ליוס הלון - קדמאני פרויקטים בע"מ

 
ליוס הלון - קדמאני פרויקטים בע"מ
תיקים נוספים על ליוס הלון | תיקים נוספים על קדמאני פרויקטים בע"מ

3261/01 עב     09/11/2004




עב 3261/01 ליוס הלון נ' קדמאני פרויקטים בע"מ




1
בתי הדין לעבודה
עב 003261/01
בית הדין האזורי לעבודה - ח י פ ה
09/11/2004

כב' השופטת אביטל רימון-קפלן

בפני
:

נציגי ציבור: הייטנר מרדכי
ליוס הלון

בעניין:
תובע
טנוס ראני

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
קדמאני פרויקטים בע"מ


נתבעת
עו"ד מוסא נעים

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. זוהי תביעתו של מר לויס הלון (להלן-התובע), כנגד מעסיקתו לשעבר קדמני פרוייקטים בע"מ (להלן-הנתבעת), לתשלומים שונים הנובעים מתקופת העסקתו של התובע אצל הנתבעת בין החודשים 1/01 ועד 8/01 כדלקמן:
שכר עבודה עבור חדש יולי 2001 בסך של 6,490 ₪ ברוטו.
שכר עבודה עבור חדש אוגוסט 2001 בסך של 5,063 ₪ ברוטו.
השלמת שכר עבודה עבור חדש יוני 2001 בסך של 3,045 ₪ ברוטו.
דמי חופשה שנתית עבור שמונה ימים בסך של 1,600 ₪ ברוטו.
דמי הודעה מוקדמת בסך של 2,500 ₪ ברוטו.
החזר כספים שנוכו ממשכורתו מבלי שהופרשו לקרן הפנסיה - מבטחים בסך של 1,121.25 ₪.
והכל בתוספת פיצויי הלנת שכר על שכר העבודה, והפרשי ריבית והצמדה כחוק לגבי שאר הרכיבים.
העובדות

להלן העובדות שביסוד תביעה זו ואשר אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים:

2. הנתבעת הינה חברה בע"מ הרשומה כדין בישראל, ועיסוקה בתחום ניהול ויזמות פרוייקטים.

3. התובע מהנדס מכונות במקצועו, הועסק אצל הנתבעת בין החודשים ינואר 2001 עד אוגוסט 2001, כמבקר איכות.

4. את שכר עבודתו עבור חודש יולי 2001 קיבל התובע בהמחאה של חברת טכ- נגב בע"מ, אשר הוסבה אליו, ברם ההמחאה לא כובדה, בהעדר כיסוי בחשבונה של חברת טכ- נגב בע"מ.
גם עבור חודש יוני 2001, קיבל התובע המחאה של חברת טכ- נגב בע"מ, אשר הוסבה אליו, על סך של 1,000 ₪, ברם אף המחאה זו לא כובדה בהיות חשבון חברת טכ נגב - מוגבל.
אין חולק בין הצדדים כי בנוסף לכך קיבל התובע לידיו מתוך משכורת זו סך של 500 ₪ במזומן.

5. לא הייתה מחלוקת (למעט בעניין שיעור דמי החופשה שנכללו התלוש השכר לחודש אוגוסט 2001), כי הסכומים הנקובים בתלושי השכר משקפים נאמנה את השכר והתשלומים הנלווים המגיעים לתובע.

6. התובע פוטר בחודש אוגוסט 2001 בהתאם להודעת פיטורים שקיבל, נושאת תאריך 19.8.01.

המחלוקות בין הצדדים:

7. לאור היקף העניינים שאינם במחלוקת, נותרו לדיון המחלוקות הבאות:
א. האם בגין משכורת חודש יוני קיבל התובע את הסך של 1,500 ₪ בלבד כטענת התובע, או שמא כטענת הנתבעת בנוסף לסך הנ"ל קיבל התובע עוד 500 ₪ במזומן על חשבון משכורת חודש יוני 2001.

ב. האם כטענת התובע הוא פוטר לאלתר ביום 19/8/01, ללא הודעה מוקדמת או שמא כטענת הנתבעת ההודעה לתובע על פיטוריו נמסרה לו בעל פה עוד לפני מועד המכתב.

ג. האם התובע זכאי לדמי חופשה בסך של 1,600 ₪, או 1,400 ₪ כטענת הנתבעת, והאם אלו שולמו לו.

ד. האם זכאי התובע לסכומים שנוכו ממשכורתו בחודשים 1/01 ועד 6/01 לצורך העברתם למבטחים או שמא כטענת הנתבעת הסכומים שולמו לתובע בינתיים.

ה. האם כטענת הנתבעת, משמסרה את ההמחאות בגין שכר עבודה לתובע, יצאה ידי חובתה לתשלום שכר, ועל התובע לפנות להוצאה לפועל לביצוען, תוך שהוא מושתק מלטעון כל טענה על אי תשלום השכר.
וכן האם כטענת הנתבעת יש לראות במועד פירעון ההמחאות, כמועד שמופסק בו מרוץ "ההלנה", כך שממועד הפירעון ואילך זכאי התובע לריבית והצמדה משפטית כנהוג וכמקובל בלשכת ההוצל"פ.

ו. האם יש לפטור את הנתבעת מתשלום פיצויי הלנה, או להפחיתם עקב מצבה הקשה של הנתבעת.

דיון והכרעה.

8. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית אליו צירף התובע את הודעת הפיטורים מיום 19/8/2001, קבלה על תשלום 500 ₪ לתובע על חשבון חדש 6/01 נושאת תאריך 8/8/01, תלושי שכר לחודשים ינואר 2001 עד יוני 2001 וכן העתקי שתי ההמחאות שחזרו, האחת על חשבון שכר חדש 6/01 והשניה על חשבון שכר 7/01 ואישור הבנק על החזרתן.

מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם מר אנואר קדמני אחראי על מחלקת החשבונות בחברה הנתבעת ומנהל כח אדם בחברה, אליו צורפו תלושי שכר של התובע לרבות תלוש שכר לחודש 10/01 על שם התובע.

התשלומים בגין משכורת חודש יוני 2001.

9. בגין שכר חודש יוני 2001 דורש התובע, יתרת שכר עבודתו בסך של 3,045 ₪ ברוטו.
כאמור, התובע צירף לתצהירו את תלוש השכר לחדש זה, ממנו עולה כי בגין משכורת חדש 06/01 זכאי היה התובע לסך ברוטו של 3,545 ₪.

התובע העיד בתצהירו, כי על חשבון משכורת חודש 6/01 שילמה לו הנתבעת סך של 500 ₪ במזומן ואף צירף את הקבלה מיום 8.8.01 להוכחת תשלום זה.

כמו- כן הוסיף, כי הנתבעת מסרה לו המחאה של חברת טכ נגב בע"מ על סך 1000 ₪ אך ההמחאה חזרה בהיות חשבונה של חברת טכ נגב בע"מ, מוגבל.
כאמור, התובע צירף אישור הבנק על החזרת השיק.

בחקירתו בפני
נו העיד התובע: "אני קיבלתי 500 ₪ במזומן ועוד שיק של 1000 ₪ שחזר" (ראה: עמ' 5 ש' 14 לפרוטוקול).

10. מנגד, והגם שאין חולק בין הצדדים כי השיק על סך 1,000 ₪ בגין משכורת חודש זה, חזר, טוענת הנתבעת, כי הפקידה בידי התובע, ע"ח משכורת 6/01, את הסך של 500 ₪ במזומן ובנוסף לכך 1500 ₪ מפרעה, אשר ממנה 1,000 ₪ שולמו באמצעות אותו שיק שחזר, ו-500 ₪ שולמו במזומן, כך שבסה"כ לטענתה שילמה בגין משכורת חודש יוני 2001 את הסך של 2000 ₪.

לעניין זה הציגה הנתבעת בפני
נו מסמך בכתב יד תחת הכותרת "מאשר קבלת סך הנקוב מקדמה ע"ח שכר 6/01" (ראה: מוצג נ/1), כאשר במסמך רשימה של שמות ובהם שמו של התובע.
בצד שמו, חתימת התובע המאשרת קבלת הסך של 1,500 ₪, ודוק התובע אישר בעדותו בפני
נו כי אמנם חתם על המסמך (ראה: בעמ' 4 ש': 10-9 לפרוטוקול).

יצויין כי המסמך אינו נושא תאריך.
מר אנואר קדמני, העיד בפני
נו כי היה מעורב אישית בתשלום אותם 1,500 ₪ (ראה: עמ' 6 ש' 2 לפרוטוקול), ואף העיד כי: "הסכום שולם במזומן... מתישהו בסוף מאי" וכי נ/1 הוא מסוף מאי (ראה: בעמ' 6 ש': 4-3 לפרוטוקול).

11. מהו אם כן הסך שקיבל התובע מן הנתבעת ע"ח משכורת 6/01, האם 1,500 ₪ כגרסת התובע או שמא 2,000 ₪ כגרסת הנתבעת.

נזכיר כי נטל ההוכחה להראות כי סכום כסף אשר הזכאות לו אינה שנויה במחלוקת אכן הועבר לידי התובע, מוטל על הנתבעת הטוענת לפרעון הסכום.

12. מעיון במסמכים שצירפו הצדדים, ניתן לראות, כי ישנה סמיכות זמנים בין מועדי התשלום של המקדמה על סך 500 ₪ מזומן אשר שולמה ביום 8.8.01, לבין השיק על סך 1,000 ₪ שתאריך פרעונו ביום 10.9.01, ודוק נזכיר כי במדובר בשכר חודש יוני 2001 אשר על פי דין אמור היה להשתלם בתחילת חודש יולי 2001.

זאת ועוד, מתוך עדויות שני הצדדים, התרשמנו כי מוסר התשלומים של הנתבעת אינו גבוה במיוחד וכי הנתבעת לא הקפידה לשלם לעובדים משכורות במועדן. הדברים מתחזקים במיוחד לאור עדותו של התובע בפני
נו על כי "אף פעם לא שילמו לי בזמן" (ראה: עמ' 5 ש' 9 לפרוטוקול), וכן עדותו של מר אנואר קדמני עצמו ממנה עולה, כי בעבר אף הייתה שביתה במפעל בשל אי תשלום שכר העובדים במועד (ראה עמ' 6 ש' 9 לפרוטוקול).

13. בנסיבות אלו, מצאנו קושי לאמץ את גירסתו של מר קדמני לפיה הסך של 1,500 ₪ שולם לתובע במועד כלשהו בסוף חודש מאי 2001, על חשבון משכורת עתידית לחודש יוני 01'.
אף אם היינו מקבלים את גירסתו של מר קדמני כי התשלום הוקדם בשל אותה שביתה עליה העיד, ודוק איננו קובעים שכך היה, הרי שאין זה סביר בעינינו כי הנתבעת שילמה לעובדיה את שכר חדש יוני עוד בחודש מאי, בהינתן שבמועד זה לא היתה יכולה לדעת מי מעובדיה ימשיך לעבוד אצלה גם בחדש 6/01, או מה יהיה היקף עבודתו העתידי בחודש זה.

נוכח ספקות אלו, ובהעדר פירוט לרבות תאריך, על המסמך אשר אמור להעיד על ביצוע התשלום לו טוענת הנתבעת, אין בידינו לקבוע כי הנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה לשכנענו כי שילמה לתובע את הסך של 1,500 ₪ ובנוסף לכך את הסך של 500 ₪ במזומן.

אי לכך, אין לנו אלא להעדיף בעניין זה את גירסת התובע, כי בגין משכורת חודש יוני 2001 קיבל את הסך של 1,500 ₪, מהם 1,000 ₪ בשיק שכאמור אין חולק בין הצדדים כי לא כובד.

14. מכאן נפנה, לשאלת דינו של השיק על סך 1,000 ₪ שנמסר לתובע וכאמור לא כובד.
נפקות מסירת השיק, הינה כאמור אחת השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, ויש לה השלכה אף לעניין השיק בגין משכורת חודש יולי 2001 שלא כובד.
לטענת התובע, משלא כובד השיק הוא זכאי לקבלת תשלום מאת הנתבעת בגין השיק שלא כובד.
הנתבעת מצדה טוענת, כי התובע קיבל לידיו המחאות עבור שכר עבודתו, אולם למצער המחאות אלו לא כובדו, ולטענת הנתבעת טענתו של התובע בדבר אי קבלת שכר עבודה "מצוצה מן האצבע" כדבריה.
לטענתה, משקיבל התובע את ההמחאות בכך יצאה הנתבעת ידי חובתה כאשר עקב אי כיבוד ההמחאות פתוחה בפני
התובע הדרך להוצל"פ ומשבחר לפנות לבית הדין הרי שפעל לטענת הנתבעת, בחוסר תום לב.

15. חוק הגנת השכר התשי"ח - 1958, קובע בסעיף 2, חובת תשלום שכר עבודה בכסף ממש, כלומר במזומנים, בשיק או בהמחאת דואר, בזו הלשון :

2. חובת תשלום במזומנים

(א) שכר עבודה ישולם במזומנים, אך מותר שישולם בשיק או בהמחאת דואר, אם דרך תשלום זאת נקבעה בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה או שהעובד הסכים לה בדרך אחרת, ובלבד שהעובד יכול לקבל מהנמשך פרעון השיק או המחאת הדואר במועדים הקבועים בסעיפים 9 עד 14, הכל לפי הענין.

(ב) הוצגו השיק או המחאת הדואר לפרעון תוך שני חדשים לאחר מסירתם לעובד ולא שולמו, לא תישמע טענת המעביד, שהיה אפשר להשיג תשלום במועד קודם או מאוחר. (ההדגשה הוספה - א.ר.ק.)

16. עינינו הרואות, כי תשלום שכר בהמחאה, הינה צורת תשלום שהמחוקק הכיר בה, ואולם השאלה הטעונה הכרעה בענייננו היא האמנם כטענת הנתבעת, משמסרה את ההמחאות לתובע, יצאה ידי חובתה לתשלום שכרו של התובע, גם אם ההמחאות לא כובדו?

נבהיר כי אין בידינו לקבל טענה זו של הנתבעת. אך טבעי הוא, שאם הוסכם על הצדדים כי דרך תשלום השכר תעשה בהמחאות הרי שעל ההמחאה להיות המחאה בת פירעון, לפיכך מסירת המחאה לפקודת העובד עבור שכר עבודתו- שחוללה- משמעותה האופרטיבית הינה, כי הלכה למעשה העובד לא קיבל את שכרו.

מתן המחאה דה- פקטו מבלי שניתן לממשה דה- יורו, כמוה כשלילת שכר, מכאן שבעצם קבלת ההמחאה לא קיבל התובע את שכרו, אם לא ניתן לפרוע את ההמחאה ולקבל כנגדה את השכר.

קבלת התשלום על ידי מסמך שאינו סחיר, אינה בגדר קבלת השכר לפי סעיף 2 לחוק הגנת השכר. וכפי שנקבע זה מכבר בפסיקה :

"המחוקק הטיל על המעביד תנאי אחד והוא שהעובד יכול לקבל מהנמשך פירעון השיק "

[ראה: דב"ע לו/0-26 המוסד לביטוח לאומי נ' עזרא ציון , פד"ע ט 3].
משאין חולק בין הצדדים כי השיק שנמסר לתובע, אינו בר פירעון, ברי כי שכרו של העובד לא שולם, והוא זכאי לתובעו בבית הדין לעבודה.
העובדה שבאפשרות העובד לפעול למימוש השיק בהוצאה לפועל אינה חוסמת את דרכו מלקבל את הסעד הראשי לו הוא זכאי - תשלום שכרו בבית הדין לעבודה.
מובן כי העובד לא יהיה זכאי להפרע פעמיים הן בבית הדין והן בהוצאה לפעל, ועל מנת לזכות בשכרו בבית הדין, יהא עליו להשיב את השיק שהוא שיק של צד ג' לידי הנתבעת.

17. אי לכך, אין לנו אלא לקבוע כי משאין חולק שהשיק נשוא הדיון לא כובד, הרי בעצם מסירת השיק על סך 1,000 ₪ לתובע, לא יצאה הנתבעת ידי חובתה לתשלום שכרו של התובע בגין חלק ממשכורת חודש זה, ולפיכך זכאי התובע לסך של 1,000 ₪ מהנתבעת, כפוף למסירת השיק לידי הנתבעת.

אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי בגין משכורת חודש יוני 2001, זכאי התובע לסך של של 3,545 ₪ ברוטו.

מתוך סכום זה, שולם כאמור לתובע סך של 500 ₪ במזומן, ומכאן שבגין משכורת חודש יוני 2001 זכאי התובע לסך של 3,045 ₪ ברוטו מהנתבעת, כפוף למסירת השיק לידי הנתבעת.

התשלומים בגין משכורת חודש יולי 2001

18. כאמור, אין חולק בין הצדדים בהסתמך על תלושי שכרו של התובע, כי בגין משכורת חודש יולי 2001, היה התובע זכאי לסך ברוטו של 6,490 ₪, כאשר לאחר ניכויי רשות וחובה זכאי היה לסך של 5,164 ₪ נטו.

זאת ועוד, אף אין חולק בין הצדדים כי בגין משכורת זו קיבל התובע שיק של חברת טכ- נגב בע"מ, אשר הוסבה אליו, על סך 5,164 ₪ תאריך פרעון 31.8.01, אשר אף היא לא כובדה.

לאור קביעתנו לעיל באשר לנפקות מסירת השיק שלא כובד בגין משכורת חודש יוני 2001, התוצאה היא כי אף בגין משכורת חודש יולי 2001, בעצם מסירת השיק על סך 5,164 ₪ לתובע, לא יצאה הנתבעת ידי חובתה לתשלום שכרו של התובע בגין משכורת חודש זה.
אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי בגין משכורת חודש יולי 2001, זכאי התובע לסך של של 6,490 ₪ ברוטו, שהם 5,164 ₪ נטו לאחר ניכויי חובה וניכויי רשות, כפוף למסירת השיק לידי הנתבעת.

התשלומים בגין משכורת חודש אוגוסט 2001
18. כאמור, אין חולק בין הצדדים בהסתמך על תלושי שכרו של התובע, כי בגין משכורת חודש אוגוסט 2001, היה התובע זכאי לסך ברוטו של 5,063 ₪, כאשר לאחר ניכויי רשות וחובה זכאי היה לסך של 4,315 ₪ נטו.

כאמור, לגרסת התובע בגין חודשים יוני ויולי 2001 ניתנו לו שיקים שחזרו ואף תשלום חלקי במזומן, אלא שלטענתו בגין חדש 8/01, לא קיבל כל תשלום.

19. מעבר לטענות כוללניות וגורפות, לפיהן משכורתו של התובע בגין החודשים יוני עד אוגוסט 2001 שולמה במזומן ובשיקים שחזרו, לא הציגה הנתבעת כל אסמכתא או שמץ של ראיה, ודוק אף לא המחאה שחזרה, בדבר תשלום שכרו של התובע לחודש אוגוסט 2001.
הנתבעת אף לא טענה כי שכר חודש זה, שולם במזומן, לא כל שכן שלא הוכיחה כי אכן כך היה.

במילים אחרות, לא נטען מקל וחומר שלא הוכח על ידי הנתבעת, כי שכר חודש אוגוסט 2001 אשר כאמור אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים, שולם בדרך כלשהיא לתובע.

אי לכך, אין לנו אלא לקבוע כי על הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 5,063 ₪ ברוטו, שהם 4,315 ₪ נטו לאחר ניכויי רשות וחובה בגין משכורת חודש אוגוסט 2001.
לעניין זה לא נעלם מעיננו כי במסגרת תלוש השכר לחודש זה, שהינו חודש עבודתו האחרון של התובע, הוסף לתלוש השכר רכיב פדיון חופשה בסך של 1,400 ₪ ברוטו, ועל כך יידון בהמשך.

דמי חופשה ושיעורם

20. בכתב תביעתו ובתצהירו, הוסיף התובע וטען, כי לא קיבל מאת הנתבעת את דמי החופשה השנתית המגיעים לו לדבריו בגין תקופת עבודתו בנתבעת.
לשיטת התובע, בגין תקופת עבודתו בנתבעת הוא זכאי ל-8 ימי חופשה בחישוב של 200 ₪ ליום ובסה"כ לסך ברוטו של 1,600 ₪.

21. טוענת הנתבעת בתצהירה, כי פדיון דמי החופשה שולמו לתובע במסגרת משכורתו האחרונה לחודש 8/01.
ואמנם, עיון בתלוש השכר שהונפק לתובע עבור חודש 8/01 עולה, כי במסגרת התשלומים לחודש זה, שולם גם רכיב פדיון חופשה שנתית, וזאת בסך של 1400 ₪ ברוטו, לפי 56 שעות.

יצויין כי במסגרת סיכומיו, לא עתר התובע לתשלום כפל הסכומים הן כחלק ממשכורת חודש אוגוסט 2001 והן כרכיב נפרד.

הנה כי כן, לאור קביעתנו לעיל, בדבר חובת תשלום משכורת חודש אוגוסט 2001 לתובע, המחלוקת שנותרה בין הצדדים בסוגיה זו הינה גובה דמי החופשה המגיעים לתובע, האם 1,600 ₪ כטענת התובע, או שמא 1,400 ₪ כטענת הנתבעת.

22. על פי חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 זכאי עובד ל-14 ימי חופשה קלנדריים בגין שנת עבודה ראשונה ובגין חלק יחסי של 7.5 חודשים זכאי הוא ל- 8 ימים קלנדריים.

יצויין, כי מתוך עיון בתלוש השכר לחודש זה עולה כי למעשה אין מחלוקת בין הצדדים ששווי יום עבודה בפעל של התובע הינו 200 ₪.

הואיל וימי שבת אינם באים במניין ימי החופשה בפעל, התוצאה היא שהתובע זכאי ל-8 ימי חופשה קלנדריים, מהם יום אחד הוא שבת, ובסה"כ זכאי הוא לפדיון של 7 ימי עובדה בפעל.
הואיל וכאמור אין חולק כי שווי יום עבודה בפעל הוא 200 ₪, הרי שבגין חופשה שנתית זכאי התובע לסך הכולל של 1,400 ₪, כגירסת הנתבעת.

מאחר וכמבואר לעיל, חייבנו הנתבעת בתשלום מלוא משכורת חודש אוגוסט 2001 הכוללת את הסך של 1,400 ₪ בגין פדיון חופשה, איננו מורים על חיובה של הנתבעת ברכיב זה פעם נוספת.

הודעה מוקדמת לתובע

23. ברכיב זה חלוקים הצדדים ביניהם באשר למועד מסירת ההודעה לתובע על סיום עבודתו אצל הנתבעת, וכפועל יוצא מכך חלוקים הם בשאלת זכאותו של התובע לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

לטענת התובע בתצהירו, הודיעה לו הנתבעת בכתב, ביום 19/8/01 כי עבודתו תסתיים בסופו של אותו יום.
בעדותו בפני
נו העיד: "אני פוטרתי מהעבודה ב- 19/8/01, המנהל שלי, מר נזאר פוזי נתן לי מכתב פיטורים. באותו יום של 19/8/01 הוא נתן לי מכתב פיטורים ואמר לי אתה הולך הביתה.. אף אחד מהחברה לא אמר לי אתה הולך הביתה לפני התאריך הזה" (ראה: עמ' 5 ש' 1 לפרוטוקול).

התובע צירף לתצהירו את מכתב הפיטורים שקיבל לידיו, אשר נושא את התאריך 19 באוגוסט 2001 וזו לשונו:

"הנדון: הפסקת עבודה.

הננו מצטערים להודיעך על הפסקת עבודתך בחברתנו קדמני פרוייקטים בע"מ מפאת צמצומים ומשמעת בעבודה.

עבודתך תסתיים בתום יום עבודתך ב-19 באוגוסט 2001 .

הנהלת החברה מאחלת לך הצלחה בהמשך דרכך".

24. הנתבעת, אשר טענה תחילה - בכתב הגנתה- כי "מעולם לא פיטרה את התובע מעבודתו וכי הוא עזב את עבודתו מרצונו החופשי", הודתה מאוחר יותר בתצהירה ועדות מר קדמני בפני
נו, כי פיטרה את התובע עקב מצבה הכלכלי הקשה, אלא שלשיטתה ניתנה לתובע הודעה מוקדמת על פיטוריו כדין ואין היא חייבת לו מאומה בגין דמי הודעה מוקדמת.
וכך העיד בפני
נו מר אנואר קדמני לעניין מסירת ההודעה המוקדמת לתובע:
"מי שהודיע לו זה מנהל העבודה שלו ששמו נזאר פוזי... הוא הודיע לו בתחילת החודש לפני שיצא מכתב הפיטורים" (ראה: עמ' 5 ש' 27 לפרוטוקול).
25. סעיף 2 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-20011 קובע:

2. (א) מעביד המבקש לפטר עובד ייתן לו הודעה מוקדמת לפיטורים, לפי
הוראות חוק זה.

(ב) עובד המבקש להתפטר מעבודתו ייתן למעבידו הודעה מוקדמת
להתפטרות, לפי הוראות חוק זה.

(ג) הודעה כאמור בסעיף זה תינתן בכתב ותציין את יום הוצאת
ההודעה ואת יום הכניסה לתוקף של הפיטורים או ההתפטרות, לפי הענין, והכל בהתאם להוראות חוק זה.

26. במכתב הפיטורים שבפני
נו, צויין יום הוצאת ההודעה, ויום כניסת הפיטורים לתוקף שהוא אותו יום, דהיינו 19.8.01.
מכתב זה, אשר לא היתה מחלוקת כי נערך על ידי הנתבעת ונמסר לתובע, הינו ראיה לכאורה ודוק ראיה לכאורה מתוך מסמכי הנתבעת, כי יום מסירת המכתב היה 19.8.01.

בנסיבות אלו, על נתבע המבקש לסתור את המועד המופיע במסמכיו הוא עצמו, מוטל נטל כבד ביותר, להראות כי חרף האמור במסמכיו שלו עצמו, הודעת הפיטורים הלכה למעשה נמסרה לתובע עוד לפני הוצאת המכתב, ודוק אף להראות מתי נמסרה.

האם עמדה הנתבעת בנטל זה?

27. מעבר לאמירתו הכללית של מר קדמני בתצהירו ובעדותו בפני
נו, לא טרחה הנתבעת לזמן עדים נוספים לאימות טענתה זו, ודוק אף עדותו של מר קדמני בהיותה עדות מטעם השמועה לגבי אירוע מסירת ההודעה, הינה בעלת משקל מזערי אם לא אפסי.

לא זו אף זו, אלא שהנתבעת אף לא טרחה לזמן את מר פוזי, אשר נטען כי הוא מסר את הודעת הפיטורים מטעמה, לעדות.

כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו.
[ראה: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח', פ"ד מה (4) 651 , 658; ע"א 548/78 שרון ואח' נ' לוי, פ"ד לה( 1) 736; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4)595, 603- 602 ].

בענייננו, מהימנעות הנתבעת מלהזמין עד שבשליטתה להוכחת טענה פוזיטיבית בדבר מועד מסירת ההודעה לתובע, ללא הסבר, אין לנו אלא להסיק שאילו הוזמן היתה עדותו פועלת לרעת הנתבעת.

28. אשר על כן, ולאור כל המבואר לעיל, אנו קובעים כי הנתבעת לא עמדה בנטל להראות שהודעת הפיטורים נמסרה לתובע בהתאם למועדים הקבועים על פי דין, ומכאן שהתובע זכאי להודעה מוקדמת על פי דין.

סעיף 3 לחוק הודעה מוקדמת, קובע :
3. עובד במשכורת זכאי להודעה מוקדמת לפיטורים, כמפורט להלן:
(1) במהלך ששת חודשי עבודתו הראשונים - של יום אחד בשל כל חודש עבודה;

(2) במהלך התקופה החל בחודש השביעי לעבודתו עד תום שנת עבודתו הראשונה - של 6 ימים, בתוספת של יומיים וחצי בשל כל חודש עבודה בתקופה האמורה;

(3) לאחר שנת עבודתו הראשונה - של חודש ימים.

עולה אפוא, כי על הנתבעת לשלם לתובע דמי הודעה מוקדמת בעבור 11 ימי עבודה על פי הפירוט הבא:

6 ימים בעבור ששת חודשי העבודה הראשונים (יום עבור כל חדש) ועוד 2.5 ימים עבור כל חדש נוסף, החל מן החדש השביעי עד תום שנת העבודה הראשונה, ובסה"כ זכאי התובע לפיצוי בגין 11 ימי הודעה מוקדמת.

הואיל ועסקינן ב-10 ימי עבודה בפעל, ואין חולק כי שווי יום עבודה בפעל של התובע הוא 200 ₪, התוצאה היא שהנתבעת חייבת לתובע פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך של 2,000 ₪.
דין הכספים שנוכו משכר התובע למבטחים.

29. טוען התובע כי מתלושי השכר של החודשים 2/01 ועד 6/01 נוכו ממשכורתו סכומים שונים, בציון כי סכומים אלו הועברו למבטחים, אלא שלתדהמתו גילה בחדש 6/01, כי הנתבעת לא פתחה עבורו תיק במבטחים ולא הפרישה את הסכומים שפורטו בתלושים.

לטענת התובע סך הסכומים שנוכו משכרו עומד על 1,121.25 ₪.

הנתבעת מצידה אינה מכחישה כי ניכתה את הסכומים על מנת להעבירם למבטחים, וכי הסכומים לא הועברו למבטחים, אלא שלטענתה סכומים אלו, אשר שיעורם לא הוכחש, נזקפו לזכות התובע בתלוש שכר שהופק עבורו לחודש אוקטובר 2001, אותו תלוש שצורף לתצהירו של מר קדמני.

עיון בתלוש זה מעלה כי אמנם לחודש זה נרשם כי התובע זכאי לסך של 1,122 ₪, כאשר מתוך סכום זה נוכו תשלומי חובה, ובסה"כ יתרת הסכום נטו לתובע עמד על 710.37 ₪.

30. מעבר לטענתה כי "זקפה" את הסכומים כאמור לעיל, לטובת התובע, לא טענה הנתבעת, מקל וחומר שלא הוכיחה כי שילמה לתובע את אותם סכומים בהם לא כפרה.

משכך הם פני הדברים התוצאה היא שעל הנתבעת להחזיר לתובע את הסך של 1,122 ₪ 1אשר נוכו משכרו ולא הועברו למבטחים.

זאת ועוד, הואיל והסך של 1,122 ש"ח כאמור לעיל, מהווה סכום נטו שנוכה משכרו של התובע, הרי שעל הנתבעת להחזירו במלואו לתובע, ואם על ההשבה חלים תשלומי חובה, שומה על הנתבעת לגלמם ולשאת בהם.

אי לכך, התוצאה היא שעל הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 1,122 ₪ נטו בגין כספים שנוכו ממנו למבטחים ולא הועברו לייעודם.

פיצויי הלנת שכר

31. במסגרת סיכומיו, עותר התובע לחיוב הנתבעת בפיצויי הלנת שכר מלאים בגין שכר עבודתו של התובע לחודשים יוני עד אוגוסט 2001, ולחיוב הנתבעת בהפרשי הצמדה וריבית כחוק בגין שאר רכיבי התביעה.

הנתבעת מצידה, טוענת להפחתת פיצויי הלנה על שכר העבודה עד ביטולם, מן הטעם שעקב מצבה הכלכלי לא היה בידיה לשלם את השכר לעובדיה במועד.
לעניין זה העיד העד מר קדמני בתצהירו:
"3. בפתח הדברים, הנני מצהיר ובצער רב, כי הנתבעת שרויה במצב פיננסי קשה ביותר וזאת עקב נפילת שוק הברזל והמתכת בארץ. מפעלים רבים בארץ, כמו למשל מפעלי קרית הפלדה פשטו רגל וחדלו לעבוד, כך גם חב' קדמני מתכת, ובוודאי בעקבות נפילתן של מפעלים אלה התמוטטו וקרסו עשרות אם לא מאות חברות בענף. למותר לציין עוד עד כמה ייבוא הברזל מתורכיה השפיע קשות על הפעילות העסקית בענף זה.
4. מכל מקום, מצב השוק השליך והקרין בצורה בוטה על הנתבעת, הנמצאת במצוקה כספית קשה וחוסר נזילות, שבעקבותיהם נאלצה לצמצם היקף עבודתה, לפטר חלק מעובדיה, ואף לוותר על חלק מאפיקי פעילותה, וכל זאת בכדי להיאבק בקשיים ולשרוד בשוק".

לטענת הנתבעת בנסיבות אלו הכירה פסיקת בית הדין לעבודה באי זכאות לפיצויי הלנה, הגם שלא היפנתה לאותה פסיקה.

לחילופין ובהשלמה טוענת הנתבעת כי לשיטתה התובע אינו זכאי לפיצוי הלנת שכר בגין שכר עבודה ששולם לו באמצעות ההמחאות, ולכל היותר אם בכלל זכאי הוא לפיצויי הלנה עד למועד הפרעון הנקוב בהמחאות.

33. בדוננו בשאלת חיוב הנתבעת בפיצויי הלנה בגין שכר עבודתו של התובע, יש להבחין בין ארבעה סוגים של תשלומים, אשר לטעמנו דין שונה לכל אחד מהם, כדלקמן:

א. 1,000 ₪ מתוך משכורת חודש יוני 2001 אשר שולמו לתובע בשיק שחזר.

ב. יתרת משכורת חודש יוני 2001 אשר כלל לא שולמה לתובע.

ג. משכורת חודש יולי 2001 אשר שולמה לתובע בשיק שחזר.

ד. משכורת חודש אוגוסט אוגוסט 2001 אשר כלל לא שולם לתובע.

נפנה להלן לדון בכל אחד מן הרכיבים.

34. בכל הנוגע לסך של 1,000 ₪ מתוך משכורת חודש יוני 2001 אשר שולמו לתובע בשיק שחזר, תאריך השיק היה 10.9.01, כאשר המועד החוקי לתשלום שכר חודש יוני 01' הינו עם תום החודש בעדו הוא משתלם (ראה: סעיף 9 לחוק הגנת השכר).

יצויין כי למרות חילוקי הדעות בין הצדדים באשר לנפקות מסירת ההמחאה לידי התובע, לא היה חולק ביניהם כי המחאה זו וזמן פרעונה, אינם עולים בקנה אחד עם הוראות החוק, ואף לשיטת הנתבעת התובע זכאי לכל היותר לפיצויי הלנה עד למועד ההמחאה.

אי לכך איננו רואים מקום להפחית פיצוי הלנה בגין רכיב זה, לתקופה שמיום התשלום כמתחייב על פי דין ועד למועד ההמחאה, ואנו מורים כי הסך של 1,000 ₪ נטו מתוך משכורת חודש יוני 2001, ישא פיצויי הלנת שכר כהגדרתם בחוק הגנת השכר מיום 1.7.01 ועד ליום 10.9.01.
באשר לחיוב הנתבעת בפיצויי הלנת שכר בגין הסך של 1,000 ₪ מיום 11.9.01 ואילך, הרי שחרף התוצאה אליה הגענו, שוכנענו כי בין הצדדים היתה נטושה מחלוקת אמיתית בסוגייה זו ונבאר.

יש לזכור כי עסקינן בנסיבות בהן אוחז התובע בשיק של צד ג', בשונה משיק של הנתבעת.
התובע לא טרח לציין מה עשה בשיק זה, והאם מסר אותו לנתבעת בשלב כלשהו.
כפי שקבענו לעיל, התובע זכאי לתשלום שכרו כאמור מאת הנתבעת בכפוף למסירת השיק, אך לא הוכח בפני
נו כי התובע החזיר את השיק בשלב כלשהו שלפני הגשת התביעה או לאחריה, לנתבעת.

אי לכך, סבורים אנו כי בנסיבות העניין, יש מקום להפחית את פיצוי ההלנה בגין רכיב זה לתקופה שהחל מיום 11.9.01 ולהעמידם על שיעור של הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 11.9.01 ועד למועד התשלום בפעל.

36. בכל הנוגע ליתרת משכורת חודש יוני 2001 אשר כלל לא שולמה לתובע.

כאמור פסקנו כי לתובע מגיעה יתרת משכורת חודש יוני 2001 בסך של 3,045 ₪ ברוטו, כאשר סכום זה כולל בחובו את הסך של 1,000 ₪ נטו אשר שולמו לתובע בהמחאה שלא כובדה, ולגביו ניתנו הוראותינו כאמור לעיל.
ברם, אף לאחר מסירת השיק והתשלום במזומן בסך של 500 ₪, נותרה יתרה לתשלום בסך של 2,045 ₪ ברוטו שכלל לא שולמה לתובע.

מעיון בתלוש השכר של התובע לחודש זה עולה כי מתוך רכיבי המשכורת לחודש זה, סך של 400 ₪ שולם בגין החזר נסיעות וסך של 70 ₪ שולם בגין אשל.

רכיבים אלו אינם נושאים זכאות לפיצויי הלנה ולפיכך ישא הסך של 470 ₪ כאמור לעיל הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד.

באשר ליתרת שכר עבודה לחודש יוני 2001 בסך של 1,575 ₪ ברוטו, הרי שכאמור סכום זה כלל לא שולם לתובע.

37. לעניין זה, טענה הנתבעת כאמור בתצהיר מנהלה כי היא נקלעה למצב כספי ביותר עקב נפילת שוק הברזל והמתכת בארץ, ודוק המצהיר לא נחקר בסוגייה זו בחקירה נגדית.

בכל הנוגע לאיחור בתשלום עקב מצב כלכלי, הפסיקה שדנה בסוגיה זו קבעה כי מצב כלכלי קשה של המעביד במהלך הרגיל של העסקים, איננו מהווה נסיבה שלמעביד לא הייתה שליטה עליה לעניין פיצויי הלנת שכר [ראה: דב"ע לב/9-3 ,האופרה הישראלית נ' מריקה ורסנו, פד"ע ג' 351; דב"ע לב/3-3 מרכז החינוך העצמאי נגד מנחם דב שוורץ, פד"ע ג' 318].

עם זאת בעניין דב"ע לב/3-3 לעיל נפסק:

"...כל זה במהלך הרגיל של העסקים. ייתכן, להלכה לפחות, מקרה שבו יש לייחס חוסר כסף לתשלום השכר במועדו, ל"נסיבות שלמעביד לא היתה שליטה עליהן", כגון אבדן פתאומי של הכסף עקב נסיבות חיצוניות שלא קשורות במפעל, או התדרדרות המביאה לפשיטת רגל או לפירוק, דבר המפסיק חיוב בפיצוי הלנת שכר בהתאם לסעיף 19(ב) לחוק הגנת השכר".

ולאחרונה באותו עניין נפסק על ידי בית הדין הארצי:
"יחד עם זה יש לבית הדין שיקול דעת ועליו להפעילו. אין בית הדין חותמת גומי. עליו להפעיל את שיקול דעתו בצורה מדודה. עליו לבחון את תום ליבו של המעביד והעובד, את הנסיבות האובייקטיביות ולתת משקל לתכליתו של החוק שקבע סנקציה דרקונית זו. שיקול הדעת אינו שרירותי. באופן דומה פסקנו לגבי קוגנטיות, גם של סטטוס של עובד, גם של זכויות מכוח חוקי המגן "
[ראה: ע"ע 300029/98 מכון בית יעקב למורות נ' ג'וליה מימון עבודה ארצי, כרך לג(36) 25]

38. לאחר שנתנו דעתנו לנסיבות שתוארו על ידי הנתבעת, ודוק לא הוכחשו על ידי התובע, ותוך שאיזנו בין זכויות הצדדים וחובותיהם, כמו גם תכלית החוק לשמש הרתעה מפני הלנת השכר, אנו סבורים כי תוצאה מידתית אשר תשקף את מכלול השיקולים כפי שנקבעו בפסיקה, תהיה זו המחייבת את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנה על רכיב שכר שלא שולם, אך זאת בשיעור מופחת בגובה שליש משעור פיצויי ההלנה הקבוע בסעיף 17 לחוק הגנת השכר.

39. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי הסך של 1,575 ₪ ברוטו בגין יתרת שכר עבודה לחודש יוני 2001 בערכו נטו, ישא פיצויי הלנת שכר בשיעור שליש משעור פיצויי ההלנה הקבוע בסעיף 17 לחוק הגנת השכר, וזאת החל מיום 1.7.01 ועד לתשלום בפעל.

40. בכל הנוגע לשכר חודש יולי 2001 אשר שולם לתובע בשיק שחזר, כמבואר לעיל, תאריך השיק היה 31.8.01, כאשר המועד החוקי לתשלום שכר חודש יולי 01' הינו עם תום החודש בעדו הוא משתלם.

מעיון בתלוש השכר של התובע לחודש זה עולה כי מתוך רכיבי המשכורת לחודש זה, סך של 1,360 ₪ שולם בגין החזר נסיעות וסך של 105 ₪ שולם בגין אשל.
רכיבים אלו אינם נושאים זכאות לפיצויי הלנה ולפיכך ישא הסך של 1,465₪ כאמור לעיל הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד.

באשר ליתרת שכר עבודה לחודש יולי 2001 בסך של 5,025 ₪ ברוטו, הרי שמן הטעמים שפירטנו לעיל בסעיף 34 לפסק דיננו, איננו רואים מקום להפחית פיצוי הלנה בגין רכיב זה לתקופה שמיום התשלום כמתחייב על פי דין ועד למועד ההמחאה, ואנו מורים כי הסך של 5,025 ₪ ברוטו בערכו נטו לאחר ניכויי חובה, יישא פיצויי הלנת שכר כהגדרתם בחוק הגנת השכר מיום 1.8.01 ועד ליום 31.8.01.

באשר לחיוב הנתבעת בפיצויי הלנת שכר בגין הסכום כאמור לעיל מיום 1.9.01 ואילך, הרי שמן הטעמים כפי שפורטו בסעיף 34 לפסק דיננו, אנו סבורים כי בנסיבות העניין, יש מקום להפחית את פיצוי ההלנה בגין רכיב זה לתקופה שהחל מיום 1.9.01 ולהעמידם על שיעור של הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.01 ועד למועד התשלום בפעל.

41. בכל הנוגע למשכורת חודש אוגוסט 2001 אשר כלל לא שולמה לתובע, יש להבחין בין רכיבי השכר המופיעים בתלוש זה, המהווים שכר עבודה, לבין רכיב פדיון החופשה הכלול בתמורה המגיעה לתובע בגין חודש זה.
על פי הפסיקה רכיב פדיון חופשה אינו נושא זכאות לפיצויי הלנה [ראה לעניין זה: דב"ע לה/21,22-3 פולקה בע"מ - יעקב פרוינדליך, פד"ע ו', 241; דב"ע לח/1-1 שלום לבבי - המועצה להסדר הימורים בספורט עבודה ארצי כרך י"א (1), 210], ולפיכך הסך של 1,400 ₪ פדיון חופשה מתוך סכום משכורת חודש אוגוסט 2001, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד.

זאת ועוד, מתוך עיון בתלוש השכר לחודש זה, עולה כי בחודש זה שולמו לתובע 528 ₪ ברוטו בגין נסיעות ו-98 ₪ ברוטו בגין אשל.
אי לכך הסך של 626 ₪ מתוך סכום משכורת חודש אוגוסט 2001, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד.

באשר ליתרת שכר עבודה לחודש אוגוסט 2001 בגובה 3,037 ₪ ברוטו שלא שולמה לתובע, הרי שמן הטעמים כמפורט לעיל בסעיפים 37-38 לפסק דיננו, אנו מורים כי סכום זה בערכו נטו לאחר ניכויי חובה, ישא פיצויי הלנת שכר בשיעור שליש משעור פיצויי ההלנה הקבוע בסעיף 17 לחוק הגנת השכר, וזאת החל מיום 1.9.01 ועד לתשלום בפעל.

סוף דבר

42. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן:

א. פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך 2,000 ₪ ברוטו.
ב. החזר כספים שנוכו מן התובע למבטחים
ולא הועברו ליעדם בסך 1,122 ₪ נטו.

ג. פדיון חופשה בסך 1,400 ₪ ברוטו.

הסכומים כאמור בסעיפים קטנים א'-ג' לעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.01 ועד לתשלום בפעל.
ככל שעל הסכום כאמור בסעיף קטן ב' לעיל, יחולו תשלומי חובה, על הנתבעת לגלמם ולשאת בהם.

ד. יתרת משכורת חודש יוני 2001 בסך 3,045 ₪ ברוטו.

ה. משכורת חודש יולי 2001 בסך 6,490 ₪ ברוטו.

ו. יתרת משכורת חודש אוגוסט 2001 בסך 3,663 ש"ח ברוטו.
(לאחר ניכוי 1,400 ₪ פדיון חופשה
שנפסקו בס"ק ג' לעיל)

על התשלומים כאמור בסעיפים קטנים ד-ה לעיל יחולו ההוראות שלהלן:

לעניין הסכום הנקוב בסעיף קטן א' לעיל - מתוך הסכום ברוטו כאמור בסעיף קטן זה, ישא הסך של 1,000 ₪ נטו, פיצויי הלנת שכר כהגדרתם בחוק הגנת השכר מיום 1.7.01 ועד ליום 10.9.01.
החל מיום 11.9.01 ישאו הסכום של 1,000 ₪ נטו וסך פיצויי ההלנה שפסקנו, הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפעל.
זאת ועוד, מתוך הסכום ברוטו כאמור בסעיף קטן זה, ישא הסך של 1,575 ₪ ברוטו בערכו נטו לאחר ניכויי חובה, פיצויי הלנת שכר בשיעור שליש משעור פיצויי ההלנה הקבוע בסעיף 17 לחוק הגנת השכר, החל מיום 1.7.01 ועד לתשלום בפעל.

יתרת הסכום מתוך הסכום ברוטו שפסקנו בסעיף קטן זה, תישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.01 ועד למועד התשלום בפעל.

לעניין הסכום הנקוב בסעיף קטן ב' לעיל - מתוך הסכום ברוטו כאמור בסעיף קטן זה, יישא הסך של 5,025 ₪ ברוטו בערכו נטו לאחר ניכויי חובה, פיצויי הלנת שכר כהגדרתם בחוק הגנת השכר מיום 1.8.01 ועד ליום 31.8.01.
החל מיום 1.9.01 יישאו הסך של 5,025 ₪ ברוטו וסך פיצויי ההלנה שפסקנו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפעל.
יתרת הסכום מתוך הסכום ברוטו שפסקנו בסעיף קטן זה, תישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.01 ועד למועד התשלום בפעל.

לעניין הסכום הנקוב בסעיף קטן ג' לעיל - מתוך הסכום ברוטו כאמור בסעיף קטן זה, יישא הסך של 3,037 ₪ ברוטו בערכו נטו לאחר ניכויי חובה, פיצויי הלנת שכר בשיעור שליש משעור פיצויי ההלנה הקבוע בסעיף 17 לחוק הגנת השכר, וזאת החל מיום 1.9.01 ועד לתשלום בפעל.
יתרת הסכום מתוך הסכום ברוטו שפסקנו בסעיף קטן זה, תישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.01 עד למועד התשלום בפעל.

בנוסף לכל האמור לעיל, תישא הנתבעת בהוצאות התובע בסך כולל של 3,500 ₪ בתוספת מע"מ לתשלום תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפעל.

43. בתוך 10 ימים מקבלת הסכומים שפסקנו כאמור לעיל, על התובע למסור לידי הנתבעת את שני השיקים של חברת טכ-נגב אשר העתקיהם צורפו לתצהירו, ככל שאלו נמצאים בידו.

כמו כן אנו מורים כי התובע לא יהיה זכאי להפרע את סכומי השיקים כאמור לעיל, בנוסף לתשלומים נשוא

פסק דין
זה, וכל סכום מתוך שיקים אלו שייפרע או שנפרע לידי התובע, אם נפרע או ייפרע, יבוא על חשבון הסכומים שפסקנו כאמור בפסק דיננו לעיל.

44. זאת ועוד, במסגרת סיכומיו עותר ב"כ התובע לכך שבית הדין יורה על אישור העיקול שהוטל בתיק זה במסגרת בש"א 3384/01 על כספי הנתבעת שמצויים אצל צד ג', וכן כי בית הדין ירחיב את סכום העיקול בתיק הנ"ל על מנת שיכלול את מלוא הסכום על פי פסק הדין.
בכל הנוגע לעתירה לאישור העיקול, הרי שהתובע לא הגיש במועדים הקבועים בתקנה 387 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקסד"א), בקשה לאישור העיקול נגד המחזיק כהגדרתה בתקנה זו, ומכאן ולאור תקנה 380 הרי שאין הוא זכאי לאישור העיקול כנגד המחזיק שם.

45. בכל הנוגע להרחבת סכום העיקול לכדי גובה פסק הדין, הרי שעל פי תקנה 363(ב) לתקסד"א מוסמך בית הדין להטיל עיקול זמני להבטחת ביצוע פסק הדין בעת מתן פסק הדין או בתכוף לאחריו, ודוק בקשה לעיקול כאמור יכול שתהא בעל פה.

אי לכך, סכום העיקול הזמני שהוטל בהחלטת כב' הרשם בבש"א 3384/01 מוגדל בזאת לסך של 45,000 ₪.

לאור תקנות 382-381 לתקסד"א, ימשיך העיקול הזמני כאמור לעיל לעמוד בתוקפו עד שפסק הדין יבוצע, כאשר הוראות חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 יחולו על ביצוע העיקול הזמני כאמור, וימשיכו בפעולות לפי אותו חוק.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום כ"ה בחשון, תשס"ה (9 בנובמבר 2004) בהעדר הצדדים.
אביטל רימון-קפלן

שופטת

נציג ציבור
מרדכי הייטנר









עב בית דין אזורי לעבודה 3261/01 ליוס הלון נ' קדמאני פרויקטים בע"מ (פורסם ב-ֽ 09/11/2004)










דוחות מידע משפטי על הצדדים בתיק זה
דוח מידע משפטי כולל את כל ההחלטות ופסקי הדין עפ"י שם הנבדק (אדם או חברה) או לפי מספר ח.פ
דוח מידע משפטי על ליוס הלון      דוח מידע משפטי על קדמאני פרויקטים בע"מ

דוחות בדיקת רקע וקרדיטצ'ק על הצדדים בתיק זה
דוחות בדיקת רקע, בדיקת נאותות ובדיקת אשראי צרכני על הצדדים לפי שם, ת"ז או ח.פ
דוחות בדיקת רקע על ליוס הלון      דוחות מידע עסקי על קדמאני פרויקטים בע"מ


להסרת פסק דין זה לחץ כאן