אילונית פרוייקטים תיירותיים בע"מ,יצחק דיין,א.י.ה. פרסום חוצות (1992) בע"מ,א.י. פרסום חוצות בע"מ,א.ב. גני חוף בע"מ - בנק דיסקונט לישראל בע"מ,יצחק דיין,א.י.ה.פרסום חוצות (1992) בע"מ,א.י. פרסום חוצות בע"מ,א.ב. גני חוף בע"מ,בנק דיסקונט לישראל בע"מ,אילונית פרויקטים תיירו

 
אילונית פרוייקטים תיירותיים בע"מ,יצחק דיין,א.י.ה. פרסום חוצות (1992) בע"מ,א.י. פרסום חוצות בע"מ,א.ב. גני חוף בע"מ - בנק דיסקונט לישראל בע"מ,יצחק דיין,א.י.ה.פרסום חוצות (1992) בע"מ,א.י. פרסום חוצות בע"מ,א.ב. גני חוף בע"מ,בנק דיסקונט לישראל בע"מ,אילונית פרויקטים תיירו
תיקים נוספים על אילונית פרוייקטים תיירותיים בע"מ,יצחק דיין,א.י.ה. פרסום חוצות (1992) בע"מ,א.י. פרסום חוצות בע"מ,א.ב. גני חוף בע"מ | תיקים נוספים על בנק דיסקונט לישראל בע"מ,יצחק דיין,א.י.ה.פרסום חוצות (1992) בע"מ,א.י. פרסום חוצות בע"מ,א.ב. גני חוף בע"מ,בנק דיסקונט לישראל בע"מ,אילונית פרויקטים תיירו

1910/04 רעא     22/06/2004




רעא 1910/04 אילונית פרוייקטים תיירותיים בע"מ,יצחק דיין,א.י.ה. פרסום חוצות (1992) בע"מ,א.י. פרסום חוצות בע"מ,א.ב. גני חוף בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ,יצחק דיין,א.י.ה.פרסום חוצות (1992) בע"מ,א.י. פרסום חוצות בע"מ,א.ב. גני חוף בע"מ,בנק דיסקונט לישראל בע"מ,אילונית פרויקטים תיירו






בבית המשפט העליון

רע"א 1910/04
רע"א 2307/04

בפני
:
כבוד השופט א' גרוניס
המבקשת ברע"א 1910/04:
אילונית פרוייקטים תיירותיים בע"מ



נ ג ד

המשיבים ברע"א 1910/04
1. בנק דיסקונט לישראל בע"מ
2. יצחק דיין
3. א.י.ה.פרסום חוצות (1992) בע"מ
4. א.י. פרסום חוצות בע"מ
5. א.ב. גני חוף בע"מ
המבקשים ברע"א 2307/04:
1. יצחק דיין
2. א.י.ה. פרסום חוצות (1992) בע"מ
3. א.י. פרסום חוצות בע"מ
4. א.ב. גני חוף בע"מ

נ ג ד
המשיבים ברע"ע 2307/04:
1. בנק דיסקונט לישראל בע"מ
המשיבה הפורמלית:
2. אילונית פרויקטים תיירו
תיים בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 1.2.04 בבש"א 17023/03 ובבש"א 1389/04 שניתנו על ידי כבוד השופט ר' אליעז

תאריך הישיבה: כ"ח בסיון תשס"ד (17.6.04)
בשם המבקשת: עו"ד א' גולדשמידט
; עו"ד ה' בן-נפתלי
ברע"א 1910/04
והמשיבה ברע"א 2307/04

בשם המשיבה 1: עו"ד א' פומרנץ
; עו"ד י' שלום
ברע"א 1910/04
וברע"א 2307/04

בשם המשיבים 5-2: עו"ד א' גינדס; עו"ד א' ויזר
ברע"א 1910/04
והמבקשים ברע"א 2307/04
פסק -דין

1. שתי הבקשות לרשות ערעור שבפני
י, שהדיון בהן אוחד, כוללות השגות על החלטה שניתנה במסגרת קדם משפט בשתי תובענות מאוחדות המתנהלות בבית המשפט המחוזי בתל אביב. החלטתי לדון בבקשות כאילו ניתנה רשות והוגשו ערעורים בהתאם.

2. המשיב בשתי הבקשות (להלן - הבנק) נתן אשראי לחברת אילונית פרויקטים תירותיים בע"מ (היא המבקשת ברע"א 1910/04, שתיקרא להלן - החברה). להבטחת החזרו של האשראי שעבדה החברה את נכסיה לטובת הבנק בשעבודים קבועים ובשעבודים צפים. האשראי שניתן לחברה שימש לצורך הקמתו של בית מלון. החברה הוקמה במשותף על ידי המבקשים ברע"א 2307/04 (להלן – קבוצת דיין) ועל ידי קיבוץ איילות. קבוצת דיין מורכבת מיצחק דיין

(המבקש 1 ברע"א 2307/04, להלן - המבקש 1) ומשלוש חברות. בשנת 2001, מספר שבועות לאחר שהבנק דרש מן החברה לפרוע את החוב, הגישה קבוצת דיין תביעה נגזרת נגד הבנק לבית המשפט המחוזי בתל אביב. החברה צוינה בתביעה כנתבעת פורמאלית. בתביעה נתבקש בית המשפט, בין היתר, לחייב את הבנק להמציא את כל המסמכים הבנקאיים הנוגעים לחשבונה של החברה ולקבוע כי לחברה ולקבוצת דיין קיימת זכות קיזוז בסכום של כ-59 מיליון ש"ח כנגד החוב המגיע לבנק. כשלושה שבועות לאחר מכן הגיש הבנק תובענה לאכיפת השעבודים ולמינוי כונס נכסים. ביום 15.01.02 החליט בית המשפט המחוזי בתל אביב לאחד את הדיון בשתי התובענות. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה נדחתה ביום 30.07.02 (רע"א 2052/02). חלפה יותר משנה וביום 01.09.03 הגישה החברה עצמה בקשה לתיקון כתב התביעה. שתי החלטות שניתנו לעניין בקשת התיקון (על ידי כבוד סגנית הנשיא השופטת שטרנברג-אליעז), האחת לגוף העניין והשנייה החלטת הבהרה, הן ההחלטות עליהן משיגים המבקשים בשתי הבקשות לרשות ערעור.

3. בקשת התיקון הוגשה כאמור על ידי החברה. בבקשה התבקש בית המשפט המחוזי להתיר תיקון על מנת שהתובענה המקורית שהוגשה על ידי קבוצת דיין כתביעה נגזרת תהא תביעתה של החברה. תיקון מרכזי נוסף שהתבקש היה להצהיר כי החוב שמגיע לבנק מן החברה ליום 30.09.01 עומד על 70,095,555 ש"ח. התיקון התבקש לאחר שהבנק המציא את המסמכים הנוגעים לחשבון. משמע, אף לפי גרסתה של החברה היא חייבת סכום נכבד לבנק. הבנק טוען כי הסכום המגיע לו כיום הינו כ-200 מיליון ש"ח. בקשת התיקון נתמכה בתצהירו של יצחק דיין

, הוא המבקש 1. בתצהיר נאמר, בין השאר, כי בית המשפט יתבקש למחוק את קבוצת דיין כתובעת. בדיון בבית משפט קמא ביקשה קבוצת דיין, המיוצגת בנפרד מן החברה, כי יותר ליחידיה של הקבוצה להמשיך להיות בעלי דין, כתובעים נגזרים, בצד החברה.

4. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו מיום 01.02.04 כי הוא נעתר לבקשת התיקון. עם זאת נקבע כי הדרך הדיונית בה הוגשה התביעה הנגזרת הינה פסולה, שכן מדובר בתביעה "שהינה תביעה לסעד כספי, לכל דבר ועניין". בעניינם של יחידי קבוצת דיין, שביקשו להותירם כתובעים נגזרים, הוחלט כי אין הצדקה לצרפם אך הוסף כי "בקשת בעלי המניות להצטרף לתביעה תשמע, אם יתברר בעתיד כי יש לכך מקום". החברה הגישה בקשה להבהרתה של ההחלטה. בבקשה נטען, כי מצד אחד נאמר בהחלטה במפורש שהבקשה לתיקון נענית, אך מצד שני נצטוותה החברה להגיש התביעה כתביעה לסעד כספי אף שחפצה היא לתבוע סעד הצהרתי. בהחלטה מיום 11.02.04 הורה בית המשפט המחוזי לחברה להגיש כתב תביעה מתוקן שיכלול סעד כספי, תוך תשלומה של האגרה המתאימה.

5. בבקשתה של החברה לרשות ערעור היא מלינה על כך שבית המשפט קבע כי הוא נעתר לבקשתה, בעוד שלמעשה דחה את הבקשה משהורה לה להגיש את כתב התביעה המתוקן כשהוא כולל סעד כספי. לגופם של דברים, ובצד טענות נוספות שאין צורך להתייחס אליהן, טוענת החברה כי אין היא מבקשת שבסיומו של הדיון בתביעתה ייפסק לזכותה סכום כסף כלשהו, שהרי כל רצונה הוא להכיר בזכות הקיזוז הנתונה לה והכל על מנת שניתן יהיה לומר מהו גובה החוב. היא מוסיפה וטוענת כי במקרה זה אין מדובר בסעד הצהרתי שיביא בעקבותיו תובענה לסעד אופרטיבי, משום שהסכום לקיזוז נמוך מהחוב הנטען על ידי הבנק. בבקשתה של קבוצת דיין להרשות לה לערער היא מעלה טענות דומות לטענותיה של החברה ומוסיפה כי לגבי עניינה הספציפי שלה לא היה מקום למוחקה מן התובענה המתוקנת, וכי צריך היה להותיר את יחידיה כתובעים בצד החברה.

6. השאלה הראשונה אליה יש להתייחס היא האם חובה על תובע בסיטואציה המתוארת להגיש תובענה לסעד כספי או שמא רשאי הוא להסתפק בסעד הצהרתי. נראה, שהסוגיה של אגרת משפט היא שמסתתרת מאחורי המחלוקת בין הבנק לבין בעלי הדין האחרים. במילים אחרות, הבנק מעוניין להקשות על התובעת אותו מתוך מחשבה שהיה והחברה תידרש לשלם אגרה בסכום נכבד אפשר שתחזור בה מהגשת התביעה או שתקטין את הסכום הנתבע על ידה (רע"א 7633/98 דיסקונט ישראל שוקי הון והשקעות נ' שמש ואח', (לא פורסם), פיסקה 5 לפסק דינה של השופטת שטרסברג-כהן). אכן, לגיטימי הוא שנתבע יעמוד על כך שבעל דינו ישלם את אגרת המשפט הנדרשת על פי הדין. כמובן שבעל האינטרס העיקרי בנושא אגרת המשפט הינו המדינה, שסכום האגרה נכנס לקופתה (שם). ההבדל מבחינת אגרה הינו מאוד משמעותי במקרה זה. האגרה לגבי סעד כספי הינה בשיעור קצוב של 2.5 אחוזים מן הסכום הנתבע, בעוד שבמקרה של סעד הצהרתי מדובר באגרה בסכום מסוים שעומד כיום, לגבי תובענה בבית המשפט המחוזי, על 954 ש"ח (פרטים 3(א) ו-8(א) לתוספת הראשונה של תקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח-1987).

7. סדר הדברים לעניין הגשת ההליכים לבית המשפט המחוזי היה כזכור זה: תחילה הוגשה התובענה על ידי קבוצת דיין בה נתבקש, בין השאר, סעד הצהרתי לגבי סכום הקיזוז הנטען. כשלושה שבועות לאחר מכן הגיש הבנק את תובענתו שלו בה תבע אכיפתם של השעבודים ומינוי כונס נכסים. הן על פי כתב התביעה המקורי והן על פי הטיוטה של כתב התביעה המתוקן, ברי כי החברה וקבוצת דיין מודים שאף אם תתקבל טענת הקיזוז יוותר חוב בסכום נכבד ביותר - כ-70 מיליון ש"ח - המגיע לבנק. זה האחרון, שכפי הנראה אינו מסכים כי ניתן לקזז סכום כלשהו מתוך החוב, עומד על כך שהחוב מגיע כיום לכ-200 מיליון ש"ח. לאור הנתונים האמורים ומאחר שממילא הוחלט לאחד את הדיון בשתי התובענות, אין לנו צורך להתייחס לשאלה האם ניתן וראוי לדון בשיעורו של החוב המגיע בגידרה של תובענה לאכיפתו של שעבוד (לעניין זה ראו א' וולובסקי כונס נכסים בדיני החברות (מהדורה שנייה, 2004) 57-55). בין כך ובין כך, הרי שקיים חוב שהבנק זכאי לכאורה לפעול לגבייתו. מנגד, אין ספק שלחייב יש אינטרס מובהק לדעת מהו הסכום המדויק של החוב המגיע ממנו. במילים אחרות, לחברה יש זכות לדעת מהו הסכום שהיא חייבת לבנק תוך התחשבות בזכות הקיזוז, ובהנחה שזכות זו אכן עומדת לה. לשיעורו המדויק של החוב יש אף חשיבות בכל הנוגע להליכים למימושם של הנכסים המשועבדים. היה ויתמנה כונס נכסים והיה והנכסים ימָכרו על ידו רשאי הוא להעביר לנושה, הוא הבנק, את סכום החוב אך לא מעבר לכך. כמובן שיתכן כי התמורה מן המכר, ולאחר ניכוי הוצאות, לא תכסה את מלוא החוב. במקרה כזה יש חשיבות לידיעה מהי יתרת החוב המגיעה מן החברה. מכאן ברור שקיימת היתה הצדקה לנקיטת הליך על ידי החברה (או קבוצת דיין בשעתו) על מנת שניתן יהיה לדעת מהו סכום החוב. יש אף לזכור כי הואיל ואין חולקין שבסופו של יום, ולאחר הקיזוז הנטען, יוותר חוב בסכום מסוים, הרי החברה לא תהיה זכאית בשום מקרה לקבל סעד כספי אופרטיבי נגד הבנק. לשון אחר, אין עסקינן במצב בו מוגשת תובענה לסעד הצהרתי אשר מטרתה המרכזית היא לשמש כשלב ראשון של מערכה, כאשר בהמשך צפוי שתוגש תובענה נוספת, הפעם לסעד אופרטיבי. אילו זה היה המצב, בהחלט יתכן שהיתה הצדקה לומר לחברה כי אינה יכולה לתבוע סעד הצהרתי אלא עליה לעתור לסעד כספי. גישה זו מהווה חלק מגישה רחבה יותר לפיה אין בית המשפט ניזקק בהכרח לכל תביעה לסעד הצהרתי המובאת לפניו (ראו והשוו ע"א 460/63 שדדי ואח' נ' יכיני מושב עובדים בע"מ ואח', פ"ד יח(1) 427; ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' ברנר, פ"ד לב(1) 85; ע"א 351/82 אלון נ' עו"ד מ. אסטרייכר ואח', פ"ד מא(2) 673; וכן ע"א 617/84 וולקוביצקי נ' החברה לפיתוח קסריה בע"מ, פ"ד מ(3) 778). על מבקש הסעד ההצהרתי להצביע על אינטרס לגיטימי שלו בקבלת הסעד ועל כך שלא ייפגע למעלה מן המידה אינטרס של הצד שכנגד וכן של ציבור המתדיינים (למשל, לאור התחזית שיידרש הליך נוסף, הפעם לסעד אופרטיבי, בכדי להשלים את המלאכה). גם הדין האנגלי נוקט גישה דומה לעניין היכולת לתבוע סעד הצהרתי (לעניין זה ראו zamir & woolf the declaratory judgmen (london, 3th ed.,2002) pp.193-200). המסקנה המתבקשת היא כי בית המשפט המחוזי שגה משחייב את החברה לתבוע בתובענה המתוקנת סעד כספי תחת סעד הצהרתי.

8. משאמרנו את שאמרנו לגבי טיבו של הסעד המבוקש, חייבים אנו להוסיף הערה בכל הנוגע לנושא האגרה. אף שנושא זה עומד ככל הנראה ברקע עמדתו של הבנק, יש להפרידו מן הסוגיה של הסעד הנכון במקרה הספציפי. איני רואה כל סיבה לחוות דעה בשאלה מהי אגרת המשפט שתידרש החברה לשלמה עם הגשתו של כתב התביעה המתוקן. היה ועניין זה יועלה שוב בפני
בית המשפט המחוזי יהא מקום לשמוע כמובן אף את עמדתה של המדינה (לעניין האגרה המשולמת במסגרת תובענה למתן סעד הצהרתי, ראו בין השאר רע"א 417/92 היועץ המשפטי לממשלה נ' ליבוביץ ואח', פ"ד מו(3) 414; ש' לוין פרוצדורה אזרחית - סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט (תשס"ג) פרק ראשון ובעיקר עמודים 10-7 ).

9. העניין הנוסף שיש לדון בו הוא טענתה של קבוצת דיין כי לא היה מקום למוחקה וכי צריך היה להותירה כבעלת דין בתובענה המתוקנת. לאור נתון מסוים שנחזור ונזכירו, יש לומר כי העלאתה של טענה זו גובלת בשימוש לרעה בהליכי המשפט. כפי שצוין, בקשתה (המתוקנת) של החברה לתיקון כתב התביעה נתמכה בתצהירו של יצחק דיין

- המבקש 1 (הוא הראשון מבין יחידיה של קבוצת דיין). בתצהירו נכתב במפורש, לגבי אחד התיקונים המבוקשים, כי יש למחוק בכותרת כתב התביעה את קבוצת דיין כתובעת. כמו כן נאמר בתצהיר כי החברה אמורה להופיע בכותרת כתובעת חלף תיאורה בכתב התביעה המקורי כ"נתבעת פורמאלית". נוכח האמור בבקשת התיקון ובתצהיר שתמך בה קשה להבין כיצד קבוצת דיין יכולה לטעון כיום כי לא היה מקום למחוק את יחידיה מכתב התביעה המתוקן. זו הייתה הבקשה בפני
בית המשפט המחוזי, וכך אכן הוחלט. מה לקבוצת דיין כי תלין?

10. אשר על כן, הנני מחליט לקבל את ערעורה של החברה ולדחות את ערעורה של קבוצת דיין. קבוצת דיין תישא בשכר טרחת עורך דין לזכות הבנק בסכום של 20,000 ש"ח. לא ראיתי לנכון לפסוק הוצאות לזכות החברה, שכן בקשת התיקון שהגישה היא שהובילה להליכים בבית המשפט המחוזי ובסופו של דבר אף בבית משפט זה.

ניתן היום, ג' בתמוז תשס"ד (22.6.04).

ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04019100_s03.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il
חכ/








רעא בית המשפט העליון 1910/04 אילונית פרוייקטים תיירותיים בע"מ,יצחק דיין,א.י.ה. פרסום חוצות (1992) בע"מ,א.י. פרסום חוצות בע"מ,א.ב. גני חוף בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ,יצחק דיין,א.י.ה.פרסום חוצות (1992) בע"מ,א.י. פרסום חוצות בע"מ,א.ב. גני חוף בע"מ,בנק דיסקונט לישראל בע"מ,אילונית פרויקטים תיירו, [ פ"ד: נח 6 193 ] (פורסם ב-ֽ 22/06/2004)












להסרת פסק דין זה לחץ כאן