גינדי השקעות פרויקטים 2006 בע"מ, עסקה משותפת של גינדי השקעות פרויקטים בע"מ משה ויגאל גינדי פרויקטים בע"מ - הארגז תעשיות בע"מ, אגמנס בע"מ, עמנואל וניני ואח'

 
גינדי השקעות פרויקטים 2006 בע"מ, עסקה משותפת של גינדי השקעות פרויקטים בע"מ משה ויגאל גינדי פרויקטים בע"מ - הארגז תעשיות בע"מ, אגמנס בע"מ, עמנואל וניני ואח'
תיקים נוספים על גינדי השקעות פרויקטים 2006 בע"מ, עסקה משותפת של גינדי השקעות פרויקטים בע"מ משה ויגאל גינדי פרויקטים בע"מ | תיקים נוספים על הארגז תעשיות בע"מ, אגמנס בע"מ, עמנואל וניני ואח'

37645-06/11 א     19/06/2013




א 37645-06/11 גינדי השקעות פרויקטים 2006 בע"מ, עסקה משותפת של גינדי השקעות פרויקטים בע"מ משה ויגאל גינדי פרויקטים בע"מ נ' הארגז תעשיות בע"מ, אגמנס בע"מ, עמנואל וניני ואח'








בית המשפט המחוזי מרכז-לוד



ת"א 37645-06-11 גינדי השקעות פרויקטים 2006 בע"מ
ואח'
נ' הארגז תעשיות בע"מ
ואח'




לפני
כב' השופט
פרופ' עופר גרוסקופף

התובעות
1.

גינדי השקעות פרויקטים 2006 בע"מ
2.

עסקה משותפת של גינדי השקעות פרויקטים בע"מ משה ויגאל גינדי פרויקטים בע"מ
שתיהן באמצעות באי כוחן עו"ד איל סופר
ועו"ד גיא וילף




נגד

הנתבעות
1. הארגז תעשיות בע"מ
באמצעות בא כוחה עו"ד דורי ברקל
2. אגמנס בע"מ



נגד

צדדי ג'
1. אגמנס בע"מ

2. עמנואל וניני
באמצעות בא כוחו עו"ד שלמה ועקנין
3. גלעד וניני

4. אלון וניני


פסק דין


התובעות מסרו לשמירה בשכר, בשתי עסקאות נפרדות, שני מבנים יבילים ומכולה שהכילה את ציוד אחד המבנים. לימים התברר כי המבנים היבילים ניזקו קשות, וכי המכולה אבדה. במסגרת התביעה שלפני מבקשות התובעות לקבל פיצוי בסך כולל של 2,841,050 ₪ מהנתבעות, שלשיטתן אחראיות יחד ולחוד לנזקים שנגרמו למבנים היבילים ולאובדן המכולה. השאלות המרכזיות המתעוררות במסגרת התביעה הן מי מבין הנתבעות והצדדים השלישיים נושא באחריות לנזקים שנגרמו לתובעות, ומהו היקף הנזק שנגרם.


א.

הצדדים
1.

התובעת 1, גינדי השקעות פרויקטים 2006 בע"מ
, היא חברה פרטית בבעלות מלאה של חברת גינדי השקעות 1 בע"מ, אשר עוסקת ביזמות, פיתוח, שיווק וניהול פרויקטים של בנייה למסחר ולמגורים. התובעת 2, עסקה משותפת של גינדי השקעות פרויקטים בע"מ משה ויגאל גינדי פרויקטים בע"מ
, היא שותפות בלתי רשומה בין גינדי השקעות לבין חברת משה ויגאל גינדי פרויקטים בע"מ, שהוקמה לשם פיתוחו והקמתו של פרויקט הבנייה "גינדי – רמת אביב". להלן יכונו שתי התובעות, יחדיו: "גינדי".
2.

הנתבעת 1, חברת הארגז תעשיות בע"מ
(להלן: "הארגז" או "חברת הארגז") היא חברה פרטית, הנמנית על קבוצת הארגז, ועוסקת מזה עשרות שנים בייצור ושיווק של מבנים יבילים.
3.

הנתבעת 2, אגמנס בע"מ
(להלן: "אגמנס" או "חברת אגמנס"), גם היא חברה פרטית העוסקת בבנייה ובאחסון של מבנים יבילים.
4.

נוסף על חברת אגמנס, צדדי ג' בהליך הם מר עמנואל וניני (להלן: "עמנואל"), אביהם של מר גלעד וניני (להלן: "גלעד") ושל מר אלון וניני (להלן: "אלון", וביחד שלושתם: "בני משפחת וניני"). אלון הוא בעליה היחידי של חברת אגמנס, ואף שימש כמנכ"ל החברה. עמנואל וגלעד הועסקו בתקופה הרלוונטית על ידי חברת אגמנס כעובדים שכירים, כאשר עמנואל שימש בתפקיד של מנהל מכירות ואחראי על ייצור המבנים היבילים, ואילו גלעד הועסק כמנהל עבודה.
ב.
רקע
5.

כחלק מפעילותה נוהגת גינדי להציב בשטחי הפרויקטים אותם היא מקימה מבנים יבילים, אשר משמשים כמשרדי המכירות של הפרויקטים. עם סיומן של פעולות השיווק והמכירה, מפורקים המבנים היבילים ומועברים לאחסון, עד למועד בו יידרש לעשות בהם שימוש נוסף בפרויקטים חדשים.
6.

ענייננו בשני מבנים יבילים אשר הועמדו בשטחם של שני פרויקטים שונים: הראשון הוא פרויקט "גינדי

first
– גבעת שמואל
" (להלן: "פרויקט גבעת שמואל") והשני פרויקט "גינדי – רמת אביב" (להלן: "פרויקט רמת אביב").
7.

ביום 30.4.2010 התקשרה גינדי עם חברת אגמנס לצורך פירוק המבנה היביל אשר הוצב בפרויקט גבעת שמואל והעתקתו אל שטח האחסנה של אגמנס במושב שדה עוזיהו (להלן: "מבנה גבעת שמואל"). עבור עסקה זו שילמה גינדי לאגמנס סך של 29,000 ₪.
8.

בחודש יולי 2010, כשלושה חודשים לאחר העסקה האמורה, נחתם הסכם בין חברת הארגז לבין חברת אגמנס ובני משפחת וניני (להלן: "הסכם הרכישה"). תכליתו של הסכם זה כפי שהוגדרה בפתיח הייתה רצונה של חברת אגמנס "להתרכז בתחום ייבוא ושיווק המתכות ולצורך כך להפסיק את פעילות הייצור העצמאית, למכור להארגז את הממכר הקשור ב[ת]חום פעילות הייצור כהגדרתו להלן, ולהעניק להארגז בתור קבלן עצמאי ובאופן בלעדי את שירותי הפיתוח כהגדרתם להלן לצורך הרחבת ופיתוח פעילות הבניה המתועשת והקונבנציונלית" וכן רצונה של הארגז "לרכוש את הממכר כהגדרתו להלן, ..., וכן לקבל מאגמנס את שירותי הפיתוח כהגדרתם להלן".


9.

בחודש נובמבר 2010 התקשרה גינדי בעסקה לצורך פירוקו והעתקתו של המבנה היביל אשר הוצב בפרויקט רמת אביב אל שטח האחסון של אגמנס במושב שדה עוזיהו (להלן: "מבנה רמת אביב", וביחד עם מבנה גבעת שמואל: "המבנים היבילים"). עיסקה זו כללה בנוסף להובלה ולאחסון של מבנה רמת אביב גם לאספקה ואחסון של מכולה בה נשמר הריהוט ששימש את פרויקט רמת אביב, אשר שוויו הוערך על ידי התובעות בסך של כחצי מיליון שקלים (יוער כי לכאורה לפי חשבונית העסקה אוחסן הריהוט בשתי מכולות, אולם ממילא הנזק הנתבע הוא שווי הריהוט כך שאין לשאלה זו חשיבות לצורכי החלטה זו. לשם הנוחות, אתייחס למקום האחסון להלן כאל "המכולה"). אין חולק כי עיסקה זו סוכמה עם עמנואל, אולם קיימת מחלוקת בשמה של איזו מהנתבעות התקשר עמנואל – חברת אגמנס או חברת הארגז. מכל מקום, התשלומים עבור עסקה זו, אשר הסתכמו בסך של 181,830 ₪ (כולל מע"מ) עבור הובלת ואחסנת מבנה רמת אביב וכן סכומים נוספים ששולמו עבור פירוק ועטיפת הריהוט, אספקת המכולה וכן אחסונה, שולמו לחברת הארגז, וחשבוניות התשלום עבור עסקה זו הוצאו על ידה (יצוין כי גינדי טרם פרעה את החשבונית האחרונה בגין המכולה, בסך של 11,020 ₪. תשלום זה נדחה תחילה בשל מחלוקת כספית, ומשהתגלו העובדות שיפורטו להלן הוא הוקפא).
10.

בסביבות חודש מרץ 2011 ביקשה גינדי כי יוחזר לה מבנה גבעת שמואל, זאת לצורך הצבתו באתר פרויקט חדש שהיא יזמה באותה עת בעיר חדרה. לאחר שפניות בנושא לא נענו, שכרה גינדי חוקר פרטי. בדיקתו של החוקר הפרטי העלתה כי הן מבנה גבעת שמואל והן מבנה רמת אביב נמצאים במושב שדה עוזיהו, אולם מבנה גבעת שמואל נמצא בשטחו של אדם שלישי (מר אהרון בראנס), הצמוד לשטח האחסנה של אגמנס. חמור מכך, לפי דוח החוקר שני המבנים היבילים ניזקו באופן משמעותי, כך שלא ניתן לעשות בהם כל שימוש. גורלה של המכולה ושל תכולתה, לא נודע.
11.

לאחר שפגישה בין הצדדים הסתיימה מבלי שהגיעו להסכמות, נשלח לנתבעות ביום 7.4.2011 מכתב על ידי בא כוחה של גינדי, בו נדרשו לתאם באופן מידי את מסירת המבנים היבילים לחזקתן של התובעות. בעקבות כך התקיימו מספר פגישות נוספות בין הצדדים, אשר אף הן לא הניבו פרי.


12.

ביום 12.5.2011 הועברה תשובת חברת הארגז לטענותיהן של התובעות. בתשובה נטען כי גינדי התקשרה עם חברת אגמנס, ואילו לחברת הארגז אין כל אחריות בנוגע להתקשרות זו. במכתב צוין כי הארגז הציעה כמחווה צרכנית, ועל אף שאין היא רואה עצמה אחראית לנזקיה של גינדי, מתווה לסיום המחלוקות בין הצדדים, והיא ממתינה לתשובתה הפורמאלית של גינדי בנוגע להצעה זו. גינדי דחתה את המתווה שהוצע והגישה ביום 22.6.2011 את התובענה שלפני.
13.

ביום 14.8.2011 הוגש על ידי הנתבעת 1 כתב הגנה, ולאחר מכן הוגשה על ידה הודעת צד ג', נגד הנתבעת 2, חברת אגמנס, ונגד בני משפחת וניני (עמנואל, גלעד ואלון). כתב הגנה מטעם חברת אגמנס ואלון הוגש ביום 30.10.2011, ובאותו היום אף הוגש כתב הגנה נפרד מטעמו של עמנואל. גלעד לא הגיש כלל כתב הגנה.
14.

לדיון שהתקיים ביום 2.11.2011 לא התייצבו חברת אגמנס ובני משפחת וניני, ועל כן ניתנה החלטתי כי "התובעת תעביר עותק של החלטה זו לנתבעת 2 [אגמנס]. ככל שלא תצליח לאתר את הנתבעת 2, תומצא ההחלטה בעבורה לצד ג'(2) [עמנואל] לידי ב"כ שצויין בכתב ההגנה שהגיש. הנתבעת תעביר עותק של החלטה זו לצדדי ג'. ככל שלא תצליח לאתר את צדדי ג' או מי מהם, תומצא ההחלטה בעבורם לצד ג'(2) [עמנואל] לידי ב"כ שצויין בכתב ההגנה שהגיש. מובהר בזאת לנתבעת 2 ולצדדי ג' כי ככל שלא יתייצבו להמשך הדיונים בתיק, תבחן בקשת התובעת ומגישת הודעת צד ג' לקבלת

פסק דין
בהעדר התייצבות כנגדם".
15.

בהמשך לכך, לאחר שאגמנס, גלעד ואלון לא התייצבו לדיוני ההוכחות, הוגשה ביום 14.5.2012 בקשה על ידי הנתבעת 1, חברת הארגז, כי יינתן

פסק דין
במסגרת הודעת צד ג' כנגד חברת אגמנס, אשר יחייבה במלוא סכום התביעה. תגובתן של התובעות נמסרה ביום 29.5.2012, והן הבהירו בה כי אינן מתנגדות לבקשה, ובלבד ש

פסק דין
זה יחייב את אגמנס ביחד ולחוד עם חברת הארגז במלוא סכום התביעה. בהחלטתי מיום 11.6.2012 הבהרתי כי הכרעה בבקשה זו תינתן במסגרת פסק הדין. יצוין, כי חברת אגמנס, כמו גם גלעד ואלון, אף לא הגישו סיכומים מטעמם (וזאת בשונה מעמנואל, שהגיש, גם אם באיחור, סיכומים מטעמו).

16.

אפנה כעת לתאר בתמצית את טענותיהם של הצדדים להליך.
ג. עיקר טענות הצדדים
טענות גינדי (התובעות)
17.

באי כוח גינדי טענו כי הוכח שפעילותה של אגמנס נרכשה ביולי 2010 על ידי הארגז, ובכלל זה רכשה הארגז את החוזים הקיימים והעתידים של אגמנס. על כן, לדבריהם, הן הארגז והן אגמנס אחראיות לכלל הנזקים שנגרמו לגינדי כתוצאה מהרס המבנים היבילים, כמו גם לאובדן הציוד שאוחסן במכולה.
18.

מבחינה משפטית, כך נטען, מהווה חברת הארגז שומרת שכר ומדובר היה בעסקה שמטרתה העיקרית הינה שמירה. לפיכך, אחריותה לנזקים שנגרמו למבנים היבילים היא מוחלטת. בנוסף, ניתן לראות את הארגז כמי שנושאת באחריות כלפי גינדי גם בשל היותה שולחת, שכן עמנואל, עמו התבצעו המגעים בנוגע לעסקת רמת אביב, היה עובד של חברת הארגז לכל דבר ועניין. כן צוין כי גם על פי פקודת הנזיקין קמה לחברת הארגז אחריות לפצות את התובעות על הנזקים שנגרמו להן.
19.

באי כוח התובעות ציינו שהודאתה של אגמנס בכתב הגנתה כי אכן התקשרה עם גינדי בעסקה להעתקת ואחסון מבנה גבעת שמואל, תמורת תשלום, מעבירה את הנטל אל כתפיה של אגמנס להוכיח כי היא איננה אחראית לנזקי גינדי. באי כוח התובעות דחו את טענת אגמנס כי גינדי היא שביקשה למכור מבנה זה, ולדבריהם, מכירתו מהווה מסירת הנכס לאדם אחר ללא הרשאה. באשר למבנה רמת אביב, סבורים באי כוח התובעות כי מאחר שאגמנס אינה מכחישה שהארגז ביקשה לאחסן מבנה זה, וכן את המכולה, בשטחה של אגמנס, הרי שאגמנס היא שומרת משנה וקמה גם לה אחריות לנזקים שנגרמו למבנה רמת אביב ולאובדן המכולה.
20.

באי כוח התובעות אף הוסיפו וטענו כי גם על הצדדים השלישיים, אשר היו מעורבים באופן אישי בגרימת נזקיה של גינדי, אחריות לנזקיה.
21.

לבסוף נטען שאין בסיס לטענות הארגז לפיהן לא עמדו התובעות בנטל הקטנת הנזק. באי כוח התובעות אף דחו את הטענה כי היה על התובעות לדאוג לביטוח המבנים, זאת משום שלטענתם האחריות לעריכת ביטוח כזה הייתה מוטלת על הנתבעות.
טענות הארגז (הנתבעת 1 ושולחת הודעות צד ג')
22.

בא כוח הארגז דחה מכל וכול את טענותיהן של התובעות. לטענתו הוכח כי העסקה בין הארגז לאגמנס נגעה לרכישת חלק מהפרויקטים של חברת אגמנס, והעסקאות נושא התובענה לא נכללו בהסכם. ההפרדה המשפטית בין שתי החברות המשיכה להתקיים באופן מלא, ועל כן אין מקום להטלת אחריות על הארגז בגין העסקאות נושא התביעה.
23.

עוד נטען כי לחברת הארגז לא היה כל קשר, עסקי או משפטי, לעסקה שעניינה מבנה גבעת שמואל. בא כוח הארגז הדגיש שעסקה זו בין גינדי לבין אגמנס סוכמה ובוצעה עוד טרם שנוצר קשר כלשהו בין חברת הארגז לבין אגמנס. לדבריו, לא הוכח כי הארגז נטלה אחריות לעסקה זו או הציגה מצג ממנו השתמע שהיא אחראית לפעולותיה ומחדליה של אגמנס. כן נטען, כי התובעות התרשלו בכך שלא דאגו לבטח את המבנה.
24.

באשר לעסקת רמת אביב, נטען על ידי בא כוח הארגז כי תפקידה של חברת הארגז התמצה בהיותה צינור להעברת כספים בין התובעות לבין אגמנס. הסיבה להעברת התשלום לחברת הארגז הייתה קשיים כלכליים של חברת אגמנס, ועל כן הוסכם כי הארגז היא שתגבה את התמורה ותעבירה לקבלני המשנה של אגמנס, תמורת עמלה. המחאת זכות זו אינה יוצרת, לטענת בא כוח הארגז, כל מחויבות משפטית בין הארגז לגינדי. עוד נטען, כי טענת השליחות שהועלתה בהקשר זה היא הרחבת חזית פסולה, ואף לא הוכחה לגופה.
25.

כמו כן, הוסיף בא כוח הארגז, כי הנזקים הנטענים על ידי התובעות לא הוכחו, הן בנוגע לשווי המבנים היבילים והמכולה והן בנוגע לנזקים העקיפים שנטען כי נגרמו לתובעות, וכי היה על התובעות למלא את חובת הקטנת הנזק, דבר שלא נעשה על ידן.
26.

באשר לצדדי ג', נטען כי ככל שיקבע שאכן נגרמו לתובעות נזקים, הרי שחברת אגמנס ובני משפחת וניני הם האחראים הבלעדיים להם. עמנואל, גלעד ואלון חבים בנזקים אלה באופן אישי, שכן הם הטעו את התובעות לחשוב כי הארגז היא שאחראית לחובותיה של אגמנס. התנהלותם של עמנואל, גלעד ואלון אף מהווה הפרה של ההסכם בינם לבין הארגז, ואף מטעם זה ראוי לקבוע כי הם הצריכים לשאת בנטל הנזקים שנגרמו לתובעות.
טענות חברת אגמנס (הנתבעת 2 וצד ג'1)
27.

כאמור, חברת אגמנס לא הגישה סיכומים מטעמה. בכתב הגנתה נטען כי ההסכם בינה לבין חברת הארגז לא עסק רק ברכישת פעילות העבר אלא גם צפה פני עתיד, וכלל הסכמה לפיה פעילותה של אגמנס תופסק בהדרגה, ותועבר לגוף מסחרי בשם "אגמנס הארגז" אשר יפעל תחת האישיות המשפטית של חברת הארגז תעשיות בע"מ
.
28.

אגמנס טענה כי העסקה שעניינה מבנה גבעת שמואל בוצעה בינה לבין התובעות בלבד, כאשר אגמנס התחייבה לאחסן את המבנה בשטחה לתקופה של חודשיים ימים בלבד. התובעות הפרו הסכמה זו והותירו את המבנה בשטחה של אגמנס למשך תקופה ארוכה. בנסיבות אלה נגרם למבנה נזק, ואגמנס נאלצה למכור את המבנה כפי שהוא, תמורת סך של 65,000 ₪.
29.

עוד נטען על ידי חברת אגמנס כי בניגוד לעסקה זו, העסקה שעניינה מבנה רמת אביב בוצעה ישירות בין התובעות לבין חברת הארגז, ולפיכך האחריות לנזקים שנגרמו מעסקה זו מוטלים על כתפיה של הארגז בלבד, אשר היא שקיבלה את התמורה עבור העסקה.
טענות משפחת וניני (צדדי ג' 2 - 4)
30.

כאמור, גלעד לא התייצב להליך, ואילו אלון הגיש כתב הגנה להודעת צד ג' בשמו ובשם חברת אגמנס (הנתבעת 2). בכתב הגנה זה הועלו בשנית הטענות שנטענו בכתב הגנתה של אגמנס. עוד נטען כי אין כל קשר בין אלון לבין חברת הארגז, שכן ההסכם נחתם בין הארגז לבין אגמנס, ולא הוצג כל טעם להטלת אחריות אישית עליו בשל מעמדו כמנהל של חברת אגמנס. כן צוין כי גלעד ועמנואל שימשו כעובדים שכירים בחברת אגמנס, ועברו, במסגרת ההסכם, להיות מועסקים על ידי חברת הארגז.

31.

עמנואל היה צד ג' היחיד מטעמו הוגשו סיכומים. בא כוחו טען, כי כל פעולותיו של עמנואל נעשו במסגרת היותו שכיר, תחילה של אגמנס ולאחר מכן של הארגז, ואין כל בסיס לניסיון לחייבו באחריות אישית בגין פעולות אלה. רכישת פעילותה של חברת אגמנס על ידי חברת הארגז הייתה רק חלק מההסכם בין החברות, והסכם זה כלל, הלכה למעשה, גם את העברתם של עובדי אגמנס לחברת הארגז. כן הודגש כי ההתקשרות בעסקת רמת אביב נעשה בשם הארגז.
ד. דיון והכרעה
32.

עניינה של התביעה שלפני בשתי עסקאות שערכה גינדי ביחס להובלתם ואחסונם של שני מבנים יבילים ומכולה: התקשרות ביחס למבנה גבעת שמואל שנערכה ב- 30.4.2010 (להלן: "עסקת גבעת שמואל"); וההתקשרויות ביחס למבנה רמת אביב והמכולה בנובמבר 2010 (להלן ולעיל: "עסקת רמת אביב"). מבחינות רבות קיים דמיון רב בין העסקאות הללו: בשתיהן התבקשו אותם שירותים (הובלה ואחסון של ציוד); שתיהן סוכמו על ידי אנשי גינדי מול בני משפחת וניני; שתיהן היו אמורות להביא לכך שהמבנים היבילים של גינדי יאוחסנו וישמרו בשטח השייך לאגמנס במושב שדה עוזיהו; בשתיהן התברר בדיעבד כי לנכסיה של גינדי (המבנים היבילים והציוד שבמכולה) נגרם נזק כבד ואובדן המונעים את האפשרות לנצלם למטרתם הייעודית (לפחות כל עוד לא יבוצע בהם שיפוץ מסיבי).
לאור נקודות דמיון אלו
קיימת, מטבע הדברים, נטייה להניח כי קיים גם דמיון באופן הניתוח המשפטי של שאלת האחריות המשפטית – ולא כן היא. הטעם לכך פשוט: בין עסקת גבעת שמואל לעסקת רמת אביב התרחש שינוי רב משמעות מבחינה משפטית – נערך ביולי 2010 הסכם הרכישה בין חברת אגמנס ובני משפחת וניני לבין חברת הארגז. מכאן שבעוד שעסקת גבעת שמואל נערכה לפני שהארגז נכנסה לתמונה, עסקת רמת אביב נערכה כאשר הארגז כבר הייתה עמוק בתוכה. לאבחנה זו, כפי שיובהר לעיל, חשיבות קריטית לצורך ניתוח שאלת האחריות. מטעם זה יופרד הדיון בשתי העסקאות, כאשר תחילה תידון בנפרד שאלת האחריות ביחס לעסקת גבעת שמואל מזה ועסקת רמת אביב מזה (וזאת הן בקשר לנתבעים והן ביחס לצדדי ג'). בשלב השני של הדיון, לאחר ההכרעה בשאלת האחריות, ידונו הסוגיות הנוגעות להיקף הנזק בקשר לכל אחת מהעסקאות (ובכלל זה הטענות כי יש לייחס לגינדי אשם תורם).
ד(1). עסקת גבעת שמואל – שאלת האחריות
33.

אין מחלוקת בין הצדדים כי במסגרת עסקה זו התחייבה חברת אגמנס לאחסן עבור גינדי מבנה יביל תמורת תשלום. אף אין מחלוקת כי אגמנס לא עמדה בהתחייבותה, ובמהלך תקופת האחסון נגרם נזק כבד למבנה גבעת שמואל, עד שלבסוף נמכר על ידי אגמנס.
34.

כאמור, אגמנס לא הגישה סיכומים בתיק, ועל כן בהתאם לקבוע בתקנה 160(ד) תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, דינה "כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון, זולת אם הורה בית המשפט הוראה אחרת". תקנה 157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי "התייצב
התובע, ואילו הנתבע לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, רשאי התובע להוכיח את תביעתו עד כמה שחובת הראיה עליו, ואז יהא זכאי לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר". על רקע זה נפנה לבחון האם טענותיה של אגמנס מקימות לה הגנה מפני התביעה, ומהי אחריותם של חברת הארגז או של צדדי ג' לעסקה זו.

אחריותה של חברת אגמנס
35.

אגמנס לא העלתה בכתב הגנה כל טענה המלמדת שהיא איננה אחראית לנזק שנגרם למבנה גבעת שמואל, ועל כן יש לקבוע כי התובעות הוכיחו את עילת תביעתן נגדה.
36.

בהתאם לסעיף 1 לחוק חוק השומרים, תשכ"ז-1967, אגמנס היא, במסגרת עסקת גבעת שמואל, "שומר שכר", שהרי מבנה גבעת שמואל הועבר אליה לאחסון בתמורה לתשלום. סעיף 2(ב) לחוק השומרים קובע, בהעדר התניה חוזית, את היקף אחריותו של שומר שכר, וזו לשונו: "שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן; אך כשהמטרה לשמור על הנכס הייתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו".
37.

שתי הטענות העיקריות שהועלו על ידי אגמנס בנוגע לעסקה זו היו כי אנשי גינדי הם שהורו לה למכור את מבנה גבעת שמואל, וכי גינדי לא שילמה לה בעבור מלוא תקופת האחסון של המבנה, שכן ההסכם בין הצדדים נקבעה תקופת אחסון של חודשיים בלבד. ברם, בטענות אלו אין ממש.
38.

באשר לטענה שגינדי היא שהורתה על מכירת המבנה, הרי שהיא נסתרה בראיות שהוצגו על ידי גינדי. בעדותו הבהיר מר מורדי שבת, המשמש כסמנכ"ל בגינדי

(להלן: "מר שבת"), כי לאחר שהמבנה אוחסן בשדה עוזיהו, אכן פנה גלעד בהצעה למכור את המבנה, אולם לאור העובדה שההצעות היו נמוכות משמעותית מערכו של המבנה, הן נדחו על ידי גינדי, ובלשונו: "במהלך כל אותה תקופה של האחסון קבלתי הצעות לפני שהתחלתי להקים את המשרד בחדרה, גלעד הציע לי הצעות כל הזמן לגבי המשרד הזה למכור אותו לאנשים. זה המשיך לאורך כל הזמן. עד שידענו שאנו צריכים את המשרד הזה לחדרה. ואז הודעתי ל[ו] שאני לא מעוניין למכור אותו. קבלתי הבטחה שהוא שמור והוא יוציא לי אותו מתי שאצטרך. על בסיס זה הוצאנו בשנת 2011 את היתר הבניה בפרויקט בחדרה" (פרוטוקול מיום 2.5.2012 (להלן: "הפרוטוקול"), עמוד 25, שורה 22 – 27).
עוד הוצג על ידי גינדי היתר בנייה, שנועד לאפשר את הצבתו של מבנה גבעת שמואל בשטח האתר של פרויקט גינדי בחדרה (ראו נספח 18 לתצהירו של מר שבת). מר שבת טען, ואף טענה זו מקובלת עלי, כי אין היגיון שגינדי תוציא היתר בניה מסוג זה אילו היה בכוונתה למכור את מבנה גבעת שמואל, כפי שטענה אגמנס.

מעבר לכך, למעשה גם לפי גרסתה של אגמנס, אין מחלוקת כי בסופו של יום ההחלטה למכירת המבנה התקבלה על ידה, שכן בסעיף 30 לכתב ההגנה נכתב כי "לאחר שהבין אלון וניני – בעלי ומנהל הנתבעת 2, כי המבנה לא הולך לצאת משטחה של הנתבעת 2 וכי קיים חוב גדול בעבור אחסון המבנה החליט למכור את מה שנשאר מהמבנה". לפיכך, הטענה כי גינדי היא שהורתה לאגמנס למכור את המבנה אינה יכולה להתקבל.
39.

אף הטענה בנוגע לתקופת האחסון שהוסכמה בין הצדדים לא הוכחה. אגמנס הפנתה לחשבונית המס שהוצאה לתובעות בגין עסקה זו, בה צוין בסעיף תיאור העסקה כי התשלום הוא עבור "העתקת מבנה מגבעת שמואל למפעל במושב שדה עוזיהו כולל החסנה עד חודשיים ימים" (נספח 6 לכתב התביעה).
ברם, מעבר לאמור בחשבונית זו לא הוצגה כל ראיה נוספת המלמדת כי אגמנס דרשה תשלום נוסף או הלינה בזמן אמת על כך שתקופת האחסון המוסכמת חלפה ועל גינדי לפנות את מבנה גבעת שמואל משטחה. קשה לקבל את הטענה כי במשך חודשים רבים אחסנה אגמנס מבנה אותו הסכימה לאחסן חודשיים בלבד, מבלי להפנות טענה ממוסמכת כלשהי בעניין לגינדי.
כמו כן, נשמעה בעניין זה עדותו של מר שבת, אשר הבהיר כי בין גינדי לאגמנס הוסכם שהאחסנה תהיה לתקופה ארוכה יותר, וכדבריו בעדותו: "מערכת היחסים שלי עם חברת אגמנס הייתה כזו ועם גלעד שהיא הייתה מערכת יחסי אמון ויחסים מאוד טובה. הצענו להם עבודה והם אמרו לי עלי לא צריך כסף. לראייה לא קבלנו ולו חשבונית עלי. הוא אמר לי שיש לו מספיק מקום שדה עוזיה[ו] שאני ארגיש בנוח. זה גם היה באינטרס שלו שהמבנה ישאר אצלו מאחר והוא קיווה לקבל עמלה על המכירה או ההתקנה או השיפוץ שלו. בגלל זה לא נדרשנו לשלם דמי אחסנה מעבר לחודשיים הראשוניים" (הפרוטוקול, עמוד 26 שורות 15 – 20). גרסה זו אף מתיישבת עם העובדה שאכן בתקופה האמורה בוצעו על ידי אגמנס פרויקטים שונים בעבור גינדי בסכומים לא מבוטלים (ראו נספח 6 לתצהירו של מר שבת). בהתחשב בכך שלא נשמעו עדים מטעמה של אגמנס ולא הוגשו תצהירים מטעמה, די בראיות אלה בכדי לדחות את גרסתה בעניין זה.
40.

יש לציין עוד כי אגמנס אף טענה ששווי של המבנה היה נמוך משמעותית מזה הנטען על ידי התובעות. אלא שטענה זו, ככל שיש בה ממש, אינה מצדיקה לפטור אותה מאחריות, ולכל היותר תוכל להשפיע על גובה הנזק בו היא תחויב (נושא שיבחן בהמשך).
41.

המסקנה המתבקשת היא כי בכתב הגנתה של אגמנס אין כל טענה המצדיקה לפטור אותה מאחריותה לאובדן מבנה גבעת שמואל. משאין מחלוקת על העובדות המוזכרות לעיל, יש לקבוע כי התובעות הוכיחו את תביעתן ביחס לעסקה זו, ועל אגמנס לפצות אותן על נזקיהן, אשר גובהם ידון בהמשך הדברים.

אחריותה של חברת הארגז
42.

לטענת באי כוח התובעות, על אף שעסקת גבעת שמואל נכרתה עם אגמנס עוד לפני הסכם הרכישה, חברת הארגז אחראית גם לנזקים שנגרמו להן בעסקה זו. זאת משום שלטענתם הוכח כי חברת הארגז רכשה את מכלול פעילותה של חברת אגמנס, ובמסגרת זאת נרכשו גם החוזים הקיימים של אגמנס, ובכללם עסקת גבעת שמואל. לחילופין נטען כי כלפי גינדי נעשו מצגים לפיהם הארגז רכשה את מכלול פעילותה של אגמנס, ואף אם מצגים אלו היו מטעים, אין הארגז יכולה להתכחש להם. אין בידי לקבל טענות אלו.
43.

ככל שהדבר נוגע להסכם הרכישה, הרי שהוא אכן כולל גם רכישה של פעילות קיימת של חברת אגמנס (בנוסף לשיתוף פעולה ביחס להתקשרויות עתידיות), אולם מובהר בו במפורש כי הארגז רכשה רק חלק ספציפי מפעילותה הקיימת של אגמנס, וכי היא לא נטלה על עצמה אחריות כלשהי לעסקות שלא פורטו בהסכם הרכישה. ראו לעניין זה סעיף 2.1 להסכם הרכישה, בו מוגדר "הממכר", ככל שהוא מתייחס לפעילות קיימת של אגמנס, באופן הבא:
"צבר ההזמנות המצ"ב כנספח ב' (להלן: "הצבר"), תהליכי ייצור, הרכוש הבלתי מוחשי של אגמנס, כלל המידע והידע, שם החברה והמוניטין, אתר האינטרנט של אגמנס, זכויות בסמלים וסימנים רשומים, מערכות מידע וידע, סכומים לה[ם] זכאית החברה בקשר עם הצבר, חוג הלקוחות, כשהכל נקי מכל שיעבוד ו/או חוב ו/או התחייבות ו/או עיקול ו/או זכויות צד ג' כלשהן, וכן מכל חוב לכל אדם ו/או גוף ו/או רשות. מובהר כי הממכר אינו כולל כל הזמנה קיימת ו/או עבודה שאינה בנספח ב', וכן כל פעילות של אגמנס בקשר עם עבודות בתהליך ו/או שבוצעו, לרבות בגין תקופת אחריות, בדק וכיו"ב. עוד מובהר, כי הארגז תוכל על פי שיקול דעתה הבלעדי להחריג מנספח ב' כל עבודה ו/או הזמנה, ואלה יוותרו באחריותה הבלעדית של אגמנס... כל נכסי, זכויות וחובות אגמנס שאינן כלולים בהגדרת הממכר יישארו בבעלות אגמנס".
עסקת גבעת שמואל איננה מהווה חלק מצבר ההזמנות שפורט בנספח ב', ולפיכך אין היא חלק מעסקאות העבר של חברת אגמנס שחברת הארגז רכשה במסגרת הסכם הרכישה. זאת ועוד, מאחר ומדובר בעיסקה שהתמורה בגינה התקבלה (למעט, אולי, תשלום בגין דמי אחסון שממילא משולמים לאגמנס), גם לא היה כל היגיון כלכלי שהארגז תרכוש פעילות זו.
44.

ככל שהדבר נוגע למצגים, הרי שגם אם נניח שגינדי ידעה, לאחר הסכם הרכישה, כי הארגז היא "בעל הבית", החדש באגמנס, הרי שאין בכך כדי להצדיק מסקנה כי נוצר כלפיה מצג לפיה הארגז נטלה על עצמה אחריות לחובות העבר של אגמנס. זאת ועוד, מעדות אנשי גינדי עולה כי הם לא הסתמכו לעניין עסקת גבעת שמואל על המידע בעניין רכישת אגמנס בידי הארגז, וממילא גינדי לא שינתה מצבה לרעה. כך, למשל, מר שבת העיד, לעניין עסקת גבעת שמואל, כי "כאשר בוצע ההסכם לא היה הארגז בתמונה. ההזמנה חד משמעית הייתה מחברת אגמנס בלבד, אבל בתקופת האחסנה ידעתי כי הארגז נכנסה לתמונה ובגלל זה הייתי שקט יותר" (הפרוטוקול, עמוד 24 שורות 14 – 16). בהמשך עדותו הוא מאשר כי בזמן אמת לא פנה כלל לחברת הארגז בקשר לעסקת גבעת שמואל "כי לא הייתה לי שום סיבה" (שם, שורה 21) ו"לא הרגשתי צורך" (שם, שורה 29). דברים אלו מלמדים כי יהיה המצג שהוצג בפני
אנשי גנדי ביחס להסכם הרכישה אשר יהיה, הוא לא יצר לא הסתמכות ולא שינוי מצב לרעה מצידה של גינדי בקשר עם עסקת גבעת שמואל.
45.

המסקנה המתבקשת היא שהאחראית היחידה לנזקים שנגרמו לגינדי בקשר לעסקת גבעת שמואל היא אגמנס, וכי לחברת הארגז אין כל אחריות לנזקים אלו (ממילא אין צורך לדון ביחס לעסקה זו בהודעות צד ג' שהוציאה הארגז).
ד(2). עסקת רמת אביב– שאלת האחריות
46.

מצב הדברים ביחס לעסקת רמת אביב שונה בתכלית. עיסקה זו נערכה לאחר הסכם הרכישה, וכאשר כבר היה בתוקף. התובעות טוענות כי במצב דברים זה, העיסקה נכרתה ישירות עם הארגז, כאשר אגמנס משמשת רק כ"שומר משנה" לעניין אחסון מבנה רמת אביב והמכולה. מסכת הראיות שהוצגה לפני תומכת בצורה מובהקת בעמדת גינדי, ומצדיקה הטלת אחריות בגין עסקת רמת אביב הן על הארגז (כ"שומר ראשי") והן על אגמנס (כ"שומר משנה"). אבהיר זאת.
אחריותה של חברת הארגז
47.

נקודת המוצא לניתוח מעמדה של הארגז ביחס לעסקת רמת אביב הוא הסכם הרכישה שנכרת בין הארגז לבין אגמנס ביולי 2010 (דהיינו, כארבעה חודשים לפני עסקת רמת אביב). להסכם הרכישה היו שני נדבכים: אחד, המתייחס לפעילות קיימת, הסדיר רכישה של חלק מהעסקאות שנעשו על ידי אגמנס בידי הארגז (וראו פסקה 43 לעיל); שני, הצופה פני עתיד, הגדיר את שיתוף הפעולה בין הארגז לבין אגמנס ובני משפחת וניני מעתה ואילך. מאחר ועסקת רמת אביב הינה מאוחרת להסכם הרכישה, נמקד מבטנו בהיבט השני של הסכם הרכישה (קרי, ההיבט המתייחס לשיתוף הפעולה בעתיד).
48.

על פי הסכם הרכישה התחייבה אגמנס להעניק לחברת הארגז, באמצעות בני משפחת וניני, שירותי פיתוח, הכוללים, לפי סעיף 2.2 להסכם הרכישה: "פעילות מכירה, גביה, שיווק ומכירות, תכנון הנדסי, הפעלת גורמי ייצור שונים, ניהול אתרי בנייה ופרויקטים, תהליכי שיפור היעילות, האיכות והרווחיות של מוצרי הארגז, תמחור עסקאות / פרויקטים וכן כל תפקיד הקשור לתחום הבניה". עוד נקבע במסגרת הסכם הרכישה כי הארגז תרכוש את הקניין הרוחני של אגמנס, את הזכויות בשמה ובסמליה, את אתר האינטרנט של החברה, את חוג לקוחותיה וכיוצא בזה.

בהמשך לכך, התחייבו בני משפחת וניני שלא להתחרות, באופן ישיר או עקיף, בפעילותה של חברת הארגז (סעיף 3.10 להסכם הרכישה), וכן התחייבו כי הם, באופן אישי, יעניקו את שירותי הפיתוח על פי הסכם הרכישה, בהיקף של משרה מלאה (ראו סעיפים 3.12 ו- 7 להסכם הרכישה). זאת ועוד, בנספח ה' להסכם הרכישה (להלן: "נספח ה'") התחייבו אגמנס ובני משפחת וניני להשקיע את מלוא מרצם וכישוריהם במתן שירותי הפיתוח, לפעול "לקידום מפעל הארגז לרבות קידום המכירות והשאת הרווחים" (סעיף 2(ב) בנספח ה') והכל "על פי הוראות המנכ"ל של הארגז או מי מטעמו ובהתאם למדיניות הארגז" (סעיף 2(ג) בנספח ה').
מהוראות אלו עולה כי לעניין מתן שירותי הפיתוח מעתה ואילך הפכו למעשה הן חברת אגמנס הן בני משפחת וניני להיות כפופים לחברת הארגז.
49.

מסקנה זו מתבקשת גם מהעדויות שנשמעו בפני
. מר הארי מנשה, אשר משמש כסמנכ"ל הכספים של קבוצת הארגז (להלן: "מר מנשה"), העיד כי "לגבי הנושא של בניית מבנים מהסוג הזה, וכל הטיפול בשינועם, זה תחום שאנחנו כן רכשנו ככל שמדובר בחוזים עתידיים. עיקר ההיגיון העסקי ברכישה של אגמנס היה פעם אחת לקנות צבר הזמנות קיים שטרם התחילו בביצוע ההזמנות... אנו קנינו את המותג אגמנס ואת הפעילות העתידית בתחום המבנים היבילים" (הפרוטוקול, עמוד 43 שורות 12 – 21).
כמו כן, לפי עדות אנשי הארגז, הפך עמנואל, בעקבות הסכם הרכישה, הלכה למעשה, לעובד הארגז. עמד על כך מר מנשה, אשר העיד כי "נכון שעמנואל היה העובד שלנו באותה תקופה. לפי החוזה, מאוגוסט או ספטמבר 2010 הוא היה אמור לעבוד רק בארגז" (הפרוטוקול, עמוד 46 שורות 24 – 25).
50.

ראיות נוספות לאופייה של מערכת היחסים שנוצרה בין הארגז לבין אגמנס בעקבות חתימת ההסכם מצויות בכך שהארגז מצאה לנכון לתלות שלט בחזית מפעלה, עליו הוסף שמה של אגמנס; כי באתר האינטרנט של חברת אגמנס, אשר נרכש כאמור על פי ההסכם על ידי חברת הארגז, צוין כי "אגמנס מהווה כיום חטיבה מובילה בקבוצת הארגז" (מוצג ת/2) ובאתר של חברת הארגז עצמה צוין כי "חב' הארגז תעשיות מבנים רכשה ביולי 2010 את הפעילות של חב' אגמנס, מתוך כוונה להרחיב ולהעמיק את התחום של בניית מבנים פרטיים צמודי קרקע"; כי כתובת המייל של עובדי אגמנס שונתה כך שהסיומת החדשה כללה שם הארגז; כי משרדי אגמנס עברו לשטח מפעל הארגז

(מוצג ת/2); ועוד ראיות נוספות המלמדות על הקשר בין שתי החברות (ראו בהקשר זה תצהירו של עמנואל בסעיף 19 וכן תצהירו של מר יצחק בן טוב, המכהן מאז ינואר 2011 כמנהל מפעל המבנים המתועשים של חברת הארגז (להלן: "מר בן טוב"), בסעיף 20 וכן נספח 11 לתצהירו, בפרט בסעיף 12).
אעיר בהקשר זה כי פרסום הודעה באתר האינטרנט של הארגז ושל אגמנס לפיה "מובהר בזה כי לחברת הארגז תעשיות בע"מ
, אין קשר מכל סוג שהוא עם חברת "אגמנס" בע"מ ו/או מנהליה ה"ה אלון, גלעד ועמנואל וניני שאינם מורשים לייצג את חברת הארגז בשום צורה ואופן" לערך במרץ 2011 (ראו הפרוטוקול, עמוד 45 שורה 17), מהווה ניסיון להתנער בדיעבד ממערכת היחסים בין הצדדים, ולא במקרה, כפי שהבהיר מר מנשה, הוא נעשה לאחר שנודע על קשייה הכלכליים של חברת אגמנס (הפרוטוקול, עמוד 44 שורות 10 – 12).
51.

סיכומו של דבר, חברת הארגז רכשה את פעילותה העתידית של חברת אגמנס ואת המוניטין שלה, ואף נקבע כי הן אגמנס והן משפחת וניני יהיו כפופים להוראותיו של מנכ"ל הארגז, כך שמבחינה מהותית הייתה לחברת הארגז יכולת לכוון את פעילותה של אגמנס על אף שלא נרכשו מניותיה באופן ישיר (וראו סעיף 7 לנספח ה'). המסקנה העולה ממכלול הראיות שהוצגו לפני היא כי תכליתו של ההסכם לא הייתה רק רכישת חלק מפעילות העבר, אלא גם (ובעיקר) העברת מכלול הפעילות העתידית של אגמנס ובני משפחת וניני בתחום המבנים היבילים לחברת הארגז.
52.

לא יכול להיות ספק כי עסקת רמת אביב היא עיסקה שנערכה לאחר הסכם הרכישה, וכי היא מהווה חלק "מהפעילות העתידית בתחום המבנים היבילים" שהארגז ביקשה להשיג לעצמה באמצעותו (ראו עדות מר מנשה, הפרוטוקול, עמוד 43 שורות 12 – 22). מכאן שאין חולק כי על פי הסכם הרכישה, היה עמנואל צריך לבצע עיסקה זו בעבור הארגז, ולראיה, הארגז טענה כי עמנואל רימה אותה בכך שהמשיך כביכול לבצע פעולות מסוג זה עבור אגמנס (ראו הפרוטוקול, עמוד 43 שורות 26 – 28). לא זו אף זו, הארגז הגישה תביעה נפרדת כנגד אגמנס ובני משפחת וניני (ת.א. (שלום ת"א) 40767-08-11) במסגרתה טענה באופן מפורש שההתקשרות בעסקת רמת אביב (כמו גם בעסקאות נוספות) נעשתה בניגוד להתחייבויות אגמנס ובני משפחת וניני לפי חוזה הרכישה.
53.

במצב דברים זה, גרסתה של הארגז כאילו העסקה אינה מחייבת אותה במערכת היחסים שבינה לבין גינדי, אינה יכולה להתקבל. פשיטא כי אם אכן פעל עמנואל בשמה של הארגז לכל אורך הליך ההתקשרות עם גינדי (כפי שאמור היה לעשות על פי הסכם הרכישה), הרי שהעיסקה נעשתה במישרין עם חברת הארגז. בהקשר זה אציין כי זו בדיוק גרסתו של עמנואל, שטען בעדותו לפני כי התקשר בעסקת רמת אביב מלכתחילה בשמה של חברת הארגז, שכן באותה עת "כל העסקים והפעולות היו דרך הארגז. כל האנשים הגיעו דרך הארגז והם הפנו אותם אלינו. כל העסקאות נעשו עבור הארגז" (הפרוטוקול, עמוד 22 שורות 3 – 4).
ואולם, אף אם נניח לצורך הדיון שעמנואל ביקש בשלב הראשוני לעשות את עיסקת רמת אביב "מאחורי גבה" של הארגז (וגם אם יש לאפשרות זו אינדיקציות מסוימות בחומר הראיות, אין הן מלמדות כי גינדי הייתה שותפה לכך), הרי שמרגע שנודע לחברת הארגז על העיסקה בשלבי התהוותה, והיא לא רק שלא התכחשה לה, אלא ביצעה בפועל חלק משמעותי ממנה בעצמה (באמצעות קבלן משנה), וגבתה את תמורתה, רובה ככולה, מגינדי, רואים אותה כמי ששמה עצמה במעמד של המתקשר החוזי (כפי שהייתה זכאית לעשות ביחסיה עם אגמנס ובני משפחת וניני).
54.

אינדיקציות מרכזיות לכך שגם הארגז התייחסה לעסקת רמת אביב בעת ביצועה כעיסקה שהיא צד לה הן אלו:
ראשית
, כל התשלומים במסגרת עסקת רמת אביב בוצעו על ידי גינדי ישירות לחברת הארגז, וכנגדם ניתנו לגינדי חשבוניות של הארגז. על אחת מהחשבוניות שהועברו על ידי חברת הארגז לגינדי צוין כי עניינה "העתקת מבנה מכירות מרמת אביב... לשדה עוזיה[ו] כולל אחסנה לשישה חודשים" ואילו על החשבונית הנוספת צוין כי עניינה "פירוק ועיטוף ריהוט פנים"; "אספקת מכולות"; וכן "אחסנה שלושה חודשים". בחשבוניות מצוין "מספר הזמנת לקוח" ומופיע "מספר לקוח", המעידים כי המדובר בעיסקה שהוזנה למערכת ניהול ההזמנות של חברת הארגז.
הארגז ביקשה להיתלות בכך שהצעת המחיר שהועברה לגינדי הודפסה על דף לוגו של אגמנס ונחתמה "בברכה עמנואל אגמנס בניה מתקדמת". ברם, כפי שהבהיר עמנואל בעדותו, אין חשיבות של ממש לשם שהופיע על הצעת המחיר, שכן "כל ההצעות האלה יצאו מחברת הארגז וזה גם קוריוז. נכון שזה עם השם של אגמנס אבל בשביל זה הביאו אותנו לשם. זה הדרך שלהם להראות אבל הכל היה שלהם. וזה חוזר גם במקרה הנוכחי. פרויקט בחברת הארגז הם נורא מסודרים. הם עובדים עם תוכנה שנקראת סאפ. פרויקט כמו גינדי לא יכול לצאת לפעולה אם אין אישור עסקה. אי אפשר לקבל הצעת מחיר על משאיות או לשלם להם. ברגע שיש פרויקטים חיצוניים הם מאשרים זאת מראש ומישהו חותם על זה כאישור עסקה והם מכניסים נתונים לסאפ. פרויקט גינדי לא יכול לצאת לדרך ללא אישור שלהם" (הפרוטוקול, עמוד 22 שורות 18 – 24). בא כוח הארגז ביקש להטיל ספק במהימנותה של עדות זאת, אולם אין חולק כי הארגז רכשה את השימוש בשמה של אגמנס ואת המוניטין שלה, ועל כן לא ברור כיצד היא יכולה להתבסס על השימוש שנעשה בשם זה בהצעת המחיר שהועברה לגינדי על ידי עמנואל, שהיה לדבריו של מר מנשה עובד של הארגז, כראיה לכך שמבחינת גינדי לא מדובר בעיסקה שנעשתה על ידי הארגז.
שנית
, הארגז היא זו שביצעה את הזמנת ההובלה מחברת תעבורה, שפעלה בקשר להעברת מבנה רמת אביב כקבלן משנה של הארגז. לעניין זה העיד מטעם הארגז מר דוד תבור, אשר מועסק בחברת תעבורה ומרכז את תחום ההובלות המיוחדות בה (להלן: ""מר תבור מתעבורה"), כי העביר הצעת מחיר לביצוע העבודה לחברת הארגז, כי עובד הארגז הוא שאישר הצעה זו, וכי החשבונית עבור העבודה הוצאה על שם חברת הארגז (הפרוטוקול, עמוד 33 שורות 8 – 21). ודוק, גם בהקשר זה נטען כי עמנואל ביקש תחילה לבצע את העסקה בשם חברת אגמנס, ואולם אני מתקשה לראות כיצד כוונה ראשונית זו, אף אם הייתה קיימת אצל עמנואל, גורמת לכך שהתקשרות שהארגז נטלה על עצמה לא תיוחס לה.
שלישית
, מסמכים נוספים של חברת הארגז מעידים אף הם כי בזמן אמת היה ברור לחברת הארגז שמדובר בעסקה עימה. כך, ברשימת עסקאות של הפעילויות המשותפת לארגז ולאגמנס (שבראשה ה"לוגו" של שתי החברות) כלול הפרויקט שעניינו מבנה רמת אביב (מוצג ת/1, בעמוד האחרון). ראיה נוספת מצויה בפרוטוקול פנימי שצורף כנספח לתצהירו של מר מנשה. באותו פרוטוקול נכתב כי "גלעד עוד עסוק עם יתרת המבנים ש[ט]רם נמסרו (נספח ג' לחוזה) ובעבודות של הארגז – גינדי ורמת השרון" (סעיף 3ג' לנספח 6 לתצהירו. ההדגשה הוספה). הארגז התעלמה לחלוטין מאמירה זו, וטענה שמאחר שבאותו פרוטוקול צוין כי "גלעד טרם התחיל לתת את השירותים כמוסכם בהסכם", המסקנה המתבקשת היא שמדובר בעסקה של אגמנס בלבד (שכן גלעד הוא שעסק בה, והוא טרם החל במתן השירותים לחברת הארגז). אין בטענה זו של הארגז כל הסבר לכך שבפרוטוקול נכתב כי גלעד עוסק "בעבודות של הארגז-גינדי", ומסקנה סבירה יותר, המיישבת בין שתי האמירות המופיעות בפרוטוקול, היא כי גלעד אכן החל לעבוד על פרויקטים של הארגז, אולם הוא טרם עבר לעסוק בענייני הארגז במשרה מלאה כפי שסיכמו הצדדים ועל כך הלינו אנשי הארגז. מכל מקום גם מסמך זה מחזק את המסקנה שהארגז היא זו שהתקשרה בעסקה עם גינדי בעסקת רמת אביב.
55.

על מנת לנסות ולסתור את המסקנה הפשוטה לפיה עסקת רמת אביב הייתה עיסקה שנעשתה על ידי עמנואל בשם הארגז, ולחילופין כי הארגז קיבלה עליה את העיסקה משנודע לה עליה בשלבי התהוותה, העלתה הארגז גרסה פנטסטית, וחסרת כל הגיון. על פי גירסה זו הארגז מעולם לא התקשרה בעסקת רמת אביב, אלא רק הסכימה בדיעבד, במטרה לסייע בהוצאתה אל לפועל, לבצע את הזמנת העבודה מתעבורה (וזאת לאור קשיים של אגמנס בביצוע ההזמנה), ומנגד זכתה (כפיצוי בגין הפרת חוזה הרכישה על ידי אגמנס), להמחאה של כל התשלומים המגיעים לאגמנס מגינדי על פי החוזה ביניהן. על כך ניתן לומר, על משקל הביטוי הידוע בעניין "מיהו ברווז", כי מי שהוא לפי טענתו הצד הנכון לחוזה, אשר מבצע בפועל חלק משמעותי בחוזה וגובה את כל התמורה החוזית הוא, בעיני החוק, המתקשר בחוזה.

56.

לאור כל האמור לעיל, מסקנתי החד משמעית היא כי יש לראות בארגז את המתקשר החוזי בעסקת רמת אביב. מאחר ובמסגרת עיסקה זו מוטלת על הארגז האחריות למבנה רמת אביב ולמכולה כשומר שכר, הרי שהיא אחראית באופן ישיר לנזקים שנגרמו למבנה רמת אביב ולמכולה, וזאת מכוח סעיפים 1 ו- 7 לחוק השומרים (וראו גם פסקה 36 לעיל, ופסקה 60 להלן). למען שלמות התמונה אציין כי לא נטען כלל לפני שמתקיים במקרה שלפני החריג המצומצם היכול לפטור שומר שכר מאחריותו לנזק שנגרם למבנה רמת אביב.
אחריותה של חברת אגמנס
57.

בכתב הגנתה טענה אגמנס כי חברת הארגז ביקשה ממנה "לאחסן את המבנה והמכולה בשטחה ועד היום לא שילמה הנתבעת 1 לנתבעת 2 את התמורה אלי[ה] התחייבה בגין אחסון המבנים. ודוק! בעסקה זו לא היה קשר מסחרי ישיר בין התובעות לנתבעת 2. המבנה שהעברתו בוצעה על ידי הנתבעת 1 אוחסן אצל הנתבעת 2 יחד עם מכולה שהנתבעת לא יודעת מה היה מצוי בה" (ראו סעיפים 42 – 44 לכתב ההגנה).
58.

אין בטענה זו כדי לפטור את אגמנס מאחריות לנזקים שנגרמו לגינדי בגין עסקה זו. אגמנס לא חלקה על כך שהשטח בו אוחסנו המכולה והמבנה היה בבעלותה, וכי הסכימה לאחסן את המבנה ואת המכולה בשטחה, לטענתה בתמורה לשכר. המסקנה המתבקשת היא כי אגמנס שימשה כשומר משנה בעסקה זו.

59.

סעיף 7(א) לחוק השומרים קובע כי "שומר שמסר את הנכס לשומר משנה, רואים את מעשיו ומחדליו של שומר המשנה כמעשיו ומחדליו של השומר, ושומר המשנה אחראי גם כלפי בעל הנכס באותה מידה שהוא אחראי כלפי השומר".
60.

כפי שמבהיר פרופ' יהושע ויסמן בספרו, דיני קניין – החזקה ושימוש (תשס"ו-2005): "בעוד שבהעברה של מעמד השומר לאדם אחר יש לנו עניין במצב שבו השומר המקורי "יוצא מן התמונה" וחדל להיות אחראי לנכס, אין הדבר כן במסירת הנכס לשומר משנה. במסירה לשומר משנה ממשך השומר הראשי להיות אחראי לנכס כלפי הבעל, ונוסף על כך נוצר יחס של שמירה בין השומר הראשי ובין שומר המשנה, כשלשומר המשנה מעמד של שומר כלפי השומר הראשי" (עמוד 233), ובהמשך "אף שמסירת נכס לשומר משנה נובעת מקשר חוזי בין השומר הראשי ובין שומר המשנה, קובע החוק כפיפות ישירה של שומר המשנה לבעל הנכס. בעל הנכס יכול לתבוע במישרין את שומר המשנה בגין נזק לנכס. מידת האחריות של שומר המשנה כלפי בעל הנכס היא כמידת אחריותו כלפי השומר הראשי בין שמסירת הנכס לשומר המשנה הייתה מותרת ובין שהייתה אסורה" (שם, בעמוד 235. ראו בעניין זה ע"א 1439/90 מדינת ישראל (רכבת ישראל) נ' הום – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(2) 346, 361 (1993)). אף אגמנס אחראית, אפוא, בגין הנזקים שנגרמו למבנה רמת אביב ובגין אובדן הציוד שבמכולה.
61.

ביחסים הפנימיים שבין הארגז לבין אגמנס מלוא האחריות לנזק צריכה להיות מוטלת על אגמנס, וזאת הן מהטעם שעל פי הראיות שהוצגו ברור (ולמעשה מוסכם) כי הנזק למבנה רמת אביב ואובדן המכולה נגרמו לאחר שהועברו לשדה עוזיהו, והופקדו באחריותה של אגמנס.
62.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי הוכח שהן חברת הארגז הן חברת אגמנס אחראיות, ביחד ולחוד, על הנזקים שנגרמו לתובעות בגין עסקה זו. ביחסים הפנימיים תהיה הארגז זכאית לתבוע שיפוי מאגמנס בגין כל סכום שתשלם לגינדי.

אחריות בני משפחת וניני
63.

טענותיה של הארגז בעניין זה התבססו בעיקרם על ההנחה כי בני משפחת וניני הציגו בפני
גינדי מצגי שווא בנוגע לאחריותה של הארגז ואף הפרו את ההסכם בין הצדדים, כאשר ערכו התקשרויות תוך שימוש בשמה של אגמנס בניגוד להסכמות הצדדים (ראו סעיפים 203 – 214 לסיכומי הארגז). ברם, כפי שפורט לעיל בהרחבה, הוכח כי המצגים שיצרו בני משפחת וניני כלל לא היו מצגי שווא, שכן הארגז אכן רכשה את פעילותה העתידית של אגמנס. כאמור, העסקה בנוגע למבנה רמת אביב נכרתה ישירות עם חברת הארגז ולא עם חברת אגמנס, ובכך היתה הארגז מעוניינת מלכתחילה. לפיכך אין בסיס לטענותיה של חברת הארגז בכל הנוגע לאחריותם האישית של בני משפחת וניני לשפות את הארגז בשל ביצוע מצגי שווא על ידם.
64.

לחילופין נטען כי בני משפחת וניני נטלו על עצמם התחייבויות אישיות כלפי הארגז במסגרת הסכם הרכישה, וכי מכוחן של התחייבויות אלו יש להשית עליהם אחריות לשפותה (ראו סעיפים 215 – 220 לסיכומי הארגז). ואולם, ההתחייבויות האישיות בהן מדובר נוגעות בעיקרן לעסקת גבעת שמואל, לגביה לא נמצאה הארגז אחראית (חריג לכך היא ההתחייבות שלא להשתמש בשם אגמנס, ואולם גם אם הופרה התחייבות זו, ואינני מכריע בכך, לא זו הסיבה לחיובה של הארגז בעניין עסקת רמת אביב). ממילא אין לקבל את הודעת צד ג' כנגד בני משפחת וניני גם בעניין זה.
ד(3). עסקת גבעת שמואל – שאלת הנזק
65.

האחריות לנזק שנגרם לגינדי בגין עסקת שמואל מוטלת כאמור באופן מלא ובלעדי על אגמנס. התובעות העריכו את הנזקים שנגרמו להן כתוצאה מאובדן מבנה גבעת שמואל בסך של 529,000 ש"ח (הכוללים מע"מ כדין), המשקפים לטענתן את העלויות לצורך בניית מבנה חדש. כראיה לחישוב זה צורפו חשבוניות המלמדות על עלות בנייתו של מבנה גבעת שמואל. אגמנס הגישה אומנם כתב הגנה, בו הכחישה את הנזק, וטענה כי הוא מופרז, אולם היא לא התייצבה לדיונים, לא חקרה עדים ואף לא הגישה סיכומים. ממילא אין לפני כל ראיה לכך ששוויו של המבנה החדש שונה מהסכום הנטען על ידי התובעות בהסתמך על החשבוניות שהוצגו על ידן. יחד עם זאת, אין חולק כי מבנה גבעת שמואל היה בן מספר שנים, ועל כן יש מקום לניכוי פחת. בהנחה שמבנה זה נבנה ביולי 2008, הרי שמדובר בפחת לתקופה של 32 חודשים, שאני מעמידו, מהטעמים המפורטים בפיסקה 69 להלן, על 17.3%.
על כן אני קובע כי הנזק שנגרם לגינדי בגין הרס מבנה גבעת שמואל עמד על סך של 437,483 ש"ח (הכוללים מע"מ כדין).
66.

גינדי טענה עוד, כי בעקבות הנזק שנגרם למבנה גבעת שמואל לא יכלה להשתמש בו כמשרד מכירות בפרויקט שבנתה בחדרה. כתוצאה מכך טענה גינדי בסיכומיה כי נגרמו לה שני סוגים של נזקים: ראשית, הוצאות להקטנת הנזק, בדמות עלות הצבת דוכן בקניון חדרה, עלות העתקת מבנה מכירות מרמלה לחדרה, עלות שינוע מבנה מכירות חליפי מיוקנעם לרמלה ותשלום דמי שכירות בעבורו. סך הנזקים הללו הוערך בסיכומי התובעת ב- 200 אלף ש"ח; שנית, אובדן רווחים מהפרויקט בחדרה, שמאמצי השיווק שלו נפגעו בשל כך שלא הוצב במקום מבנה מכירות הולם. נזק זה הוערך בכתב התביעה, לצורכי אגרה, במיליון ש"ח.
ואולם, הוצאות הקטנת נזק לא נתבעו כלל בכתב התביעה, ואילו ביחס לנזקים מאובדן רווחים לא הובאו ראיות מספיקות, שיש בהן כדי לבסס קיומו של קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין היקף המכירות לנזק שנגרם למבנה גבעת שמואל. כך, לא הובאה כל ראיה לגבי הפגיעה ביכולתה של גינדי לשווק את דירות הפרויקט. אמירות בעלמא כי שיווק הפרויקט בחדרה נחל כישלון בהשוואה לפרויקטים אחרים של גינדי אינן מהוות ראייה, ויתרה מכך, הן אינן מלמדות דבר על הקשר הסיבתי בין אובדן מבנה גבעת שמואל לבין אותו עיכוב כביכול במכירת הדירות (שהרי גם עדיה של גינדי העידו כי הייתה ירידה בביקוש לדירות באותה עת). אוסיף כי אף לטענות בדבר נזק תדמיתי שנגרם כביכול לתובעות לא הובאה כל ראיה. לפיכך אין מקום לפסוק לגינדי פיצוי בגין נזקים נטענים אלו.
ד(3). עסקת רמת אביב – שאלת הנזק
67.


הנזקים שנגרמו לתובעות בשל ההרס שנגרם למבנה רמת אביב הוערכו על ידה בסך של 839,000 ₪ (הכוללים מע"מ כדין), המשקפים לטענתן את העלויות לצורך בניית מבנה חדש. כן הוגשה חוות דעת מטעמו של השמאי שבתאי בלילי (להלן: "חוות הדעת השמאית") אשר קבעה כי לאור הנזק הרב שנגרם, עלות שיקום המבנה עולה על עלות הקמה של מבנה חדש. גם חישוב זה התבסס על העתקי החשבוניות שמעידות על עלות בנייה המבנה. שוויים של החפצים אשר אוחסנו במכולה הוערך על ידי התובעות בסכום של 473,000 ₪ (הכוללים מע"מ כדין), זאת בהתבסס על העתקי חשבוניות עלות הציוד שאוחסן במכולה. יוער, כי גינדי טענה בסיכומיה שבנוסף על הנתבעות להשיב לה את הסכום של 210,830 ₪ ששולמו להן בתמורה לאחסנת המבנים, אולם סכום זה לא נתבע בכתב התביעה, ועל כן אין להידרש לטענותיה בעניין זה.
68.

הארגז טענה, כי נזקים אלה כלל לא הוכחו, אולם לא הציגה חישוב נזק חלופי בעניין. לעניין חוות הדעת השמאית שהוגשה מטעם גינדי טען בא כוח הארגז כי אין להסתמך עליה. כן נטען כי לא כל החשבוניות שהוצגו על ידי התובעות שולמו בפועל ועל כן שווי המבנה כלל לא הוכח. עוד נטען, כי הוכח שהארגז הסכימה לשפץ את המבנה בעלות של 150,000 ש"ח ועל כן המסקנה היא כי הנזק שנגרם לא עולה על סכום זה. עוד טענה חברת הארגז כי יש להפחית מעלות ההקמה פחת מאחר ומבנה רמת אביב יוצר בשנת 2009, ונעשה בו שימוש.
בנוגע לתכולת המכולה נטען כי כלל לא הוכח שרשימת הציוד שהוצגה על ידי התובעות אוחסנה כולה במכולה, ואף הובהר מחקירת העדה שהכינה את הרשימה (גב' ליאור סבן) כי חלק מן הציוד המופיעה בה נלקח למשרדי גינדי.
69.

אין בידי לקבל את הטענות שהפנתה הארגז כלפי חוות הדעת השמאית שהוגשה מטעם גינדי, וסבורני שהארגז לא הציגה טעם של ממש לדחיית קביעתו של השמאי כי "עלות שיקום המבנה עולה על עלות הקמה של מבנה חדש. כמו כן נמסר שקיימת אפשרות כי לא יהיה ניתן לשקם כלל את המבנה". אציין, כי בנוסף לחוות דעת זו הצהיר בעניין זה מר עומר לוי, אשר משמש כמנהל פרויקטים בגינדי. מר לוי הצטרף אל השמאי בעת שנערך הביקור לבחינת מצבו של מבנה רמת אביב, ולדבריו התרשמותו באשר למצבו של המבנה הייתה זהה לזו של השמאי.

ממילא, הוכחת שוויו של המבנה התבססה לא על הסכומים שהוצגו בחוות הדעת השמאית, כי אם על חשבוניות אשר שיקפו את הליך ההקמה של מבנה זה. כל שנטען בנוגע לחשבוניות אלה על ידי הארגז היה כי חלק מהחשבוניות (שנועדו לחברת אגמנס, אשר הייתה אחראית על בניית מבנה רמת אביב) לא שולמו בפועל, זאת בהתבסס על כך ששתיים מתוך החשבוניות הללו לא נשאו חותמת. אלא שמר לוי הבהיר בעדותו כי "ככל שאני יודע אנחנו לא חייבים לאגמנס כלום ויותר מזה, הם נתנו לנו זיכוי אז בטח לא היינו ביתרת חובה. מה שציינת על החותמת זה פרוצדורלי ולא קשור אם שולמה או לא" (הפרוטוקול, עמוד 15 שורות 10 – 11). עלי לדחות, אם כך, גם טענה זו של הארגז.
עוד נטען על ידי הארגז כי מאחר שהוצע על ידה במסגרת המשא ומתן בין הצדדים לשפץ את מבנה רמת אביב תמורת 150,000 ש"ח, הרי שזו ראיה לגובה הנזק. גם דין טענה זו להידחות. לא ברור כיצד הצעה לא מחייבת לשיפוץ המבנה שניתנה על ידי הארגז לגרסתה שלה (הצעה מסודרת בכתב לא הוצגה) תוכל להוות בסיס לקביעת הנזק שנגרם למבנה.
ולבסוף, סבורני כי יש ממש בטענת הארגז לפיה מעלות ההקמה יש לנכות פחת, ובהעדר חלופה אחרת סבורני שיש לבצע הפחתה בהתאם לשיעור הפחת החשבונאי, העומד, לפי הנמסר בסיכומי הארגז על 6.5% לשנה. הפחתה זו תהיה לתקופה של 20 חודשים (ממועד השלמת בניית מבנה רמת אביב, לערך ביולי 2009 ועד לגילוי הנזק במרץ 2011), כלומר ניכוי של 10.8% מעלות ייצור המבנה כפי שהוכחה על ידי גינדי (יצוין כי חוות הדעת השמאית, קבעה כי יש להפחית 15% מהצעת מחיר להקמת מבנה חדש שניתנה לשמאי. הצעה זו הייתה גבוהה מעלות ההקמה על פי חשבוניות, ככל הנראה בשל עליות מחירים בין מועד ייצור מבנה רמת אביב למועד קבלת הצעת המחיר על ידי השמאי. בסופו של יום הבדלים אלה כמעט ומבטלים זה את זה).
על כן אני קובע כי הנזקים שנגרמו לתובעות בגין הנזק למבנה רמת אביב עומדים על סך של 748,388 ש"ח (הכוללים מע"מ כדין).
70.

באשר לשווי הציוד שאוחסן במכולה הוגש על ידי גינדי תצהירה של גב' ליאור סבן (אשר שימשה באותה עת כעוזרת למנהל הנדסי בגינדי), והיא שערכה מתוקף תפקידה בגינדי את רשימת פרטי הציוד שאוחסנו במכולה. מעבר לכך צורפו תמונות של הציוד אשר אוחסן במכולה, וחשבוניות לפיהן שוויו הכולל של הציוד הוא 473,000 ש"ח. גב' סבן העידה כי "הייתי

בזמן

הפירוק

וכל

מה

שהם

פירקו

רשמתי

וצילמתי
" (הפרוטוקול, עמוד 5 שורה 9), כך שמדובר בראיות מזמן אמת שלא נסתרו. בחקירתה ציינה אומנם גב' סבן כי פרטי ציוד מסוימים (כגון עציצים ווילונות) לא אוחסנו במכולה, אלא נלקחו למשרדי גינדי או לשימושים אחרים. עם זאת, דומה כי מדובר בפריטים זניחים יחסית. מכל מקום בשים לב לעובדה זו, ולכך שמדובר בפריטים שיש להניח לגביהם פחת מסוים (הפחת החשבונאי נע בין 7% לציוד משרדי ל- 20% למכונת אספרסו), יש הצדקה להפחתת שווי הציוד ב- 20% אחוז מהערך הנקוב בחשבוניות.
על כן אני קובע כי הנזק שנגרם לגינדי בגין אובדן הציוד שאוחסן במכולה עומד על סך של 378,400 ₪ (הכוללים מע"מ כדין).

71.

הארגז סבורה, כי התובעות לא מילאו חובתן להקטנת הנזקים שנגרמו להן, ועל כן הן נושאות באשם תורם. זאת משום שהתובעות דחו את הצעת הארגז לשפץ את מבנה רמת אביב; לא פעלו על מנת לברר האם ניתן לשפץ את מבנה גבעת שמואל ולהפעילו; וכן משום שהן לא דאגו לבטח את המבנים יבילים והציוד שבמכולה בעצמן, התנהלות המעידה לשיטת ב"כ הארגז על התרשלות משמעותית מצד גינדי.
72.

הארגז חויבה רק בנוגע לעסקה שעניינה מבנה רמת אביב. משקבעתי כי התובעות הוכיחו שמצבו של מבנה רמת אביב לא איפשר את שיפוצו, דינה של טענה זו דחיה. מעבר לכך אציין כי לאור קביעתי שעל הארגז חלה חובה לפצות את התובעות על מלוא הנזקים שנגרמו להן, וודאי שאין מקום לקבוע שדחיית הצעתה – שדרשה למעשה מהתובעות לשלם לה סכומי כסף לא מבוטלים נוספים, מהווה אשם תורם לנזק שנגרם להן (ראו בהקשר זה גם עדותו של מר לוי, הפרוטוקול, עמוד 17). זאת ועוד, מחומר הראיות לא ברור כלל שמדובר בהצעה רצינית, וכבר צויין לעיל שהיא מעולם לא הוגשה באופן פורמאלי ומחייב לגינדי. באשר לטענה כי היה על התובעות לבטח את מבנה רמת אביב, בהצעת המחיר שנשלחה לגינדי ביחס למבנה רמת אביב נכתב כי ההצעה כוללת ביטוח, כך שגם בטענה זו אין ממש. זאת ועוד, בהעדר חובה על בעל נכס מכוח הסכם עם שומר שכר לדאוג לקיומו של ביטוח רכוש, לא ניתן לייחס לבעל הנכס אשם תורם אך בשל העובדה שלא דאג לבטח את הנכס קודם שמסרו לשומר.
ה. סוף דבר
73.

לאור כל האמור לעיל דין התביעה להתקבל בחלקה, כמפורט להלן:

א.
חברת אגמנס (הנתבעת 2) תשלם לגינדי (התובעות) סך של 437,483 ש"ח (הכוללים מע"מ כדין) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק ממועד הגשת התביעה ועד למועד תשלומם בפועל בגין עסקת גבעת שמואל.

ב.
חברת הארגז (הנתבעת 1) וחברת אגמנס (הנתבעת 2) ישלמו לגינדי (התובעות), יחד ולחוד, סכום כולל של 1,126,788 ש"ח (הכוללים מע"מ כדין) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק ממועד הגשת התביעה ועד למועד תשלומם בפועל בגין עסקת רמת אביב.
74.

חברת הארגז (הנתבעת 1) תשפה את התובעות בגין מחצית אגרת בית המשפט, ותשלם להן שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 80,000 ש"ח (הכוללים מע"מ כדין). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
75.

חברת אגמנס (הנתבעת 2) תשפה את התובעות בגין מחצית אגרת בית המשפט, ותשלם להן שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 15,000 ש"ח (הכוללים מע"מ כדין). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
76.

הודעת צד ג' ששלחה חברת הארגז כנגד חברת אגמנס מתקבלת במובן זה שחברת הארגז תהיה זכאית לשיפוי מלא מחברת אגמנס בגין כל סכום שתשלם לתובעות בהתאם ל

פסק דין
זה.
77.

הודעת צד ג' שנשלחה כנגד בני משפחת וניני (צדדי ג' 2 – 4) נדחית. בשים לב לנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות ביחס להודעת צד ג' זו.

ניתן היום,
י"א תמוז תשע"ג, 19 יוני 2013, בהעדר הצדדים.
















א בית משפט מחוזי 37645-06/11 גינדי השקעות פרויקטים 2006 בע"מ, עסקה משותפת של גינדי השקעות פרויקטים בע"מ משה ויגאל גינדי פרויקטים בע"מ נ' הארגז תעשיות בע"מ, אגמנס בע"מ, עמנואל וניני ואח' (פורסם ב-ֽ 19/06/2013)












להסרת פסק דין זה לחץ כאן