משפטיים בע"מ, אגרת משפט בגין ההודעה בשערוך ליום התשלום בפועל.



ניתן היום,
12 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 10025/04 טיולי נהר הירדן בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, עו"ד דורון זר (פורסם ב-ֽ 12/09/2011)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן