ויקטור חיים רון, אוולין רון - ריאליטי ייזום פרוייקטים בע"מ, חב' פנמה פסיפיק, אהרון פרל ואח'

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
ויקטור חיים רון אוולין רון ריאליטי ייזום פרוייקטים בע"מ חב' פנמה פסיפיק אהרון פרל
 
ויקטור חיים רון, אוולין רון - ריאליטי ייזום פרוייקטים בע"מ, חב' פנמה פסיפיק, אהרון פרל ואח'

מידע על ויקטור חיים רון    מידע על אוולין רון    מידע על חב פנמה פסיפיק    מידע על אהרון פרל   


151111/09 א     06/01/2011



תיקים נוספים על ויקטור חיים רון
תיקים נוספים על אוולין רון
תיקים נוספים על ריאליטי ייזום פרוייקטים בע"מ
תיקים נוספים על חב' פנמה פסיפיק
תיקים נוספים על אהרון פרל




א 151111/09 ויקטור חיים רון, אוולין רון נ' ריאליטי ייזום פרוייקטים בע"מ, חב' פנמה פסיפיק, אהרון פרל ואח'






בפני

כב' השופטת חנה פלינר
תובעים
1.ויקטור חיים רון

2.אוולין רון

על ידי בא כוחם עו"ד אורי קצב

נגד

נתבעים
1.ריאליטי ייזום פרוייקטים בע"מ

2.חב' פנמה פסיפיק

3.אהרון פרל
ניתן כנגדם פס"ד ביום 25.5.09

4.לימור עינת
על ידי ב"כ עו"ד מירום מירה

5.אברהם פינס
על ידי ב"כ עו"ד גיא דורון

פסק דין
הצדדים לתביעה והעובדות הצריכות לה

1. התובעים הינם בני זוג נשוי, אשר בבעלותם הייתה יחידת נופש (להלן : "יחידת הנופש"). הנתבעת 1, חברת ריאליטי ייזום פרויקטים בע"מ (להלן: "ריאליטי"), הינה חברה העוסקת על פי פרסומיה, בין היתר, בשיווק ומתן פתרונות ליחידות נופש. בעלת המניות היחידה של ריאליטי והמנהלת היחידה אשר הייתה רשומה בזמנים הרלוונטיים לאירועים המפורטים בכתב התביעה, הינה הנתבעת מס' 4 (להלן: "הנתבעת"). הנתבעת הייתה אשתו של הנתבע 3 (להלן: "פרל"), המחזיק ב 100 מניות חברת פנמה פסיפיק בע"מ, הנתבעת מס' 2 (להלן: "חברת פסיפיק").
הנתבע 5 (להלן: "הנתבע") שימש בזמנים הרלוונטיים לאירועים המפורטים בכתב התביעה כמנהל השיווק של ריאליטי. אין מחלוקת כי הנתבע הוסמך על ידי ריאליטי לחתום על הסכמים בשמה, ראו אישור בדבר מורשה חתימה על הסכמים, אשר צורף כנספח ג' לכתב התביעה.

2. התובעים היו כאמור בעלי יחידת נופש ולא שבעו נחת מהרכוש שברשותם. יש להזכיר כי בעלי יחידות נופש מחויבים בתשלומים שנתיים והתובעים חיפשו דרך, כטענתם, ל"השתחרר" מיחידת הנופש. לאור פרסומים שפרסמה חב' ריאליטי, פנו אליה התובעים על מנת לבדוק את אפשרות רכישת יחידת הנופש על ידה (סעיף 4 לת/2, תצהיר התובע). לטענת התובע נאמר לו כי יש להגיע לפגישה פרונטלית על מנת לקבל את כל הפרטים הדרושים.

3. ביום 17/9/08 הגיעו התובעים לפגישה במשרדי ריאליטי. תחילה, פגשו הם בחור בשם אלעד, אשר תיאר בפני
הם את מהלך העסקה, (סעיף 7 לת/2), והסביר להם כי לצורך שחרורם מדירת הנופש שברשותם, על התובעים להשקיע סך של 102,200 ₪ בחברת ריאליטי, לוותר על דירת הנופש, ובתמורה יקבלו סך של 193,984 ₪ אשר יוחזרו בתשלומים חודשיים במהלך 6 השנים הבאות החל מיום 28/10/10. התובעים טוענים כי בשלב זה עדיין לא שוכנעו בכדאיות ביצוע העסקה, וכן לא שוכנעו שלריאליטי יש יכולות כלכליות לעמוד בהחזרים המובטחים, לפיכך ביקש אלעד מהתובעים להמתין והפנה אותם לנתבע.

4. לטענת התובעים הנתבע הציג את עצמו כמנהל מכירות ובמשך שלוש וחצי שעות שכנע אותם לחתום על ההסכם נשוא תביעה זו תוך הצגת מצגים לפיהם העסקה בטוחה וריאליטי הינה חברה איתנה מבחינה פיננסית. מוסיפים התובעים וטוענים כי הנתבע טען שלריאליטי נכסים בארץ ובארץ, היא בונה אתרי ספא בארץ, כדוגמת אחוזת לואר ממזרח לכנרת, ספא במושב אניעם בדרום רמת הגולן, וכן בונה פרויקט בפנמה, הכולל מלון, קלאב, וילות ושטחים ירוקים (פרסומים בדבר פרויקטים אלו, צורפו כנספחים 3 עד 4 לת/2).
בנוסף, הציג הנתבע פרסומים לפיהם ריאליטי תורמת לקהילה, כגון לארגון יוניסף, ארגון למען זכויות הילד, וציין כי ריאליטי הינה "ספונסר" של מועדון מכבי נתניה.
5. הנתבע פירט, לטענת התובעים, את הבטוחות שינתנו להם במסגרת העסקה, וביניהם ערבות אישית של מנכ"ל החברה פרל. הנתבע הציג מצג לפיו החברה פורעת את התשלומים במועדם לאלפי לקוחותיה ואף הפנה את התובעים לקבל המלצות מלקוחות מרוצים (ראו הודאת התובע בעמ' 18 שו' 25-28 לפרו' ).
6. התובעים טוענים כי לאור המצגים שהוצגו בפני
הם על ידי הנתבע הם שוכנעו כי מדובר בחברה בינלאומית, בעלת נכסים בארץ ובעולם, ולפיכך חתמו על הסכם מיום 17/9/08, צורף כנספח 7 לת/2 (להלן: "ההסכם"). בהסכם זה התחייבו כאמור התובעים להעביר לריאליטי את יחידת הנופש (ראו סעיף 4 להסכם); לשלם לריאליטי סכום של 102,200 ₪ (להלן: "ההשקעה") ולקבל את ההחזרים בסכום כולל של 193,984₪, פרושים במהלך 6 שנים (להלן: "ההחזרים"), ראו סעיף 3.1 להסכם.
ההחזרים אמורים היו להתבצע החל מיום 28/10/08, כאשר תחילה עומד ההחזר על סך של 2,000 ₪ לחודש, לאחר 24 חודשים גדל הסכום ל 2,400 ₪, ולקראת סיום תקופת ההסכם כל החזר, המבוצע בדרך של העברה בנקאית, עומד על סך של 2,977 ₪ לכל העברה (ראו פירוט התשלומים, נספח 10 לת/2).
7. ביום 24/9/08 העבירו התובעים לריאליטי את ההשקעה, צילומי השיקים צורפו כנספח 8 ו – 9 לת/2. התובעים קיבלו לידיהם בטוחות, אשר כללו משכון על נכס של חברת פסיפיק, בכפר נופש על ידי הכנרת (להלן: "המשכון") וכן שיק בטחון של חברת פסיפיק, בערבותו האישית של פרל (להלן: "שיק הבטחון", צורף כנספח 11 לת/2). אין מחלוקת בין הצדדים כי שיק הבטחון נחתם על ידי הנתבעת, בשמה של חב' פנמה פסיפיק
.

8. כבר במועד תשלום ההחזר הראשון, ביום 28/10/08, לא עמדה ריאליטי בהתחייבותה. התובע פנה לנתבע וביקש לברר מדוע ההחזר לא התקבל. זה האחרון הבטיח לו, לטענתו, שמדובר בתקלה זמנית עקב העובדה שריאליטי עברה לעבוד עם תוכנה חדשה דבר הגורם בעיכובים בהעברת ההחזרים, אך מדובר בעיכוב זמני ולאחר שהתוכנה החדשה תפעל כיאות, ההעברות הבנקאיות יבוצעו כשורה.
ביום 4/11/08 שולם לתובעים התשלום הראשון בסך 2,000 ₪ בהעברה בנקאית.

9. בדיעבד, הסתבר כי התשלום הראשון שבוצע היה גם האחרון. מועדי התשלום השני והשלישי חלפו, ולא נעשה כל תשלום. אי לכך, ולאחר הודעות שניתנו לריאליטי, הפקידו התובעים את שיק הבטחון, אך זה האחרון לא כובד מהסיבה שחשבון ריאליטי מוגבל, ראו נספח 12 לת/2. יש לציין כי ההגבלה הינה מיום 22/12/08, דהיינו כשלושה חודשים לאחר חתימת ההסכם.

10. התובעים טוענים כי לאחר שהופר ההסכם פנו פעמים רבות לריאליטי ולנציגיה, לרבות הנתבע, על מנת לקבל את הכספים המגיעים להם אולם הנתבע התנער מכל אחריות, טען כי הינו עובד בלבד של החברה והפנה את התובעים לפרל, מנכ"ל החברה. לתובעים נקבעו מספר פגישות עם פרל, אולם בסמוך למועד בו היו אמורות להתקיים, התבטלו פגישות אלו ולא יצאו אל הפועל.
יש לציין כי לימים הוגש כתב אישום כנגד פרל, בגין פעילותו בריאליטי (ראו ת.פ. 4072/09, להלן: "התיק הפלילי"). פרל הורשע בדין, לאחר הודאתו בחלק מהאשמות שיוחסו לו, בין היתר, רישום כוזב במסמכי תאגיד, איסור הלבנת הון, עבירות של גניבה בידי מורשה, הוצאת המחאות ללא כיסוי, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. פרל מרצה כיום עונש מאסר בפועל.

11. לאחר שהבינו התובעים כי ההסכם עמם הופר, ושיק הבטחון נותר ללא כיסוי, הגישו הם את התביעה שבפני
י, המכוונת כנגד 5 נתבעים. הנתבעים 1 עד 3 לא הגישו כתב הגנה ולפיכך ניתן כנגדם

פסק דין
ביום 25/5/09.
כך למעשה נותרת תביעה זו כנגד שני גורמים בלבד – הנתבעת, מתוקף היותה המנהלת ובעלת המניות היחידה בריאליטי; והנתבע, בטענה שהוא זה אשר שניהל את המשא ומתן בשם ריאליטי מול התובעים, הוא זה שלטענתם שכנע אותם בדבר כדאיות העסקה, בדבר איתנותה של ריאליטי, הציג בפני
הם את הבטוחות וטען כי מדובר בעסקה נטולת כל סיכוי.

12. לגבי העילות המשפטיות – התובעים טוענים כי יש לחייב את הנתבעת מכוח דיני הרמת מסך; מכוח אחריותה האישית כמנהלת התאגיד; מכוח חתימתה על שטר הבטחון. לגבי הנתבע טוענים התובעים לחוסר תום לב בניהול המשא ומתן, למצגי שווא ותרמית. להוכחת טענותיהם אלו, צירפו התובעים תמליל שיחה שנערכה בין התובע לבין הנתבע ביום 25/12/08 (להלן: "התמליל" ו"השיחה", בהתאמה). התמליל צורף כנספח 12 לת/2.

טענות הנתבעים

13. הנתבעת הגישה כתב הגנה ותצהיר (נ/1) וטענותיה קצרות ופשוטות בתכלית – לטענתה, היא לא כיהנה ולא מכהנת כדירקטורית פעילה בריאליטי, היא לא היתה מעורבת כלל בעסקי החברה ובניהולה, רישום החברה על שמה נעשה לבקשת פרל, אשר לו הייתה נשואה במשך 7 שנים. הנתבעת מציינת כי לה ולפרל שני ילדים משותפים, והם התגרשו ביום 15/1/09.
הנתבעת טוענת כי בעת שנרשמה חברת ריאליטי נערך הסכם נאמנות בינה ובין פרל, הסכם מיום 27/10/04, הסכם המעגן בתוכו את הקביעה כי לנתבעת אין כל אחריות בנוגע לעסקי החברה (צורף כנספח ב'1 לתצהיר גילוי המסמכים מטעם הנתבעת). הנתבעת מציינת שביום 9/3/09 הודע לרשם החברות על העברת המניות בריאליטי (נספח ג' לתצהיר גילוי המסמכים).

14. מוסיפה הנתבעת וטוענת כי פרל היה הרוח החיה בחברה, הוא זה שניהל אותה בפועל וביצע את כל הפעולות בה שלא בידיעתה ולא בהסכמתה, כך גם לעניין חתימה על שיקים בשמה של הנתבעת. הנתבעת מציינת כי מעולם לא עבדה בריאליטי, לא ניהלה משא ומתן עם מי מהלקוחות ולא התחייבה לתת את ההחזרים ו/או לתת ערבות אישית כלשהי. הנתבעת מציינת כי מעדות התובע והעד מטעמו, מר בנימין סרי (להלן: "סרי"), ראו עמ' 15 שו' 22; עמ' 23 שו' 4 , עולה כי אכן הם מעולם לא ראו את הנתבעת ולא הייתה לה כל מעורבות בעסקה.

15. הנתבעת מוסיפה ומציינת כי במשך כל השנים עבדה כמורה לבלט בישוב רעות וזהו עיסוקה היחיד. הנתבעת אינה מכחישה כי חתמה על מסמכים אחדים (ראו סעיף 9 לנ/1), אולם לטענתה: "לא ידעתי על מה הנני חותמת ומה המשמעות. על השיק האמור, כמו על גבי אחרים, הוחתמתי מדי פעם בידיעה שיהוו תשלום ללקוחות. כל שאר פרטי השיק הוספו מאוחר יותר ולא היה מושג מה נרשם. לא ידעתי עבור מי מיועד כל שיק, לא גובה הסכום ולא כל פרט אחר לגביו". בסעיף 10 לתצהירה מוסיפה הנתבעת וטוענת: "רוני פרל לחץ עלי לחתום והשפיע עלי ממש כפי שהשפיע על התובעים לחתום על העסקה עמו. יש לזכור כי באותה עת הייתי אשתו, כך שהייתי נתונה ללחצו ולמרותו, והיתה לו השפעה גדולה עלי. בנוסף, האמנתי כי חתימתי הינה טכנית בלבד".

16. הנתבעת באה בטרוניות לתובעים, על כך שלא ביררו מי החתומה על שיק הבטחון, ולא יתכן כי התובעים יסתמכו על בטוחה שהיא על הנייר בלבד, ללא ביצוע בדיקות בדבר מצבה הכלכלי של החברה. הנתבעת טוענת, כי חיזוק לטענותיה בדבר חוסר מעורבותה בחברה ניתן למצוא בתמליל השיחה עם הנתבע, שם הצביע הנתבע על פרל כמנהל היחיד, וכן בהליך הפלילי, שם כלל לא הייתה נאשמת והמדינה לא ביקשה לייחס לנתבעת אשם פלילי כלשהו. הנתבעת מסיימת וטוענת שלא פעלה כדי להונות אחרים, לא הייתה שותפה למעשיו של פרל, לא עזרה לו להתחמק מנושיו, לא פעלה למראית עין ולא עשתה עם פרל קנוניה. הנתבעת מציינת כי מצבה הכלכלי הינו בכי רע והינה מיוצגת על ידי עורכת דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי.

17. הנתבע הגיש כתב הגנה ותצהיר מטעמו, נ/5. הנתבע טען עוד בכתב הגנתו, כי דין התביעה להידחות כנגדו על הסף, היות ומעולם לא היה צד להסכם, לא היה ערב להסכם, לא מסר כספים כלשהם כבטחון להסכם, ולא קיבל לידיו כספים כלשהם, מכוח ההסכם. יש לציין כי הנתבע הגיש בקשה לדחייה על הסף, אולם בעקבות הערות בית המשפט בדיון קדם המשפט ביום 28/10/09 התייתר הצורך לדון בבקשה.

18. הנתבע טען וטוען כי אין בינו לבין התובעים יריבות. לטענתו, הינו עובד שכיר של ריאליטי, ואף הוא נפגע מעצם סגירתה, תוך הותרת חובות גם כלפי העובדים. הנתבע מודה שהיה מורשה חתימה לחתום על הסכמים בשם ריאליטי, אולם זו הייתה הרשאה היחידה – לטענתו, הוא לא היה מורשה חתימה בבנקים או לכל עניין אחר, ואין לראות בו כנושא משרה בריאליטי. הנתבע אף הוא מפנה אצבע מאשימה לתובעים, על כך שלא ביצעו כל בירור בטרם חתמו על ההסכם, ובטרם בחנו את טיבן של הבטוחות שקיבלו לידיהן.
הנתבע טוען כי אם התובעים בחרו לעצום את עיניהם אין להם אלא להלין על עצמם.

19. הנתבע מוסיף וטוען כי כאשר החתים את התובעים על ההסכם פעל בתום לב, תוך שהוא מאמין באיתנותה של ריאליטי ובחוסנה הכלכלי. בסעיפים 7,8 לתצהירו (נ/5), מפרט הנתבע את ההיגיון הכלכלי שבעסקה. לטענתו, בתקופה שבה עבד בחברה (שנת 2006), היו לקוחות אשר קיבלו את שירותי הריאליטי, העבירו לה את יחידת הנופש שברשותם, השקיעו סכום כסף מוגדר בריאליטי וקיבלו את ההשקעה חזרה בצירוף ריבית. לטענת הנתבע, הכספים אשר הושקעו על ידי לקוחות בריאליטי, שימשו אותה בעיקר בהשקעותיה בארץ ובחו"ל.
20. לטענת הנתבע, את האינפורמציה אשר הציג ללקוחות החברה קיבל, כמו שאר אנשי המכירות הבכירים, מפרל. הנתבע טוען כי ההסכמים שנחתמו עם הלקוחות היו גלויים ונמסרו ללקוחות פוטנציאליים שביקשו להעבירם לעורכי הדין מטעמם בטרם ההתקשרות. הנתבע מציין כי גם לא הייתה כל מניעה לבצע בדיקה בנוגע למצבה הפיננסי של החברה ולבטוחות שהוצעו על ידה ולראיה שגם במקרה זה הודה התובע כי פנה לבנק ובירר פרטים בנוגע לריאליטי (ראו פרוטוקול מיום 2/6/10 עמ' 19 שו' 4-6 ).
עוד טוען הנתבע כי הפנה את התובעים לשוחח עם לקוחות של החברה, וראו גם בעניין זה את הודאתו של התובע (עמ' 18 שו' 29 ).

21. בסעיף 14 לתצהירו מציין הנתבע כדלקמן: "למיטב ידיעתי במועד בו התקשרו התובעים עם החברה (17/9/08), מצבה הפיננסי היה איתן ויציב, מספר ימים לאחר מכן הוצאו לאילת כל עובדי החברה ושוכנו שם במלון "אורכידיאה" לחופשה בת 3 ימים, בפנסיון מלא על חשבון החברה". בסעיף 15 לתצהיר טוען הנתבע, כי במהלך החופשה באילת, נחשפו העובדים ליקב חדש, שהחברה רכשה לצורכי השקעה והם היו בטוחים שמצבה הפיננסי של ריאליטי טוב יותר מתמיד.

22. בסעיף 16 לתצהיר מציין הנתבע כי הוא קיבל את שכרו באופן שוטף, עד לאמצע חודש נובמבר 08', המועד בו החברה פסקה לשלם לעובדים ולו את שכרו. הנתבע פנה לפרל וזה האחרון הודיע לו וליתר עובדי החברה, כי החברה נקלעה לקשיי נזילות זמניים, ומכיוון שמעדיפה היא לפרוע את תשלומיה ללקוחות, אזי בשלב זה תבצע ריאליטי החזר השקעה ללקוחות ולא תשלם את שכר העבודה לעובדים. מכיוון שהנתבע היה משוכנע שמדובר במשבר זמני, המשיך לעבוד בחברה עד לחודש מרץ 09', מועד בו נסגרה החברה, מבלי ששולם שכרו.

23. בפן המשפטי טוען הנתבע כי לא מתקיימים התנאים לביצוע הרמת מסך כנגדו; עוד מצביע הנתבע על כך שבמקרה הנדון לא מתקיימת כל עילה אישית המצדיקה את החיוב האישי המבוקש, לא מתחום דיני החוזים ולא מתחום דיני הנזיקין. הנתבע מצביע על מחדליהם של התובעים בעת ההתקשרות החוזית וטוען כי אין להם אלא להלין על עצמם.

ההכרעה בנוגע לנתבעת

24. דין התביעה כנגד הנתבעת להתקבל, אם מכוח דיני הרמת מסך; אם בשל התנהגותה הרשלנית כמנהלת; אם בשל אחריותה מכוח השטר עליו חתמה. אפרט כל אחת מקביעותיי הנ"ל.

25. סעיף 6 לחוק החברות התשנ"ט 1999 קובע כדלקמן:
"6(א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד".

26. הנתבעת פירטה בעדותה את הסיבות אשר גרמו לרישומה כמנהלת החברה וכבעלת מניות בה: "בעבר היו לו תיקים בהוצל"פ והוא פחד שהוא לא יוכל לפעול בעסק" (עמ' 24 שו' 30); "ידעתי שהיו לו בעיות בעבר" (עמ' 24 שו' 32); "כי בעבר היו לו תיקי הוצל"פ וזה מונע ממנו לעשות עסקים ולכן הוא ביקש ממני והסכמתי" (עמ' 25 שו' 24); ובמענה לשאלה האם הסכימה לשמש כ"פרונט", השיבה: "בנאביות, כן" (עמ' 25 שו' 2). כדי להצדיק את הסכמתה זו, טענה : "אני הייתי מאוהבת...." (עמ' 25 שו' 12).

27. סבורני שדי בהודאות הללו של הנתבעת כדי להצדיק הרמת מסך במקרה הנדון – מהודאות אלו עולה מפורשות שהנתבעת הייתה שותפה פעילה, במודע ובדיעה צלולה, של שימוש לרעה במסך ההתאגדות. הנתבעת ידעה שמסך ההתאגדות האמור לחצוץ בין בעלי מניותיה האמיתיים של החברה לבין החברה אינו עונה במקרה הנדון על הגדרה זו, ולמעשה ידעה שללא הסכמתה יתכן ולא ניתן יהיה כלל לרשום את החברה. הנתבעת שיתפה פעולה עם פרל במטרה להערים על רשם החברות ו/או על נושים פוטנציאליים, שמא דיווח אמת לא יאפשר את הקמת החברה ולכן, לדידי, ייסוד ריאליטי בחטא נולד. אם היה ממש באותו הסכם נאמנות, אזי יש הכרח על פי הדין להביא לידיעת רשם החברות את קיומו של הסכם הנאמנות, ובדרך זו להביאו לידיעת הציבור כפי שנקבע בסעיף 131 (א) לחוק החברות התשנ"ט – 1999: "בעל מניה שהוא נאמן ידווח על כך לחברה, והחברה תרשום אותו במרשם בעלי המניות, תוך ציון נאמנותו, ויראו אותו לענין חוק זה כבעל מניה". הסכם נאמנות "מוצפן" אינו שווה את הנייר עליו הוא כתוב (למעט, אולי, ביחסים הפנימיים בין הנאמן כביכול לנהנה), ובכל מקרה הנאמן ממשיך להיות, מבחינת החוק, "בעל המניה".

28. סבורני שכל מסקנה אחרת תכשיר את אותם רישומים פיקטיביים, רישומים אשר נועדו למעשה לאפשר לגורמים פסולים על פי דין להמשיך ולנהל עסקים – כידוע, על פי סעיף 42א(ג) לפקודת פשיטת רגל,[נוסח חדש] התש"מ - 1980 אסור לפושט רגל להקים חברה . רישום החברה על שם בן הזוג או כל גורם אחר נועד למעשה להתגבר על מכשול זה (או למצער להערים קשיים, שהרי גם אחזקה עקיפה אסורה). היעלה על הדעת שבית משפט יתן לכך יד? היעלה על הדעת ש"בשם האהבה" ניתן להכשיר מהלך פסול זה? לטעמי, יש להעביר מסר מפורש וברור – אין "רישום על הנייר" בלבד; חוק החברות אינו מבחין בין מנהל ו/או בעל מניות "פיקטיבי" לבעל מניות ומנהל אמיתי; מי שרשום ברשם החברות ככזה, מוטלות עליו כל החובות והזכויות על פי דין; הרישום הינו פומבי, והציבור מסתמך עליו; לא ניתן להקל ראש ברישום כזה. לכן, יש לדחות מכל וכל את טענות הנתבעת בדבר היותה "פרונט" בלבד. עצם הסכמתה לשמש "פרונט" מצדיקה את הרמת המסך; אלו בדיוק מעשי ההונאה והשימוש לרעה במסך ההתאגדות, המצדיקים כאמור חיוב אישי של בעלי המניות בחובות התאגיד.

29. דברים אלו מתיישבים עם פסקי הדין שצוטטו על ידי ב"כ התובעים בסעיף 28 לסיכומיו, ראו דברי כב' השופט פירדלנדר בת.א 702259/07 מירס תקשורת בע"מ נ' מנדלסון; דברי כב' השופט סובל ב ת.א 18329/95 אורן יורם אריזות נ' זוהר לוי; דברי כב' השופט דפדי בת.א 752285/06 מירס תקשורת בע"מ נ' ג'נח אברהם ודברי כב' השופט ארדינסט בת.א 715614/04 מעריב בהוצאת מודיעין בע"מ נ' אדז'דרסקי לאוניד. אין לי כאמור אלא להצטרף לאמור בפסקי דין אלו, ואיני מקבלת את האבחנות אותן בקשה ב"כ הנתבעת להציג בסיכומיה.

30. בנוסף ולחלופין, סבורני כי יש לחייב את הנתבעת גם מכוח דיני הנזיקין, ולנוכח העובדה כי התרשלה במילוי תפקידה כמנהלת. כאמור קבעתי לעיל כי לא ניתן להכיר ב"רישום פיקטיבי" כמנהל, ואם הסכימה הנתבעת לשמש כמנהלת בריאליטי, היה עליה למצער לפקח על הנעשה בחברה. די לעיין בתצהירה ובעדותה של הנתבעת כדי להבין שלא עמדה בחובותיה אלו: "לא הייתי מעורבת כלל בחברה ו/או בניהולה" (סעיף 3 לנ/1); "לא ידעתי על מה אני חותמת ומה המשמעות" (סעיף 9 לנ/1); "אני מסכימה עם בית המשפט שלא ידעתי את הסכום ולא את שם הלקוח ולמעשה לא ידעתי כלום" (עמ' 27 שו' 1-2). האם מנהל שמצהיר שאין לו מושג לגבי המתרחש בחברה, הוא אינו, למצער, רשלן?!

31. ולסיום, ואם יש צורך בדבר מה נוסף על מנת לבסס את חבותה של הנתבעת, אזי חתימתה מתנוססת על גבי שיק הביטחון של חברת פסיפיק, שיק אשר אמור היה לגבות את מלוא סכום ההחזרים. הנתבעת תיארה בפני
בית המשפט את נסיבות חתימת השיק: "זה שיקים שנחתמו מראש...הצ'קים היו ריקים. הוא (פרל) הסביר לי שזה צ'קים שחוזרים חזרה ללקוח ולכן הייתי רגועה" (עמ' 26 שו' 23-24); "כל הסכום ושלמו ל- לא היה" (עמ' 26 שו' 27). כלומר, מראש הסכימה הנתבעת לחתום על צ'קים ריקים, כשאין לה כל מושג מהו הסכום שירשם בהם, מיהו המוטב, האם יהיה כיסוי לצ'ק זה (כיצד ניתן לדעת אם יהיה כיסוי אם לאו, כאשר לא יודעים את סכום הצ'ק?!). לא למותר להזכיר את ההלכה הקובעת שכאשר אדם חותם על שיק, עליו להבטיח שיהיה לשיק זה כיסוי, ראו דברי כב' השופטת שיצר בת.א (ת"א) 46395/99 יוניטק טכנולוגיה ר.ש (1966) בע"מ נ' הגר ירדן שיווק ומסחר (1993) בע"מ ואח'
, תק-של 2001 (3) 2814: " זאת ועוד פלוני המוסר לאלמוני שיק חייב לדאוג כי בחשבונו תהיה יתרה המאפשרת לאלמוני את פרעון השיק. במצב בו אדם נמצא ביתרת חובה ואינו נהנה מאשראי בנקאי, ברי כי לא יכובד השיק ולמקבל השיק יגרם נזק ממון".

32. לטעמי, אין הנתבעת יכולה להבנות מכך שבהליך הפלילי לא הייתה מעורבת. מדובר במערכת דינים שונה בתכלית, וגם אם הנתבעת נעדרת כל אחריות פלילית, עדיין אין בכך כדי להסיר ממנה את האחריות האזרחית המוטלת עליה, מכוח הסכמתה להרשם כבעלת מניות וכמנהלת בחברה, רישום שלטענתה היא אינו משקף את המצב בפועל. משכך, גם הודאות סרי והתובע לפיהן כלל לא הכירו את הנתבעת אינן יכולות לסייע לה. אחריותה של הנתבעת אינה מבוססת על חוסר תום לב בניהול משא ומתן, מצגי שווא "פעילים" וכו'; אחריותה מבוססת כאמור על דיני חברות; על הפרת חובותיה כמנהלת והתרשלותה בכל הנוגע לשטר הביטחון, ולעילות אלו אין דבר עם היכרות בין התובעים לנתבעת.
מכל הנימוקים הללו, לא כל שכן משקלם המצטבר, דין התביעה כנגד הנתבעת להתקבל.

ההכרעה לגבי הנתבע

33. העילות המופנות לנתבע שונות מאלו המופנות כנגד הנתבעת. עילות אלו שאובות מתחום דיני החוזים ודיני הנזיקין, ונטען כנגד הנתבע כי ניהל משא ומתן שלא בתום לב והציג מצגי שווא, בין היתר לגבי אופייה של החברה; מהות עסקיה; הבטוחות שהיא העניקה ואיתנותה הכספית בעת כריתת ההסכם. אציין כי אמנם הן התובעים והן הנתבע, בסיכומיו, מייחד פרק נרחב לדיני הרמת מסך, אולם הנתבע כלל אינו בעל מניות בחברה ולכן אין כל מקום לבחון את חלותו של סעיף 6 במקרה הנדון.

34. לגבי תום הלב ומצגי השווא – התובעים מרכזים את טענותיהם הן בעניין "מלכודת הדבש" אותה טמנה ריאליטי, בין השאר באמצעות מצגים של חברה הפונה למחזיקי יחידות נופש, דבר שהתברר בחקירת פינס כתרגיל שיווקי, לנוכח העובדה שיחידת הנופש חסרת ערך כלכלי (עמ' 31 שו' 1-14); הן לגבי מצגים בדבר האיתנות הפיננסית והן לגבי טיב הבטוחות, כשלמעשה התברר בדיעבד שהנתבע כלל לא בדק את הבטוחות (הודאתו בעמ' 32 שו' 20). התובעים מצביעים על כל ששכרו של הנתבע היה מורכב משכר בסיס וכן בונוס על כל לקוח חדש שהביא לחברה (עמ' 32 שו' 28), דבר המחזק את האינטרס האישי של הנתבע בעסקאות; התובעים הפנו להודאתו של הנתבע בתמליל לפיה "אתה נפלת בתפר, בדיוק שהתחילה החוסר יציבות הזאת מבחינת ההחזרים"; התובעים הצביעו על כך שלמרות הודעתו זו של הנתבע, הוא המשיך להחתים אנשים, כולל סרי, גם במועדים מאוחרים יותר: "ברור, זאת העבודה שלי לעשות הסכמים"; ו"בוא תשמע, זעזוע קרה, אבל עולם כמנהגו נוהג, אנחנו ממשיכים, ההצגה חייבת להימשך וההצגה תימשך".

הניתוח המשפט לגבי הנתבע

35. סעיפים 53 ו – 54 לחוק החברות קובעים כדלקמן: "53. (א) חברה חבה במישרין באחריות בנזיקין על עוולה שבוצעה בידי אורגן שלה. (ב) אין בהוראת סעיף קטן (א) כדי לגרוע מאחריותה השילוחית של חברה בנזיקין על פי כל דין. 54. (א) אין בייחוס פעולה או כוונה של אורגן, לחברה, כדי לגרוע מהאחריות האישית שיחידי האורגן היו נושאים בה אילולא אותו ייחוס".

36. כלומר, נקודת המוצא שחברה, ובמקרה זה ריאליטי, היא שחבה באחריות הנובעת מהעוולות שבוצעו על ידי האורגנים שלה, אולם אין בכך כדי לגרוע מהאחריות האישית של אותו אורגן, לולא בוצע אותו ייחוס. מכאן, שטענותיו של הנתבע כי הינו שלוח של החברה אינן יכולות להואיל לו, מקום בו יקבע כי ביצע עוולה בנזיקין המקימה אחריות אישית כלפי הגורם הניזוק. הוא הדין לעניין אחריות מכוח חוק החוזים דיני תום הלב, ראו דברי כב' השופט ברק בע"א 2792/03 אליעזר יצהרי ואח'
נ' טל אימפורט (מוצרי יער) בע"מ: "החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב חלה, כידוע, על כל אדם הנוטל חלק במגעים חוזיים. אין היא מוגבלת לצדדים העתידיים לחוזה. אין היא מוגבלת למי שעשוי להישכר ממנו באופן ישיר. היא חלה גם על מי שאיננו אלא שלוחם של אחרים, כגון מנהל הפועל מטעם תאגיד (ד"נ 7/81 פנידר נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673; ע"א 487/88 חברה לפיתוח שכונות נ' עזבון המנוח עכאב (לא פורסם)]. אף אורגן של תאגיד עשוי להתחייב באחריות אישית בגין ניהול משא ומתן שלא בתוך לב (ע"א 148/82 גליק נ' ארמן, פ"ד מה(3) 401; ע"א 10385/02 מכנס נ' רינג'נט השקעות בע"מ, פ"ד נח(2)53; ע"א 10582/02 בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ (לא פורסם)]. חובה לפי עקרון תום הלב עשויה להתקיים לצד אחריות חוזית של הצדדים הישירים לחוזה. אין בקיומה של חבות בנזיקין או בחוזים כדי לשלול חבות לפי עקרון תום הלב. התנהגות פלונית עשויה להקים אחריות הן בנזיקין הן לפי חובה מיוחדת זו (השוו רע"א 5768/94 א.ש.י.ר יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב(4) 289, 316-317)".

37. לגבי תום הלב הנדרש, נקבע כי לא די להוכיח שנורמת תום הלב המכתיבה התנהגות אובייקטיבית הופרה, אלא יש להראות שעל המנהל רובץ אשם אישי סובייקטיבי למעשים או למחדלים שיש בהם משום ביצוע עוולה או הפרה חוקית, ראו דברי כב' השופט מצא בע"א 10385/02 מכנס נ' ריגנ'נט השקעות בע"מ, פד"י נ"ח (2), בעמ 58; דברי כב' השופט דנציגר בע"א 313/08 עזמי נשאשיבי נ' איהאב רינראוי (2010) (פורסם במאגרים). לגבי היקף החובה הרובצת על מנהל לדווח שחברה נמצא בקשיים, נקבע בע"א 9183/99 בני פניגשטיין נ' חברת חברי המהפך מס' 1 (מחצבות) בע"מ ואח'
, פ"ד נח (4), 693 כדלקמן: "השאלה שעליה יש ליתן את הדעת היא אם במועדים הרלוואנטיים קינן בלב הנתבעים חשש ממשי וקונקרטי להפיכתה של החופר לחדלת פירעון. אמנם, גם בהתקיים חשש מעין זה ניתן להקשות, אם ועד כמה חייב צד לעסקה מסחרית לגלות אודות קיומו לצד השני. שאלה זו אינה פשוטה ויש לה פנים לכאן ולכאן. בין היתר יש להביא בחשבון שגילוי כזה עלול להביא לכך שנושיה של החברה יסרבו לספק לה אשראי נוסף, אף ידרשו להעמיד לפירעון מיידי את חובותיה הקיימים כלפיהם, ויובילו בכך לקריסתה הוודאית. הטלתה של חובת גילוי, על רקע החשש מפני התפתחות צפויה כזאת, תציב מנהל, המאמין בתום-לב ביכולתו לחלץ את החברה מן המשבר שאליו נקלעה, בפני
גזירה שספק אם יוכל לעמוד בה. ואולם, גם אם אניח - מבלי לפסוק בדבר - כי חובת גילוי כזאת אכן מוטלת על מנהל חברה, למצער בנסיבות שבהן מתקיימים בין הצדדים יחסי אמון מיוחדים, כמו במקרה שלפנינו, הרי שמן הממצאים שקבע בית-המשפט המחוזי כלל לא עולה כי חשש ממשי וקונקרטי כזה אמנם קינן בלב הנתבעים וממילא אין יסוד לקבוע כי חובת הגילוי-ככל שזו קיימת-אמנם הופרה על ידם".

ומההלכה – ליישומה

38. אכן, התרשמתי כי הנתבע הינו איש שיווק משופשף ומנוסה, שלא לומר חלקלק; התרשמתי שלנתבע היה אינטרס בהחתמת כל לקוח ולקוח, שכן שכרו היה מבוסס על שכר בסיס ובונוסים; התרשמתי שריאליטי פעלה כמכונה משומנת היטב, כשלנתבע יש תפקיד מכריע בכריתת ההסכמים, דבר המזין את אותה מכונה, ראו בעניין זה עדויותיהם של סרי עמ' 11 שו' 13; עמ' 14 שו' 3: "הוא דיבר בלשון חלקלקה כזו שאם הוא לא היה הוא לא הייתי משתכנע בדיוק כמו שלא השתכנעתי מסוכן המכירות הראשון"; דברי התובע בעמ' 18 שו' 2-4; בעמ' 19 שו' 18-19: "נתן לי במלל ובצורה שאינה משתמעת לשתי פנים הבטחה שאין בעיות כספיות ושהצ'קים אינם חוזרים ושהחשבון מתנהל כסדרו ואינו מוגבל. זה היה ערב חתימת ההסכם".
39. האם מדובר במצג שווא לעניין המצב הכלכלי של ריאליטי? האם בדרך הצגת דברים זו דבק חוסר תום לב סובייקטיבי, להבדיל מחוסר תום לב אובייקטיבי? סבורני שיש להשיב על כך בשלילה. ראשית, נזכיר את ההלכה המחייבת מנהל לדווח על "חשש ממשי וקונקרטי" למצבה הכספי של החברה. במקרה הנדון, הפנה הנתבע את התובע לדבר עם לקוחות של החברה, והתובע אף ערך בדיקה בבנק: "הם (הלקוחות) אמרו שהחברה עמדה בהתחייבויות שלה עד כה ושהם מקווים שכך יימשך" (עמ' 18 שו' 29); "אני הלכתי לבנק הפועלים וביקשתי שיבררו אם חברת ריאליטי איתנה ונאמר לי שעד כה אין בעיות כספיות ושהצ'קים אינם חוזרים ושהחשבון מתנהל כסדרו ואינו מוגבל. זה היה ערב חתימת ההסכם" (עמ' 19 שו' 4-6). עוד יש לזכור שההסכם נחתם ביום 17/9/08 וחשבון החברה הוגבל רק ביום 22/12/08, דהיינו כשלושה חודשים מאוחר יותר.

40. מסקנתי מהציטוטים המובאים לעיל היא כי גם אם נבחן תום לב אובייקטיבי – אזי הוא מתקיים במקרה הנדון. בעת כריתת ההסכם ריאליטי לא הייתה בקשיים; דבר זה אושר על ידי הבנק ועל ידי הלקוחות עצמם; ההחזרים ללקוחות בוצעו, כך גם ההחזר הראשון לתובעים (אם כי באיחור); המשכורות לעובדים לא שולמו מחודש נובמבר 2008 (עמ' 33 שו' 4), דהיינו כחודשיים לאחר חתימת ההסכם. גם אם החלו קשיים כאלו או אחרים, אזי אין הדבר עולה לדרגת "חשש קונקרטי וממשי", כנדרש בפסיקה.

41. לחלופין, חוסר תום לב סובייקטיבי בוודאי שלא היה – בנקודה זו יש לעצור ולבחון את מעמדו של הנתבע בריאליטי. הנתבע הוא איש שיווק, שכיר, המורשה לחתום על הסכמים. הא ותו לא – הנתבע אינו דירקטור או בעל זכויות חתימה בחשבון החברה; הנתבע ניזון מפיו של פרל (עמ' 29 שו' 22); הנתבע סיפר על הלך הרוח באותם זמנים ונתתי את אמוני בעדותו זו: "יכול להיות שאמרתי את זה. זה היה במהלך שיחה אינטנסיבית. כנראה שהיתה איזושהי התנהלות מסוימת בחברה וזה התחיל לבעבע אז ופרץ אח"כ. בסוף ספטמבר היינו כל החברה באילת והיתה השקה של יין חדש של יקב שהוא רכש והפלגנו באוניה ואיש לא הרגיש שמשהו לא בסדר שם. היה כיף לא נורמלי. ש. מפנה לתמליל, עמ' 4, דקה 15:04.ת. נכון, זו עובדה. אחרי שקרתה פשלה נודע לי. אני לא יודע, אז אין לי על מה לטפל. לא היה לי שמץ זיקה לזה. ש. ממשיך לצטט מאותו עמ'. זה נשמע ממש פנטסטי.ת. נכון,זה נכון.ש. אתה יודע שהיה זעזוע והיתה פשלה ויש חוסר יציבות ועדיין עולם כמנהגו נוהג. ת. הוא הסביר לנו שמדובר בבעיה נקודתית ותוך חודש חודשיים הוא ייפטר מנכס או שניים שלו ואז כל הבעיה תיפתר, עד כדי כך שהוא אמר אני לא אעביר לכם משכורת וקודם כל נטפל בלקוחות ועובדה שהעובדים הסכימו, כולם נשארו אהבנו מאוד את מקום העבודה הזה והאמנו בו" (עמ' 34 שו' 17-31).

42. בעניין זה יש לזכור שהנתבע עבד בחברה במשך 3 שנים, משנת 2006; במשך תקופה של כשנתיים החברה התנהלה ועמדה ככל הנראה בביצוע ההחזרים ללקוחות, שאחרת הפרשה הייתה מתפוצצת מוקדם יותר; הנתבע קיבל את שכרו עד חודש נובמבר 2008; גם לאחר שהמשכורת התעכבה, המשיך הנתבע לעבוד בחברה עד חודש מרץ 2009 – האין בכך חיזוק לטענתו כי האמין בחברה? כי לא סבר שהספינה טובעת ? עוד יש לזכור כי בדיוק בתקופה זו, שנת 2008, חל המשבר העולמי בנדל"ן שהביא עימו מיתון עמוק בעולם כולו. לפיכך אין זה בלתי סביר לקבל את הסבריו של הנתבע, שנסמך על דברי פרל: "הייתה נפילה של בנק בארה"ב ב – 09/08 ואז אנשים נהיו יותר זהירים" , עמ' 35 שו' 7-8.
מסקנתי מהמקובץ לעיל הינה שהנתבע לא הציג מצג שווא בדבר האיתנות הכספית של החברה; בכל מקרה, נתון זה נבדק על ידי התובעים; ואין כל חוסר תום לב בשלב זה, הן אובייקטיבי והן סובייקטיבי.

43. האם העובדה שהנתבע הודה שלא בדק את הבטוחות (עמ' 32 שו' 20) מקימה עילת תביעה אישית? גם על כך יש להשיב בשלילה. הבטוחות הוצגו על ידי הנתבע בפגישה הראשונה. הנתבע ציין, והתובע אישר זאת, כי איש לא אילץ את התובעים לחתום על ההסכם ואף לקחת את ההסכם לעיון אצל עורך דין. איש לא מנע מהתובעים לבדוק את הבטוחות המוצעות, כפי שבוצעה על ידם בדיקה בבנק. סבורני כי במקרה זה לא ניתן להחיל על איש המכירות, שתפקידו למכור, נורמות התנהגות חמורות יותר מאלו החייבות את הקונה – אותן "נורות אדומות" הנזכרות על ידי התובעים בסיכומיהם, היו אמורות להידלק ביתר שאת אצל התובעים, שאמורים לבצע בריאליטי השקעה לא מבוטלת. מעבר לכך – שיק הביטחון היה בערבות אישית של פרל, האם ניתן לומר שבעת שהציע הנתבע בטוחה זו הוא ידע שלא עומד מאחוריה דבר? סבורני שיש להשיב על כך בשלילה.

44. האם הנתבע ידע שפעילות חברת ריאליטי פסולה? האם הודאת הנתבע לפיה ליחידת הנופש אין למעשה ערך כלכלי אך היא "העילה לעסקה" (עמ' 31 שו' 3-4) מלמדת על כך שהנתבע ידע באופן סובייקטיבי שכל ההתקשרות נגועה בחוסר תום, כולל מעשיו הוא? גם על כך יש להשיב בשלילה, וזאת ממספר טעמים. ראשית, ריאליטי היתה פעילה משנת 2006. גם לשיטת התובעים, ריאליטי פרסמה את עסקיה בזכות רכישת יחידות הנופש. עם זאת, ומבלי להיות מבין גדול בעסקים, כל בר דעת מבין שלפנינו עסקה פיננסית, שבינה לבין יחידת הנופש אין דבר. בסעיף 4.7 להסכם, עליו חתומים התובעים, מצוין במפורש שיחידת הנופש הינה חסרת ערך כלכלי! לא הוצג כל מצג אחר בעניין זה!.

45. ולא רק עסקה פיננסית בפני
נו, אלא עיסקה פיננסית שאם היתה יוצאת אל הפועל היתה מניבה לתובעים תשואה נאה ביותר, חריגה בשוק, של 25% (הנתבע בעמ' 31 שו' 19). כלומר, הן התובעים והן סרי התפתו ו/או הסתנוורו מהאפשרות להפיק תשואה נאה זו, ו"על הדרך" להפטר מיחידת הנופש. האם התובעים לא היו יכולים להבין לבד מהם סיכוני העסקה? האם לא היו צריכים להזהיר עצמם הזהר היטב שהם זורקים כסף טוב (ההשקעה) אחרי כסף רע (יחידת הנופש)? האם התובעים, שכבר נכוו בעבר מהרפתקאה עסקית, לא היו רשלנים או פזיזים לפחות במידה הנטענת על ידם כלפי הנתבע?

46. ומעבר לכך – פועלה של ריאליטי היה גלוי לעיני כל, ולווה בפרסומים. הנתבע נחקר על הכתבה שהתפרסמה במוסף 7 ימים בשלהי שנת 2007, כתבה שעסקה בחוקיות פעולות ריאליטי. אמנם, הנתבע הודה כי ידע על דברים אלו (עמ' 33 שו' 23-25), אולם היא הנותנת- דווקא אחרי אותם פרסומים ניתן היה לצפות שאם אכן הפעילות בלתי חוקית בכל היבט שהוא, תקום רשות מרשויות המדינה ותעשה מעשה. אולם למרות ההד הציבורי הפעילות נמשכה. האם נצפה מהנתבע, הסמוך על שולחנה של החברה, שימשיך ויבצע בדיקות עצמאיות, כאלה שלא מבוצעות על ידי רשויות המדינה ו/או הלקוחות עצמם? דומני שהתשובה ברורה. גם אם בעולם אוטופי היינו מצפים כך מכל עובד ועובד, אין לחייב בנורמת התנהגות שהינה בלתי סבירה בעולם העסקי.

47. בע"א 2792/03 אליעזר יצהרי ואח'
נ' טל אימפורט (מוצרי יער) בע"מ (2006) (פורסם במאגרים), קבעה כב' השופטת ארבל כי :" מהדברים המובאים עולה שאחריותו האישית של נושא משרה בחברה, שמקורה בחוזה שנטלה על עצמה החברה והפרה אותו, תוטל רק במקרים נדירים דוגמת תרמית". באותו מקרה בחנה השופטת ארבל את התנהגות המנהל, שהיה גם בעל מניות בחברה, וקבעה: "סיכומם של דברים, מעשיו של יצהרי מבטאים התנהלות שאין להשלים עימה. אף במציאות עסקית בה שואף כל צד להשיא את רווחיו, אין מקום לאפשר פגיעה מהותית באינטרסים הסבירים של הצדדים לעסקה. למותר לציין, כי אין מקום לצפות שכל צד לעסקה יפגין אלטרואיזם ויפעל לקידום רווחתו של הצד השני לעסקה על חשבון זו שלו, אולם על בית המשפט לעמוד על המשמר ולהבטיח שישמרו כללי ההגינות הבסיסיים ההכרחיים לניהול חיי מסחר וכלכלה תקינים ודינאמיים, כללים ההכרחיים להתפתחות החברה וקידום רווחת הפרטים בה. לצערי, במקרה שבפני
נו לא הקפיד המערער על שמירת כללים אלו". סבורני שמעשיו של הנתבע, שהיה כאמור עובד שכיר של ריאליטי, אינם נופלים לגדר החריג הנזכר לעיל.
48. ולבסוף, וגם אם אכן יקבע שהנתבע הטעה את התובעים באשר לאופי פעילות ריאליטי והיתה תרמית בעניין יחידת הנופש, אזי אין קשר סיבתי בין עוולה זו (שלא התקיימה, לדידי), לבין הנזק שהתרחש. בע"א 10362/03 א. ברזני שירותים ועסקאות בע"מ נ' אחים בן רחמים צפון בע"מ (2009) (פורסם במאגרים), עומד כב' השופט גרוניס על הקשר הסיבתי הנדרש בין המחדל המיוחס למנהל לבין התוצאה, ראו סעיף 19 לפסק הדין. במקרה הנדון, התובעים החליטו להתקשר בהסכם המחייב אותם בביצוע השקעה תמורת החזרים קבועים. כל עוד ההחזרים היו מבוצעים כסדרם, למי מהתובעים לא הייתה כל טענה, לא באשר לאופי העסקה, מהותה וחוקיותיה, ולא לעניין מיקומה של יחידת הנופש בעסקה. כלומר, העסקה נכשלה עקב אי ביצוע ההחזרים; ההחזרים לא בוצעו בשל קריסתה הכלכלית של ריאליטי; בעניין זה כבר קבעתי כי הנתבע לא הציג מצג שווא ולא היה חסר תום לב בעת כריתת העסקה. לכן, לכל עניין שוויה הכלכלי של יחידת הנופש וכו', אין קשר סיבתי לנזק שאירע ומדובר בטענה שמועלית בדיעבד.

מכל הטעמים הללו, סבורני שדין התביעה כנגד הנתבע להדחות. עם זאת, לאור ממצאי כפי שפורטו בסעיף 38 לעיל בחרתי שלא לזכותו בהוצאות משפט.

סוף דבר

49. התביעה כנגד הנתבעת מתקבלת; הנתבעת תשלם לתובעים את סכום התביעה בסך 120,700 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף תשלם הנתבעת לתובעים את האגרה כפי ששולמה והוצאות משפט בסך 12,000 ₪.
התביעה כנגד הנתבע נדחית ללא צו להוצאות.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, א' בשבט תשע"א,06 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו

תאריך: 6/1/2011
ת"א 151111-09 חיים רון ואח'
נ' ריאליטי ייזום פרוייקטים בע"מ
ואח'

1 מתוך 15









א בית משפט שלום 151111/09 ויקטור חיים רון, אוולין רון נ' ריאליטי ייזום פרוייקטים בע"מ, חב' פנמה פסיפיק, אהרון פרל ואח' (פורסם ב-ֽ 06/01/2011)











תיקים נוספים על ויקטור חיים רון
תיקים נוספים על אוולין רון
תיקים נוספים על ריאליטי ייזום פרוייקטים בע"מ
תיקים נוספים על חב' פנמה פסיפיק
תיקים נוספים על אהרון פרל




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט