מטרו מוטור שיווק (1981) בע''מ - מדינת ישראל, רשות המיסים, אגף המכס והמע''מ
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
מטרו מוטור שיווק (1981) בע"מ

מידע על מדינת ישראל    מידע על רשות המיסים    מידע על אגף המכס והמעמ   



מטרו מוטור שיווק (1981) בע''מ - מדינת ישראל, רשות המיסים, אגף המכס והמע''מ

תיק אזרחי 1040/07     10/06/2013 (א)



תיקים נוספים על מטרו מוטור שיווק (1981) בע"מ
תיקים נוספים על מדינת ישראל
תיקים נוספים על רשות המיסים
תיקים נוספים על אגף המכס והמע"מ




א 1040/07 מטרו מוטור שיווק (1981) בע"מ נ' מדינת ישראל, רשות המיסים, אגף המכס והמע"מ








בית משפט השלום בבית שמש



ת"א 1040-07 מטרו מוטור נ' מדינת ישראל
- רשות המיסים




בפני

כב' השופטת
חגית מאק-קלמנוביץ


התובעת

מטרו מוטור שיווק (1981) בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד גיל נדל
וקרן לוי-חפץ



נגד


הנתבע
ת

מדינת ישראל
, רשות המיסים
,
אגף המכס והמע"מ


ע"י עו"ד חגי דומברוביץ'
מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)



פסק דין


המחלוקת
1.
התובעת היא חברה העוסקת בייבוא טובין. בראשית 2003 ייבאה התובעת מארצות הברית לישראל אופנועי ים מתוצרת
kawasaki motors u.s.a
(להלן: הטובין). השאלה השנויה במחלוקת בתיק זה היא חבותה של התובעת בתשלום מכס בגין ייבוא הטובין. בתמצית טוענת התובעת כי היא פטורה מתשלום מכס מאחר שבידיה "תעודת מקור" המצביעה על כך שהטובין יוצרו בארה"ב, ועל כן הם פטורים ממכס. הנתבעת טוענת כי תעודת המקור לא הוצגה בפני
המכס במועד הקובע ואף לא זמן קצר לאחר מכן, ועל כן הפטור אינו חל.
2.
בשנת 1985 נחתם הסכם סחר בין ישראל לבין ארצות הברית. ההסכם קבע אזור סחר חופשי בין שתי המדינות, תוך ביטול תשלומי מכס והסדרים מגבילים נוספים לעניין הסחר בין שתי המדינות, לגבי מוצרים שמקורם באותן מדינות. בהתאם להסכם טובין מתוצרת ארצות הברית זכאים לפטור חלקי או מלא ממכס, בכפוף לעמידה בתנאי המקור. תנאי המקור נקבעו בנספח 3 להסכם, והם דורשים בין היתר כי לטובין תונפק תעודת מקור אמריקאית מקורית שהונפקה על ידי היצואן (להלן: תעודת מקור). כן נקבע בסעיף 9 לנספח 3 להסכם הסחר כי הגשת תעודת המקור תהיה בהתאם לתקנות הפנימיות של מדינת הייבוא (תצהיר דוד חורי סעיפים 3-10 והנספחים לתצהיר).
3.
מר דוד חורי, מנהל מחלקת ייצוא וכללי מקור ברשות המיסים
, פירט בתצהירו, ונראה כי אין מחלוקת בעניין זה, כי תעודת המקור היא מסמך מהותי ועליה לכלול פרטים מהותיים כגון תיאור הטובין, פרטי היצואן, משקל הטובין, הצהרת היצרן. תעודת המקור צריכה להיחתם על ידי היצואן, ואם היצואן אינו היצרן נדרשים גם אישור נוטריוני וחתימה של לשכת המסחר.
לעניין הגשת תעודת המקור הפנה הסכם הסחר, כאמור, לדין הפנימי של מדינת הייבוא.
4.
סעיף 12 לצו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין (להלן: תעריף המכס) קובע כתנאי להחלת העדפת המכס הגשה של אחד מבין שני מסמכים: מסמך העדפה או, הרלוונטי לענייננו, "תעודת מקור, כמשמעותה בהסכם הסחר עם ארה"ב, קנדה או מקסיקו, לא יאוחר משעת התרת רשימון היבוא שבו נרשמו מוצרים אלה". דהיינו, תנאי לזכאות לפטור ממכס הוא הגשת תעודת המקור בשעת התרת רשימון הייבוא. נוהלי המכס מאפשרים הגשת הרשימון הפיזי על צרופותיו לבית המכס יום לאחר התרת הרשימון (הנעשה באופן ממוחשב), כך שלמעשה ניתן להגיש את תעודת המקור יום לאחר התרת הרשימון. בהתאם לנהלי המכס יש להגיש את תעודת המקור המקורית, ואין די בהעתק או בצילום (סעיפים 11-15 לתצהיר דוד חורי). במקרים חריגים או כאשר מתעוררת בעיה לגבי תעודת המקור, ניתן לפנות לגורמים שונים בבית המכס וכן לוועדות שהוקמו לעניין זה, לפני או אחרי התרת הרשימון, בהתאם לנסיבות (סעיף 16 ואילך לתצהיר הנ"ל).
5.
בענייננו, הטיפול בענייני המכס בשמה של התובעת נעשה על ידי סוכן המכס שלה, אוריין שירותי מכס (1985) בע"מ (להלן: סוכן המכס). הטובין הותרו לשחרור מהמכס ביום 2.4.03 באמצעות התרה ממוחשבת, על פי רשימון מספר 310253547. ביום 3.4.03 מסר סוכן המכס לבית המכס בחיפה את מסמכי היבוא. אין מחלוקת על כך שתעודת המקור המקורית לא היתה בין המסמכים שנמסרו למכס. בעקבות כך הוצאה לתובעת הודעת גרעון בסך 33,259 ₪, והיא נדרשה להפקיד ערבות בנקאית. ביום 10.9.03 התכנסה ועדת תעודות שוק לדון בבקשת התובעת להכיר בתעודת המקור שלה על אף שלא הוגשה במועד. הועדה דחתה את הבקשה ולא הכירה בתעודת המקור, ולאחר מכן חילטה את הערבות הבנקאית שהפקידה התובעת.
פרטי האירועים שבין מועד שחרור הטובין לבין החלטת הועדה הם נשוא

פסק דין
זה.
מהו מועד המצאת תעודת המקור
6.
טענתה העיקרית של התובעת במישור העובדתי היא שאי הגשת תעודת המקור היתה תוצאה של תקלה בהגשת המסמכים. התקלה התגלתה מיד לאחר התרת הרשימון והוצאת הודעת הגרעון על ידי הנתבעת, תעודת המקור המקורית נמסרה למכס יום עבודה אחד לאחר הוצאת הודעת הגרעון, ימים ספורים לאחר שחרור הטובין, ביום 6.4.03. התובעת מוסיפה וטוענת כי כאשר מדובר בטעות אנוש שהביאה לעיכוב של מספר ימים בלבד בהגשת התעודה המקורית, וכאשר התעודה היתה בידי סוכן המכס במועד הרלוונטי, על הנתבעת לקבל את התעודה גם באיחור של מספר ימים.
7.
אני דוחה את טענתה העובדתית של התובעת בנוגע למועד הגשת תעודת המקור. הראיות מצביעות על כך שהאיחור בהגשת תעודת המקור לא היה איחור של מספר ימים ואף לא מספר שבועות כי אם איחור של חודשים. תעודת המקור לא הוגשה למכס לכל הפחות עד יום 15.6.03, ונראה כי הוגשה רק בחודש אוגוסט 2003. בנסיבות אלו לא היה מקום להכיר בתעודת המקור.
8.
לטענת התובעת תעודת המקור, יחד עם יתר המסמכים, הוגשו לבית המכס על ידי מר שי גבאי, עובד של סוכן המכס, ונמסרו לגב' דינה סקולץ, עובדת המכס. שני המעורבים, מר גבאי והגב' סקולץ, לא העידו בתיק זה, כך שהעובדות הרלוונטיות לא נשמעו מפיהם של העדים המעורבים, ועל כך יש להצטער. שני הצדדים נתנו הסברים להימנעות מהבאת העדים. התובעת טענה כי מוסר המסמכים הוא שליח בלבד, ועדותו מתייתרת לנוכח עדותה של הגב' גילה מימוני, אשר עמדה בקשר עם הנתבעת (עמ' 9, 10 לסיכומי התובעת).
הנתבעת הבהירה בסעיפים 44, 45 לסיכומיה (הנסמכים גם על עדותה של הגב' הרוש בעמ' 28) כי סקולץ לא זכרה כלל את האירוע שהתרחש מספר שנים קודם לכן ואת פרטיו. אף על פי כן אני סבורה שכאשר מדובר בשאלת עובדתית ממוקדת שיש בה כדי להשפיע על התיק כולו, ראוי היה להביא את העדים המעורבים, ולו כדי להבהיר מפיהם כי אינם זוכרים את האירוע.
9.
מאחר שההימנעות באה משני הצדדים, כאשר הן התובעת והן הנתבעת לא הביאו לעדות את העד הנדרש מצידם, גם ה"סנקציה" הראייתית פועלת כלפי שני הצדדים, אם כי מאחר שנטל הראיה מוטל על התובעת, הרי שמחדלה משמעותי יותר. מכל מקום, הראיה הטובה ביותר אינה בפני
וקביעת הממצאים העובדתיים תתבסס על הראיות הקיימות.
דיון בגירסת התובעת לעניין המצאת תעודת המקור
10.
התובעת טוענת כי תעודת המקור לא הוגשה עם הרשימון בשל טעות של מר גבאי, העובד שהגיש את המסמכים למכס. כך הצהירה הגב' גילה מימוני, ששימשה בתקופה הרלוונטית כמנהלת ייבוא ותפעול בסניף חיפה של סוכן המכס:
11.
בסעיף 3 לתצהיר הצהירה מימוני כי המשרד מחזיק עבור כל משלוח שני תיקי מסמכים, תיק אחד ובו מסמכים מקוריים המיועד להגשה למכס, ותיק נוסף עם העתקי המסמכים, המיועד להנהלת החשבונות ולתיוק פנימי. בסעיפים 4-6 לתצהירה תיארה כי בשל לחץ ועומס הוגש בטעות למכס חיפה תיק ובו העתקי המסמכים במקום התיק עם המסמכים המקוריים. המסמכים הוגשו על ידי עובד בשם שי גבאי. היא הוסיפה כי כשהתקבלה במחשב הודעת הגרעון יצרו קשר עם המעריכה דינה סקולץ והתחייבו להגיש את המסמכים המקוריים. ביום העסקים הבא, יום ראשון 6.4.03, הורתה לשי גבאי להגיש את תיק המסמכים המקוריים ישירות לידי המעריכה, והמעריכה אישרה כי קיבלה את תעודת המקור המקורית ותתייעץ עם הממונים עליה.
12.
העדה צירפה כנספח ב' לתצהירה שחזור של האירועים, בו כתבה כי ביום 3.4.03 כי "תיק התקבל בחיפה ונותב למכס בטעות, ללא תעודת מקור". הטענה בדבר החלפת תיק המסמכים הפנימי לבין התיק ובו המסמכים המקוריים אינה נזכרת במסמך זה. גם בתצהיר קודם שהכינה העדה ביום 14.11.04 וצורף כנספח ג' לתצהירה הנוכחי, לא הופיע סיפור כפל התיקים אלא נאמר ש"עקב טעות אנוש לא כללו מסמכי היבוא את תעודת המקור המקורית, אשר נותרה במשרדנו בחיפה". ראוי לציין גם כי הפעולות שבוצעו מתוארות בלשון רבים, ולא ברור כלל אם העדה היא שביצעה אותם או היתה מעורבת בהן.
13.
עד נוסף מטעם התובעת היה מר רמי מאירי, מנהל היחידה העיסקית בחברת סוכן המכס. התצהיר שמסר כולל ברובו הגדול עובדות שאינן ידועות לו מידיעתו האישית, וכן ניתוח עובדתי ועדויות שמיעה. העד עצמו מסר בחקירתו הנגדית כי הוא יושב במשרדי החברה בלוד ולא בחיפה, ואינו יודע מה הוגש בפועל למכס (עמ' 9 שורה 23-עמ' 10 שורה 7).
14.
לתצהירו של מר מאירי צורפה ההתכתבות בין התובעת לבין המכס בתקופה הרלוונטית. במכתב מיום 6.4.03 המופנה למכס, נספח ג' לתצהירו, כתב מאירי: "בשל טעות טכנית וכשל בעת ביקורת המסמכים צורפו לרשימון העתקי החשבון ותעודת המקור. ומסמכי המקור הועברו לתיוק. אנו מתנצלים על כך...". לטענת מאירי בסעיף 6 לתצהיר, יחד עם מכתב זה נמסרה למכס ביום 6.4.03 תעודת המקור המקורית. אולם המכתב אינו מציין את העובדה שהתעודה מצורפת אליו. יתרה מזאת, מאירי עצמו ביקש למעלה מחודש מאוחר יותר לאפשר לו להגיש את מסמכי הייבוא המקוריים, כפי שאפרט בנוגע לנספח ו' לתצהיר. כך שברור שבמועד זה התעודה המקורית עדיין לא צורפה.

נספח ד' לתצהיר מאירי הוא מכתב המכס מיום 15.4.03, המבהיר כי הגרעון עומד בעינו כיון שתעודת מקור חובה להגיש לא יאוחר משעת התרת רשימון. נספח ה' לתצהיר - מכתב המכס מאותו מועד לפיו הגרעון עומד בעינו כיון ש"תעודת מקור לא צורפה לרשימון".
15.
במכתב מיום 11.5.03 אל סגן גובה המכס, נספח ו' לתצהירו, הסביר מר מאירי כי בשל טעות חמורה ומצערת המסמכים המקוריים נשארו בתיוק, והוא מבקש "לאפשר לנו לצרף את מסמכי היבוא המקוריים לרשימון הנדון ולבטל את הודעת הגרעון". מכאן שבמועד זה, 11.5.03, למעלה מחודש לאחר שחרור המכולה, המסמך המקורי עדיין לא היה בידי המכס. עם זאת, מאירי אינו כותב גם במכתב זה כי הוא מצרף אל המכתב עצמו את תעודת המקור או לכל הפחות את העתקה, ועל כך אי אפשר שלא לתמוה.
16.
נספח ז' לתצהיר מאירי הוא תשובת המכס מיום 15.6.03 לבקשה לביטול גרעון: "למכס הוגשו מסמכים מקוריים כמו חשבון ספק ופירוט. צילום של תעודת המקור לא הוגש בכלל וזה בניגוד לעובדות שציינתם במכתבם ולכן הגרעון בעינו עומד". במכתב זה נסתרת, למעשה, טענת התובעת בדבר החלפת התיקים, שכן על פי אותה גירסה אמורים היו להימצא בידי המכס צילומים של תעודת המקור ושל מסמכים מהותיים נוספים – חשבון ספק ופירוט.
מסמך זה, נספח ז' לתצהיר מאירי, נחתם ע"י הגב' אירנה אזרלסקי, מהנדסת, ממונה פרוייקטים בבית המכס חיפה. המכתב נכתב בשלב מוקדם יחסית של ההליכים, כאשר ההתכתבות התנהלה בין אנשי המקצוע ללא מעורבות של עורכי דין, כך שנראה שהוא לא נערך בציפיה להתדיינות משפטית עתידית. על כן ניתן לייחס משקל רב לאמור בו. על אף שמדובר בעניין מהותי מאין כמותו, התובעת או סוכן המכס לא מצאו לנכון להשיב למכתב זה ולהעמיד דברים על דיוקם, ואם השיבו לא צירפו את התשובה לתצהיריהם. על כן אני סבורה שיש לקבל את האמור במכתב ואני קובעת כי כך אכן היה מצב העובדות, וכי בידי המכס נמצאו מסמכים מהותיים מקוריים, אולם לא נמצא לא העתק ולא צילום של תעודת המקור.
17.
הסתירה בין עובדות אלו לבין גירסת התובעת בדבר החלפת התיקים היא כפולה, ובאה לביטוי הן בכך שלא נמסר צילום של תעודת המקור, הן בכך שנמסרו מסמכים מקוריים, ולא צילומים, של מסמכים מהותיים אחרים - חשבון הספק והפירוט.

זאת ועוד: גם במועד זה התובעת וסוכן המכס לא נקטו בצעד המתבקש ולא ביקשו להגיש את תעודת המקור או העתקה באופן מיידי, על מנת לצמצם את תקופת חוסר הוודאות.
18.
בנספח יא לתצהיר, מכתב אל הגב' אדית הרוש ממונה תפ"ג במכס חיפה, תיאר מאירי בהמשך לשיחה עם הגב' הרוש את השתלשלות העניינים. הוא כתב כי "בשל הלחץ לשחרור המטען במהירות נשכחה תעודת מקור ולא צורפה למסמכים אשר הועברו למכס אלא רק החשבון המקורי עם יתר מסמכים הנלווים". מר מאירי עצמו זנח, איפוא, את גירסת החלפת התיקים ולא חזר עליה עוד. הפעם טען כי תעודת המקור נשכחה בשל הלחץ לשחרור המטען במהירות. בסעיף 21 לתצהירו טען כי למכתב זה לא צירף את תעודת המקור המקורית ולא העתק שלה. לטענת הנתבעת במועד זה הועברה תעודת המקור לראשונה אל המכס.
19.
מהאמור עד כה עולה כי גירסת חילופי התיקים הועלתה על ידי העובדים השונים של סוכן המכס לחלופין, כאשר בחלק ניכר מהמכתבים טענה זו לא נזכרה כלל. הגירסה אינה עומדת במבחן המציאות, שכן בפועל נמסרו למכס מסמכים מהותיים מקוריים אחרים – חשבון הספק והפירוט, ואילו תעודת המקור לא נמסרה כלל ואף לא נמסר צילום שלה.
20.
עוד עולה מהעובדות המתוארות (המבוססות על תצהירי התובעת עצמה ונספחיהם), כי תעודת המקור לא נמסרה למכס לכל הפחות עד יום 15.6.13, ויתכן שאף מאוחר יותר. זאת משום שבנספח ו' מיום 11.5.03 כתב מר מאירי עצמו שהוא מבקש להגיש את מסמכי המקור, ובכך הודה שהמסמכים טרם הוגשו, ובנספח ז', המכתב מיום 15.6.13, כתבה הגב' אזרלסקי מהמכס כי תעודת המקור לא הוגשה. אמנם מכתב זה מתייחס ישירות לצילום של התעודה ולאו דוקא לתעודה המקורית, אולם אני סבורה שמהקשר הדברים ברור כי הכוונה הן לצילום והן, מקל מחומר, למקור. כך העידה גם הגב' הרוש שהיתה בתקופה הרלוונטית ממונה על כותבת המכתב, בחקירתה בעמ' 22 שורות 17,18.
21.
אני קובעת, איפוא, כי תעודת המקור נמסרה לנתבעת לא לפני יום 16.6.03. קביעתי מסתמכת בשלב זה על הראיות שהוגשו על ידי התובעת עצמה והעדים מטעמה. המסקנה מתחזקת עוד לנוכח הראיות הנוספות הקיימות בתיק, כפי שאפרט להלן.
מקורות ראייתיים אפשריים נוספים בנוגע למועד המצאת התעודה
22.
התובעת טוענת כי הסכמת הנתבעת להעביר את המחלוקת להחלטת ועדת הייבוא מעידה על כך שתעודת המקור היתה בידי הנתבעת כבר בחודש יוני, שכן הועדה לא היתה מתכנסת אלא אם התעודה היתה מוגשת. הגב' אדית הרוש, אשר שימשה בתקופה הרלוונטית כממונה יחידת תפ"ג בבית המכס חיפה (תפ"ג – תביעות, פקדונות וגרעונות), העידה מטעם הנתבעת. בסעיף 28 לתצהירה הסבירה כי התיק הועבר לועדה בהתאם לבקשת היבואן או הסוכן, ואין בהעברתו כדי להצביע על כך שתעודת המקור נמצאה בתיק. לטענת העדה התיק לא נקבע לדיון בועדה ביום 25.6.03 מפני שבאותו מועד עדיין לא הומצאה תעודת המקור. רק לאחר שהומצאה התעודה התקיים דיון בועדה ביום 25.8.03. מכך יש ללמוד לטענתה על כך שרק בחודש אוגוסט הומצאה תעודת המקור.
23.
רשימוני היבוא המקוריים הוגשו כראיות בתיק – נ/1, וניתן להיווכח שהם אינם כוללים את תעודת המקור או צילום שלה.
24.
תעודת המקור עצמה אינה נושאת תאריך כך שלא ניתן להסיק מניה וביה על מועד הנפקתה. אציין כי עובדה זו תמוהה בעיני, שכן ניתן היה לצפות שמסמך כה חשוב ומהותי יישא תאריך עריכתו.
25.
העדה גילה מימוני נחקרה והעידה כי על התעודה עצמה אין סימני ניקוב, שימוש במהדק סיכות וכדומה, שכן נהוג לשים אותה בכיס מיוחד שיש בתיק ההגשה (עמ' 8 שורות 16-25), כך שלא ניתן להסיק מהעדר סימנים על התעודה מסקנות לעניין הגשתה או אי הגשתה. מאידך, העדה אדית הרוש העידה כי תיק המכס מתוייק באמצעות שרוך כך שאי אפשר להוציא את מה שהוכנס אליו (עמ' 23 שורות 6, 7), כך שהעדר כל סימן תיוק על תעודת המקור עשוי לתמוך במסקנה שהתעודה לא הוגשה לתיק המכס.
26.
ב"כ התובעת העלו בסיכומיהם אפשרויות לתרחישים שונים שיסבירו את פער הזמנים בין מועד הגשת התעודה על פי גירסתם לבין הימצאותה בתיק הנתבעת בסמוך ליום 25.8.03. מדובר בספקולציות גרידא. בסופו של דבר, בהעדר ראיות ממשיות המוכיחות את מועד הכנסת התעודה לתיק המכס, אני סבורה שהמקור האמין ביותר ממנו ניתן ללמוד על ההתרחשות הוא ההתכתבות בין הצדדים ב"זמן אמת". כפי שפירטתי לעיל, אני סבורה שהמסקנה העולה מהתכתבות זו היא שהתעודה הומצאה לנתבעת בחודש יולי או אוגוסט.
המשמעות המשפטית של האיחור בהגשת תעודת המקור

27.
התובעת בחרה לשחרר את הטובין בפטור ממכס במסלול של מתן פטור על סמך תעודת מקור. לטענתה תעודת המקור אף היתה בידיה והוגשה למכס זמן קצר ביותר לאחר שחרור הטובין. בסיכומיה טוענת התובעת כי ניתן לפטור אותה מתשלום המכס גם ללא תעודת מקור, כאשר כיום אין מחלוקת עובדתית על כך שהטובין יוצרו בארצות הברית.
28.
כפי שפירטתי לעיל, החובה להציג את תעודת המקור חלה במועד שחרור הטובין, כשבפועל הנחיות המכס מאפשרות קבלת המסמך יום אחד לאחר מכן, עם הצגת הרשימון הפיזי.
אין מחלוקת על כך שניתן לשחרר טובין במקרים מסויימים גם ללא תעודת מקור. מקרים כאלו תוארו בסעיף 11 ואילך לתצהירו של מר דוד חורי. בין היתר מדובר במקרים בהם קיימים מסמכי העדפה אחרים לפי הסכמי סחר קיימים, במקרים דחופים שבהם קיים צורך דחוף לשחרר טובין כגון תרופות, טובין העלולים להתקלקל או חשש לשביתות. כמו כן קיימים מנגנונים של קבלת מסמכי העדפה שאינם עומדים בדרישות במקרים חריגים שונים, אשר נבדקים כל מקרה לגופו.
29.
יתכן שיש מקום להקל עם היבואן גם כאשר מדובר באיחור קצר, כתוצאה מאילוצים טכניים או מטעויות אנוש, ובענייננו, אילו אכן מדובר היה באיחור קצר של יום עבודה אחד או ימים ספורים, כטענת התובעת. אולם טענה זו נדחתה על ידי וקבעתי כי התעודה לא הומצאה לכל הפחות במשך כחודשיים וחצי לאחר שחרור הטובין, ולטענת הנתבעת היא הומצאה רק כארבעה חודשים מאוחר יותר. התובעת, אשר כפרה בעובדות אלו, לא הצביעה על טעם כלשהו לאיחור כה משמעותי. אציין כי קיים פער כמותי מהותי המגיע כדי פער איכותי בין איחור של יום או יומיים לבין איחור הנמדד בחודשים.
30.

התובעת מעלה טענה מרחיקת לכת עוד יותר ולפיה ניתן לוותר על תעודת המקור כיון שאין מחלוקת עניינית על כך שהטובין יוצרו בארצות הברית. היא מבססת את טענותיה על פסק הדין שניתן בע"א 655/99, 725/99, יורוקום תקשורת סלולרית בע"מ נגד מדינת ישראל
–אגף המכס ומע"מ, פ"ד נה (5) 577.

קיים קושי בכך שהתובעת עצמה פנתה מלכתחילה למסלול של שחרור הטובין על סמך תעודת מקור, ואף הצהירה בפני
המכס כי בידיה תעודה כזו, ורק לאחר שלא נמצאה תעודה היא טוענת כי אין צורך בה. פרשנות כזו תרוקן מתכנן את ההוראות המחייבות הגשת תעודה העומדת בדרישות של תוכן ושל מועד, שכן בכל מקרה של איחור ניתן יהיה לצעוד בדרך העוקפת.
31.
באשר לאסמכתא, פסק הדין בעניין יורוקום לא דן בנושא באופן ישיר אלא כאמרת אגב, ומאפשר לוותר על תעודת המקור בנסיבות ספציפיות, כאשר הצורך בתעודה התעורר בשלב מאוחר שבו לא ניתן היה לקבל את התעודה עקב הזמן שחלף, וכאשר הומצאו מסמכים חלופיים. לא מצאתי שניתן לבסס על

פסק דין
זה הלכה שלפיה קיים מסלול חלופי של שחרור טובין בהעדפת מכס ללא תעודת מקור.
32.
למעשה, עד עתה לא ניתן על ידי התובעת הסבר של ממש לאיחור הניכר בהצגת התעודה. כמו כן לא הובאה ראיה חיצונית ועצמאית, מלבד עדויותיהם של עובדי התובעת או סוכן המכס שהם בעלי עניין, לכך שהתעודה נמצאה פיזית בידי התובעת במועד שחרור הטובין והגשת הרשימון.
הנימוק היחיד שניתן בווריאציות שונות הוא תקלה טכנית וטעות אנוש. יתכן שהסבר כזה יכול היה להספיק אילו דובר באיחור קצר של ימים אחדים, אולם אין בו די כאשר מדובר באיחור ניכר. תעודת המקור היא ראיה מהותית שיש בה כדי ליצור זכויות וחובות. גם אם מדובר בטעות בתום לב, הרי משהטעות לא תוקנה ולא טופלה במשך תקופה ארוכה, האיחור בהצגת תעודת המקור הוא איחור מהותי היורד לשורשו של עניין.
33.
לאור כל האמור, לאחר שהתובעת לא הציגה תעודת מקור במועד התרת הרשימון או סמוך לאחר מכן, היא לא היתה זכאית להעדפת המכס אשר מקנה תעודה זו בהתאם להסכם הסחר.
החלטת ועדת השוק
34.
התובעת טוענת כי יש לבטל את החלטת ועדת השוק שדנה בבקשתה שכן הנתונים שהיו בפני
הועדה לא היו נכונים. לטענתה החלטת הועדה מבוססת על הנחה שחלק מהטובין שיובאו הם תוצרת יפן, ועובדה זו הביאה לתוצאה של דחיית עמדת התובעת, כאשר עובדה זו אינה נכונה. גם הנחת הועדה שהתעודה הומצאה באיחור של ארבעה חודשים אינה נכונה לטענת התובעת.
35.
אני דוחה את הטענות: החלטת ועדת השוק פותחת במילים "הואיל והתעודה כלל לא צורפה למסמכי השחרור...". מכאן שאי צירוף התעודה או צירופה באיחור עמדו בפני
הועדה והיוו בסיס להחלטתה. בהמשך התייחסה הועדה לכך שהטובין אינם בכללותם מתוצרת ארצות הברית וחלק מהם מתוצרת יפן.
אכן, בדיעבד, לאחר מעשה, הסכימה הנתבעת לעובדה שהטובין הם תוצרת ארצות הברית, ובתביעה שבפני
לא חלקה על עובדה זו. אולם אין להסיק מכך שהתבעת היתה מודעת לעובדה זו כבר בשעת הדיון בועדה. העובדות שהיו ידועות לועדה, כפי שעולה מתיאור המקרה, הן שתעודת המקור לא הוצגה בשעת התרת הרשימון ולא צורפה למסמכי הייבוא, וכן שאותו יבואן שחרר בשנה הקודמת
56 רשימונים מאותו ספק, מתוכם 44 רשימונים עם הנחת מקור. דהיינו חלק לא מבוטל מן הרשימונים לא יובאו בהנחת מקור. בתיאור המקרה צויינה גם תמצית הסברו של סוכן המכס תוך הפניה לגירסתו המצורפת, כך שהועדה הביאה בחשבון גם את עמדת התובעת וסוכן המכס.
36.
מכל האמור עולה כי לא נפל פגם בהחלטתה של ועדת השוק. לנוכח העובדות שנפרשו בפני
ה, ובכלל זה העדר תעודת מקור במועד והעובדה שבשנה הקודמת שוחררו מספר רשימונים ללא הנחת מקור, היתה הועדה רשאית שלא לקבל את עמדת התובעת. העובדה שבדיעבד, לאחר מעשה, הנתבעת הסכימה לכך שהטובין יוצרו בארצות הברית אינה מעידה על פגם בהחלטתה של הועדה שלא שוכנעה בכך. מאחר שהנימוק בדבר אי המצאת התעודה במועד בעינו עומד, הרי שאף החלטת הועדה עומדת בעינה.
37.
הגב' אדית הרוש נחקרה בעדותה בבית המשפט בנוגע להחלטת הועדה שבה היתה חברה. בעדותה בעמ' 31-33 ציינה כי החלטות הועדה מתקבלות בכל מקרה לגופו וכי במקרה זה הועדה לא בדקה את מקוריות הטובין.
36.
אני סבורה שהחלטת הועדה סבירה בנסיבותיה. מכל מקום, בשלב זה ולאחר שהוגשה התביעה לבית המשפט, ספק אם הנושא רלוונטי, שכן ממילא לבית המשפט סמכות לדון בשאלות שעלו בפני
הועדה ולהחליט בהן על פי הנתונים והראיות שבפני
ו.
טענות נוספות שהועלו
37.
התובעת טענה כי לא היה מקום לחייב אותה בתשלום מכס, שכן המכס נועד להגן על הייצור המקומי, אולם בישראל אין ייצור של אופניים ועל כן אין צורך בהגנה זו.
38.
אני דוחה את הטענה. למכס תפקידים נוספים מלבד הגנה על תוצרת הארץ, כגון שיקולים פיסקליים, אחידות בסיווג וקלפי מיקוח כלפי מדינות שאין עימן הסכמי סחר, כפי שפירט מר קובי בוזו בתצהירו ובחקירתו (עמ' 13 שורות 16-18, עמ' 14 שורה 1 וגם בהמשך החקירה). תכליות נוספות אלו מתקיימות גם בענייננו. גם מבחינת ההגנה על הייצור המקומי, ייבוא אופני ים מתחרה לא רק באופני ים אלא גם בסירות מנוע קטנות, כמפורט שם בעמ' 14, 15. כך ששאלת ההגנה על הייצור נבחנת באופן רחב יותר.
39.
על כך יש להוסיף שגם התכלית של הגנה על תוצרת הארץ אינה נבחנת באופן ספציפי לגבי כל פריט ופריט, ודאי שלא בכל רשימון ורשימון. התובעת רשאית לבקר את מדיניות הנתבעת ולדרוש ממנה לבחון את שאלת המיסוי על אופני ים באופן כללי. אולם הציפיה לבטל את המכס החל על אירוע ספציפי, בשל התקלה שקרתה לתובעת באותו אירוע, פוגעת באחידות בעיקרון השוויון, ומקנה לתובעת העדפה בלתי הוגנת כלפי יבואנים אחרים אשר שילמו את המכס. גם ראוי לבחון את המדיניות, הדבר אינו צריך להיעשות בכל מקרה ומקרה של שחרור טובין מהמכס בפני
עצמו.
40.
התובעת טענה כי סוכני המכס הם שלוחיו של המכס, ועל כן הימצאות תעודת המקור בידי סוכן המכס כמוהו כהימצאותו בידי המכס.

אני דוחה גם טענה זו. ראשית, אציין כי לא הוכח שהתעודה נמצאה בידי סוכן המכס במועד הנדרש. לגופו של עניין, אכן סוכן המכס חב חובת אמון כלפי המכס, אולם אין בכך כדי להציבו במעמד של שלוח של המכס. סוכן המכס הוא שלוח של לקוחו ופועל בשם הלקוח כלפי המכס. אילו התקבלה עמדת התובעת בעניין זה, ניתן היה להעביר את כל עבודתם המכס אל סוכני המכס, כיון שהם מהווים שלוחיו של המכס.
41.
מעמדם המיוחד של סוכני המכס והאמון שיש כלפיהם אינו פוטר אותם מהגשת תעודת המקור, ולהיפך: דוקא בשל האמון שניתן בהם והאפשרות לשחרר טובין על סמך הצהרתם עוד לפני בדיקת המכס, מוטלת על סוכני המכס חובת אמון מוגברת כלפי המכס. על כן יש לראות בחומרה את העובדה שהטובין שוחררו על סמך מצג לפיו קיימת תעודת מקור, בעוד שבפועל תעודה כזו לא הוצגה במשך זמן רב.
42.
בעניין נטל ההוכחה, התובעת טענה כי הנטל רובץ על הנתבעת. טענה זו אף היא נדחית. סעיף 239א לפקודת המכס [נוסח חדש] קובע כי בהליכים שסעיף 229 אינו חל עליהם, הטוען ששילם את המכס או שהגיש רשומון או שהותרו טובין כדין, עליו הראיה. מסקנה זו עולה גם מהפסיקה, לדוגמא בת"א (חיפה) 634/02, כרמל תעשיות חלפים בע"מ נ' מדינת ישראל
, ת"א 960/02, קליאופטרה בע"מ נ' מדינת ישראל
. טענותיה של התובעת הן במישור של הדין הרצוי, לפחות מבחינתה, אולם אינן תואמות את הדין המצוי.

43.
לאור כל האמור אני דוחה את התביעה.
התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך 15,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום.


ניתן היום,
ב' תמוז תשע"ג, 10 יוני 2013, בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.













א בית משפט שלום 1040/07 מטרו מוטור שיווק (1981) בע"מ נ' מדינת ישראל, רשות המיסים, אגף המכס והמע"מ (פורסם ב-ֽ 10/06/2013)











תיקים נוספים על מטרו מוטור שיווק (1981) בע"מ
תיקים נוספים על מדינת ישראל
תיקים נוספים על רשות המיסים
תיקים נוספים על אגף המכס והמע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט