מכבסת בית העמק - לבנון בע''מ, קיבוץ בית העמק-אגודה שיתופית בע''מ, חקלאות בית העמק- אגש''ח בע''מ - יצחק רוזנבאום, רוזנבאום מכבסת הדר

מידע על יצחק רוזנבאום   



מכבסת בית העמק - לבנון בע''מ, קיבוץ בית העמק-אגודה שיתופית בע''מ, חקלאות בית העמק- אגש''ח בע''מ - יצחק רוזנבאום, רוזנבאום מכבסת הדר

תיק אזרחי 6591/07     21/09/2011 (א)



תיקים נוספים על מכבסת בית העמק - לבנון בע"מ
תיקים נוספים על קיבוץ בית העמק-אגודה שיתופית בע"מ
תיקים נוספים על חקלאות בית העמק- אגש"ח בע"מ
תיקים נוספים על יצחק רוזנבאום
תיקים נוספים על רוזנבאום מכבסת הדר




א 6591/07 מכבסת בית העמק - לבנון בע"מ, קיבוץ בית העמק-אגודה שיתופית בע"מ, חקלאות בית העמק- אגש"ח בע"מ נ' יצחק רוזנבאום, רוזנבאום מכבסת הדר








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בחיפה



ת"א 6591-07 מכבסת בית העמק - לבנון בע"מ
ואח' נ' רוזנבאום ואח'





בפני
כב' השופט דניאל פיש

התובעות
1.
מכבסת בית העמק - לבנון בע"מ
2.
קיבוץ בית העמק-אגודה שיתופית בע"מ
3.
חקלאות בית העמק- אגש"ח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ארז בלוך


נגד

הנתבעים

1. יצחק רוזנבאום
ת.ז. 057267064
2. רוזנבאום מכבסת הדר
ע"י ב"כ עו"ד שמואל קינן




פסק דין


פתח דבר- הצדדים להליך וכתב התביעה

1.
בפני
י תובענה כספית בסך 622,867 ₪. סכום כתב התביעה הועמד לצרכי אגרה על סך של 350,000 ₪. מדובר בתביעה בגין אי תשלום חובות כספיים הנובעים מחובות בגין אי תשלום דמי שכירות, חובות בגין חיובים חלף עבודה ושירותים שוטפים וחובות בגין תשלום בחסר כנגד אספקת קיטור, מים רכים ושירותי מוסך. התובעת 1- מכבסת בית העמק היא תאגיד אשר 100% ממניותיו היא התובעת 3- חקלאות בית העמק- שהינה אגודה חקלאית שיתופית, אשר ב- 100% ממניותיה מחזיקה התובעת 2- קיבוץ בית העמק שהינה אגודה שיתופית חקלאית. התובעת 1 העניקה לנתבעים שירותי כביסה ושירותים אחרים. התובעת 2 נתנה שירותים שונים לנתבעים והשכירה להם את הנכס והתובעת 3 סיפקה לנתבעים שירותים נוספים, לרבות שירותי קיטור, אספקת מים רכים ושירותי מוסך. הנתבעים הם בעלי המכבסה, כאשר הנתבע 1 – יצחק רוזנבאום
(להלן: הנתבע) הינו הבעלים של העסק והוא פועל באמצעות עוסק מורשה- הנתבעת 2.

2.
בהתאם לכתב התביעה, הנתבע קיים עסק של מכבסה בקיבוץ בית העמק ונתן שירותי כביסה ללקוחותיו. נטען כי בין הצדדים נכרת הסכם שכירות, שתוקפו פג והצדדים האריכו אותו בהתנהגות והמשיכו לקיימו מידי שנה באופן שבו הנתבע המשיך לקיים את עסקו ולשלם דמי שכירות ללא חוזה פורמאלי חתום. נטען כי ביום 17/3/07 פינה הנתבע את המושכר מתכולתו ונטש את המקום, ללא השבת המפתחות ומבלי ששילם דמי שכירות החל מחודש ינואר 2007. באשר לתשלום בגין אספקת קיטור ומים רכים נטען כי התובעת 3 סיפקה לו במשך 4 שנים מים רכים וקיטור לצורך הפעלת עסקו תמורת תשלום של 3,500 ₪ לחודש שהיה סכום עדכני לשנת 2006. התובעת סברה כי מדובר בסכום שאינו הולם ושווה ערך להוצאותיה ולאחר דין ודברים החליטו הצדדים למנות מומחה מוסכם אשר ישמש כבורר. בהתאם לחוות דעתו נמצא כי התשלום החודשי הממוצע הראוי נע בין 15,500 ₪ ל- 18,000 ₪ ומכאן במכפלת 4 שנים מדובר בסכום של 576,000 ₪ לפחות. נטען כי לאחר מו"מ בין הצדדים ומספר אפשרויות שהוצגו בפני
הנתבע, הוחלט על הרכבת מונה קיטור ומכבסה ותשלום על פי מדידה. לאחר מכן הוחלט על מעבר למערכת הפועלת על גז ותשלום של 60,000 ₪. עוד נטען כי התובע נותר חב חובות נוספים בגין שירותים שונים שקיבל מהתובעות, לרבות שירותי כביסה, אספרת קיטור ושירותי מוסך.

עמדות הצדדים בתצהיריהם

3.
מטעם הנתבעים הוגש תצהיר על ידי אלון אריאל, המשמש כמרכז המשק של קיבוץ בית העמק. בתצהירו, חזר על הנטען בכתב התביעה. יובהר כי מדובר בתצהיר שהוגש במסגרת בקשה למתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד, כאשר בפרוטוקול הדיון מיום 1/3/09 ניתנה לתובעות האפשרות להסתמך עליו כתצהיר עדות ראשית בהליך שבפני
י.

4.
מטעם הנתבעים הוגש תצהיר מטעם הנתבע - יצחק רוזנבאום
. בתצהירו, טען הנתבע כי בשנת 2003 עבד עם מכבסת בית השיטה וקיבל הצעה מחבר קיבוץ בית העמק (להלן: "הקיבוץ") לעבור ולהקים מכבסה בבית העמק בנוסף למכבסה הקיימת. לטענתו, הוא קיבל בשכירות מבנה פנוי מהקיבוץ ורכש מכונות ואביזרים הדרושים למכבסת קיטור. מאחר ולהפעלת המכבסה היתה דרושה אספקת קיטור ומים רכים, סוכם שהקיבוץ יבצע התקנת צנרת ממכון הקיטור של הקיבוץ והעברתו למכבסה, מרחק של כ-80 מטר. לדבריו, סוכם כי גובה התשלום עבור הקיטור יהיה בסך של 3,500 ₪ לחודש, אשר שולם על ידו באופן סדיר. לדבריו, במסגרת ההתחשבנויות של הקיבוץ עימו, נעשו טעויות רבות והיה צורך בתיקון החיובים באמצעות זיכוי חשבונו. ביום 4/1/06 קיבל משמואל שורשי, הממונה של הקיבוץ למערכת הקיטור אישור כי מערכת הקיטור תקינה. נטען כי בחודש ינואר 2007 פרץ סכסוך בינו לבין הקיבוץ, מאחר והקיבוץ דרש תשלום גבוה פי כמה מהסכום ששולם לו בגין אספקת הקיטור. נטען כי הוחלט למנות את אילן שור כמומחה לקיטור על מנת שיבדוק את המערכת וימסור חוות דעת טעמו. לטענתו, חוות הדעת נערכה ביום 7/1/07 אך נמסרה לו רק כאשר קיבל לידיו את כתב התביעה. נטען כי התברר לו מחוות הדעת שקו הקיטור והקונדנס למכבסה אינו מבודד וכי הצנרת הקיימת והחיבורים מסבים נזק כלכלי לקיבוץ. נטען כי נציגי הקיבוץ דרשו תשלום של 18,000 ₪ במקום סך של 3,500 ₪ לחודש שהיה משולם עד כה והוא סירב לשלמו. עוד נטען כי נציגי הקיבוץ הציעו לו לבחור בין אחת מארבע אפשרויות: להתקין מונה קיטור נפרד ולשלם עבורו לפי קריאת מונה; לשלם סך של 18,000 ₪ מידי חודש; להתנתק מהקיטור ולהתקין מערכת עצמאית על בסיס גז ולפצות את הקיבוץ בסך של 60,000 ₪; לפנות את המבנה והמשרד באופן מיידי ולפצות את הקיבוץ בסך של 40,000 ₪. לדבריו הוא לא הצליח למצוא מונה מתאים, גם לא בעזרתו של איש הקיטור של הקיבוץ, הוא סירב לשלם לקיבוץ סך של 18,000 ₪ והתקין מערכת גז עצמאית אך סירב לפצות את הקיבוץ בסך של 60,000 ₪. לטענתו, נציגי הקיבוץ איימו עליו כי ינתקו לו את המים והחשמל למכבסה. נטען כי מאחר והמכבסה שירתה את משטרת ישראל ומשמר הגבול הוא לא יכול היה להשביתה ולפיכך שכר מקום חלופי בכפר ג'וליס ופינה את המכבסה בבוקר יום 16/3/07 בגלוי ובידיעת אנשי הקיבוץ. לטענתו, בלילה נקטו אנשי הקיבוץ במעשה אלימות בכך שהוציאו את מפתחות שתי המכוניות שעמדו לידי המכבסה, פרצו למשרד ושברו מפתח בתוך מנעול דלת הכניסה על מנת להסב לו נזקים. נטען כי כתוצאה ממעשי האלימות כאמור הושבתה המכבסה ל-11 יום. עוד נטען כי למחרת היום הזמין טכנאי מחברת הגז על מנת להעביר את ארבעת מיכלי הגז אך אנשי הקיבוץ מנעו את כניסתו. בהמשך, התברר כי המיכלים נגנבו והוא נאלץ להתקין מיכלים חדשים בעלות של 4,100 ₪. עוד התברר כי מחשב מכונת הכביסה (לוח הפיקוד) בשווי של כ- 10,000 ₪ וכן כלי עבודה בשווי של 7,800 ₪ נגנבו, לטענתו, על ידי אנשי התובעות. לטענתו, לעיתים נעזר בשירותי הכביסה של הקיבוץ ולעיתים מכבסת הקיבוץ נעזרה בשירותיו. נטען כי הוא לא קיבל חשבונית עבור שירותי כביסה לחודש מרץ 2007 ולפיכך, אינו חייב דבר לתובעות. עוד נטען כי הוא אינו חב בגין קיטור לחודשים ינואר- פברואר 2007 מאחר ובסוף חודש ינואר התקין מערכת גז ולא השתמש באספקת קיטור. נטען כי עבור חודש ינואר 2007 לא התקבלה חשבונית. נטען כי התובעות חבות לו בגין נזקיו, הכוללים את בלוני הגז, לוח הפיקוד, כלי העבודה שנגנבו ועלות השבתת המכבסה ל-11 יום (סך של 11,019 ₪) סך כולל של 32,919 ₪. נטען כי המומחה לקיטור קבע בחוות דעתו (נספח 4) כי הנזקים שנגרמו לקיבוץ נגרמו מכך שקו הקיטור והקונדנס לא היו מבודדים וגרמו לבזבוז קיטור אדיר בשל חוסר הבידוד כאמור. עוד נטען כי התובעות הן שהתקינו את הצנרת והאביזרים דרכם העבירו את הקיטור והמים הרכים למכבסתו ועל כן הן אחראיות בעצמן לנזקים שנגרמו להן ועליהן להלין רק על עצמן. לטענתו, הוא שילם את הסכום שסוכם בין הצדדים בסך 3,500 ₪.

עמדות הצדדים בחקירותיהם בבית המשפט

5.
ראשית העיד אילן שור, טכנאי במקצועו, העוסק בתחום המכבסות המוסדיות החל משנת 1981 ובעל חברה הנותנת שירות למכבסות (עמ 1 לפרוטוקול ש' 14-15). לדבריו, הוא מכיר את שני הצדדים להליך, אשר פנו אליו בכוונה שיסייע להם להגיע להבנה בעלויות של האנרגיה (מים וקיטור) ושל ההתחשבנות ביניהם (עמ' 2 ש' 1-4). העד נחקר על חוות דעתו (מסמכים ז/1 ו- ז/2) בהרחבה (עמ' 2 ש' 7- עמ' 5 ש' 3).

6.
מטעם התובעות העיד אלון אריאל, המשמש כיו"ר קיבוץ כפר רופין במשרה חלקית, יו"ר אחראי על מרכז המשק ועל מנהל הקהילה ומשמש כסמנכ"ל תפעול במפעל "תעשיות ביולוגיות" המייצר מצעים ותאי גזע עובריים לבדיקות מי שפיר. לדבריו, במועד הרלוונטי לתביעה שימש כיו"ר המכבסה וניהל דין ודברים עם הנתבע לגבי אספקת קיטור למבנה (עמ' 3 ש' 14-25). העד אישר כי הוא מהנדס מכונות אך אינו מתמחה בקיטור (עמ' 4 ש' 12) וכי שמוליק שורשי היה אחראי על הפעלת הקיטור והרכיב את הצנרת ביחד עם הנתבע (עמ' 4 ש' 7-8, 13-16). בהמשך ציין שיתכן שאדם בשם בזל הרכיב את הצינור ואישר כי מערכת הקיטור בוצעה בהתאם לבקשות של שורשי שהיה אחראי (עמ' 4 ש' 17-30). לטענת העד, הנזק נגרם כתוצאה מכך ששעות העבודה במכבסת הנתבעים לא חפפו לשעות העבודה במכבסת בית העמק
ועל כן גרמו לעלויות הגבוהות בהתאם לסעיפים 5 ו-6 לחוות דעתו של המומחה (עמ' 5 ש' 15-21). העד בעדותו טען שראה את הנתבע
מעמיס את תכולת המכבסה ביום 17/3/07 באמצעות שתי מכוניותיו (עמ' 6 ש' 5-9). עוד הסביר בעדותו בנוגע לחלופות שהוצעו לנתבע (עמ' 6 ש' 24- עמ' 7 ש' 8), כאשר לטענתו הציעו לנתבע לשלם סך של 60,000 ₪ היות ולא העריכו כי ניתן לגבות ממנו את החוב האמיתי ולפיכך העדיפו לגבות 10% מהחוב (עמ' 7 לפרוטוקול ש' 9-14). עוד ציין כי לא היה ידוע שהצנרת אינה מבודדת וגורמת הפסדים והדבר נודע רק במועד הגשת הדו"ח (עמ' 8 ש' 4-5). בתשובה לשאלה מדוע על הנתבע להשיב כסף על טעות שבוצעה על ידם, השיב כי הנתבע הניח את הקו למכבסה שלו ביחד עם בזל. עוד טען בהקשר זה כי הנתבע הינו דור שלישי לעסקי המכבסות והיה עליו להאיר את עיניהם אך הוא בחר לנצל את תום ליבם (עמ' 8 ש' 7-12). בנוגע למסמך של שמוליק שורשי לפיו בדיקה אישרה כי המערכת תקינה, השיב כי דובר במערכת שכבר היתה קיימת
וכי המסמך אינו קשור (עמ' 9 ש' 5-10). העד אף ציין כי הטענה לפיה הנתבע פינה את המכבסה ביום שישי אינה הגיונית היות והמכבסה ממוקמת באמצע הקיבוץ והיה נודע לכולם על הפינוי (עמ' 9 ש' 28-31).

7.
מטעם הנתבעים העיד הנתבע 1 - יצחק רוזנבאום
. מעדותו עלה כי החלופות הוצעו לו רק בדיעבד (עמ' 10 ש' 13-14). הנתבע אישר כי אילן שור הינו איש מקצוע מצוין בתחום הקיטור (עמ' 10 ש' 23-24). לטענתו, לאורך 4 שנים שהיה בקיבוץ העלויות של הקיטור היו גבוהות והקיבוץ ניסה למצוא לזה פתרון (עמ' 10 ש' 29-30). לטענתו, מכון הקיטור עבד 24 שעות וגרם לבזבוז, כאשר המקור להפסדים היה אספקת המים החמים לחברי הקיבוץ (עמ' 11 ש' 1-2). הנתבע הכחיש כי נאמר לו על ידי אילן שור כי הערכתו לתשלום הינה 15,000- 18,000 ₪ וציין כי התחשיב הינו על בסיס מספר מסויים של ק"ג המופקים ביום, ללא בדיקה במכבסה שלו או במכבסה העיקרית. לטענתו, הבסיס למדידה אינו מתאים למכבסה שלו (עמ' 12 ש' 4-10). לדברי הנתבע בעדותו, הוא לא ידע על חוות הדעת בטרם הגשת התביעה ולא על הסכום המבוקש (עמ' 11 ש' 26-31, עמ' 12 ש' 20-23). לטענת הנתבע בעדותו הוא שילם לקיבוץ את חובותיו עד היום האחרון (עמ' 14 ש' 12-15). הנתבע לא ידע לומר האם שולמו דמי השכירות בעבור החודשים ינואר עד מרץ ובהמשך אישר כי לא שילם אותם (עמ' 15 ש' 3-6). הנתבע לא ידע להסביר בעדותו פרטים בנוגע לחיובים השונים (עמ' 15 לפרוטוקול ש' 11-29) ואישר כי הוטלו עליו עיקולים בדצמבר 2006 (עמ' 16 ש' 1-4). עוד אישר כי שכר את המבנה בג'וליס ביום 15/3/07 וכי לא הודיע לאף אדם כי בכוונתו לעזוב את הקיבוץ (עמ' 16 ש' 19-26). הנתבע טען כי תכנן לעזוב שבוע שבועיים לפני שעזב בפועל וכי לא הפעיל את המכבסה במשך 11 יום בגלל המעבר (עמ' 17 ש' 15-20).

עמדת הצדדים בסיכומיהם

8.
התובעות בסיכומיהן טענו כי הנתבע לא אמר אמת בעדותו, להבדיל מעדותו של אלון אריאל שהיתה כנה וקוהרנטית. נטען כי המומחה מונה בהסכמת הצדדים אך הנתבע במקום לבחור באחת מהחלופות שהוצעו לו, בחר לנטוש את המושכר. באשר להסכם השכירות נטען כי הנתבע אינו מכחיש את קיומו ואישר בעדותו כי צריך היה להמשיך בשכירות עד חודש ינואר 2008 (עמ' 14 ש' 1-4). נטען כי על הנתבע להמשיך לשלם את דמי השכירות עד לסוף שנת 2007 בהתאם להסכם. עוד נטען כי הנתבע תכנן את עזיבתו תוך הפרת ההסכם עם הקיבוץ ואף הודה בכך בעדותו (עמ' 16 ש' 17-26, עמ' 17 ש' 15-16). נטען כי מדובר בתשלום בסך 18,000 ₪ וכן סך נוסף של 6,000 ₪ בגין שכירות המשרד. באשר לתשלום בעבור שירותים נטען כי מר אריאל לא נחקר על חלק זה בתצהירו, המפרט את החובות הכספיים שחב הנתבע לתובעות וכי המסמכים שצורפו לתצהיר מלמדים על תוכנם ותומכים בטענותיו. עוד נטען כי הנתבע בחקירתו אף הודה בהם כאשר טען כי לו היו בידיו מסמכים היה מגיש אותם לבית המשפט (עמ' 13 ש' 13-22, עמ' 14 ש' 7-18, עמ' 14-15). התובעות מוסיפים ומציינים כי המחאות הנתבע חזרו (נספחים ב'1 ו-ב' 2) וכי על הנתבע להחזיר את הכספים בגין ההמחאות שחזרו. נטען כי סך החוב הינו 46,867 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. באשר לתשלום בעבור שירותי קיטור נטען כי דובר במומחה מוסכם, אשר שני הצדדים נשאו במשותף בשכרו, כאשר הנתבע מאשר שדובר במומחה מוסכם וכי בדיקתו בוצעה בנוכחות הצדדים וכי כל אחד מהצדדים הציג טיעוניו בפני
ו. נטען כי גם המומחה אישר זאת בעדותו (עמ' 2 ש' 3-4). התובעות מפנות בהקשר זה למוצגים ז' 1 ו-ז'-2 שם קבע המומחה כי הצנרת הקיימת והחיבורים למכבסה מסבים לקיבוץ נזק כלכלי וכי יש לנתק את הקו באופן מיידי, כי יש לסלול קו קצר מהמכבסה, כי שעות העבודה צריכות לחפוף את שעות העבודה במכבסת הקיבוץ וכי יש צורך לבודד את קווי הקיטור וקווי הקונדנס. לסיכום נטען כי המומחה קבע כי יש לקבוע סכום חודשי קבוע לחיוב המכבסה. התובעות מפנים למסמך ז' 2 המהווה סיכום של הסך הכספי המהווה את סיכום חוות דעתו לפיו התשלום עבור השירותים אותם מקבל הנתבע עומד על סך של בין 15,000 ₪ ל- 18,000 ₪. נטען כי "יצור כלכלי" אינו עושה עסקה מתוך כוונת הפסד וכי בין אם מדובר בטעות יסודית היורדת לשורשו של עניין ובין אם מדובר בעילה של עשיית עושר ולא במשפט הרי שברור שהקיבוץ זכאי לשיפוי מאת הנתבע. עוד נטען בהקשר זה כי הנתבע נטל על עצמו חיוב חוזי כאשר בחר בחלופה השלישית שהוצעה לו אך לא עמד בביצועה ומכאן כי הנתבע הפר חיוב חוזי. לטענת התובעות, טענת הנתבע לפיה לא ראה את המסמכים ז' 1 ו-ז' 2 אינה סבירה היות ועל בסיס המסמכים הנ"ל נוהל עימו המו"מ. התובעות מפנות בהקשר זה לסעיף 7 לתצהירו ולעמ' 12 ש' 1 בחקירתו. נטען כי הנתבע אישר כי הוצעו לו 4 חלופות ובחקירתו הכחיש זאת וטען כי הוצעו לו בדיעבד (עמ' 10 ש' 13-14). בהמשך הוא אישר כי בחר בחלופה הראשונה ועבר לחלופה השלישית (עמ' 12-13). נטען כי אין משמעות, בנוגע לעילת עשיית עושר ולא במשפט, לכך ששורשי מהקיבוץ אישר את הצנרת ואין מקום לעילת אשם תורם. נטען כי המסמך נ/3 אינו רלוונטי כפי שעולה מעדות אריאל (עמ' 9 ש' 5 ואילך). נטען כי מעדותו של אריאל עולה כי הקיבוץ הסכים לוותר על 90% מגובה החוב והציע לנתבע את חלופה 3. מכאן,
נטען כי שעה בה סוכם בין הנתבע לתובעות כי יפעלו בהתאם לחלופה 3 הרי שהנתבע הפר חיוב זה ועל כן זהו החיוב המינימלי בו ניתן לחייבו. נטען כי יש לחייב את הנתבעים בסכום התביעה שהוגבל כאמור ל-350,000 ש"ח בצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

9.
הנתבעים בסיכומיהם טענו בקשר להתקנת מערכת הקיטור כי התובעות הן אלו אשר התקינו את המערכת בעוד שהנתבע שילם את עלות ההתקנה והחלקים (נ/1, תשובת אלי זייגר בסעיף 7.ב. לתצהיר תשובות לשאלון). נטען כי האחריות לתקינות מערכת הקיטור ובדיקת עלויותיה היתה מוטלת על התובעות וכי מכון הקיטור פעל בקיבוץ מזה שנים רבות, בטרם החל הנתבע בהפעלת המכבסה. הנתבעים מפנים בהקשר זה לעדותו של אריאל לפיה שורשי היה אחראי על הפעלת הקיטור ועבר קורס להפעלת קיטור (עמ' 3 ש' 24-25, עמ' 4 ש' 5-8). עוד נטען כי לבקשת אריאל, בדק שורשי את מערכת אספקת הקיטור ומצא אותה תקינה בתחילת שנת 2006 (נ/3). נטען כי המידע בנוגע למערכת היה משך כל השנים בידי התובעות ובשליטתן ואף בכתב התביעה צוין כי התובעת 3 חשה כל הזמן כי התשלום אינו שווה ערך להוצאותיה בגין אספקת הקיטור (סעיף 18 לכתב התביעה). נטען כי מדובר במחדל מטעם התובעות, שעה בה חשו בדבר אך לא טיפלו בו בהתאם, שאין לגלגלו לפתחו של הנתבע. נטען כי יש לזקוף לחובת התובעות את הימנעותן מזימונם של האחראים מטעמן על מערכת הקיטור ובכלל זה שורשי. באשר למחיר הקיטור המוסכם לאורך השנים, נטען כי במהלך השנים פנה הנתבע לתובעות בדרישה לערוך תיקונים בסכומים המשולמים על ידו בגין אספקת הקיטור, בין עקב טעויות חשבונאיות ובין עקב תחושותיו (נ/2, עמ' 5 ש' 22-26). לטענת הנתבע, המחיר אשר שולם על ידו משך השנים בגין אספקת הקיטור היו המחיר הריאלי וטענה זו אף מתיישבת עם ממצאיו של שור לפיהם הבזבוז האדיר גרם להפסד כספי שהוערך על ידו בכ- 10,000 ₪. נטען כי הנתבע לא התעשר על חשבונן היות ולו התשלומים נדרשו ב"זמן אמת" הנתבע לא היה בוחר להפעיל את המכבסה בשטחן של התובעות. באשר למכתבו של שור נטען כי הצדדים הסכימו לקבל את חוות דעתו אודות מצב מערכת הקיטור נכון לאותו מועד אך לא לצורך הקביעה האם יש להחיל חיוב רטרואקטיבי בגין התקופה שקדמה למועד הפנייה אליו. נטען כי במכתב אין אזכור ללשון עבר. עוד נטען בהקשר זה כי המכתב אינו כולל נתונים מדויקים ביחס להפעלת המכבסה ולא ניתן להסתמך עליו לצורך חיוב הנתבע בגין קיטור שסופק לו בעבר. נטען כי הטענה אושרה על ידי שור בעדותו (עמ' 3 ש' 11-13). עוד נטען כי המכתב והדו"ח ממוענים לתובעות בלבד ואינם ערוכים כחוות דעת או פסק בורר. נטען כי ממצאי הדו"ח של שור ועדותו מאמתים את מחדלן של התובעות (עמ' 3 ש' 23-30, עמ' 4 ש' 1). עוד הועלו טענות בנוגע לחלופות שהוצעו לנתבע, שאינן משקפות את חובות העבר כפי שנוסחו בכתב התביעה. נטען כי הדברים מנוגדים לכל הגיון עסקי כלכלי ועומדים בסתירה מוחלטת לתביעתן להשבת הכספים בעילת עשיית עושר ולא במשפט. עוד נטען כי לא הובאה ראיה כי הנתבע הגדיל את רווחיו כתוצאה ממחיר הקיטור המופחת. נטען כי הנתבע לא הסכים לתשלומים בגין חובות עבר וכי היה קיים אי שוויון בולט ביחסי הצדדים. נטען כי התובעות אינן זכאיות להשבה וכי יסודות עילת עשיית עושר ולא במשפט לא הוכחו. באשר לתביעה לתשלום דמי שכירות נטען כי התנהגותן הכוחנית של התובעות הובילה לפינוי המכבסה על ידי הנתבע. נטען כי הנתבע נאלץ לנקוט בהליכים משפטיים כנגדם לרבות בקשה לצו מניעה ובזיון בית משפט. נטען כי ביום 27/3/01 בהתאם להסכמות שגובשו בבית המשפט בעכו, פונו המכבסה והמשרד. עוד נטען כי דמי השכירות החודשיים בגין המכבסה והמשרד היו בסך 1,100 ₪ כולל מע"מ לחודש (נספח ה' לתצהיר אלון- חשבונית 1406814). נטען כי לכל היותר יכלו לדרוש התובעות דמי שכירות נוספים לתקופה של תשעה חודשים החל מחודש ינואר 2007 ועד לחודש ספטמבר 2007 בסך של 9,900 ₪ ועל כן לא ברורה הדרישה לתשלום סך של 24,000 ₪. יתרה מכך, צוין כי הדרישה לתשלום דמי שכירות מופיעה פעמיים בכתב התביעה ובסיכומי התובעות ומעידה על חוסר תום ליבן של התובעות. נטען כי הנתבע לא הפר הסכם היות ולאור התנהלות התובעות לא נותרה לו ברירה אלא לפנות את המכבסה וכי על התובעות היה לנהוג בתום לב בהתאם לסעיף 4 לחוק השכירות והשאילה וכן בהתאם לסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי). עוד נטען כי על התובעות חלה החובה לפעול להקטנת הנזק וכי הדבר לא הוכח. באשר לתביעה לתשלום חובות נוספים נטען כי התביעה נסמכת על תצהירו של אריאל ועל רישומי התובעות בכרטסות הפיננסיות שלהם מבלי להעיד את עורכי הכרטסות ו/או נציגי הנהלת החשבונות מטעם התובעות. נטען כי אין מחלוקת כי בכרטסות הפיננסיות הללו נפלו לא אחת טעויות בסכומים גבוהים (נ/2). בנוגע לשירותי כביסה על פי תעודות משלוח, נטען כי אין בכוחן של תעודות המשלוח להוות ראיה לחוב כלשהו של הנתבע לתובעות וכי ניתנו שירותי כביסה הדדיים שבסופן נערכה התחשבנות על פי חשבוניות. נטען כי לא זומנו עדים רלוונטיים להוכחת הטענה. בנוגע לדרישה לתשלום בגין אספקת קיטור וכביסה לחודשים ינואר- פברואר 2007 נטען כי מהכרטסת שצורפה, שאינה יכולה להוות ראיה לחוב כלשהו, לא ניתן ללמוד דבר היות וקיימות בה פעולות רבות ללא מתן הסבר וכן הוסף בכתב יד סכום ולפיו נערך החשבון הסופי. עוד נטען כי עיקר החוב מתייחס לדרישות התובעות בעקבות ממצאי הדו"ח של שור לחייב את הנתבע בסך של 18,000 ₪ לחודש בגין אספקת קיטור. עוד נטען כי ההמחאות שצורפו כנספח ב'2 נפרעו במועד. באשר לדרישה לתשלום בגין שירותי מוסך הועלו טענות דומות וכך גם בנוגע לדרישת התשלום בגין חשמל, "מים רכים" ואחזקת קו טלפון. נטען כי קיימת דרישה כפולה לתשלום בגין "מים רכים". עוד נטען כי הנתבע הכחיש כי אכל בחדר האוכל של הקיבוץ ולא הובאו עדים שיאשרו את הטענה (עמ' 15 ש' 14-15). באשר לטענת הקיזוז בגין נזקים שנגרמו לנתבע נטען כי כמפורט בכתב ההגנה של הנתבע ובתצהירו, נגרמו לנתבע נזקים רבים וזאת נוכח התנהלותן הכוחנית של התובעות שהובילה בין היתר לפנייתו לבית המשפט בעכו ולהשבתת המכבסה שלו לפרק זמן של כ-11 יום. נטען להפסד הכנסות, פגיעה במוניטין ונזקים עתידיים שמוערכים בסך של כ- 11,000 ₪. עוד נטען לציוד שנגנב לרבות בלוני גז, מחשב מכונת כביסה וכל עבודה בשווי כולל של 21,900 ₪.











דיון ומסקנות

10.
דין התביעה להתקבל באופן חלקי. במקרה שבפני
י יחסי הצדדים התנהלו על מי מנוחות משך 4 שנים, כאשר ההתקשרות ביניהם מתחדשת בדרך של התנהגות, ללא הסכם פורמאלי חתום, זאת כפי שעולה מכתב התביעה ומעדויות הצדדים. ברם, בשלב מסוים הבינו התובעות כי קיימת בעיה בנוגע לתשלומים בגין אספקת הקיטור ובהסכמת הנתבע החליטו לבדוק את הדרכים לפתרונה. יוער כי בסעיף 18 לכתב התביעה נטען כי "התובעת 3 חשה כל הזמן, כי התשלום, אשר היא גובה מן הנתבע, אינו הולם ואינו שווה ערך להוצאותיה בגין אספקת הקיטור, והלכה למעשה נגרם לה חסרון כיס משמעותי לאורך כל השנים". הנתבע הסכים לבחינת הסוגיה (סעיף 6 לתצהירו) אך אין צל של ספק כי הסכמתו צפתה פני עתיד וכי אין פירוש הדבר כי הסכים להחלת החיוב באופן רטרואקטיבי על ארבעת השנים להתקשרות הצדדים. אציין כי הסכמת הנתבע, הן למינויו של שור והן לחלופות שהוצעו לו, צפו פני עתיד כאמור והכל במטרה להמשיך לקיים את ההתקשרות בין הצדדים ולצורך המשך הפעלת עסקו. התנהלות התובעות, לרבות דרישותיהן הכספיות, היא זו אשר גרמה לנתבע בסופו של יום להחליט להפסיק את ההתקשרות בין הצדדים ולפנות את המכבסה.

11.
התובעות הן אלו שהתקינו והיו אחראים על אספקת הקיטור והמים הרכים ותקינות המערכת. זאת ניתן ללמוד הן מסעיף 5 לתצהירו של הנתבע לפיו ביום 4/1/06 קיבל משמואל שורשי, הממונה של הקיבוץ לעניין מערכת הקיטור, אישור לאחר בדיקה שנערכה בנוכחותו כי מערכת הקיטור תקינה ומניחה את דעתו; הן מעדותו של אריאל לפיה שמוליק שורשי היה אחראי על הפעלת הקיטור והרכיב את הצנרת יחד עם הנתבע (עמ' 4 ש' 7-8 13-16), כאשר בהמשך טען כי יתכן ואדם בשם בזל הרכיב את הצינור ואישר כי מערכת הקיטור בוצעה בהתאם לבקשות שורשי שהיה אחראי (עמ' 4 ש' 17-30); והן מסעיף 7 ב לתצהיר תשובות לשאלון
של אלי זייגר מיום 21/10/07 שם בתשובה לשאלה מי התקין את קו הצנרת להובלת הקיטור השיב כי הצנרת הותקנו "באמצעותנו", דהיינו, על ידי התובעות.

­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­12.
אציין כי גם אם הנתבע היה מעורב באופן כלשהו בהתקנת מערכת הקיטור, הרי שאין לכך רלוונטיות היות והתובעות הן אלו אשר היו אמורות להעריך ואף לדעת, הלכה למעשה, מהי עלות השירותים המסופקים לנתבע. במידה והתובעות היו מגיעות למסקנה בכל שלב להתקשרות כי העלות גבוהה באופן משמעותי מהסכום אשר סוכם ושולם בפועל, היה עליהן לפנות בו במועד לנתבע ולדרוש את שינוי ההסכם, באופן בו הנתבע לאחר שקילת הוצאותיו מול הכנסותיו, היה רשאי להחליט האם מדובר בתשלום כדאי מבחינת המשך הפעלת עסקו. בנסיבות, מדובר במחדל של התובעות, שאי גילויו במועד מוטל היה עליהן כבעלים וכמי ששולט ומפקח על אספקת השירותים כאמור. לטעמי, מדובר בטעות בכדאיות העסקה, שאינה מהווה פגם המצדיק עילה לביטול ההסכמות בין הצדדים, על אחת כמה וכמה, לא באופן רטרואקטיבי (ת"א (תל אביב יפו) 2065-08 איתמר מרקור נ' התחנה המרכזית החדשה בת"א בע"מ ואח', תק-מח 2011(3), 7467; בע"א 2469/06 סויסה נ' חברת זאגא בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ (פורסם בנבו ב-14.8.2008); ג' שלו דיני חוזים (מהדורה שניה, תשנ"ה) בעמ' 203 – 204). בהקשר זה אציין כי אינני מקבל את טענת התובעות לפיה על הנתבע היה "להאיר את עיניהם" כדור שלישי לעסקי המכבסות וכי הוא ניצל את תום ליבן (עמ' 8 ש' 7-12). אין ראיה לכך שהנתבע נהנה ממידע שלא היה זמין לתובעות, או שלא שיתף אותם בדברים שהיו ידועים לו.

13.
יתרה מכך, הוכח כי ההפסדים שנגרמו לתובעות נגרמו כתוצאה מאי בידוד קו הקיטור ואורכו המיותר, כך עולה ממכתבו של שור מיום 7/1/07 לפיו קו הקיטור והקונדנס אינם מבודדים וכי קיצור הקו יחסוך אנרגיה רבה. יוער כי מכתבו של שור מופנה לקיבוץ בלבד ולא הוכח כי הומצא לנתבע בשלב כלשהו. זאת ועוד, המכתב מציג דוגמא לעלות הפסדי אנרגיה אך אינו מציג נתונים בפועל, המעידים על בזבוז בפועל, הקשור למכבסת הנתבע. זאת ועוד, המכתב אינו נוקט לשון עבר, אינו מתייחס כלל לחיובי הנתבע בעבר ומציין כי כאשר יבוצע התיקון כאמור, יהיה החיסכון החודשי מעל 10,000 ₪. לאור כל האמור לעיל, התביעה בגין אספקת "מים רכים" וקיטור נדחית.

14.
באשר לרכיב התביעה בגין דמי שכירות עולה כי הנתבע בעדותו לא ידע להשיב האם שולמו דמי השכירות בגין החודשים ינואר- מרץ 2007 ובהמשך אף אישר כי לא שילם אותם (עמ' 15 ש' 3-6).
הנתבע אף לא הכחיש את קיומו של הסכם השכירות ואישר בעדותו כי היה עליו להמשיך בשכירות עד חודש ינואר 2008 (עמ' 14 ש' 1-4). מעיון בנספח ה' לתצהירו של אריאל עולה כי בגין השכרת המבנה והמשרד שולם סך של 1,104 ₪. ביום 25/3/07 ניתן

פסק דין
על ידי בית משפט השלום בעכו אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה המבקש-הנתבע בהליך דנן יפנה את המושכר, המבנה והמשרד,
עד ליום 27/3/07. בנסיבות, לאור התנהלות התובעות מול הנתבע, אשר לטעמי לא הותירו לו ברירה אלא לפנות את המושכר, אני מורה כי בגין רכיב זה על הנתבעים לשאת בתשלום סך של 3,312 ₪ המהווים את דמי השכירות בגין החודשים ינואר- מרץ 2007 לגביהם לא הוכח כי שולמו דמי השכירות, בהתאם לעדות הנתבע כאמור. בנסיבות, אינני מוצא לנכון לחייב את הנתבעים בגין תקופה עתידית של שישה חודשים נוספים כפי שנטען בכתב התביעה.

15.
באשר לרכיב התביעה בגין חובות נוספים לתובעות הרי שאין מקום לחיובם. התובעות צירפו תעודות משלוח
וכרטסות פיננסיות שעל גבי חלקן הוספו רכיבים בכתב יד. תעודות המשלוח מעידות כי ניתנו לנתבע שירותים אך היות ובמסגרת מערכת היחסים בין הצדדים ניתנו שירותים הדדיים הרי שאין הדבר מלמד בהכרח על חוב של הנתבע לתובעות. זאת ועוד, עורך הכרטסות או נציג הנהלת חשבונות מטעם התובעות לא הגיש תצהיר או הובא לעדות. יתרה מכך, המסמכים כוללים חיובים כפולים לכאורה בגין אספקת "מים רכים" או דמי שכירות ואף כוללים ביטולי טעויות רבים שלא ניתן להם הסבר. מעיון בכרטסת אף עולה כי ביום 31/1/07 חויב הנתבע בתשלום סך של 20,790 ₪ אשר ככל הנראה מהווה חיוב חד צדדי של 18,000 ₪ בצירוף מע"מ (15.5% נכון למועד דאז). לא ניתן הסבר לחיוב כאמור ובהתאם לקביעתי לעיל אין מקום לחיוב זה. בנסיבות, אני קובע כי התובעות לא הוכיחו רכיב זה של תביעתם. טענת הקיזוז של הנתבע אף היא נדחית מפאת העדר הוכחה. לכתב ההגנה או לתצהיר הנתבע לא צורפו מסמכים כלשהם המלמדים על שווי כלי העבודה שנגנבו או קבלות המעידות על רכישתם. לא הוכח גם כי לנתבע נגרם נזק כלכלי כתוצאה מהשבתת המכבסה.

16.
לאור כל האמור על הנתבע לשאת בתשלום סך של 3,312 ₪ כאמור בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. לאור התוצאה, כל צד יישא בהוצאותיו. יצויין עוד כי ב"כ הנתבע הגיש סיכומים שחרגו באופן משמעותי מההיקף שאושר. לפנים משורת הדין לא יוטלו הוצאות בגין כך.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.


ניתן היום,
כב' אלול תשע"א, 21 ספטמבר
2011, בהעדר הצדדים.


תימה











א בית משפט שלום 6591/07 מכבסת בית העמק - לבנון בע"מ, קיבוץ בית העמק-אגודה שיתופית בע"מ, חקלאות בית העמק- אגש"ח בע"מ נ' יצחק רוזנבאום, רוזנבאום מכבסת הדר (פורסם ב-ֽ 21/09/2011)











תיקים נוספים על מכבסת בית העמק - לבנון בע"מ
תיקים נוספים על קיבוץ בית העמק-אגודה שיתופית בע"מ
תיקים נוספים על חקלאות בית העמק- אגש"ח בע"מ
תיקים נוספים על יצחק רוזנבאום
תיקים נוספים על רוזנבאום מכבסת הדר




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט