משיח קולט - משקר בע"מ, המכללה האזורית עמק הירדן ע"ש אלפרין

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
משיח קולט משקר בע"מ המכללה האזורית עמק הירדן ע"ש אלפרין
 
משיח קולט - משקר בע"מ, המכללה האזורית עמק הירדן ע"ש אלפרין
תיקים נוספים על משיח קולט | תיקים נוספים על משקר בע"מ | תיקים נוספים על המכללה האזורית עמק הירדן ע"ש אלפרין |

84269
2342/01 א     13/09/2004




א 2342/01 משיח קולט נ' משקר בע"מ, המכללה האזורית עמק הירדן ע"ש אלפרין




20
בתי המשפט
א 002342/01
בית משפט השלום טבריה
13/09/2004
תאריך:
כב' השופט יונתן אברהם

בפני
:

משיח קולט

בעניין:
התובעת
כהן אפרים

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . משקר בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד אפק

2 . המכללה האזורית עמק הירדן ע"ש אלפרין

ע"י ב"כ עו"ד הוד סוקול


הנתבעים
נ ג ד

המודיעה מס' 1
משקר בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד אפק

ובעניין:

נ ג ד

הצדדים השלישיים בהודעת המודיעה 1
1. המכללה האזורית עמק הירדן ע"י אלפרין
2. דורגל שרותי ניקיון בע"מ
המודיעה מס' 2
המכללה האזורת עמק הירדן
ע"י ב"כ עו"ד הוד סוקול

ובעניין:

נ ג ד
הצדדים השלישיים
בהודעת המודיעה 2
1. דורגל שרותי ניקיון בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אלוני
2. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אגבריה
פסק - דין

רקע ויחסי הצדדים

התובעת ילידת 1949 עובדת משק במקצועה. תביעתה זו הינה בגין נזקי גוף שארעו לה לטענתה ביום 28.11.99 בעת עבודתה. הנתבעת 1 (להלן: "משקר") היתה בעלים ו/או מחזיקה של מכונות למשקאות שהוצבה בשטחה של התובעת 2 (להלן: "המכללה").

חברת דורגל שרותי נקיון בע"מ (להלן: "דורגל") היתה בעת הארוע מעסיקתה של התובעת ונתנה שרותי קבלנות לנקיון למכללה. לטענת התובעת נגרמה התאונה מהחלקה על ריצפה רטובה ממשקה שנשפך עליה לאחר טיפול שבוצע במכונות המשקאות.

המכללה הגישה הודעת צד ג' כנגד דורגל בטענה כי בהסכם הקבלנות התחייבה דורגל לשפות את המכללה בגין כל נזק שיגרם לעובדיה. נתבעת נוספת בהודעה הנ"ל הינה חברת הביטוח של דורגל, הכשרת הישוב.

משקר הגישה גם כן הודעת צד ג' בה נתבעו המכללה ודורגל ובה טענה כי המכללה התחייבה כלפיה לאפשר גישה חופשית למכונות, וכי דורגל התרשלה בשמירה על הנקיון ותנאי התברואה בסביבת המכונות.

המחלוקות

המחלוקות בתחום האחריות סבו סביב אחריות הנתבעות לנזקי התובעת ומידת אחריות כל אחת מהן. כמו כן, בנוגע לזכות השיפוי של כל אחת מהנתבעות (חוזית ונזיקית) כלפי הצדדים השלישיים.

כן נתקיימה מחלוקת בשאלת הנכות התפקודית ובשאלת הנזק בכללותה.

נסיבות התאונה

לשאלת נסיבות התאונה רלוונטית עדותן של התובעת ו- 3 עובדות נקיון שעבדו איתה וכן עדותו של הטכנאי של משקר מר חיים כהן.

לאחר שמיעת העדויות אני קובע את העובדות הבאות העולות מהן:

התובעת הלכה במעבר בסמוך ל- 3 מכונות, אחת מהן לשתיה קרה השניה לשתיה חמה והשלישית לחטיפים. בהגיעה סמוך למכונות ולמשטח בו נשפך משקה מסוג שוקו, החליקה ובנפילתה שברה את מרפק ידה השמאלית.

סוג המשקה עולה ממרבית העדויות וכמו כן עולה כי מדובר בכמות לא קטנה אלא כזו שיצרה כתם שרדיוסו כ- 40 ס"מ.
אני מוצא לציין כי פרטים אלו אושרו אף ע"י טכנאי משקר שנקרא למקום לפי עדותו מיד לאחר התאונה.

מקור הנוזל שגרם להחלקה

בעניין זה, ולאור העדויות שנשמעו אני קובע כי מקורו של הנוזל במכונת השוקו הסמוכה.
עדיין נשאלת השאלה כיצד הגיע ממכונת השוקו לרצפה.
לפי עדויות עובדות הנקיון עבד במקום טכנאי של משקר חיים כהן הנ"ל וטיפל במכונה. כן נשמעה מהן עדות כי זמן קצר לפני כן היה המקום נקי.

משקר הסתמכה על דו"ח מסופון אשר לטענתה עולה ממנו כי חיים כהן טיפל במכונה זו לאחר המועד (09:30 - 10:00) בו נקבה התובעת כשעת התאונה. שכן מדו"ח המסופון עולה כי במכונה מס' 479 החל לטפל בשעה 10:23 וזוהי מכונת הקפה לפי עדותו.

לא מצאתי לסמוך על עדותו של חיים כהן שהצטיינה בזכרון מס' מכונת הקפה בה טיפל בשעה 10:23 לטענתו. זכרון זה של מספרי המכונות התברר בחקירה הנגדית כזכרון סלקטיבי ומיוחד מאוד (ראה חקירתו עמ' 48 ש' 19 ואילך) שכן כשנשאל לגבי יתר מספרי המכונות היה ספקן אחר. חיים כהן גם לא ידע להסביר מדוע 3 המכונות הסמוכות שאת מספריהן זיהה (אם כי בספקנות לגבי מכונת השתיה הקרה והחטיפים) אינן מופיעות במסופון אחת אחרי השניה כרונולוגית שעה שקודם לכן העיד כי הוא מטפל בהן אחת אחרי השניה (ראה שם ש' 27 - 28).
אשר על כן, לא סמכתי על עדותו הנחרצת בדבר זיהוי מכונת הקפה.

לאמור לעיל יש להוסיף כי נשמעו עדויות מכל עובדות הנקיון כי הטכנאי נהג להשאיר את המקום מלוכלך לאחר טיפולו במכונות ועקב כך העירו לו לא אחת. בעניין זה ניסו עדי משקר (חיים כהן ומר דוד שטרית) בעדותם הראשית לשוות גוון סטרילי לטיפול במכונה והעידו כי נוזלי הניקוי מתנקזים לדלי וכן עודפי שתיה והמכונה מפסיקה פעולתה אם הדלי מלא. אלא שבחקירה הנגדית הוכתמה תמונה סטרילית זו שכן חיים כהן הודה כי בעת פינוי הדלי נשפכים נוזלים ואף טען כי הוא מנקה בשל כך (עמ' 49 ש' 14). באופן תמוה כשנפלה התובעת נקרא דווקא הוא למקום. דווקא עדותו שלו מצמצמת את האפשרות שהמשקה הצטבר כתוצאה משימוש של סטודנטים במכונות שכן כאשר נשאל (עמ' 49 ש' 21) :

"יכול להיות שאחרי שטיפלת במכונה קורה לפעמים שמישהוא בא להוציא שוקו והכוס נתקעת או דברים כאלה"

הוא השיב:

"בוודאי, בדרך כלל זה נופל בתוך המכונה כמעט לא קורה שניתז החוצה".

על האפשרות שהשוקו נשפך מהדלי בעת ריקון הדלי, העיד גם במקום אחר (עמ' 46 ש' 20) עדות שתמכה בעדות עובדות הנקיון לפיה השאיר את המקום מלוכלך לא אחת והן העירו לו על כך, באומרו:

"אם קורה שנשפך מהדלי אז הם אומרים לנו לנקות את זה".

מוקדם יותר (שם ש' 18) העיד:

"זה נכון שהם באו אלינו בטענות למה אנחנו משאירים לכלוך".

לשאלה אם "קרה לך שהוצאת את הדלי והדלי נתקע ונשפך קצת נוזל" השיב: "הכל יכול להיות".

לסיכום עניין זה אני קובע כי מקור הנוזל עליו החליקה התובעת הינו מכונת השתיה החמה וזאת בעקבות טיפול במכונה ע"י טכנאי משקר שהותיר את המעבר בסביבת המכונה רטוב בשוקו.

מהות יחסי הצדדים

בטרם תידון שאלת האחריות, ראוי לעמוד על מהות יחסי הצדדים הנתבעים והצדדים השלישיים שכן מהות היחסים החוזיים בין המכללה למשקר, ובין המכללה לדורגל שנויה במחלוקת.

יחסי המכללה עם דורגל

מדובר לפי העדויות שנשמעו ביחסים חוזיים שכן בין הצדדים נכרת חוזה קבלנות שמהותו, אספקת שירותי נקיון ע"י דורגל למכללה.

ראשית יש להבהיר, כי אמנם בין הצדדים נחתם חוזה עובר לארוע התאונה ברם, עפ"י סעיף 10 (א) לחוזה הנ"ל, תחילת תוקפו ביום 1.12.99 היינו 3 ימים לאחר התאונה, על אף שהחוזה נחתם קודם לתאונה ביום 21.11.99. מן העדויות עולה גם כי שירותי קבלנות נקיון סופקו למכללה גם טרם תחילת תוקף החוזה בכתב ואפילו ביום התאונה ועל כך אין חולק.

בעניין זה נחלקו המכללה ודורגל בשאלה אם נטלה על עצמה דורגל לנקות את המעבר בו ארעה התאונה אם לאו.

המכללה טענה שגם נקיון מעבר זה היה באחריות דורגל. דורגל טענה שלא.

בהעדר חוזה בכתב התקף ליום התאונה, כמקור לבירור יחסי הצדדים, אין לפסול ראיות אחרות כגון עדויות בע"פ התנהגות הצדדים לפני אותה תקופה וכיו"ב.

מעדויות התובעת ויתר עובדות הנקיון שהעידו בפני
עולה כי בפועל הן נהגו לנקות מעבר זה מדי פעם, ועל אף שניקוי המעבר לא הוקצה לאף אחת מהן במסגרת סידור עבודה.

מנהלה של דורגל אילן כהן העיד כי דורגל לא התחייבה לנקות את המעבר. בעניין זה הפנה בעדותו לחוזה בכתב הנ"ל אשר נחתם לפני התאונה ולסעיף 2 בו נקבע כי שירותי הנקיון שיינתנו מפורטים בהצעת מחיר שהגישה דורגל מיום 6.10.99 ובהזמנה לקבלת הצעה שיצאה מהמכללה ביום 7.9.99. לטענתו באף אחד משני מסמכים אלה, ואף לא בחוזה, לא התחייבה דורגל לנקות את הפרוזדור הנ"ל במשך שעות היום.

לטענתו, ההתחייבות היחידה של דורגל לניקוי מסדרונות ופרוזדורים הינה במסגרת נקיון לילה כמפורט במסמכים הנ"ל.

לאחר שמיעת העדויות ועיון בטיעוני הצדדים המסקנה אליה הגעתי היא כי אכן חוזית לא התחייבה דורגל לנקות את המעבר הנ"ל על אף שעובדותיה נהגו לנקות גם שם מדי פעם. העובדות העידו שניקו במקום. מכאן אין בהכרח ללמוד על התחייבות לביצוע נקיון. התרשמתי כי הנקיון שבוצע על ידן לא בוצע מתוך חובה חוזית של דורגל אלא מתוך תודעת נקיון הנובעת מעיסוקן היומיומי. תרמה לכך העובדה שהמעבר לא הוקצה לאחריות עובדת ספציפית בניגוד ליתר חלקי המכללה. גם מהאמור בהסכם שבכתב ניתן ללמוד על אומד דעת הצדדים לגבי ההסכם שבע"פ ביניהם שכן, הזמנת ההצעה נוסחה ע"י המכללה כבר ביום 7.9.99 והצעת המחיר שתאמה אותה קדמה גם היא למועד התאונה וניתנה על ידי דורגל ביום 6.10.99.

יותר מכך, בהזמנה למתן הצעה שניסחה המכללה אף צויין בפירוש בסעיף 1: "תקופת ההסכם תהיה מ- 17.10.99 ועד 1.7.2000" היינו כוונת הצדדים הראשונית (ששונתה אח"כ בהמשך החוזה) היתה להכיל את ההסכם אף על מועד התאונה (28.11.99). בנסיבות אלה נתחזקתי בדעתי כי גם למועד התאונה התכוונו הצדדים להכיל את תנאי ההסכם שבכתב, על אף שמטעמים כלשהם הוא טרם נחתם.

על יסוד האמור לעיל אני קובע כי לא נתקיימה התחייבות חוזית מצד דורגל לניקוי המעבר בו אירעה התאונה.

מחלוקת עובדתית אחרת (העולה מהודעת צד ג' של המכללה כלפי דורגל) נוגעת לשאלה אם התחייבה כלפי המכללה מכוח סעיפים 5-6 להסכם "לשאת בכל נזקי המודיעה (המכללה - י.א.) ו/או לפצות או לשפות אותה על כל סכום אותו תחוייב לשלם לתובעת" .
עיינתי בסעיפים 5-6 להסכם ובין המכללה לדורגל ולאחר עיון סבורני שגם דינה של טענה זו להדחות.

סעיף 5 על כל תתי סעיפיו, עפ"י לשונם, נוגעים להסרת אחריות של המכללה כמעבידה כלפי עובדיה של דורגל.

המכללה לא הציגה ראיות אחרות, לבד מלשון החוזה התומכות בפרשנות אחרת.

סעיף 6 לחוזה עפ"י לשונו עוסק בגרימת נזק ע"י עובדי דורגל ואינו עוסק במקרה דנן כלל.

אשר על כן, יש לדחות את כל טענות המכללה לעניין אחריות דורגל שביסודן משמש ההסכם כעילת תביעה חוזית.

אחריות הנתבעות כלפי התובעת

נוכח העובדות שנקבעו סבורני כי המכללה ודורגל חבות כלפי התובעת יחדיו ולחוד.

אחריותה של המכללה כלפי התובעת נובעת מהיותה המחזיקה בשטח המכללה וככזו אחראית על נקיונו.

אין צורך להרחיב אודות חובת הזהירות המושגית שנקבעה לגבי מחזיק במקרקעין כלפי מי שנכנסים לאותם מקרקעין.

במקרה דנן נשתכללה גם חובת זהירות קונקרטית נוכח העובדה שהמכונה אשר טופלה תכופות מוקמה בסמוך למעבר אשר עפ"י העדויות מומש כאחד העיקריים לכניסה למכללה. הסכנה שנבעה מהחלקה כתוצאה מנוזלים שהצטברו על המעבר עקב הטיפול במכונות יצרה חובת זהירות קונקרטית.
ההתרשלות, הנובעת מאי הסרת המפגע הנ"ל או קביעת נוהלים ופיקוח שימנעו אותו, הוותה את הפרת החובה.
אחריות דומה יש להטיל על משקר בעלת מכונת המשקה והמתחזקת אותה שהטכנאי שלה היה מי שגרם ישירות למפגע. אני מוצא לציין בעניין זה כי מהעדויות עולה כי ההתנהגות הרשלנית של הטכנאי לא היתה בגדר מקרה בודד.
לסיכום, אני קובע כי הן המכללה והן משקר חבות כלפי התובעת יחד ולחוד. חלוקת האחריות הפנימית ביניהן הינה שווה לדעתי.

אשם תורם של התובעת

התובעת עבדה במכללה זמן רב לפני שנפגעה בתאונה.

הדרישה המופנית כלפי כל עובר אורח לפקוח עיניו ולהזהר ממכשולים הנמצאים בדרכו, מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר במי שעובדת במקום, מכירה את המפגעים הנ"ל ואף העידה כי העירה עליהם לא אחת לטכנאי שיצר אותם, ופעמים אף דאגה להסרתם היא וחברותיה לעבודה.

בנסיבות אלה, יש יסוד לטענת אשם תורם.
את אשמה התורם של התובעת אני מעריך ב- 25%.

הודעת צד ג' של המכללה

ההודעה של המכללה הוגשה כנגד דורגל וכנגד הכשרת הישוב אשר ביטחה את דורגל. אתייחס לטענות כלפי כל אחד מצדדי ג' הנ"ל בנפרד.
הודעת המכללה כנגד דורגל

ההודעה בוססה על עילה חוזית מחד ועל אחריות דורגל כמעבידה של התובעת מאידך.
יש לדעתי לדחות את ההודעה כולה.
קבעתי כבר לעיל, כי מחומר הראיות לא עולה שדורגל התחייבה לנקות את המעבר בו אירעה התאונה. על כן דין העילה החוזית להדחות.

העילה הנזיקית מבוססת על טענה כי דורגל הינה אחת המעוולים שגרמו לנזק שכן לא מילאה חובת זהירות כמעבידה כלפי התובעת אותה העבידה. גם בטענה זו לא מצאתי ממש, ואפרט להלן.

בהודעה נטען (סעיף 7 (א)) כי דורגל לא דאגה למקום עבודה בטוח ונקי לתובעת וכן נטען כי דורגל לא דאגה להסרת מכשולים או מפגעים ממקום העבודה. "מקום העבודה" יש לזכור הוא שטח המכללה והאחריות של דורגל לביצוע נקיון בו אינה רחבה יותר ממה שהתחייבה בהסכם. לא יעלה על הדעת להטיל על דורגל כחברת נקיון קבלנית אחריות מושגית לדאוג לנקיון כל שטח וכל מקום השייכים לאחרים, בו ימצאו עובדיה (למעט שטחים הנמצאים בהחזקתה שלה).

כן נטען בהודעה כי דורגל לא התריעה ו/או לא הזהירה כנגד אפשרות התממשות הנזק. אפילו מגיע הייתי למסקנה כי היתה זו אכן אחריות דורגל (מושגית) להתריע על כך, הרי שמן העדויות עולה כי התובעת כבר נתקלה בנפגע זה בעבר ידעה עליו והיא וחברותיה כעובדי דורגל אף התריעו מפניו. על כן אין ממש גם בטענה זו.
כן נטען כי דורגל הנהיגה שיטת עבודה לא בטיחותית ברם לא הובאו ראיות כלשהן לגבי הליקוי הבטיחותי ו/או לשיטת עבודה בטיחותית לשם השוואה.
כן נטען כי דורגל לא עשתה את הנדרש לניקוי המפגע או טיפול אולם הובהר כבר קודם שאין הדבר באחריותה. נוכח המפורט לעיל אני דוחה את הודעת צד ג' של המכללה כלפי דורגל.
הודעת המכללה כנגד הכשרת הישוב

ההודעה מבוססת על הטענה כי הכשרת הישוב ביטחה את דורגל כקבלן. משנמצא כי הוסרה האחריות מדורגל כקבלן, הרי שלא מתקיימת אחריות גם כלפי הכשרת הישוב, כמבטחת משקר ודין ההודעה בגין עילה זו להדחות גם כן.

בסיכומיו העלה ב"כ המכללה טענה נוספת (שלא הועלתה בהודעת צד ג') ולפיה חבותה של הכשרת הישוב כלפי המכללה נובעת גם מהיותה מבטחת ישירה של המכללה. בעניין זה הפנה למוצג נ/16 שהינו טופס הנושא כותרת "אישור עריכת ביטוח". הטופס מופנה כלפי "מכללה אזורית עמה"י" שהוגדרה בפסקה הראשונה למסמך כ- "צד ב'". דורגל הוגדרה במסמך כ- "צד א'". וכן כ"מבוטח". במסמך ישנו אישור לעריכת ביטוח צד ג' בגבולות אחריות עד מליון דולר כאשר המבוטח בו הינו - "המבוטח ו/או צד ב'".
המסמך נושא תאריך 8.8.99 חתום ע"י חתמת של הכשרת הישוב ונושא אף חותמת של "הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ".
בצד הכותרת "אישור עריכת ביטוח" נרשם בכתב יד: - "פוליסה מספר 2700779/99".
באישור הנ"ל צויין גם כי הביטוחים שבו "לא יצומצמו לא יבוטלו ולא יפוגו אלא אם תימסר לכם הודעה על כך בדואר רשום לפחות 60 יום מראש."
ממוצגים נ/14 ו- נ/15 שהינן תוספות לפוליסה שערכה הכשרת הישוב לדורגל לתקופת הביטוח 20.7.99 - 30.6.00 עולה כי המבוטחת היחידה באותה פוליסה הינה דורגל.
המוצג נ/16, על אף העדרה של טענה בעניינו בהודעת צד ג' של המכללה כנגד דורגל, הוצג ללא התנגדות.
יתר על כן ב"כ הכשרת הישוב גם בסיכומיו לא טען להרחבת חזית אלא למשקלו בלבד.

העד אילן כהן מנהל דורגל אישר בעדותו כי הגיש את נ/16 למכללה אך טען כי המסמך מתייחס למכרז לתקופת עבודה של חודשיים בלבד לחודשי הקיץ. לפי עדותו (עמ' 64 ועמ' 70 לפרוטוקול) אישור הביטוח הנ"ל היה תנאי שהעמידה המכללה לתחילת עבודתו (עמ' 70 ש' 11- 12).
את הטענה של אילן כהן הנ"ל, כי מדובר במסמך שנעשה רק לתקופת העסקה של 2 מחודשי הקיץ אינני מקבל.

נ/16 נערך ביום 8.8.99. אלא שעיון בתוספות לפוליסת הביטוח שהוצאה נ/14 ונ/15 מלמדות כי תקופת הביטוח בהן הינה החל מיום 20.7.99 עד 30.6.00 היינו חופפת את אותם חודשיים אליהן צמצם העד אילן כהן את נ/16. עובדה זו עומדת בסתירה לעדותו שאילו היתה נכונה, תקופת חלות הפוליסה שמספרה 27077917/99 הנקובה בנ/14 ונ/15 צריכה היתה להיות חודשיים בלבד.

נמצא אם כן כי עפ"י עדותו של אילן אכן הוצא המסמך הנ"ל ע"י הכשרת הישוב ואף נמסר למכללה.

אני מוצא לציין כי עפ"י ההסכם שבין דורגל למכללה (אשר קבעתי קודם כי עפ"י תנאיו נהגו הצדדים גם בתקופה שקדמה לתחולתו, ובה עבדה דורגל עבור המכללה) התחייבה דורגל באמצעות מנהלה אילן כהן הנ"ל לבטח את עצמה, ואת המכללה ביטוח צד ג'. (סעיף 7 להסכם).

נוכח האמור לעיל, ובהעדר ראיה כלשהיא על ביטול הפוליסה ע"י מכתב בדואר רשום, כפי שהתחייבה הכשרת הישוב במסמך הנ"ל, אני קובע כי במועד התאונה מבוטחת היתה המכללה ע"י הכשרת הישוב בהתאם לתנאים שנקבעו במוצג נ/16 וזכאית לשיפוי מהכשרת הישוב בכל סכום בו תחוייב כלפי התובעת.

הודעת צד ג' המתוקנת של משקר

הודעה זו הוגשה כנגד המכללה מחד וכנגד דורגל מאידך.

הודעת משקר כנגד דורגל

ההודעה כנגד דורגל מבוססת מחד על עילה חוזית (היינו התחייבותה כלפי המכללה למתן שירותי נקיון) ומאידך על הפרת חובותיה כמעבידה כלפי התובעת.

בשתי עילות אלה דנתי כבר במסגרת הודעת צד ג' שהגישה המכללה ושתיהן נדחו, ודינן להדחות גם במסגרת הודעת צד ג' שהגישה משקר.

הודעת משקר כנגד המכללה

ההודעה כנגד המכללה מבוססת מחד על עילה נזיקית - טענת רשלנות של המכללה כלפי התובעת, ומאידך על עילה חוזית - התחייבויות (במסגרת הסכם בין משקר למכללה) של המכללה כלפי משקר שמהותן, שמירה על מכונות השתיה, שמירה והבטחת גישה חופשית למכונה ושמירת הנקיון ותנאי התברואה בסביבת המכונה.

בעילה הנזיקית דנתי כבר במסגרת אחריות המכללה כנתבעת.
בגין עילה זו אין משקר זכאית לשיפוי שכן בתביעה העיקרית קבעתי שחלקה באחריות הנזיקית הינו מחצית, וכי היא חבה יחד ולחוד.

באשר לעילה החוזית, סעיפי החוזה שבין משקר למכללה הרלוונטיים לעניינו הם אלה העוסקים בשמירת הנקיון סביב מכונת השתיה בלבד, ולא אלה שנועדו לשמירה על גוף המכונה מנזקים ואף לא אלה שנועדו לשמירת דרך הגישה למכונה שכן התובעת לא היתה בדרכה לגשת למכונה ולהשתמש בה כשנפגעה אלא בדרכה למקום אחר.

הסעיף הרלוונטי היחיד במקרה זה הינו סעיף 9.4 להסכם הקובע:

"9.4 לשמור, ככל האפשר, על הנקיון ותנאי התברואה בסביבת המכונות"

אין ספק כי נוכח הניסוח "ככל האפשר" טעון היקף תחולתה של החובה לשמור על הנקיון בסביבת המכונה פרשנות.

השאלה הפרשנית הספציפית במקרה דנן הינה האם היקף החובה משתרע גם על הסרת מפגעים שנוצרו בגין טיפול של טכנאי משקר במכונה כמו במקרה דנן.

סבורני שלא לכך התכוונו הצדדים.

סעיף 9 בכללותו משקף תכלית חוזית של הבטחת פעולה תקינה יומיומית ושוטפת של מכונת השתיה.
יש לזכור כי מדובר במכללה בה לומדים מאות סטודנטים ויותר שהינם משתמשים פוטנציאלים. האחריות להבטחת פעולה יומיומית ושוטפת הוטלה בחוזה על המכללה, בסעיפים 9.1 - 9.6 להסכם.

לא כן האחריות לתקינות מכנית ותחזוקתית של המכונה.
להבטחת התקינות המכנית והתחזוקתית הוכנס להסכם סעיף 9.7 להסכם בו ניתנה רשות לנציגי ועובדי משקר להיכנס למטרה זו למכללה, במיוחד.

סעיף 9.7 מפנה לסעיף 7.1 להסכם הנ"ל וזה מפרט את הפעולות שבאחריות משקר לבצע וביניהן:

"...טיפול בה...אספקת המוצרים והכנסתם למכונה, תיקון המכונה ותחזוקתה, ניקוי המכונה וריקונה מכספים...".

נמצא אם כן כי עפ"י ההסכם עצמו עולה חלוקת אחריות כאשר הקו המפריד הינו אבחנה בין פעולה יומיומית שוטפת שאין כרוכים בה טיפול תחזוקתי במכונה לבין פעולה ספציפית שעניינה תחזוקת המכונה. במקרה האחרון האחריות היא על משקר כך נקבע מפורשות בסעיף 7.1 להסכם.
קבעתי לעיל כי המפגע שנוצר מקורו בטיפול תחזוקתי שביצע הטכנאי במכונה עובר לתאונה.

בנסיבות אלה, לא ניתן להטיל אחריות חוזית על המכללה כלפי משקר מכוח סעיף 9.4 להסכם או מכוח ההסכם הנ"ל בכלל.

אשר על כן, יש לדחות גם את הודעת צד ג' של משקר בכללותה.

סיכום שאלת האחריות

לסיכום שאלת האחריות אני קובע כי האחריות לנזקי התובעת חלה על משקר והמכללה בחלקים שווים וכי המכללה זכאית לשיפוי מהכשרת הישוב כמבטחת שלה.
נזקי התובעת

נתוני יסוד לחישוב הנזק

נכותה האורטופדית הרפואית של התובעת הינה 10%, על כך אין חולק.

התובעת אושפזה בין המועדים 28.11.99 - 1.12.99, 4.2.01 - 5.2.01, 4.3.01 - 6.3.01.
התובעת ילידת 1949 בת 55 כיום (בת 50 במועד התאונה). עובר לתאונה עבדה התובעת כשכירה בחברת הנקיון דורגל והשתכרה בתפקיד אחראית על עובדות נקיון ועובדת נקיון בעצמה. מתלושי שכר שהציגה עם תצהירה עולה כי עבדה בחברת אשמורת החל מחודש 11/96 לפי שכר לשעה והשתכרה 16.5 ₪ לשעה.

ביום 20.10.99 (כפי שעולה מתלוש שכר לחודש 11/99 של חברת דורגל) עברה לעבוד בחברת דורגל באותו תעריף ( 16.5 ₪ לשעה). תנאי עבודתה בחברת דורגל לא כללו הפרשות לקרן פנסיה (אשר נתקיימו קודם לכן בתנאי עבודתה בחברה הקודמת אשמורת).

לאחר התאונה לא שבה התובעת לעבוד בחברת דורגל. היא שבה לעבודה בחודש 3/02 בחברה אחרת נאות טבריה (1998) בע"מ. מתלושי שכר שהציגה לחודשים 4/02 עד 9/02 עולה כי השתכרה בממוצע לחודשים אלה סך של 3,755 ₪ ברוטו ובתוספת הצמדה להיום 3,792 ₪.

התובעת צירפה גם תלושי שכר מתקופת עבודתה בחברת אשמורת לחודשים 1/99 - 10/99 (למעט חודש 4/99 שלא הוצג).
שכרה הכולל (למעט פיצויי פיטורין) לתקופה זו עמד על 39,087 ₪.
לפי תלוש השכר לחודש התאונה היא השתכרה בחודש התאונה 3,685 ₪.

לפי עשרת תלושי השכר שהוצגו השתכרה התובעת עובר לתאונה ב- 10 חודשים (למעט חודש 4/99 כאמור לעיל) 42,772 ₪ ועל כן שכרה הממוצע החודשי עמד ע"ס 4,277 ₪ לפני התאונה. שכר זה כשהוא צמוד למדד נכון להיום עומד על סך 4,587 ₪.

אובדן שכר בעבר

לטענת התובעת היא פוטרה מעבודתה עקב התאונה והצליחה למצוא עבודה אחרת רק ב- 3/02 היינו 27 חודשים מאוחר יותר. התובעת טוענת כי בגין כל התקופה הנ"ל יש לפסוק אובדן שכר מלא. לאחר תקופה זו ועד היום יש לטענתה לפסוק לה את ההפרש בין שכרה דאז ושכרה דהיום וכך גם לעתיד.

הנתבעת טוענות כי יש לחשב אובדן שכר מלא לתקופה של 6 חודשים בלבד ולאחר תקופה זו ועד היום יש לפסוק אובדן שכר גלובלי של 5,000 ₪ בלבד.

אובדן שכר מיום התאונה עד 1.6.00

נוכח הסכמת הצדדים בנוגע לתקופת 6 החודשים שלאחר התאונה אני פוסק לתובעת עבור 6 החודשים שלאחר התאונה (עד ליום 1.6.00) כדלקמן:

27,522= 4,587 x 6

כן זכאית התובעת לריבית ממחצית התקופה הנ"ל היינו מיום 1.3.00 בסך של 5,938 ₪.

בתוספת הריבית עומד הסכום ע"ס 33,460 ₪.

אובדן שכר מיום 1.6.00 עד 1.3.02 (21 חודשים).

במועד 1.3.02 החלה שוב התובעת לעבוד.

כפי שצויין לעיל חלוקים הצדדים לגבי אופן חישוב אובדן ההכנסה בתקופה זו. התובעת טוענת לאובדן שכר מלא עקב פיטוריה מעבודתה. הנתבעים מכחישים.

מחומר הראיות ובפרט עדותו של אילן כהן מנהל דורגל עולה כי מדובר היה בעובדת חרוצה ומסורה וכי עקב פגיעתה בתאונה נאלץ למלא את מקומה ע"י עובדת אחרת. דבריו אלה תומכים בטענתה כי בעקבות התאונה פוטרה מעבודתה שכן את מקומה תפסה אחרת.

בשקלול כל הנתונים סבורני כי יש לחשב את אובדן שכרה של התובעת לתקופה זו חישוב גלובלי על בסיס של אובדן מחצית משכרה עובר לתאונה ובסה"כ ל- 21 חודשים 96,327 ₪.

בצירוף הפרשי ריבית ממחצית התקופה 15.4.01 עד היום, בסך 15,734 ₪, עומד הסך הנ"ל על 112,061 ₪.

אובדן שכר מיום 1.3.02 עד 1.9.04 - 30 חודש

במועד 1.3.02 שבה התובעת לעבוד.

לטענת התובעת יש לפסוק לה כאובדן שכר את הפרש השכר כולו בין שכר ע. ממוצע עובר לתאונה לבין זה שהיא משתכרת כיום, לאחריה.

יש לדעתי להביא בחשבון גורמים נוספים. האחד הוא סוג העבודה בה עסקה התובעת, עבודת נקיון (עולה מעדותה שיחד עם היותה אחראית עסקה בעצמה גם בנקיון) והשני הוא גילה של התובעת שביום התאונה היתה בת 50. יש על כן להביא בחשבון את האפשרות שהתובעת לאור גילה לא היתה מתמידה ממילא בעבודה שהינה עבודת כפיים עד צאתה לגמלאות והיתה נצרכת ממילא בשל גילה לעבודה קלה יותר כגון זו שבה היא עובדת כיום.
את אובדן השכר לתקופה זו (וכן לעתיד) יש לדעתי להעמיד על 75% מההפרש בין שכר התובעת לאחר התאונה לזה שקדם לה.

האובדן החודשי - = (3,792- 4,587) x 75% = 596 ₪.
סה"כ אובדן שכר ל- 30 חודש: 17,880 ₪ = 596 x 30
בצירוף הפרשי ריבית ממחצית התקופה (1.6.03) ועד היום בסך 1,183 ₪ עומד הסך הנ"ל על 19,063 ₪.

הוצאות בעבר

התובעת חברה באחת מקופות החולים ולא נשאה בעלות הטיפולים בה.

התובעת לא הציגה קבלות אודות הוצאות אולם נוכח פגיעתה ואשפוזה אין ספק כי נגרמו לה הוצאות לצורך נסיעות לאותם טיפולים (כולל פיזיוטרפיה).

אני פוסק לתובעת בגין הנ"ל על דרך ההערכה סך של 4,000 ₪ להיום.

עזרת צד ג' בעבר

אין חולק כי לתובעת נגרמה תקופת אי כושר ממושכת. בתקופה זו נזקקה לעזרת קרובי משפחה. אין מדובר בעזרה רגילה שכן באופן רגיל לא נזקקה התובעת לעזרה זו. התובעת לא טענה להעסקת עוזרת ולא הציגה קבלות או אסמכתאות אודות תשלומים לעוזרת היינו, את העזרה קיבלה מקרובי משפחתה.
גם בעניין זה סבורני שיש לפסוק סכום גלובלי אותו אני מעריך בסך של 3,000 ₪ להיום.

כאב וסבל

בהתחשב בנכותה הרפואית של התובעת, בתקופות האשפוז והניתוחים שעברה, ובמהות הפגיעה שנגרמה לה אני פוסק לתובעת בגין כאב וסבל סך של 50,000 ₪ נכון להיום.

אובדן כושר השתכרות לעתיד

את חישוב הנזק בראש נזק זה סבורני כפי שציינתי כבר (בנוגע לחישוב אובדן השכר בעבר, ולאחר חזרתה לעבודה) שיש לעשות עפ"י הפרש השכר בין שכרה עובר לתאונה ובין שכרה להיום, בניכוי מרכיב של 25% בגין גילה והצורך בהסבת מקצוע ממילא.
לתובעת נותרו 12 שנות עבודה עד לגיל הפרישה (67 כיום)

מקדם ההיוון: 120,8041
אובדן השכר החודשי 596 ₪.
אובדן השכר לעתיד 72,000 ₪ = 120,8041 x 596

אובדן פנסיה לעתיד

כפי שהובהר לעיל, כחודש לפני התאונה שונו תנאי השכר של התובעת בשל תחלופת מעביד ולפי תנאי העסקתה החדשים לא היתה זכאית התובעת להפרשה לפנסיה, ללא קשר לפגיעה שאירעה לה בעבודתה.

הוצאות ועזרת צד ג' לעתיד

לא מצאתי שיש לפסוק בגין ראשי נזק אלו סכום כלשהוא.

סיכום נזקי התובעת

אובדן שכר בעבר - 164,584 ש"ח.
הוצאות בעבר - 4,000 ש"ח.
עזרת צד ג' בעבר - 3,000 ש"ח.
כאב וסבל - 50,000 ש"ח.
אובדן כושר השתכרות לעתיד - 72,000 ש"ח.
סה"כ - 293,584 ש"ח.

בניכוי אשם תורם

בניכוי אשם תורם בשיעור של % 25 יתרת הסכום עומדת ע"ס 220,188 ₪.
ניכוי תגמולי מל"ל

התובעת קיבלה מהמל"ל דמי פגיעה וכן תגמולי נכות שערכם נכון להיום עומד ע"ס 122,769 ₪.

בניכוי הסך הנ"ל מסכום הפיצוי עומדת יתרת הפיצוי להיום ע"ס 97,419 ₪.

סיכומו של דבר

בתביעה העיקרית

אני מחייב את המכללה ומשקר יחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 97,419 ₪.

בנוסף ישולם לתובעת שכ"ט עו"ד 20% ומע"מ מן הסך הנ"ל.

בנוסף ישולם לתובעת בגין הוצאות המשפט לרבות אגרה, שכ"ט מומחה והוצאות אחרות סך של 4,000 ₪.

בהודעת צד ג' שהגישה משקר

הודעת צד ג' שהגישה משקר כנגד המכללה וכנגד דורגל נדחית. משקר תשלם לכל אחד מהנתבעות בהודעה שהגישה הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ ומע"מ כדין.

בהודעת צד ג' שהגישה המכללה

הודעת צד ג' שהגישה המכללה כנגד דורגל נדחית ללא צו להוצאות.

הודעת צד ג' שהגישה המכללה כנגד הכשרת הישוב מתקבלת. הכשרת הישוב תשפה את המכללה בכל סכום בו חוייבה המכללה כלפי
התובעת ובנוסף בהוצאות משפט בסך 3,000 ₪ ומע"מ.

המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.

ניתן היום כ"ז באלול, תשס"ד (13 בספטמבר 2004) בהעדר הצדדים.

יונתן אברהם
, שופט
002342/01א 111 מיכל בן-יאיר








א בית משפט שלום 2342/01 משיח קולט נ' משקר בע"מ, המכללה האזורית עמק הירדן ע"ש אלפרין (פורסם ב-ֽ 13/09/2004)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן