א.י. מול הכיכר - אומן משכנתאות השקעות בע''מ, מעוף איכות הדרכה השקעות ונכסים 98 בע''מ




א.י. מול הכיכר - אומן משכנתאות השקעות בע''מ, מעוף איכות הדרכה השקעות ונכסים 98 בע''מ

המרצת פתיחה בוררות 20570-06/11     25/08/2013 (הפב)



תיקים נוספים על א.י. מול הכיכר
תיקים נוספים על אומן משכנתאות השקעות בע"מ
תיקים נוספים על מעוף איכות הדרכה השקעות ונכסים 98 בע"מ




הפב 20570-06/11 א.י. מול הכיכר נ' אומן משכנתאות השקעות בע"מ, מעוף איכות הדרכה השקעות ונכסים 98 בע"מ








בית המשפט המחוזי בחיפה

הפ"ב 20570-06-11 אומן משכנתאות השקעות בע"מ
, ח.פ 512467374 ואח' נ' א.י. מול הכיכר
שופתות מוגבלת מס' 550209639

הפ"ב 27565-10-11 א.י. מול הכיכר
- שותפות מוגבלת נ' אומן משכנתאות השקעות בע"מ
ואח'


25 אוגוסט 2013


בפני

כבוד השופט א' קיסרי


מבקשת

בהפ"ב 27565-10-11


א.י. מול הכיכר
שותפות מוגבלת מס' 550209639



נגד


משיבות
בהפ"ב 27565-10-11

1
.
אומן משכנתאות השקעות בע"מ
, ח.פ 512467374

2
.
מעוף איכות הדרכה השקעות ונכסים 98 בע"מ
, ח.פ 512599739





פסק דין


רקע

1.
המבקשת בתיק הפ"ב 27565-10-11 ("המבקשת") עותרת לביטולו של פסק בוררות משלים שניתן על ידי הבוררת עו"ד
ר' אמיר-יניב ביום 16.4.12 (בהתאמה, "פסק הבוררות המשלים" ו"הבוררת"), והמבקשות בתיק הפ"ב 20570-06-11 (המשיבות בתיק הפ"ב 27565-10-11 ("המשיבות")) עותרות לאישורו של פסק הבוררות המשלים.

2.
הליך זה הוא גלגול נוסף בהתדיינות בין הצדדים שעניינה הליכי בוררות המתנהלים ביניהם מאז שנת 2007, שאז מונתה הבוררת להכריע בסכסוך ביניהם.

3.
ביום 20.7.10 נתנה הבוררת פסק בוררות ("פסק הבוררות") והמבקשת עתרה לביטולו. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טענות הצדדים, פסקתי ביום 26.1.12 שעל אף קיומה של עילת ביטול, לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות תשכ"ח–1968 ("החוק"), ראוי להחזיר את פסק הבוררות לבוררת לשם השלמתו.

4.
פסק הבוררות המשלים ניתן אפוא על פי ההוראות שבפסק הדין ועתה, כאמור, שבה המבקשת ועותרת לביטולו, ובתוך כך היא עותרת גם לביטול חלקי של פסק הבוררות.

5.
בהליך הבוררות התבררה תביעה של המבקשת לתשלום דמי ניהול מכוח הסכם ניהול שנחתם ביום 15.2.98 ("הסכם הניהול"), שעניינו ניהול מבנה מסחרי הידוע בשם "קניונית מול הכיכר" בחדרה ("הנכס"). המשיבות רכשו זכויות בנכס, וכחלק מהתחייבויותיהן על פי הסכמי הרכישה הן התקשרו גם בהסכם הניהול אשר הזכויות על פיו הומחו למבקשת. בצד תביעת המבקשת לתשלום דמי ניהול, התבררה בפני
הבוררת תביעה שכנגד שהגישו המשיבות ואשר נסבה על נזקים שנגרמו להן כתוצאה מהפרת הסכם הניהול על ידי המבקשת. בפסק הבוררות קבעה הבוררת שעל המשיבות לשלם למבקשת 30% מסכום דמי הניהול שהיא תבעה. יחד עם זאת היא קבעה שהמבקשת תשלם למשיבות סכום של 800,000 ₪, ובנוסף היא קבעה שהמשיבות זכאיות לעיין במסמכי הנהלת החשבונות של המבקשת.

6.
בהליך הקודם טענה המבקשת שיש לבטל באופן חלקי את פסק הבוררות, מן הטעם שאין הלימה בין מסקנותיה של הבוררת והממצאים שאליהם היא הגיעה על יסוד הראיות שהובאו בפני
ה לבין החיובים שאותם היא ראתה להטיל על המבקשת. המבקשת גם הצביעה על כך שבפסק הבוררות נאמר, יותר מפעם אחת, שהמשיבות לא הוכיחו את ראשי הנזק שהן טענו להם. כאמור לעיל, בפסק הדין קבעתי שטענות המבקשת כנגד פסק הבוררות אינן משוללות יסוד, ועל סמך הדברים הנאמרים אצל ס' אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, כרך שני (2005) ("אוטולנגי") (בעמ' 1020) קבעתי כי ניתן לראות בחוסר ההלימה האמור משום חריגה מסמכות המהווה עילת ביטול לפי סעיף 24(3) לחוק.

פסק הבוררות המשלים

7.
לאחר שהעניין הוחזר לבוררת היא נתנה ביום 16.4.12 את פסק הבוררות המשלים, שבו היא פירטה את נימוקיה לממצאים ולמסקנות שבסעיפים 87, 88, 91 ו-92 לפסק הבוררות, ובקיצור המתבקש אסקור להלן את נימוקיה.

8.
בסעיף 87 של פסק הבוררות קבעה הבוררת שהמשיבות לא עמדו בנטל להוכיח שנמשכו מחברת הניהול כספים כלשהם שלא כדין. בצד זאת היא פסקה לטובת המשיבות סכום של 300,000 ₪ במקום הסכום של 1,000,000 ₪ שהן תבעו.

9.
בפסק הבוררות המשלים הבהירה הבוררת (בסעיף 7) שהמבקשת ערבבה בין הוצאותיה לבין הוצאות אחרות של בעלי הנכס (שהם השותפים במבקשת). היא הסבירה גם שהמבקשת נשאה בהוצאות שונות, ובכללן הוצאות מימון של החברות השותפות במבקשת כמו גם הוצאות אישיות של בעלי השליטה בחברות, ומסקנתה הייתה שהמבקשת יצרה מצג שאינו משקף נכונה את התנהלותה הכספית. בתוך כך היא קבעה גם (בסעיף 8) שאי סדרים אלה פעלו לטובת השותפים במבקשת ולרעת השוכרים בנכס. הבוררת הוסיפה גם שכפי שציינה בפסק הבוררות, המבקשת הפרה את חובותיה בהתאם להסכם הניהול לערוך דוחות כספיים מבוקרים, לנהל כרטסת חשבונות נפרדת לכל שוכר ובכלל לנהל ספרי חשבונות כנדרש. בנוסף, ראתה הבוררת לציין כי בפסק הבוררות היא בחרה להשתמש בלשון מתונה לתיאור אי הסדרים הכספיים והאחרים שהוכחו בפני
ה, ומחמת שסברה שהמבקשת אינה יכולה לצאת נשכרת מאי סדרים אלה היא ראתה לנכון לפסוק למשיבות את הסכום של 300,000 ₪, שהוא נמוך בהרבה מזה שאותו תבעו אך לא יכלו להוכיח מחמת אי הסדרים המתוארים על ידה.

10.
בסעיף 88 של פסק הבוררות קבעה הבוררת שהמשיבות לא עמדו בנטל להוכיח את העובדה שאובדן דמי השכירות שבגינו הן תבעו סכום של 1,800,000 ₪ הוא תוצאה של מצב שירותי הניהול בנכס, אולם בצד זאת היא פסקה לטובת המשיבות בגין ראש נזק זה סכום של
300,000 ₪.

11.
בהתייחסה לעניין זה בפסק הבוררות המשלים ציינה הבוררת כי כפי שנאמר בחלקים אחרים של פסק הבוררות, המבקשת לא סיפקה שירותי ניהול ברמה סבירה ובכך היא הפרה את חובתה כמתחייב מהסכם הניהול. הבוררת הסבירה (בסעיף 20 של פסק הבוררות המשלים) שהיא מצאה שהליקויים בשירותי הניהול אכן הוכחו בפני
ה, אלא שהמשיבות לא הוכיחו את מלוא סכום הנזק הנתבע (ההדגשה במקור) וגם לא הוכיחו שפעלו כמיטב יכולתן להקטין את הנזקים. על רקע זה, כך הסבירה הבוררת, היא ראתה לפסוק למשיבות סכום שהוא אך שישית מן הסכום שהן תבעו.

12.
בהתייחס לסעיף 91 של פסק הבוררות פסקה הבוררת לטובת המשיבות סכום של 100,000 ₪ כנזק בשל הפרת התחייבות לספק את הנכס כשהוא ברמת גימור גבוהה. בקשר לכך היא ציינה כי הסכום הנתבע היה 400,000 ₪, אלא שהמשיבות לא הביאו ראיות להוכחת הסכום הנתבע או להוכחת התחייבותה של קודמתה של המבקשת שממנה, כנטען, רכשו המשיבות את הנכס. בפסק הבוררות המשלים הסבירה הבוררת שהיו בפני
ה ראיות לכך שהנכס אינו ברמת גימור גבוהה
ואף ברמה נמוכה מהמקובל, אלא שבהעדר חוות דעת של מומחה או ראיות אחרות בעניין זה היא פסקה על דרך האומדן סכום המהווה רבע מן הסכום הנתבע.

13.
בסעיף 92 לפסק הבוררות פסקה הבוררת לטובת המשיבות סכום של 100,000 ₪ בגין ירידת ערכו של הנכס. הבוררת ציינה כי פיצוי בגין ירידת ערך לא נתבע על ידי המשיבות בכתב התביעה שכנגד וכי מכל מקום, באין ראיות לירידת הערך לא ניתן לקבוע שזו נבעה ממצב תחזוקת הנכס או שירותי הניהול שניתנו בו.

14.
בפסק הבוררות המשלים הסבירה הבוררת כי ראש הנזק של ירידת ערך הנכס אמנם לא נתבע בכתב התביעה שכנגד, אולם היא התירה את התיקון במהלך הבוררות והמבקשת לא התנגדה לכך, כפי שלא התנגדה להגשת חוות דעת ולשאלות שהוצגו בעניין זה לעדים השונים. הבוררת ציינה כי הסכום שפסקה משקף את מסקנתה שיש לקבל את טענת ירידת הערך רק באופן חלקי ולא כפי שביקשו המשיבות לקבוע.

הטענות

15.
בבקשה הנוכחית חוזרת המבקשת על טענותיה בבקשה הקודמת, והיא מוסיפה וטוענת שיש לבטל את פסק הבוררות המשלים מחמת פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי, מחמת היותו מנוגד לתקנת הציבור, ומחמת כך שקיים חשש ממשי למשוא פנים עד כדי פסילתה של הבוררת מלדון בעניין ולתת את פסק הבוררות המשלים.

16.
בסעיף 16 של בקשתה טוענת המבקשת שפסק הבוררות המשלים ניתן לאחר שהבוררת קיימה קשר עם המשיבות, והבוררת לא הודיעה לה כי המשיבות פנו אליה לאחר שניתן פסק הדין. עוד נטען כי הבוררת נתנה את פסק הבוררות המשלים בלא שניתנה למבקשת האפשרות להשמיע את טענותיה בעניין.

17.
בסעיפים 17 ו-18 של הבקשה טוענת המבקשת כי הנמקתה של הבוררת בפסק הבוררות המשלים מלמדת שדעתה התקבעה מראש, ושהנמקתה היא פועל יוצא של מצב דברים זה והיא מלמדת שהבוררת לא שבה ושקלה את טענות הצדדים שבפני
ה אלא הסתפקה במתן הסברים, שלטענת המבקשת אינם מספקים, לתוצאה שהיא הגיעה אליה בפסק הבוררות. בהמשך פירטה המבקשת מדוע לדעתה כל אחת ואחת מן ההנמקות הכלולות בפסק הבוררות המשלים איננה מתיישבת עם ההנמקה שבפסק הבוררות, ועל אחת כמה וכמה עם חומר הראיות שהיה בפני
ה.

18.
את טענת הקשר החד צדדי עם הבוררת מכחישות המשיבות מכול וכול. לטענתן (בסעיף 38 של התשובה), כל שעשו היה להעביר לידיעת הבוררת את פסק הדין שבו הוחזר לה העניין עם הוראות, וכי מעבר לכך לא היה כל קשר בינן לבין הבוררת. תשובת המשיבות לטענותיה האחרות של המבקשת הן שטענות אלה הן בעלות אופי ערעורי, ואין מקומן בהליך של בקשה לביטול פסק בוררות.

דיון

19.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושקלתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הבקשה לביטול חלקי של פסק הבוררות ולביטול פסק הבוררות המשלים. כפועל יוצא מכך, ובהתאם לסעיף 28 לחוק, אני מחליט לאשר את פסק הבוררות ואת פסק הבוררות המשלים.

20.
בטענת המבקשת בדבר קיום קשר חד צדדי בין הבוררת לבין המשיבות אין כלום ואני דוחה אותה. ראשית, מפני שמקובלת עליי טענת המשיבות שלבד מהעברת פסק הדין לידיעתה של הבוררת לא היה כל קשר בינן לבינה, ונראה לי שטענת המבקשת בעניין זה נטענה בעלמא וללא כל יסוד. שנית, ולא פחות חשוב, עיון בפתיח של פסק הבוררות המשלים מלמד שעל מנת לתיתו לא נדרשה הבוררת לטיעון משלים של מי מן הצדדים, וכל אשר עשתה בעקבות פסק הדין היה לשוב ולעיין בחומר הראיות, בפרוטוקולים של הדיונים שהיו בפני
ה, בפסק הבוררות ובכתבי הטענות בגדר גלגולו הקודם של הליך זה. בכך כמובן אין כל דופי ולטענת המבקשת בעניין זה אין כל יסוד.

21.
גם הטענות בדבר התקבעות דעתה של הבוררת, שנטענו בהקשרים שונים, אינן מבוססות די הצורך ואני דוחה אותן. בפסק הדין קבעתי שיש להחזיר את העניין לבוררת על מנת שתשלים את פסק הבוררות בכל הנוגע לתוצאות שאליהן היא הגיעה בסעיפים 87, 88, 91 ו-92 של פסק הבוררות. עיון בפסק הבוררות המשלים מלמד שאת זאת בדיוק עשתה הבוררת ואין למצוא פגם בדרך שבה נהגה. טענת המבקשות שדעתה של הבוררת התקבעה היא מוקשה, ומכל מקום איננה מתיישבת עם ההלכה הנוהגת בעניין החזרת הדיון מערכאת ערעור לערכאה הדיונית. ברע"א 25/88 אילה מזר נ' יהודה קובליו (10.2.88) נאמרו, בעניין הקרוב לענייננו, כדברים
האלה:

"…הלכה היא בפלילים שכל עוד ערכאת הערעור לא קבעה אחרת, ידון אותו שופט אשר דן בתיק בגלגול הראשון גם בהמשכו:ב
ע"פ

139/87
חליל

חסן סלימאן אלחמידי נ. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז

הדרום, פ"ד מ"א (1)

660
בעמ'
666
ג'. הוא הדין מדרך קל וחומר בהליך אזרחי. כל עוד לא קבעה ערכאת הערעור במפורש שהדיון ייערך בפני
הרכב אחר, יש לפרש את תקנה

455
לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-
1984
בהתאם.
" (ההדגשה הוספה א"ק).

22.
על יסוד הדברים האמורים נאמר ברע"א 5022/07 יאמפולסקי נ' בלצקי (11.11.07):

"יש לציין כי הכלל הנוהג בפסיקתנו הינו כי לאחר שהוחזר תיק לדיון בערכאה ראשונה, יידון בו, בהעדר הוראה אחרת, השופט אשר נתן את פסק הדין (ראו למשל: רע"א 25/88 מזר נ' קובליו (לא פורסמה, 10.2.1988)). יסודו של כלל זה בהנחה כי השופט הינו מקצועי ובעל יכולת לדון בתיק על אף שהחלטתו נהפכה על-ידי ערכאת הערעור (מרזל, בעמ' 358). על כן, החלטה על העברת התיק לדיון בפני
שופט אחר הינה חריג, אשר מן הראוי לעשות בו שימוש במקרים נדירים."

23.
הנה כי כן, מן ההלכה הנוגעת למקרים של החזרת הדיון מערכאת הערעור לערכאה הדיונית עולה כי ההנחה הראשונית היא שלא זו בלבד שאין מניעה לעשות כן, ולא מתעוררים עקב כך טעמי פסלות על יסוד החשש לכך שהדעה התקבעה, אלא שהכלל הוא שהדיון יוחזר לאותו שופט, והחריג הוא ששופט אחר ידון בעניין. לא נעלם מעיניי שבענייננו לא מדובר בהחזרת הדיון מערכאת ערעור לערכאה דיונית, שהליך של בקשת ביטול פסק בוררות אינו הליך ערעור והבורר אינו כשופט של ערכאה דיונית. עם כל אלה מותר לדעתי להקיש מעניין החזרה לערכאה דיונית, שכן בסופו של דבר, מה שיש לבחון הוא השאלה אם יש יסוד לחשש ממשי בדבר קיומו של טעם פסלות, ולדעתי התשובה לכך היא שלילית.

24.
משמעותן של טענות המבקשת בעניין זה היא שמשהגיעה הבוררת למסקנות שאליהן היא הגיעה, שוב לא ניתן היה להחזיר אליה את הדיון מחמת שקיימת הנחה ראשונית שדעתה התקבעה ואין היא אוביקטיבית ופתוחה לשוב ולשקול את טענות הצדדים בעניין שבפני
ה. אלא שלדעתי המבקשת מחטיאה את העניין, והיא מתעלמת מכך שלכאורה משקף פסק הבוררות את התוצאה שהבוררת הגיעה אליה והפגם שלכאורה נפל בו היה – וזו הייתה טענתה של המבקשת בגלגולו הקודם של ההליך – שההנמקה שנכללה בפסק הבוררות לא תאמה את התוצאה שאליה היא הגיעה. החזרת העניין לבוררת נתנה בידיה אחת משתי אפשרויות, היינו, על יסוד אותה הנמקה שנכללה בפסק הבוררות לתקן את התוצאה, או לאור התוצאה שאליה היא הגיעה להשלים ולתקן את ההנמקה. דעתי היא שאין מקום להנחה שהשלמה ותיקון של ההנמקה באופן המסביר את התוצאה שבפסק הבוררות משמעה שדעתה של הבוררת התקבעה, וניתן גם להסביר את הדבר בכך שהתוצאה שאליה היא הגיעה בפסק הבוררות הייתה ראויה בעיניה, אלא שכאמור נפל פגם – שעתה הוא תוקן – של העדר הלימה בין התוצאה לבין הפירוט וההנמקה. על כל פנים, משעיינתי בנימוקים שניתנו בפסק הבוררות המשלים, אני מגיע למסקנה שהפגם תוקן, ומכאן שלדעתי אין עוד עילה לביטולו של פסק הבוררות מכוח העילות המנויות בסעיף 24 לחוק.

25.
אוסיף עוד שעל אף רוחב יריעת הטענות והניסיונות לדלות מפסק הבוררות ומפסק הבוררות המשלים המחשות לסתירות כאלה או אחרות במסקנותיה של הבוררת ובתוצאות שהיא הגיעה אליהן, בסופו של דבר נראה לי שהמשיבות צודקות כשהן טוענות שמדובר בטענות בעלות אופי ערעורי שאין דבר בינן לבין עילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק. בעניין זה נאמר ברע"א 470/08 כרמל התפלה נ' מדינת ישראל (4.3.10) :

"העילות לביטול הפסק אינן "ערעוריות" באופיין, אלא רובן נועדו לשם פיקוח על אופן ניהול הבוררות. גם העילה לפי סעיף 24(7) ל
חוק הבוררות
שלפיה עילה לביטול הפסק תקום אם הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן, לא נועדה לכך שבית המשפט יחליף את הבורר בכתיבת הפסק, ועל כך נעמוד בהמשך (
אוטולנגי
, כרך ב, עמ' 1070). אכן, כפי שנפסק, "טענות היפות לערעור על פסק דינו של בית משפט אינן יפות כל עיקר לתקיפתו של פסק בוררות.
"

26.
כאמור, משתוקן הפגם שנפל בפסק הבוררות, שעליו עמדתי בפסק הדין, ומשנימקה הבוררת בפסק הבוררות המשלים את התוצאה שאליה הגיעה, אין עוד עילה לפי סעיף 24 לחוק לביטולו של פסק הבוררות שכן שיקול דעתה של הבוררת ומסקנותיה, על יסוד חומר הראיות שהיה בפני
ה, אינם
נושא להתערבות בית המשפט.

27.
סיכומו של דבר, הבקשה נדחית וכפועל יוצא מכך אני מאשר את פסק הבוררות ופסק הבוררות המשלים.


המבקשת תשלם למשיבות שכר טרחת עורכי דין בסכום של 15,000 ₪.

כמו כן תשלם המבקשת את שכר טרחתה של הבוררת בקשר עם פסק הבוררות המשלים בסכום של
20,000 ₪ (בצירוף מע"מ), כפי שהתבקש בסעיף 30 של פסק הבוררות המשלים.




ניתן היום,
י"ט אלול תשע"ג, 25 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.














הפב בית משפט מחוזי 20570-06/11 א.י. מול הכיכר נ' אומן משכנתאות השקעות בע"מ, מעוף איכות הדרכה השקעות ונכסים 98 בע"מ (פורסם ב-ֽ 25/08/2013)











תיקים נוספים על א.י. מול הכיכר
תיקים נוספים על אומן משכנתאות השקעות בע"מ
תיקים נוספים על מעוף איכות הדרכה השקעות ונכסים 98 בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט