ליברפול נכסים והשקעות בע"מ - עידן פרוביזור אחזקות בע"מ, רחמים פידה, ג'י. אס. אל. אחזקות (גיא. שי. ליאור) בע"מ ואח'

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
ליברפול נכסים והשקעות בע"מ עידן פרוביזור אחזקות בע"מ רחמים פידה ג'י. אס. אל. אחזקות (גיא. שי. ליאור) בע"מ
 
ליברפול נכסים והשקעות בע"מ - עידן פרוביזור אחזקות בע"מ, רחמים פידה, ג'י. אס. אל. אחזקות (גיא. שי. ליאור) בע"מ ואח'
תיקים נוספים על ליברפול נכסים והשקעות בע"מ | תיקים נוספים על עידן פרוביזור אחזקות בע"מ | תיקים נוספים על רחמים פידה | תיקים נוספים על ג'י. אס. אל. אחזקות (גיא. שי. ליאור) בע"מ |

902726
3337/12 רעא     23/04/2013




רעא 3337/12 ליברפול נכסים והשקעות בע"מ נ' עידן פרוביזור אחזקות בע"מ, רחמים פידה, ג'י. אס. אל. אחזקות (גיא. שי. ליאור) בע"מ ואח'




החלטה בתיק רע"א 3337/12


בבית המשפט העליון


רע"א 3337/12



לפני:

כבוד השופטת ע' ארבל


המבקשת:
ליברפול נכסים והשקעות בע"מ



נ


ג


ד



המשיבים:

1. עידן פרוביזור אחזקות בע"מ



2. רחמים פידה



3. ג'י. אס. אל. אחזקות (גיא. שי. ליאור) בע"מ


4. משה חלבה


בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל אביב מיום 22.03.2012 בתיק רעא 27758-02-12
שניתן על ידי כבוד השופטת ע' צ'רניאק

בשם המבקשת:
עו"ד ע' סלוזר
בשם המשיבים:
עו"ד נ' אגמון

החלטה



בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל אביב-יפו ברע"א 27758-02-12
(כב' השופטת ע' צ'רניאק) מיום
22.3.12 אשר ביטל את החלטת בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופט צ' כספי) בעניין גילוי מסמכים ומענה על שאלונים.

השתלשלות ההליכים

1.
המשיבים הגישו נגד המבקשת תביעה לפיצוי מוסכם בהתאם להסכם מכר נכס נדל"ן שנכרת בין הצדדים. במסגרת ההליכים שהתקיימו בבית משפט השלום
בתל אביב-יפו
, דרשה המבקשת מהמשיבים לענות על שאלון ולגלות לה מסמכים הקשורים בסכסוך. לאחר שסברה המבקשת כי המשיבים לא מילאו כנדרש אחר בקשותיה ואחר הוראות בית המשפט, הגישה היא לבית המשפט קמא בקשה נוספת לגילוי מסמכים ומענה על שאלון. ביום 17.1.12 קבע כב' השופט צ' כספי בהחלטתו כי הן המסמכים הן השאלות רלבנטיים להליך, ועל כן הורה למשיבים לענות לשאלונים או להציג מסמכים כנדרש, למרות הטרחה הרבה הכרוכה בכך (להלן:
ההחלטה
).

2.
על החלטה זו ביקשו המשיבים רשות לערער לבית המשפט המחוזי
בתל אביב-יפו
. ביום 22.3.12 קבעה כב' השופטת ע' צ'רניאק כי ההחלטה נעדרת התייחסות לטענות המשיבים ולפיכך לא ניתן לבחון את סבירותה. בית המשפט קיבל את בקשת המשיבים, ביטל את ההחלטה והורה לבית משפט השלום לדון בנושא מחדש (להלן:
פסק הדין
).


מכאן הבקשה שלפניי.

3.
המבקשת סבורה שדין פסק הדין להתבטל לנוכח הוראות צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן:
צו בתי המשפט
או
הצו
). לדידה, הוראות סעיף 1(10) לצו החל על ההחלטה דנן שוללות למעשה את סמכות בית המשפט שלערעור לדון בבקשה למתן רשות ערעור. לשיטתה, כיוון שההחלטה עוסקת, בין היתר, בגילוי מסמכים כללי ובמענה על שאלונים, הרי שלמשיבים לא עמדה אפשרות כלל להגיש בגינה בקשה למתן רשות ערעור לאור הוראות הצו. עוד טוענת המבקשת כי החריגים לסעיף 1(10) לצו אינם רלוונטיים לענייננו ומשכך יש לקבל את בקשתה, לבטל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי, ולהשיב את ההחלטה על כנה.

4.
מנגד, המשיבים סבורים שדין הבקשה להידחות. לדידם, היות שבמסגרת ההחלטה הורה בית המשפט קמא על גילוי מסמכים עליהם טענו המשיבים טענת חיסיון – המהווה את אחד החריגים לסעיף 1(10) לצו – הרי שהייתה מוקנית להם הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. כמו כן המשיבים סבורים שכיוון שפסק הדין ביטל את ההחלטה בהיותה נעדרת נימוק, הרי שבכל מקרה לבית המשפט המחוזי הייתה הסמכות לבטלה. שכן, לטענתם, חובת ההנמקה גוברת על הוראות הצו ואין להחלטה הנעדרת נימוק על מה לעמוד. כמו כן המשיבים טוענים כי דין הבקשה להידחות כיוון שהמבקשת הכתירה בעצמה את בקשותיה לגילוי מסמכים באופן המקיים חריג נוסף לסעיף 1(10) לצו – בקשה בעניין גילוי מסמכים ספציפי – משכך אין להם להלין אלא על עצמם. לבסוף, גורסים המשיבים כי בקשה זו היא בקשת סרק כיוון שזה מכבר גילו הם למבקשת את כל המסמכים הרלוונטיים שיש בידיהם וענו על השאלונים כראוי.

דיון והכרעה

5.
דומה ששאלת סמכות בית המשפט שלערעור ליתן רשות ערעור בניגוד לאמור בצו טרם נידונה בבית משפט זה (רע"א 1443/11
בנק לאומי לישראל בע"מ נ' צ.ר הירש-שיווק (1993) בע"מ
, פס' 5 להחלטה (22.5.11)). עם זאת, אמקד את החלטתי זו רק בפן אחד של הסוגיה שעניינו: האם מוסמך בית המשפט שלערעור ליתן רשות ערעור על החלטה עליה אסר הצו ליתן רשות ערעור מהטעם שההחלטה נעדרת נימוק? אשר על כן, ובשל חשיבותה וראשוניותה של הסוגיה, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. ראשית אדון בפן הנורמטיבי הכללי ולאחר מכן אכריע בבקשה דנן.

צו בתי המשפט

6.
כידוע, צו בתי המשפט שנכנס לתוקף אך לפני שנים מועטות שינה את המצב המשפטי בישראל. עד למועד כניסת הצו לתוקף, ניתן היה להגיש בקשת רשות ערעור על כל החלטת ביניים בהליך אזרחי. אולם, מחוקק המשנה זיהה שמצב זה יצר עומס רב על אופן ההתדיינות המשפטית, שכן הצדדים הרבו להגיש "בקשות רשות ערעור על כל צעד ושעל" (רע"א 4104/12
מטרת מיזוג חברות בע"מ נ' גולדשטיין
, פס' 5 להחלטה (19.6.12); רע"א 1395/12
שחף ליווי פיננסי יבוא יצוא נ' עו"ד ברוך טולידאנו,
פס' 4 להחלטה (21.3.12) (להלן:
עניין שחף
)). הפתרון לבעיה זו נמצא בקביעת רשימת סוגי החלטות בעניינים בעלי אופי דיוני שעליהן לא תינתן רשות ערעור. תכלית הצו היא, אם כן, כפי שציין כבוד השופט א' רובינשטיין:

"שלא לסתום את צנרת בתי המשפט, הפקוקה בלאו הכי ממילא במקרים רבים, בהשגה ערעורית בהליכים דיוניים-ניהוליים שבעיקרם אינם מהותיים, אשר ביסודם נתונים הם לשיקולה של הערכאה הדיונית, ושהתערבות ערעורית בהם תהא נדירה ממילא. מניעת רשות ערעור בכגון דא כוונה לחיסכון בהליכים, כך שבאותם מקרים, שבודאי לא יהיו רבים ביחס, שההחלטה הדיונית היתה נהפכת – יתוקן הדבר במידת האפשר בערעור על פסק הדין כולו" (רע"א 4846/12

בר עידן יצור ופיתוח בע"מ נ' אשר אברג'ל
, פס' י' להחלטה (לא פורסמה, 10.8.11)) (להלן:
עניין בר עידן
).


יפים לעניין זה גם דברי כב' השופט נ' הנדל בעניין
שחף
פס' 5 להחלטה
:

"תכליתו של צו בתי המשפט היא לשמור על הרצף הדיוני של ניהול ההליכים בפני
ערכאה מסוימת (בש"א 5692/10
פלונית נ' פלוני

[פורסם בנבו] (9.11.2010)). זאת מתוך הבנה כי בית המשפט שבפני
ו מתנהל ההליך העיקרי – הוא הפורום הנאות לקבלת החלטות פרוצדוראליות, טכניות, באשר לאופן ניהול ההליך. כן נועד הצו למנוע סרבול מיותר וסחבת, שהן תוצאה בלתי-נמנעת מהגשת עודף בקשות רשות ערעור על כל צעד ושעל".


לסיכום, עולה מדברים אלו כי בעבר ניתן היה לבקש רשות לערער על כל החלטה שניתנה במסגרת ההליך האזרחי. עניין זה הביא לסרבול והתמשכות ההליכים, ולכן מחוקק המשנה קבע כי במספר סוגים של החלטות דיוניות לא תינתן רשות ערעור והצדדים יוכלו להשיג עליהן למעשה רק במסגרת הערעור על פסק הדין כולו. כמו כן נראה כי תכלית פרוצדוראלית-התייעלותית היא שעומדת ביסוד הצו ולא תכלית מהותית.

חובת ההנמקה

7.
כאמור, בית המשפט המחוזי בענייננו ביטל את החלטת בית משפט השלום בשל כך שהיא נעדרה נימוק כנדרש. לכן, יש לדון בקצירת האומר במשמעות חובת ההנמקה והיקפה.


סעיף 192 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובע כך:

פסק דין
בתובענה שהוגש בה כתב הגנה יכיל הרצאה תמציתית של הענין, ממצאי בית המשפט לגבי העובדות המהותיות, השאלות שעמדו להכרעה, ההחלטה ונימוקיה.


סעיף זה פורש בפסיקה כמחייב את בית המשפט לנמק את פסקי דינו והחלטותיו, ושהחלטה שאיננה מנומקת לוקה בפגם חמור (ר' רע"א 8997/07
צלר נ' עופר גבריאלי, עו"ד - מפרק חברת שט-גד שירותי טרקטורים בע"מ (בפירוק)
, פס' 12 להחלטה (22.12.08); רע"א 4224/06
דדון נ' כרמל
, פס' 8 להחלטה (21.5.07)). לחובת ההנמקה ישנן מספר מטרות. בין מטרות אלו ניתן למצוא את הרצון למנוע החלטות שרירותיות ואינטרס הכוונת ההתנהגות הטמון בהחלטות בתי המשפט (רות גביזון
"בית המשפט וחובת ההנמקה"
משפטים
ב 89 (תש"ל-תשל"א); מתן תשתית לערכאת הערעור לדון בסבירות ההחלטה ושאיפה לכך שהצדק ייראה בשקיפות לעין כל ולא רק שייעשה בפועל. עמדתי על נושא חשוב זה ברע"א 1982/05
מקומון כל הצפון נ' פלוני
(לא פורסמה, 23.1.06) (להלן
: עניין

כל הצפון
):

"ההנמקה היא שמאפשרת לצדדים להבין את הבסיס לפסק הדין והיא שמאפשרת לבית משפט שלערעור לבקרו. יתרה מזאת, להנמקה חלק חשוב בתהליך של גיבוש ההחלטה ובלעדיה לא ניתן לומר שזכה להתברר בבית המשפט. ציין זאת השופט ד' לוין: "אם כך הם פני הדברים, ואם כפי שאמר בעבר בית משפט זה "שופט אינו יוצא ידי חובתו בלי לנמק את החלטותיו" (בג"צ 79/63
טרודלר נ' פקידי הבחירות לועדות החקלאיות
, פ"ד י"ז 2503, 2516)... ואמנם, העדר הנמקה עשוי לשמש כעילה לביטול

פסק דין
(ראו: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 521). וכן מפי השופט י' זמיר: "אכן, ברור וידוע הוא כי חובה על בית המשפט לתת נימוקים להחלטה, בין אם הוא מקבל את העתירה ובין אם הוא דוחה את העתירה, אלא אם ההחלטה מקובלת על שני הצדדים. כך קובע הדין החרות וכך קובעת גם ההלכה הפסוקה... ההנמקה הנדרשת יכולה להיות, לפי נסיבות המקרה, קצרה ותמציתית."


פרופסור אהרון ברק הוסיף ופירט בדבר חשיבות העלאת נימוקים על הכתב מבחינת התהליך המחשבתי שעובר בתוך כך השופט:

"
חובת ההנמקה חשובה היא במיוחד. כל מי שהתנסה בכתיבה יודע זאת. דבר אחד הוא רעיון המשתלט על המחשבה. דבר אחר הוא העברתו של הרעיון בכור ההיתוך של ההתמודדות האינטלקטואלית המבקשת לתמוך בו, תוך מודעות לתוצאותיו. רבים הם הרעיונות אשר הצורך לנמקם הביא לחדלונם, שכן היה בהם אך הדר חיצוני שלא ניתן היה לבססו. חובת ההנמקה היא מהחשובים שבאתגרים בפני
הם חייב שופט, המפעיל שיקול דעת, לעמוד".(אהרון
ברק
שיקול דעת שיפוטי

46
(התשמ"ז)).


8.
שאלה נוספת בעניין חובת ההנמקה נוגעת להיקפה. ברי לכל העוסק במלאכת המשפט כי לא דומה הנימוק הנדרש ב

פסק דין
הדוחה תובענה לאחר קיום ישיבות הוכחות והליכים דיוניים נוספים, לנימוק הנדרש בהחלטה להקדים מועד דיון או להאריך מועד הגשת מסמכים. עמד על כך בית משפט זה באומרו:

"יש ומתחייבת החלטה המנמקת את עצמה ארוכות, יש שנדרשת הנמקה קצרה, ויש שדי בקבלתה של בקשה או דחייתה, ללא כל הנמקה. וזאת כאשר החלטה מן הסוג האחרון כמו מתבקשת מעצמה מתוך מכלול החומר המונח בפני
בית המשפט. כל מקרה ומקרה ונסיבותיו שלו" (ע"פ 446/01
רודמן נ' מדינת ישראל
, פ''ד נו(5) 25, 31 (2002).


אם כן, כאשר ניגשים לבחון אם החלטה כלשהי עומדת בחובת ההנמקה אם לאו, יש לשים לב הן לסוג ההחלטה, הן לרקע שהביא את בית המשפט לקבלה. כך, למשל, ניתן לומר באופן כללי כי

פסק דין
סופי שהתקבל ללא הסכמת הצדדים נמצא בקצה אחד של הספקטרום – בו נדרש בית המשפט לנמק כדבעי את החלטתו בהתאם לתקנות ולפסיקה, והחלטה דיונית כגון בעניין בקשה מוסכמת להזזת שעת דיון נמצאת בקצה הנגדי של הספקטרום –
בה לא נדרש לעתים כל נימוק מעבר לקבלת הבקשה או דחייתה.

היעדר הנמקה כטעם לקבלת בקשת רשות ערעור וההשלכות על צו בתי המשפט

9.
מעבר לסוגיה הרחבה של חובת ההנמקה ומשמעויותיה, יש לבחון גם את האופן בו הפסיקה נוהגת להתייחס לבקשות למתן רשות ערעור המתבססות על היעדר הנמקה בהחלטת הערכאה הדיונית. סקירה כללית של מקרים מסוג זה מעלה שבית משפט זה לא מהסס לקבל בקשות רשות ערעור על החלטות בלתי-מנומקות של בתי משפט דלמטה, ולבטלן. כך, למשל, בפסק הדין שניתן בהרכב תלתא ברע"א 10141/07
חברת עובד לוי תיעוש האבן והבנייה בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני, מפרק של חברת י. זקן מפעלי בניה בע"מ
(לא פורסם, 2.6.08) נאמר כי "במקרה בו הוציאה הערכאה הדיונית תחת ידיה

פסק דין
שאינו מנומק דיו, יש בכך כדי להוות שיקול למתן רשות ערעור" (פס' 22 לפסק הדין). דברים ברוח זו נאמרו גם ברע"פ 1950/90
יקב הגליל בע"מ נ' מדינת ישראל,
פס' 8 להחלטה
(לא פורסמה, 29.5.90)
:

"כי אז ניתן להעלות על הדעת שענין אשר נדון בפני
ערכאה כלשהי, וזו הוציאה מתחת ידיה

פסק דין
שאיננו מנומק, או שאינו מנומק די הצורך, אי אפשר לומר עליו שזכה לידון כראוי בפני
אותה ערכאה, ועל כן יש במצב ענינים זה כדי להטות את הכף לכוון של מתן רשות ערעור, במקרה שזו מתבקשת".


אף לי הזדמן לעמוד על כך שהיעדר הנמקה יכול להצדיק מתן רשות ערעור וביטול ההחלטה הבלתי מנומקת (ראו עניין
כל הצפון;
והשוו גם לרע"א 10957/08
ש.ח.ן כרמלי עבודות קבלניות בע"מ נ' החברה לפיתוח פתח –תקווה
(לא פורסמה, 2.4.09))
.

10.
אם כן, עינינו רואות כי בית משפט זה נוטה לקבל בקשות רשות ערעור כאשר מושא הבקשה הוא החלטה בלתי מנומקת שיצאה מלפני הערכאות השיפוטיות. זאת, גם בהתחשב בהלכות המקובלות בדבר קבלת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" רק כאשר הבקשה מגלה שאלה משפטית או ציבורית רחבה או במקרה בו נגרם למבקש עיוות דין (כפי שנקבע ברע"א 123/08
חניון חיפה נ' מצת אור בע"מ
, פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). במילים אחרות – הגם שבקשה המבקשת לערער על החלטה בלתי-מנומקת לא מגלה בהכרח שאלה רחבה, בית משפט זה פסק לא אחת כי היעדר הנימוק מצדיק כשלעצמו את ביטול ההחלטה. דהיינו, היעדר הנימוק מהווה פגם בהחלטה החיצוני לעניין תוכן ההחלטה וסבירותה במידה המביאה את בית המשפט להתערב בה גם ב"גלגול שלישי".

11.
כעת ניתן לשוב לשאלה המעסיקה אותנו כאן ולבחון איזו השלכה יש לדברים אלו בעניין חובת ההנמקה על בקשות למתן רשות ערעור בעניין סוגי החלטה המנויים בצו בתי המשפט. כאמור, בהתאם להוראות הצו, רשות ערעור אכן לא תינתן באשר לתוכנן של החלטות העוסקות בנושאים המנויים בו. יחד עם זאת, כשמדובר בפגם החיצוני לתוכן ההחלטה, פגם היורד לשורש העניין הפוגע בכללי הצדק הטבעי – כגון היעדר הנמקה היכן שהיה על הערכאה הדיונית ליתן נימוק – אזי למעשה אין הצו חל וממילא אין כל מניעה לתת רשות ערעור בעניין זה. במילים אחרות, צו בתי המשפט מבקש לקדם יעילות על ידי כך שהוא מונע מהצדדים לקיים הליכים ערעוריים בזמן שההליך נשמע בערכאה הדיונית במספר סוגים של החלטות, אך אינו מונע מערכאת הערעור לבחון פגם החורג מתוכן ההחלטה כגון היעדר נימוק, מקום בו סוג ההחלטה חייב הנמקה, ולהשיב את הנושא הנדון לערכאה הדיונית לצורך מתן הנמקה.

12.
לפני סיום אומר כי אינני סבורה שההכרעה האמורה תגרום לפגיעה משמעותית ביעילות הדיון, שכן ערכאת הערעור תוכל לבטל את ההחלטה הבלתי מנומקת מבלי להידרש לתוכנה ולהשיב את הדיון לערכאה הדיונית הבקיאה בעניין שתצטרך להוסיף את הנמקתה להחלטה, דבר שנדרשה לעשותו מלכתחילה.

מן הכלל אל הפרט

14.
באשר לבקשה דנן. בית המשפט קמא החליט כי המשיבים ימציאו את המסמכים או ישיבו לשאלונים אשר עסקו הן בגילוי מסמכים כלליים ושאלונים, הן במסמכים אשר ייתכן וחלה עליהם טענת חיסיון. המשיבים ביקשו לערער על כך, ובית המשפט המחוזי נעתר לבקשה וביטל את ההחלטה לנוכח העובדה שהיא נעדרת נימוק כנדרש. משמצאתי כי צו בתי המשפט אינו שולל את סמכות ערכאת הערעור לבטל החלטות בלתי-מנומקות, ושלפיכך בדין עשה בית המשפט המחוזי כשקיבל את הבקשה וביטל את ההחלטה – הרי שבכך מתייתר הצורך לדון ביתר טענות הצדדים באשר לסיווג הנכון של מסמכים ושאלונים כאלו או אחרים ותחולת הצו לגביהם.


בשל כל האמור, הערעור נדחה. המבקשת תישא בשכר טרחת עורך דין לטובת המשיבים בסך של 5,000 ש"ח.


ניתנה היום, י"ג באייר התשע"ג (23.4.2013).





ש ו פ ט ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

12033370_b02.doc

עכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








רעא בית המשפט העליון 3337/12 ליברפול נכסים והשקעות בע"מ נ' עידן פרוביזור אחזקות בע"מ, רחמים פידה, ג'י. אס. אל. אחזקות (גיא. שי. ליאור) בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 23/04/2013)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן