אסי ג'י ג'י טגן 2012 - שותפות מוגבלת, מ. חרש אחזקות בע"מ, ל. רוזנמן אחזקות בע"מ ואח' - דניאל דרעי, חברת נכסי דניאל בע"מ בע"מ (capital 2000)

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
אסי ג'י ג'י טגן 2012 - שותפות מוגבלת מ. חרש אחזקות בע"מ ל. רוזנמן אחזקות בע"מ דניאל דרעי חברת נכסי דניאל בע"מ בע"מ (capital 2000)
 
אסי ג'י ג'י טגן 2012 - שותפות מוגבלת, מ. חרש אחזקות בע"מ, ל. רוזנמן אחזקות בע"מ ואח' - דניאל דרעי, חברת נכסי דניאל בע"מ בע"מ (capital 2000)
תיקים נוספים על אסי ג'י ג'י טגן 2012 - שותפות מוגבלת | תיקים נוספים על מ. חרש אחזקות בע"מ | תיקים נוספים על ל. רוזנמן אחזקות בע"מ | תיקים נוספים על דניאל דרעי | תיקים נוספים על חברת נכסי דניאל בע"מ בע"מ (capital 2000) |

918605
31129-01/13 א     30/06/2013




א 31129-01/13 אסי ג'י ג'י טגן 2012 - שותפות מוגבלת, מ. חרש אחזקות בע"מ, ל. רוזנמן אחזקות בע"מ ואח' נ' דניאל דרעי, חברת נכסי דניאל בע"מ בע"מ (capital 2000)








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 31129-01-13 דרעי ואח'
נ' אס ג'י ג'י טגן 2012
- שותפות מוגבלת
ואח'

תיק חיצוני
:




מספר בקשה:
6

בפני

הרשמת - כב' השופטת
אביגיל כהן


המבקשים:

1
.
אסי ג'י ג'י טגן 2012
- שותפות מוגבלת

2
.
מ. חרש אחזקות בע"מ

3
.
ל. רוזנמן אחזקות בע"מ

4
.
אס ג'י פי נכסים בע"מ

5
.
משה חרש

6
.
ליאור רוזנמן

ע"י ב"כ עו"ד אבי שרף
ועו"ד שירלי אבנר


נגד


המשיבים:

1. דניאל דרעי

2.חברת נכסי דניאל בע"מ בע"מ (capital 2000)

ע"י ב"כ עו"ד ציון סהראי


החלטה


1.
לפני בקשת נתבעים 1 ו- 3-7 (להלן: "המבקשים") לחייב את התובעים (להלן:"המשיבים") בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיהם בסך שלא יפחת מ – 150,000 ₪, לפי הסמכות הקבועה בסעיף 353 א לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות"). כן מבוקש להורות על עיכוב הליכים עד להפקדת הערובה.

2.
תמצית טענות המבקשים בבקשה:

א.
עיון בנסח שהופק מרשם החברות בעניינה של תובעת 2 (להלן: "המשיבה") מלמד כי החברה צברה חוב פיגורים בגין אי תשלום אגרות. די בכך כדי להצביע על קשיים תזרימים ו/או למצער על מוסר תשלומים ירוד של תובע 1 (להלן: "המשיב") בהיותו בעליה ומנהלה היחיד.

ב.
המשיב הינו תובע סדרתי המגיש תביעות סרק שעניינן בקבלת דמי תיווך, הנדחות כדבר שבשגרה ועסקינן בבעל דין החומק מתשלום הוצאות שנפסקו נגדו.

ג.
סיכויי התביעה קלושים מאוד. התביעה אינה מגלה עילה או יריבות כנגד חלק מהמבקשים ולא ניתן להעניק את הסעדים הנתבעים בה.

ד.
שווי התובענה והסוגיות המשפטיות העולות בה, הערכאה השיפוטית הדנה בנושא, והעובדה שאין מדובר בסבב דיונים ראשון והיקף ההתדיינות הצפוי, מצדיקים את חיוב המשיבים בהפקדת ערובה בסכום שלא יפחת מ – 150,000 ₪. ככל שיחויבו המשיבים בהפקדת ערובה להוצאות כלל הנתבעים בתיק, מבוקש להגדיל את גובה הערובה.

3.
תמצית טענות המשיבים בתגובה:

א.
המשיבה
היא חברה המצויה בבעלות המשיב . המשיבה
הינה חברה פעילה, ללא בעיות כלכליות.
החוב המתואר בנסח שהופק מרשם החברות הינו חוב בסך של 1,475 ₪ בגין אגרה שנתית לרשם החברות לשנת 2013. חוב זה הינו חוב הנכון לחודש ינואר אותה שנה, קרי לחודש ינואר האחרון.

דווקא עיון בנסח החברה מלמד כי לחברה מוסר תשלומים גבוה ויכולת כלכלית גבוהה. בנסח אין כל אינדיקציה לקיומם של חובות ו/או שעבודים על נכסי החברה לגורמים שלישיים והחוב היחיד הינו חוב לרשם החברות שניתן לשלמו עד לסוף השנה.


המשיב, שהינו בעל מניות במשיבה וגם בעל דין בהליך עצמו, הינו אדם מבוסס ובעל נכסים, שיש בהם די והותר כדי לשלם את הוצאות המבקשים, היה והם יזכו בדין.


בנסיבות העניין, אין מקום לערוך הפרדה בין המשיב
למשיבה, ככל שהדבר נוגע לתשלום ההוצאות.

ב.
אין ממש בטענה לפיה המשיב חומק מתשלום הוצאות שנפסקו. למעשה, החוב הפסוק אותו מציינים המבקשים בבקשה שולם ע"י המשיב. למשיב אין ולו תיק אחד פתוח בהוצל"פ.

ג.
סיכויי התביעה גבוהים ביותר שכן היא מבוססת על מסמכים רבים, תכתובות ומיילים המוכיחים את עילת התביעה ומבססים את הסעדים הנדרשים.

ד.
מתוך מאות העסקאות בהן עסק המשיב, הגיעו לפתחו של בימ"ש 5 תביעות בלבד. 3 מתוכם הוגשו ע"י סוכני תיווך ממשרדו, אליהן הצטרף המשיב כמנהל משרד התיווך ושתי תביעות נוספות הוגשו על ידו באופן אישי.

ה.
למשיבים עומדת יכולת כלכלית שדי בה כדי להצדיק את דחיית הבקשה להפקדת ערובה.

ו.
יש לדאוג כי גובה הערובה הנדרשת תהיה מידתית ותאזן נכונה את שלל השיקולים הרלוונטיים.

4.
בתשובה לתגובה מוסיפים המבקשים וטוענים כדלקמן:

א.
לא נמצאה בתגובה ובתצהיר התומך בה טענה לפיה המשיבה בעלת יכולת כלכלית שתאפשר לה לשם את הוצאות המבקשים בהליך, היה והתביעה נגדם תידחה.

ב.
ניסיונם הפסול של המשיבים לטעון כי יש להתייחס אל המשיב ואל המשיבה כיישות משפטית אחת זהה לצורך חיובם בהפקדת ערובה עומד בניגוד לדין ומעקר מכל תוכן את הוראות חוק החברות.

ג.
המשיבים נמנעו בכוונת מכוון מלהציג לביהמ"ש מאזנים מבוקרים או דוחו"ת כספיים של המשיבה, המעידים על איתנות כלכלית שנטענה בעלמא. בנוסף, המשיבים לא הציגו דפי חשבון בנק של המשיבה ואף לא טענו כי בבעלותה נכסים נזילים ונדל"ן שיכולים לשמש כבטוחה להוצאות המבקשים. המשיבים אף לא טרחו לציין האם למשיבה מקורות הכנסה, מהו היקף פעילותה העסקי והאם מדובר בחברה רווחית.

ד.
העובדה לפיה ננקטו הליכי גבייה ממושכים כנגד המשיב על מנת לגבות חוב בסכום נמוך יחסית, מאששת את טענת המבקשים כי עסקינן בבעל דין בעל מוסר תשלומים ירוד, וכי קיים קושי אובייקטיבי לגבות ממנו סכומי כסף, בסכום נמוך יחסית ומקל וחומר בסכום גבוה יותר, כפי שצפוי להיפסק בהליך דנן.

המשיב נמנע בכוונת מכוון מלהציג אסמכתאות כלשהן בדבר איתנותו הכלכלית הנטענת.

5.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה
הגעתי למסקנה ולפיה אין מקום במקרה דנן לחייב בהפקדת ערובה את המשיב וכי יש מקום לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה מהנימוקים כדלקמן:

בראשית דבריי אציין כי אין בידי לקבל את טענת המשיבים לפיה אין מקום להפריד בין המשיב למשיבה לעניין תשלום ההוצאות.
סעיף 4 לחוק החברות, תשנ"ט -1999 קובע את הכלל הבסיסי בדיני חברות.

"חברה היא אישיות משפטית נפרדת הכשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופיה וטבעה כגוף מאוגד, על כן קם מסך בין האישיות המשפטית של החברה לבין בעלי המניות".
המשיב הינו אישיות משפטית נפרדת מהמשיבה ויש לבחון בנפרד לגבי כל אחד מהם אם יש מקום לחיוב בערובה להבטחת הוצאות המבקשים, עפ"י הכללים שנקבעו בחוק ובפסיקה. .

באשר למשיבה:

א.
סעיף 353 א לחוק החברות קובע:
"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".
סעיף זה למעשה יוצר סמכות מקבילה לבית המשפט, להורות על חיוב תובע בהפקדת ערובה על פי תקנה 519 לתקסד"א, אולם סמכות זו לא תופעל באופן אוטומטי ואם סבר בית המשפט כי הנסיבות אינן מצדיקות ביצוע ההפקדה או שהחברה הוכיחה שיש באפשרותה לשאת בתשלום ההוצאות, הוא לא יחייבה בהפקדה.

ב.
המשיבה הינה חברה בע"מ וכאשר מדובר בחברה בע"מ, בית משפט נוטה לחייב בהפקדת ערובה יותר מבמקרה של תובע, שהוא אדם פרטי.
ראה לעניין זה: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מ"ד (1) 647, 652 וכן ברע"א 3274/92 סרוסי נ' י.ע.ף קידום מכירות בע"מ, פ"ד מ"ז (2) 192 וכן רע"א 5088/96
stoomhameer amsterdam n.y.

נ' שגב
, פ"ד נ' (3) 473, 471.

ג.
מסעיף 353א לחוק החברות עולה כי קיימות שתי דרכים חלופיות, שבהתקיימן ביהמ"ש לא יורה על הפקדת ערובה. החלופה האחת היא אם החברה הוכיחה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה הוא בדין. החלופה השניה היא אם סבור ביהמ"ש כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה (ראה גם:רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (לא פורסם), 13.7.08) ; רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם)
11.2.09 (להלן:"פרשת ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ")).

ד.
בפרשת ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ קבע כב' השופט מלצר בסעיף 13 לפסק הדין כדלקמן:
"מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו:פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני.בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר:
(א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים
(ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא חריג...
זאת ועוד - ...שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה...

עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות:
(א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי
החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו:
פרשת אויקל).
(ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד,או קלושים מאוד...".


ה.
בנוגע למשיבה נטען בתגובה לבקשה, באופן סתמי, כי לחברה יכולת כלכלית גבוהה.
התגובה נעדרת כל פירוט בנוגע לפעילות המשיבה ונתונים פיננסיים כלשהם.
לא צורף לתגובה מסמך אחד, שיכול להעיד, לכאורה, על חוסן כלכלי כלשהו של המשיבה כנטען בתגובה ובתצהיר.
לא צורפו מסמכי בנק ו/או מאזנים ו/או מכתב מטעם רו"ח מהם ניתן ללמוד על חוסן כלכלי.


המשיבה – החברה היא כאמור זו שצריכה לשכנע את ביהמ"ש, כי במידה והתביעה
תידחה, אזי ניתן יהיה לגבות ממנה הוצאות משפט.
בנסיבות אלה,
המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את יכולתה הכלכלית, ולהראות ולו לכאורה, כי ניתן יהיה להיפרע ממנה המידה והתביעה תידחה.


זאת ועוד; לא מצאתי כי קיימות בענייננו נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה ובאשר לסיכויי התביעה – איני מוצאת כי מדובר בסיכויים גבוהים במיוחד או קלושים במיוחד ועל כן, אין מקום לייחס משקל מכריע לשיקול זה.
הטענות שמעלים הצדדים מקומן להתברר במסגרת ההליך העיקרי.





באשר למשיב :

א.
תקנה 519 לתקסד"א המסמיכה את בית משפט לחייב תובע במתן ערובה להוצאות,
מאפשרת לבית המשפט להפעיל את שיקול דעתו, מבלי שהתקנה עצמה קבעה באילו מקרים יש להיעתר לבקשה ובאילו מקרים לדחותם.

ב.

כב' הש' צ' זילברטל בהחלטה שנתן ברע"א 6353/12 אברהם

נ' יגרמן

(16.1.13) פסק כי:

הלכה היא כי, ככלל, אין להתנות את זכותו של תובע להביא את עניינו לבירור לפני ערכאות שיפוטיות בהפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאות הנתבע אלא במקרים נדירים ובנסיבות חריגות
,

וכי
אין לחייב תובע במתן ערובה להוצאות הנתבע מחמת עוניו בלבד; עקרון זה נובע
מ
חשיבותה של זכות הגישה לערכאות שהיא זכות חוקתית... יתרה מכך, חיוב תובע בערובה להוצאות נתבע פוגע בזכות הקניין שלו (שלמה לוין
תורת הפרוצדורה האזרחית (מהדורה שניה 2008) 46, להלן:
לוין). עוד נאמר בחיבור הנ"ל, כי "... השיקולים העיקריים ששימשו עד כה כטעמים להפעלת תקנה 519 [היו] אי ציון כתובתו של התובע בכתב התביעה והמצאות התובע בחו"ל" (
לוין, בעמ' 47-46).

עם זאת נפסק, כי בין יתר השיקולים שניתן לשקול כאשר נבחנת בקשה לחייב תובע בערובה להוצאות נתבע יובאו בחשבון סיכויי קבלתה של התביעה והשאלה כלום מדובר בתביעת סרק. אלא שלטעמי, בין היתר בשל הקושי להעריך את סיכויי התביעה כאשר עסקינן בהליך בערכאה הראשונה, שיקול זה
כשלעצמו אינו יכול, בדרך כלל, להביא לחיוב תובע בערובה להוצאות הנתבע, אלא במקרים של הליך שניתן להגדירו כהליך סרק מובהק.

הלכה היא כי בסוגיה האמורה על בית המשפט לנהוג "במתינות", מה גם שמשמעות אי הפקדת ערובה להוצאות הנתבע היא
דחית התביעה (ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ פ"ד מז (3) 846, 850 (1993)). מערכת הכללים הנ"ל משקפת את האיזון הראוי שבין זכות הגישה לערכאות אל מול אינטרס הנתבע להבטחת הוצאותיו (
עניין ו'נצ'ון, בפסקה 8;
זוסמן, בעמ' 901-900)). בנוסף, וכפי שיפורט להלן, גם מועד הגשת הבקשה לפי התקנה ומועד הדיון בה ביחס לשלב בו מצוי ההליך יכולים להוות שיקול רלוונטי לעניין הכרעה בבקשה להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע".

עוד מציין כב' הש'
צ' זילברטל בהחלטה
כי המצבים העיקריים ששימשו טעם להפעלת תקנה 519 לתקסד"א הם
היעדר כתובת או הימצאות התובע בחו"ל ומכאן נלמד כי הדגש הינו בעיקר על קיומם של קשיים "טכניים" שיש בהם כדי למנוע מהנתבע, במידה ויזכה בדין, לממש את ההוצאות שייפסקו
לזכותו וכאשר אין מדובר בסיכון מסוג זה, חיוב התובע בערובה יהא חריג ונדיר.

בהמשך ההחלטה נפסק כי:

"8.המשיבים טענו עוד כי יש משמעות לעובדה שהמבקש לא עמד בתשלום הוצאות שנפסקו בעבר לזכותם. לשיטתי, ככלל, לא ראוי שעניין זה יובא בחשבון השיקולים הצריכים לסוגיה. השיקול האמור לא נזכר, למיטב ידיעתי, בפסיקת בית משפט זה בנוגע למרכיבי שיקול הדעת הראויים עת נשקלת הפעלת התקנה. בפסיקת בתי הדין לעבודה מוזכר כי ניתן לחייב תובע במתן ערובה כאשר מדובר במי שלא פרע חיוב קודם בהוצאות משפט (ראו, למשל, ע"ע 1064/00
קיניאנג'וי נ' אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ

[פורסם בנבו]
פד"ע לה, 625 (2000)). אלא שנוכח "הכלל ... שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד" (רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון איברהים פ"ד נח
(5) 865, 869 (2004)), חיוב במתן ערובה נוכח אי תשלום הוצאות שנפסקו בעבר, שיכול לנבוע מחסרון כיס, אינו ראוי בדרך כלל (אם כי יתכנו מקרים של התחמקות מתשלום הוצאות, או נסיבות דומות אחרות, שיוכלו להצדיק חיוב בערובה להוצאות, אך יש להוכיח קיומן של הנסיבות המיוחדות, מה שלא נעשה בענייננו".

ג.
כב' הש' גרוניס (כתוארו דאז) בהחלטה שנתן ברע"א 10905/07
נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (13.7.08), התייחס למערכת השיקולים העומדים בפני
בימ"ש בנוגע לחיוב בהפקדת ערובה, ובסעיף 7 להחלטה, נכתב בין היתר:
"...מצאנו לקבל את טענת המבקשים 2 – 3 כי אין לחייבים בהפקדת ערובה. אכן, המבקשים 2 – 3 נמצאים במצב כלכלי קשה. ברם, היותו של תובע בשר ודם במצב כלכלי קשה הינה בעלת פנים לכאן ולכאן בשאלת החיוב בהפקדת ערובה. מחד גיסא, ככל שהתובע במצב כלכלי קשה יותר, כך יקשה על הנתבעים לגבות את הוצאותיהם, אם יזכו בדין בסופו של המשפט. משכך, קם צורך ממשי יותר לחייב תובע מסוג זה בהפקדת ערובה. מאידך גיסא, חיובו של תובע שאין הפרוטה מצויה בכיסו בהפקדת ערובה להוצאות עלול לפגוע פגיעה משמעותית במימוש זכותו לגישה לערכאות, שכן באין אפשרות לתובע לשאת בתשלום הערובה, תידחה תביעתו מבלי שתתברר לגופה (לשיקולים השונים בסוגייה זו, (ראו רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהם (לא פורסם, 30.5.04))".

באותו מקרה, לא חויבו התובעים "הפרטיים" בהפקדת ערובה בשל "שלושה נתונים בעלי משקל המטים את הכף לאי חיובם" בהפקדת ערובה, כאשר נתון מרכזי היה העובדה ולפיה חברה תובעת כן חויבה בהפקדת ערובה בסך 150,000 ₪.

ולגבי זה נכתב:
"בנתון זה יש כדי להקהות במידת מה את
חששם של המשיבים, כי יצטרכו לשאת בכל הוצאות המשפט אף אם התביעה נגדם תידחה".

ד.

המשיב מפרט בסעיף 21 לתצהיר את יכולתו הכלכלית כדלקמן:
"50% מחברת ריקות בע"מ המחזיקה 210 מ"ר של חנויות בגוש הגדול בשווי של למעלה
מ -7 מיליון ₪ (לפי הנסח שצורף כנספח "ב" לתגובה זו נראה כי המשיב 1 מחזיק בחברת ריקות), קרקע לבניית דירת 6 חדרים ברח' לוי אשכול 51 בתל אביב ששוויה מוערך ב- 2 מיליון ₪ ובית ברח' האלה 32 בישוב בת חפר ששוויו מוערך ב- 2 מיליון ₪".
המבקשים טוענים בתשובה לתגובה לספקות ותמיהות רבות בנוגע לאיתנותו הכלכלית הנטענת של המשיב.

בנסיבות העניין הנדון, לא שוכנעתי כי מדובר במקרה יוצא דופן וחריג אשר אמור להצדיק הפקדת ערובה מטעם המשיב.

במקרה שלפני, אף אם אקבע כי המשיב
נעדר יכולת כלכלית, אין בכך עילה לחיובו בהפקדת ערובה ואין לחסום את גישתו לביהמ"ש רק בשל כך.
עוד אציין כי בחומר המונח לפני, אף לא מצאתי קיומן של
נסיבות מיוחדות בנוגע לאי תשלום ההוצאות.
כמו כן,
בשלב הנוכחי והמקדמי אין לקבוע כי עסקינן בתביעת סרק ואף בשים לב
לעובדה שהחברה התובעת כן חויבה בהפקדת ערובה, מצאתי כי אין מקום לחייב את המשיב
בהפקדת ערובה.

6.
לסיכום:

א.
הבקשה נדחית באשר לחיוב המשיב.

ב.
לאור האמור לעיל ובשים לב לכך שישנו תובע פרטי (המשיב) שממילא לא מחויב בהפקדת ערובה; ואם ייפסקו הוצאות, אזי רק מחצית מהם תחול כנראה על המשיבה – החברה,
אני מחייבת את המשיבה להפקיד בתוך 40 יום מהיום, סכום מזומן או ערבות בנקאית על סך
80,000
ש"ח, צמוד למדד, להבטחת הוצאות המבקשים.

ג.
בהעדר הפקדה כאמור, ניתן יהיה לפעול עפ"י תקנה 519 (ב) לתקסד"א.

ד.
בנסיבות העניין אינני פוסקת את הוצאות הבקשה.

ה.
המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.


ניתנה היום, כ"ב תמוז תשע"ג, 30 יוני 2013, בהעדר הצדדים.

_________________________
אביגיל כהן
, שופטת

רשמת בית המשפט המחוזי

תל אביב-יפו








א בית משפט מחוזי 31129-01/13 אסי ג'י ג'י טגן 2012 - שותפות מוגבלת, מ. חרש אחזקות בע"מ, ל. רוזנמן אחזקות בע"מ ואח' נ' דניאל דרעי, חברת נכסי דניאל בע"מ בע"מ (capital 2000) (פורסם ב-ֽ 30/06/2013)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן