מוניר שגראוי השקעות והחזקות בע"מ - אס.בי.איי השקעות והחזקות (2007) בע"מ נ' אס.בי.איי השקעות והחזקות (2007) בע"מ, נביל שגארוי השקעות והחזקות בע"מ, כמיל שגארוי השקעות והחזקות בע"מ ואח'

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
מוניר שגראוי השקעות והחזקות בע"מ אס.בי.איי השקעות והחזקות (2007) בע"מ נ' אס.בי.איי השקעות והחזקות (2007) בע"מ נביל שגארוי השקעות והחזקות בע"מ כמיל שגארוי השקעות והחזקות בע"מ
 
מוניר שגראוי השקעות והחזקות בע"מ - אס.בי.איי השקעות והחזקות (2007) בע"מ נ' אס.בי.איי השקעות והחזקות (2007) בע"מ, נביל שגארוי השקעות והחזקות בע"מ, כמיל שגארוי השקעות והחזקות בע"מ ואח'
תיקים נוספים על מוניר שגראוי השקעות והחזקות בע"מ | תיקים נוספים על אס.בי.איי השקעות והחזקות (2007) בע"מ נ' אס.בי.איי השקעות והחזקות (2007) בע"מ | תיקים נוספים על נביל שגארוי השקעות והחזקות בע"מ | תיקים נוספים על כמיל שגארוי השקעות והחזקות בע"מ |

932086
39071-07/12 א     16/09/2013




א 39071-07/12 מוניר שגראוי השקעות והחזקות בע"מ נ' אס.בי.איי השקעות והחזקות (2007) בע"מ נ' אס.בי.איי השקעות והחזקות (2007) בע"מ, נביל שגארוי השקעות והחזקות בע"מ, כמיל שגארוי השקעות והחזקות בע"מ ואח'




1



1
בית המשפט המחוזי בנצרת

בפני
כב' השופט עאטף עיילבוני
16 ספטמבר 2013

ת"א 39071-07-12 מוניר שגראוי השקעות והחזקות בע"מ נ' אס.בי.איי השקעות והחזקות (2007) בע"מ ואח'
בקשה מס' 18


החוק
חוק החברות - תשנ"ט-1999



החברה
חברת אחים שגראוי (1989) בע"מ ח.פ. 511429102



המבקשים
1. מוניר שגראוי השקעות והחזקות בע"מ
ח.פ. 513960047
2. מוניר שגראוי ת.ז. 005816637


נגד

המשיבים
1.
אס.בי.איי השקעות והחזקות (2007) בע"מ
ח.פ. 513955476
2. נביל שגארוי השקעות והחזקות בע"מ
ח.פ. 513960005
3. כמיל שגארוי השקעות והחזקות בע"מ ח.פ. 513960054
4. שארלי שגארוי השקעות והחזקות בע"מ ח.פ. 513960013
5. כמאל שגראוי ת.ז. 054433461
6. כמיל שגראוי ת.ז. 053798559
7. רוביר שגראוי ת.ז. 025991738
8. שגראוי ליבוביץ בנייה בע"מ ח.פ. 513653220
9.
חברת אחים שגראוי (1989) בע"מ ח.פ. 511429102
10. אחים שגראוי ייזום ובנייה בע"מ ח.פ. 513950071



החלטה

הקדמה
:

לפני בקשה למתן צו עשה אשר במסגרתה עותר המבקש מס' 2, מוניר שגראוי (להלן: "המבקש") להורות למשיבה מס' 9, חברת אחים שגראוי (1989) בע"מ (להלן: "החברה")
להעביר לידיו את שכרו החודשי בגין חודשים ינואר 2013 ואילך, באותו אופן ובאותו שיעור ששולם לו קודם לכן, לרבות ההפרשות לפנסיה והטבות נוספות אותן קיבל.

העובדות הצריכות להכרעה בבקשה

:

המבקש, שהנו בעל מניות בחברה, שימש כדירקטור וכבעל מניות בחברה ממועד הקמתה, בין במישרין ובין באמצעות חברה אחרת שבבעלותו. שיעור החזקתו המדויק של המבקש במניות החברה שנוי במחלוקת, ומכל מקום, אינו רלוונטי להכרעה בבקשה זו.

במהלך תקופה זו עבד המבקש בחברה וקיבל שכר חודשי, שהשתנה במהלך השנים (מה שכונה בפי הצדדים "שבירת מדרגות שכר"). על פי טענות הצדדים, שכרו של התובע בתקופה שקדמה לחודש ינואר 2013 עמד על סך של 10,000 ש"ח. אין חולק כי במהלך שלוש השנים האחרונות, אף שהמבקש לא עבד בחברה, הונפקו לו תלושי שכר והוא אף דווח לביטוח הלאומי, וכל זאת עד לחודש ינואר 2013 – מועד בו הופסק תשלום שכרו. מרכיביו של תשלום כספי זה וההסכמה שקדמה לו אינם ברורים די הצורך, הגם שב"כ החברה, במעמד הדיון לפניי, התייחס בקצרה לעניין זה, כפי שיפורט עוד בהמשך.

בתאריך 19/7/12 הגישו המבקש והחברה שבבעלותו (המחזיקה על פי הנטען במניות החברה בה עסקינן) בקשה למתן סעד להסרת קיפוח על פי סעיף 191 לחוק החברות, תשנ"ט-1999. בו ביום, הגיש המבקש בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני המורה לחברה ולמשיבים האחרים להימנע מלבצע כל עסקה מהותית בנכסי החברה שלא במהלך העסקים הרגיל. כן הגיש המבקש בקשה להורות על מינוי רואה חשבון חוקר שיפעל כמבקר פנים בחברה מטעם בית המשפט.

תיק זה נקבע לדיון לפניי. במהלך ישיבת קדם המשפט הראשונה, שהתקיימה ביום 23/9/12, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית שקיבלה תוקף של החלטה, שלפיה יינתן צו מניעה האוסר על הצדדים להעביר את מניותיהם בחברה או לשנות את הרישום בפנקסי רשם החברות בכל הנוגע למצבת אחזקת המניות. עוד הוסכם, בין היתר, כי המצב הניהולי בחברה יישאר על כנו.

ביום 24/10/12 הגיש המבקש בקשה נוספת למתן צו מניעה זמני. במסגרת בקשה זו, שבמרכזה החברה האחות, עתר המבקש ליתן צו מניעה זמני האוסר על בעלי המניות בחברה האחות להעביר את מניותיהם ולפעול לשינוי הרישום בנדון בפנקסי רשם החברות. עוד עתר המבקש להורות לחברה האחות להציג מסמכים חשבונאיים ומסמכי הנהלת חשבונות. בהחלטה מיום 28/10/12, נקבע דיון בבקשה ליום 2/12/12, וכן ניתן צו מניעה זמני האוסר על כל שינוי בהרכב המניות בחברה האחות. עוד הובהר כי לנוכח משבר האמון העמוק המצטייר מטיעוני הצדדים, בכוונת בית המשפט לשקול מינוי בעל תפקיד לבחינת השתלשלות העניינים בחברה.

ביום 18/11/12 הגיש המבקש בקשה נוספת, שהוכתרה כבקשה למתן צו עשה, אשר במסגרתה עתר להורות לרשות המסים לאפשר לו לעיין ולצלם את כל החומר המצוי ברשותה בקשר לחברה ולחברות המוחזקות באמצעותה; להורות לחברה ולחברות המוחזקות לצרוב חומר הנהלת חשבונות השייך להן על גבי תקליטור; וכן להורות לחברה ולחברות המוחזקות להמציא את הפרוטוקולים של אסיפות בעלי המניות והדירקטוריון. בקשה זו אף היא נקבעה לדיון ליום 2/12/12.

בדיון שהתקיים לפניי ביום 2/12/12 גובשה בין הצדדים הסכמה שלפיה לאחר שתושלם מלאכת הגשת כתבי הטענות, ימונה עו"ד חוקר לצורך עריכת דו"ח באשר לטענות הקיפוח והברחת נכסים ו/או מניות, וכן בכל הנוגע לטענת המבקש בדבר משיכת כספים מהחברות שלא כדין. סעיף 4 להסכמה זו נוסח בזו הלשון: "בינתיים, בהסכמת הצדדים, המצב המתקיים היום ימשיך להתנהל כמו שהוא". הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה שיפוטית.

בתאריך 11/12/12 הגיש המבקש בקשה למתן צו עשה במעמד צד אחד, אשר במסגרתה עתר להורות לרשם החברות לרשום בפנקס בעלי המניות של החברה האחות את החברה שבהחזקתו כבעלת 18% מהון המניות המונפק בחברה. בהמשך, בתאריך 17/3/13 הוגשה בקשה נוספת למתן צו מניעה במעמד צד אחד, אשר במסגרתה עתר המבקש ליתן צו מניעה האוסר על המשיבים להנפיק הון מניות בחברה, בהתאם להחלטת הדירקטוריון בחברה.

בתאריך 18/12/12 תוקנה תביעתו של המבקש. במסגרת התובענה המתוקנת, עתר המבקש להצהיר כי ענייניהן של החברה וחברה אחות מתנהלים בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה. יושם אל לב כי מטבע הדברים, לא דרש המבקש במסגרת תביעה זו כל סעד שעניינו יחסי העבודה בינו לבין החברה, המצויים ממילא בסמכותו הבלעדית של בית הדין לעבודה (כפי שמציין מפורשות המבקש בסעיף 32.2 לתביעה המתוקנת).

על יסוד הסכמת הצדדים כפי שהובעה לפניי במהלך ישיבת 23/2/13, מונה ביום 2/4/13 עו"ד עמית לדרמן כמומחה חוקר מטעם בית המשפט, על מנת לחוות דעתו במחלוקות שנתגלעו בין הצדדים. סמכויותיו של בעל התפקיד מטעם בית המשפט פורטו בהחלטת המינוי.

על פי העולה מהבקשה דנא, ונדמה כי אין על כך חולק, החל מחודש ינואר 2013 הפסיקה החברה לשלם למבקש את שכרו החודשי, ששולם לו משך תקופה לא מבוטלת, אף שהוא אינו עובד בחברה כבר מזה למעלה מ- 3 שנים.

מסקירת השתלשלות האירועים בתיק, שלא בכדי הארכתי בתיאורה, עולה כי נושאי עבודה ותשלום שכר לא עלו לדיון ולא דרשו הכרעה, עד למועד הבקשה שלפני.

על רקע זה יש לבחון את הבקשה דנא ואת טענתו של המבקש ביחס לפרשנות שיש להעניק להסכמת הצדדים מיום 2/12/12 באשר לשמירת "הסטטוס קוו" בחברה – האם זו כוונה רק לשמירת המצב הקיים בכל הנוגע לנושאים שהועלו על ידי המבקש בבקשותיו ובתביעתו, או שמא הכוונה הייתה רחבה יותר, כך שיש לכלול במסגרתה איסור על כל שינוי בהתנהלות השוטפת של החברה, לרבות בנושאי כספים ושכר?

טענות הצדדים

:

לטענת המבקש, החברה הפסיקה לשלם את שכרו באופן מפתיע וללא הודעה מוקדמת. לדידו, באמצעות מהלך זה מבקשת החברה לפגוע בו לנוכח העובדה שהגיש נגדה תביעה להסרת קיפוח.

המבקש טוען כי התנהלותה החד צדדית של החברה מנוגדת להסכמת הצדדים מיום 2/12/12 שקיבלה תוקף של החלטה שיפוטית, אשר במסגרתה הוסכם על שמירת ה"סטטוס קוו" בחברה.

המבקש מוסיף וטוען כי במסגרת סמכותו של בית המשפט בתביעה להסרת קיפוח לפי סעיף 191 לחוק החברות, לבית המשפט שיקול דעת רחב להתערב בענייניה של החברה. על פי הנטען, הפסקת תשלום השכר למבקש, בעוד יתר בעלי התפקידים בחברה – הם ובני משפחותיהם – ממשיכים לקבל שכר והטבות שונות, היא דוגמה מובהקת לקיפוח, ועל כן יש להורות לחברה להמשיך ולשלם למבקש את שכרו כנדרש, מיום הפסקת התשלום ואילך.

מנגד, לטענת החברה, יש לדחות את הבקשה.

בראש ובראשונה טוענת החברה כי בקשתו של המבקש לתשלום שכר היא עניין המצוי בסמכותו הבלעדית של בית הדין לעבודה, שכן המדובר בבקשה למתן צו זמני לקבלת שכר עבודה, ויש לבחון עניין זה בנפרד מעילות התביעה שייתכן ועומדות למבקש בכובעו כבעל מניות בחברה, אם בכלל. אי לכך וכבר מטעם זה טוענת החברה כי יש להורות על דחיית הבקשה על הסף.

בנוסף טוענת החברה כי תביעתו של המבקש אינה מבססת כל זכות לקבלת שכר עבודה זמני וכל עילת תביעה שעניינה סכסוך ביחסי העבודה בינו לבין החברה.

אשר לטענה בדבר משמעות ההסכמה אליה הגיעו הצדדים בדבר שמירת המצב על כנו, מבהירה החברה כי הסכמה זו באה כדי לשמור על המצב הקיים ביחס לאופן ניהול החברה (היינו: כי סמכות הניהול תישמר בידי כמאל שרגאוי), ולא מעבר לכך. לטענת החברה, הסכמתה להותיר את המצב בחברה על כנו אינה יכולה לכבול אותה מבחינת ניהול שוטף, לרבות העסקה ופיטורי עובדים, ולא היה באותה הסכמה דבר המתייחס ליחסי עבודה בינה לבין המבקש.

מבחינה משפטית, טוענת החברה כי הבקשה דנא, אף שהיא מוגדרת כבקשה לסעד זמני, אינה מצביעה על כל עילת תביעה העומדת למבקש לקבלת שכר עבודה, שהרי לא הוגשה כל תובענה נגד החברה לקבלת שכר עבודה, מה גם שהמבקש כלל אינו עובד בחברה מזה למעלה מ- 3 שנים.

החברה מוסיפה וטוענת כי לפי הפסיקה, בדרך כלל לא יינתן סעד זמני שהוא חיוב כספי, הן משום שאין דחיפות בהענקת סעד מעין זה שעה שהמבקש יוכל לקבלו אם יזכה בתביעה כספית נגד החברה (ככל שתוגש תביעה בנדון), והן משום שהסעד אותו דורש המבקש הוא למעשה סעד עיקרי ולא זמני. בהיבט של מאזן הנוחות טוענת החברה כי זה נוטה באופן ברור לטובתה, שכן
משמעות הסעד אותו דורש המבקש בבקשתו הנוכחית הוא חיוב החברה בשכר עבודה עבור שנים בהן המבקש כלל לא עבד בחברה, והוצאה כספית מעין זו יכול ותטיל עליה נטל כבד ביותר, בייחוד על רקע היותה נתונה בקשיים כלכליים ניכרים ממילא.

על פי הנטען, כל מטרתו של המבקש אינה אלא להוציא מהחברה כספים שאינם שייכים לו, ובתוך כך להתעשר שלא כדין על חשבונה של החברה.

דיון והכרעה

:

השאלות העומדות על הפרק בבקשה זו הן שתיים: האם זכאי המבקש לדרוש תשלום שכר עבודה במסגרת הדיון לפני בית משפט זה, בשלב בו אנו מצויים ובמתכונתו הנוכחית של ההליך; ומה משמעות ההסכמה אליה הגיעו הצדדים בדבר שמירת המצב בחברה כמות שהוא מבחינת זכותו של התובע להעלות טענות במישור יחסי העבודה בינו לבין החברה, ובתוך כך, האם יש באותה הסכמה כדי לכבול את החברה ולהטיל עליה חובה להמשיך ולשלם למבקש שכר, אף שאין חולק כי אינו עובד עוד בחברה מזה למעלה מ- 3 שנים.

באשר לדרישתו של המבקש כי ישולם לו שכר עבודה החל מחודש ינואר 2013 ואילך, הרי שלא צריכה להיות מחלוקת כי תביעה של עובד בגין אי תשלום שכר – מקומה בבית הדין לעבודה (השוו: ת"א (ת"א) 1520/08 סימן טוב נ' סימן טוב תקשורת בע"מ (פורסם בנבו, 24/10/12).

עם זאת, ככל שטענותיו של המבקש מיועדות להצביע על קיפוח וחוסר שוויון בחלוקת משאבי החברה, בהינתן הטענה כי יתר בעלי התפקידים בחברה ובני משפחותיהם ממשיכים לקבל שכר, הרי שאין מניעה שטענותיו אלה של המבקש יידונו וייבחנו בשלב מאוחר יותר, ואולם נכון לשלב זה המדובר בטענות בעלמא שלא הוכחו ואשר אינן מצדיקות הענקת הסעד הכספי המבוקש, בין היתר לאור העובדה שלא הוכח כי אותם עובדים אחרים, ככל שקיימים, ממשיכים לקבל שכר אף שאינם עובדים, תנאי הכרחי להוכחת אותו קיפוח.

בנוגע לשאלה הנוספת הטעונה הכרעה בבקשה זו, היינו: מה הייתה כוונת הצדדים כאשר הסכימו, במהלך ישיבת 2/12/12, שהמצב בחברה ימשיך להתנהל כמות שהוא, והאם יש לראות בחברה כמי שהתחייבה להעביר כספים למבקש כחלק מהתחייבותה לשמור על המצב הקיים בחברה, הרי שהתשובה לשאלה זו צריכה להיגזר מהשתלשלות האירועים בתיק שהובילה להגשת הבקשה דנא והנושאים שעמדו על הפרק באותו שלב.

בהקשר זה, לא בכדי הארכתי בתיאור השתלשלות ההליך מראשיתו. נראה שכתבי הטענות שהוגשו בתיק זה, רובם ככולם, כמו גם הדיונים שהתקיימו באולם בית המשפט, נסבו סביב נושא החזקת המניות והמצב הניהולי בחברה, להבדיל משאלות בענייני כספים ותשלומי שכר עבודה.

כך, גם במסגרת שתי הבקשות שנקבעו לדיון ליום 2/12/12 (מועד ההסכמה הדיונית עליה סומך המבקש את ידיו) לא הועלתה כל טענה בדבר שמירת תנאי ההעסקה הקיימים ולא נתבקש כל סעד שעניינו המשך העברת תשלומים כספיים כלשהם למבקש, וכל שעלה בהן הוא נושא החזקת המניות ודרישת המבקש לאפשר לו לעיין במסמכים חשבונאיים ובפרוטוקולים של החברה.

הואיל ובעת שהושגה ההסכמה הדיונית עמדו על הפרק רק הנושאים אותם העמיד המבקש בחזית המחלוקת, אין זה מוצדק להכניס כעת בדלת האחורית הסכמות שכלל לא נידונו, וממילא שלא הובאו בחשבון על ידי הצדדים בעת שקילת ההסכמות ביניהם, ואין למבקש להלין על כך שלא ביקש כל סעד הנוגע לתמורה הכספית שאותה עדיין קיבל באותו שלב, אלא על עצמו.

יוצא אפוא שבמועד ההסכמה אליה הגיעו הצדדים בישיבת 2/12/12 בדבר הותרת המצב הקיים בחברה על כנו, לא עמדה על הפרק, לפחות באופן מפורש וגלוי לשני הצדדים, שאלת המשך העברת הכספים למבקש, כך שלא ניתן לדלות מאותה הסכמה דבר לגבי המשך תשלום השכר למבקש.

דברים אלה מקבלים משנה תוקף מקום בו המדובר במי שאינו עובד בחברה מזה למעלה משלוש שנים ועד לא מכבר המשיך לקבל תמורה כספית מהחברה, ומקום בו לפי טיעוני ב"כ החברה, מצבה הכספי של החברה הינו קשה וכל תשלום נוסף עלול לגרום לה נזק בלתי הפיך.

בשולי החלטה זו, אבקש להפנות את תשומת הלב לכך שב"כ החברה הבהיר, במעמד הדיון האחרון לפניי, כי לפני למעלה משלוש שנים הוסכם בין הצדדים שישולם למבקש שכר נמוך מזה שנהג לקבל, אף שאינו עובד בחברה, ושכר זה ישולם לו למשך שלוש שנים חלף פיצויי פיטורין (הסכמה דומה לזו שהושגה לגבי אחיו, שאף הוא בעל מניות בחברה). משמע: לכאורה, אף שבמעמד הדיון בו הושגה ההסכמה בדבר הותרת המצב בחברה כמות שהוא, עניין תום תקופת התשלום היה ידוע וברור למבקש, לא העלה את העניין ולא ביקש כי החברה תמשיך לשלם לו שכר גם בעתיד. בנסיבות אלה, אין לי אלא לדחות את טענת המבקש כי המשא ומתן שהוביל להסכמות שהושגו בדיון מיום 2/12/12 נוהל על ידי החברה בחוסר תום לב.

בטרם סיום, מצאתי לנכון להורות לצדדים להעביר תוכן החלטה זו למומחה החוקר מטעם בית המשפט, עו"ד עמית לדרמן, כדי שזה יוכל להתייחס במסגרת הדו"ח מטעמו גם לשאלות העולות מבקשה זו, ובכלל זאת, האם אכן היה סיכום בין הצדדים בנוגע לתשלום התמורה הכספית למבקש, מה היו תנאי אותו סיכום והאם הוסכם על תשלום שכר על חשבון פיצויי פיטורין. המומחה יתייחס לשאלות אלה, כמו גם לנושאים נוספים הרלוונטיים לשאלת שווי החברה ומצבת חובותיה ונכסיה, כדי שהתמונה שתעמוד לפני בית המשפט בסופו של יום תהא מלאה ושלמה.

סוף דבר

:

על יסוד כל המוסבר לעיל, אני

דוחה את הבקשה.

המבקש ישלם לחברה (המשיבה מס' 9) הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪, סכום שישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

באשר להוצאות האישיות שהושתו על באי כוח הצדדים במהלך הישיבה האחרונה שהתקיימה לפניי ביום 11/9/13, ולאחר ש"אבק המלחמה" התפוגג, החלטתי, לפנים משורת הדין, לבטל את חיובם של עורכי הדין דחלולי ובר-סלע בהוצאות לטובת אוצר המדינה. בית המשפט מצפה כי בדיונים העתידים לבוא, עורכי הדין יקפידו וישקלו היטב את התנהלותם, יישמעו להוראות בית המשפט וינהגו זה לזה בנימוס ובכבוד המתבקשים.

ניתנה היום,
י"ב תשרי תשע"ד, 16 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים
.










א בית משפט מחוזי 39071-07/12 מוניר שגראוי השקעות והחזקות בע"מ נ' אס.בי.איי השקעות והחזקות (2007) בע"מ נ' אס.בי.איי השקעות והחזקות (2007) בע"מ, נביל שגארוי השקעות והחזקות בע"מ, כמיל שגארוי השקעות והחזקות בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 16/09/2013)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן