בטוח לאומי-סניף ירושלים - ערד עמרי ורועי ייזום ובניה (1993) בע''מ, המגן חברה לביטוח בע''מ, קניון רב שפע (1993) בע''מ ואח'




בטוח לאומי-סניף ירושלים - ערד עמרי ורועי ייזום ובניה (1993) בע''מ, המגן חברה לביטוח בע''מ, קניון רב שפע (1993) בע''מ ואח'

תיק אזרחי 8591/05     10/01/2012 (א)



תיקים נוספים על בטוח לאומי-סניף ירושלים
תיקים נוספים על ערד עמרי ורועי ייזום ובניה (1993) בע"מ
תיקים נוספים על המגן חברה לביטוח בע"מ
תיקים נוספים על קניון רב שפע (1993) בע"מ




א 8591/05 בטוח לאומי-סניף ירושלים נ' ערד עמרי ורועי ייזום ובניה (1993) בע"מ, המגן חברה לביטוח בע"מ, קניון רב שפע (1993) בע"מ ואח'








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בירושלים



ת"א 8591-05 בטוח לאומי-סניף ירושלים
נ' ערד עמרי ורועי ייזום ובניה (1993) בע"מ ואח'






בפני

כב' השופט
גד ארנברג



תובע

בטוח לאומי-סניף ירושלים


נגד


נתבעים

1.ערד עמרי ורועי ייזום ובניה (1993) בע"מ
2.המגן חברה לביטוח בע"מ
3.קניון רב שפע (1993) בע"מ
4.א. ארנסון בע"מ
5.כלל חברה לביטוח בע"מ






פסק דין




בפני
תביעה כספית על סך 227,101 ₪.
התובע- הביטוח הלאומי תובע את הנתבעות על פי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי(נוסח משולב) התשנ"ה-1995. על פי סעיף זה זכותו של התובע לתבוע מהנתבעות החזר גמלאות ששילם התובע על פי דין לנפגע, בגין הנזקים שנגרמו לו בעקבות פגיעתו עקב תאונת העבודה מיום 23.9.98 עת עבד באתר העבודה שהיה בניהול ו/או בפיקוח ו/או בחזקת הנתבעות ו/או מי מהן.

מר אליהו הלוי (הנפגע), יליד 1940, היה עובד של חברת אלקטרה (ישראל) בע"מ אשר הוזמנה על ידי הנתבעת 1 לבצע את עבודות המיזוג האוויר והאוורור באתר קניון רב שפע (להלן: "האתר").

הנפגע הועסק מטעם חברת אלקטרה כמפעיל מערכות מיזוג אויר מרכזיות וכמנהל עבודה.

הנתבעת 1 יזמה את פרוייקט קניון רב שפע בירושלים והזמינה וביצעה אותו באמצעות קבלני משנה . הנתבעת 1 פיקחה וניהלה את עבודות הבניה באתר הבניה של הקניון בירושלים. העבודות באתר כללו הקמת מבנים, חנויות ומשרדים. בעת האירוע היה המבנה בשלבי גמר.

הנתבעת 2 היא חברת ביטוח אשר ביטחה את הנתבעת 1 ואת אתר העבודה במועדים הרלבנטיים.
הנתבעת 3 היא בעלת המקרקעין או המחזיקה במקרקעין אשר שימשו כאתר עבודה להקמת הקניון והיא מפעילה את הקניון הקיים במקום.

הנתבעת 4 היא החברה הקבלנית אשר על פי ההסכם שחתמה עם נתבעת 1 שימשה כקבלן ראשי באתר העבודה ואשר ביצעה את עבודות הבניה באתר. הנתבעת 5 היא חברת הביטוח אשר ביטחה את הנתבעת 4 במועד הרלוונטי .


לטענת התובע, הנתבעות אחראיות לרשלנות אשר גרמה לנזקי הנפגע מן התאונה משום שלא שמרו על כללי זהירות וקיום הוראות החקיקה בעניין בטיחות בעבודה.
התביעה היא להחזר התשלומים שהתובע שילם לנפגע בגין נכות עבודה.

הנתבעים טוענים לשיהוי בהגשת התביעה (23 ימים בלבד לפני התיישנות) וכן כי אין לייחס להם כל אחריות לאירוע התאונתי שבעקבותיו שילמה התובעת גמלאות לנפגע.

הנתבעות 1-3 טוענות כי במידה ותקבע
אחריות הרי שהיא מוטלת על הנתבעים 4 ו-5 שכן להן או למי מטעמן לא הייתה כל זיקה לפעילות הנפגע וכפועל יוצא מכך לתאונה. כן טוענות הן כי לנפגע יש אשם תורם משמעותי לארוע התאונתי. עוד טוענות הנתבעות כי לנפגע 50% נכות צמיתה מארוע לב שאירע אחרי התאונה נשוא תיק זה ואינו קשור כלל לתאונה הנטענת.

הנתבעות 4 ו-5 טוענות כי חברת אלקטרה שהייתה מעבידתו של הנפגע חבה כלפיו חובות של עובד –מעביד והיא זו שהייתה אחראית לכל סדרי העבודה והבטיחות והפיקוח במקום, לפיכך אם ניתן לייחס רשלנות כלשהי למאן דהוא בגין הארוע התאונתי נשוא התיק הרי שיש ליחס אותה לחברת אלקטרה. כן טוענות הנתבעו הנ"ל כי לנפגע עצמו רשלנות תורמת.


רקע עובדתי:

קניון רב שפע הוא בניין רב קומות עם מספר חניונים תת קרקעיים. לאחר סיום עבודות השלד בוצעו עבודות הגימור של המבנה על ידי קבלני משנה עבור הנתבעת1
.
חברת אלקטרה נשכרה על ידי הנתבעת 1 כקבלן משנה לצורך ביצוע עבודות אוורור ומיזוג אויר באתר. לצורך אוורור קומות החניה באתר, נבנו פירי אוורור וחדרי מכונות שבהם הותקנו מערכות מיזוג אויר ואוורור. ביום התאונה 23.9.1998 התבצעה מסירת העבודה למזמין הפרוייקט- הנתבעת 1. במסגרת מסירת המערכת לנתבעת 1, התבקש הנפגע להראות כיצד מתבצעת פתיחת מדף אש בחניון מספר 2. לצורך הצגת פתיחת מדף האש, נכנס הנפגע דרך פתח בקיר אל חדר פיר האוורור, עמד על רצפת הבטון וכאשר צעד לעבר מדף האש, נפל לתוך חלל פיר האוורור על רצפת הבטון של הקומה התחתונה- חניון מספר 3. כתוצאה מן הנפילה והחבטה בקרקע, הנפגע נחבל בכל חלקי גופו ובפרט בידיו, רגליו, גבו, בחזה ובראש. התובעת טוענת כי הנפילה אירעה ברשלנותן של הנתבעות שלא גידרו את מקום העמידה בפיר ולא דאגו לתאורה נאותה שהיתה מאפשרת לנפגע לראות שלא ניתן להתקדם על קרקע הפיר.




טענת השיהוי:

הנתבעות טוענות לשיהוי, שכן כתב התביעה הוגש מספר ימים לפני תום תקופת ההתיישנות ולכן גרם לנתבעות נזק ראייתי. לטעמי, צודקות הנתבעות בטענה שלאור המועד המאוחר בו הוגשה התביעה- כל מחסור ראייתי דינו להיזקף כנגד התובע.
וראה לעניין זה ע"א 6850/99 תלמוד התורה הכללי נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, פ"ד נז (5) 433.


היפוך נטל ראיה:

התובעת טוענת כי בנסיבות העניין יש להפוך את נטל הראיה ולפיכך על הנתבעות להוכיח שהן לא התרשלו. אינני מקבל את טענת הנתבעות, סעיף 41 לפקודת הנזיקין קובע 3 תנאים מצטברים, שבהתקיימם עובר הנטל על הנתבע להוכיח כי לא התרשלותו היא שגרמה לנזקיו של התובע:


לתובע לא הייתה ידיעה או יכולת לדעת מהו הנסיבות שהביאו לאירוע נשוא התביעה.

הנזק נגרם על ידי נכס שהיה בשליטתו המלאה של הנתבע.

אירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שלפיה הנתבע התרשל מאשר עם המסקנה שנקט זהירות סבירה.


(רע"א 682/06 כהן נ' ישראליפט תעשיות 1972 בע"מ, פורסם במאגרים המשפטיים ביום 10.7.2006).

לא נראה כי במקרה זה יש מקום להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו". למוסד לביטוח לאומי הייתה ידיעה על הנסיבות שהביאו לאירוע והם אף שלחו בודק מטעמם.


נסיבות אירוע התאונה:
ביום 23.9.98 השתתף הנפגע במעמד מסירת מערכת מיזוג אוויר והאוורור לנתבעות. במעמד המסירה נדרש הנפגע על ידי הנתבעת 1 להראות כיצד פועלת הרפרפת של מערכת המיזוג-תריס נגד אש. כדי להגיע לרפרפת הוא נכנס לחדר הפיר שם נפל לתוך חלל הפיר בגובה של 3 מ'. הרפרפת הייתה מותקנת בחדר פיר האוורור על
קיר העשוי מבלוקי בטון. בחדר פיר האוורור קיים פתח ברצפה המוביל לחלל פיר האוורור. הרפרפת נמצאת במרחק של כ-30 ס"מ משפת רצפת הבטון.


הנפגע מר אליהו הלוי מספר כך:


"הגענו לחדר של המפוח, המהנדס התחיל לבדוק את המפוח, בדק את הנתונים והמשכנו הלאה, הגענו למצב שבו רצה לראות איך זה עובד מבחינת הפתיחה והסגירה של הרפרפת. אי אפשר לפתוח ולסגור את הרפרפת אלא רק מתוך הפיר ולכן לא הייתה לי ברירה. עוד לפני כן ביקשתי להמשיך את המסירה ביום אחר כי כבר לא היה לי כח, זה היה יום צום, צום גדליה, רציתי ללכת לתפילה ואף אחד מהנוכחים לא הסכים, אז המשכתי וכשבאתי הכנסתי את הרגל לפיר, הרגשתי שיש קרקע, אני לא מכיר את הפיר לפניכן, הכנסתי את הרגל השנייה, ראיתי שאני עומד טוב ואז התקדמתי לרפרפת עשיתי רק צעד אחד ונפלתי לתוך הפיר, איבדתי את שיווי המשקל ונפלתי לתוך הפיר".

(ע"מ 8 שורות 17-23 לפרוטוקול בית משפט).

בזמן המסירה היו נוכחים 8 אנשים.

המהנדס בוריס סולטונוביץ-חוקר מטעם משרד העבודה והרווחה כתב את דו"ח החקירה והעיד כך:

"נמסר לי שהנפגע רצה להגיע לרפרפת. עד כמה שאני זוכר הייתה תקלה במסירת מערכת האוורור והיה צריך לתקן את התקלה ברפרפת, וזו כנראה הייתה אחת הסיבות של התקלה".(ע"מ 4 שורות 8-9 לפרוטוקול בית המשפט).

בין הצדדים אין מחלוקת לגבי נסיבות אירוע התאונה .

עוולת הרשלנות:

סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין קובעים את יסודותיה של עוולת הרשלנות והם: חובת הזהירות, התרשלות וגרימת נזק. סעיף 36 קובע את היסוד הראשון לפיו, האחריות לרשלנות מותנית בכך, כי על המזיק תוטל חובה כלפי הניזוק שלא להתרשל כלפיו. החובה הינה כללית ומוטלת כלפי כל אדם,
"...כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים, במהלכם הרגיל של הדברים להיפגע ממעשה או ממחדל".






חובת זהירות מושגית וקונקרטית:

חובת הזהירות המושגית עוסקת בשאלה האם סוג של המזיקים שאליו משתייך המזיק חב חובת זהירות כלפי סוג ניזוקים, שאליו משתייך הניזוק בגין סוג הנזק שהתרחש. הפסיקה רואה במבחן הציפיות את התשובה לקיום חובת זהירות ומשיב לשאלה, האם ביחס לסיכון מסוים קיימת חובת זהירות מושגית. במקרה דנן אין מחלוקת כי קיימת חובת זהירות מושגית של מעביד כלפי עובד ושל מחזיק מקרקעין כלפי המשתמשים במקרקעין . חובותיו של המעביד או המחזיק במקרקעין נועדו להבטיח את בריאותו ושלומו של העובד על ידי קיום תנאי בטיחות והדרכה סבירים הנדרשים לביצוע העבודה וזאת בכדי שהעובד ייצא ממקום העבודה במצב זהה למצב שבו הגיע. על המעביד או המחזיק במקרקעין לנקוט באמצעים הסבירים הנדרשים כדי למנוע הצבת העובדים בסיכון בלתי סביר. חובת הזהירות הקונקרטית משיבה לשאלה, האם בנסיבות המקרה הקונקרטי וביחס לניזוק מסוים קיימת חובת זהירות ובמילים אחרות- האם המעביד או המחזיק חב חובת זהירות כלפי הנפגע בגין הנזק שהתרחש. על מנת להשיב על כך צריך לענות על השאלות- האם האדם הסביר יכול היה וצריך היה לחזות את דרך התרחשות הנזק בנסיבותיו המיוחדות של המקרה הספציפי.

וראה לעניין זה ע"א 663/88 שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ פד"י מז(3) 225:

"אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים. חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. רק בגין סיכון בלתי סביר קיימת חובת זהירות קונקרטית. ומהו סיכון בלתי סביר? הסיכון הבלתי סביר ...יהא אותו סיכון אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתרה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעים סבירים כדי למונעו"

פסק דין
זה קבע כי על המעביד לנקוט באמצעים הסבירים הנדרשים כדי למנוע הצבת עובדיו בסיכון בלתי סביר. אמצעי הזהירות הסבירים הינם פונקציה של אופיו יוצא הדופן של הסיכון, של מידת הסיכון ושל מידת הסכנה לשלומו ובריאותו של העובד הנובעת מאותו סיכון באם אכן יתממש. במקרה דנן ו/או האחראים על הבנייה ו/או היזם היו
צריכים לצפות סיטואציה כזו בה מבצעים עבודה לצד פיר עמוק, שזו עלולה לסכן את העובד, ולפיכך היה עליהם לדאוג למעקות בטיחות אשר יגנו על העובדים מפני נפילה לפירוכן לדאוג לתאורה מתאימה שתאפשר למי שנזקק להיכנס לפיר לראות את המתרחש בתוך הפיר.





התרשלות:

האם הנתבעים התרשלו כלפי הנפגע ולא נקטו באמצעי זהירות נאותים?
על מחזיקי ומפעילי האתר לנקוט בכל האמצעים הסבירים כדי לוודא שהעובדים באתר יוכלו לבצע את עבודתם בתנאים אופטימליים, במיוחד כשמדובר בסיכונים הגלויים לעין. כמו כן עליהם להזהיר את העובדים באתר ולהדריכם לגבי אופן מניעת סיכונים וכן לפקח, ככל שניתן, לשם מניעת נזק מהעובדים, גם מקום שאלו עלולים להיות רשלניים.

אזהרה:

הנפגע מספר שאיש מ-8 הנוכחים במסירה לא הזהיר אותו מפני הסכנה ויתרה מזו, הם הפעילו עליו לחץ להיכנס לחדר פיר האוורור כדי להראות להם כיצד פועלת הרפרפת:

"...ניסיתי לשכנע את נציגי המזמינה שאין טעם בהדגמה הידנית, אך הנציגים אמרו לי הנה דלת פתוחה לחדר פיר האוורור תיכנס ותפעיל ולא הייתה לי ברירה. אני לא מכיר את הפיר הזה שנגמר אחרי 30 ס"מ. ראיתי בכניסה שלי שאני עומד יציב..."

(תצהיר עדותו הראשית של הנפגע).

הנפגע טוען שלפחות נציג היזם או הקבלן שהיו שם היו צריכים להזהיר אותו.

אמצעי הבטיחות:נעילת הפיר תאורה, גידור ושילוט:

לדברי הנפגע הפיר לא היה נעול , לא היה שילוט, לא היה גידור ולא הייתה תאורה. (סעיפים 5-6 לתצהיר עדותו הראשית). הוא מספר כי לא נוהגים להיכנס לפיר עם אדם נוסף כי בדרך כלל מדובר בפיר פתוח. הוא שולל את האפשרות כי פיר סגור יותר מסוכן לנפילות מאשר פיר פתוח: ברגע שהפיר לא נעול כל אחד יכול להיכנס אליו ולהיפך בפיר פתוח שדה הראיה גדול יותר. (ע"מ 13 שורות 4-9 לפרוטוקול בית המשפט). התאונה אירעה בשעה 6 בערב בשעון קיץ. הנפגע מר אליהו הלוי מספר על תנאי התאורה במקום בזמן הפגיעה:

"לא היה חושך גמור. ניתן היה לראות שיש מפוח ואת הגודל של המפוח".
(ע"מ 10 שורה 19 לפרוטוקול בית המשפט).

הוא מעיד כי נכנס לפיר ללא פנס, אך טוען כי פנס לא היה מקטין את סיכויי הנפילה. (ע"מ 12 שורה 15 לפרוטוקול בית המשפט). משום שמדובר בפיר סגור ושדה הראיה מצומצם. מר בוריס סולטונוביץ אשר צילם את התמונות אשר צורפו לתיק בית המשפט מספר ימים לאחר הנפילה ובהן ניתן לראות את גובה הפיר שממנו נפל הנפגע. לטענתו, מן התמונות הללו ניתן ללמוד שכל עבודות השלד
הסתיימו, אך לא ניתן ללמוד האם הנפגע השתמש באמצעי תאורה.

בחוות דעתו של המהנדס בוריס סולטונוביץ שצורפה לתיק בית המשפט בע"מ 2-3 פרק ממצאים סעיפים 7-8 על מצב הפיר בעת התאונה:

"7. חלל פיר האוורור בחניון מס' 2 לא היה מגודר כלל.
8.חדר פיר האוורור לא היה מואר ובעת האירוע השעה הייתה 18:00 לערך, ובפיר

האוורור הייתה חשיכה."

מר עמרם אבשלום שהיה באותה תקופה מנהל אזור ירושלים של נתבעת 4, טוען שאת הפיר הספציפי הזה הוא לא ראה, אך בדרך כלל ,כדי למנוע נפילה, בכל פיר יש לדאוג לגידור, שילוט ותאורה וזאת לפי הוראות החוק. (ע"מ 15 שורה 23 לפרוטוקול בית המשפט).

"כאשר ישנו פתח או בור, החוק מחייב גידור מסביב שכולל לוח רגל, לוח אמצעי
ולוח יד, כדי למנוע נפילה של עובד".
(ע"מ 15 שורות 29-30 לפרוטוקול בית המשפט).

"בכל מקום שאדם יכול לגשת, כולל פיר, צריך שתהיה תאורה, כדי למנוע נפילה. צריך תאורה מספקת כדי שעובד ייראה. יש מקומות שצריך פרוז'קטור, יש מקומות שצריך תאורה בסיסית, העיקר שהעובד ייראה".

(ע"מ 16 שורות 1-3 לפרוטוקול בית המשפט).

מעדותו ניתן ללמוד על הרצוי, אך מכיוון שלא ראה את הפיר הספציפי הזה לא ניתן ללמוד באם היו אמצעי בטיחות או אם לאו. על פי העדויות ניתן ללמוד כי הנתבעות לא סיפקו סביבת עבודה בטוחה וכי לא היו כלל אמצעי בטיחות במקום התאונה. דלת הפיר אליו נדרש הנפגע להיכנס הייתה פתוחה ולא נעולה, לא היה שילוט שמתרה בנוגע לפיר, לא הייתה תאורה ולא היה גידור. כל האמצעים הללו היו עשויים למנוע את נפילתו של הנפגע ואת פציעתו. חיזוק לעובדה זו ניתן
לראות בתמונות שנלקחו בסמוך לאחר התאונה והמסומנות ת/1 כי הפיר לא היה מגודר , לא היה שילוט אזהרה וכן לא היו אמצעי תאורה מספיקים.




מר עמרם אבשלום העיד מטעם הנתבעים סיכם זאת כך:

"לא רואים מנורה, גם לא גידור בתמונה ת/1. לא רואים גם שילוט.
ניתן לראות שהיתה רצפה והיא נוסרה".

(ע"מ 16 שורות 9-10 לפרוטוקול בית המשפט).

"המצב כמו שרואים בתמונה 4 בת/1 הוא לא תקין. זה חמור מאד אם
המצב נשאר ככה עד היום".
(ע"מ 16 שורות 15-16 לפרוטוקול בית המשפט).

במקרה דנן נראה כי תקנות הבטיחות כפי שקבע החוק לא בוצעו בשטח.



על מי מן הנתבעות מוטלת האחריות?

הנפגע מר אליהו לוי מספר כי באותו יום של התאונה הם החלו לבצע מסירה של מערכת מיזוג ליזם ע.ר.ד.. המסירה החלה בצהריים ועד השעה 6 בערב שבו אירע האירוע הספיקו למסור את הקומות שמעל החניון. במסירה נכחו 8 אנשים.
הקומה שממנה הוא נפל היא הקומה הראשונה של החניון. (ע"מ 8 שורות 5-8 לפרוטוקול בית המשפט). הנפגע מר אליהו הלוי העיד שהוא ביצע בדיקה של המערכת לפני המסירה והכל היה בסדר. (ע"מ 8 שורה 24 לפרוטוקול בית המשפט). עוד הוא מוסיף שלא כל עבודות המיזוג הסתיימו. הייתה כוונה למסור אותם ליזם, אך במסירה של מתקן כזה גדול עושים זאת בשלבים, תוך כדי בדיקה. לצורך מסירה ממש צריך לבדוק את כל המתקן. לא ניתן למסור חלקים, אלא יש למסור את כל הבניין בבת אחת.
(ע"מ 11 שורות 30-31, ע"מ 12 שורות -21 לפרוטוקול בית המשפט).

הוא רושם בתצהיר עדותו הראשית כך:

"...לא אנחנו בנינו את הפיר שבו נפלתי. למיטב זכרוני חברת ערד
בע"מ היא הייתה היזם של הפרוייקט וחברת ארונסון היא זו שבנתה

את הפיר".

היזם- ערד עמרו ורועי ייזום ובניה (1993) בע"מ

הנתבעת 1 יזמה את פרוייקט קניון רב שפע בירושלים. היזם- חברת ערד עמרי היא זו שהורתה לנפגע להיכנס לתוך הפיר . הנפגע רשם זאת בסעיף 3 לתצהיר עדותו הראשית כך:

"ביום 23.9.98 בסביבות השעה 18:30 התבקשתי על ידי חב' ערד בע"מ להראות
להם כיצד פועלת הרפרפת (תריס נגד אש) במערכת מיזוג האויר".

עדותו של הנפגע לא נסתרה.

התאונה התרחשה בזמן המסירה כאשר עבודות השלד הושלמו על ידי ארונסון והועברו ליזמית אשר יצרה את הקשר עם יתר החברות שהיו אמורות להתקין את המתקנים באתר.

המפקח על העבודה העיד בעניין זה:

"אחרי שעבודות השלד מושלמות ונמסרות ליזם הוא זה שיוצר את הקשר עם שאר החברות שמתקינות מתקנים באתר, הוא קשור גם בקשר חוזי עם אותם קבלנים למשל עם קבלת מערכת המיזוג".
(ע"מ 6 שורות 5-7 לפרוטוקול בית המשפט).

הוא מעיד לעניין
האחריות כך:

"במקרה הזה אנחנו לא קיבלנו הן הקבלנים בשטח והן מיזם הפרוייקט הודעה על מינוי מנהל עבודה, לכן אף קבלן לא קיבל את האחריות וממילא זו אחריות של היזם"

(ע"מ 6 שורות 15-16 לפרוטוקול בית המשפט).

בעניין זה הוא מוסיף:

"חברת בניה אחראית על בטיחות ברגע שהיא אחראית על הפרוייקט. אחרי קבלת הפרוייקט המבצע החדש הוא היזם והוא אחראי על הבטיחות".

מר בוריס סולטונוביץ טוען כי לפעמים חלק מעבודות מיזוג האוויר והחשמל מבוצעות תוך כדי ביצוע השלד. מבחינת התהליך הרי שאחרי שעבודות השלד מושלמות ונמסרות ליזם הוא זה שיוצר את הקשר עם שאר החברות שמתקינות מתקנים באתר.

"לא ראיתי טופס מסירה שלפיו המבצע מסר את העבודה ליזם, אני לא יודע בכלל אם קיים טופס כזה, בדרך כלל הקבלנים שמבצעים את עבודות הבניה מודיעים בסוף העבודה שהם עוזבים את הפרוייקט".
(ע"מ 4 שורות 16-18 לפרוטוקול בית המשפט).

"עד כמה שאני זוכר הקבלן שביצע את הבניה בנה את הפיר ועם סיום
עבודות הבניה הוא מסר את השטח למזמין הפרוייקט, ליזם.
אני לא דיברתי עם היזם או עם החברה המבצעת . מטרת החקירה של האגף

שלנו היא למצוא את הסיבות והנסיבות של התאונה".
(ע"מ 4 שורות 12-15 לפרוטוקול בית המשפט).


לאור האמור לעיל ניתן ללמוד כי התאונה אירעה בזמן המסירה של חברת הבניה ליזם-מזמין הפרוייקט, ולכן גם על מי שביקש את הבדיקה חלה חובה לדאוג לבטחון העובד. היה על היזם לבחון את בטיחות הפיר ואת התאורה בו לפני מתן ההוראה להיכנס אליו.




קניון רב שפע (1993) בע"מ

הנתבעת 3 הייתה הבעלים ו/או הזכויות במקרקעין ו/או המחזיקה במקרקעין אשר שימש כאתר העבודה להקמת הקניון והיא הפעילה את הקניון הקיים במקום. כבעלים של המקרקעין קיימת אחריות לבטחון המשתמשים במקרקעין אשר באחריותה.

חברת הבניה- א. ארנסון בע"מ

תפקידה של חברת ארנסון היה לבנות את המבנה ולוודא שמה שבנוי הוא שמיש. במקרה דנן החברה בנתה את הפתח ואת הדלת של הפיר. לטענתה, היא לא אמורה לנעול את הפתח משום שהבנייה תלויה בבקשת היזם. מר עמרם אבשלום, סיפר שנציג של חברת ארונסון היה בעת המסירה לאלקטרה לגמרי במקרה משום שלא היה לו כל תפקיד באותה עת.
הוא העיד כך:


"אני לא יכול לענות בוודאות אם חברת ארונסון כבר לא הייתה בשטח
בזמן מסירת עבודות המיזוג"
(ע"מ 15 שורות 11-12 לפרוטוקול בית המשפט).

הוא הסביר את הנהלים והאחריות בפרויקט מסוג זה:

"רוב הפרויקטים מתנהלים דרך היזם כדי לחסוך הוצאות. הוא לוקח חברת ניהול שבאמצעותה הוא מנהל את הפרויקט. במקרה הזה אותו דבר. הייתה חברת ניהול- אני לא זוכר מי הייתה חברת הניהול, אני זוכר שהיה ישראל אמסטר, שניהל את חברת הניהול"
(ע"מ 14 שורות 21-23 לפרוטוקול בית המשפט).

"כאשר מדובר עם חברת אלקטרה, יש להם מנהלי עבודה שלהם, מהנדסים שלהם, מנהלי סניף, והם אחראים על נושאי הבטיחות ועל התנהגות בטיחות
של העובדים שלהם."
(ע"מ 14 שורות 28-29 לפרוטוקול בית המשפט).





הוא מסביר כי מהנדס הבטיחות היה צריך להיות מטעם היזם, והיה צריך לאשר את הפיר נשוא התובענה. הוא מספר כי גם לחברת ארונסון יש מנהל בטיחות אשר אמור לבדוק את המקום. החוק אינו מחייב את החברה להודיע שהיא מסיימת, אך חברת ארונסון לא הציגה בפני
בית המשפט פרוטוקול מסירה ליזם עם תאריך או חשבון סופי הנושא תאריך ומהם ניתן ללמוד על מועד סיום הבניה. כמו כן נותרו באתר הבניה שלטים של חברת ארונסון. לאור זאת אני קובע שהאחריות טרם עברה ליזם וחברת הבניה עדיין אחראית לבטחון המשתמשים והעובדים במבנה. יתרה מזאת נציגה של ארונסון היה במועד המסירה והיה עליו להזהיר את הנפגע ולהתריע על כך שאין רצפה בחלק מהפיר.

חברת אלקטרה:

אלקטרה אמנם אינה צד להליך זה כיוון שהתובעת אינה יכולה לתבוע את המעביד בתביעת שיבוב, ואולם הנפגע היה עובד של חברת אלקטרה. מתוך עדותו של הנפגע עולה שעבודתו כרוכה בכניסה לפירים כאשר המפוח של המזגנים נמצא בדרך כלל בתוך פירים בנסיבות אלה יש לצפות שחברת אלקטרה תצייד את עובדיה, שאמורים להיכנס לתוך הפירים לפחות באמצעי ראיה שיאפשרו להם לראות את הנעשה בפיר. כפי שעולה מפסקי הדין יש לדרוש מהמעביד הרבה יותר ממה שנדרש מהעובד. נראה איפוא שיש להטיל על אלקטרה רשלנות שאותה אני מעמיד על 25%.

לאור כל הנאמר לעיל, נראה כי האחריות לתאונה נופלת גם על כתפי כל הנתבעות. התאונה התרחשה בעת המסירה, כאשר האחריות לפרוייקט טרם נמסרה מחברת הבניה ליזם. יש לראות בבעלי הקניון, האחראים על המקרקעין ובחברה אשר יזמה את הפרוייקט ואשר ביקשה מן הנפגע לבדוק את מערכת המיזוג כאחראית לתאונה וכן את חברת הבניה אשר בנתה את הפיר ולא דאגה לאמצעי בטיחות ואף לא הזהירה את הנפגע לפני כניסתו לפיר. אני קובע כי חלוקת האחריות בין הנתבעות תהא כדלקמן:30% על הנתבעות 1-3 ו70% על הנתבעות 4-5 וזאת לאחר הפחתת הרשלנות אותה יש ליחס לאלקטרה ואשר אותה לא ניתן לתבוע בתביעה זו.


קשר סיבתי:
בנסיבות המקרה שלפנינו אין מחלוקת כי הנזק שנגרם לנפגע נגרם מן הנפילה וכתוצאה מההתרשלות וכפי שציינתי לעיל.



אשם תורם:

בע"א 110/80 מזל גבאי ואח' נ' יוסף וליס ואח', פ"ד לו (1), ע"מ 456 -457 נקבע כך:

"מהמעביד יש לדרוש הרבה יותר מאת העובד, בכל הנוגע לנקיטת אמצעי זהירות וקביעת שיטת עבודה ודרכי הכשרה ופיקוח הרצויים למניעת תקלות. אולם עם כל זאת, יש לבחון ולבדוק כל מקרה ועניין עלפי נסיבותיו, שמא חטא גם העובד ברשלנות של ממש, אשר צריכה להילקח בחשבון, שעה שבאים לקבוע את מידת האחריות לתאונה הספציפית. אם לא כן הדבר, הייתה מוטלת על המעביד אחריות מוחלטת בכל הנוגע לתאונת עבודה, והרי לא היא"

ישנה חובה על המעבידים או האחראים במקום העבודה לדאוג לשלומו ובטיחותו של העובד בעבודתו. רק אם יצליח המעביד להראות שהעובד הפעיל שיקול דעת עצמאי באופן שהוא יצר את הסיכון כתוצאה מהחלטתו החופשית ולא רק פעל בדלת אמות הסיכון שיצר המעביד, רק אז ייחס בית המשפט אשם תורם לעובד. במקרה דנן הנתבעים דרשו מן הנתבע להיכנס לפיר האוורור ולהציג בפני
הם את תקינות המערכת והנפגע פעל על פי בקשתם ונכנס לפיר.
הנפגע לא היה צריך לעלות על דעתו שפיר האוורור פתוח ולא מגודר, במיוחד כאשר לא היה שילוט שהתרה על כך. לפיכך לא ניתן לומר שהנפגע הפעיל שיקול דעת עצמאי ולכן
לא ניתן להטיל על הנפגע אשם תורם. כמו כן אין להטיל על הנפגע אשם תורם משום שהיה עייף באותו יום משום שצם או משום שהיה אחראי על פרויקטים רבים באותה עת.

וראה לעניין זה ע"א 448/87 צבי המרמן, קבלן לבניין נ' עיד אברהם חסן, מג(3) 810 נקבע כך:

"לא די בכך כי לעובד זהיר אינה נשקפת סכנה. החוק בא להגן על עובדים מכל הסוגים ובכל המצבים- זהירים ובלתי זהירים, ערים ועייפים, מנוסים וטירונים, זקנים, צעירים ונשים, בריאים וחולניים ואף נרפים, מרושלים ופוחזים בכלל. כל עוד ניתן לחזות באופן סביר מראש כי עובד (לאו דווקא עובד סביר) עלול להיפגע על ידי מגע עם חלק מכונה הנמצא בתנועה או בשימוש, הרי חלק זה הוא מסוכן וטוען גידור בטוח והוא גידור המונע כל מגע גופני..."





אמנם הנפגע היה מנהל עבודה ותיק באלקטרה האחראי ישירות על ההתקנה של מערכת המיזוג במקום התאונה, אך הוא לא התקין באופן אישי את המערכת אלא הפועלים שלו הם אלו שהתקינו את המערכת לפי הנחיות שקיבלו ממנו. (ע"מ 7 שורות 26-27 לפרוטוקול בית המשפט). תוכניות הבניין היו בידיו והם כללו את תוכנית הפיר, אך הנפגע לא הכיר את הפיר קודם ולכן גם
לא דאג להיכנס לפיר עם פנס. לכן (ע"מ 9 שורות 20-24 לפרוטוקול בית המשפט).

בהתחשב בכל הנתונים הללו לא נראה שיש מקום להטיל על הנפגע אשם תורם לתאונה .


הנזק:

הנכות הרפואית:

הועדה הרפואי של המל"ל קבעה לנפגע נכויות בשיעור של 12.5%. התובע הגיש מטעמו חוות דעת רפואית של ד"ר בלאט ובה נקבעה לו נכות של 10% תוך הפעלת תקנה 15 וקביעת נכות תפקודית בשיעור של 15%. ד"ר מיכל עמית-כהן , המומחית מטעם בית המשפט קבעה לנפגע נכות צמיתה בשיעור של 10%.

היא רושמת בחוות דעתה כך:

"נכות צמיתה: בגובה 10% בשל מצב לאחר שבר בחוליה עם הגבל תנועה
קלה לפי סעיף 37 (7) א' לתקנות הביטוח הלאומי".

אני מקבל את המלצתה של המומחית מטעם בית המשפט, אשר הינה העדכנית ביותר ולפיכך משקפת את מצבו של התובע כיום ומעמיד את נכותו הרפואית של התובע על 10%.

הנכות התפקודית:

הנפגע נעדר מעבודתו לתקופה של 6חודשים. לאחר מכן הוא חזר לעבודה חלקית בלבד.

הנפגע מעיד כך:

"...הגב עד היום לא מתפקד. אני סובל מהגב"
(ע"מ 13 שורה 28 לפרוטוקול בית המשפט).


בהביאי בחשבון את גילו של הנפגע בעת התאונה (58), את העובדה שיקשה עליו להחליף מקצוע, את מקצועו הכרוך בעבודה פיזית וכן את אפשרויותיו להסבת מקצוע
וכן את קשיי התפקוד היומיומיים שלו אני קובע כי נכותו התפקודית תהיה זהה לנכות הרפואית.



כאמור, מדובר בתביעת שיבוב של המל"ל ששילם לתובע בגין התאונה מענק חד פעמי בסך 105,140 ₪ ודמי פגיעה בסך 55,837 ₪ ובסך הכל 160,977 ₪.

המדובר בתובע ששכרו עובר לתאונה עמד על סך של כ- 16,700 ₪ ונקבעו לו 10% נכות לפיכך ברור שנזקי התובע עולים על הסכום ששילם המל"ל לתובע ולפיכך על הנתבעים לשאת בסכום ששילם המל"ל לתובע לאחר ניכוי חלקה של אלקטרה.

כאמור, בראש

פסק דין
זה התביעה הוגשה ממש בסמוך לתום תקופת ההתיישנות למרות שלא היתה מניעה להגישה קודם לכן, ובכך נגרמו נזקים ראייתיים לנתבעים, בין היתר מנהל עבודה במקום נפטר ומסמכים לא אותרו. לפיכך, נכון יהיה שלא לחייב את הנתבעים במלוא הפרשי ההצמדה והריבית ולצורך החישוב להעמיד את הסכום לתשלום על 200,000 ₪. כאמור, את רשלנותה של חברת אלקטרה, המעבידה של הנפגע, העמדתי על 25% , לפיכך על הנתבעים לשאת ביתרת הסכום בסך 150,000 ₪ לפי החלוקה 30%
- 70% היינו הנתבעות 3
-
1
45,000 ₪ והנתבעות 5 – 4
105,000 ₪.

אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת בנוסף לסכומים הנ"ל את הוצאותיה וכן שכ"ט עו"ד בסך 11,000 ₪ שישולמו לפי היחס האמור (30% - 70%) .

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.


ניתן היום,
ט"ו טבת תשע"ב, 10 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.




קלדנית: כרמלה עובדיה








א בית משפט שלום 8591/05 בטוח לאומי-סניף ירושלים נ' ערד עמרי ורועי ייזום ובניה (1993) בע"מ, המגן חברה לביטוח בע"מ, קניון רב שפע (1993) בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 10/01/2012)











תיקים נוספים על בטוח לאומי-סניף ירושלים
תיקים נוספים על ערד עמרי ורועי ייזום ובניה (1993) בע"מ
תיקים נוספים על המגן חברה לביטוח בע"מ
תיקים נוספים על קניון רב שפע (1993) בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט