אבו-גוש מוחמד - מלונות הירדן מ.ה.י. בע"מ,(מלון הולידיי אין קראון פלזה ירושלים)

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
אבו-גוש מוחמד מלונות הירדן מ.ה.י. בע"מ (מלון הולידיי אין קראון פלזה ירושלים)
 
אבו-גוש מוחמד - מלונות הירדן מ.ה.י. בע"מ,(מלון הולידיי אין קראון פלזה ירושלים)
תיקים נוספים על אבו-גוש מוחמד | תיקים נוספים על מלונות הירדן מ.ה.י. בע"מ | תיקים נוספים על (מלון הולידיי אין קראון פלזה ירושלים) |

83468
1509/99 עב     23/08/2004




עב 1509/99 אבו-גוש מוחמד נ' מלונות הירדן מ.ה.י. בע"מ,(מלון הולידיי אין קראון פלזה ירושלים)




1


בתי המשפט
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
עב 001509/99


בפני
:
כבוד השופטת שדיאור שרה


06/09/2004



בעניין:
אבו-גוש מוחמד



ע"י ב"כ עו"ד
אקסלרד

תובע

נ ג ד


מלונות הירדן מ.ה.י. בע"מ

(מלון הולידיי אין קראון פלזה ירושלים)



ע"י ב"כ עו"ד
חנן פרידמן

נתבעות (להלן: הנתבעת)


פסק דין

1. תיק זה נשמע ע"י כבוד השופט א. תיבון אשר פרש לגמלאות וסיים את כהונתו כשופט.
בנסיבות אלו הסכימו הצדדים כי התיק יועבר לשופט אחר שיתן

פסק דין
על יסוד כל החומר שבתיק.
2. בתאריך 14.4.04 ניתנה החלטת כב' השופטת רוזנפלד לפיה משפרש כב' השופט תיבון, ולאור הסכמת הצדדים לפיה פסק הדין שינתן ינתן על יסוד כל החומר שבתיק כאמור הועבר התיק למתן

פסק דין
לבי"ד זה.
העובדות:
א. א. התובע הועסק ע"י הנתבעת מיום 1.7.1980 ועד ליום 10.11.1997 כ-17 שנה.
הוסכם בין הצדדים כי נתקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לנתבעות וכי יחסי עבודה אלה אצל הנתבעות מוסדרים במסגרת קיבוצית בכפוף להסכם הקיבוצי בענף בתי המלון.


ב. ב. התובע עבד בתחילה כחדרן ואח"כ כאחראי קומה ונחשב כעובד ראוי אשר קיבל תעודות הצטיינות ואדיבות.
ג. ג. בתאריך 10.11.97 נפל על התובע חשד בגין גניבת בגדי אחד מאורחי המלון בקומה עליה הוא אחראי (קומה 21), ואשר הוא בלבד היה בחדרים בה באותו יום.
ד. ד. בגין חשד זה הושעה התובע מעבודתו במלון.
ה. ה. במסגרת בירור תלונת האורח, נתבקש התובע להבדק בבדיקת פוליגרף. התובע נתן הסכמתו בכתב ובעקבות הבדיקה שנעשתה ימים ספורים לאחר הארוע, הושעה במכתב מיום 13.11.97 (להלן: מכתב ההשעיה א') לאחר שההנהלה קבלה את הסכמת ועד העובדים.
ו. ו. על סמך חשד זה, הגישה הנתבעת תלונה במשטרה ואף הודיעה לתובע על השעיתו מעבודתו במכתב נוסף מיום 26.11.97.
ז. ז. במכתב הנוסף יידעה אותו בדבר פניתה למשטרת ישראל וכתבה כי עם סיום ההליכים נגדו, תשקול את החזרתו של התובע לעבודתו בבית המלון ומכל מקום עד לסיומם מושעה התובע מעבודתו (להלן: מכתב השעיה ב').
ח. ח. עם קבלת מכתב ההשעיה ב' (למחרת) פנה התובע וחיפש עבודה אחרת ואף התקבל לעבודה ב"הילטון", דהיינו החל לעבוד ב-27.11.97.
ט. ט. ב-1.2.98 הסתימה חקירת המשטרה דהיינו פחות מ-3 חודשים מקרות הארוע.
במסמך הרשמי מטעמה (נספח ו' לתצהיר הנתבעת) נרשם "לא נמצאו ראיות מספיקות להעמדה לדין".
כך גם בנספח ג' לכתב התביעה נקבע במזכר המשטרה כי "התברר שאינו קשור לגניבה והתיק נסגר עבריין לא נודע".
י. י. התובע פנה באמצעות עורך דינו לנתבעת לתשלום זכויותיו וכן להתנצלות הנתבעת, וזאת בתאריך 2.6.98 (נספח ד' לכ. התביעה) על מכתב זה נענה במכתב הנתבעת מיום 20.7.98, אשר בסעיף 3 לה הוצעו לו פיצויי הפיטורין.
יא. יא. ביום 11.5.99 הוגשה התביעה נשוא תיק זה.
ואלו הן עילות התביעה:
פיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ופיצויי הלנה,
וכן פיצוי מיוחד בגין הנזק שנגרם לתובע בפגיעה בשמו הטוב ובנוסף נזק בגין הפרת חוזה בינו לבין הנתבעת וכן בקשה להורות לנתבעת לפרסם מודעת התנצלות בעיתון.

4. בקליפת אגוז טענות התובע:
1.4 1.4 בהודעת ההשעיה יש משום פיטורי התובע באופן שרירותי ושלא כדין.
2.4 2.4 בהודעת ההשעיה ופיטורים אלו יש משום הכפשת שמו של התובע
הוצאת דיבתו והאשמתו באשום שוא המקנה לו זכות לפיצוי נזיקי משמעותי בגין עוגמת נפש ובושה.
3.4 3.4 התובע הנו עובד מסור ולנתבעת לא היתה רשות להשעותו בכלל
ובודאי לתקופה בלתי מוגבלת, בכך הפרה את תקנון העבודה שבהסכם הקיבוצי הכללי בענף המלונאות ובניגוד לסעיף ז(3)(ט) לתקנון.
4.4 עם גילוי חפות העובד היה על הנתבעת לשלם לו עבור תקופת השעיתו.
5.4 מעשי הנתבעת מהווים הפרת חוזה.


6.4 6.4 בדיקת הפוליגרף נכפתה על התובע ע"י הנתבעת ונעשתה לאחר פיטוריו, לפיכך אינה כדין.
7.4 7.4 בדיקת פוליגרף אינן קבילות כראיה. לא די בהסכמת התובע
לביצוע הבדיקה נדרשת הסכמתו להגשת התוצאות לבית הדין כראיה, הסכמה שלא ניתנה.
8.4 לתובע נגרמו נזקים נפשיים , פיזים וכללים ובושת פנים.
9.4 פיטוריו נעשו ממניעים פסולים כדי לפטר עובדים ותיקים ולהכניס
צעירים תחתם. הודעת הפיטורין נכנסה לתוקף ביום 13.11.97.

5. טענות הנתבעת:
1.5 1.5 לנתבעת שתי טענות מקדמיות. האחת לענין העדר סמכות בית הדין
בטענות נזיקין והשניה לענין התיישנות ההלנה.
2.5 התובע הושעה כדין ובחר שלא לשוב לעבודה מרצונו.
למחרת מצא עבודה חדשה והחל בה – לפיכך התפטר ואינו זכאי לכל
פיצוי.
3.5 הנתבעת פעלה על פי הההסכם הקיבוצי, ואף פנתה לועד העובדים
טרם השעיתו.
4.5 התבססות על תקנון העבודה מקורו בטעות שכן הוראות ההסכם
הקיבוצי גוברות.
5.5 בדיקת הפוליגרף קבילה כראיה, הן בשל גמישותו של בית הדין בדיני
ראיות, והן בשל היותה קבילה לצורך הקמת "החשד הסביר" הנדרש
בהסכם הקיבוצי.
6.5 מכל מקום, הסכים המבקש לעריכת בדיקת הפוליגרף.
7.5 עילת לשון הרע לא קמה ולחילופין קמה הגנת "אמת הפרסום".
8.5 השעיה אינה מהווה פיטורים והיא זמנית בלבד. לא נתמלאו היסודות
לאקט פיטורים.
9.5 מניעי התובע זרים ולמעשה החל לעבוד למחרת במקום אחר בשכר
גבוה יותר, ובעבודה קלה יותר.
10.5 ממצאי חקירת המשטרה שהובאו ע"י התובע אינם קבילים.
11.5 טענת התובעת כי הנתבעת פעלה משקולים זרים מוטעית.
12.5 בהתיחסות לרכיבי התביעה, עיקר התביעה נזיקית, השיפוי העתידי הנתבע בגין פגיעה תהליך קידומו סותר את מה שהתרחש בפועל דהיינו שהתובע שיפר תנאיו הן בשכר גבוה יותר, והן בעבודה קלה יותר.
13.5 דין תביעת פיצויי הפיטורים להדחות הן כי התפטר והן כי בהליך המשמעתי רשאים לצמצם או לבטל כליל פיצויים ומכל מקום על פי ההסכם הקיבוצי חלה על הנתבעת חובה ל-28% בלבד, כל השאר מצוי במבטחים כפי שהופרש.
14.5 14.5 חישוב הפיצויים שגוי גם בבסיסו וגם בתוספת שצורפה לו.
15.5 15.5 אין התובע זכאי להודעה מוקדמת משהתפטר.
16.5 16.5 הנתבעת לא סבורה כי יש מקום לפרסום הודעת התנצלות מאחר ולא
פגעה בפרטיותו ולא פרסמה פרט לדיוני ההנהלה והועד כמתחייב מההסכם הקיבוצי.
17.5 17.5 טענת ההלנה התיישנה.


הכרעת הדין:

6. השאלה הראשונה שעל בית הדין לשאול את עצמו בתיק זה הנה מהן נסיבות הפסקת יחסי עובד ומעביד. האם פוטר העובד והאם יש לראות בהשעיתו פיטורים כגרסת התובע. או שמא עקב מכתבי ההשעיה עזב התובע את עבודתו מרצונו חדל ממנה ופנה לעבוד לאלתר במקום אחר ובכך ביצע פעילות מובהקת של התפטרות ואף לא שב ולא התענין בתום חקירת המשטרה (כ-4 חודשים) באופן שנראה כי נטש את מקום העבודה לבלי שוב דהיינו כאמור התפטר.

7. בחנו את העובדות והמסמכים כפי שהובאו וצורפו וכן את כתבי הטענות, התצהירים והפרוטוקול הכל בדקדקנות ומצאנו, כי במכלול שהובא בפני
נו לא הרים התובע את נטל ההוכחה בדבר פיטוריו, ואף לא לגבי טענות אחרות של פגיעה בשמו הטוב ובזכויותיו.
א. א. לתובע היו המלצות ועבודתו בנתבעת היתה אדיבה ומצטיינת כלפי הציבור, וגם אם לא בהכרח שמע לממונים בעניני עישון, אין בכך להעלות או להוריד לענין אמינותו. ולענין זה אין תשובותיו של מר מן כפי שהובאו בפרוטוקול מבוססים באסמכתא כלשהי.
ואולם, זכותו של מעביד משמתעורר חשד של גניבה ע"י עובד יהא מצטיין ככל שיהא לפעול בכל ההליכים ולנקוט בכל הפעולות העומדות לרשותו ברמה המשמעתית כפי שאכן נעשה בעניינו של התובע. גם מי שעובד 17 שנה עלול לגנוב פעם ראשונה, ומכל מקום זכותו וחובתו של מעביד ובפרט של מעביד הנותן שירות לציבור לערוך בירור כזה.
ב. ב. התובע היה העובד היחיד שנכנס לחדר שבו ארעה הגניבה, באותו יום. וגם אם לא היה היחיד היה הוא בחדר ב-10.11.97, היום בו הוגשה התלונה, על כך לא היתה מחלוקת. כמו כן היה אחראי על הקומה אחריות מלאה לדברי עצמו. לפיכך בשל עובדה זו בלבד סביר היה כי ההנהלה תבדוק את התובע ואת זיקתו לארוע.
ג. מכתב ההנהלה מיום 13.11.97 אכן נעשה בהתייעצות עם הועד ועל דעתו ולפיכך פעלה בענין זה הנתבעת כדין.
ד. גם ההפניה לבדיקת פוליגרף אין בה פגם. הפסיקה כפי שתפורט להלן, לא מצאה פגם בשימוש שעושה מעביד באמצעי בדיקת האמת בפוליגרף.
התובע לא הרים את נטל ההוכחה כי הבדיקה נעשתה שלא בהסכמתו או בכפיה. מכתב ההסכמה הנו בכתב ידו בשפתו ובחתימתו, ולשונו מפורשת. המכתב נעשה מס' ימים אחרי הארוע לפיכך יכול היה "להרגע" וכן טען שהיה אצל עו"ד מייד אחרי האירוע כך שניתן לו גם זמן להוועצות (עמ' 2 לפרו').
ה. עוד נדחית טענת התובע כי ההשעיה לא הוגבלה בזמן שכן במכתב ההשעיה מיום 26.11.97 ננקטת לשון מפורשת עד לתום ההליכים.
ההליכים לקחו פחות מ-3 חודשים! והוא עצמו קיבל עצה מעורך דינו להמתין עד לתשובה (פרו' עמ' 1 ש' 10).
ו. ו. לפיכך מתקבלת גרסת הנתבעת כי הליכי ההשעיה לפני בדיקת הפוליגרף והתלונה למשטרה שהוגשה בעקבות בדיקת הפוליגרף נעשו, באופן תקין וסביר ובהתחשב בנסיבות שנתרחשו בזו אחר זו באופן מסודר, ולאור הסכמת הועד מצביעות העובדות על פעולה של הנתבעת בתום לב וזהירות ראויה.
ז. ז. לא הוכחה טענת התובע כי גורש מהמלון בבושת פנים.
חשד לגניבה יש בו להצדיק מתן "פסק זמן" לנתבעת לבדיקת החשד.
כך גם לא הוכח כי נמחה ב"מחי יד" שמו הטוב כפי שכתב בתצהיר. ההפך הוא הנכון (פרו' עמ' 8 ש' 7-15, עמ' 10 ש' 6-21). התובע התקבל למקום אחר חרף המכתבים אותם הציג ואף בשכר גבוה יותר, ולא נגרם לו נזק בקרב חבריו וחבריו למקצוע.
ח. ח. הוכחה טענת הנתבעת כי היה יסוד לחשדה, וכי היה עליה לנקוט פעולתה. בדיקת הפוליגרף היתה בעלת תוצאה החלטית וכן מסמך המשטרה שצורף לתצהיר הנתבעת מציין "לא נמצאו ראיות מספיקות להעמדה לדין" ועוד צויין שם כי "החשוד הוזהר".
ואולם גם אם נקבל כלשונו את מסמך המשטרה נספח ג' לכתב התביעה לפיו אינו קשור כלל לגניבה, עדיין, עד למתן מסמך זה היה לנתבעת יסוד לחשוב שבחדר, בקומה, שהאחריות של התובע על עצמו (פרו' עמ' 9 ש' 18-26), עלולה להיות זיקה בין ארוע גניבה לבין האחראי על הקומה.
ט. ט. לא הוכחה אף בשמץ הטענה בדבר חוסר דיסקרטיות של הנהלת המלון
(פרו' עמ' 4 ש' 21,20) או בדבר פיטורי עובדים ותיקים ללא סיבה.
י. י. הוכחה טענת הנתבעת כי התובע החל לאלתר לעבוד במקום חליפי ולא ניסה לחזור לנתבעת מיד לאחר קבלת החלטת המשטרה. כך גם לא בקש התובע רשות הנתבעת לעבוד במקום חלופי לצמצם את נזקו בזמן ההשעיה.
יא. יא. עוד הוכחה טענת הנתבעת בדבר נטישת התובע את עבודתו שכן התובע פנה לראשונה בכתב ביום 2.6.98 דהיינו ארבעה חודשים לאחר שנסגר התיק במשטרה (1.2.98) אף אליבא דגרסתו.
תחילת עבודתו במלון מצודת דוד היתה ביום 27.11.97 (תצהיר ועד גב'
מגי זכריה) בכך הורם נטל ההוכחה ע"י הנתבעת כי התובע עזב מרצונו לתנאים טובים יותר ולמקום עבודה אחר שידע על ההליך המשמעתי.
גם תנאי ההעסקה היו טובים יותר ובלא מאמץ פיזי (פרו' עמ' 3 ש' 12-22).
יב. יב. כמו כן לא נסתרה עדות מר מן בסע' 14 לתצהירו כי אלו המתין התובע
עד גמר חקירת המשטרה בהחלט יתכן שהיה מוחזר לעבוד במלון. הדבר מקבל חיזוק בדברי התובע בעמ' 1 ש' 13 לפרוטוקול לפיו עצת עורך דינו היה להמתין עד לתוצאות.

8. מכל האמור עולה כי התשובה לשאלה בסעיף 6 לעיל הנה כי לא היה בהליכים המשמעתיים משום פיטורים כלל וכי התובע התפטר הלכה למעשה מרצונו ועזב בלא להמתין תקופה מינימלית עד לבירור ענינו ובלא לנסות לברר את הענינים עם הנתבעת לא בכתב ולא בעל פה במהלך ההשעיה או לאחר קבלת מסמך המשטרה.
הוסף לכך כי רוב טענות התובע בתצהירו נסתרו וכי לא הורם על ידו נטל ההוכחה למרבית הטענות מכוחן הוא תובע את הסעדים ודי בכך כדי לדחות את תביעתו.

9. לענין זה יודגש כי גם בלא בדיקת הפוליגרף, קמה למעביד זכות להשעיה וגם בהעדרה, פעולות התובע מצביעות על התפטרות. לפיכך גם בהעדר סוגית בדיקת הפוליגרף היתה תביעתו נדחית.
10. בענין זניחת העבודה כבר אמר בית הדין הנכבד דעתו פעמים רבות (דבע מו/310 המכללה לטכנולוגיה ע"ש שנקר נ. משה אוסטפלד עבודה ארצי כרך כט(1) 146).
לאור האמור בנסיבות שיש בפני
נו התנהגות העובד, מכתבי המעביד והתחלת עבודה מיידית במקום אחר, מצביעה כי לא נסגרה בפני
ו הדלת ע"י הנתבעת אלא כפי שקבענו לעיל מצביעה על זניחת העבודה ע"י התובע והליכה למקום אחר עדיף בתנאי תשלום ובתנאי עבודה.

11. לאור האמור, ובהתאמה לא קמות לתובע הזכויות לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת וזאת חרף השנים הרבות בהן עבד שכן התפטר כאמור. לא נעשה כל אקט של פיטורים ע"י המעביד אלא השעיה מוגבלת מאידך פעולת העובד מאוד ברורות וודאיות וחד משמעיות.
כפי שקבע בית הדין פעמים רבות בפסקיו יש לבדוק מהי הוודאות שבה התכוון הצד הפועל להפסיק את הקשר (מ. גולדברג/ד. עבודה כרך שני פרק 30 עמ' 4).
צר לבית הדין שהתובע סירב להצעת הנתבעת בראשית הדרך למתן פיצוייו כמפורש במבטחים בתוספת 28% השלמה ואולם משהגיע בית הדין למסקנות דלעיל בדבר נסיבות הפסקת יחסי עובד ומעביד לא יכול ליתן סעד זה.

12. יחד עם האמור לעיל, אין בית הדין פטור מלהתייחס לשאלות המשפטיות שהועלו על ידי הצדדים אף שאין בהם להטות את הכף העובדתית של נסיבות ההפסקה שפורטו לעיל, והכף המשפטית של תוצאתה.
א. א. תקנון העבודה בענף המלונאות (מ. פסטרנק הסכמים קיבוציים כרך i, 12.4.01) קובע לענין משמעת עובד:
1. בסעיף 16 הנהלה וועד עובדים רשאים לערוך בדיקה בכלי
העובדים. לפיכך מתקבלת בענין זה עמדת הנתבעת כי היתה רשאית לעשות בדיקה כזו וכדבר שבשגרה.
2. בסעיף 19 אסור לעובד לקיים פגישות עם אנשים ו/או
אורחים בשטח המלון. לפיכך מתקבלת עמדת מר מן
לפיה לא ראוי כי עובד יתעמת עם אורח המלון שהתלונן.

ב. 1. שם בפרק ז', עונשין נאמר בסעיף 2 "עבר עובד על תקנון
זה על ידו: "(א) אי ציות להוראת המעביד או הפרת
משמעת" באים בחשבון קנסות ועונשים... (ב) הפסקה
זמנית של עבודה ללא תשלום....
טועה התובע שכן גם בלא הרשעה אם יש למעביד
חשד שהעובד לא ציית להוראות מעביד או הפר משמעת,
עד לבירור הענין רשאי הוא ליתן הפסקה זמנית של העבודה
ללא תשלום עד לבירור.
כל פרשנות לפיה עד לקיומו של סע' ז.ד באותו פרק
דהיינו עד להרשעה פלילית חמורה אין למעביד פתרון
של הפסקת ההעסקה זמנית, אינה הגיונית.
לחיזוק האמור הרי בסעיף 6(א) נאמר "ועובדת
העבירה אינה מוטלת בספק" מכאן שבסעיף 2 מדובר
בתהליך וכל עוד קיים הספק.
יתר על כן, מסעיף ז' 3 עולה כי סק'(ה) "עבודה במקום
אחר בלא רשות מאת ההנהלה בכתב" אף היא עבירה,
והחל מ-27.11.97 עבר התובע גם על עבירה זו.
בסעיף 5 לפרק זה נאמר כי הקנסות והעונשין יוטלו ע"י ההנהלה יחד עם ועד העובדים, פרט להתראה שיכולה להינתן לעובד ע"י הנהלה בהודעה לועד העובדים.
במקרה זה ההנהלה פעלה בתיאום מלא עם הועד ואף יותר מהנדרש בתקנון.
2 . בסעיף 7 לתקנון נאמר "יצא העובד הנאשם נקי מכל אשמה, יפורסם פסק הדין במקום העבודה".
לענין זה אם יחפוץ התובע כפי שבקש בסעד מבית הדין לאחר חלוף כל השנים הללו ומשהענין נשכח מלב, בכל זאת כי החלטת המשטרה שצורפה לכתב התביעה ולתצהיר הנתבעת תפורסם על לוח המודעות במלון רשאי יהיה לבקש כן ועל
הנתבעת יהיה לתלות מסמכים אלה, וזאת על פי הוראות התקנון.

13. 13. הגם שהראינו שהנתבעת פעלה על פי התקנון וכי אין לקבל בענין זה את טענת התובע, צודקת הנתבעת גם בטענה כי סעיף (ט) לתקנון קובע שאינו בא לגרוע מההסכם הקיבוצי אשר גובר עליו.
נבדוק את ההסכם הקיבוצי:
א. סעיף 42(1) קובע מפורשות כי "צד ב' רשאי להפסיק ללא הודעה מוקדמת את עבודתו של עובד במקרה של חשד סביר במעשה פלילי על ידו....".
הוכח על ידי הנתבעת כי מדובר ב"חשד סביר" הן בשל אחריותו המלאה של התובע על הקומה, וזאת עוד טרם בדיקת הפוליגרף, וכן עולה מהפרוטוקול כי העובד נקרא להנהלה ונאמר לו במה חושדים וניתנה לו הזדמנות להכחיש. (עמ' 4 ש' 19,18). לפיכך נתנה גם לעובד הזדמנות להשמיע גרסתו אליבא כדבריו עצמו (דבע מח'/148-3 שקם בע"מ נ. אפרים גרינברג פדע כ' 141) ובנוסף לאחר בדיקת הפוליגרף אשר ממצאיה היו מוחלטים ככל שיש להם משקל.
לפיכך, כאמור גם בלא בדיקת הפוליגרף החשד של הנתבעת היה סביר. ועל כן פעולותיה תאמו את ההסכם הקיבוצי.
ב. סעיף 43 קובע לענין הפיצויים כי העובד יהיה זכאי לפיצויים "א. אם יפוטר ללא אשמתו...".
במקרה זה לא פוטר והפסקת העבודה נעשתה על ידו לפיכך גם לפי לשון ההסכם הקיבוצי אינו זכאי.
לאור האמור לעיל, גם מלשון ההסכם הקיבוצי עולה כי הנתבעת פעלה לפיו וכי אין כל ממש בטענות התובע.

14. א. בית הדין אינו צריך להדרש כלל לשאלת סמכותו לענין הסעדים
הנזקיים והסעדים הנוגעים ללשון הרע משנתברר כי בסעדים אלה
התובע לא הרים לגביהם את נטל ההוכחה כלל, לא רק שלא נגרם לו נזק אלא שיפר מצבו.
בנוסף, לא הוכחה פעולה כלשהי של לשון הרע בהליך ולא הורם נטל ההוכחה על ידי התובע בענין זה.
תהליך תלונה למשטרה וכן עריכת בדיקת פוליגרף בהסכמה לא לקו בפגם כפי שהוצג בפני
נו.
לפיכך נדחית תביעת התובע לענין עוגמת הנפש, שכן אף אם נגרמה לו עוגמת נפש בנסיבות שנוצרו, לא הוכח כי הנתבעת פעלה באיזה אופן לא תקין שגרם לכך.
ב. לענין פדיון חופשה לגביה לא הוכח דבר וחצי דבר בהליך, לפיכך נדחית התביעה לסעד זה.

ג. תביעת התובע לדמי הודעה מוקדמת נדחית באשר לא פוטר למעשה
וכן בשל העובדה כי החל לעבוד לאלתר ובכך לא קם הרציונל בגינו ניתנים דמי הודעה מוקדמת.
ד. ד. נושא בדיקת הפוליגרף עלה בפסקי דין רבים בבית הדין האזורי
לעבודה, בהקשר של השעיה ופיטורים ובית הדין פעמים רבות התייחס לעצם קיום הבדיקה, לזכות לקיימה ולמשמעות שלה מבחינת פעולת המעביד בגין תוצאותיה.
פס"ד דבע 70/97 אונ' ת"א נ. ההסתדרות הכללית. בסע' 10 לפסק הדין סיקר בית הדין הארצי בפרוטרוט את שאלת בדיקת הפוליגרף ומותיר בצריך עין עמו את עצם השימוש בפוליגרף במקום העבודה וגם את ענין הגשתו כראיה.
בע"א 61/84 ביאזי ואח' נ. לוי פ"ד מב(1) 446 בעיקר סעיף 5 לפסק הדין, ועיקר אמירת בית המשפט שם היא כמו אמירתו של בית הדין כי אינו סוגר דלתו בפני
ראיות אלא שם דגש על משקלן.
גם בענין הפוליגרף השאלה רק במשקלו שכן הובאו בפני
נו ראיות מעבר לבדיקת הפוליגרף שמהן עולה התוצאה המשפטית של הליך זה.
ה. ה. כותב כב' השופט בסע' 15 לפסק הדין בענין ביאזי כי אין מניעה להתיר קבלתה של בדיקת אמת בפוליגרף בהליכים אזרחיים זאת בתנאי ראשון ששני הצדדים הסכימו לעריכת הבדיקה לענין זה כבר קבענו כי נתנה הסכמת התובע ובכתב.
תנאי נוסף לדבריו הוא כי הובעה הסכמה להגשת תוצאותיה כראיה, הסכמה כזו לא היתה בפני
נו ובכך צודק ב"כ התובע. ואולם סיפא האמור בפסקא שם היא "וכן בכפוף לשיקול דעתו של בית המשפט".
במקרה שלפנינו ענין הפוליגרף הוא רק תנא דמסייע לכן בשיקול הדעת
של בית דין זה אין לפסול את בדיקת הפוליגרף, לענין העובדה שלנתבעת אכן היה יסוד ל"חשד סביר" לפי תוצאות הבדיקה וכאמור ההסכם הקיבוצי על פיו פעלה.
לענין זה לא היה הכרח להגישה, די היה להצהיר על תוצאותיה עליהן לא היתה מחלוקת.
כאמור ביה"ד הפעיל שקול דעתו על פי ראיות אחרות שהוגשו ע"י הצדדים מסמכים, תצהירים ופרוטוקול, רק שהגשת בדיקת הפוליגרף המותרת ע"פ שקול דעת זה ועל פי הפסיקה לעיל, היתה כאמור בחזקת תנא דמסייע בלבד.
ו. ו. בעב' 913655/99 בענין מנחם גונדבי נ. (אליאנס חב' לצמיגים (לא פורסם,
להלן: פס"ד גונדבי) ) דובר בעובד שפוטר בשל חשד, שנפל עליו לאחר
שנמצא דובר שקר בבדיקת פוליגרף בעוד כל יתר העובדים נמצאו דוברי
אמת. שם נקבע כי החברה היתה רשאית לפטר את העובד אך מכיון שלא
הוכחה אשמתו, על פי אמות מידה מקובלים בבית משפט לא היתה
החברה רשאית לשלול ממנו פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ושכר בגין
הימים בהם הושעה ואולם לא זה המקרה שבפני
נו. פה העובד הושעה. ופשוט עזב מרצונו.
ז. ז. הפסיקה קובעת כי "השעיה אין פרושה סיום יחסי עובד מעביד אלא
רק התלייתם" (דבע לה/6-2 גבריאל דלאל-אורט ישראל פדע ז' עמ' 110) "ובסופם רשאי העובד לשוב לעבודה ויחסי עובד מעביד חוזרים
לנקודה שמלפני ההשעיה" (ע"ע 300178/98 דוד ביבס נ. שופרסל בע"מ
תק אר 2001(3) 59).
שם אף שקל בית הדין אכיפת יחסי עובד ומעביד לאחר זיכוי.
במקרה שלפנינו הנתבעת טענה (בתצהיר מר מן ומנוסח מכתב השעיה ב') כי היתה מוכנה להשיבו וטענתה לא נסתרה. משכך ההשעיה כאמור איננה פיטורים.
התובע עבר לעבוד, ללא רשות הנתבעת אצל מעביד אחר, לאלתר.
התובע לא ערך כל בירור עם הנתבעת לענין העסקתו בזמן ההשעיה אף שכבר היה מיוצג ע"י עו"ד.
התובע לא פנה מייד לאחר הודעת המשטרה מיום 1.2.98 וב"כ פנה רק ביום 2.6.98 ובסיפא מכתבו אינו מבקש חזרת מרשו לעבודה. לשון המכתב הנה "בנסיבות הענין ולאור הנסיבות המיוחדות שבהן הגיעה אל קיצה מערכת יחסי העבודה שבין מרשי לבינכם, הנני להציג את דרישותיו". לשון זו מדברת על קץ היחסים אף שהנתבעת מעולם לא שמה להם קץ. בצירוף כל האמור לעיל, הוכחה נטישתו את מקום העבודה והתפטרותו.

17. לאור האמור:
1. 1. משהתפטר התובע ולא פוטר ומשפעלה הנתבעת בהשעיה כדין ומשלא פיטרה את התובע לא קמות העילות בגינן תובע התובע , דהיינו לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת.
לענין פדיון חופשה לא הורם נטל ההוכחה.
2. 2. לענין סעד של פיצוי בגין עוגמת נפש וכן בגין העילה הנזיקית מבלי שיזקק בית הדין לשאלת הסמכות (שכן בנזיקין אין לו סמכות), דין תביעה זו להדחות מאחר ולא הורם נטל ההוכחה הנדרש לה כלל ומאחר והתובע לא עשה דבר אל מול המעביד להקטנת נזקו.
אף אם היתה לו עוגמת נפש המובנת מאליה מכל מקום הטענות בדבר פרסום מכוון ושיקולים פסולים לא הוכחו.
יחד עם זאת, כפי שנאמר לעיל, אם יחפוץ התובע חרף חלוף השנים כי מסמכי המשטרה נספחי התביעה וההגנה יתלו על לוח המודעות בבית המלון לשם הוכחת חפותו תהא הנתבעת חייבת לעשות כן, וזאת עפ"י תקנון ההסכם הקיבוצי.
3. 3. בנסיבות תיק זה ומחמת חלוף הזמן הרב והשתלשלות הדברים בתיק, ישלם התובע לנתבעת סך של 500 ₪ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

ניתן היום ו' באלול, תשס"ד (23 באוגוסט 2004) בהעדר הצדדים
_____________
ש. שדיאור, שופטת











עב בית דין אזורי לעבודה 1509/99 אבו-גוש מוחמד נ' מלונות הירדן מ.ה.י. בע"מ,(מלון הולידיי אין קראון פלזה ירושלים) (פורסם ב-ֽ 23/08/2004)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן