בוכבזה נתן - כל העמק והגליל, ניר חפץ עורך ראשי כל העמק והגליל, אביהו שפירא

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
בוכבזה נתן כל העמק והגליל ניר חפץ עורך ראשי כל העמק והגליל אביהו שפירא
 
בוכבזה נתן - כל העמק והגליל, ניר חפץ עורך ראשי כל העמק והגליל, אביהו שפירא
תיקים נוספים על בוכבזה נתן | תיקים נוספים על כל העמק והגליל | תיקים נוספים על ניר חפץ עורך ראשי כל העמק והגליל | תיקים נוספים על אביהו שפירא |

118/05 א     11/03/2012




א 118/05 בוכבזה נתן נ' כל העמק והגליל, ניר חפץ עורך ראשי כל העמק והגליל, אביהו שפירא








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בקריית שמונה



ת"א 118-05 בוכבזה נתן
נ' כל העמק והגליל
ואח'




בפני

כב' השופטת
רבקה איזנברג


התובע

בוכבזה נתן


נגד

הנתבעים
1. כל העמק והגליל
2. ניר חפץ עורך ראשי כל העמק והגליל
3. אביהו שפירא



החלטה

1.
בפני
שתי בקשות שהגיש התובע. בבקשתו הראשונה ביקש התובע, כי אשקול לפסול עצמי מלדון בתיק לאור החלטתי בבקשה לביטול פסק הדין שניתן כנגדו בהעדר סיכומים.
התובע טען, כי באותה החלטה כבר הובעה דעתי כי סיכויי התביעה קלושים.

בנוסף, טען התובע, כי הנתבעת 1 אינה אישיות משפטית וכי מס' זהות של הנתבע 2 אינו ידוע ולפיכך, אין להעביר את חלקם בהוצאות שנפסקו.

באשר לחלקו של נתבע 3 בהוצאות, טען התובע, כי בטרם בוטל פסק הדין,נשלח לב"כ הנתבעים שיק בסכום שליש מהסך שנפסק שם ואשר היה זהה לסכום ההוצאות שנפסק בהחלטתי.

בבקשתו השנייה ומאחר שבקשתו הראשונה הועברה לתגובה, הודיע התובע כי הוא חוזר בו מבקשת הפסילה. לעניין טענתו לאישיותם המשפטית של נתבעים 1-2, הפנה התובע בבקשתו
לבקשות קודמות ולהחלטות קודמות, שניתנו בתיק.

2.
הנתבעים טענו, כי התובע הוא שתבע את הנתבעים 1 ו-2 ולכן, לא יכול להישמע בטענה כי אינם זכאים להוצאות שנפסקו. הנתבעים הוסיפו כי גם לו היה מבקש התובע למוחקם מכתב התביעה, היה עליו לשלם הוצאותיהם.

עוד טענו הנתבעים, כי טענות התובע בעניין כבר נדחו ע"י כב' השופטת סמסון אשר דנה בתיק וכי התובע בחר לצטט רק חלק מההחלטה מיום 5/6/11. כן הפנו הנתבעים להחלטת כב' השופטת סמסון מיום 11/2/09.

הנתבעים טענו, כי התובע עשה דין לעצמו ולאחר מתן פסק הדין שלח המחאה בסכום העומד על שליש בלבד מההוצאות שנפסקו ולפיכך, ההמחאה נשלחה אליו בחזרה.

לעניין הבקשה לפסילת שופט ממנה חזר התובע, טענו הנתבעים כי אין הליך במסגרתו מתבקש ביה"מ "לשקול" לפסול עצמו והבקשה נועדה "להפחיד" את ביה"מ. לגופם של דברים נטען, כי אין בבקשה ממש שכן מחובתו של ביה"מ הייתה להתייחס בהכרעתו לסיכויי ההליך.

3.
בתשובתו לתגובת הנתבעים, טען התובע בין היתר, כי התגובה הוגשה באיחור ולכן על ביה"מ לא להתייחס לאמור בה. התובע שב והפנה לבקשות קודמות שהוגשו לתיק. התובע טען, כי הנתבעים 1 ו-2 אינם מיוצגים ואילו הנתבע 3 כבר קיבל באמצעות בא כוחו, את הסכום שנפסק לו.

דיון
4.
ראשית, אציין, כי תגובת הנתבעים לא הוגשה באיחור ומכל מקום מאחר שהמועד להגשת התגובה נקבע ע"י ביה"מ ואין צורך, לפיכך, בטעמים מיוחדים להארכתו, הרי גם אילו הייתה מוגשת באיחור של יום, כטענת התובע, היה מקום להאריך המועד עד לקבלתה בפועל.

כאמור, התגובה הוגשה במועד שכן אישור המסירה היחיד המצוי בתיק מצביע על מסירת החלטתי מיום 18/1/12 לנתבעים, רק ביום 26/1/12 (לגבי ההחלטה מיום 23/1/12 טרם חזר אישור המסירה,אין לדעת מתי הומצאה ולכן לגביה בודאי שלא ניתן לקבוע כי התגובה הוגשה באיחור).

אמנם בבקשתו מיום 26/2/12
טען התובע, כי המציא את הבקשות בעקבות פניית הנתבעים עוד קודם לכן, אך בניגוד לאמור בבקשתו, לא צורפו אליה אישורי מסירה. מכל מקום, ברור כי את ההחלטה מיום 23/2/12, לא יכול היה התובע להמציא, עוד בטרם ניתנה.
גם אם אתייחס למועד מסירת ההחלטה ביחס לבקשה הראשונה, אשר כעולה מאישור המסירה כאמור היה ביום 26/1/12, הרי שהמועד להמצאת התגובה היה עד ליום 15/2/12 -המועד בו הוגשה התגובה. יצוין, כי התגובה הובאה בפני
ביום זה שכן מבדיקה במערכת הממוחשבת של פרטי ההחלטה שניתנה על ידי באותו יום, עולה כי אכן ניתנה ביום 15/2/12 בשעות הערב ולא למחרת, כפי שטען התובע בתשובתו.

עוד אציין כי מבדיקה במערכת הממוחשבת עולה כי התגובה הומצאה ישירות למערכת ולא באמצעות הפקס (לפיכך, לא חלה הוראת תקנה 497א ,המוחלת מכוח תקנה 497ב לעניין פקס שנשלח לאחר השעה 13:30) ויש לראותה כמוגשת ביום בו הוגשה לתיק בפועל-15.2.12. לפיכך התגובה הוגשה במועד.

5.
הבקשה לפסילת שופט – התובע חזר בו מבקשתו בעניין ולכן התייתר הצורך לדון בה.
יחד עם זאת, מאחר שהועלתה הטענה, ולאור אופייה, אני מוצאת להתייחס אליה:
ע"פ סעיף 77 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984 – "שופט לא ישב בדין אם מצא מיוזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".

עמדת ביה"מ העליון הינה, כי: "... השתחררות בלתי ראויה של השופט מהדיון במשפט פוגע בהגינות המשפט, באמון הציבור וגורר אחריות עיוות דין באותה מידה כי המשך הדיון בעניין שמן הראוי הוא לשופט לפסול עצמו ממנו..." (ע"א 2912/99 בטון נ' גולד).

כלומר, אין די בהעלאת טענה מצד צד הסובר כי קיים טעם לפסילה ועל השופט לדון ולבחון האם קיימת עילה שבדין לפסילה, שאחרת אינו חופשי לפסול עצמו.

במקרה דנן, עיינתי בפסק הדין אליו הפנה התובע בבקשתו הראשונה – ע"א 9391/11 ולא מצאתי כי יש להקיש ממנו למקרה דנן. באותו מקרה, קבע ביה"מ במפורש בהחלטתו שלא לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר, כי אין טעם של ממש בהשמעת ראיות שכן הסיכוי שיהיה בכך להשפיע על תוצאות פסק הדין הוא קלוש. בהמשך ולאחר שהתיק הוחזר אליו הוסיף וקבע ביה"מ שם, בהתייחס לבקשה לצירוף חוות דעת נוספת, כי הוא מסופק אם קיים צורך בחקירת מומחה הנתבעת, או בחקירת יתר עדיה שכן די בתצהיריהם כדי לבסס רשלנות. עיון ב

פסק דין
זה מצביע על כך שככלל אין בהתבטאות ביחס לסיכויי התביעה במסגרת בקשה לביטול

פסק דין
כדי להצדיק פסילת שופט. אלא שבאותו מקרה כאמור ולאור הנסיבות המיוחדות, בהן גם ההחלטה עצמה
הייתה נחרצת וחד משמעית ואף בהמשך ניהול ההליך ובמהלך שמיעת התביעה ניתנה החלטה, המביעה גיבוש דעה כאמור,נקבע כי קמה עילה לפסלות.

במקרה דנן, בהחלטתי בבקשה לביטול

פסק דין
לא נקבעה מסקנה החלטית, אלא הבהרתי במפורש (סעיף 7 להחלטה) כי "מבלי לקבוע מסמרות, סבורתני כי גם סיכויי ההליך אינם גבוהים".

סיכויי ההליך הינם עניין מהותי והכרחי בדיון בבקשה לביטול

פסק דין
עפ"י שיקול דעת ביה"מ ולא ניתן היה להכריע בבקשה מסוג זה בלא להתייחס לסיכויים אלו.

יתרה מכך, בתיק זה כבר נשמעו עדויות והסתיימה פרשת הראיות ולא ניתן לדון בבקשה לביטול פסק הדין בגין אי הגשת סיכומים, בלי להתייחס ולו באופן לכאורי ותמציתי, לנתונים הקיימים כבר בפני
ביה"מ. מובן כי במסגרת הסיכומים יהיה רשאי כל צד לנסות ולשכנע את ביה"מ כי יש לקבל את עמדתו. אולם, סיכויי ההליך הלכאוריים לצורך הכרעה בבקשה לביטול

פסק דין
שניתן במעמד צד אחד, נלמדים מהחומר העומד בפני
השופט בדונו בבקשה .

בעניין ההלכה כי ברגיל, אין התייחסות לסיכוי ההליך מהווה עילה לפסילת שופט אשר הכריע בבקשה לביטול

פסק דין
שניתן במעמד צד אחד. ראה ע"א 5665/05 ישיבת הפקדתי שומרים ירושלים נ' יחיאל שליט, שם נקבע כי אין בהבעת דעתו של השופט באשר לסיכויי ההליך כדי להביא בהכרח לפסלותו:

"עוד תרמה למסקנתי זו העובדה כי קביעות בית המשפט נאמרו במסגרת דיונית של בקשה לביטול

פסק דין
. במסגרת זו אך מובן שהיה על בית המשפט להעריך את סיכויי הצלחת התביעה" (השוו: ע"פ 6447/96 אחים שרבט נ' משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם) ; ע"א 2724/05 גלב נ' נבון (לא פורסם))
"במסגרת דיונית זו, קביעותיו של בית המשפט הן לכאוריות בלבד, ואינן מחייבות אותו בדונו בהליך העיקרי. נמצא, כי אין מקום לפסילת בית המשפט בענייננו. חזקה על בית המשפט שיוכל "להשתחרר" מעמדתו הקודמת, בהתאם לטענות ולראיות שיציגו בעלי הדין בהליך".

לאור האמור, וגם אם לא היה חוזר בו התובע מבקשתו, לא היה רשאי ביה"מ להיעתר לבקשתו, שכן וכאמור ביה"מ אינו "חופשי להשתחרר" מלשבת בדין, אלא אם כן קיימת עילה לפסלות ולא מצאתיה במקרה זה.

6.
טענות התובע לעניין העברת סכום ההוצאות לנתבעים – אין לקבל את טענות התובע כאילו נתבעים 1-2 אינם זכאים להוצאות שנפסקו, שהרי התובע הוא זה שתבע אותם ולא ביקש למחקם מהתביעה. בניגוד לנטען ע"י התובע, הנתבעים 1-2 מיוצגים ומשנפסקו ההוצאות בסכום כולל של 10,000 ₪ ללא חלוקה ספציפית להוצאות נתבע זה או אחר, אמור סך ההוצאות שנפסק ושהופקד בקופת ביה"מ, להיות מועבר לבא כוחם.

זאת ועוד, כב' השופטת סמסון, אשר דנה בתיק, כבר הכריעה בהחלטתה מיום 5/6/11 בטענות התובע ובהתייחס לבקשות וטענות הצדדים, אשר התובע שב ופרטן בתשובתו לתגובת הנתבעים.

התובע התייחס בתשובתו, לטענות שכבר הוכרעו וראה בהחלטת כב' השופטת סמסון מיום 5/6/11, אשר קבעה כי אף שמן הראוי היה שבא כוח הנתבע 1 יודיע כי אינו אישיות משפטית הרי ש:"בראש ובראשונה מחובתו של תובע לבדוק, אם מי שנתבע על ידו הינו אישיות משפטית ואם לא עשה כן, אין לו אלא להלין על עצמו. עצם העובדה, שלא צויין בכתב התביעה מס' ח.פ. של נתבע 1 מהווה פגם פרוצדוראלי מצד התובע. לא נטען, כי המבקש עשה מעשה כלשהו כדי לבדוק אם מדובר באישיות משפטית טרם הגשת כתב התביעה או לאחריה, בשלבים המקדמיים של
ניהול התיק. זהו מחדל של המבקש, ואין זה מחובתו של ב"כ המשיב לתקן את מחדלו".

ובהמשך: "המבקש עותר בנוסף לתיקון שם נתבע 1 לאחר שהוברר שנתבע 1 אינו אישיות משפטית. דינה של בקשה זו להידחות".

ובהמשך: "גם הבקשה לחייב את המשיבים למסור את מס' תעודת זהותם, דינה להידחות, מן הטעם שחלף המועד להגשת בקשות מקדמיות, ואין המדובר בטענה העשויה לגרום לעיוות דין".

זאת ועוד, בהכרעתה דנה כב' השופטת באופן
מפורט בטענת התובע כי לא הומצא יפוי כוח מטעם הנתבעים המייפה את בא כוח המפורט בכותרת לפעול בשמם. בהכרעת כב' השופטת סמסון נקבע כי התובע החמיץ את המועד להעלות את הטענה וכי גם לגופם של דברים אין בטענה ממש שכן: "ההלכה הפסוקה הינה כי אי הגשת ייפוי כוח לבית המשפט אינה גורעת מסמכותו של ב"כ המשיבים לייצג את המשיבים... לפיכך, אי הגשת ייפוי כוח לבית המשפט, אין בה כדי לבטל בדיעבד את הפעולות שננקטו ע"י ב"כ המשיבים, רק מן הטעם שלא הוגש לבית המשפט ייפוי כוח".

אמנם כב' השופטת סמסון הורתה על הגשת ייפוי כוח, אך כאמור, נקבע במפורש כי אי הגשת ייפוי הכוח, אין בו כדי לבטל את הייצוג בפועל, כפי שנעשה בתיק.

לאור האמור, טענות התובע הן לעניין ייצוג הנתבעים 1-2 והן לעניין אישיותם המשפטית, כבר הוכרעו וביה"מ אף דחה בקשה לתיקון זהות נתבע 1.

יתרה מכך, על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לביה"מ המחוזי (רע"א 6654-09-11). במסגרת אותה בקשת רשות ערעור, העלה התובע, בין היתר, גם את הטענות ששב והעלה בפני
י במסגרת תשובתו לתגובת הנתבעים. הבקשה נדחתה ע"י ביה"מ המחוזי אף מבלי להפנותה לתגובת הנתבעים.

הנה כי כן, המדובר בהחלטה חלוטה ואין כל טעם בחזרה על אותן טענות, שכן אינני יושבת כערכאת ערעור נוספת על אותה החלטה.

משמדובר בהחלטה חלוטה אשר למרות קיומה, לא הגיש התובע בקשה למחוק את הנתבעים 1-2 מן התיק, הרי מאחר שמדובר בצדדים שנתבעו על ידו והיו מיוצגים ע"י בא כוחם,הם זכאים לפסיקת ההוצאות .

על התובע היה מוטל הנטל לברר אישיותם המשפטית של נתבעים אלו, טרם הגשת תביעתו ולכל הפחות לבקש למחקם מכתב התביעה, או לבקש לתקן את זהותם בשלב קדם המשפט. משעד למתן ההחלטה המחייבת בהוצאות, נותרו הנתבעים 1-2 כנתבעים בתיק, וכאשר בהתאם להחלטה החלוטה של
כב' השופטת סמסון, אף נקטו פעולות בשמם ע"י בא כוחם, הם זכאים כאמור לקבל את ההוצאות אשר יועברו לבא כוחם (אשר בהתאם לאותה החלטה חלוטה מייצגם בתיק).

7.
לעניין טענת התובע כי שליש מההוצאות כבר נשלח בהמחאה לב"כ הנתבעים – משלא נטען ולא הומצאה אסמכתא כי אותה המחאה כבר נפרעה ע"י הנתבעים ומאחר שלטענת ב"כ הנתבעים ההמחאה נשלחה בחזרה לב"כ התובע, אין בכך כדי למנוע העברת ההוצאות שהופקדו בקופת ביה"מ לב"כ הנתבעים. ככל שלא הגיעה ההמחאה הקודמת בחזרה לידי ב"כ התובע,
הרי משמע כי ההמחאה אבדה לאחר שליחתה. על מנת שתנוח דעתו של התובע לעניין ביטול אותה המחאה, אני מורה לב"כ הנתבעים להגיש תצהיר מאומת לעניין משלוח ההמחאה בחזרה לב"כ התובע.
לאחר קבלת תצהיר זה בתיק, תעביר המזכירות את ההוצאות שהופקדו בתיק לב"כ הנתבעים.

8.
לאור כל האמור, אני דוחה בקשות התובע.

הוצאות הבקשה יובאו בחשבון בסיום ההליך.

הנתבעים יגישו סיכומיהם תוך 30 יום מקבלת החלטה זו.


ניתנה היום, י"ז
אדר תשע"ב, 11 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.








קלדנית: יפה ברמי






א בית משפט שלום 118/05 בוכבזה נתן נ' כל העמק והגליל, ניר חפץ עורך ראשי כל העמק והגליל, אביהו שפירא (פורסם ב-ֽ 11/03/2012)












להסרת פסק דין זה לחץ כאן