עגיב יעוץ וניהול בע"מ - שמעון הראל, הראל אחזקות - מועדון כדורגל בע"מ, הראל אחזקות-קבוצת הנוער הפועל תל אביב בע"מ ואח'

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
עגיב יעוץ וניהול בע"מ שמעון הראל הראל אחזקות - מועדון כדורגל בע"מ הראל אחזקות-קבוצת הנוער הפועל תל אביב בע"מ
 
עגיב יעוץ וניהול בע"מ - שמעון הראל, הראל אחזקות - מועדון כדורגל בע"מ, הראל אחזקות-קבוצת הנוער הפועל תל אביב בע"מ ואח'
תיקים נוספים על עגיב יעוץ וניהול בע"מ | תיקים נוספים על שמעון הראל | תיקים נוספים על הראל אחזקות - מועדון כדורגל בע"מ | תיקים נוספים על הראל אחזקות-קבוצת הנוער הפועל תל אביב בע"מ |

831889
21643-01/11 הפ     04/01/2012




הפ 21643-01/11 עגיב יעוץ וניהול בע"מ נ' שמעון הראל, הראל אחזקות - מועדון כדורגל בע"מ, הראל אחזקות-קבוצת הנוער הפועל תל אביב בע"מ ואח'








st1\:*{behavior: }
המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ה"פ 21643-01-11 עגיב יעוץ וניהול בע"מ
נ' הראל ואח'






בפני

כב' השופטת
רות רונן


המבקשת
:

עגיב יעוץ וניהול בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ברוך כצמן ויותם בלאושילד


נגד


המשיבים:

1.שמעון הראל

ע"י ב"כ עוה"ד ישראל עזיאל ורז נבון
2.הראל אחזקות - מועדון כדורגל בע"מ
3.הראל אחזקות-קבוצת הנוער הפועל תל אביב בע"מ (חל"צ)
4.אליעזר טביב
5.אלי טביב אחזקות (2010) בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד יורם זמיר
, נועם פורר וסול מאור




פסק דין


1.
המבקשת עותרת כי בית המשפט יצהיר, כי היא בעלת 8.33% במשיבה 2 ובעלת 16.67% במשיבה 3, וכי יינתן צו להעברת מניות בשיעורים אלה לידיה. כן עותרת המבקשת, כי בית המשפט יצהיר כי כל הזכויות שעמדו לה, בין היתר, מכוח תקנוני החברות: מועדון כדורגל הפועל תל אביב בע"מ, והפועל תל אביב החדשה בע"מ (שתי החברות הללו יכונו להלן: "הפועל הישנה"), עומדות לה גם היום. המבקשת עותרת גם כי ימונה דירקטור מטעמה במשיבות 2-3, וכי יתאפשר לה לעיין במסמכים שונים שלהן. כן עתרה המבקשת, כי בית המשפט ייתן צו מניעה קבוע, שיורה למשיבים להימנע מלמכור או להעביר מניות של משיבות 2-3, ולהוציא כספים שלהן ללא הסכמתה.

העובדות
2.
בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת, פעל מועדון הכדורגל של הפועל תל אביב במסגרת שתי חברות "הפועל הישנה" - קבוצת הבוגרים פעלה במסגרת מועדון כדורגל הפועל תל אביב בע"מ, ואילו קבוצת הנוער פעלה במסגרת הפועל תל אביב החדשה בע"מ.

חברות הפועל הישנה הוקמו על ידי כתר פלסטיק בע"מ בבעלות מר סמי סגול, שהחזיקה ב-62.5% מהמניות (להלן: "כתר"), מ.ע.-א.ג.ט בע"מ בבעלות מר משה תאומים, שהחזיקה ב-20.83% מהמניות (להלן: "מ.ע.-א.ג.ט"), והמבקשת בבעלות מר רפי עגיב, שהחזיקה ב-16.67% מהמניות.

3.
חברות הפועל הישנה הופעלו ונוהלו על ידי בעלי המניות עד לתום עונת משחקי הכדורגל 2001/2. החל מאותה תקופה התגלעו בין בעלי המניות בהפועל הישנה חילוקי דעות וסכסוכים רבים, בין היתר על רקע הצורך בהזרמת כספים להפועל הישנה, ודילול אחזקותיה של המבקשת בה. סכסוכים אלה הולידו הליכים משפטיים שונים. מרבית ההליכים הללו אינם רלוונטיים לענייננו, למעט תביעה שהוגשה על ידי המבקשת, בשנת 2006, נגד כתר ונגד מ.ע.-א.ג.ט בעניין דילול אחזקותיה במועדון כדורגל הפועל תל אביב בע"מ לשיעור של 8.33% (ת.א. 1195/06). תביעה זו סולקה על הסף מפאת אי-תשלום ערובה להבטחת הוצאותיהן של הנתבעות בה חויבה המבקשת, ולפיכך נותרו אחזקות המבקשת בהפועל הישנה בשיעורן לאחר הדילול – קרי: 8.33% בלבד מועדון כדורגל הפועל תל אביב בע"מ ו-16.67% בהפועל תל אביב החדשה בע"מ

4.
בשלב מסוים, ובין היתר לאור הסכסוכים האמורים, החליטו בעלי הפועל הישנה שלא להמשיך ולנהל את החברות, ומסרו את ניהולן למשיב 1 (להלן: "הראל"). הראל, ביחד עם אחרים, הקימו "קבוצת ניהול" שניהלה את הפועל הישנה במשך 3 שנים, החל משנת 2005 ועד לשנת 2008.

ביום 25.6.2008 נחתם בין חברות הפועל הישנה לבין הראל הסכם להעברת הנכסים, הזכויות וההתחייבויות של חברות אלה (להלן: "הסכם 2008"). במסגרת הסכם 2008, רכש הראל ללא תמורה את נכסי חברות הפועל הישנה, וכן את התחייבויותיה שמקורן בתקופה שלאחר יום 8.6.2005. הסכם 2008 לא כלל תמורה לבעלי המניות בהפועל הישנה, כי אם דרישה כי הראל ישקיע במועדון הכדורגל,
יממן את פעילותו וישא בחלק מחובותיו. במסגרת זו התחייב הראל, בין היתר, להשקיע סכום של 40 מיליון ש"ח לכל עונה.

5.
המבקשת עצמה לא הייתה צד להסכם 2008. אולם, בסעיף 3 להסכם זה, צוין כי העברת הנכסים נושא ההסכם וביצועו כפופים לזכות סירוב ראשון של המבקשת (מכוח תקנוני הפועל הישנה), שהייתה זכאית לבוא בנעליו של הראל ולקבל את נכסי הפועל הישנה באותם התנאים שהוצעו על ידי הראל. הראל אף התחייב במסגרת סעיף 3 להסכם 2008 להעניק למבקשת זכות לקבל מניות בחברה שיקים לצורך קליטת נכסי הפועל הישנה, וזאת בהתאם לשיעור אחזקותיה של המבקשת בהפועל הישנה, ובכפוף לתוצאות ההליך בת.א. 1195/06. מימוש זכות המבקשת לקבל את המניות, הותנה בכך שהמבקשת תשתתף במימון פעילותה של החברה החדשה. זכות זו היא נושא התובענה הנוכחית.

6.
הראל הקים את המשיבות 3-2, על מנת שהן יקלטו את נכסי הפועל הישנה אותם רכש כאמור מכוח הסכם 2008 (חברות אלה יכונו להלן: "הפועל החדשה"). המשיבה 2 התאגדה בחודש ספטמבר 2008 וקלטה לתוכה את פעילות קבוצת הבוגרים של הפועל תל אביב, והמשיבה 3 התאגדה בחודש יולי 2009 וקלטה לתוכה את פעילות קבוצת הנוער של מועדון הכדורגל הפועל תל אביב. למבקשת לא הוקצו מניות בחברות אלו.

7.
בחודש אפריל 2010 נחתם בין המשיבות 3-2 לבין המשיבה 5 (להלן: "טביב אחזקות"), חברה
בבעלות המשיב 4 (להלן: "טביב"), הסכם במסגרתו רכשה טביב אחזקות 50% ממניות הפועל החדשה. באותה תקופה התקשרו הראל וטביב גם בהסכם בעלי מניות, שנועד להסדיר את היחסים ביניהם.

בחודש מאי 2011, בהתאם להסדר עליו הוסכם במסגרת הסכם בעלי המניות הנ"ל, הועברה על ידי הראל הצעת
bmby
,
בעקבותיה רכשה טביב אחזקות את יתר מניותיו של הראל בחברות הפועל החדשה, והפכה לבעלים של 100% ממניותיהן (להלן: "עסקת הבמבי"; ראו בהקשר זה את פסק הדין בה.פ. (מחוזי ת"א) 38930-05-11 שמעון הראל
נ' אליעזר טביב (לא פורסם, 18.7.2011), להלן: "פסק הדין בה.פ. 38930-05-11").
גם בשלב זה לא הוקצו למבקשת מניות בחברות הפועל החדשה.

טענות המבקשת
8.
לטענת המבקשת, סגול ותאומים העבירו להראל את נכסי הפועל הישנה ללא תמורה, אף ששווי הנכסים הוא עשרות מיליוני שקלים. כך היא נותרה, לטענתה, לאחר הסכם 2008, כשהיא בעלת במניות בחברות הפועל הישנה, שהיו להן חובות, ושלא נותר בהן דבר, לאחר שכל נכסיהן הועברו לחברות הפועל החדשה.

המבקשת טענה כי מכוח תקנוני חברות הפועל הישנה והסכם 2008, היא הייתה זכאית לזכות סירוב ראשון, וכן כי יוקצו לה מניות בחברות הפועל החדשה. לעניין מימוש זכות הסירוב הראשון טוענת המבקשת, כי היא עמדה על זכותה וביקשה לערוך בדיקת נאותות על ידי צוות ייעודי שהקימה לשם כך, אולם ה"ה סגול ותאומים הכשילו את הליך בדיקת הנאותות.

9.
באשר להתחייבותו של הראל בהסכם 2008 להקצות לה מניות, טענה המבקשת כי זוהי התחייבות לטובת צד שלישי בהתאם לסעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), התחייבות שלא הייתה מסויגת, לא הוגבלה בזמן ולא הותנתה בתנאי מקדמי כלשהו.

המבקשת טוענת, כי היא הייתה מעוניינת שיוקצו לה מניות בחברות הפועל החדשה, אולם חרף פניותיה למר הראל, לא הוקצו לה המניות כמובטח. המבקשת טענה כי הראל לא הקצה לה את המניות משום שחשש כי העסקאות עם טביב יסוכלו אם המניות בהפועל החדשה יוקצו למבקשת, ולאור העובדה כי טביב הקצה למשיבה 2 סכומי כסף גבוהים, בשיעור של מיליוני שקלים.

10.
המבקשת טוענת כי היא זכאית להקצאת מניות בהפועל החדשה גם כלפי טביב, המחזיק היום בכל מניות הפועל החדשה, כפי שהיא הייתה זכאית לקבל את המניות הללו מהראל, כאשר הוא היה בעל המניות. לטענתה, טביב היה שותף של הראל במשיבה 2 מלכתחילה – תחילה, כ'שותף צללים' (בשל תקופת הצינון בה היה מחויב מכוח תקנוני ההתאחדות לכדורגל), ולאחר מכן כשותף גלוי. טביב ידע – כך טוענת המבקשת – כאשר רכש את מניות הראל, על זכויותיה, ומאחר שהוא בחר בכל זאת להתקשר בעסקת הבמבי, הוא חייב להקצות את המניות למבקשת.

המבקשת טוענת, כי אף שטביב היה מודע היטב לזכויותיה הוא לא מצא לנכון מעולם לפנות אליה ולברר את עמדתה בעניין זכותה למניות, והיא לעומת זאת, פנתה אליו ואל המשיבה 5 בדרישה להקצאת המניות כמובטח.

טענות המשיבים
11.
המשיבים כולם טענו כי יש לדחות את התובענה בהעדר יריבות. לשיטתו של הראל, לאחר שמכוח פסק הדין בה.פ. 38930-05-11, הוא אינו עוד בעל מניות בחברות הפועל החדשה, וטביב הוא בעלים של 100% מהמניות בהן, לא ניתן לתת כנגדו את הסעדים המבוקשים בתובענה, שכן הוא לא יוכל לבצעם.
יתר המשיבים טוענים כי למבקשת אין יריבות כנגדם, משום שההתחייבות נושא התובענה שבהסכם 2008, לא הייתה התחייבות שלהם, אלא של הראל בלבד. מדובר בהתחייבות אישית, שרק הראל כפוף אליה, וליתר המשיבים אין לכן כל חובה כלפי המבקשת.

12.
לגופו של עניין טענו המשיבים כי המבקשת ויתרה על הזכות שהוקנתה לה במסגרת הסכם 2008 – הן על זכות הסירוב הראשון, והן על הזכות לקבל מניות כנגד השקעות השקעת כספים בחברות הפועל החדשה. לטענתם, המבקשת ויתרה על זכות הסירוב הראשון משום שבניגוד לטענתה הזכות לנהל את מועדון הכדורגל לא הייתה זכות יקרת ערך, שכן היה צורך להזרים לקבוצות סכומי כסף משמעותיים, שעלו כדי עשרות מיליוני ש"ח, ואף להעמיד ערבויות ובטחונות לתקציב. הראל החליט לקבל לידיו את ניהול הפועל החדשה רק משום שהוא אוהד של הקבוצה עשרות שנים, ולא יכול היה לקרות את המועדון בקריסתו.

12.
המשיבים טוענים כי המבקשת ויתרה על זכותה לקבל את המניות מכוח סעיף 3 להסכם 2008, הן לאור חלוף הזמן הרב (כשנתיים וחצי) מאז שנודע לה על זכות זו ועד שהיא בקשה לממש אותה (כאשר המשיבים כופרים בטענת המבקשת באמצעות מר עגיב כי דרשה את המניות קודם לכן). עוד נטען כי המבקשת לא פעלה גם כאשר ידעה על העסקאות בין הראל לבין טביב אחזקות, והיא לא ניסתה למנוע אותן חרף טענותיה ביחס לזכותה לקבל חלק מן המניות נשוא העסקאות דנן.

13.
הראל טען עוד, כי המבקשת ציינה במכתב בא כוחה מיום 26.7.2010 (נספח 14 להמרצת הפתיחה), כי היות שהסכם 2008 כפוף לזכות סירוב ראשון שלה, שלא ניתנה לה, מבחינתה ההסכם בטל מעיקרו. במקביל, היא דורשת כיום לקיים הוראה חוזית הכלולה בהסכם בטל זה. לטענתו, לא ניתן לטעון שתי טענות הפוכות אלה.

הזכות שהוקנתה למבקשת לקבל מניות בהפועל החדשה מכוח הסכם 2008 הייתה – לגישת הראל – מותנית בכך שהמבקשת תזרים כספים למועדון הכדורגל. לטענתו, היות שהמבקשת לא מילאה אחר התנאי המתלה האמור, פקעה זכותה מכוח הסכם 2008.

הראל גם טען, כי הזכות שהוקנתה למבקשת הייתה מוגבלת בזמן, והייתה אמורה להיות תקפה רק בפרק הזמן הסמוך להעברת הזכויות מכוח הסכם 2008. הראל לא הסכים ולא היה מסכים, לטענתו, כי האפשרות לקבל מניות תהיה בלתי מוגבלת בזמן, משום שהוא היה חייב לדעת אם יש לו שותפה במועדון אם לאו, ולכלכל את צעדיו בהתאם. הראל טוען כי הסתמך על כך שהמבקשת לא ביקשה לממש את הזכות לקבל מניות, וכלכל את צעדיו בהסתמך על הוויתור של המבקשת על זכותה.

14.
גם המשיבים 5-4 טענו כי הזכות שהוקנתה למבקשת בסעיף 3 להסכם 2008 אינה זכות נצחית, וכי היה על המבקשת (אילו חפצה בכך) לממש את זכותה תוך זמן סביר. לטענתם, במשך שנתיים ימים מאז חתימת הסכם 2008, לא פנתה המבקשת למשיבים בדרישה או בטענה כלשהן, ולא נקטה בכל צעד כדי למנוע את החתימה על ההסכם מכוחו מכר הראל את מניותיו לטביב אחזקות, אף שידעה לטענתה על העסקה זמן בלתי מבוטל בטרם בוצעה. התנהגות זו עולה כדי ויתור על כל זכות שהייתה, ככל שהייתה, למבקשת, והיא הביאה לפקיעתה. לטענת המשיבים 4-5, אף שזכות המבקשת מכוח הסכם 2008 לא הייתה כלפיהם, הרי שהמצג שהציגה המבקשת לפיו היא ויתרה על זכות זו, היה מצג שהוצג כלפי כולי עלמא.

עוד טוענים המשיבים 5-4, כי המבקשת לא קיימה אחר התנאי בו הותנתה זכותה לקבל מניות – השתתפות כדי חלקה במימון פעילות הפועל החדשה.

15.
המשיבות 3-2 טענו כי הזכות שהוקנתה למבקשת עמדה לה כלפי הראל בלבד. בהקשר זה טוענות המשיבות 3-2, כי כיום להראל אין כוח או יכולת להעניק למבקשת מניות בהפועל החדשה. זכותה של המבקשת מכוח סעיף 3 להסכם 2008 אינה ניתנת עוד למימוש, והמבקשת עשויה לכל היותר להיחשב זכאית לחלק יחסי מהתמורה ששולמה להראל עבור מניותיו, בניכוי הסכום שהיה עליה לשלם כנגדן מכוח הסכם 2008.

זאת, משום שממילא כל זכות שהמבקשת הייתה יכולה להיות זכאית לה, כפופה לחובתה להשתתף במימון פעילות המועדון, ובכלל זה להשתתף בהשקעות בסך של למעלה מ-25 מיליון ש"ח שכבר בוצעו. עוד טוענות המשיבות 3-2, כי צירופה של המבקשת כבעלת מניות בחברות, מותנית גם באישור ההתאחדות לכדורגל – אישור שאין ודאות שיינתן, לאור הסתבכויותיו הכספיות של הראל בתקופת היותו בעל מניות בהפועל הישנה.

דיון
16.
על מנת להכריע בתובענה זו יש לבחון את מהותה ומשמעותה של זכותה של המבקשת מכוח הסכם 2008. יש לבחון האם, כטענת המבקשת, הזכות - בהתאם לפרשנותה הנכונה - עומדת בעינה חרף חלוף הזמן בין המועד בו היא הוענקה למבקשת, לבין המועד בו היא ביקשה לממש אותה. כן יש לבחון האם המבקשת מילאה אחר התנאים בהם הותנתה הזכות.

רק אם ייקבע, על פי פרשנותה הנכונה של הזכות הנדונה, כי היא עודנה שרירה וקיימת יהיה מקום לבחון את טענתו של הראל בדבר היעדר יריבות בינו לבין המבקשת. כן יהיה מקום לבחון את השאלה האם זכותה של המבקשת – אם יש לה כזו, תקפה גם כלפי טביב, שהוא כיום הבעלים של 100% ממניות הפועל החדשה.
עניינים אלה ייבחנו להלן.

זכות הסירוב הראשון
17.
זכותה של המבקשת נובעת מהסכם 2008, שהצדדים לו הם כאמור הפועל הישנה והראל. המבקשת איננה צד להסכם זה – ועל כך אין מחלוקת. המבקשת מבססת את טענותיה על כך כי הסכם 2008 הוא חוזה לטובת צד שלישי, ומאחר שהיא הצד השלישי, היא זכאית "לדרוש את קיום החיוב".

18.
טענות המבקשת מבוססות על סעיף 3 להסכם 2008, הקובע:
"העברת הנכסים מכוח הסכם זה וביצועו כפופים לזכות סירוב ראשון של עגיב ייעוץ וניהול בע"מ בהפועל ובקבוצת הנוער וזאת מכוח תקנוני אותן חברות. בנוסף, הקונה [הראל – ר.ר] מתחייב להעניק לעגיב ייעוץ וניהול בע"מ זכות לקבל מניות בחברה שתקלוט את הנכסים מהקונה וזאת בהתאם לשיעור האחזקות של עגיב ייעוץ וניהול בע"מ בהפועל (ובכפוף לתוצאות הדיון המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין הדילול ת.א. 1195/06). מימוש זכות זו של עגיב ייעוץ וניהול בע"מ מותנית בכך שעגיב ייעוץ וניהול בע"מ תשתתף, כפי חלקה, כפי שיעשו בעלי המניות האחרים בחברה שרוכשת את הנכסים מהקונה, במימון הפעילות של החברה החדשה".

בסעיף זה הוקנתה, אם כן, למבקשת הן זכות סירוב ראשון ביחס לזכויות שהוקנו להראל בהסכם, והן זכות לקבלת מניות בחברות הפועל חדשה.

זכות הסירוב הראשון הוקנתה למבקשת במסגרת תקנוני החברות שאיגדו את פעילות הפועל הישנה. המבקשת קיבלה ביום 3.7.2008 הודעת הצעה בהתאם לתקנונים האמורים, וביצעה בדיקת נאותות קצרה. אולם, בסופו של דבר, היא לא מימשה את זכות הסירוב הראשון, ולא רכשה את המניות במקום הראל, בין אם משום שלא הייתה מעוניינת בכך, ובין אם משום שלא הספיקה לעמוד בלוח הזמנים שהוקצב לה.

זכותה של המבקשת לקבל מניות
19.
טענת המבקשת מבוססת, אם כן, על הזכות הנוספת שנזכרה בסעיף 3 הנ"ל, הזכות לקבל מניות ב"חברה שתקלוט את הנכסים" של הפועל הישנה – היא הפועל החדשה, בהתאם לשיעור אחזקותיה של המבקשת בהפועל הישנה.

המבקשת טענה כי זכות זו היא התחייבות לטובת צד שלישי, כמשמעה בסעיף 34 לחוק החוזים, הקובע כי:
"חיוב שהתחייב אדם בחוזה לטובת מי שאינו צד לחוזה (להלן - המוטב) מקנה למוטב את הזכות לדרוש את קיום החיוב, אם משתמעת מן החוזה כוונה להקנות לו זכות זו"

20.
ככל זכות חוזית, גם יצירתה ועיצובה של זכות המוטב – הצד השלישי – נתונה בידי הצדדים להסכם, והם חופשיים לנסוך לתוכה כל תוכן בו יחפצו (ראו גבריאלה שלו דיני חוזים – החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 592 (2005) (להלן: "שלו")). רצון הצדדים הוא שיוצר את זכות המוטב וקובע את תוכנה וגבולותיה, והוראות החוק בעניין זה כפופות לרצון הצדדים ופתוחות להתנאה על ידיהם (ראו שלו עמ' 582).

הסכם 2008 קבע בצורה מפורשת, כאמור, ביחס לזכותה של המבקשת, כי זכות זו "מותנית בכך שעגיב ייעוץ וניהול בע"מ תשתתף, כפי חלקה, כפי שיעשו בעלי המניות האחרים בחברה שרוכשת את הנכסים מהקונה, במימון הפעילות של החברה החדשה".

21.
מהוראת סעיף 34 לחוק החוזים עולה גם, כי חוזה לטובת צד שלישי, הוא חוזה בו מתחייב אדם לטובת מי שאינו צד לחוזה. הדברים הם ברורים, שכן לא ניתן לחייב את מי שאינו צד לחוזה. אולם, לאור ניסוחו של סעיף 3 הנ"ל להסכם 2008, אני סבורה כי הזכות שהוענקה למבקשת במסגרתו, עשויה אמנם בנסיבות מסוימות להיות זכות "מיטיבה" – אולם היא לא חייבת בהכרח להיות כזו.

המבקשת נדרשה כאמור, כתנאי לקבלת המניות, לממן את פעילותה של הפועל החדשה, כפי חלקה וכפי שיעשו בעלי המניות האחרים. מובן כי אם שיעור ההשתתפות שנדרש מהמבקשת עולה על שווי המניות בחברות הפועל החדשה, ה"זכות" שהוענקה למבקשת היא זכות בעלת שווי כלכלי שלילי, והיא אינה מיטיבה עם המבקשת. רק אם שווי המניות עולה על הסכום שהמבקשת נדרשת לשלם – מדובר בזכות מיטיבה.

22.
לטענת המשיבים, מדובר בתשלום כספים בסכום בלתי מבוטל, כנגד קבלת מניות - ששוויין משתנה מעת לעת, בהתאם לשווי הפועל החדשה בעת המימוש. לגישתו של הראל, שווי המניות היה נמוך משווי ההשקעה שנדרשה במועד בו הוקמו חברות הפועל החדשה ולאורך תקופה לא מבוטלת לאחר מכן (ראו עמ' 69 לפרוטוקול; נספח 3 לתגובת הראל לתובענה).

23.
אם התחייבות הצדדים להסכם 2008 ביחס למבקשת היא "חוזה לטובת צד שלישי", הרי מדובר בחוזה לטובת צד שלישי המותנה בתנאי - השתתפות של המבקשת במימון הפעילות של החברה החדשה כפי חלקה במניות. במקרים מסוימים, ולאור התנאי הזה, החוזה איננו "לטובת" הצד השלישי.

נכון יותר לכן, לטעמי, לראות את האמור בסעיף 3 הנ"ל כהצעה בלתי הדירה של הראל כלפי המבקשת, הצעה לפיה כנגד השתתפות במימון פעילות חברות הפועל החדשה, תהיה המבקשת זכאית לקבל מניות בהן, בשיעור המניות שהיה לה בהפועל הישנה. ה"הטבה" שהמבקשת זכתה לה כצד שלישי היא, אם כן, ההטבה הגלומה בכך שהוצעה לה הצעה בלתי הדירה, שתוכנה הוא כפי שפורט לעיל.

להלן ננתח את זכות המבקשת הן בהתאם לקונסטרוקציה של חוזה לטובת צד שלישי המותנה בתנאי, והן בהתאם לקונסטרוקציה של הצעה. כפי שיובהר, בין אם נראה את האמור בסעיף 3 הנ"ל כחוזה לטובת צד שלישי, ובין אם נראה אותו כהצעה, המסקנה המשפטית תהיה זהה – כי דין התובענה להידחות.

חוזה לטובת צד שלישי המותנה בתנאי מתלה
24.
כאשר מוטב מבקש ליהנות מזכות מותנית, שניתנה לו במסגרת הסכם, עליו לפעול בהתאם לכל תנאיה. כך עולה מדבריה של המלומדת פרופ' שלו:
"זכות המוטב אינה ניתנת לחלוקה. אם ברצונו ליהנות ממנה עליו לפעול על-פי תנאיה; אם לאו, הוא יכול לדחותה ולומר: לא מדובשך ולא מעוקצך. בכל מקרה, הגדרת הזכות וקביעת תחומיה נתונות בידי הצדדים לחוזה, ואין המוטב יכול לשנות את הזכות ולהשתחרר מן התנאים שהם חלק ממנה" (ראו ג' שלו, בעמ' 593)

התנאי המתלה שנקבע על ידי הצדדים להסכם לא התקיים, ועל כך אין מחלוקת. הצדדים אינם חולקים על העובדה, כי המבקשת לא הציעה להשתתף במימון פעילות הפועל החדשה, לא התבקשה על ידי מי מהמשיבים לעשות כן (פרט לפניית ב"כ הראל - נספח 10 לתגובתו להמרצת הפתיחה מיום 6.1.2011 , במסגרתה צוין כי לא ייתכן שתדרוש לקבל מניות ללא השתתפות בהשקעה הכספית), והיא אף לא השתתפה בפועל במימון.

25.
על משמעות אי-קיומו של תנאי מתלה ניתן ללמוד מסעיף 29 לחוק החוזים, הקובע כי:
"היה חוזה מותנה והתנאי לא נתקיים ... הרי אם היה זה תנאי מתלה - מתבטל החוזה".

באופן דומה, הרי כאשר זכות של מוטב, צד שלישי, מכוח סעיף בחוזה בין שני צדדים אחרים מותנית בתנאי מתלה, והתנאי לא מתקיים תוך התקופה שנקבעה לכך, ובאין תקופה כאמור – תוך זמן סביר, מתבטל אותו סעיף בחוזה ופוקעת הזכות מכוחו.

26.
בהקשר זה חלוקים הצדדים בשתי סוגיות: האחת, נוגעת לזהות הצד שצריך היה לפנות לרעהו כדי לגרום למימוש זכותה של המבקשת; והשנייה, נוגעת לשאלת הגבלתה בזמן של זכות זו.

החובה לפנות לצד השני לשם מימוש זכותה של המבקשת
27.
המבקשת טוענת כי אין לייחס משמעות לאי-קיומו של התנאי משום שהראל הוא זה שהיה צריך לפנות אליה ולהזמינה לקבל מניות כנגד השתתפותה במימון פעילות הפועל החדשה. מאחר שלטענתה הראל לא פנה אליה מעולם בדרישה כי תשתתף במימון הפעילות, אין בסיס לטענה כי היא לא הייתה מוכנה להשתתף במימון, והיא עודנה זכאית לכן לקבל את המניות כנגד השתתפות במימון (ראו סעיפים 4-6 לסיכומים).

28.
בעניין זה טוען הראל, ראשית, כי טענת המבקשת בדבר חובתו לפנות אליה, כאמור לעיל, הנה טענה חדשה שנטענה על ידיה לראשונה במסגרת הסיכומים, וכי היא מהווה לכן שינוי חזית ממנו יש להתעלם. מעבר לכך נטען כי המבקשת היא זו שהייתה צריכה לפנות להראל, ולהודיע כי היא מבקשת לקבל מניות כנגד מימון – בהתאם לזכות שהוקנתה לה בסעיף 3 להסכם 2008 (ראו עדות הראל עמ' 68 לפרוטוקול, שורות 6-8). לטענת המשיבים, עד לקדם המשפט בהליך דנן לא הביעה המבקשת נכונות להשתתף במימון פעילות הפועל החדשה, והיא אף לא התעניינה בהיקף ההשקעות הדרוש לעניין זה.

הראל אף טען, כי בניגוד לטענת המבקשת, הוא פנה אליה באמצעות בא כוחו ביום 6.1.2011, והעמיד את המבקשת על האבסורד שבדרישתה לקבלת מניות ללא קיום התנאי המתלה שבהסכם (נספח 10 לתגובתו להמרצת הפתיחה), אולם גם בעקבות מכתב זה לא הודיעה המבקשת כי בכוונתה להשתתף במימון הפעילות כאמור.

לטענת הראל המבקשת לא פנתה אליו משום שהיא לא רצתה – ואף לא הייתה מסוגלת, לאור מצבה הכלכלי, לממן את פעילות חברות הפועל החדשה, ולקבל כנגד מימון זה מניות בהן. על כך הוא למד, בין היתר, מהעובדה שהמבקשת לא מימשה את זכות הסירוב הראשון שלה – קרי: היא בחרה שלא לקבל לידיה את כל המניות, ללא תמורה. לכן, היא ודאי לא רצתה באותו מועד לקבל רק חלק מהמניות כנגד הזרמת כספים לחברות בפועל.

29.
אני סבורה כי המבקשת היא זו שהייתה צריכה לפנות להראל, אם רצתה לממש את הזכות שהוקנתה לה במסגרת הסכם 2008. מסקנה זו נובעת מהעובדה כי ה"זכות" שהוקנתה למבקשת במסגרת הסכם 2008, לא הייתה כאמור זכות שהיה בה כדי להיטיב עם המבקשת בלבד, אלא זכות שכנגדה הוטל על המבקשת גם חיוב – לשלם סכום כסף המשקף את חלקה במימון החברות. לכן, המבקשת היא זו שהייתה צריכה לפנות להראל, ולהודיע לו כי היא מבקשת לקבל את המניות, וכי במקביל היא מוכנה לשאת בתשלומים הנדרשים ממנה, או לפחות היה עליה לפנות להראל כדי לברר מה גובה התשלומים, ואז להודיע אם היא מבקשת לממש את זכותה.

התקופה הנתונה לעגיב למימוש זכותה – בתוך זמן סביר
30.
הסוגיה השנייה בה נחלקו הצדדים נוגעת לתקופה במהלכה רשאית הייתה המבקשת לממש את זכותה על פי ההסכם, כלומר – עד מתי מותר היה לה לפנות להראל, ולהודיע כי היא מבקשת לקבל את ההצעה, ולקיים את התנאי שנקבע בהסכם 2008.

31.
לטענת המבקשת, האפשרות להשתתף במימון פעילות הפועל החדשה כנגד קבלת מניות בה, אינה ניתנת עוד לביטול מרגע שזו הוקנתה לה על ידי הצדדים במסגרת ההסכם (בכך היא מסתמכת על סעיף 36(א) לחוק החוזים), ולכן היא עודנה שרירה ועומדת לה. לטענתה, זכות זו איננה מוגבלת בשום תנאי, לרבות לא בזמן. עוד טענה המבקשת כי זכותה היא זכות קניינית, שאינה יכולה להיעלם ולהתבטל מאליה. העד מר עגיב אף העיד בהקשר זה, כי:
"אלה זכויות שקיימות, הן לא יכולות להיעלם יום אחד כי מוני הראל החליט לא להקצות לי אותן גם אם עברו 5 שנים לעניות דעתי. גם הזכות הזאת לא מוגבלת בזמן, הזכות אין לה שום מגבלה, שום מגבלה אין לה"
(עמ' 34 לפרוטוקול, ש' 20-14).

32.
אינני מקבלת את הטענה. הזכות שהוקנתה למבקשת אינה מוחלטת, אלא היא מותנית בתנאי של השתתפות במימון הפעילות של הפועל החדשה. בנוסף, אין מדובר בזכות קניינית, אלא בזכות אובליגטורית, שאם תמומש – תקנה למבקשת זכות קניין במניות.

33.
מהי מגבלת הזמן שעמדה לרשות המבקשת לקיום התנאי בה הותנתה הזכות שהוקנתה לה?
סעיף 29 לחוק החוזים קובע, כי:
"היה חוזה מותנה והתנאי לא נתקיים תוך התקופה שנקבעה לכך, ובאין תקופה כזאת - תוך זמן סביר מכריתת החוזה, הרי אם היה זה תנאי מתלה - מתבטל החוזה, ואם תנאי מפסיק - מתבטלת ההתנאה"

מסגרת הזמן למימוש זכותה של המבקשת בטרם היא תפקע, היא אם כן מסגרת "הזמן הסביר". מרוץ הזמנים לעניין זה מתחיל מיום בו נודע למבקשת על זכותה מכוח הסכם 2008, כלומר לכל המאוחר ביום 3.7.2008, כשהמבקשת קיבלה הודעה בדבר אפשרותה לממש את זכות הסירוב הראשון שהייתה נתונה לה מכוח תקנוני הפועל הישנה. מסקנה זו נכונה גם לאור הוראת סעיף 41 לחוק החוזים, הקובעת כי "חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו, יש לקיים זמן סביר לאחר כריתת החוזה, במועד שעליו הודיע הנושה לחייב זמן סביר מראש".

34.
כדי ללמוד מהו "זמן סביר" בנסיבות המקרה דנן, יש לפנות, תחילה, לבחינת אומד דעתם הסובייקטיבי המשותף של הצדדים להסכם 2008 – קרי הראל מצד אחד, וחברות הפועל הישנה מהצד השני (ראו בעניין
ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט (2) 265, 313-311 (1995) (להלן: "אפרופים")). במקרה דנן אין אינדיקציה ביחס לאומד הדעת של המוכרות בהסכם 2008, חברות הפועל הישנה, והראיות היחידות הן ביחס לאומד הדעת של הרוכש בהסכם זה – הראל (כזכור, המבקשת לא הייתה צד להסכם 2008).

35.
הראל טען כי
האפשרות שניתנה למבקשת לקבל מניות בהפועל החדשה, הייתה לפרק זמן הסמוך להעברת הזכויות מכוח הסכם 2008, כפי שהיה עם זכות הסירוב הראשון (שלא יצאה לפועל). הראל טוען, כי לא התכוון ולא הסכים, ומעולם אף לא דובר על כך בעת עריכת ההסכם והמשא ומתן לגביו, כי האפשרות לקבל מניות במועדון תהיה בלתי מוגבלת בזמן ותקפה לעולמי עד. לתנאי כזה הוא לא היה מסכים מלכתחילה (ראו גם בעמ' 82 לפרוטוקול, ש' 24-21; עמ' 83, ש' 14-12).

36.
מאחר שלא קיימות ראיות ביחס לאומד הדעת של המוכרות בהסכם 2008, יש לפנות לצורך פרשנותו של ההסכם זה, לפרשנות האובייקטיבית, ולבחון מהו פרק הזמן הסביר במסגרתו על המבקשת לקיים את התנאי. פרשנות כזו צריכה להביא בחשבון את "המטרות, האינטרסים, והתכליות שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים... זהו מבחן אובייקטיבי. הוא מושפע מעקרון תום הלב וממערכת הערכים שהוא מבטא. הוא נגזר משיקולים של הגיון... כאשר החוזה הוא בעל מטרה כלכלית, או מסחרית, נקבעת התכלית האובייקטיבית על-פי 'ההיגיון הכלכלי' או 'ההיגיון המסחרי'" (ראו אפרופים, עמ' 311-313).

37.
מחומר הראיות שבפני
י עולה, כי סעיף 3 נכלל בהסכם 2008 בשל הסכסוכים שהיו קיימים בין מר עגיב לבין מי שהיו שותפיו בחברות הפועל הישנה. המבקשת טענה, כי בניגוד לכתר (בבעלות מר סגול) ו- מ.ע.-א.ג.ט (בבעלות מר תאומים) היא לא הייתה מעוניינת במכירת אחזקותיה בהפועל הישנה להראל, רצתה להמשיך ולהחזיק בהן, ולפיכך התנגדה לעסקה נושא הסכם 2008.

38.
מטרתו של סעיף 3 להסכם 2008 הייתה לאפשר למבקשת לשמור על אחזקות בשיעור זהה בהפועל החדשה, כפי שהיו לה במסגרת הפועל הישנה, לאחר שכל נכסי הפועל הישנה יועברו להפועל החדשה. כן נועד הסעיף להניח את דעתה של המבקשת בכל הנוגע להסכם עם הראל, ולמנוע טענות עתידיות אפשריות כנגד שותפיה לשעבר, או כל טענה אחרת שעשויה הייתה להכשיל את ההסכם הנ"ל. לשם כך הוענקה למבקשת זכות סירוב ראשון, ואם זכות זו לא תמומש - הוענקה לה גם הזכות לקבלת מניות בחברות שיקלטו את הנכסים נושא ההסכם, וזאת בשיעור זהה לשיעור המניות שהיה לה בהפועל הישנה. הסעיף נועד, אם כן, להבטיח את קיומה של העסקה שביסוד הסכם 2008, חרף התנגדותה של המבקשת להסכם זה, ולהבטיח את זכויות המבקשת.

ההסכמה שבסעיף 3 הנ"ל, משקפת היגיון כלכלי מסחרי – אם המבקשת מעוניינת בבעלות בהפועל החדשה בשיעור חלקה בהפועל הישנה, עליה לשאת במימון פעילות החברות – כפי חלקה היחסי בה, בהתאם לשיעור אחזקותיה. זאת, אם המבקשת תחליט לא לנצל את זכות הסירוב הראשון, ולא תבקש להיכנס לנעליו של הראל ולקבל את נכסי הפועל הישנה בתנאים שנקבעו בהסכם 2008.

39.
את הפרשנות ביחס לפרק הזמן שעמד לרשות המבקשת לקיום התנאי שבה הותנתה זכותה כמוטב בהסכם 2008, יש לפרש לאור כל האמור לעיל. כך, אין זה סביר כי הראל היה מסכים להענקת זכות בלתי מוגבלת בזמן לצד שלישי, להפוך לחלק מהחברות שהוא הקים לאחר רכישת נכסי הפועל הישנה. ההיגיון המסחרי תומך במסקנה כי הראל רצה לדעת באופן ודאי ובמועד מוקדם ככל האפשר האם יש לו שותפה בחברות הפועל החדשה אם לאו, כדי שיוכל לכלכל את צעדיו בהתאם. הותרת מצב הספק לאורך זמן רב, פוגעת אם כן בהראל, ביכולתו למכור את מניותיו, להשקיע בחברה וכד'.

אין לטעמי היגיון במתן אפשרות למבקשת "לשבת על הגדר" לפרק זמן בלתי מוגבל, בלי לממש את זכותה, כאשר היא זכאית – כך עולה מגרסתה, לממש את הזכות בכל רגע נתון, וכאשר אם היא מחליטה לממש את הזכות, על הראל להעניק לה מניות בחברות הפועל החדשה. קבלת טענה כאמור פוגעת בתקינות חיי המסחר ובוודאות העסקית.

40.
זאת ועוד, מסעיף 3 להסכם 2008 עולה לכאורה כי זכותה של המבקשת היא זכות מיידית – לקבל את חלקה בהפועל החדשה – בהתאם לשיעור אחזקותיה בהפועל הישנה, כנגד השתתפות במימון. מסקנה זו אף היא עולה בקנה אחד עם האמור לעיל בדבר ההיגיון העסקי שהנחה את הצדדים להסכם 2008, ובפרט את הראל, שהיה כפוף לאפשרות כי המבקשת תממש את זכותה.

מאחר שהראל – כך הוא טען וטענתו לא נסתרה – היה צריך להשקיע סכומי כסף גבוהים בהפועל החדשה לאחר שרכש את נכסי מועדון הכדורגל, סביר מאוד להניח כי הוא ביקש לדעת מייד אם יש לו שותף להשקעות אלה – ידיעה שהייתה מאפשרת לו לכלכל את צעדיו בצורה מושכלת. משהמבקשת לא הודיעה על כך כי היא מבקשת לקבל את המניות כנגד המימון, נותר הראל משקיע בודד בחברות, כשהסיכון במלואו הוטל על כתפיו. האפשרות לפיה המבקשת יכולה הייתה "להצטרף" להראל בדיעבד, היא כאמור אפשרות בעייתית מבחינת ההיגיון העסקי שלה, וגם מטעם זה אני סבורה כי אין מקום לקבלה.

41.
המסקנה העולה מהאמור לעיל, היא כי לרשות המבקשת עמד פרק זמן לא ממושך לצורך קבלת החלטה האם היא מבקשת לממש את זכותה – כנגד החובה להשתתף במימון, או שמא היא מוותרת על זכות זו. מבלי לקבוע מסמרות ביחס לאורך המדויק של פרק הזמן הזה, אני סבורה כי פרק הזמן שחלף עד שהמבקשת הודיעה על כך שהיא מבקשת לקבל מניות, עולה על פרק הזמן הסביר. מדובר בתקופה של למעלה משנתיים, בה נמנעה המבקשת מלפעול (לגישת הראל – משום שבמשך כל התקופה הזאת היה שווי המניות נמוך באופן משמעותי מהמחיר שהמבקשת הייתה אמורה לשלם תמורת הזכות לקבלתן – ראו עמ' 69 לפרוטוקול; נספח 3 לתגובת הראל לתובענה).

42.
יתרה מזאת – במהלך התקופה בה נמנעה המבקשת מלפעול, התרחש אירוע משמעותי, במסגרתו היה על המבקשת ליידע את הראל על כוונתה לממש את זכותה – אם אכן הייתה לה כוונה כזו. מדובר בהסכמה להעביר 50% מהזכויות בחברות הפועל החדשה מידי הראל לטביב אחזקות. לטענת המבקשת, פרסומים עיתונאיים, שפורסמו כבר בספטמבר 2008, העלו כי טביב עתיד להיכנס כשותפו של הראל בהפועל החדשה (סע' 44-43 ונספחים 20-19 לתצהירו של מר עגיב). מכאן, כי כבר במועד האמור ידעה המבקשת על העברת זכויות בחברות, בהן יש לה לכאורה זכות לקבל מניות, אולם היא לא עשתה דבר כדי לעמוד על זכויותיה – לא ניסתה למנוע את העסקה, ואף לא פנתה באותה תקופה להראל בבקשה להקצאת מניות בהפועל החדשה.

לכן, בחלוף הזמן הסביר לקיבול הצעתו של הראל ולקיום התנאי המתלה, פקע והתבטל סעיף 3 להסכם 2008.

סעיף 3 להסכם 2008 כהצעה בלתי הדירה
43.
כפי שהובהר לעיל, דרך אחרת לראות את ההסכמה בסעיף 3 להסכם 2008, היא כהצעה של הראל למבקשת (שהיא ככל הנראה הצעה בלתי הדירה) – לקבל מניות בפועל החדשה כנגד השתתפות, כפי חלקה וכפי שיעשו בעלי המניות האחרים, במימון פעילות הפועל החדשה. המסקנה לפיה המבקשת אינה יכולה עוד לממש את הזכות שהוקנתה לה במסגרת סעיף 3 להסכם 2008, תיוותר בעינה גם אם נראה את הוראת הסעיף כהצעה בלתי הדירה למבקשת.

44.
אף שלא צוין במפורש במסגרת הסכם 2008 כי הראל אינו יכול לחזור בו מהצעתו, אני סבורה - ואף אחד מן המשיבים לא חלק על כך - כי כוונת הצדדים הייתה שהצעה זו תהיה בלתי-הדירה. מאפייניה של הצעה בלתי-הדירה (במובחן מאופציה), הוגדרו במאמרו של סיני דויטש "הצעה בלתי-חוזרת ואופצייה: האמנם סמנטיקה בלבד?" משפטים יב 275, 282-280 (1987), כך: "(1) היא הצעה ולא חוזה, שכן לא נעשה קיבול. (2) אי-ההדירות תקפה מכוח התחייבות חד-צדדית, שהחוק מכיר בה. (3) לגבי החוזה העיקרי, יש לפנינו התחייבות המותנית בקיבולו של הניצע". העובדה כי ההצעה היא בלתי הדירה, מעניקה זכות יתר למבקשת (זכות שניתנה במסגרת הסכם 2008, מה שהופך את ההסכמה בו להסכמה לטובת צד שלישי). יחד עם זאת יוער כי אף לו הייתה ההצעה – הצעה "רגילה" (ולא בלתי הדירה) – לא היה בכך כדי לשנות את הניתוח המשפטי שלהלן.

45.
כאשר הצעה כוללת בצד הזכות גם חיוב המוטל על הניצע, נדרש זה האחרון לקיבול ההצעה בפועל (כך עולה מסעיף 7 לחוק החוזים, שאינו מאפשר להחיל במקרה כאמור את חזקת הקיבול). בלא קיבול אין רואים את ההסכם בין הצדדים ככזה שהשתכלל, והניצע אינו יכול לזכות בזכות הגלומה במסגרת ההצעה.

לכן, אם המבקשת הייתה מעוניינת לממש את זכותה ולקבל מניות במועדון, היה עליה לפנות להראל, לברר מהו הסכום אותו עליה להעמיד לצורך השתתפות כפי חלקה המבוקש בפעילות הפועל החדשה, להסכים לשלמו ולעשות כן בפועל, ואז לדרוש מהראל – כנגד מילוי חיובה כאמור – להקצות לה מניות במועדון באותו שיעור כפי שהיה לה בהפועל הישנה. לא הראל הוא זה שהיה צריך לפנות אל המבקשת, ולהציע לה שוב את המניות ולדרוש ממנה להשתתף במימון – כפי שהמבקשת טענה.

46.
בהתייחס לפרק הזמן שעמד לרשות המבקשת להודיע על קיבול ההצעה, קובע סעיף 8(א) לחוק החוזים כי:
"אין לקבל הצעה אלא תוך התקופה שנקבעה לכך בהצעה, ובאין תקופה כזאת - תוך זמן סביר".

בהיעדר קיבול תוך זמן סביר כאמור, פוקעת ההצעה (ראו סעיף 4(1) לחוק החוזים). לכן, מאחר שהזמן הסביר חלף – מכל הטעמים שפורטו לעיל, הרי שההצעה פקעה, והמסקנה לפיה המבקשת אינה זכאית עוד לקבל מניות תמורת השקעה יחסית במימון, עומדת בעינה.

47.
בשולי הדברים, אציין כי גם עקרון תום הלב מחזק את המסקנה האמורה בדבר פקיעתו של סעיף 3 להסכם 2008. אני סבורה, כי בנסיבות העניין היה על המבקשת לדרוש את קיום החיוב כלפיה, ולהביע את רצונה לקיים את חיובה שלה (בו הותנתה קבלת הזכות) בתוך תקופה קצרה, וכי המתנה בת למעלה משנתיים בטרם העלאת דרישה ברורה להקצאת מניות במועדון, מנוגדת לא רק לתנאי סעיף 3 להסכם, כי אם גם לחובת תום הלב בכלל (מכוח סעיף 39 לחוק החוזים) ובשימוש בזכות חוזית בפרט (ראו לעניין זה, למשל, ג' שלו, בעמ' 591).

לאור כל האמור לעיל, המבקשת אינה זכאית לקבל מניות בחברות הפועל החדשה. מכאן, שאין לה גם כל זכות לדרוש את מימוש זכותה הנדונה מן המשיבים 5-4, ואין גם מקום לדון בסעדים האחרים להם עתרה המבקשת במסגרת תובענה זו.

היעדר יריבות בין המבקשת לבין הראל
48.
בשולי הדברים ולמעלה מן הצורך אתייחס גם לטענתו של הראל, לפיה נוכח פסק הדין בה.פ. 38930-05-11, בעקבותיו הפך טביב לבעלים של 100% ממניות הפועל החדשה, אין עוד יריבות בינו לבין המבקשת ולפיכך דינה של תביעה זו, ככל שהיא מופנית כלפיו, להידחות. לטענתו, כאמור, אין לו היום כל זכויות בהפועל החדשה, ולכן הוא אינו יכול להעביר מניות למבקשת, כפי שהיא עתרה במסגרת התובענה. לטענתו, מי שעשויה להיות חייבת להעביר את המניות היא טביב אחזקות, הבעלים של כל המניות נכון להיום, שידעה על זכויות המבקשת.

אכן, מתן

פסק דין
נגד הראל – אם וככל שהיה ניתן – לפיו מחויב הראל להעביר למבקשת מניות במשיבות 3-2 היה חסר נפקות ותיאורטי בלבד, שכן כיום, לאחר השלמת עסקת הבמבי, אין להראל עוד זכויות כלשהן (בשליטה, במניות או בניהול) במשיבות 3-2, ומעשית הוא אינו יכול להביא להעברת מניות בחברות אלו לידי המבקשת. לכול היותר היתה המבקשת יכולה לכן לתבוע את הראל בתביעה כספית על הנזק הנטען שנגרם לה לגישתה מהפרת התחייבותו הנטענת כלפיה.

היעדר יריבות בין המבקשת לבין המשיבים 5-2
49.
עוד יצוין למעלה מן הצורך, כי אף אם זכותה של המבקשת הייתה בת מימוש, הרי שלא הייתה קיימת יריבות משפטית בין המבקשת לבין המשיבים 5-2, והיא לא יכולה הייתה לדרוש מהם את מימוש זכותה. זאת, נוכח אופייה ומהותה של הזכות הנדונה.

גישת המבקשת הינה כי מדובר בזכות קניינית שהוענקה לה במסגרת הסכם 2008. כך עולה מטענותיה בסעיפים 20-16 לסיכומיה שעניינן בתקנת השוק, הוראות הדין בעניין עסקאות נוגדות, וטענה בדבר קיומה של נאמנות קונסטרוקטיבית. לטענת המבקשת, שיעור מסוים ממניות חברות הפועל החדשה יועד להקצאה עבורה, כך שהן מעולם לא היו בבעלותו של הראל והוא לא יכול היה למכרן.

50.
אני סבורה כי זכותה של המבקשת, כפי שנוצרה ועוצבה בידי הצדדים להסכם 2008, היא זכות חוזית-אובליגטורית, מכוחה הייתה המבקשת זכאית לקבל זכות קניינית, בתנאי שתבצע פעולות מסוימות לשם מימושה.

כעולה מנוסחו של סעיף 3 להסכם 2008, הראל הוא שהתחייב לתת למבקשת זכות לקבל מניות בחברות הפועל החדשה כנגד השתתפותה, כדי חלקה, במימון פעילותן של החברות. זכות זו היא זכות אישית (
in personam
) של המבקשת כלפי הראל, והמבקשת לא קנתה באותו שלב זכות קניינית, החלה כלפי כולי עלמא (
in rem
). ככלל, הפרתה של זכות חוזית-אובליגטורית מקימה זכות תביעה אישית כלפי המפר בלבד, ואין בה בדרך כלל כדי לחייב את מי שרכש את הנכס נושא הזכות. אכן, המשיבים 4-5 היו עשויים להסכים במסגרת ההסכמות שלהם עם הראל לקחת על עצמם את התחייבות הראל כלפי המבקשת. אולם, לאור כל האמור לעיל ב

פסק דין
זה, אני סבורה כי הם לא עשו זאת. לכן, אני סבורה כי אין יריבות בין המבקשת לבין המשיבים 2-5 ויש מקום לדחות את התובענה נגדם גם מטעם זה.

סוף דבר
51.
לאור האמור לעיל, התובענה נדחית.
המבקשת תישא בהוצאות המשיב 1 בסכום של 25,000 ש"ח ובהוצאות המשיבים 2-5 (שיוצגו על ידי אותו עו"ד) בסכום של 25,000 ש"ח.


ניתן היום,
ט' טבת תשע"ב, 04 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.














הפ בית משפט מחוזי 21643-01/11 עגיב יעוץ וניהול בע"מ נ' שמעון הראל, הראל אחזקות - מועדון כדורגל בע"מ, הראל אחזקות-קבוצת הנוער הפועל תל אביב בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 04/01/2012)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן