מדינת ישראל – פרקליטות מחוז המרכז - חברת ברן הקמת פרויקטים בע''מ
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
חברת ברן הקמת פרויקטים בע"מ




מדינת ישראל – פרקליטות מחוז המרכז - חברת ברן הקמת פרויקטים בע''מ

פלילי 1665/03     14/10/2004 (פ)



תיקים נוספים על חברת ברן הקמת פרויקטים בע"מ




פ 1665/03 מדינת ישראל – פרקליטות מחוז המרכז נ' חברת ברן הקמת פרויקטים בע"מ





מדינת ישראל - פרקליטות מחוז המרכז

ע"י ב"כ - עו"ד בני שגיא

בעניין:
המאשימה
נ ג ד
1 . מורוז יוסף - נשפט
2 . לייס פואד - נשפט
3 . פרידמן אלכסנדר - נשפט
4 . חברת תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ - נשפטה
5 . חברת פרידמן את הרשקוביץ בע"מ - נשפטה
6 . חברת ברן הקמת פרויקטים בע"מ

ע"י ב"כ - עו"ד חיים עשהאל
הנאשמים
הכרעת דין
כללי
כתב האישום
1. הנאשמת 6, חברת ברן הקמת פרוייקטים בע"מ, (להלן: "הנאשמת") מואשמת בעבירות של גרימת מוות ברשלנות של נתן אייזן ז"ל (להלן: "המנוח") לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין") וגרימת חבלה ברשלנות לשמעון דוד מרציאנו (להלן: "מרציאנו") לפי סעיף 341 לחוק העונשין.

ההליכים
2. במקור, הוגש כתב האישום, במשותף, נגד הנאשמת, ביחד עם 5 נאשמים אחרים.
במהלך הדיון, הורשעו יתר הנאשמים, על יסוד הודאתם, במסגרת הסדרי טיעון, שהושגו בעניינם, ודינם נגזר.
לפיכך, מלוא הראיות נשמעו בעניינה של הנאשמת בלבד.
האירוע
3. במוקד הכרעת הדין, אירוע קריסת דופן תעלת עפר - שכתוצאה ממנו, נגרם מותו של אדם, ולאחר נגרמו חבלות של ממש - באתר עבודה, שבו שימשה הנאשמת, מכח הסכם, כמפקחת על ביצוע עבודות הנחת צינור נפט.

תמצית המחלוקת
4. הנאשמת לא כפרה בתוצאות האירוע, ובקשר הסיבתי בין קריסת התעלה, לתוצאות אלה.
התביעה מייחסת לנאשמת ראשי רשלנות שונים, שעיקרם הוא, כי הנאשמת הפרה את החובות המוטלות עליה כחברה מפקחת.

טענתה העיקרית של הנאשמת, היא, כי אינה אחראית לעבירות המיוחסות לה, משום שלא מוטלת עליה כל חובה - בדין או בהסכם - לפקח על הבטיחות בעבודה.
לטענת הנאשמת, שימשה בתפקיד פיקוח מקצועי, על טיב ואיכות העבודה בלבד, ולא על הבטיחות בעבודה.
להלן יפורטו העובדות הרלוונטיות לצורך הכרעה במחלוקת.

רקע
"הנפשות הפועלות"
5. הנאשמת 4, חברת תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ (להלן: "תש"ן"), שימשה במועדים הרלוונטיים לכתב האישום כ"מזמין", כמשמעות המונח, בתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמ"ח-1988 (להלן: "התקנות").

הנאשם 1, יוסף מורוז (להלן: "מורוז"), שימש כמנהל פרוייקטים מטעם תש"ן.

6. הנאשמת 5, חברת פרידמן את הרשקוביץ בע"מ, היא חברה קבלנית, המבצעת עבודות חפירה, ושימשה כ"קבלן ראשי" כמשמעות המונח בתקנות (להלן: "הקבלן").

הנאשם 3, אלכסנדר פרידמן (להלן: "פרידמן") היה בעליה של החברה, הנאשמת 5, ושימש כמנהלה הכללי.

נאשם 2 , פואד ליוס (להלן: "ליוס"), שימש כראש הצוות המבצע חפירה מטעם הקבלן.
7. הנאשמת 6, היא חברה המבצעת עבודות פיקוח על פרויקטים.

המפקח הצמוד על ביצוע העבודות בפרויקט ובאתר, מטעם הנאשמת, היה אדי שפירא ז"ל (להלן: "שפירא").

שפירא נפטר, לאחר האירוע, ובמנותק ממנו.

המערכת ההסכמית
8. בתחילת שנת 1997 נכרת הסכם (ת/11) (להלן: "ההסכם"), בין חברת החשמל, לבין תש"ן, לביצוע פרויקט הנחת צינור נפט, מתחנת השאיבה באשדוד, ועד תחנת הכח באתר תל-גזר (להלן: "האתר") (להלן: "הפרויקט").

בהסכם התחייבה תש"ן לדאוג, לתכנן, לבצע ולפקח, באופן צמוד, על ביצוע הפרוייקט.

9. לצורך קיום התחייבויותיה, על פי ההסכם, התקשרה תש"ן, בין היתר, בהסכמים נפרדים
עם הקבלן והנאשמת, כדלקמן:

א. ביום 19/8/1998, נכרת הסכם בין תש"ן, לבין הקבלן, במסגרתו התחייב הקבלן, לבצע בפועל, עבודות חפירה, לשם הנחת צינור הנפט, במסגרת הפרויקט (ת/10). בפרק 6 להסכם, התחייב הקבלן, לחפור תעלה, עם דפנות, שיבטיחו את יציבותה, וימנעו את קריסתה. עוד התחייב הקבלן, למנוע כניסת אנשים לשטח החפירה, אלא באופן שיבטיח את שלומם.

ב. ביום 28/7/1998, נכרת הסכם פיקוח בין תש"ן, לבין הנאשמת, במסגרתו התחייבה הנאשמת, לדאוג לפיקוח מקצועי על הפרויקט, ובכלל זה, לדאוג לנוכחות צמודה באתר, ולהתריע במועד על ליקויים (ת/9) (להלן: "הסכם הפיקוח").
חפירת התעלה
10. עובר לתאריך 22/3/2000, חפר הקבלן , באמצעות ליוס, באתר תל-גזר, הסמוך לקיבוץ נען, תעלה שאורכה 44 מ' ועומקה 4.3 מ' (להלן : "התעלה").
אין חולק כי צידי התעלה נחפרו, בזוית הקרובה ל- 90 מעלות, שאינה הזוית הטבעית של הקרקע , וכי דפנות התעלה לא אובטחו, מפני התמוטטות, באמצעות דיפון מתאים, מערכת פיגומים או כלונסאות, בניגוד לתקנה 112 לתקנות.

האירוע
11. ביום 22/3/2002, הגיעו המנוח ומרציאנו, עובדי "המכון לבדיקות לא הורסות", לאתר, על פי הזמנת הקבלן והנאשמת, באמצעות שפירא, לצורך ביצוע בדיקות רדיוגרפיות - צילום הצינורות שהונחו, באמצעות מקור רדיו-אקטיבי, לשם בדיקת איכות וריתוך חלקי הצינורות.

המנוח ומרציאנו, ירדו לתעלה, והחלו בביצוע הבדיקות. במהלך הבדיקות, סמוך לשעה 10:30, התמוטטה אחת מדפנות התעלה, וקרסה על המנוח ומרציאנו, ששהו בתוכה.

12. כתוצאה מקריסת דופן התעלה, נקבר המנוח, תחת הריסות התעלה, ועפר כיסה את מרציאנו עד הסנטר. כתוצאה מהלחץ על בית החזה, נגרמו למנוח שברים, בעצם החזה, ובצלעות, שגרמו למותו. מרציאנו חולץ מההריסות, הוחש לבית החולים, שם איבד הכרתו למשך כ-10 ימים.

למרציאנו נגרמו, בין היתר, שברים בכל צלעותיו; קרע בריאה; שבר באגן; קרע בחיבור בין הכליה לשלפוחית השתן; דימומים בבטן, ובין היתר, נכרת הטחול; בצקת מוחית קלה; תזוזת חוליות בגב.
בעקבות התאונה, נקבעה למרציאנו נכות צמיתה, בשיעור של 80%.

(להלן תיקרא ההתרחשות המתוארת: "האירוע").
ההליכים בעניינם של הנאשמים האחרים
הנאשם 2 - ליוס
13. ליוס, הורשע על יסוד הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של גרימת מוות ברשלנות, של המנוח, לפי סעיף 304 לחוק העונשין ובגרימת חבלה ברשלנות, למרציאנו, לפי סעיף 341 לחוק העונשין. וביום 3/6/2004, נגזר דינו.

הנאשמים 3 ו-5
14. במסגרת שני הסדרי טיעון נפרדים, הורשעו, תחילה, הנאשם 3 - פרידמן, והנאשם 5 - הקבלן, בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום המתוקן, גרימת מוות ברשלנות, של המנוח, לפי סעיף 304 לחוק העונשין, וגרימת חבלה ברשלנות למרציאנו, לפי סעיף 341 לחוק העונשין.

הנאשמים 1 ו- 4
15. לאחר מכן, במסגרת הסדר טיעון נוסף, הורשעו הנאשם 1 - מורוז, והנאשמת 4 - תש"ן, בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום המתוקן, שממנו הושמטו העבירות של גרימת מוות ברשלנות, וחבלה ברשלנות.

תש"ן הורשעה בעבירה של אי מינוי מנהל עבודה שהיה עשוי לגרום מוות או חבלה, לפי סעיף 6(ג) ו- 2 לתקנות, וסעיף 225 רישא, לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל-1970 (להלן : "פקודת הבטיחות").
מורוז הורשע בעבירה של אי מינוי מנהל עבודה, לפי תקנה 6(ג) ו- 2 לתקנות, יחד עם סעיף 225 סיפא לפקודת הבטיחות.

ביום 1/7/2004, נגזר דינם של הנאשמים 1, 3, 4 ו- 5.
ראשי הרשלנות המיוחסים לנאשמת
16. לטענת התביעה, התרשלה הנאשמת, בכך ש:

א. לא וידאה שהעבודות באתר, יבוצעו תחת פיקוחו של מנהל עבודה, שמונה על פי דין.

ב. לא פיקחה כנדרש, על אופן ביצוע עבודות החפירה, בניגוד להסכם הפיקוח (ת/9).

ג. לא דאגה לדיפון מתאים של התעלה שנחפרה, ולאמצעי מיגון שימנעו קריסתה.

ד. לא דאגה לנוכחות צמודה באתר, לא התריעה על ליקויים, ולא מנעה סיכונים לחיי אדם, והזמינה את המנוח ומרציאנו, לעבוד בתוך התעלה, מבלי לדאוג לאמצעי מיגון, שיבטיחו אותם מפני פגיעה.

ה. לא נהגה כפי שחברה מפקחת מן היישוב, היתה נוהגת בנסיבות הענין.

המחלוקת
17. הנאשמת, באמצעות ב"כ, עו"ד עשהאל, לא כפרה, בתוצאת מותו של המנוח וחבלתו של מרציאנו, ובקשר הסיבתי בין קריסת התעלה לתוצאות אלה, אך כפרה ברכיבי הרשלנות, המיוחסים לה ובקשר הסיבתי בין המחדלים המיוחסים לה, לבין התוצאות.

טענתה העיקרית של הנאשמת היא, כי מעולם לא הוטלה עליה אחריות - בין על פי דין ובין מכח הסכם הפיקוח - לפקח על הבטיחות בעבודה, כפי שיפורט להלן:

במישור הסטטוטורי
18. בתקנה 5 לתקנות נקבע, כי תפקידו של מנהל העבודה, לשמש, לפקח, בין היתר, על הבטיחות בעבודה.
לטענת הנאשמת, מאחר שלא מונתה לשמש, "מנהל עבודה", כהגדרתו בתקנות, ממילא לא היתה חייבת לפקח על הבטיחות בעבודה, באתר.

במישור ההסכמי
19. לטענת הנאשמת, בהסכם, נטלה על עצמה, תפקידי "פיקוח מקצועי", על איכות וטיב העבודה בלבד, ולא על הבטיחות בעבודה.
על פי הטענה, המפקח באתר, מטעם הנאשמת - לא נדרש להיות בעל מומחיות כישורים או מיומנות, בתחום הבטיחות בעבודה.
לפיכך, המפקח, בפועל באתר, מטעם הנאשמת - שפירא - היה נטול כישורים כלשהם בתחום צפיית סיכונים ובבטיחות בעבודה.

אולם, עיקר יהבו מיקד הסניגור המלומד, בטענה הבאה:
אף אם ניתן להטיל, מכח הסכם הפיקוח, על הנאשמת, תפקיד פיקוח הבטיחות בעבודה באתר, הרי שהצדדים, אינם יכולים להתנות על הוראת הדין המפורשות, תקנות2, 5 ו- 6 לתקנות לפיהן, האחראים הבלעדיים על הבטיחות בעבודה, הם מנהל העבודה, ומבצע הבניה, כהגדרתם בתקנות.

על פי הטענה, מאחר שאין חולק שהנאשמת לא שימשה "מנהל עבודה" באתר, אין לראות בה, אף מכח הסכם הפיקוח, כאחראית על הבטיחות.

הסניגור חזר, שוב ושוב, על הטענה שכל פרשנות אחרת, תיצור "כאוס" בתחום זה, שבו קיימת חשיבות עליונה, לקיומו של ממונה אחד ויחיד, על הבטיחות בעבודה.
לטענה זו, אדרש בהרחבה בהמשך הכרעת הדין.

דיון
עבירת הרשלנות
20. העבירה של גרימת מוות ברשלנות, המיוחסת לנאשמת, מוגדרת בסעיף 304 לחוק העונשין, כדלקמן: "הגורם ברשלנות למותו של אדם - דינו מאסר 3 שנים".

הרשלנות, מוגדרת בסעיף 21 לחוק העונשין, כהאי לישנא:

"(א) רשלנות - אי מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות או לאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה, הנמנים עם פרטי העבירה, כשאדם מן הישוב יכול היה, בנסיבות הענין, להיות מודע לאותו פרט, ובלבד -
(1) שלענין הפרטים הנותרים היתה לפחות רשלנות כאמור;
(2) שאפשרות גרימת התוצאה לא היתה בגדר הסיכון הסביר."

מפסיקת בתי המשפט, עולה כי לצורך קביעת רף ההתנהגות הנדרש, הציבו בתי המשפט סטנדרנטים מחמירים של התנהגות, מתוך כוונה לקדם את ערך שמירת החיים, ולהזהיר ולהרתיע, מפני חוסר מודעות למפגע בטיחותי, כל אימת שאדם מן היישוב היה יכול לצפות את הסיכון הצפוי מאותו מפגע.

יסוד הרשלנות, מורכב משלושה רכיבים:
א. חובת זהירות.
ב. התרשלות - הפרת חובת הזהירות, על ידי מעשה או מחדל.
ג. גרימת נזק - קשר סיבתי, בין ההתרשלנות לנזק.

להלן יידונו רכיבים אלה כסדרם. כל רכיב יידון, תחילה, במישור הכללי, ולאחר מכן, בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן.

חובת הזהירות
21. חובת הזהירות, הנדרשת מאדם, נקבעת על פי מבחן "צפיות", של אדם מן היישוב, ומתחלקת לשניים:
א. חובת זהירות מושגית
האם הסוג הכללי שאליו משתייכים המזיק, הניזוק, הפעולה והנזק, יש בהם כדי להקים חובת זהירות.
ב. חובת זהירות קונקרטית
האם ביחס לניזוק פלוני, בנסיבותיו של אירוע אלמוני, קיימת חובת זהירות.

חובת זהירות מושגית
הכלל
22. בע"פ 186/80, יערי נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(1) 769, 775, קבע בית המשפט העליון, מפי כבוד השופט ברק (כתוארו אז), כי המבחן לקיומה של חובה זו, על פי הוראת סעיף 36 לפקודת הנזיקין, הוא מבחן החזות מראש, של האדם הסביר, בדבר התוצאה המזיקה, כלומר, מבחן הצפיות. צפיות זו אינה טכנית גרידא, אלא צפיות מהותית, והשאלה המרכזית היא, האם אדם סביר צריך לצפות לגרימת נזק, בשל אי נקיטת אמצעי זהירות.

אין די בקביעה, כי מבחינה מושגית יכול היה אדם לצפות את שְיקרה, אלא יש לשאול האם היה ראוי, שלאור צפיה זו, היה נוהג אחרת.

קביעת חובת הזהירות המושגית, נעשית בדרך של איזון אינטרסים, הראויים להגנה, של הגורמים השונים, המעורבים בפעילות פלונית, כשעל בית המשפט לשקול את הצורך למנוע סיכונים ונזקים לגוף ולרכוש.
מן הכלל אל הפרט
23. בענייננו, טענה הנאשמת, כי לא חלה עליה חובת זהירות מושגית, כיוון שהתקשרה עם תש"ן, כחברה מפקחת, ואחריות הפיקוח שלה, משתרעת על פני פיקוח מקצועי גרידא, על טיב העבודה בלבד, ללא כל זיקה, לסוגיית הבטיחות בעבודה.

24. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות והעדויות, הגעתי לכלל מסקנה, שאין כל ממש בטענת הנאשמת, וכי מדובר בטענת סרק.
הוכח, מעבר לכל ספק סביר, שהנאשמת שימשה, בין היתר, כמפקחת על הבטיחות בעבודה, בפרוייקט בכלל, ובאתר בפרט, על יסוד הראיות הבאות:

א. הסכם הפיקוח בין חברת תש"ן לנאשמת (ת/9).

ב. היתר העבודה (ת/13-א).

ג. מפרט טכני (ת/10).

ד. יומני עבודה (ת/12).

ה. עדויות.

חובת הנאשמת לפקח על הבטיחות בעבודה, מקימה את חובת הזהירות המושגית, במקרה דנן.

להלן יפורטו הראיות הרלוונטיות, כסדרן.

הסכם הפיקוח בין חברת תש"ן לנאשמת (ת/9)
25. סעיף 2 להסכם
"תפקידי המפקח
א. החברה (תש"ן - י.ל.) מוסרת בזה למפקח והמפקח מקבל בזה על עצמו, את הפיקוח הצמוד על כל מהלך ביצוע הפרויקט.
ב. הפיקוח יכלול בין היתר:
...
(3) שירותי פיקוח באתר לרבות:
(3.1) פיקוח מקצועי קבוע על ביצוע הפרויקט באתר כולל בדיקת טיב העבודה והתאמת הביצוע להתקשרויות, לתוכניות, למפרטים, לתקנים, ולהוראות המתכנן והחברה.
(3.2) קיום נוכחות צמודה באתר בכל עת שמתבצעת בו עבודה וככל שיידרש על פי צרכי העבודה...
(3.4) פיקוח על ביצוע העבודות לפי התוכנית ובדיוק הנדרש.
...
(3.8) מתן הוראות והסברים לקבלנים על מנת להבטיח ביצוע הפרויקט בהתאם לתוכניות, ההתקשרויות, הוראות המתכנן והחברה והשלמתו בצורה הטובה ביותר ובדיוק המרבי.
באחריות המפקח להודיע לחברה על ליקויים קיימים אפשריים וזאת במועד המוקדם ביותר כדי למנוע ליקויים אלה או לצמצם עד כמה שניתן את הנזק ולאפשר תיקונם בהקדם האפשרי.
...
(3.15) פיקוח על בטיחות בעבודה, בשימוש בחומרים ובציוד ומתן התראה מיידית לקבלנים ולחברה על כל מקרה של עבודה באופן העלול לגרום סכנה לנפש ולרכוש."
26. סעיף 3 להסכם
"הצהרת המפקח
א. המפקח מצהיר בזה כי ביקר באתרי הפרויקט וכי טיב העבודות של הפרויקט מובן וידוע לו, וכי ידועות ומובנות לו משימות הפיקוח המוטלות עליו על פי הסכם זה.
ב. המפקח מצהיר כי הוא בעל הידע, הנסיון, הציוד, כח האדם המתאימים והיכולת הדרושים לבצוע כל ההתחייבויות והתפקידים שקיבל על עצמו מכח הסכם זה ברמה המקצועית הגבוהה ביותר. "

27. סעיף 4 להסכם
"התחייבות המפקח
א. המפקח מתחייב בזה כלפי החברה לבצע את הפיקוח של הפרויקט במסירות, בחריצות, בדיוק, במיומנות, במומחיות וברמה מקצועית גבוהה ביותר ולפי מיטב הנוהג המקצועי.
ב. המפקח מתחייב להעסיק בעבודות הפיקוח אך ורק בעלי מקצוע מעולים ובעלי הכשרה מקצועית ונסיון הדרושים למילוי תפקידי הפיקוח ברמה הנדרשת לפי הסכם זה....
ג. המפקח מתחייב למלא אחר ההוראות שיינתנו ע"י נציגיה המוסמכים של החברה..." ׁ

(כל הדגשים אינם במקור - י.ל).

היתר העבודה
כללי
28. ממכלול הראיות והעדויות, עולה כי היתר העבודה הוא מסמך המונפק על ידי תש"ן, מוגבל בזמן, והכולל, על פי כותרת המשנה שבו, בין היתר, תיאור העבודה, תוקף ההיתר, מיקום אתר העבודה, הציוד בו תבוצע העבודה, ותנאי ביצוע העבודה.
מטעם תש"ן, חותם על ההיתר, ממונה הבטיחות.
לאישור קבלת ההיתר חותמים על המסמך, האחראי לביצוע העבודה מטעם הקבלן והמפקח על העבודה.

מבחינת, תוכנם של תנאי העבודה, בהיתר (ת/13), ובאסופת ההיתרים שצורפה להיתר, עולה כי מרבית תנאי היתר העבודה, מתייחסים לבטיחות בעבודה.
הדרישה לחתימת ממונה הבטיחות מטעם תש"ן, על ההיתר, מתיישבת עם המסקנה, כי תנאי היתר העבודה, מתייחסים בעיקר לבטיחות בעבודה.

על פי נהלי תש"ן, לשם ביצוע עבודה הכרוכה בסיכון בטיחותי או גהותי, חייב מבצע העבודה, להצטייד מראש, במסמך הרשאה, מסוג היתר עבודה והיתר ביצוע (ראו נוהל מס' בטח - 003) (ת/10).

היתר העבודה הרלוונטי (מספר 5200, שתוקפו מיום 1/3/2000-31/3/2000) (ת/13)
29. בתנאי היתר העבודה, נקבעו תנאים שונים לביצוע העבודה.
בסעיף 5 להיתר, נקבעו תנאי הבטיחות הרלוונטיים לענייננו, שעניינם אופן חפירת התעלה כדלקמן:

"חפירת התעלה בהתאם להוראות הבטיחות, במידה של ירידה מתחת ל- 1.2 מטר עומק, מחייב מדרגה/שיפוע 45 מעלות/דיפון".

ביום 2/11/2000 חתם המפקח מטעם הנאשמת, שפירא, לאישור קבלת ההיתר.

מאסופת היתרי עבודה קודמים בפרויקט, שצורפו להיתר העבודה (ת/13), עולה, כי על כולם חתם שפירא. יש בעובדה זו, כדי ללמד על כך, שתנאי הבטיחות לביצוע העבודות בכלל - ותנאי הבטיחות לחפירת התעלה בפרט - היו ידועים לנאשמת 6, באמצעות שפירא.
היתר העבודה המקורי (ת/13-א) (להלן: "ההיתר")
30. הסניגור הגיש לבית המשפט עותק צילומי של היתר העבודה המצוי בידי הנאשמת (ת/13-א).
מהשוואה בין ההיתרים - ת/13 ל- ת/13-א' - עולה, כי בהיתר ת/13 מופיעים תנאים, שאינם מופיעים בהיתר ת/13-א, כדלקמן:

סוף סעיף 5 - המילה "דיפון";
סעיף 11 - "ירידה לחפירה רק בנוכחות מפקח עבודה בשטח העבודה";
סעיף 12 - "כל עוד החפירה פתוחה, יש צורך בשילוט, גידור וסימון החפירה".

(להלן: "התנאים הנוספים").

מעיון בהיתר (ת/13) עולה, כי התנאים הנוספים, הוספו, קרוב לוודאי, ביום 30/5/2000, עת הוארך תוקף ההיתר, לאחר הפסקת העבודה, בעקבות האירוע, לתקופה שמיום 1/6/2000 ועד 30/6/2000.
ככל הנראה, ההיתר שעליו חתם שפירא, ושהיה תקף במועד האירוע - הוא ת/13-א.

לפיכך, לצורך הכרעת הדין, יתבסס בית המשפט, על נוסח ההיתר ת/13-א.
למעלה מן הצריך, יוטעם כי התנאים הנוספים - דיפון, נוכחות מפקח עבודה, שילוט, גידור וסימון החפירה - הם תנאים השאובים מהמפרט הטכני, ומהתקנות (ת/10 - סעיפים 6, 6.6.1, 6.6.2, 6.6.4, 6.6.5).

מכח תפקידי המפקח, כפי שהוגדרו בסעיף 2 להסכם הפיקוח (ת/9) - שחלקיו הרלוונטיים צוטטו לעיל - מחובת המפקח, לבצע פיקוח מקצועי קבוע על ביצוע הפרויקט, כולל בדיקת התאמת הביצוע, בין היתר, להוראות המתכנן ותש"ן.

הוראות תש"ן, הרלוונטיות לענייננו, פורטו, בין היתר, בסעיף 5 להיתר (ת/13-א), שעליו חתמה הנאשמת, באמצעות שפירא.
לפיכך, אף מכח ההיתר, קמה לנאשמת, החובה לפקח על אופן חפירת התעלה, כמפורט בסעיף 5 להיתר (ת/13-א).
נספח בטיחות ומפרט סטנדרטי
31. ההסכם בין תש"ן לקבלן (ת/10) הוא מסמך עב כרס, בעל מספר פרקים ונספחים, ומכיל, בין היתר, "נספח בטיחות" (נספח 2), ו"מפרט סטנדרטי" (נספח 3), הכוללים הנחיות בטיחות, כדלקמן.

32. בסעיף 7 לנספח הבטיחות, נקבע כי: "עובדי הקבלן יפעלו תחת פיקוחו של מפקח על הקבלנים. הוא יטפל בהיבטים המקצועיים והבטיחותיים של המשימה".

בסעיף 6.6.1 למפרט הסטנדרטי, נקבע כי: "בנוסף לאמור על מפולות, דיפון, ותימוך בפרק 01 "מפרט כללי לעבודות עפר", הרי במקומות שעומק התעלה/החפירה עולה על 1.20 מטר, יש להבטיח יציבות הדפנות על-ידי דיפון, שיפועים מתאימים של דפנות התעלה וכו'..."

(הדגשים אינם במקור - י.ל.).

מכח סעיף 2 (ב) (3) (3.1) ו- (3.8) להסכם הפיקוח (ת/9), אחראית הנאשמת, בין היתר, לוודא התאמת הביצוע להתקשרויות.
אין חולק, שההסכם בין תש"ן לקבלן (ת/10) - לרבות נספח הבטיחות והמפרט הסטנדרטי - הם חלק מההתקשרויות, שעל הנאשמת היה לוודא ביצוען.

יומני עבודה (ת/12)
33. יומן העבודה הוא מעין "יומן אירועים" יומי, הכולל, בין היתר, פירוט מהלך העבודה על ידי הקבלן, והערות והוראות המפקח. יומני העבודה, מועברים לתש"ן על בסיס חודשי.

לבית המשפט הוגשה אסופת יומני עבודה, החל מחודש פברואר 2000, ועד מועד האירוע (ת/12).

מבחינת הערות המפקח, שפירא, מטעם הנאשמת, עולה בבירור, כי היה מודע לחובתו לפקח על הבטיחות בעבודה.
כך למשל, ביומן עבודה מספר 316, מיום 14/3/2000, תשעה ימים לפני התאונה, העיר שפירא: "על הקבלן לשים לב לבטיחות בעבודות חפירה, ריתוך, מקומות הכי מסוכנים... בעומק מעל 2.5 מטר" (ראו ת/12, יומן 316).

ביומן עבודה מספר 319, מיום 19/3/2000, חמישה ימים לפני התאונה, אישר שפירא חפירת תעלה, בעומק 2.5 מטרים, מבלי להתנות זאת באמצעי הבטיחות הקבועים בתקנות (תקנה 112), בהיתר (ת/13-א), ובמפרט (ת/10).

למרבית הצער, אמצעי הזהירות היחיד שהורה שפירא לנקוט, הוא: "נא לנקוט אמצעי זהירות, כדי לא לפגוע בקו דלק 18" (ראו יומן עבודה מספר 319).

המסקנה המתבקשת היא כי אף מיומני העבודה (ת/12) עולה, כי הנאשמת, באמצעות שפירא, ראתה עצמה אחראית על הפיקוח על הבטיחות בעבודה.

עדויות הממונים על הבטיחות בתש"ן
34. יגאל רוזי (להלן: "רוזי"), שימש כממונה על בטיחות בתש"ן, עד תחילת חודש מרץ 2000, ובמועד האירוע, שהה בחופשה.
ביום 1/3/2000, לאחר 3 חודשי חפיפה עם רוזי, החליפו שמואל כרמל (להלן: "כרמל"), בתפקיד.

מעדויות השניים עולה, כי על פי דברי שפירא: "ישק דבר" (פרוטוקול, עמוד 93, שורות 9-10).
לדברי השניים, שפירא היה צריך לדעת שהתעלה נחפרה בניגוד לתקנות, לכללי הבטיחות ולהיתר, וכי מחובתו הייתה למנוע חפירת התעלה, כפי שנחפרה, והיה עליו להתריע על כך, ולהפסיק את העבודה (ראו עדות כרמל: עמוד 77, שורות 8-9 ושורות 21-25; וכן עדות רוזי: פרוטוקול, עמוד 87, שורות 8-9 ושורות 12-13; עמוד 92, שורות 6-12; ועמוד 93, שורה 6).
מעדויות הממונים על הבטיחות בתש"ן, רוזי וכרמל - שהותירו רושם מהימן ומקצועי בעיני - עולה, כי תש"ן ראתה בנאשמת, אחראית על הפיקוח על הבטיחות בעבודה בכלל, ועל אופן חפירת התעלה, בפרט.
עד ההגנה - משה דגן
35. משה דגן, מנהל, וסמנכ"ל בחטיבת הבינוי, ואחראי על חוזים והתקשרויות אצל הנאשמת (להלן: "דגן"), מסר כי הוא מוסמך לייצג עמדת הנאשמת.
לדברי דגן, הנאשמת מצויה בקשרי עבודה עם תש"ן, מזה כ- 10 שנים.

דגן ציין, כי הסכם הפיקוח (ת/9) מוכר לו. לדבריו, מדובר בחוזה סטנדרטי, והוא חתם, בשם הנאשמת, על מספר חוזים דומים (פרוטוקול, עמוד 104, שורות 18-19).

לדברי דגן, תפקיד המפקח הוא לבדוק את מידת ההתאמה בין תוכנית העבודה והמפרט, מטעם המזמין, לבין הנעשה בפועל, זאת, על פי כללי המקצוע הטכניים וההנדסיים (פרוטוקול, עמוד 104, שורות 25-31, עמוד 105, שורות 4-9). דגן הסביר, כי תפקיד הנאשמת להסביר לקבלן את ההיבטים הטכניים של העבודה, בהיבט של טיב (עמוד 109, שורה 30, עמוד 110, שורות 1-5).

דגן אישר, ששפירא קיבל לידיו את התוכנית ואת המפרט הטכני (פרוטוקול, עמוד 108, שורות 27-28), כי מצופה ממנו ללמוד את נתוני המפרט (פרוטוקול, עמוד 116, שורה 4), ולוודא קיומו (פרוטוקול, עמוד 107, שורות 28-29).

דגן הסביר שלמרות התחייבות הנאשמת, לוודא קיום הוראות המפרט, הרי שלשפירא אין כלים לבחון קיום דרישות המפרט (ראו פרוטוקול, עמוד 112, שורות 27-29). לדברי דגן, תפקיד המפקח מתמצה בבירור עם מנהל העבודה: "אם הכל בסדר בהיבט של הסעיף הספציפי הזה" (פרוטוקול, עמוד 113, שורות 1-3).

דגן הופנה להסכם הפיקוח, להתחייבות הנאשמת, לפקח על בטיחות בעבודה, ולהתחייבותה ליתן התראה מיידית לקבלנים ולתש"ן, על כל מקרה של עבודה, העלול לגרום לפגיעה בנפש או רכוש (ראו הסכם ת/9, סעיף 3.15). וכך השיב דגן: "לסעיף הזה אין תוכן. זה איזה סעיף שהלקוח הכניס להסכם ואנחנו חתמנו, להבנתי אין בו תוכן בהיבט הבטיחות" (פרוטוקול, עמוד 107, שורות 12-13), יש בתגובתו המקוממת של דגן, כדי ללמד על מגמתיות עדותו, על עומק נסיונה של הנאשמת להתחמק מאחריותה ועל ניתוקה של גירסתה מהמציאות.


דגן הרחיק לכת והסביר, כי כלל אינו מצפה מהמפקח, שיכיר את התקנות הרלוונטיות, לצורך ביצוע עבודות חפירה, או כללי בטיחות כלשהם (פרוטוקול, עמוד 116, שורות 8-13).

מפתיעה במיוחד היתה התייחסות העד להיתרי עבודה, לדברי דגן "היתר עבודה לא בהגדרת העבודה שלנו. מה זה היתר עבודה?" (פרוטוקול, עמוד 105, שורות 10-11).
מעבר להיתממותו, הבלתי אמינה, הסתבך דגן בתשובותיו, בהקשר זה. תחילה טען דגן שמעולם לא נתקל בהיתר עבודה, דוגמת ת/13-א (פרוטוקול, עמוד 105, עמוד 14-15), בהמשך עדותו: נוכח מודעותו למופרכות גירסתו - לאור ותק עבודתו, אצל הנאשמת, וקשריה עם תש"ן - שינה דגן טעמו, וצמצם התכחשותו להיתר הקונקרטי (ת/13-א) בלבד, בטענה שאת ההיתר הספציפי הזה לא ראה.
דגן לא ידע להסביר מדוע חתם שפירא על ההיתר (ת/13-א) (פרוטוקול, עמוד 109, שורות 1-5).

יוטעם, כי דוגמת טופס היתר עבודה - במתכונת זהה לזו של ההיתר ת/13-א - צורפה להסכם בין תש"ן לקבלן (ת/10, נספח 8), הסכם שהנאשמת התחייבה לוודא ביצוע הוראותיו (ת/9).

בולטים במיוחד חוסר מהימנות דגן ומגמתיותו, בתשובותיו הפתלתלות, המשתנות והסותרות, ביחס למבנה חפירת התעלה.
תחילה טען דגן, שדפנות התעלה היו כמעט אנכיות (פרוטוקול, עמוד 108, שורות 8-13). בהמשך, שינה טעמו, וטען "היו שם מדרגות, עד כמה שאני יודע, אולי לא היו מתאימות" (פרוטוקול, עמוד 113, שורות 28-29), משנתבקש דגן ליישב את הסתירה בין גרסאותיו, השיב "החפירה היתה בקו ישר, אבל... היו מדרגות" (פרוטוקול, עמוד 111, שורות 1-2).

יוטעם ויודגש, כי מתמונות דפנות התעלה, שצולמו ביום האירוע (ת/15) - היום שבו ביקר דגן במקום - עולה בבירור, כי דפנות התעלה אנכיות ובלא מדרגות כלשהן.

לדברי דגן, שפירא לא היה צריך להעיר על חפירה מעבר לעומק 1.2 מטר, כי אין לכך השלכה על טיב העבודה, אף אם פרט זה מוזכר במפרט (פרוטוקול, עמוד 110, שורות 7-10), לדעת דגן, כיוון שתפקיד שפירא היה לפקח על הצנרת, ולא על החפירות, הרי שכל התייחסותו לחפירה, מתבטאת בווידוא הנחת הצינור בעומק המתאים, ולא בפן בטיחותי (פרוטוקול, עמוד 111, שורות 1-2). דגן הסביר, כי שפירא היה מיומן בכל ההיבטים הרלוונטים, פרט לבטיחות (פרוטוקול, עמוד 113, שורה 7).

לסיכום, ובניגוד למצופה ממנהל, במעמד כה בכיר אצל הנאשמת, הותירה עדות דגן, רושם עגום במיוחד, הן מבחינת מהימנותה הנמוכה, והן מבחינת רמתו המקצועית של העד שכשל בתשובותיו כמעט בכל נושא אליו נדרש.

כה בוטה ומגמתית, הייתה עדות דגן, עד שאפילו הסניגור הודה כי "עדותו העצובה...דיבר שטויות", וכו' (פרוטוקול, עמוד 119, שורות 15-21).

לאור האמור, לא מצאתי ליתן משקל של ממש לעדות דגן.

חובת זהירות מושגית - מסקנה
36. ממכלול הראיות והעדויות שהובאו בפני
י עולה, כי על הנאשמת הוטלה החובה לפקח על הבטיחות בעבודה, בפרויקט בכלל, ובאתר בפרט, לרבות אופן חפירת התעלה כהלכתה, מכוח הסכם הפיקוח (ת/9) והמפרט הטכני (ת/10), תוך וידוא כל כללי הבטיחות הרלוונטים.
חיזוק למסקנה זו, נמצא בחתימת שפירא, על ההיתר הקונקרטי (ת/13-א) ועל יתר ההיתרים (ת/13), ביומני העבודה ובעדויות, המצביעים על כך שהנאשמת לא זו בלבד שהיתה מודעת לחובתה זו, אלא היא אף גילתה, באמצעות שפירא, מעורבות פעילה בעבודות באתר.

על יסוד כל האמור, אני קובע כי על הנאשמת חלה חובת זהירות מושגית, דהיינו חובת זהירות, כלפי כולי עלמא, לקיים את כל כללי הבטיחות בעבודות באתר, לרבות עבודות חפירת התעלה, בהתאם לתקנות.
במסגרת אחריות מושגית זו - ואף מכוח סעיפים 3 ו-4 להסכם - לפיהם הצהירה הנאשמת כי ידועות ומובנות לה משימות הפיקוח המוטלות עליה, וכי היא בעלת הידע, הניסיון, הציוד, כח האדם המתאימים, והיכולת, הדרושים לבצע כל ההתחייבויות והתפקידים שקיבלה על עצמה, מכח הסכם הפיקוח, ברמה המקצועית הגבוהה ביותר - מחובת הנאשמת היה לוודא שיגור מפקח כשיר ומיומן, לווידוא ביצוע העבודות באתר, כנדרש בהסכם הפיקוח (ת/9), לרבות קיום כללי הבטיחות, באופן חפירת התעלה.

37. טענות הנאשמת
אמנם, הסניגור סיכם באריכות ובפירוט, לעיתים יתר על המידה, אך ממכלול טענותיו ניתן לדלות טענה מרכזית, אחת - שהוצגה, בכל היבט אפשרי - הראויה להתייחסות כדלקמן :
על פי הטענה, מניתוח התקנות, לא ניתן להטיל על הנאשמת את האחריות לביצוע העבירות המיוחסות לה.

תקנה 5 לתקנות, קובעת, בין היתר, כי מחובת מנהל העבודה, לוודא קיומן של הוראות הבטיחות.
תקנה 2 לתקנות מטילה את החובה למינוי מנהל עבודה על "מבצע בניה", כמשמעו בתקנות.
מכוח תקנה 6 לתקנות, האחריות למינוי מנהל עבודה, מוטלת על המזמין - במקרה דנן, תש"ן - או על הקבלן הראשי - במקרה דנן, הקבלן.

לטענת הסניגור, התכלית החקיקתית העומדת ביסוד תקנה 6, היא הטלת האחריות לאי מילוי התקנות על גורם אחד, ומניעת אנדרלמוסיה.

לפיכך, על פי תכלית חקיקתית זו, יש לפרש את תקנה 6, באופן שאינו מאפשר העברת האחריות על הבטיחות, לאדם שאינו מפורט בתקנה 6, ובמקרה דנן, הנאשמת.
כל פרשנות אחרת, תוביל, לטענת הסניגור, ל"כאוס", ל"ליקוי מאורות" ולהיעדר וודאות. לפיכך, אף אם בהסכם הפיקוח (ת/9), הוטלה אחריות פיקוח הבטיחות על הנאשמת, מדובר בהסכם המנוגד לדין, שלא ניתן להתנות עליו, ולכן אין להטיל מכוחו אחריות על הנאשמת.
זאת ועוד, חיזוק לטענתו, בדבר המהומה שתיווצר, אם תתקבל גישת התביעה, מצא הסניגור, בנוסח ההסכם, בין תש"ן לנאשמת (ת/10).
הסניגור הפנה לסעיף 2.16.6, לת/10, לפיו: "הקבלן (הנאשמת 5) משחרר בזאת את החברה (תש"ן) וכל הבא מטעמה מן הצורך לפקח עליו בנושא בטיחות".
על פי הטענה, יש בהוראה זו כדי לשחרר את הנאשמת מהפיקוח בנושא בטיחות בפרויקט.

לשיטת הסניגור, מדובר בהסכמים הסותרים זה את זה, ומובילים למצב של שני אחראים, בו זמנית, על הבטיחות. מצב זה, אינו מתיישב עם התכלית החקיקתית המתוארת, ולפיכך, לטענת הסניגור, אף מטעם זה, יש לדחות עמדת התביעה.

להלן, יפורטו, יתר טענות הסניגור, אליהן אתייחס בקצרה בהמשך.

א. העדר תאימות בין הוראות התקנות לבין המפרט (ת/10) וההיתר (ת/13).

ב. חתימת שפירא על ההיתר (ת/13-א) היא אך ורק ראיה לעצם קבלתו, ומכל מקום, אינה מחייבת את הנאשמת.

טענות התביעה
38. קבלת פרשנות הסניגור - משמעותה - שהייתה הטלת אחריות אופקית על הגורמים המעורבים - מובילה לתוצאה גרועה, המאפשרת לכל הגורמים המעורבים, להתנער מאחריות.

לשיטת התביעה, הפרשנות הראויה היא, מתן תוקף להסכם הפיקוח (ת/9), בנוסף לקביעה בתקנה 6, באופן שיוצר מדרג אחריות אנכי. על פי מדרג זה, אף אם מונה מנהל עבודה, על פי תקנות 5 ו-6, ייתכן מצב, שמכוח הסכם הפיקוח, ימונה מעליו מפקח עבודה, שיוודא כי מנהל העבודה, מבצע את תפקידו, לרבות ביצוע העבודות בהתאם לכללי הבטיחות.
לטענת התביעה, קבלת פרשנותה, לא תאפשר לעולם תוצאה של התנערות מוחלטת מאחריות, אלא למדרג של אחריות.
דיון
39. אין חולק, שבמקרה דנן, לא מונה מנהל עבודה כדין.

צודק הסניגור, כי מכוח תקנה 6 לתקנות - להבדיל מהסכם הפיקוח ומקורות חובה אחרים - לא ניתן להטיל על הנאשמת את האחריות לאי קיומן של הוראות הבטיחות, הקבועות בתקנות, ובמיוחד תקנה 112, מאחר שהנאשמת אינה "מבצע הבניה", כמשמעו בתקנות.

עוד צודק הסניגור כי - לצורך הקטנת החשש ליצירת סכנות בטיחותיות, ולצורך מציאת כתובת ברורה במקרה של התרחשות הסיכון הבטיחותי - יש להטיל את האחריות לאי מילויין של הוראות הבטיחות על כתובת ברורה.

בהקשר זה, נפסק על ידי בית המשפט העליון כי:

"תקנה 6 נועדה בראש וראשונה, לתרום לצמצום הסיכונים הבטיחותיים הנובעים ממלאכת הבניה. הטלת האחריות למילוין של הוראות הבטיחות על גורם אחד ויחיד מקטינה את החשש ליצירת סכנות בטיחותיות כתוצאה מחוסר תיאום בין פעולות הבניה בגזרות הבניה השונות... לפיכך ישנה חשיבות רבה להימצאותו של גורם אחד שיהיה אחראי, בכל גזרות הבניה, לקיומן של הוראות הבטיחות... תכלית נוספת המונחת בבסיסה של תקנה 6 ....כי תימצא כתובת ברורה, אשר תהא אחראית כלפי הנפגע לנזקים שנגרמו לו... כדי למנוע מצב בו יעמוד הנפגע בפני
שוקת שבורה, באשר לא ניתן יהיה למצוא את הגורם הישיר למחדל או למעשה שגרם את הנזק"
(ע"א 3805/01, דורון דואני נ' מלחי אמנון, תק-על 2003(2)872).
(ראו גם: דברי כבוד השופט (כתוארו דאז) ברק בע"פ 701/78, חברה מבנה תעשיה בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(2) 136, 139-140).
עם זאת, ובכל הכבוד הראוי, הפרשנות המוצעת על ידי הסניגור, מתעלמת לחלוטין מהחובות המפורשות שנטלה עליה הנאשמת מכח הסכם הפיקוח (ת/9), במסגרת ההיתר (ת/ 13-א) ומכח המפרט (ת/10), מהפרתן הבוטה של חובות אלה על ידי הנאשמת, ומהמשמעות החוקית הנובעת לכך.

בטענותיו התעלם הסניגור, לחלוטין, מהגדרת רכיב הרשלנות, בעבירות המיוחסות לנאשמת.

אין כל הכרח, שמקור החובה בעבירת הרשלנות יהא סטטוטורי.

אין כל מניעה שמקור החובה יהא בהסכם הפיקוח (ת/9), שבמסגרתו, נטלה עליה הנאשמת חובות התנהגות מסוימות, ובעיקר, פיקוח על קיום כללי הבטיחות בעבודה, לרבות אופן חפירת התעלה.

במחלוקת בין הצדדים, בעניין פרשנות תקנה 6 לתקנות, מקובלת עליי עמדת התביעה.
התכליות החקיקתית המרכזיות העומדות בבסיס תקנה 6, כפי שפורטו לעיל, נגזרות מחשיבות הערך של חיי אדם ושלמות גופם ובריאותם.
פרשנות התביעה - לפיה אין כל מניעה בתקנה 6, או בתקנות בכלל, להוספת אחראים על הבטיחות, במדרג האחריות האנכי, מכח הסכם - מתיישבת עם השגת התכליות החקיקתית של תקנה 6.

מובן שאין בכוחו של הסכם הפיקוח כדי לפטור גורם כלשהו, מאחריות המוטלת עליו על פי דין, או כדי לגרוע מאחריות זו.
במקרה דנן, מכוח הסכם הפיקוח (ת/9), ההיתר (ת/13-א) והמפרט (ת/10), הטילה תש"ן על הנאשמת את החובה לפקח על קיומן של כל הוראות הבטיחות בעבודה, בפרויקט בכלל, ובאתר בפרט, לרבות, אופן חפירת התעלה, על פי התנאים הקבועים בתקנה 112, במפרט (ת/10) ובהיתר (ת/13-א).
40. מכל הטעמים המפורטים לעיל, אין בעובדה שאף על הקבלן הוטלה, בהסכם (ת/10), האחריות לקיום כללי הבטיחות, כדי לפטור את הנאשמת מאחריותה לוודא קיום כללי הבטיחות.

אדרבא, תמוה היה אלמלא הוטל על הקבלן להקפיד על כללי הבטיחות, בביצוע העבודה.
מכל מקום, מבחינת אחריותה הפלילית של הנאשמת, אין בעובדה שאף על הקבלן הוטלה האחריות לקיום הוראות הבטיחות בביצוע העבודה, כדי לפטור אותה מאחריותה, או כדי לגרוע מאחריות זו.

תמוהה בעיני טענת הסניגור, כי יש בהוראת סעיף 2.16.6 להסכם בין תש"ן לקבלן (ת/10), כדי לשחרר את הנאשמת דווקא מפיקוח על הבטיחות בפרויקט.
כוונת תש"ן בהוראה זו בחוזה ברורה, ויש בה כדי לשחרר אותה וכל הבא מטעמה מהפיקוח על נושא הבטיחות.
קריאת הוראה זו ביחד עם הוראות הסכם הפיקוח (ת/9) אינה מותירה ספק כי הפרשנות המתבקשת של המערכת ההסכמית המתוארת, היא כי תש"ן הטילה את האחריות לקיום כל כללי הבטיחות על הקבלן, הסירה מעצמה את הפיקוח על קיומה, והעבירה במלואו את הפיקוח על קיום כללי הבטיחות לכתפי הנאשמת.

יוטעם ויודגש.
במסגרת ההסכם, לא הוטל על הנאשמת תפקיד ביצועי כל שהוא. כל שהיה על הנאשמת לעשות הוא, להזהיר ולהתריע, לשמש עיניים מפקחות ממעל, על העבודה המורכבת והמסוכנת שבוצעה באתר.
הנאשמת כשלה, כשלון חרוץ, במילוי חובתה זו.

נסיון הנאשמת - המבקשת להתנער לחלוטין מאחריות מפורשת שנטלה עליה - מקומם. למעשה, לא הצליח הסניגור לספק הסבר מניח את הדעת, להתחייבויות המפורשות, בהסכם הפיקוח (ת/9) בעניין ווידוא כללי הבטיחות, שנטלה הנאשמת על עצמה.
קבלת טענת הנאשמת, תביא לתוצאה בלתי נסבלת, שלפיה התחייבותה ריקה כמעט לחלוטין, מתוכן.
תוצאה זו בלתי סבירה, ובלתי מתקבלת על הדעת, ומעוררת תחושה קשה, של חוסר אחריות, שאינה מתיישבת עם חברה בסדר גודל של הנאשמת.
קודם בחינת קיומה של האחריות הקונקרטית, ידונו בקצרה, טענותיה האחרות של הנאשמת.

העדר תאימות בין הוראות התקנות לבין המפרט (ת/10) וההיתר (ת/13)
41. לטענת הסניגור, אין התאמה בין הדרישות לחפירת תעלה, הקבועות בתקנות, לבין התנאים, המפורטים במפרט (ת/10), ובהיתר (ת/13-א). לפיכך, על פי הטענה, הוראות המפרט וההיתר, אינן חוקיות ואף מטעם זה, הנאשמת לא היתה חייבת לפקח ולוודא קיומן.

מדובר בטענה מתחכמת ואין בידי לקבלה.
לאורך כל הדיון ניסתה הנאשמת לשכנע, את בית המשפט, כי לא קיימה את חובות הזהירות, ואת חובות הפיקוח על כללי הבטיחות המיוחסים לה, מאחר שאלה אינן רובצות לפתחה.
לפיכך, אין כל נפקות למקורם של כללי הבטיחות, שהנאשמת לא פיקחה עליהם, ולא וידאה קיומם - אף לשיטתה. אין כל נפקא מינא, אם מקור הכללים - שאין חולק שהנאשמת לא וידאה קיומם - בתקנות, במפרט או בהיתר. מוטב היה לטענה זו משלא נטענה.

חתימת שפירא על ההיתר (ת/13-א) היא אך ורק ראיה לעצם קבלתו, ומכל מקום, אינה מחייבת את הנאשמת.
42. הסניגור טען כי חתימת שפירא על ההיתר (ת/13-א) יכולה לשמש, לכל היותר, ראיה לעצם קבלתו, ולא ראיה להוכחת חבותה של הנאשמת, לפקח על כללי הבטיחות, בחפירת התעלה.
אף בטענה זו, אין כל ממש.
כפי שצוין בסעיף 36 לעיל, חתימת שפירא על ההיתר, מתיישבת היטב עם נוהלי העבודה של הנאשמת עם תש"ן, כפי שעולה מכלל העדויות והראיות, ומתחזקת נוכח חתימת שפירא, על אסופת ההיתרים האחרים שצורפו להיתר (ת/13).

הוסיף וטען הסניגור, כי מאחר ששפירא אינו אורגן של הנאשמת, אלא אחד מעובדיה, הרי שאין בחתימתו על ההיתר (ת/13-א) כדי לחייב את הנאשמת.
טענה זו, מקוממת, ומיותרת.

למרבית הצער, נראה כי הנאשמת לא נרתעה מניצול ציני של עובדת פטירתו של שפירא, וחוסר יכולתו להעיד, כדי להעלות טענה מופרכת זו.
שפירא חתם על ההיתר (ת/13-א) כנציג הנאשמת, ובמסגרת מילוי התחייבויותיה על פי הסכם הפיקוח (ת/9), לנהוג בהתאם להנחיות תש"ן, הכוללות, בין היתר, חתימה על היתרי עבודה דוגמת ת/13-א.
לאור האמור, נדחית בזאת, אף טענתה זו של הנאשמת.

חובת זהירות קונקרטית
הכלל
43. קיומה של חובת זהירות קונקרטית נבחן, אף הוא, על פי מבחן הצפיות.
האם מפקח מן היישוב היה צריך לצפות את התרחשות הנזק?
אף אם התשובה לשאלה זו חיובית, על בית המשפט לבחון, האם צריך היה המפקח לצפות, כענין שבמדיניות, את התרחשות אותו נזק. לא כל נזק צפוי מבחינה פיסית, הוא נזק שיש לצפותו במישור הנורמטיבי, שכן הדין אינו מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים שביום יום.

חובת הזהירות הקונקרטית לא נועדה למניעת כל סיכון, אלא למניעת סיכון בלתי סביר, שאותו רואה החברה במידת חומרה יתרה, ולפיכך, דורשת נקיטת אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו.
מן הכלל אל הפרט
44. למעשה, המכנה המשותף לכלל טענות הנאשמת, אינו שהנאשמת לא התרשלה, במילוי חובותיה, אלא שחובות הזהירות המיוחסות לה, כלל אינן מוטלות עליה.
משנדחתה הטענה, ונקבע, שכל חובות הזהירות, והפיקוח על כללי הבטיחות, היו מוטלים על כתפי הנאשמת, הרי, שלכאורה, ניתן להסתפק בכך, שכן, בשום שלב, לא נטען שהנאשמת מילאה את חובות הזהירות, ופיקחה על קיום כללי הבטיחות באתר.

עם זאת, נוכח כפירתה הגורפת של הנאשמת, בישיבת המענה, אף בקשר הסיבתי, בין המחדלים המיוחסים לה לבין התוצאות, ולמען הסר ספק, יפורטו, להלן, בתמצית, רכיבי רשלנות הנאשמת.

45. הנאשמת התרשלה והפרה את חובתה הקונקרטית בכך ש:

א. לא פיקחה כנדרש על אופן ביצוע עבודות החפירה.
ב. מינתה מפקח בלתי כשיר למילוי תפקידו.
ג. הזמינה את המנוח ומרציאנו לביצוע צילומי רדיוגרפיה, בניגוד לכללים.
ד. לא וידאה מינוי מנהל עבודה.

להלן, יפורטו, ראשי רשלנות אלה.

אי פיקוח כנדרש על אופן ביצוע עבודות החפירה
46. הנאשמת לא פיקחה כנדרש על אופן ביצוע עבודות החפירה, בניגוד, להסכם הפיקוח(ת/9), לתקנות הבטיחות, להיתר (ת/13-א) ולמפרט (ת/10), בכך שלא התריעה על חפירת דפנות התעלה בזוית של כמעט 90 מעלות, ולא וידאה חפירתה בשיפוע טבעי של הקרקע ; לא וידאה קיום דיפון מתאים של התעלה שנחפרה, ולא דאגה לאמצעי מיגון אחרים שימנעו קריסת דפנות התעלה.
מינוי מפקח בלתי כשיר למילוי תפקידו
47. הן מכוח חובתה המושגית, ואחריותה לפקח על הבטיחות בעבודה, הן מכוח הצהרת הנאשמת בהסכם הפיקוח - כי היא בעלת הידע, הניסיון, כוח האדם המתאימים, והיכולת הדרושים לביצוע התחייבויותיה בהסכם, ברמה הגבוהה ביותר (ת/9, סעיף 3), והן מכוח התחייבויות הנאשמת כלפי תש"ן להעסיק בעבודות הפיקוח אך ורק בעלי מקצוע מעולים, ובעלי הכשרה מקצועית וניסיון הדרושים למילוי תפקידי הפיקוח ברמה הנדרשת לפי הסכם זה (ת/9, סעיף 4) - מחובת הנאשמת היה להתריע, ולהזהיר אודות הליקויים בחפירת התעלה, והסטייה המשמעותית מתנאי הבטיחות הנדרשים, בחפירת תעלה מעין זו (זוית של כמעט 90 מעלות במקום זוית של 45 מעלות או שימוש בדיפון).

נוכח תפקודו של שפירא, והימנעותו מהתרעה אודות ליקויים אלה, מתבקשת המסקנה, שהנאשמת כשלה כשלון חרוץ במילוי התחייבויותיה, למנות מפקח בעל מקצוע, הכשרה וניסיון, הדרושים למילוי תפקידו.

מסקנה זו מתחזקת נוכח עדויות דגן, והמפקח מטעם משרד העבודה, דניאל זלוצ'יסטי, כי שפירא כלל לא היה כשיר לשמש בתפקיד המפקח על הבטיחות (ראו עדות זלוצ'יסטי: פרוטוקול, עמוד 19, שורות 11-18; וכן עדות דגן : פרוטוקול, עמוד 113, שורה 7 ).

הזמנת המנוח ומרציאנו, לביצוע צילומי רדיוגרפיה, בניגוד לכללים
48. אין חולק כי במועד האירוע, שפירא הוא זה שהזמין את מרציאנו ואת המנוח, לבצע את הצילומים הרדיוגרפיים.

49. מעדות מרציאנו עולה, כי נוהל הגעת צוות הצילום לאתרים השונים, במסגרת הפרויקט, היה קבוע, והמזמין, לרוב, היה שפירא. ביום האירוע, הגיעו המנוח ומרציאנו לאתר, שם פגשו את שפירא, שהנחה אותם לבצע את עבודות הצילום בתוך התעלה (פרוטוקול, עמוד 34, שורה 27, עמוד 35, שורות 6-8, עמוד 37, שורות 12-13, עמוד 38, שורה 5; וכן ראו עדות יוסף וייספלד, פרוטוקול, עמוד 45, שורות 24-30, עמוד 47, שורות 27-28, עמוד 48, שורה 10, עמוד 49, שורות 12-13).
50. מעדויות כרמל ורוזי עולה, כי היתר לביצוע צילומי רדיוגרפיה, ניתן בנפרד מהיתרי הבטיחות, ותוקפו ליום עבודה אחד - להבדיל מהיתר עבודה לחפירה, שתוקפו אף לתקופות ארוכות יותר. והגורם היחיד בתש"ן, המוסמך לאשר ביצוע צילומי רדיוגרפיה, הוא ראש אגף בטיחות בתש"ן (פרוטוקול, עמוד 62, שורות 23-25) (פרוטוקול, עמוד 79, שורות 5-9, שורות 13-14, עמוד 88, שורות 10-14, עמוד 89, שורות 21-22) .

לדברי כרמל ורוזי, קיים נוהל בתש"ן, לפיו, 24 שעות טרם ביצוע הצילום, על המפקח- שפירא, במקרה דנן - לבקש היתר לביצוע צילומי רדיוגרפיה ואז על אחד מממוני הבטיחות בתש"ן, להגיע פיזית לאתר, ורק לאחר מכן יינתן ההיתר (פרוטוקול, עמוד 63, שורות 30-31, עמוד 64, שורות 1-8, עמוד 68, שורות 10-12, עמוד 69, שורות 10-11 עמוד 73, שורות 23-25, עמוד 86, שורות 1-22, עמוד 88, שורות 4-5, עמוד 92, שורות 21-22), לטענת העדים נוהל זה היה קיים גם טרם האירוע (פרוטוקול, עמוד 81, שורה 24).

לטענת כרמל, שפירא עבד משך מספר שנים, קודם האירוע, עם חברת תש"ן ולפיכך הכיר את כל שלבי תהליך קבלת היתר רדיוגרפיה (פרוטוקול, עמוד 69, שורות 11-14). כרמל ציין כי במועד האירוע לא ניתן היתר צילום וממילא לא ידע על קיום הצילומים באותו יום (פרוטוקול, עמוד 78, שורות 27-28).
רוזי העיד כי טרם האירוע, נהג שפירא להודיע לו, ספיציפית, לפני כל עבודת צילומי רדיוגרפיה.

ההיתר (ת/13-א)
51. בסעיף 7 להיתר נקבע: "צילומי רדיוגרפיה מחייב היתר עבודה יש להודיע על העבודה לממונה בטיחות 24 שעות לפני ביצוע הצילום".

נספח הבטיחות למפרט (ת/10)
52. בסעיף 6.6.2 לנספח הבטיחות נקבע כי : "אין לאפשר כניסת אנשים לתעלה/חפירה אשר יציבות דפנותיה לא הובטחה כאמור בסעיף 6.6.1 לעיל"

מכל האמור לעיל, עולה כי בהזמנת המנוח ומרציאנו לביצוע צילומי רדיוגרפיה, בתוך התעלה, במועד האירוע, הפרה הנאשמת את הכללים הבסיסיים ביותר, כפי שפורט בהרחבה לעיל.
לא וידאה מינוי מנהל עבודה
53. הנאשמת התרשלה בכך שלא וידאה מינוי מנהל עבודה כדין.
מכח הסכם הפיקוח (ת/9), היתה הנאשמת חייבת לוודא קיום ההתקשרויות, ובין היתר, חובתו של הקבלן כפי שנקבע במפרט (ת/10) למנות מנהל עבודה.

אין בעובדה - שבהתקשרות מאוחרת יותר של תש"ן עם הנאשמת (נ/6), צויינה מפורשות חובת וידוא מינוי מנהל עבודה - כדי לגרוע מאחריותה של הנאשמת לוודא מינוי מנהל עבודה, במקרה דנן.

חובת זהירות קונקרטית - מסקנה
54. במקרה דנן, אין לראות, בקריסת דפנות התעלה, משום סיכון סביר, בחפירת התעלה, והעבודה בתוכה.
חפירת תעלה, שדפנותיה בזוית של כמעט 90 מעלות, בעומק, של למעלה מ- 4 מטרים, בלא דיפון, יוצרת סיכון צפוי, של קריסת דפנות התעלה. דהיינו, שניתן לצפות סיכון שכזה, אך אין ספק, כי מדובר בסיכון בלתי סביר, שהנאשמת היתה חייבת לנקוט בכל אמצעי הזהירות הסבירים, כדי למנעו.

עוצמת הסיכון, בחפירתה הרשלנית של התעלה, כאמור, זועקת לשמיים, והיתה חייבת להפעיל אצל הנאשמת, בחברה מפקחת את כל פעמוני האזעקה האפשריים.
הנאשמת היתה חייבת לצפות כי חפירת התעלה, באופן רשלני, כמתואר לעיל, עלולה לפגוע בשלום הפועלים.

במקרה דנן, חובת הזהירות הקונקרטית של הנאשם, כלפי המנוח ומרציאנו, כפולה ומכופלת. שכן, לא זו בלבד, שהנאשמת היתה חייבת לצפות כי חפירת התעלה באופן רשלני, כמתואר, עלולה לפגוע בשלום הפועלים, אלא שלאחר שהזמינה אותם, באמצעות שפירא, והנחתה אותם לרדת לתעלה, למעשה היה מדובר כבר בסיכון זועק, מעין "פצצה מתקתקת".

בשלב זה, הנאשמת היתה חייבת לצפות, שהימצאות המנוח ומרציאנו, בעומק התעלה - שנחפרה ברשלנות, כמתואר - עלולה לגרום לסכנה ממשית לחייהם, ולמצער, לפגיעה בבריאותם. מרגע שנכנסו המנוח ומרציאנו לתעלה, בלא אמצעי המיגון הנדרשים, המדובר היה במעין "מלכודת מוות".
כל שנותר היה להתפלל לחסדי שמיים - שלמרבית הצער, לא הגיעו.

לאור כל האמור, אני קובע שהנאשמת הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת עליה.
קשר סיבתי
55. קיים קשר סיבתי מובהק בין מחדליה ומעשיה של הנאשמת, כמפורט בהרחבה לעיל, לבין התוצאות - מות המנוח, וחבלת מרציאנו.
אילו פיקחה הנאשמת, כנדרש, על אופן ביצוע עבודות החפירה, אילו הזמינה את המנוח ומרציאנו לעבוד בתוך התעלה, תוך הקפדה על הנהלים, ווידוא אמצעי מיגון נאותים - אילו עשתה ולו אחד מאלה - קרוב לוודאי, שהתוצאה הקשה היתה נמנעת.

למעשה, הנאשמת היתה בעלת החובה והכח למנוע את התרחשות התוצאה.
מידת התרשלות הנאשמת, היא הגבוהה ביותר, מבין כל הנאשמים, בכתב האישום שבפני
.
בנוסף למחדליה, לנאשמת תרומה אקטיבית מכרעת, להתרחשות התוצאה, הן בהזמנת המנוח ומרציאנו לאתר, והן בהכנסתם ל"מלכודת המוות" שבתעלה.

סוף דבר
56. לאור כל האמור לעיל, מורשעת בזאת הנאשמת, בעבירות של גרימת מוות ברשלנות של נתן אייזן ז"ל, לפי סעיף 304 לחוק העונשין, וגרימת חבלה ברשלנות לשמעון דוד מרציאנו, לפי סעיף 341 לחוק העונשין.

ניתנה היום כ"ח בתשרי, תשס"ה (14 באוקטובר 2004) במעמד הצדדים.
____________
ירון לוי
, שופט

הסניגור:
אנו מבקשים דחייה לטיעונים לעונש, כדי ללמוד את הכרעת הדין.
התובעת:
גם אנו מבקשים דחייה, הוטענו לחשוב שהתיק נדחה, והיום נודע לי שהדיון נדחה רק בעניינו של הנאשם 2.
החלטה
נדחה לטיעונים לעונש ליום 21/10/2004 שעה 11:30.

ניתנה היום כ"ט בתשרי, תשס"ה (14 באוקטובר 2004) במעמד הצדדים.
___________
ירון לוי
, שופט
001665/03פ 133 שרה רובנס

146
בתי המשפט
פ 001665/03
בית משפט השלום רחובות
תאריך:
בפני
כבוד השופט ירון לוי









פ בית משפט שלום 1665/03 מדינת ישראל – פרקליטות מחוז המרכז נ' חברת ברן הקמת פרויקטים בע"מ (פורסם ב-ֽ 14/10/2004)











תיקים נוספים על חברת ברן הקמת פרויקטים בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט