חיימה בנולול פינטו - לוקר תעשיות מנרב-שותפות כללית (לוקר אמבין), לוקר תעשיות בע''מ




חיימה בנולול פינטו - לוקר תעשיות מנרב-שותפות כללית (לוקר אמבין), לוקר תעשיות בע''מ

תיק אזרחי 46289/05     15/11/2011 (א)



תיקים נוספים על חיימה בנולול פינטו
תיקים נוספים על לוקר תעשיות מנרב-שותפות כללית (לוקר אמבין)
תיקים נוספים על לוקר תעשיות בע"מ




א 46289/05 חיימה בנולול פינטו נ' לוקר תעשיות מנרב-שותפות כללית (לוקר אמבין), לוקר תעשיות בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 46289-05 בנולול פינטו נ' לוקר תעשיות מנרב , שותפות כללית לוקר אמ ואח'






בפני

כב' השופטת
רונית פינצ'וק אלט

תובע – נתבע שכנגד
חיימה בנולול פינטו
ע"י ב"כ עו"ד דוד צורי


נגד

נתבעות – תובעת שכנגד
1.לוקר תעשיות מנרב , שותפות כללית (לוקר אמבין)
2.לוקר תעשיות בע"מ




פסק דין


לפני תביעה ותביעה שכנגד בעקבות הסכם למתן שירותים של פיתוח תוכנה בו התקשר התובע עם הנתבעות.

א. העובדות הצריכות לעניין ועיקר טענות הצדדים
.
1.
התובע, העוסק בפיתוח תוכנות ייעודיות, לפי הזמנת לקוח, התקשר עם הנתבעת 2, חברה בשליטה מלאה של ה"ה אילן יהודה ואמיר קריקוב, שעסקה בהשכרת תאי נעילה ("לוקרים") לתלמידים בבתי ספר שונים בארץ, בהסכם לפיתוח תוכנה ושירות ביום 6.8.02 (להלן: "ההסכם"). לאחר כריתת ההסכם רכשה הנתבעת 1, שותפות כללית, את הפעילות של הנתבעת 2, והתובע התחייב לעמוד בחיוביו על פי ההסכם כלפיה (כפוף לקיום ההתחייבויות כלפיו).

2.
לטענת התובע, במהלך ספטמבר 2002, הוא סיים את פיתוח התוכנה כפי שנתבקש על ידי הנתבעת 2, תוך ביצוע התאמות שונות שנדרשו על ידי הנתבעת 2 במהלך שלבי הפיתוח, ותוך מתן קדימות להסדרת חלקים מסוימים לפני אחרים, לפי בקשתה. לטענת התובע, הנתבעת 2 הביעה שביעות רצון מהתוכנה.
מנגד, טוענות הנתבעות כי התובע לא סיים את פיתוח התוכנה בספטמבר 2002 ונתגלו, וכי היו בתוכנה תקלות מסוימות.

3.
התובע טוען כי הוא המשיך לטפל בכל בעיה שהתעוררה, וביצע שינויים ועדכונים כפי שהתבקש על ידי הנתבעת 1, ומעבר לדרישות המקוריות של הנתבעת 2, וזאת בכפוף להתחייבות הנתבעת 1 לשלם עבור השינויים והתוספות, דבר שגזל ממנו זמן ניכר וביצוע עבודה רבה מעבר להתחייבויותיו על פי ההסכם על הנתבעת 2.

4.
לאחר שהתובע ביקש את התמורה עבור עבודתו, דחתה אותו הנתבעת 1, בתירוצים שונים, תוך שהיא מתנה את התשלום בתיקון ליקוי זה או אחר, שטרם תוקן באותו שלב. מנגד טוענות הנתבעות כי רק לקראת יולי 2003, הפתיע התובע את הנתבעת 1 בדרישות כספיות חדשות, שלא הועלו בעבר, תוך שהוא מנצל את הלחץ בו נמצאת הנתבעת 1 לקראת פתיחת שנת הלימודים.

5.
לטענת התובע, הוא העניק לנתבעת 1 שירותי תוכנה בלבד, אך התריע בפני
ה על קיומן של בעיות בחומרה המותקנת אצלה, ועל הפגיעה החמורה, העלולה להיגרם בתפקוד התוכנה, דבר העלול לשבש את פעולתה ולגרום לה נזק שיצריך תיקונים נרחבים ושחזורים רבים.

6.
התובע טוען כי הנתבעת 1 קיבלה גם הנחייה מהנתבעת 2, לפיה אין להסתמך על התוכנה בלבד, ויש להמשיך ולבצע רישום ידני של התלמידים למקרה של תקלה.

7.
לטענת הנתבעות, החומרה לא הייתה הגורם לתקלות, וכיום, עם אותה חומרה, משתמשת הנתבעת 1 בתוכנה אחרת, ללא כל תקלה.

8.
לטענת התובע, בתחילת שנת הלימודים בספטמבר 2003 קרסה המערכת לחלוטין. לבקשת הנתבעת 1, ניאות התובע לשחזור הנתונים. גם עבור שירות זה לא שילמה לו הנתבעת 1. מנגד טוענות הנתבעות, כי פנייה זו של הנתבעת 1 לתובע, הייתה לצורך קיום התחייבויותיו.

9.
תביעה הוגשה גם לפיצוי התובע בגין עבודה אצל לקוח אחר, שהוא נאלץ לבטל, בשל שעות העבודה המרובות שהקדיש לטיפול בתקלה אצל הנתבעת 1.

10.
הנתבעות טוענות לעניין זה כי התובע מבקשה ליהנות פעמיים: פעם מתשלום עבור עבודתו אצל הנתבעת 1 ופעם שנייה - הפסד שכר בגין עבודה חליפית.

11.
לטענת הנתבעות, קריסת המערכת נבעה מכישלון התוכנה, ולכן היה על התובע לתקן את תקלות התוכנה.

12.
התביעה הוגשה ברכיבים שלהלן:
א.
יתרת התמורה בגין פיתוח התוכנה, בסך של 4,000$.
ב.
תשלום עבור פיתוח תוספות לתוכנה שבוצעו לבקשת הנתבעת 1, בסך של 16,650$.
ג.
תשלום עבור שעות עבודה בספטמבר 2003 בעקבות קריסת המערכת, בסך של 15,000$.
ד.
אבדן הכנסה מלקוח אחר בסך של 10,000$.

13.
הנתבעות מכחישות את הסכומים הנטענים וכן טוענות כי התובע לא השלים את עבודת הפיתוח, כי חלק מהרכיבים, בגינם דורש התובע תשלום, אמורים היו להיכלל בתוכנה במסגרת ההסכם, כי חלק אחר בוצע לאחר שסוכם לא ישולם בגינו, וחלק מהרכיבים לא פותחו או פותחו בצורה חלקית.

14.
בכתב ההגנה מעלה הנתבעת 1 טענת קיזוז, בגין הנזקים הישירים והעקיפים שנגרמו לה, לטענתה, עקב ליקויים בתוכנה, בסך של 1,482,956 ₪. בגין אותן טענות הגישה הנתבעת 1 תביעה שכנגד, אותה העמידה, לצרכי אגרה, על סך של 1,000,000 ₪. בכתב ההגנה בתביעה שכנגד חוזר התובע על עיקרי טענותיו כפי שהועלו בתביעתו, ומכחיש את הנזקים הנטענים ושיעורם.

ב. דיון והכרעה
.
ב. 1. התביעה העיקרית
.
ב. 1. א. יתרת תשלום עבור פיתוח התוכנה .
1.
על-פי ההסכם היה על התובע לפתח עבור הנתבעת 2 תוכנה, עימה תוכל לעבוד, עם מספר תחנות עבודה. הנתבעת 2 התחייבה לשלם לתובע, עבור התוכנה, סך של 8,000$, בשני תשלומים. התשלום הראשון, בסך 4,000$, שולם על ידי הנתבעת 2. בין לבין נמכרה הפעילות של הנתבעת 2 לנתבעת 1, האחרונה התחייבה לשאת בחיוביה של הנתבעת 2 כלפי התובע, ואילו התובע התחייב לספק לנתבעת 1 את שירותיו על פי ההסכם.

2.
אין מחלוקת כי התשלום השני, בסך 4,000$, מעולם לא שולם לתובע.

3.
התובע (עת/1) העיד כי סיים לפתח את כל שהתחייב לפח על-פי ההצעה מיום 5.8.02, שעל בסיסה נחתם ההסכם בנובמבר 2002. על-פי עדותו, פיתוח התוכנה הסתיים בנובמבר 2002, ושלב ההטמעה של המערכת, הסתיים ביום 15.9.02 (עמ' 6, שורות 6-11 לפרוטוקול 11.10.07). מתקופה זו ועד סוף ספטמבר 2003, עבד רק על תוספות ושינויים שדרשו נציגי הנתבעת 1, חדשות לבקרים, כיוון שלא הסתפקו בתוכנה שהוזמנה על ידי הנתבעת 2 ושפיתוחה הושלם בנובמבר 2002, כך שלא היה סיפק בידו להשלים תוספת ספציפית (עמ' 10, שורות 1-12 לפרוטוקול 11.10.07).

4.
הנתבעת 1 טוענת כי כשהגיע מועד תשלום השני, נתגלו ליקויים חמורים בעבודת התוכנה, שלא אפשרו לנתבעת 1 לעשות בה שימוש סביר, ואף גרמו לה נזקים כספיים כבדים. לכן, לטענתה, התובע אינו זכאי לתשלום השני על-פי הסכם הפיתוח, ולחילופין, היא זכאית לקזז ממנו את הנזקים שנגרמו לה בשל התקלות בתוכנה.

5.
מחומר הראיות שלפני עולה כי התקלות שאירעו בעבודת התוכנה, נבעו, לא כתוצאה מתקלות הקשורות לתוכנה, אלא מתקלות הקשורות לחומרה, עליה הותקנה התוכנה של התובע. תקלות חומרה אלה היו ידועות לנתבעת 1, הן מפי התובע, והן מפי אנשי החומרה שהיא פנתה אליהם, אשר התריעו כי עליה להחליף ולשנות את החומרה, דבר שהנתבעת 1 לא עשתה.

6.
התובע הביא לעדות את מר דרור לוי (עת/7), בעל מניות ומנכ"ל חברת קומסיטק, שסיפקה שירותי חומרה לנתבעת 1, מר אלי דנינו (עת/9) מנכ"ל חברת קומסיטק, ומר אלדד דותן (עת/11) אשר סיפק שירותי חומרה לנתבעת 1. כן הוגשו טופס קריאת שירות של חברת קומסיטק (מוצג ת/10) ומכתבו של מר אלדד דותן (נספח ז' למוצג נ/5). כל אנשי חומרה אלה העידו על בעיה בחומרה שהייתה קיימת אצל הנתבעת 1, על שהתריעו בפני
מנהלי הנתבעת 1 אודות שיבוש בתפקוד המערכת ועל החשש לקריסתה ועל ניסיונות מנהלי הנתבעת 1 לגרום לאנשי החומרה לומר כי הבעיה אינה בחומרה אלא בתוכנה של התובע. ראה: עדותו של מר אלי דנינו (עמ' 107, שורה 25 ועמ' 111, שורות 12-13 לפרוטוקול 24.3.09) ועדותו של מר אלדד דותן (עמודים 136-137 לפרוטוקול 26.4.09). כך גם מעיד, בין השאר,
מר דרור לוי (עמ' 3, שורות 25-28 לפרוטוקול 9.9.08):
"השרת, לב המערכת היה מאוד ישן, התשתית הייתה בעייתית, נגרמו ניתוקים, המערכת נפלה כל הזמן, הם (הנתבעת 1 – ר.פ.א.) היו בתקופה של שיא הלחץ ולא הסכימו לעשות שום שינוי, לא לרכוש שום דבר ולא להחליף ציוד."

7.
מנגד, לא הביאו הנתבעות כל ראיה בדבר תקינות החומרה.

8.
המומחה מטעם התובע, מר אילון מרוז (עת/12), העיד כי היה זה מחובתה של הנתבעת 1, לספק לתובע תשתית אופטימאלית עליה תעבוד המערכת (עמ' 149, שורות 10-11 לפרוטוקול 26.4.09).

9.
מר עוז דגן (עת/10), מומחה מטעם התובע, העיד כי שיטת העבודה של ויז'ואל פוקס פרו, עליה הייתה מבוססת התוכנה של התובע, הינה שיטת עבודה נפוצה (עמ' 121, שורות 23-24 לפרוטוקול 26.4.09), ויש לה רגישות לחומרה (עמ' 127, שורות 15-19 לפרוטוקול 26.4.09), מכאן שלא מן הנמנע שבעיות החומרה הובילו לשיבוש העבודה של התוכנה שפיתח התובע.

10.
מר גלעד ליכטר, המומחה מטעם הנתבעות, אינו בעל ניסיון עם
ה"ויז'ואל פוקס פרו", נכון למועד כתיבת חוות הדעת (עמ' 68, שורות 7-10 ועמ' 86, שורות 4-5 לפרוטוקול 24.3.09), והוא לא ידע לתת אודותיה פרטים (עמ' 77, שורות 25-26 ועמ' 81, שורה 23 עד עמ' עמ' 82, שורה 1 לפרוטוקול 24.3.09). לכן, לא ברור כיצד יכול היה להעריך את כמות העבודה הכרוכה בפיתוח רכיבים (סעיף 30 למוצג נ/5) שנעשו באמצעות כלי הפיתוח של ויז'ואל פוקס פרו, שבו אין לו כל ניסיון.

11.
לתמיכה בטענתו של התובע, לפיה הוא פיתח תוכנה שתעמוד בדרישות הנתבעת 2, וכי הבעיה לא הייתה בתוכנה, מביא התובע את עדויותיהם של נציגי חברות שהוא פיתח עבורן תוכנות במשך שנים. עדויות אלה בדבר מקצועיותו וניסיונו של התובע, ועל שביעות רצונם מעבודתו, ערכם במקומם מונח, אולם אין בהם כדי להעיד כי בתוכנה שפיתח התובע עבור הנתבעת 2, לא היו תקלות, מה גם שהנתבעות אינן חולקות על ניסיונו ומקצועיותו של התובע.

12.
הנתבעות טוענות בסעיף 58 לסיכומיהן כי עד יולי 2003, לא עלה בידי התובע, לאבחן בעיות חומרה חרף התחייבותו לעשות כן בהצעת המחיר (עמ' 3 לנספח ב' למוצג נ/5). מעיון בהצעת המחיר עולה כי התובע התחייב לעזור באבחון בעיות חומרה הגורמות לתקלות בנתונים. התובע אינו איש חומרה, לא הציג עצמו ככזה בפני
הנתבעות והן לא סברו שהוא איש חומרה. התובע לא התחייב ליתן שירותי חומרה לנתבעת 2, ובפועל, הוא איבחן בעיות חומרה והתריע על כך בפני
הנתבעת 1, ובכך מילא את חובתו.

13.
בנוסף, אין כל רלוונטיות למועד איתור בעיות החומרה, שכן בתחילת שנת הלימודים 2002, טרם מכירת עסקי הנתבעת 2 לנתבעת 1, הנתבעת 2, בהוראתו של מר אילן יהודה, בחרה לעבוד במודול ידני, ולכן ניתן להניח כי בתקופה זו לא היו תקלות בנתונים כפי שאירעו לאחר מכן, בתחילת שנת הלימודים 2003.

14.
הנתבעות טוענות כי טענת התובע לפיה הייתה בעיה בתשתית ובחומרה משוללת כל יסוד הואיל והתוכנה החדשה שפיתח מר גלעד ליכטר, אשר החליפה את התוכנה של התובע, עבדה על התשתית והחומרה הישנה. מעדותו של מר יניב אברהם (עה/4), מנכ"ל הנתבעת 1, עולה לא כך הדבר. מר אברהם העיד כי חלק מהציוד נלקח על ידי חברת קומסיטק (עמ' 38, שורות 25-27 לפרוטוקול 17.9.08). כמו כן, בראשית 2004 עברה הנתבעת 1 מאור יהודה ללוד. מר אברהם נשאל אודות הציוד שהעביר למקום החדש והעיד, בין השאר, כי הכבלים לא היו אותם כבלים (עמ' 48, שורה 16 לפרוטוקול 17.9.08). משכך, לא ניתן לומר כי התוכנה החדשה, שפיתח מר גלעד ליכטר, עבדה על אותה תשתית.

15.
חמורים מכך הם ניסיונותיהם של נציגי הנתבעת 1 לגבות מאנשי חומרה הודעות, לפיהן הבעיה היא בתוכנה של התובע ולא בחומרה, בניגוד לעמדתם האמיתית. כך מעיד מר אלדד דותן, אשר בזמנים הרלוונטיים לתובענה סיפק לנתבעת 1 שירותי חומרה, כי נציגי הנתבעת 1 ניסו להוציא ממנו הודעה, לפיה ישנה בעיה בתוכנה אותה פיתח התובע (עמ' 140, שורות 5-14 לפרוטוקול 26.4.09). חיזוק לכך ניתן למצוא גם בעדותו של מר דרור לוי (עמ' 3, שורות 1-7 לפרוטוקול 9.9.08), וגם בעדותו של מר אלי דנינו (עמ' 114, שורות 6-8 לפרוטוקול 24.3.09). כל זאת, על אף שידוע היה לנתבעת 1 אודות בעיות חומרה שהעלו בפני
ה כל אנשי החומרה האמורים.

16.
מר גלעד ליכטר (עה/5), המומחה מטעם הנתבעת 1, מחווה דעתו בקשר לתקינות רשת המחשבים של הנתבעת 1 (עמ' 70, שורות 7-22 לפרוטוקול 24.3.09) ואומר כי נוכח לדעת שהחומרה הייתה תקינה, זאת למרות שאין מדובר באיש רשתות (עמ' 70, שורות 23-24 לפרוטוקול 24.3.09), ולמרות שהודה כי לא בדק את החומרה, אלא רק יצא מתוך הנחה
שהיא תקינה (עמ' 72, שורות 12-14 לפרוטוקול 24.3.09).

17.
לפיכך אני מעדיפה את עדויותיהם של אנשי החומרה מטעם התובע על פני עדותו של מר ליכטר בעניין אי תקינות החומרה.

18.
לאור האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי התוכנה שפיתח התובע עמדה בדרישות הנתבעת 2 עם מכירת פעילותה של הנתבעת 2 לנתבעת 1, ועם דרישותיהם של מנהלי הנתבעת 1 לפיתוח תוספות, ובמקביל עם הוספת תחנות עבודה על המערכת התגלו שיבושים בעבודת התוכנה, שנבעו מחומרה לא מתאימה ולא תקינה. כלומר, הבעיות שהתגלו בעבודת התוכנה לא היו תוצאה של ליקויים בתוכנה, אלא בחומרה שהייתה קיימת אצל הנתבעת 1. יתכן גם כי אילו שילמה הנתבעת 1 לתובע את התשלום המגיע לו עבור פיתוח התוכנה ועבור פיתוח התוספות במועד, היה התובע מנסה למצוא פתרונות אחרים כדי להתגבר על הבעיה, אולם משהנתבעת 1 לא שילמה שכרו, בצדק, סירב התובע להמשיך ולסייע לה.

19.
החובה לשלם את יתרת התשלום עבור פיתוח התוכנה מוטלת, הן על הנתבעת 1 והן על הנתבעת 2, ביחד ולחוד. אישורו של התובע כי ככל שיקוימו החיובים כלפיו חיוביו כלפי הנתבעת 2 יהיו בתוקף גם כלפי הנתבעת 1, לא משחררים את הנתבעת 2 מחיוביה, במקביל לחיוב שנוצר בין התובע לבין הנתבעת 1. גם מר אילן יהודה ששימש מנכ"ל הנתבעת 2, מודה כי מי שהיה אמור לשלם לתובע את יתרת התמורה עבור פיתוח התוכנה, בסך של 4,000$, ועודנה חייבת בכך, היא הנתבעת 2 (עמ' 29, שורות 1-4 לפרוטוקול 9.9.08).

20.
אשר על כן, על הנתבעות 1 ו- 2, יחד ולחוד, לשלם לתובע, את היתרה עבור פיתוח התוכנה, בסך של 4,000$ על-פי שער הדולר היציג, נכון ליום 1.10.03, בתוספת מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.10.03 ועד למועד התשלום בפועל.


ב. 1. ב. תוספות .
1.
התובע מבקש לחייב את הנתבעת 1 עבור פיתוח תוספות לתוכנה, שלא נכללו במסגרת הסכם הפיתוח המקורי, שנחתם עם הנתבעת 2, בסך של 16,650$.

2.
לגישת התובע, כל מה שנדרש ממנו עד לפתיחת שנת הלימודים 2002, היה כלול במחיר פיתוח התוכנה, וכל מה שמעבר לכך, לא היה כלול במחיר. במילים אחרות, טוען התובע כי כל דרישותיו הכספיות לגבי התוספות לתוכנה הן עבור תוספות שנדרשו על ידי הנתבעת 1 בלבד (סעיף 45 לסיכומי התובע). חיזוק לכך מוצא התובע בעדותו של מר אילן יהודה (עמ' 35, שורות 20-22 לפרוטוקול 9.9.08). עם זאת , על-פי עדותו של מר יהודה, הדבר נכון רק אם כל מה שנדרש מהתובע עד ספטמבר 2002 היה מבוצע. הנחת המוצא של הנתבעות היא כי התובע לא השלים את כל הנדרש ממנו עד ספטמבר 2002 וכי חלק מהתוספות שנדרשו על ידי הנתבעת 1, היו כלולות במסגרת הסכם הפיתוח המקורי, ולכן הן כלולות במחיר הפיתוח המקורי.

3.
בתצהיריהם טוענים ה"ה רונן ואילן יהודה (עה/2 ו-עה/3 בהתאמה) כי במסגרת ההסכם הפיתוח, מלבד השלמת הרכיבים שהוזמנו, היה על התובע להוסיף רכיבים נוספים שנדרשו בהתאם לפעילותה של הנתבעת 2, כולל רכיבים שלא הוגדרו בשמם המפורש בהצעת המחיר או בשיחות הראשוניות (סעיף 20 למוצג נ/2 וסעיף 22 למוצג נ/3). למעשה, טוענות הנתבעות, כי הרכיבים שנדרשו מהתובע בשלב מאוחר יותר, היו כלולים בהסכם הפיתוח מיום 6.8.02, ולכן אין יסוד לדרישתו לקבלת תשלום נוסף עבורם.

4.
בעדותו של מר אילן יהודה, הוא עושה חלוקה בין מה שנדרש מהתובע עד לספטמבר 2002 לבין מה שנדרש ממנו לאחר מועד זה (עמ' 35, שורות 20-22 לפרוטוקול 9.9.08). גם מעדותו של מר רונן יהודה עולה כי חלק מהתוספות היו כלולות במחיר הפיתוח המקורי וחלק לא (עמ' 23, שורות 8-12 לפרוטוקול 9.9.08).

5.
מכאן, שלא רק שקיימות סתירות פנימיות בעדויותיהם של ה"ה רונן ואילן יהודה אלא גם שבסתירות אלה יש כדי לחזק דווקא את גרסתו של התובע, לפיה הרכיבים שהוספו בשלב מאוחר יותר, אשר לא נכללו בהצעת המחיר מיום 5.8.02, אינם במסגרת הסכם הפיתוח, והיה על הנתבעות לשלם לתובע בגינן.

6.
אוסיף כי בהצעת המחיר צוין מפורשות הביטוי: "הנחות בעלויות פיתוח תוספות לתוכנה" (נספח א1 למוצג נ/2) וברור הוא כי הנחות ניתנות רק מקום שיש חיוב.

7.
באשר למכתב מיום 5.11.02 בו כותב מר רונן יהודה לתובע כי המערכת שהתובע התחייב להתקין פועלת כנדרש בהתאם להצעת התובע ולדרישות הנתבעת (נספח ב' למוצג ת/1), מאשר מר רונן יהודה את שכתב, אך מסייג את האישור ואומר כי היו פריטים שלא עבדו בצורה חלקית או מלאה (עמ' 22, שורות 5-7 לפרוטוקול 9.9.08), כמו למשל מודול פינוי התאים. עיון בהצעת המחיר או בהסכם מלמד כי מודול פינוי התאים כלל לא נכלל בהם. משמע, לא הייתה כל התחייבות מצד התובע לפתח מודול זה וגם לא הייתה דרישה מצד הנתבעת 2 בעניין.

8.
מר יניב אברהם מכיר בעובדה כי בהסכם הפיתוח בין הנתבעת 2 לתובע לא הייתה דרישה של הנתבעת 2 למודול של פינוי תאים אך טוען כי היה ברור לכולם שזה חלק מהדברים שצריכים להיעשות (עמ' 42, שורות 17-20 לפרוטוקול 9.9.08). גם עדות זו תומכת בכך שהתשלום עבור פיתוח של מודול פינוי תאים יהיה בנפרד מההסכם שבין הנתבעת 2 לתובע.

9.
אני מקבלת את גרסת התובע, לפיה מכתב זה נועד לשמש אישור שהמערכת פועלת כנדרש בהתאם להצעת התובע ודרישות הנתבעת 2 (כפוף לנושאים שצוינו באותו מכתב כי יש להשלים אותם).

10.
סתירה נוספת בעדותו של מר רונן יהודה ניתן למצוא לגבי עדותו בעניין התוכנה שהוצגה לתובע על מנת שזה ילמד על צרכי הנתבעת 2 ואילו פריטים עליו להתקין בתוכנה שהוא אמור לפתח. בעדותו מכחיש מר רונן יהודה את הטענה כי התוכנה שהוצגה הייתה תוכנת ה-
windows
(עמ' 20, שורות 26-28 לפרוטוקול 9.9.08), והנה בהמשך עדותו, מודה מר רונן יהודה כי הוא, באופן אישי, הראה לתובע את התוכנה שפיתח מר יוסי צ'יק, תוכנות ה-
dos
וה-
windows
(עמ' 21, שורות 6-15 לפרוטוקול 9.9.08). עניין זה רלוונטי לאור גרסת הנתבעות כי התוכנות הקודמות הוצגו לתובע, על מנת שהוא יכלול בתוכנה שלו, תכונות שהיו קיימות בתוכנת ה-
dos
, ובין השאר את מודול הפינוי, שלא היה כלול בהצעתו של התובע (נספח א1 למוצג נ/2). לכן, אם הטענה היא כי התוכנות הקודמות של מר יוסי צ'יק לא הוצגו לתובע, אזי על אחת כמה וכמה שלא ניתן לבוא בטענה כלפי התובע כי היה עליו לכלול בתוכנה תכונות שהיו קיימות בתוכנות הקודמות.

11.
הנתבעות טוענות כי יש הבדל משמעותי בין הסכומים אותם דורש התובע בגין פיתוח התוספות בתביעתו (הטבלה בע' 7-8 למוצג ת/1) לבין הסכומים שהוא דרש מהנתבעת 1 לגבי אותן תוספות, במכתבו מחודש יולי 2003, שהותקנו עד לאותו מועד (הטבלה הראשונה בנספח ד' למוצג ת/1).

12.
הסברו של התובע להפרש האמור הוא שהמחירים שהוא נקב במכתבו מחודש יולי 2003, הם מחירים לאחר הנחה שניתנה לנתבעת 1, לאור מערכת היחסים העסקית, אשר נרקמה בינו לבין נציגי הנתבעת 1, ובתקווה שמערכת היחסים תמשך לאורך זמן (עמ' 22, שורות 24-28 לפרוטוקול 11.10.07). אולם, לטענתו, לאחר שהנתבעת 1 לא שילמה את היתרה עבור הפיתוח ועבור התוספות שהוזמנו באוגוסט ובספטמבר 2003, שחלקן הותקן, הוא זכאי שלא ליתן הנחה על פי שיקול דעתו, ולשוב ולדרוש את המחיר הריאלי עבור התוספות (עמ' 23, שורות 1-4 לפרוטוקול 11.10.07).

13.
התובע התחייב מפורשות ליתן הנחות בפיתוח תוספות לתוכנה, ובין היתר, על סמך התחייבות זו התקשרה איתו הנתבעת 2 בהסכם. לכן, ההנחה לא ניתנת מטוב ליבו ועל פי שיקול דעתו של התובע, אלא הוא חייב במתן ההנחה, ויש להניח, שעל יסוד התחייבותו זו נקב התובע במחירים שבמכתבו מחודש יולי 2003.

14.
אשר על כן, הסכום שהתובע זכאי לקבל עבור פיתוח התוספות עד לחודש יולי 2003 הוא על בסיס המחירים שהוא דרש בזמנים הרלוונטיים לתובענה, כפי המובא במכתבו מיום 31.7.03 (נספח ד' למוצג ת/1),
וליתר פירוט:
באשר לפריטים 1, 4, 5, 8, ו-9 המופיעים בסעיף 52 למוצג ת/1 מדובר בפריטים שהם ללא חיוב, על-פי מכתבו של התובע מיום 31.7.03 (נספח ד' למוצג ת/1). לכן, אין לחייב בגינם.
באשר לפריטים 2, 3, 6, 7, 11, 12, 13, 14, 16 ו- 17 העלות שזכאי התובע לקבל עבור פיתוחם הוא כעלות שהוא דרש במכתבו, לעיל. בגין פריטים אלה חייבת הנתבעת 1 לתובע סך של 1,850$.
באשר לפריט 10 – מדבקה מסוג פינוי – כלול בהצעת ההתקשרות (פרק 3 לנספח ב' למוצג נ/5). הצעת המחיר נקטה יכולת הפקת מדבקות ללא החרגה ולכן ניתן להניח כי הכוונה הייתה להפקת מדבקות עם כל סוגי המדבקות לרבות מדבקות פינוי. לכן, אין לחייב בגינו.
באשר לפריטים 15 , 18-31 ו- 34-35 עלותם תהיה החציון שבהפרש העלויות המופיעות בין חוות דעת הצדדים. בגין פריטים אלה חייבת הנתבעת 1 לתובע סך של 2,775$.
באשר לפריטים 32 ו-33 ישנה הודאת בעל דין מפי מר יניב אברהם, לפיה סוכמה תמורה נוספת של כ- 1,800$ (עמ' 44, שורות 1-4 ועמ' 56, שורות 5-6 לפרוטוקול 17.9.08). התמחור עולה בקנה אחד עם דרישתו של התובע בסך של 1,750$ לגבי שני רכיבים אלה (פריטים 32 ו-33 בטבלת פירוט החיובים במוצג ת/1). בגין פריטים אלה חייבת הנתבעת 1 לתובע סך של 1,750$.

ובסך כולל של 6,375$ על-פי שערו היציג של הדולר ביום 1.10.03 בתוספת מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.10.03 ועד למועד התשלום בפועל.

15.
הנתבעות לא הציגו את תוכנת הדוס שהייתה קיימת ערב הטמעת התוכנה שפיתח התובע. גם המומחה מטעם הנתבעות מודה כי לא עמדה לרשותו התוכנה הקודמת לצורך הכנת חוות דעתו (עמ' 101, שורות 10-11 לפרוטוקול 24.3.09). תוכנת הדוס הועברה מהנתבעת 2 לנתבעת 1 (עמ' 29, שורות 24-26 לפרוטוקול 9.9.08). כמו כן, הנתבעות לא הציגו את הסכם מכירת הפעילות מהנתבעת 2 לנתבעת 1 (סעיף 52 לסיכומי התובע). הנתבעת 1 לא הציגה לוג (תיעוד יומן) של ביצוע גיבויים לנתונים (סעיף 53 לסיכומי התובע).

16.
הנתבעת 1 לא הביאה לעדות את מר דודי חזות אשר היה מקום כי תזמנו, ולו לאור טענת התובע כי גם דודי חזות היה בדעה כי התוספות שביקשו ממנו הן בתשלום נוסף, מעבר לתשלום במסגרת הפיתוח המקורי (עמ' 20, שורות 18-20 לפרוטוקול 11.10.07). יתר על כן, ישנם נושאים לגביהם מר יניב אברהם לא יכול להעיד, כיוון שאין לו לגביהן ידיעה אישית, להבדיל ממר דודי חזות.

17.
הנתבעות הביאו לעדות את הגב' אתי בנימין (עה/1) ששימשה יו"ר ארגון ההורים בירושלים מפברואר 2003. זו העידה, אמנם, על תלונות שקיבלה מהורים ותלמידים בנוגע להזמנת הלוקרים עבור התלמידים בבתי הספר בירושלים, אולם לא הייתה לה ידיעה על הגורם לבעיה. כל שיכלה להעיד הוא על התלונות ועל כך שהנתבעת 1 טענה בפני
ה כי הגורם לתקלות היא התוכנה של התובע. לפיכך אין בעדותה כדי לסייע לנתבעות במחלוקת בשאלה מה היה הגורם לתקלות ועל מי מוטלת האחריות בגין כך.

18.
לאור העדים הרבים מטעם התובע, שהעידו על מקצועיותו של התובע בפיתוח תוכנות עבור החברות בבעלותם ועל שביעות רצונם מהתוכנה ומהשירות אותם מספק להם התובע, אינני מקבלת את טענת הנתבעות לפיה הציג להם התובע מצג שווא באשר לניסיונו בפיתוח תוכנות.
אף המומחה מטעם התובע, מר עוז דגן העיד כי לתובע שם ומוניטין טובים בתחום זה (עמ' 118, שורות 7-10 לפרוטוקול 26.4.09).

19.
ביחס למחירי התוספות שהוסיף התובע לתוכנה (סעיף 30 למוצג נ/5), העיד מר גלעד ליכטר, המומחה מטעם הנתבעות, כי המחיר שהוא קבע בחוות דעתו נקבע על סמך הערכות שלו על פי איך שהוא נוהג (עמ' 96, שורות 21-27 לפרוטוקול 24.3.09). בהמשך העיד מר ליכטר כי המחיר תלוי לקוח ותלוי גודל העבודה (עמ' 97, שורות 8-10 לפרוטוקול 24.3.09). כאמור, מר ליכטר חסר ניסיון בויז'ואל פוקס פרו, ולכן אין לו ידיעה כמה זמן נדרש לפיתוח רכיב כזה או אחר בויז'ואל פוקס פרו.

20.
לפיכך אני מקבלת את המחירים להם טוען התובע בגין התקנת הרכיבים הנוספים (כאמור, על יסוד האמור במכתבו מיום 31.7.03 (נספח ד' למוצג ת/1).


ב. 1. ג. תשלום עבור שעות עבודה של התובע בגין שחזור הנתונים .
1.
רכיב תביעה נוסף הוא בגין 150 שעות עבודה שהתובע השקיע, לטענתו, בשחזור נתונים.

2.
הנתבעת 1 טוענת כי התובע לא הציג תיעוד של שעות עבודתו, לא קיבל את אישורה המוקדם לשעות העבודה, ולא לתעריף. כן, לטענתה, מלאכת שיחזור הנתונים היא פונקציה שהתובע היה אמור למלא במסגרת ההסכם. אציין כי, שלא כטענת הנתבעות, התובע לא ביסס את התעריף השעתי שלו על תעריף עבודת לילה שהוא תעריף יקר יותר.

3.
אני נוטה להאמין לתובע כי השקיע זמן ניכר בשחזור הנתונים. אולם, התובע לא הוכיח את זכותו לקבלת תשלום נוסף על פי שעות עבודה, ואת שעות העבודה שהוא טוען להן. לתובע עצמו אין רישום מדויק של שעות עבודה שבגינן הוא תובע (עמ' 9, שורות 12-17 לפרוטוקול 11.10.07). לכאורה, אילו הוסכם בין הצדדים כי עבודה זו הינה מעבר להסכם, וכי בגינה יקבל התובע שכר נוסף, והשכר יהיה לפי שעות העבודה שיהיו בפועל, הייתי מצפה כי, ראשית, הצדדים יסדירו הסכמה זו בכתב כלשהו, ושנית, שהתובע ינהל רישום מדויק של השעות ויודיע עליו, בזמן אמת, לנתבעת 1, במיוחד כאשר מעדויות לקוחותיו מצטייר התובע כמי שנוהג להסדיר את השכר המגיע לו מראש. כל אלה לא נעשו בעניינינו ודבר זה עולה בקנה אחד עם האמור בהסכם, ולפיו המחיר כולל עזרה בשחזור קבצים (עמ' 3 לנספח ב' למוצג נ/5).

4.
אשר על כן, נדחית התביעה ברכיב של תשלום בגין עבודה לשחזור קבצים.

ב. 1. ד. אבדן הכנסה .
1.
רכיב תביעה נוסף הוא בגין אבדן הכנסה מלקוח אחר, בסך של 10,000$, בעקבות עבודות שיחזור הנתונים התובע עבור הנתבעת 1.

2.
התביעה ברכיב זה נדחית הן משום שהתובע לא הגיש הזמנת עבודה שקיבל מאותו לקוח אחר והן משום, שכאמור לעיל, היה על התובע, במסגרת ההסכם שלו עם הנתבעת 1, לעזור בשחזור הקבצים.

ב. 1. ה. עניינים שונים ומהימנות ומשקל ראיות .
1.
בעדויות עדי הנתבעות היו סתירות רבות ולפיכך משקלן היה נמוך.

2.
הנתבעות טוענות לחוסר תום לב מצידו של התובע, בין היתר, בהקשר של זכויות היוצרים בתוכנה. לא מצאתי בטענות אלה ממש, והעובדה כי זכויות היוצרים בתוכנה שייכות לתובע, וכי הנתבעות רכשו רק את זכות השימוש בה, אין בה כל פסול.

3.
כן יש לציין כי המומחה מטעם הנתבעות אינו מומחה שהובא לצורך זה בלבד, אלא הוא זה שפיתח עבור הנתבעת 1 תוכנה שהחליפה את התוכנה של התובע, ובין הנתבעת 1 לבין חברת גל-תם, שבשליטתו של מר ליכטר, הסכם למתן שירותי תוכנה. כך, לא ברור על סמך מה קובע מר ליכטר כי התובע לא ליווה את המשתמשים בהטמעת המערכת שפיתח (סעיף 8 למוצג נ/5), שכן כשנשאל על כך העיד כי אינו יודע אם התובע הדריך את המשתמשים, אם לאו (עמ' 86, שורה 27 ועד עמ' 87, שורה 1 לפרוטוקול 24.3.09).
כך גם לגבי עדותו לפיה הנתבעות הפעילו את התוכנה כראוי ובהתאם לנדרש (סעיף 12 למוצג נ/5), שעה שהוא לא היה עד לצורת ההפעלה שנעשתה בפועל, וההסברים השונים שהוא נתן לכך.

4.
דוגמה נוספת לקלישות הראיות מטעם הנתבעות ניתן למצוא במסקנתו הסופית של מר ליכטר לפיה התובע ביצע תכנון לקוי של בסיס הנתונים ואי עמידה בסטנדרטיים המינימאליים של תכנון מערכת לעבודה ברשת מחשבים. לתמיכה בגרסת הנתבעות מסתמך מר ליכטר על צילומי מסך המחשב המעידים, לטענת הנתבעת 1, על הקצאה של אותו לוקר לשני תלמידים (נספחים י' למוצג נ/4). עם זאת, לא מן הנמנע כי צילומי מסך אלה נעשו מתוך הפעלה של התוכנה לאחר פגיעה באינדקסים, ולא מתוך הפעלה תקינה. כך עולה גם מעדותו של מר ליכטר (עמ' 80, שורות 1-10 לפרוטוקול:

"ש. איך בחנת את תקינות הטבלאות והאינדקסים של מסד הנתונים שבאת לבדוק את התוכנה של התובע.
ת. זה מאוד פשוט. אם אני מקבל מול העיניים מסכים עם שיבוץ של לוקר כפול לשני תלמידים שונים, אותו מס' לוקר זה דבר שבהגדרה לא יכול להיות. זה הדבר הכי גרוע שיכול להיות.
...


ש. כל זה בהנחה שהאינדקס היה תקין.
ת. נכון.
ש. זאת אומרת שאם האינדקס נפגע אז תקלה כזאת אפשרית.
ת. נכון."

5.
בהמשך העיד מר ליכטר כי לא עשה רה-אינדקס למערכת טרם שבדק אותה אלא רק הסתכל על הנתונים (עמ' 102, שורות 20-24 לפרוטוקול 24.3.09).

6.
לפיכך העדפתי את חוות הדעת מטעם התובע על פני זו מטעם הנתבעות.

ב. 2. התביעה שכנגד
.
1.
לאור מסקנתי בתביעה העיקרית, לפיה ביצע התובע את עבודתו בפיתוח התוכנה, נאמנה, ואף ביצע תוספות על פי בקשת הנתבעת 1, אלא שבשלב כשלהו, הוא הפסיק לתת לה שירותים בשל כך שהיא הפרה את ההסכם שביניהם ולא שילמה לו עבור שירותיו, מן הראוי לדחות את התביעה שכנגד, שכל כולה מבוססת על ההנחה שהתובע הפר את ההתחייבויות שלו כלפי הנתבעות.

2.
יתר על כן, הנתבעת 1 לא הוכיחה את הנזקים ולא את שיעורם, כפי שאפרט בקצרה לגבי כל אחד ואחד מרכיבי התביעה שכנגד.

ב. 2. א. עלויות כוח אדם .
1.
הנתבעת
1 טוענת כי בשל התקלות והליקויים שהיו בתוכנה, היא נאלצה להאריך את תקופת העבודה של העובדים הקיימים, ולהוסיף עובדים נוספים, בסך כולל של 371,800 ₪.

2.
הנתבעת 1 לא הגישה ראייה כלשהי שיש בה כדי להצביע על העסקת עובדים כאמור, ועל עלות ההעסקה. לא הוגשה כל אסמכתא המעידה על כך שבשנת 2003 הושקעה כמות חריגה של שעות עבודה של עובדי הנתבעת 1. אף אילו הייתה כמות גדולה יותר של עובדים בשנה זו, לא היה בכך כדי להעיד על נזק כתוצאה מליקויים בתוכנה (טענה שכאמור נדחתה על ידי) שכן הייתה זו שנת הפעילות הראשונה של הנתבעת 1, ותוך כדי מהלכים של שינויים באופן ביצוע העבודה. מכל מקום, הנתבעת 1 לא הגישה נתונים על מספר העובדים שהועסקו בשל התקלות הנטענות בתוכנה, או על שעות העבודה ותקופות העבודה.

3.
לפיכך, גם לגופו, לא הוכיחה, הנתבעת 1,
נזק זה ולא את שיעורו.

ב. 2. ב.
"תקיעת" חיובי כרטיסי אשראי .
1.
לטענת הנתבעת 1, בשל תקלות בתוכנה ובמערכת סליקת האשראי, נקלטו מספר רב של כרטיסי אשראי תקינים באופן משובש וגרמו ל"תקיעת" חיובים בסך כולל של 600,000 ₪. על מנת לחלץ את החיובים ולהעבירם לסליקה במערכת חיצונית, נאלצה הנתבעת 1 לממן שירותי מומחה מחשבים בסך של 10,620 ₪. לטענת הנתבעת 1, לא כל מלאכת חילוץ הנתונים עלתה יפה, וחיובים המוערכים על ידה בסך של 70,000 ₪, לא חויבו.

2.
הנתבעת 1 לא הוכיחה כי חיובים בסך של 600,000 ₪ נשארו תקועים, ולא כי לאחר שנעשו ניסיונות חילוץ חיובי כרטיסי האשראי, נותרו 70,000 ₪ ללא חיוב, וממילא לא כי היה נחוץ לשלם בגין שירותיו של מומחה. בנוסף לכך, מעיון בחשבונית שהופקה בגין שירות זה (נספח כא' למוצג נ/4) עולה כי לא ניתן לקשר בין התשלומים לבין עבודת חילוץ חיובי כרטיסי האשראי.

3.
לפיכך, גם לגופו, לא הוכיחה הנתבעת 1, נזק זה ולא את שיעורו.

ב. 2. ג. הזמנת לוקרים עודפים .
1.
הנתבעת 1 טוענת כי בשל הליקויים בתוכנה, הראתה התוכנה מידע שגוי לפיו ישנה דרישה עצומה ללוקרים. הנתבעת 1 הסתמכה על מידע זה ורכשה כמות של כ- 1,000 לוקרים, הובילה אותם לבתי הספר והתקינה אותם. רק לאחר מכן, התברר לה, כי מדובר במידע שגוי. כתוצאה מכך עד היום אין שימוש בלוקרים אלה שעלותם 150,000 ₪.

2.
ראשית, מדובר בכמות גדולה מאוד של לוקרים, ולכן, אני סבורה, כי אם מערכת התוכנה הצביעה על צורך כה גדול, הייתה הנתבעת 1 בודקת, והיה עליה לבדוק, אם אכן יש דרישה לכמות כה גדולה של לוקרים. שנית, מעיון בכרטסת של רכישת הלוקרים (נספח יח' 1 למוצג נ/4) עולה כי מדובר בכרטסת המרכזת אספקת לוקרים ללקוחות שונים של הנתבעת 1, כגון
avis
, אולמי חן, אורן פרסום פוקס ויזל בע"מ ועוד. אין מדובר בבתי ספר, אלא בעסקים פרטיים, שככל הנראה הזמינו לוקרים מהנתבעת 1.

3.
לפיכך, גם לגופו, לא הוכיחה הנתבעת 1 נזק זה, ולא את שיעורו.

ב. 2. ד. הזמנת תוכנה חלופית .
1.
לטענת הנתבעת 1, מאחר והתוכנה אותה פיתח התובע לא קיימה את ייעודה, היא נאלצה להחליפה באחרת, שבגינה שילמה 63,180 ₪ (סעיף 156 לסיכומי הנתבעות).
ראשית, בכתב התביעה שכנגד העמידה הנתבעת 1 רכיב תביעה זה על סך של 55,848 ₪. שנית, לא הוכח כי התוכנה החלופית זהה בפונקציות שלה לזו שהתבקשה מהתובע. לכאורה, עצם ההפרשים בין העלויות של שתי התוכנות [עלות פיתוח התוכנה של התובע בסך 8,000$ ועלות פיתוח התוכנה של חברת גל-תם בסך של 12,000 $ (סעיף 23 למוצג נ/4)], מצביעים על כך שאין מדובר בתוכנות זהות. כאמור נרכשה הפעילות של הנתבעת 2 על ידי הנתבעת 1 ועל-פי עדות התובע, עוד כאשר היו יחסים עסקיים בין הצדדים, תוך כדי מעבר השליטה, השתנו הבקשות של הנתבעת 1 לגבי ביצועי התוכנה מאלה שהציבה הנתבעת 2. כמו כן, אפשר כי החלטות שביצעה הנתבעת 1 לגבי החומרה שברשותה, הובילו לקבלת החלטות שונות מאלה שתוכננו מראש, לגבי התוכנה שתשמש אותה.

2.
לפיכך, גם לגופו, לא הוכיחה הנתבעת 1 נזק זה, ולא את שיעורו.

ב. 2. ה. פגיעה במוניטין .
1.
לטענת הנתבעת 1, עקב התקלות הרבות שאירעו בתוכנה, נפגע המוניטין שלה. בכתב תביעה שכנגד מעמידה הנתבעת 1 את תביעתה ברכיב זה על סך של 500,000 ₪, בעוד שבסיכומיה היא מעריכה אותו בסך של 405,000 ₪ (סעיף 179 לסיכומי הנתבעות).

2.
הנתבעת 1 טוענת כי היא הגוף הגדול והמוביל בתחום השכרת לוקרים לתלמידים מזה שנים רבות ולפיכך היא צברה מוניטין בתחום לאורך שנים. התובע טוען כי הנתבעת 1 החלה את פעילותה בתחום זה בשנת 2003, ובאותה עת לא היו לה מוניטין כלשהו, אלא לכל היותר לנתבעת 2, וכי לא נטען וממילא לא הוכח כי הנתבעת 1 רכשה את המוניטין של הנתבעת 2.

3.
הנתבעת 1 לא הוכיחה את המוניטין שהיה לה ולא את הפגיעה בו, שהם עניין למומחיות.

4.
לטענת מר יניב אברהם, בסוף שנת הלימודים תשס"ד, הפעילה הנתבעת 1 פרויקט שימור לקוחות רחב, על מנת לשקם את הפגיעה במוניטין, שהיה כרוך בעלויות כבדות, אשר מוערך על ידו בסך של כ- 350,000 ₪ (סעיף 30 למוצג נ/4). פרויקט זה הוא חלק מפעולות שיווקיות שיש להניח כי בעקבותיהם נוספו לנתבעת 1 לקוחות (עמ' 58, שורות 13-14 לפרוטוקול). מר יניב אברהם העיד כי רוב הלקוחות החדשים שהצטרפו, לא הצטרפו בזכות פעולות השימור שכן פעולות השימור בוצעו בבתי ספר שהתלמידים בהם כבר היו לקוחות הנתבעת 1, ומרבית הלקוחות החדשים נוספו מבתי ספר אחרים (עמ' 58, שורות 10-18 לפרוטוקול), אולם הנתבעת 1 לא הביאה לכך שום אסמכתא.

5.
באשר לטענה כי הנתבעת 1 נאלצה לוותר על תשלומים שונים של לקוחות או לפצותם בגין נזקים שנגרמו ללקוחות בגין התקלות הנטענות בתוכנה, בהיקף של 55,000 ₪, הרי שהנתבעת 1 לא הגישה כל ראיה בתמיכה לטענה זו. כל שהגישה הוא מסמך ערוך על ידה (נספח יט' למוצג נ/4), שאין בו כדי ללמד על ביצוע התשלום ללקוחות. מר יניב אברהם העיד כי ברשותו חשבונית מרכזת המלמדת על ההחזרים ללקוחות, מסמכים חתומים לגבי ההחזרים ודפי תנועות בחשבון הבנק. מסמכים אלה לא הוגשו, והדבר פועל לחובת הנתבעת 1.

6.
לאור האמור לעיל, גם לגופו, לא הוכיחה הנתבעת 1 נזק זה, ולא את שיעורו.




פסיקתא
.
1.
התביעה העיקרית מתקבלת חלקית, כמפורט להלן:

א.
הנתבעות, יחד ולחוד, תשלמנה לתובע סך השווה בשקלים חדשים ל- 4,000$ בגין התשלום השני עבור פיתוח התוכנה, על-פי שערו היציג של הדולר נכון ליום 1.10.03 בתוספת מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.10.03 ועד לתשלום המלא בפועל.

ב.
הנתבעת 1 תשלם לתובע, בנוסף, סך השווה בשקלים חדשים ל- 6,375$ עבור התוספות, על-פי שערו היציג של הדולר ליום 1.10.03 בתוספת מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.10.03 ועד לתשלום המלא בפועל.

ג.
התביעה העיקרית, ליתר רכיבי התביעה, נדחית.

2.
התביעה שכנגד נדחית על כל רכיביה.

3.
הנתבעות, יחד ולחוד, תשלמנה לתובע הוצאות משפט, לרבות הוצאות אגרה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום על ידי התובע ועד למועד התשלום על ידי הנתבע.

4.
כמו כן תשלמנה הנתבעות לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום פסק הדין בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום,
י"ח חשון תשע"ב, 15 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.










א בית משפט שלום 46289/05 חיימה בנולול פינטו נ' לוקר תעשיות מנרב-שותפות כללית (לוקר אמבין), לוקר תעשיות בע"מ (פורסם ב-ֽ 15/11/2011)











תיקים נוספים על חיימה בנולול פינטו
תיקים נוספים על לוקר תעשיות מנרב-שותפות כללית (לוקר אמבין)
תיקים נוספים על לוקר תעשיות בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט