נאות בית וגן בע"מ - בית"ר ירושלים אחזקות (2000) בע"מ

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
נאות בית וגן בע"מ בית"ר ירושלים אחזקות (2000) בע"מ
 
נאות בית וגן בע"מ - בית"ר ירושלים אחזקות (2000) בע"מ
תיקים נוספים על נאות בית וגן בע"מ | תיקים נוספים על בית"ר ירושלים אחזקות (2000) בע"מ

7617
6507/01 בשא     14/06/2001




בשא 6507/01 נאות בית וגן בע"מ נ' בית"ר ירושלים אחזקות (2000) בע"מ





1. נאות בית וגן בע"מ

ע"י עוה"ד כהנוב ושלום
2. אגודה הספורט בית"ר ירושלים
ע"י עוה"ד אבולוף וצדוק
בעניין:
המבקשות
נגד
בית"ר ירושלים אחזקות (2000) בע"מ

ע"י עו"ד בייץ
המשיבה

החלטה

1. לבקשת המשיבה, הוטל עיקול זמני, במעמד צד אחד, על נכס מקרקעין המצוי בשכונת בית וגן בירושלים, אשר משמש כמגרש אימונים של המבקשת מס' 2 (להלן - "העמותה"). העיקול הוטל ביום 27.3.01 בגדר בש"א 6070/01 ופרטי נכס המקרקעין הנ"ל מצויים בסעיף א(1) לבקשת העיקול (להלן - "המגרש"). הבקשה דנן היא בקשה לבטל את העיקול האמור.

2. העיקול הוטל בגדרה של תביעה שהגישה המשיבה כנגד המבקשות וכנגד עוד 5 נתבעים, מהם נמחק בינתיים מי שהיה הנתבע מס' 7.
על-פי כתב התביעה בת"א 3134/01, מבקשת המשיבה מספר סעדים, שהעיקרי שבהם, כפי שהמשיבה טענה בסעיף 1(א) לכתב התביעה, הוא ביטול עסקת מכירת המגרש, עסקה שנכרתה בין המבקשת מס' 1 (להלן - "הרוכשת"), לבין העמותה. הסכם רכישת המגרש מיום 12.8.99 צורף כנספח א' לבקשה דנן. על-פי ההסכם האמור, נמכר המגרש לרוכשת תמורת סך של 6.5 מיליון דולר (27,363,011.- ש"ח).
יצויין, כי, כפי שעולה מהבקשה דנן ונספחיה, מלוא התמורה שולמה על ידי הרוכשת.

3. ביום 8.5.00 נחתם "הסכם משולש", שצדדים לו היו העמותה, המשיבה והנתבעת מס' 4 בתיק העיקרי, חברת כ.ש.ב.ז. (ח.מ.) בע"מ, ששמה הקודם היה חברת בית"ר ירושלים (אחזקות וניהול) בע"מ (להלן - "כשבז"). ההסכם המשולש צורף כנספח ד' לכתב התביעה.
במבוא להסכם המשולש הוצהר, כי ביום 1.11.99 התקשרו העמותה וכשבז בחוזה לפיו רכשה כשבז מהעמותה את השליטה והניהול במועדון הכדורגל שנוהל על-ידי העמותה, וכן את כל נכסיה, זכויותיה והכנסותיה של העמותה (ההסכם האמור הוא נספח להסכם המשולש).
בהסכם המשולש הוסכם על מכירתם למשיבה של כל הזכויות שרכשה כשבז מהעמותה, וכן את כל התחייבויותיה של העמותה, הנובעות מפעילותה השוטפת מיום חתימת החוזה שבין העמותה לבין כשבז.

4. לטענת המשיבה, כמפורט בבקשת העיקול ובכתב התביעה, הוצגו בפני
ה מצגים לפיהם התמורה ששולמה בעסקת מכירת המגרש הייתה אמורה להיות מקור לחיסול סופי ומוחלט של חובותיה של העמותה (סעיף 1(ג) לכתב התביעה).
התברר, כי למרות המצג האמור, נותרו לעמותה חובות בסכומים ניכרים, שהוערכו על-ידי המשיבה בכ20-15- מיליון ש"ח. לטענת המשיבה, המבקשות לא פעלו על-פי הוראות ההסכם לרכישת המגרש, באופן שחלק מהתמורה (כ8- מיליון ש"ח) הועבר ישירות לעמותה וממנה לגורמים שונים (ביניהם הנתבע מס' 2, מר משה דדש) וזאת כאשר חובות לצדדים שלישיים, שפורטו בהסכם הרכישה, ושכספי התמורה היו אמורים לכסותם, נותרו בלתי נפרעים.
המשיבה מפנה, בין היתר, לסעיף 5(א)(3) להסכם רכישת המגרש, בו הוסכם, כי תחילה ישולם החוב למס הכנסה, לאחר מכן לבנק לאומי לישראל בע"מ ולמינהל מקרקעי ישראל. בהמשך לפירעון החובות הנ"ל, הוסכם, כי ישולמו חובות אחרים של העמותה "ובכלל זה חובות לשחקנים, למאמנים, לספקים ולנותני השירותים".
הטענה היא, כי עורכי הדין אבולוף (מטעם העמותה) וכהנוב (מטעם הרוכשת), שנקבעו בהסכם הנ"ל כנאמנים, שהיו אמורים לפקח על חלוקת כספי התמורה כאמור לעיל, לא פעלו כדין.
עוד נטען על-ידי המשיבה, כי הסכם מכירת המגרש לא אושר כדין ע"י העמותה, ועל-ידי מועצת מינהל מקרקעי ישראל, אישורים שנקבעו, בסעיף 4 להסכם, כתנאים מתלים לכניסתו לתוקף.

5. בהתבסס על הטענות הנ"ל, וטענות נוספות, התבקש בית המשפט על-ידי המשיבה, בכתב התביעה שהגישה, לבטל את ההסכם למכירת המגרש.
בתביעה נכללו סעדים נוספים, שאינם מעניינה של הבקשה דנן, שכן העיקול הוטל על המגרש בלבד וזאת בגדר הסעד הנוגע לביטול ההסכם למכירת המגרש.

6. טענתן המקדמית של המבקשות היא, שהבקשה אינה עומדת בדרישת תקנה 360 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984- (להלן - "התקנות").
כידוע, על פי התקנה הנ"ל, ניתן לעקל נכס במסגרת "תביעת דבר שבעין", כאשר העיקול יוטל על "הנכס הנתבע". טענת המבקשות היא, שבמקרה דנן כלל לא מדובר ב"תביעת דבר שבעין", שכן המשיבה אינה תובעת את המגרש לעצמה, אלא אך מבקשת להביא לביטול ההסכם שבין המבקשות.
לכך משיבה המשיבה, כי יש להבין את תביעתה ככוללת גם סעד של השבת המגרש לידי המשיבה. ב"כ המשיבה הפנה בנדון לסעיף 5(ח)(1) לכתב התביעה. דא עקא, שאין מדובר בסעיף סעדים, אלא בסעיף שכולל טענות בתמיכה בזכאות המשיבה לסעדים השונים הנזכרים בכתב התביעה.
אכן, כתב התביעה ערוך בצורה המקשה על איתור הסעדים המדויקים להם עותרת המשיבה. ואולם, בכל הנוגע למגרש הדברים מפורשים דיים, ואין להיזקק לפרשנות לוליינית, כפי שהציע ב"כ המשיבה.
בסעיף 1(א) לכתב התביעה נאמר, כי "תובענה זו עניינה בעיקרה ביטול עיסקת מכירת מגרש האימונים". בסעיף 6 לכתב התביעה, שכותרתו "הצהרה על ביטול עיסקת המכירה", נאמר, בסעיף משנה יט' - "התובעת טוענת כי היא זכאית לסעד שיצהיר על בטלות עיסקת מכירת המגרש ..." (ההדגשות אינן במקור).
נמצא, כי יש ממש בטענת המבקשות לפיה המגרש כלל לא נתבע בעין. הסעד הנוגע למגרש הוא סעד הצהרתי בלבד, להצהיר על ביטול העסקה למכירתו.
עיקול נכס שנתבע בעין יינתן למי שתובע זכות להחזיק בחפץ הנתבע (מכוח בעלות או זכות אחרת).
בענין זה נאמר בספרו של ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, בסעיף 467, עמ' 583, כדלהלן:

"על פי תקנה 360(א) סיפא, התובע החזרת דבר שבעין רשאי לבקש הטלת עיקול זמני על הנכסים, נשוא התביעה, בין מיטלטלין ובין מקרקעין" (ההדגשה אינה במקור).

די באמור כאן כדי להצביע על כך שלא קמה למשיבה הזכות שיוטל עיקול על המגרש, שכן אין היא תובעת "החזרתו".

7. לכאורה, המשיבה גם אינה זכאית לתבוע את המגרש עצמו לנוכח הוראות הסכם המשולש, דהיינו - לא רק שבפועל לא נתבע המגרש בעין, אלא אפילו נקבל את טענת המשיבה שתביעתה כמוה כתביעת דבר שבעין, הרי שבענין זה, למצער, לא עלה בידי המשיבה לשכנע את בית המשפט בקיומה של זכות לכאורה.
בסעיף 3.13 להסכם המשולש הוצהר מפי העמותה (גם כלפי המשיבה) כי: "זכויות העמותה במגרשי האימונים נמכרו לצדדים שלישיים ...". על ענין זה חזרו בסעיפים 6.4 ו- 6.5 להסכם המשולש.
דהיינו - כאשר הומחו למשיבה זכויותיה של העמותה (ושל כשבז) בנכסי העמותה, ברי שהדבר לא כלל את הזכויות במגרש, והמשיבה לא טוענת אחרת. מכאן, שאפילו יש בידי המשיבה זכות לכאורה לגרום לביטול הסכם מכירת המגרש, הרי שכתוצאה מביטול זה לא תהפוך המשיבה לבעלת הזכויות במגרש, לאחר שהוצא במפורש מגדר נכסי העמותה שהזכויות בהם הומחו למשיבה בהסכם המשולש.
אגב, גם בהסכם שבין העמותה לבין כשבז (נספח להסכם המשולש) נכלל סעיף 3.13 המצהיר על מכירת המגרש לצדדים שלישיים (דהיינו - לרוכשת).
מכאן, שלא הונחה תשתית לכאורית לזכות המשיבה במגרש עצמו (במובחן, אולי, מסעדים כספיים שונים שנטענים על ידי המשיבה בתביעתה).

8. מעבר לנדרש אוסיף עוד, שספק אם המשיבה זכאית לטעון בשמה של העמותה ובמקומה (כפי שטען ב"כ המשיבה). המשיבה לא באה בנעלי העמותה. על פי ההסכם המשולש היא רכשה את נכסי העמותה (שאותה עת לא כללו את המגרש) ואת זכויות ניהול המועדון (כהגדרתו בהסכם המשולש). המשיבה לא רכשה את זכויות ניהולה של העמותה, או את העמותה עצמה, מה גם שפעולה כזו אינה אפשרית כלל בהתחשב בכך שהמשיבה היא חברה בע"מ ורכישת עמותה על ידי חברה בע"מ נוגדת את מהות האישיות המשפטית של העמותה.
מכאן, שאם העמותה אינה מעוניינת לממש זכות כלשהי שיש לה, אם בכלל, מכוח הפרות לכאוריות של ההסכם למכירת המגרש, או מחמת אי התקיימות תנאי מתלה שנקבע בהסכם, אין המשיבה רשאית לפעול במקום העמותה ובשמה. קל וחומר שכך הם פני הדברים במצב בו העמותה "ויתרה" על זכויותיה, בענין אי התקיימות התנאים המתלים, עוד לפני מועד כריתת ההסכם המשולש.
אם יש למשיבה טענות בדבר מצגי שוא וכו', טענות אלה אינן יכולות להיות מופנות לרוכשת, שלא היתה בעלת דברה של העמותה ולא הציגה בפני
ה כל מצג. גם מטעם זה לא שוכנעתי, כי יש למשיבה זכות לכאורה לטעון לביטול עסקת מכירת המגרש. לא שוכנעתי כי למשיבה יש זכות לכאורה להתערב ביחסים חוזיים שבין העמותה לבין הרוכשת, באופן שהמשיבה תוכל להביא לביטול הסכם שהשתכלל בין שתי האחרונות.

9. לפיכך, החלטתי לקבל את הבקשה ולבטל את העיקול הזמני שהוטל על המגרש בבש"א 6070/01.
אני מחייב את המשיבה בהוצאות כל אחת מהמבקשות, לרבות שכ"ט עורך דין, בסכום כולל של 8,000.- ש"ח להיום ובתוספת מע"מ.
המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום כ"ג בסיון תשס"א, 14 ביוני 2001, בהעדר הצדדים.

צבי זילברטל
, שופט
רשם בית המשפט המחוזי בירושלים

רויטל / h006507012.1
14

בשא 006507/01
בתיק עיקרי: ת"א 3134/01

בית המשפט המחוזי בירושלים
בפני
כבוד השופט צבי זילברטל









בשא בית משפט מחוזי 6507/01 נאות בית וגן בע"מ נ' בית"ר ירושלים אחזקות (2000) בע"מ (פורסם ב-ֽ 14/06/2001)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן