ליפוף העמק בע"מ - לוקי ביצוע פרוייקטים (בניה) 1989 בע"מ

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
ליפוף העמק בע"מ לוקי ביצוע פרוייקטים (בניה) 1989 בע"מ
 
ליפוף העמק בע"מ - לוקי ביצוע פרוייקטים (בניה) 1989 בע"מ
תיקים נוספים על ליפוף העמק בע"מ | תיקים נוספים על לוקי ביצוע פרוייקטים (בניה) 1989 בע"מ

3468/02 א     17/11/2004




א 3468/02 ליפוף העמק בע"מ נ' לוקי ביצוע פרוייקטים (בניה) 1989 בע"מ




54
בתי המשפט
א 003468/02
בית משפט השלום חדרה
ותביעה שכנגד

17/11/2004
תאריך:
כב' השופט חננאל שרעבי

בפני
:
ליפוף העמק בע"מ
ח.פ. 512411463
בעניין:
התובעת
(הנתבעת שכנגד)
- נ ג ד -
לוקי ביצוע פרוייקטים (בניה) 1989 בע"מ

ח.פ. 511385163

הנתבעת
(התובעת שכנגד)
פסק דין
1. בתובענה הנדונה עסקינן בתביעה ובתביעה שכנגד.

2. התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "התובעת"), הינה חברה בע"מ אשר עוסקת בין היתר במכירת והשכרת עגורנים, ואחזקתם (סעיף 3 לכתב התביעה).

3. הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן: "הנתבעת), הינה חברה בע"מ אשר עוסקת בבניה. בכל המועדים הרלבנטים לתובענה זו בנתה הנתבעת כקבלן ראשי 298 יחידות דיור על 7 מגרשים שונים בפרוייקט "גבעת הרקפות" בקרית-ביאליק (סעיף 4 לכתב ההגנה).
את אתר הבניה הנדון נכנה להלן בקיצור: "אתר הבניה".

התביעה הראשית.

4. בתביעתה טוענת התובעת כי השכירה לנתבעת שני עגורנים. עגורן ראשון מדגם 23-2e עפ"י הסכם שכירות נושא תאריך 4.7.01, אשר צורף כנספח א1 לתצהירי התביעה (להלן: "עגורן א'"). עגורן שני מדגם e2-18b עפ"י הסכם שכירות מיום 1.7.01, אשר צורף כנספח א2 לתצהירי התביעה (להלן: "עגורן ב'").

5. לטענת התובעת היא סיפקה את העגורנים עפ"י הסכמי השכירות לנתבעת (לאתר הבניה) במועדים כדלקמן:
א. את עגורן א' היא סיפקה לנתבעת ביום 20.7.01 או בסמוך לכך.
ב. את עגורן ב' היא סיפקה לנתבעת ביום 1.9.01 או בסמוך לכך.

6. טוענת התובעת כי בהסכמי השכירות של העגורנים התחייבה הנתבעת לתקופת שכירות מינימלית של 10 חודשים.

7. לטענת התובעת לא עמדה הנתבעת בתשלום מלוא דמי השכירות. משפנתה לנתבעת ודרשה כי זו תעמוד בתשלומי השכירות עפ"י הסכמי השכירות, התלוננה בפני
ה הנתבעת על קשיים כספיים, אך הבטיחה לשלם את החוב.
הגיעו הדברים לידי כך, כך לגירסת התובעת בכתב תביעתה, שבחודש פברואר 2002, לאחר תקופה של יותר מ- 3 חודשים בהם לא שילמה הנתבעת את דמי השכירות לעגורנים עפ"י ההסכמים, פנתה התובעת אל הנתבעת והודיעה לה כי היא תאלץ להפסיק ליתן שירות למנופים, ואף להפסיק את פעילות המנופים.

8. בסופו של עניין נפגשו מנהל התובעת עם מנהל הנתבעת מר משה שרשוב, והאחרון העלה באותה פגישה אפשרות שהנתבעת תמסור לתובעת דירה בפרוייקט הבניה שבאתר הבניה האמור (פרוייקט שלשם ביצועו סופקו העגורנים) תמורת חוב דמי השכירות (להלן: "עסקת הברטר"). לאור הצעה זו, כך טוענת התובעת, היא הסכימה להמשיך ליתן שירות לעגורנים המושכרים ולהשאירם בשימוש הנתבעת.

9. לטענת התובעת, בחודש מרץ 2002, לפי החלטה חד צדדית של הנתבעת, בניגוד להסכמי השכירות ובטרם חלפה תקופת המינימום להשכרת עגורן ב' (10 חודשים), פירקה הנתבעת בעצמה את עגורן ב' וביקשה מהתובעת לקחתו בחזרה. התובעת עשתה כן, העמיסה והובילה את עגורן ב' לרשותה.

10. תקופת השכירות של עגורן א' הסתיימה, כך לגירסת התובעת בחודש יולי 2002.
11. בתובענה זו תובעת התובעת מהנתבעת סך קרן של 304,234 ₪, לפי פירוט כדלקמן:

א. סך של 196,700 ₪ עבור השכרת עגורן א' עד לסוף חודש יוני 2002, והשכרת עגורן ב' עד לסוף חודש מרץ 2002.

ב. סך של 14,040 ₪ (3,000 דולר) עבור העמסת והובלת עגורן ב' אשר פורק ע"י הנתבעת.

ג. סך של 48,602 ₪ דמי שכירות עגורן ב' לחודשים אפריל עד יוני 2002 (השלמה לתקופת המינימום עפ"י להסכם).

ד. סך של 33,063 ₪ (6,000 דולר) עבור פירוק והובלת עגורן א' ע"י התובעת.

ה. סך של 11,829 ₪ עבור דמי שכירות עגורן א' עד ליום בו אמור היה להתבצע פירוק העגורן בפועל לפי הסכמת הצדדים, בתאריך 23.7.02 (23 ימים).

12. לטענת התובעת, הסכום הנומינלי המפורט בסעיף 11 לעיל, בסך של 304,234 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום היווצר החוב ועד ליום הגשת התביעה, הינו סך של 310,314 ₪, וזהו סכום התביעה הראשית.


כתב הגנה לתביעה הראשית.

13. כטענה מקדמית מציינת הנתבעת בכתב הגנתה כי אין התובעת זכאית לכל תשלום מהנתבעת, לאור הפרותיה את התחיבויותיה החוזיות, ולאור הנזקים שנגרמו לנתבעת כתוצאה ממעשיה ו/או מחדליה של התובעת.
ההיפך הוא הנכון מציינת הנתבעת. התובעת היא זו אשר חייבת לנתבעת כספים כפי שמפורט בכתב התביעה שכנגד (אליו נתייחס בהמשך).

14. לגופם של דברים טוענת הנתבעת כדלקמן:

א. רק אודות עגורן א' נחתם הסכם, הוא ההסכם הנושא תאריך 4.7.01, ואשר נחתם ע"י הנתבעת ביום 8.7.01. הטיוטה המאושרת מיום 1.7.01 אינה בגדר הסכם אודות עגורן ב', אלא טיוטת ההסכם נושא תאריך ביום 4.7.01 אודות עגורן א'.
אודות עגורן ב' לא נחתם הסכם, אם כי הוסכם בין הצדדים כי דמי השכירות החודשיים ודמי הפירוק וההרכבה של עגורן ב' יהיו זהים לסכומים אשר שולמו בגין עגורן א' עפ"י הסכם השכירות שנחתם ע"י הנתבעת ביום 8.7.01. אולם לא היתה כל התחיבות אודות עגורן ב' לתקופת מינימום של 10 חודשים.

ב. לטענת הנתבעת התובעת סיפקה לה לאתר הבניה שני עגורנים, נשוא התובענה, אשר לא היו במצב תקין ונגרמו בהם תקלות חוזרות ונשנות אשר מנעו מהנתבעת אפשרות לעשות בהם שימוש סביר ורציף ולנצלם לצורך ביצוע עבודות הבניה.
לטענת הנתבעת התקלות שנתגלו בשני העגורנים האמורים חרגו מכל פרופורציה ומכל קנה מידה של עגורן תקין, הן מבחינת כמותן והן מבחינת חריגות חומרתן.

ג. הנתבעת טוענת כי פנתה עשרות פעמים לתובעת בבקשות חוזרות ונשנות לתיקון העגורנים, כך שיפעלו בצורה תקינה ורציפה בהתאם להתחיבותם, אולם התובעת הפרה את התחיבויותיה, לא תיקנה את הנזקים ו/או לא העמידה עגורנים תקינים לרשות הנתבעת, תוך השבתתם מעבודתם ועקב כך נגרמו נזקים כבדים לנתבעת.

ד. מציינת הנתבעת בכתב הגנתה כי שיטת עבודתה היא כזו המצריכה עבודה מסיבית, יום יומית ורצופה עם העגורנים. משנתקלקלו העגורנים חדשות לבקרים, ולמשך ימים רבים, מנע הדבר את ביצוע עבודת הנתבעת בפרוייקט הבניה האמור בצורה שוטפת, ונגרמו לה נזקים כבדים.

ה. מציינת הנתבעת בכתב הגנתה, כי כבר בתחילת חודש פברואר 2002 פנתה לתובעת בבקשה לתיקון העגורנים ולהבאתם למצב תיפעול תקין, אלא שהתובעת הפרה התחיבויותיה, לא תיקנה את העגורנים או לא תיקנה אותם סמוך לאחר התגלות התקלה וההודעה עליה, ועקב כך נגרמו לנתבעת אובדן ימי עבודה רבים אשר גרמו לה לנזקים כספיים רבים.

ו. הגיעו הדברים לידי כך, כך טוענת הנתבעת, ששלחה ביום 12.2.02 מכתב אל התובעת, בו היא התבקשה לפרק את העגורנים שהותקנו באתר ולפנותם (המכתב צורף כנספח ז' לכתב ההגנה).
בעקבות מכתב זה, טוענת הנתבעת, התובעת התחייבה למלא אחר התחיבויותיה החוזיות, לתקן העגורנים ולהפעילם באופן שוטף. לראייה צירפה הנתבעת לכתב הגנתה מכתב שנשלח אליה מהתובעת ביום 13.2.02 (אשר צורף כנספח ח' לכתב ההגנה).

ז. מציינת הנתבעת בכתב הגנתה כי למרות התחיבויות התובעת המפורטות לעיל, היא לא עמדה בהתחיבויותיה, ובניגוד למכתבה מיום 13.2.02 (נספח ח' לכתב ההגנה) המשיכה במחדליה, עד אשר ביום 2.3.02 פג תוקפו של הטסט לעגורן ב', התובעת לא טיפלה בחידושו, למרות חובתה לעשות כן, והעגורן הושבת שוב מעבודה.
לאור עובדה זו כי עגורן ב' לא היה כשיר לעבודה, ולאור התנהלות התובעת, מציינת הנתבעת בכתב הגנתה, כי נציגיה קיימו שיחות עם נציגי התובעת, והצדדים הגיעו להסכמה כי תקופת השכירות של עגורן ב' תסתיים ביום 8.3.02, וכי התובעת תפרק ותפנה את עגורן ב' מהאתר. לראייה צירפה הנתבעת לכתב הגנתה את נספח ט', אשר הוא מכתב מיום 7.3.02 אשר נשלח ממנה אל התובעת ובו צויין כי "בהתאם לסיכום בינינו הנכם נדרשים לפרק את העגורן אותו אנו שוכרים מכם במגרש 3.11 (עגורן ב' - ח.ש.)... תקופת השכירות תסתיים ביום ו' 8.3.02".
מציינת הנתבעת בכתב הגנתה כי למרות סיכום זה שבין הצדדים, ולמרות פניות חוזרות ונשנות מטעמה אל התובעת, לא פירקה התובעת את עגורן ב' למרות שלא היה כשיר לעבודה ועמד מושבת כאבן שאין לה הופכין. היות ולא היה ניתן להמשיך בעבודות הבניה במגרש 3.11, נאלצה התובעת לפרק את עגורן ב' בעצמה, והודיעה לתובעת במכתבים שנשלחו אליה לבוא ולקחת אותו, עד אשר התובעת באה ולקחה אותו.

ח. הנתבעת מכחישה את הסכומים הנתבעים בכתב התביעה ואת עצם זכאות התובעת לסכומים אלה. בכל מקרה גם טוענת הנתבעת טענת קיזוז לכל נזקיה הנובעים מהפרת התחיבויותיה של התובעת, בסכום של 1,076,262 ₪ כמפורט בס' 17 לכתב ההגנה על כל סעיפי המשנה שבו (לפירוט הנזקים נתייחס כשנעסוק בכתב התביעה שכנגד).
כתב התביעה שכנגד.

15. כפי שצויין לעיל, טוענת הנתבעת כי התובעת לא עמדה בהתחיבויותיה החוזיות על-פיהן הושכרו לה העגורנים ע"י התובעת. הפרת התובעת באה לידי ביטוי בכך שסיפקה לנתבעת עגורנים לא תקינים , אשר נגרמו בהם תקלות רבות, חוזרות ונשנות וחריגות בחומרתן במשך ימי עבודה רבים, תקלות אשר הובילו לעיכוב בביצוע עבודות הבניה באתר, ועקב כך נגרמו נזקים כספיים רבים לנתבעת.
זהו הבסיס לכתב התביעה שכנגד.

16. בכתב התביעה שכנגד מציינת הנתבעת כי היא עובדת בשיטת בניה מיוחדת, על-פיה יוצקים את קירות הבניין בתבניות על הקרקע, ואת התבניות הנ"ל יש לשנע באמצעות עגורן. אם העגורן מתקלקל מתעכבת כל עבודת הבניה.
מציינת הנתבעת בכתב התביעה שכנגד כי התובעת ידעה על שיטת עבודתה המיוחדת, והתחייבה בפני
ה כי העגורנים שסופקו לה במצב תקין, וכי הנתבעת היא בעלת ידע יכולת וכישורים להבטיח את פעולתם התקינה של העגורנים.

17. מציינת הנתבעת בכתב התביעה שכנגד כי בסופו של עניין הסתבר כי סופקו לה עגורנים לא תקינים, אשר נגרמו בהם ליקויים ותקלות החורגים מכל פרופורציה ומכל קנה מידה מקובל בעגורנים תקינים.
מציינת גם הנתבעת כי התובעת לא עמדה בהתחייבויותיה ולא תיקנה את העגורנים בצורה סדירה ושוטפת ו/או באופן מיידי לאחר התגלות התקלה.

18. מציינת הנתבעת בכתב התביעה שכנגד כי עקב התקלות בעגורן א' הוא הושבת במהלך תקופת שכירותו, החל מיום 20.7.01 ועד לחודש יולי 2002 (מועד פירוקו), 17 ימים במצטבר. עגורן ב' הושבת במהלך עבודתו (מיום 1.9.01 ועד ליום 8.3.02), 24.5 ימים במצטבר.

19. לטענת הנתבעת הנזקים שנגרמו לה עקב מחדליה ו/או מעשיה של הנתבעת המפורטים לעיל הם כדלקמן:

א. הפחתת דמי שכירות של 17 ימים לעגורן א', ו- 24.5 ימים לעגורן ב', בסכום כולל של 26,052 ₪.

ב. כתוצאה מהשבתת עגורנים נגרם לתובעת אובדן של 862 ימי עבודה (388 ימי עבודה בגין השבתת עגורן א' ו- 474 ימי עבודה בגין השבתת עגורן ב'). השבתה זו של ימי עבודה נובעת משיטת העבודה המיוחדת של הנתבעת כמפורט לעיל, אשר הצריכה שימוש יום יומי וסדיר של עבודת העגורנים. לטענת הנתבעת עלות יום עבודה לפועל הוא 500 ₪, ולכן הנזק שנגרם לה מסתכם בסך של 431,000 ₪.

ג. לצורך הפעלת העגורנים שכרה ו/או סיפקה הנתבעת שני גנרטורים שתפקידם היה לספק חשמל להפעלת העגורנים. במועד בו הושבתו שני העגורנים, וכאמור מדובר ב- 41.5 ימים, נגרמו לנתבעת ימי בטלה של הגנרטורים, עליהם שילמה דמי שכירות לריק בשיעור של 6,855 ₪.

ד. כתוצאה מהתקלות בעגורנים נגרמו עיכובים בעבודות הבניה באתר הבניה, המסתכמים בכ- 28 ימים לגבי עגורן א' ובכ- 26 ימים לגבי עגורן ב'.
זאת ועוד - בעקבות אי מילוי התחיבויות התובעת, אשר הוביל לסיום ההתקשרות בין הצדדים, נאלצה הנתבעת להתקשר בהסכמים עם גורמים אחרים אודות שכירת עגורנים אחרים לאתר הבניה. ניהול מו"מ עם אותם גורמים, אשר הוביל בסופו של עניין להסכמי שכירות, נמשך כ- 30 יום, ולאורך כל התקופה לא היו באתר הבניה עגורנים והעבודה בו היתה מושבתת ו/או מעוכבת. על כן יוצא כי כתוצאה ממחדלי ו/או מעשי התובעת נגרמו עיכובים בביצוע עבודות הבניה באתר הבניה המסתכמים ב- 58 ימים במגרש 3.12 (בו עבד עגורן א'), וב- 56 ימים במגרש 3.11 (בו עבד עגורן ב').

עיכובים אלה בעבודות הבניה גרמו לנתבעת נזקים כדלקמן:
1. פיצוי דיירים שרכשו דירות באתר הבניה, בגין איחור בהשלמת העבודות, בסך של 235,699 ₪.
2. תקורה בגין התמשכות העבודות בשני המגרשים הנ"ל בשיעור של 50,000 ₪.

ה. במקום עגורן ב' אשר פורק שכרה הנתבעת שני עגורנים, על מנת להדביק את הפיגור בעיכוב עבודות הבניה שנגרם עקב אי תקינות עגורן ב'. בגין שכירות עגורן נוסף נגרם לנתבעת נזקים כדלקמן:
1. דמי שכירות בגין עגורן נוסף ל- 4 חודשים (עד חודש יולי 2002) - 40,356 ₪.
2. דמי שכירות בגין גנרטור נוסף ל- 4 חודשים - 16,520 ₪.
3. עלות שכרו של עגורנאי נוסף ל- 4 חודשים - 48,000 ₪.
4. עלות ביסוס העגורן הנוסף - 20,000 ₪.
5. הוצאות ההרכבה והפירוק של שני העגורנים הנוספים - 201,780 ₪.

20. סכום הנזקים הנומינליים המפורטים בס' 19 לעיל הינו סך של 1,076,262 ₪, אולם התובעת העמידה את סכום התביעה שכנגד על סך של 500,000 ₪ משיקולי אגרה בלבד.
כתב הגנה לתביעה שכנגד.

21. בכתב הגנתה לתביעה שכנגד מציינת התובעת כי אין ממש בכתב התביעה שכנגד, וכל מטרתו להרוויח זמן ולדחות את הקץ.

22. לגופו של עניין טוענת התובעת כדלקמן:

א. ההסכם הנושא תאריך 4.7.01, וטיוטת ההסכם המאושרת מיום 1.7.01 הינם שני הסכמים שונים, כאשר הראשון מתייחס לעגורן א' והשני מתייחס לעגורן ב'.

ב. התובעת לא ידעה על שיטות הבניה המיוחדות של הנתבעת וזה גם לא מעניינה.

ג. העגורנים שסופקו בפועל על פי הסכמי השכירות היו תקינים ופעלו ללא דופי. באם התרחשה תקלה בעגורנים אלה, הרי זו בגדר תקלה סבירה, אשר גם תוקנה על ידי התובעת מיד לאחר שהודע לה על התקלה.

ד. חלק מהתקלות שנגרמו בעגורנים התרחשו עקב שימוש לא נכון של הנתבעת בעגורנים, כשהכוונה היא בעיקר לעבודה במזג אוויר סוער, הגם שהיה ידוע לתובעת כי אסור להשתמש בעגורנים במזג אוויר סוער.

ה. התקלות הרשומות ביומני העבודה של הנתבעת הן מזוייפות, ונרשמו רק לצורכי משפט זה.

ו. הנתבעת מעולם לא הודיעה לתובעת על כל נזק שנגרם לה עקב השבתה נטענת של העגורנים.

ז. נספח ז' לכתב התביעה שכנגד (מכתבה של הנתבעת אל התובעת מיום 12.2.02, בו דרשה מהתובעת לפרק את שני העגורנים ולפרקם מאתר הבניה עד ליום
15.2.02), נשלח על ידי הנתבעת רק לאחר שהתובעת דרשה ממנה את התשלום המגיע לה בגין דמי שכירות העגורנים וכאמצעי לחץ על התובעת, ללא כל קשר לתקלות אם היו, בעגורנים.

ח. נספח ח' לכתב התביעה שכנגד (מכתבה של התובעת אל הנתבעת מיום 13.2.02 בו הודיעה התובעת לנתבעת כי היא ממשיכה להפעיל את העגורנים כרגיל), נשלח על ידי התובעת רק לאחר שהנתבעת התחייבה בפני
י מנהל התובעת כי תשלם את כל חוב דמי השכירות של שני העגרונים אשר היה קיים עד לאותה עת.

ט. התובעת מכחישה כי פג תוקף הטסט של עגורן ב' בחודש מרץ 2002, ובכל מקרה מציינת כי הנתבעת היא זו אשר היתה אמורה לדאוג לטסט תקף לשני העגורנים, היות ועל התובעת חלה החובה לדאוג לטסט אך ורק בשעת אספקת העגורנים, כפי שגם עולה מההסכמים שבין הצדדים.

י. הנתבעת מכחישה כי הסכימה על סיום תקופת השכירות של עגורן ב' ביום 8.3.02.

יא. הנתבעת מכחישה את כל הנזקים הנטענים בכתב התביעה שכנגד.
דיון והכרעה.

23. את בירור התובענה הנדונה על שני מרכיבה (תביעה ותביעה שכנגד) נברר באמצעות מענה לשאלות הבאות:

א. האם נחתמו שני הסכמי שכירות עבור שני העגורנים, כטענת התובעת, או שמא רק הסכם שכירות אחד בכתב אודות עגורן א', ואילו אודות עגורן ב' לא נחתם הסכם בכתב.

ב. על מי היתה מוטלת החובה להעביר את עגורן ב' טסט בחודש מרץ 2002.

ג. הסכומים הנתבעים בכתב התביעה הראשי, והאם הוכחו על ידי התובעת.

ד. האם הנתבעת הוכיחה את טענותיה כי סופקו לה ע"י התובעת עגורנים לא תקינים. במסגרת שאלה זו גם נבחן השאלה האם הנתבעת הוכיחה כי רמת התקלות בעגורנים ו/או כמותן חרגה מעל למקובל בעגורנים תקינים אחרים.

ה. בהנחה שהתשובות לשאלות בסעיף קטן ד' לעיל חיוביות, נבחן את שאלת נזקי התובעות והוכחתן, ואת הקשר הסיבתי שלהן למעשיה ו/או מחדליה הנטענים של התובעת. במסגרת שאלה זו גם נבחן את טענת הקיזוז שמעלה הנתבעת בתביעה העיקרית.

24. מענה לחמשת סעיפי השאלות המפורטים בסעיף 23 לעיל, יפתור לנו את התובענה הנדונה על שני מרכיביה.

25. שני הסכמים בכתב לשני עגורנים או שמא הסכם אחד בכתב לעגורן א' בלבד:

א. כאמור, טוענת התובעת בכתב התביעה כי נחתמו שני הסכמים בכתב אודות שני העגורנים, הסכמים אשר אף צורפו כנספח א' לכתב התביעה. לעומתה טוענת הנתבעת כי אך ורק אודות עגורן א' נחתם הסכם בכתב ואילו אודות עגורן ב' לא נחתם כל הסכם בכתב.

ב. לשאלה זו לכאורה נפקות לתקופת השכירות המינימלית של 10 חודשים הנטענת ע"י התובעת. אם כטענת התובעת נחתמו שני הסכמים לשני העגורנים, כי אז לא יכולה להיות מחלוקת, כפי שאין מחלוקת אודות עגורן א', כי גם אודות עגורן ב' הסכימו הצדדים לתקופת שכירות מינימלית של 10 חודשים.
מאידך, אם כטענת הנתבעת לא נחתם הסכם בכתב אודות עגורן ב', וכל שהוסכם אודותיו היה כי דמי השכירות החודשיים ודמי ההרכבה והפירוק יהיו זהים לאלה של עגורן א', כי אז לכאורה לא התחייבה הנתבעת לתקופת שכירות מינימלית אודות עגורן זה.

ג. כאמור אין מחלוקת בין הצדדים כי הסכם השכירות, אשר נושא תאריך 4.7.01, ונחתם ע"י הנתבעת ביום 8.7.01 (צורף כנספח א1 לתצהירי התביעה) מתייחס לעגורן א' (להלן: "הסכם השכירות").
הסכם השכירות מסכם את כל תנאי השכירות של עגורן א', ואף מזהה במדויק את עגורן א' (סעיף 3 להסכם השכירות, בו מצויין כי מדובר בעגורן מסוג e2-23, בגובה 37 מ', בעל זרוע של 45 מ', בעל כושר הרמה בקצה הזרוע של 2,300 ק"ג ושיטת ההרכבה שלו היא בעזרת מנוף עזר).

ד. המסמך השני, אשר צורף כנספח א2 לתצהירי התביעה, ואודותיו היא המחלוקת, נושא כותרת מודפסת בשם "הסכם שכירות" ותאריך 1.7.01. על עמודו הראשון של הסכם זה נרשם בכתב יד "טיוטה מאושרת להדפסת הסכם", ומופיעות בו שתי חתימות שלידן התאריך 3.7.01 (להלן: "הטיוטה").
בטיוטה מופיע תאור העגורן אשר אמור להיות מושכר (סעיף 3), כדלקמן: עגורן מסוג e2-18b, שגובהו 37 מ', בעל זרוע של 45 מ', בעל כושר הרמה של 2,100 ק"ג ושיטת ההרכבה שלו היא שסה.
עגורן זה זהה לחלוטין לעגורן ב' (ואינו זהה לעגורן א' כאמור לעיל).

ה. התובעת מסתמכת, בין היתר, על רישום שני עגורנים שונים בשני המסמכים הנ"ל על מנת להסיק כי הטיוטה היא בעצם ההסכם בכתב שנחתם בין הצדדים אודות עגורן ב'. לטענת התובעת, הסכם השכירות לא יכול להתייחס לעגורן ב' היות ומדובר בסוג מנוף שונה בעל כושר הרמה שונה (סעיף 5 ל- ת/4, תצהיר עדותו הראשית של מר גבי תותרי, מנהל בתובעת).

ו. התובעת גם מסתמכת בנדון על מכתב שנשלח לה ע"י עו"ד תמר גמליאל פרץ מטעם הנתבעת (מכתב מיום 24.6.02 אשר צורף כחלק מנספח ו' לתצהירי התביעה) ובו היא מייחסת בצורה ברורה וחד משמעית (סעיף 2 למכתב) את עגורן ב' לטיוטה, אותה היא מכנה "הסכם", ואת הסכם השכירות לעגורן א'.

ז. מן העבר השני הצהיר מר מיכאל (מיקי) רופא, מנהל פרוייקטים של הנתבעת בעת הרלבנטית (תצהיר עדותו הראשית סומן נ/6), כי הסכם השכירות הודפס בהתבסס על הטיוטה, והוא מתייחס אך ורק לעגורן א' (סעיף 4 ל- נ/6). רק בסוף חודש אוגוסט 2001, ולקראת תחילת עבודות הבניה במגרש 3.11 באתר הבניה, סיכמו הצדדים כי התובעת תספק עגורן נוסף לעבודה במגרש זה, הוא עגורן ב'. סוכם כי דמי השכירות החודשיים ודמי הפירוק וההרכבה של עגורן ב' יהיו זהים לסכומים אשר שולמו בגין עגורן א' עפ"י הסכם השכירות. אולם ההסכמה לא כללה תקופת שכירות מינימלית (ס' 6 ל- נ/6; וכן עדותו עמ' 49 לפרו' ש' 24-25, עמ' 50 לפרו' ש' 3-4).

ח. בחקירתו הנגדית הסביר העד רופא כי שני העגורנים, הן זה שצויין בטיוטה והן זה שצויין בסופו של דבר בהסכם השכירות, הם בעלי כושר טכני זהה ולכן לא היה הבדל מבחינת הנתבעת בין העגורנים (עמ' 49 לפרו' ש' 12; ש' 29-30). היינו - זו הסיבה מדוע הסכימה הנתבעת לרישום סוג עגורן שונה בהסכם השכירות לעומת סוג העגורן אשר נרשם בטיוטה.

ט. באשר למכתבה של עוה"ד תמר גמליאל פרץ מטעם הנתבעת, אשר נשלח אל התובעת ביום 24.6.04 כמפורט לעיל, ובו התייחסה אל הסכם השכירות כמתייחס לעגורן א' ואל הטיוטה כהסכם שכירות נוסף המתייחס לעגורן ב', לא היה לעד רופא הסבר.
הוא ציין בחקירתו הנגדית כי היא לא התייעצה איתו לפני שליחת המכתב, ואף לא היתה נוכחת במעמד חתימת הסכם השכירות. לכן הוא גם לא יכול היה להסביר כיצד היא יודעת שהיו שני הסכמים כפי שרשום במכתבה (עדותו עמ' 50 לפרו' ש' 7-11).

י. נשאל העד רופא מתי, לפי גירסת הנתבעת, נוהל מו"מ אודות עגורן ב', והשיב כי מו"מ אודות עגורן ב' לא התנהל כלל, אלא התנהל מו"מ אך ורק אודות עגורן א', והסכם השכירות נחתם רק אודות עגורן א'. רק בסוף חודש אוגוסט 2001, כשהיה צורך להתחיל בעבודות הבניה במגרש 3.11, סוכם עם התובעת כי תספק עגורן נוסף, הוא עגורן ב', באותם תנאי תשלום כמו עגורן א'.
כשנשאל העד רופא מדוע חיכתה הנתבעת כחודשיים לצורך סיכום תנאי אספקת עגורן ב' והשיב, כי בתקופה זו של כחודשיים, ניהלה הנתבעת מו"מ עם גורמים נוספים המתעסקים בהשכרת עגורנים (עדותו עמ' 49 לפרו' ש' 5-11).

יא. העיד העד רופא כי את ניהול המו"מ אודות עגורן א' אשר הוביל להסכם השכירות, ואת סיכום הדברים אודות עגורן ב', סיכמו עם התובעת, הוא ומנהל הנתבעת מר משה שרשוב (עמ' 49 לפרו' ש' 4-5, ש' 18).
כן ציין העד רופא כי את ההערות בכתב יד שבטיוטה רשמו הוא ומר שרשוב. את המילים "10 חודשים" שנרשמו בעמ' 2 לטיוטה, המתייחסות לתקופת השכירות המינימלית, רשם מר שרשוב בכתב ידו (עמ' 49 לפרו' ש' 20).

יב. כאן המקום לציין כי עד התביעה גבי תותרי העיד בחקירתו כי את הטיוטה תיקן מר משה שרשוב והוא אף חתם עליה (עמ' 27 לפרו' ש' 5-6). היינו אחת החתימות המופיעה בעמוד הראשון של הטיוטה, מעל התאריך הרשום "3.7.01", היא של מנהל הנתבעת מר משה שרשוב (להלן: "שרשוב").

יג. בחנתי בחון היטב את טיעוני הצדדים בנדון, ואף עיינתי היטב בהסכם השכירות ובטיוטה. מסקנתי היא כי מדובר בשני הסכמים שונים, כאשר הסכם השכירות מתייחס לעגורן א' והטיוטה מתייחסת לעגורן ב', כטענת התובעת.
למסקנתי הגעתי מהטעמים הבאים:

1. הסכם השכירות והטיוטה נוקבים בזיהוי מדויק של סוג עגורן, אשר אינו זהה בשניהם. היינו שני המסמכים הנ"ל עוסקים בשני סוגי עגורנים. אמנם העד רופא טען בתצהירו כי שני העגורנים דומים בתכונותיהם ומבחינת הנתבעת לא היה כל הבדל בין השניים (ס' 4 ל- נ/6), אולם מן העבר השני הצהיר מנהל בתובעת מר גבי תותרי כי מדובר על שני עגורנים שונים בעלי כושר הרמה שונה (ס' 5 ל- ת/4). היינו תכונותיהם ומסוגלותם הטכנית אינה זהה.
לכאורה הרישום כפי שהוא בא לידי ביטוי בשני המסמכים הנ"ל מלמד על שני סוגים שונים של עגורנים, כטענת עד התביעה גבי תותרי. לכן, אם היתה רוצה הנתבעת לשכנע את ביהמ"ש כי מדובר בשני עגורנים בעלי תכונות טכניות זהות, היה עליה להציג חוו"ד מומחה בנדון. משלא עשתה כן נטיתי לקבל את עדותו של מר גבי תותרי בנדון אשר מבחינה מקצועית קרוב יותר לענף העגורנים מהעד מיקי רופא.
בכל מקרה הרישום במסמכים תואם את גירסתה של התובעת, והנתבעת לא הוכיחה לי אחרת.

2. מכתבה של עו"ד תמר גמליאל פרץ מיום 24.6.02, המוזכר בסעיף 25(ו) לעיל, תומך גם הוא בצורה ברורה בטענת התובעת כי מדובר בשני הסכמים, כאשר הסכם השכירות מתייחס לעגורן א' והטיוטה לעגורן ב'. עו"ד פרץ שלחה את מכתבה בנדון מטעם הנתבעת. הלוגו של מכתבה הנ"ל נושא את הלוגו של הנתבעת, ובתוך ריבוע קטן רשום "האגף המשפטי". היינו ניתן להסיק ממנו כי עו"ד איתמר גמליאל פרץ היתה עובדת שכירה של הנתבעת באגפה המשפטי. סביר להניח כי כעו"ד במקצועה באגף המשפטי של הנתבעת, ידעה עו"ד פרץ להבדיל בין הסכם, לבין טיוטה של הסכם. משכינתה את הטיוטה כהסכם המתייחס לשכירותו של עגורן ב', כנראה שידיעתה היתה כידיעת התובעת, וכטענתה בתובענה זו, כי סוכם בין הצדדים שהטיוטה תהווה את הסכם השכירות לעגורן ב'.
מסכים אני עם טענת ב"כ התובעת בסיכומיו כי מכתבה זה של עו"ד פרץ מהווה מעין הודאת בעל דין.
כפי שכבר צויין לעיל לעד רופא לא היה כל הסבר לאמור במכתבה הנ"ל של עו"ד פרץ, בו התייחסה בצורה מפורשת לטיוטה, כהסכם שכירות של עגורן ב'.

3. לא סבירה בעיניי עדותו של העד רופא, המצויינת לעיל, כי הנתבעת ניהלה מו"מ אודות עגורן א' בלבד בתחילת חודשי יולי 2001 אשר הוביל לחתימת הסכם השכירות. לאחר מכן, ובמשך כחודשיים, ניהלה מו"מ עם גורמים אחרים בקשר להשכרת עגורן נוסף, ורק בסוף חודש אוגוסט 2001 סיכמה בעל-פה את תנאי השכירות של עגורן ב' עם התובעת.
ההגיון העסקי הבריא, וכך גם הסבירות, גורמים לי להעדיף את גירסת התובעת בנדון, כי המו"מ אודות שני העגורנים נוהל בעת ובעונה אחת בתחילת חודש יולי 2001.
איזה הגיון ואיזו סבירות יש בטענת הנתבעת כי חתמה על הסכם שכירות אודות עגורן א' (ואם חתמה על הסכם שכירות ניתן להניח כי תנאיו נראו לה סבירים ומקובלים), אך הלכה "לרעות בשדות זרים" אודות עגורן ב', אודותיו עלולה היא להשיג תנאי שכירות גרועים יותר?!
יותר מזה - סביר להניח כי גם הנתבעת ידעה כי תוכל להשיג תנאי שכירות טובים יותר מהתובעת אם תנהל מו"מ אודות שני עגורנים בעת ובעונה אחת, מאשר אם תנהל מו"מ אודות עגורן אחד.
כאמור הן הסבירות והן ההגיון הכלכלי גורמים לי להסיק כי צודקת התובעת בגירסתה, שהמו"מ אודות שני העגורנים נוהל בעת ובעונה אחת, כאשר אודות עגורן א' נחתם הסכם השכירות, ואודות עגורן ב' סוכם כי תנאי שכירותו יהיו כמפורט בטיוטה.

4. גם אין הגיון בטענת הנתבעת כי התובעת תוותר על תנאי חשוב בהשכרתו של עגורן ב' והוא תקופת שכירות מינימלית של 10 חודשים, דוגמת התנאי אשר נקבע בהסכם השכירות אודות עגורן א', עליו אין מחלוקת.
מן העבר השני יש לשאול - איזה הגיון יש כי הנתבעת תסכים, בכל הקשור לשכירותו של עגורן ב', לכל תנאי הסכם השכירות שנחתם אודות עגורן א', למעט התנאי של תקופת השכירות המינימלית. העיד מר רופא מפורשות, וציינו את זה לעיל, כי הנתבעת הסכימה לדמי השכירות החודשיים, ולמחירי ההרכבה והפירוק הנקובים בהסכם השכירות, בכל הקשור לשכירותו של עגורן ב', למעט תקופת השכירות המינימלית. העד רופא לא נתן הסבר כלשהו לשאלה מדוע הסכימה התובעת, לגירסתו, להסיר תנאי זה אודות עגורן ב'. תמיהה זו פועלת לחולשת גירסתה של התובעת.

5. מוזר וגם תמוה לי מדוע נמנעה הנתבעת להביא לעדות את מנהלה מר משה שרשוב, אשר גם ניהל מו"מ עם התובעת, והוא זה אשר רשם בטיוטה את הרישום המתייחס לתקופת המינימום של 10 חודשים (כפי שציינו לעיל). עדותו בנקודה זו היתה יכולה להועיל לנתבעת.
ידועה החזקה בפסיקה הקובעת לאמור כי אי-הבאתו של עד רלבנטי מעוררת מדרך הטבע את החשד כי יש דברים בגו, וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה וגורמת לנו להסיק, כי אילו הושמע העד, או היה נחקר בחקירה נגדית, היה בכך כדי לתמוך בגירסת הצד שכנגד (לעניין זה ראה: יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, מהדורה משולבת ומעודכנת, תשס"ד-2003, עמ' 1649).
בהסתמך על חזקה זאת (להלן: "החזקה המשפטית") יש לומר במקרה דנן, כי הימנעותה של הנתבעת מהבאתו לעדות את שרשוב פועלת לחובתה, וגורמת לי להסיק כי היה מעיד לטובת גירסת התובעת בנדון, כי מדובר בשני הסכמים שונים לשני העגורנים.

יד. כאמור 5 הנקודות הנ"ל גורמים לי להסיק כי צודקת התובעת בטענתה כי הטיוטה מהווה הסכם שכירות בפני
עצמה ומתייחסת לעגורן ב'.

טו. לא נעלם מעיניי כי בחקירתו הנגדית העיד העד גבי תותרי כי את הטיוטה התובעת הדפיסה אך הם השאירו אותה במשרדי הנתבעת לתיקון. הנתבעת תיקנה את הטיוטה וזה החוזה נושא תאריך 4.7.01. ציין גם העד תותרי כי מעבר לחוזה הנ"ל מיום 4.7.01 אין חוזה נוסף (עדותו עמ' 23 לפרוט' ש' 14-18).
לכאורה עולה מעדותו של עד התביעה גבי תותרי כי צודקת הנתבעת בטענתה, שהטיוטה והסכם השכירות חד הם ומתייחסים לעגורן א' בלבד. אולם בחקירתו החוזרת נשאל העד גבי תותרי מפורשות "האם ההסכם מתאריך 4.7.01 הוא הדפסה של ההסכם נושא תאריך 1.7.01", והשיב - "שני הסכמים לשני מנופים. לא מדובר בהסכם חדש או מתוקן למנוף אחד" (עמ' 27 לפרו' ש' 3-4).
היינו בחקירתו החוזרת תמך העד גבי תותרי ברורות בגירסת התובעת כי מדובר בשני הסכמים שונים לשני העגורנים, ואין מדובר בהסכם חדש ומתוקן לעגורן א'. אלמלא הבהרת עדותו בנקודה זו בחקירה החוזרת יתכן והיה בעדותו בחקירתו הראשית לתמוך בגירסת הנתבעת. במתכוון אני נוקט במילה "יתכן", כיוון שגם בחקירתו הראשית, על אף דבריו לעיל, דיבר העד גבי תותרי על "הסכמים" (לשון רבים) ולא על "הסכם" (בלשון יחיד). אצטט את דבריו של העד תותרי בנדון במדויק, כדלקמן:
"לשאלתך, האם יש חוזה נוסף בין הצדדים - לא. הם אמרו שאנחנו מדפיסים חוזה ואח"כ שנבוא ונחתום. אני רוצה לציין כי ההסכמים (ההדגשה שלי - ח.ש.) נערכו אצלם במשרד ונחתמו שם אצל משה שרשוב במשרד בחיפה. משה שרשוב זה מנהל בחברה הנתבעת...." (עמ' 23 לפרו' ש' 11-13).
כאמור חקירתו הראשית של העד גבי תותרי בנקודה זו לא היתה ברורה לחלוטין, והוא הבהיר את עצמו בצורה ברורה ומפורשת בחקירתו החוזרת כמפורט לעיל. זו מטרתה של החקירה החוזרת, וב"כ התובעת ניצל חקירה זו בצורה יעילה וטובה להבהרת עדותו של העד תותרי.

טז. מדוע בעצם הסתפקו הצדדים בטיוטה כהסכם שכירות לעגורן ב' ולא ערכו וחתמו על הסכם שכירות, דוגמת הסכם השכירות של עגורן א'?
שאלה זו נשאל עד התביעה גבי תותרי בחקירתו החוזרת והשיב כדלקמן:
"ישבנו אצל משה שרשוב (מנהל הנתבעת - ח.ש.). סיכמנו שהוא יתקן את ההסכם לפי הטיוטה שהוא חתם עליה, וישלח לנו את זה, או שאני אלך אליו לחתום. הלכתי אליו פעם פעמיים שלוש. הוא אמר שזה אותו דבר כמו ההסכם לגבי המנוף הראשון, מה אתה דואג" (עמ' 27 לפרו' ש' 5-9).
תשובתו של העד תותרי לשאלה זו ברורה, ומהימנה עליי. תשובתו מלמדת כי מי שביקשה להסתפק בטיוטה כהסכם שכירות אודות עגורן ב', היתה דווקא הנתבעת. על כן אין לה להלין היום על כך כי לא נחתם הסכם שכירות ברור ומפורש אודות עגורן ב', וגם אין לתת לה להרוויח רווח כלשהו מכך, דוגמת טענתה בדבר העדר הסכמה לתקופת שכירות מינימלית, מהעדר הסכם כזה.

יז. שאלה אחרת היא האם ניתן לראות בטיוטה כהסכם שכירות המחייב את הנתבעת אשר היא חברה בע"מ, כאשר הטיוטה אינה חתומה בעמוד האחרון במקום המיועד לכך, וגם אחת החתימות בעמוד הראשון של הטיוטה, אשר נחזית להיות חתימתו של מנהל הנתבעת מר משה שרשוב (כעדותו של העד גבי תותרי אשר לא הוכחשה ע"י עדי התביעה בצורה ברורה ומפורשת), נחתמה לכאורה על ידו באופן אישי וללא חותמת של החברה הנתבעת.
טענות אלה לא נטענו כלל ע"י הנתבעת ואשאירן בצריך עיון, אם כי אציין כהערת אגב שלעניות דעתי, לא היה בטענות אלה, לו היו נטענות, בכדי לעזור לנתבעת. לשם כך איעזר בקביעותיו של כב' השופט ברק (כתוארו אז) בע.א. 230/80, עמידר חברה להשקעות פיתוח ובניה בע"מ נ' דוד קסטרו, פד"י ל"ה (2), 713, כדלקמן:
1. נטל ההוכחה כי חיובה של חברה מותנה בחתימה בלווית חותמת מוטל על המבקש להסתמך על טענה זו.
במקרה דנן לא נטען וגם לא הוכח ע"י הנתבעת כי חיובה מותנה בחתימה בלווית חותמת.
2. אפילו נחוצה חותמת לקיום החברה, לא נובע מכאן, כי בכל מקרה בו נעדרת חותמת אין מקום לחיוב החברה. מקום שהחברה פעלה עפ"י המסמך, אשר על גביו חתם המנהל ללא החותמת, וראתה בו מסמך מחייב כדין, ניתן לראות בהתנהגותה זו משום אישור בדיעבד של פעילות המנהל.
במקרה דנן כבר קבענו לעיל כי הטיוטה מתייחסת לעגורן ב'. משכך יש לומר כי הנתבעת שכרה את עגורן ב' בהסתמך על הטיוטה, היינו - ראתה בה מסמך מחייב כדין ופעלה על-פיו. משכך יש לומר, כי אישרה בכל מקרה את פעילות מנהלה, מר שרשוב, בחתימתו על הטיוטה.
מבחינתי גם אין כל נפקות לעובדה כי שרשוב חתם על העמוד הראשון של הטיוטה ולאו דווקא בעמוד האחרון, במקום המיועד לכך.

יח. כאמור מסקנתנו היא כי הטיוטה היא הסכם השכירות בכתב של עגורן ב'. משכך הם פני הדברים עולה גם שהנתבעת התחייבה לשכור את עגורן ב' לתקופת שכירות מינימלית של 10 חודשים,כרשום בסעיף 4 לטיוטה.

26. הטסט של עגורן ב'.

א. אחת הנקודות שבמחלוקת בין הצדדים היא - על מי היתה מוטלת החובה להעביר את עגורן ב' בטסט בחודש מרץ 2002.

ב. הנפקות לשאלה זו ברורה. אם חובה זו היתה מוטלת על התובעת והיא לא עמדה בה, כי אז תהא היא בגדר מפרת החוזה, ולנתבעת הזכות לבטל את החוזה וממילא לסיים את תקופת השכירות אף טרם חלוף תקופת השכירות המינימלית הקבועה בטיוטה. מאידך, אם חובה זו מוטלת על הנתבעת והיא לא עמדה בה, כי אז תהא זכאית התובעת לדמי שכירות בכל תקופת השכירות המינימלית, אף אם לא הפיקה הנתבעת כל תועלת מהעגורן לכל אורך תקופת השכירות המינימלית, עקב היותו מושבת בהעדר טסט.

ג. בנקודה זו כל צד מגלגל את הכדור לפתחו של השני. אולם טרם שנדון בכך אתייחס ראשית להכחשתה של התובעת את העובדה כי עגורן ב' היה צריך לעבור טסט בחודש מרץ 2002 (סעיף 24 לכתב ההגנה בתביעה שכנגד).
הכחשתה זו של התובעת לא ברורה לי כיוון שנספח ג' לתצהירי ההגנה, תסקיר בדיקת משרד העבודה את עגורן ב', העניק לו רישוי, או העביר אותו טסט, עד ליום 2.3.02. היינו הטסט של עגורן ב' פג ביום 2.3.02, ומעבר לתאריך זה אסור היה לעבוד עם העגורן, אלא אם כן הוא עבר טסט ומוענק לו רישוי לחצי שנה נוספת מטעם משרד העבודה. מכאן כי צודקת הנתבעת בטענתה שתוקף הטסט של עגורן ב' פג ביום 2.3.02.

ד. כאמור כל צד גילגל את חובת רישוי העגורן או העברתו טסט לחצי שנה נוספת, מתאריך 2.3.02 ואילך, על הצד השני. כל צד נאחז בהוראות הטיוטה. התובעת מפנה לסעיף 5 לטיוטה בו נאמר כדלקמן: "המשכיר יוביל את העגורן על אחריותו לשטח ההקמה, יקים את העגורן לנתונים המוגדרים בהסכם, יכין את העגורן לטסט עפ"י דרישות משרד העבודה, ידאג להעברת טסט וימסור את העגורן לחברה מוכן להפעלה.
במשך תקופת ההסכם ידאג המשכיר לבצע אחזקה שוטפת לעגורן...
המשכיר ידאג לרשיון משרד העבודה עבור הפעלת העגורן, וימציא לחברה את התעודות הדרושות".
התובעת גם מפנה לסעיף 21(ו) לטיוטה המציין כי "החברה תכסה את הוצאות בודק משרד העבודה עבור בדיקות תקופתיות".
התובעת טוענת כי ניתן להסיק משני הסעיפים הנ"ל כי על התובעת מוטלת החובה להעביר את העגורן טסט מיד לאחר הרכבתו ועובר לתחילת פעילותו אצל השוכר, דוגמת הנתבעת דנן. מכאן ואילך החובה להעביר את העגורן טסט נוסף, כעבור חצי שנה, מוטלת על השוכר, היינו הנתבעת. זאת ניתן ללמוד גם מסעיף 21(ו) המטיל את חובת הוצאות הטסט, מן הטסט השני ואילך, על השוכר.

ה. הנתבעת מן העבר השני לומדת מאותם סעיפים בדיוק את ההיפך. היינו סעיף 5 לטיוטה מטיל ברורות את האחריות להעברת העגורן טסט, ולא משנה אם זה טסט ראשון או אם זה טסט שני וכו', על התובעת, כאשר סעיף 21(ו) לטיוטה מציין כי בהוצאות הטסט השני ואילך, ובהוצאות בלבד (להבדיל מאחריות להעביר את העגורן טסט), תישא הנתבעת בלבד.
מציינת גם הנתבעת כי אין לה את הידע ו/או היכולת להעביר את העגורנים טסט. בנדון העיד העד רופא בצורה ברורה ומפורשת כי התובעת היתה צריכה לעשות לעגורן ב' טסט (עמ' 55 לפרו' ש' 15-16). גם נימק העד רופא כי "העגורן הוא ציוד של התובעת, וכמו שכל בעל רכב שיש לו רשיון צריך להעביר אותו טסט, התובעת היתה צריכה לדאוג להעביר את העגורן שלה טסט" (עמוד 56 לפרו' ש' 20-21).
העד רופא אף ציין כי גם לנתבעת יש עגורנים, ומי שמכין אותם מקצועית לטסט היא התובעת, באשר לנתבעת אין את היכולת המקצועית להכין ולהעביר את העגורנים טסט (עמ' 57 לפרו' ש' 6-11).

ו. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים בנקודה זו נוטה אנוכי לקבל, וכך אני קובע, את טיעוניה של הנתבעת. על התובעת היתה מוטלת החובה להעביר את עגורן ב' טסט בחודש מרץ 2002, והנתבעת היתה אמורה לשאת בהוצאות הטסט. למסקנתי זו הגעתי בעיקר מהוראות החוזה אך גם מהגיון טיעוניה של הנתבעת בנקודה זו וסבירותם.
טעמיי הם כדלקמן:

1. עפ"י סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 - "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה...". היינו בראש ובראשונה יש לנסות למצוא את התשובה לשאלה העומדת בפני
נו מתוך הוראות החוזה עצמו.
סעיף 5 לטיוטה עוסק באופן כרונולוגי בשלוש תקופות: תחילת תקופת השכירות (3 שורות ראשונות); מהלך תקופת השכירות (שורות 4-5); תום תקופת השכירות (שורות 6-7).
שורות 8-9 לסעיף 5 לטיוטה חורגות מהסדר הכרונולוגי הנ"ל וקובעות כי: "המשכיר ידאג לרשיון משרד העבודה עבור הפעלת העגורן, וימציא לחברה את התעודות הדרושות". שורות אלה, אשר עוסקות בחובת המשכיר לדאוג לרישוי העגורן או העברתו טסט, אינן עוסקות בטסט הראשון דווקא אלא יותר סביר לייחסם לכל תקופת השכירות, שהרי חובתה של התובעת להעביר את העגורן טסט עובר לתחילת השכירות כבר מופיעה בקטע הראשון (בשלוש השורות הראשונות) המתייחס באופן כרונולוגי לתחילת תקופת השכירות.
לשון אחרת משורות 8-9 לסעיף 5 לטיוטה ניתן להסיק בסבירות ראויה כי על התובעת מוטלת החובה להעביר את העגורנים טסט תמיד, ולאו דווקא את הטסט הראשון עובר לתחילת השכירות. אולם בהוצאות העברת הטסט השני ואילך תישא הנתבעת, כשוכרת, מכח הוראת סעיף 21(ו) לטיוטה. ודוק - חובתה של הנתבעת היא לשאת בהוצאות הטסט (השני ואילך), אך לא לדאוג להעביר העגורן טסט, באשר החובה לכך מוטלת על התובעת.

2. המסקנה כי על התובעת מוטלת החובה בכל מקרה להעביר את העגורן טסט, ולא רק את הטסט הראשון עובר לתחילת השכירות, גם סבירה והגיונית מעצם היותה של התובעת הבעלים של עגורן ב' והתחיבותה בסעיף 5 לטיוטה כי "במשך תקופת ההסכם ידאג המשכיר לבצע אחזקה שוטפת (המילה "מונעת" נמחקה בטיוטה - ח.ש.) לעגורן...".
הגיוני וגם סביר כי החובה להעביר את העגורן טסט מוטלת על מי שהוא בעליו אשר גם מבצע בו פעולות אחזקה שוטפות במסגרת השכרתו.
צדק העד רופא כשנתן את הדוגמא המתבקשת כי בעל רכב הוא זה שצריך לדאוג להעבירו טסט. כך צריך להיות גם במקרה דנן, ועל התובעת, כבעלים של עגורן ב', מוטלת החובה להעבירו טסט לכל אורך תקופת השכירות.

3. היה ולא שיכנעתי בשני טעמיי דלעיל, כי אז יש לומר שאת החוזה ניתן לפחות לפרש בנקודה זו בצורה דו משמעית. היות ובמקרה דנן התובעת היא זו שניסחה את הטיוטה (עדותו של עד התביעה גבי תותרי - עמ' 23 לפרו' ש' 14-15), יש להפעיל את הכלל של פירוש חוזה נגד המנסח, באופן שיועדף הפירוש שהוא פחות נוח למנסח, התובעת במקרה דנן (ראה בנדון: ג. שלו, דיני חוזים, מהדורה שניה, עמ' 312).
לאור כלל זה יש להעדיף את הפרשנות המצדדת בעמדתה של הנתבעת בנקודה זו.

4. גם שוכנעתי מעדותו של העד רופא המצויינת לעיל כי לנתבעת אין ולא היתה היכולת המקצועית להעביר את העגורן טסט, ואף את עגורניה שלה היתה התובעת דואגת להעברת טסט. משכך - לא סביר בעיני כי תיטול הנתבעת על עצמה בטיוטה את החובה לדאוג להעברת עגורן ב' טסט.
ז. מה המשמעות האופרטיבית של מסקנתי זו?
טוענת התובעת כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום דמי שכירות לעגורן לכל תקופת השכירות המינימלית (10 חודשים), היינו עד ליום 30.6.02, הגם שהעגורן כבר לא היה שמיש החל מיום 2.3.02 ואילך, מועד בו תם לו הטסט.
מאידך טוענת הנתבעת כי אין לחייב אותה בדמי שכירות עגורן ב' החל מהיום בו תם הטסט, על אף שתקופת השכירות המינימלית של 10 חודשים שנקבעה בטיוטה, טרם חלפה. ליתר דיוק הצהיר העד רופא כי הוסכם בין התובעת והנתבעת כי תקופת השכירות של עגורן ב' תסתיים ביום 8.3.02 (ס' 16 ל- נ/6), סמוך לאחר תום הטסט של עגורן ב'.

ח. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים בשאלה זו סבורני כי הדין עם הנתבעת, ואין עליה חובה לשלם דמי שכירות אודות עגורן ב' מעבר לתאריך 8.3.02. למסקנתי זו הגעתי ללא קשר לטענת התקלות בעגורן ב' הנטענות ע"י הנתבעת כלפי התובעת.
טעמיי למסקנתי זו הם כדלקמן:

1. השתכנעתי יותר מראיות ההגנה כי תקופת השכירות של עגורן ב' הסתיימה ביום 8.3.02, בהסכמת שני הצדדים.
נספח ט' המצוטט לעיל מציין במפורש כי תקופת השכירות של עגורן ב' תסתיים ביום 8.3.02 "בהתאם לסיכום בינינו", היינו בהתאם לסיכום שבין מר מיכאל רופא מטעם הנתבעת ובין מר גבי תותרי מטעם התובעת.
מר גבי תותרי נשאל אודות המסמך הנ"ל, אך מעבר להכחשתו את העובדה כי סוכם בין הצדדים שתקופת השכירות תסתיים ביום 8.3.02, לא הציג כל מסמך אחר אשר נשלח מאת התובעת אל הנתבעת בתגובה למסמך זה. כל שציין בעדותו היה כי בתגובה למכתב זה נסע למשרדיה של הנתבעת בחיפה, ושם סוכם כי הצדדים ימשיכו לעבוד (עמ' 24 לפרו' שורות 3-7).
עדותו זו של העד תותרי לא נראית לי, כיוון שביום 12.3.02 נשלח אליו מכתב נוסף מטעם הנתבעת (השולח הפעם היה מר אריה שליט), ובמכתב זה צויין כי "בהמשך להודעתנו מהשבוע שעבר (כשהכוונה כך יש להניח היא לנספח ט' - ח.ש.), הננו להודיעכם כי העגורן (כשכוונה היא לעגורן ב' כפי שגם מצויין "בנדון" למכתב - ח.ש.) יפורק מחר באתר. חלקיו יונחו בצידי המגרש. לידיעתם ולטיפולכם".
גם על מכתב זה (אשר צורף כנספח י1 לתצהירו של מר מיקי רופא) לא טרח מר גבי תותרי או מישהו אחר מטעם התובעת להגיב בכתב, הגם שתוכנו עומד לכאורה בסתירה ברורה לסיכום הדברים אשר הושג כביכול בין התובעת לנתבעת על המשך העבודה לאחר שליחתו של המכתב נספח ט', כפי שהעיד על כך העד תותרי כמפורט לעיל.
כשנשאל העד גבי תותרי מדוע לא הגיבה התובעת בכתב על מכתב זה (נספח י1), השיב: "אנחנו הגבנו פנים לפנים... אצלם ניירות זה לא עוזר..." (עמ' 24 לפרו' ש' 10-11).
תשובתו זו של העד גבי תותרי לא נראית לי סבירה בנסיבות העניין. הייתי מצפה מהתובעת, וכך סביר בעיניי כי היה סביר לעשות. אם סוכם בעל-פה בינה ובין הנתבעת לאחר שליחת המכתב נספח ט' ביום 7.3.02, ששכירות העגורנים תימשך, ולאחר מכן נתקבל המכתב נספח
י1 בתאריך 12.3.02 (5 ימים בלבד לאחר תאריך המכתב נספח ט'), המודיע על כי העגורן יפורק למחרת היום, היינו ביום 13.3.02, סביר היה כי תגיב במכתב תגובה חריף אשר יעמיד את הנתבעת על אי עמידתה בסיכום שהושג לאחר המכתב נשוא נספח ט'.
משלא הוצג לי כל מכתב כזה ו/או כל מכתב אחר השולל את ההסכמה המופיעה בנספח ט' לתצהירו של מר מיקי רופא, מקבל אני את הגירסה שהציגה הנתבעת כי נספח ט' שיקף את המוסכם בין הצדדים. היינו הצדדים הסכימו כי הסכם השכירות של עגורן ב' יסתיים ביום 8.3.02.

2. כאמור קבעתי לעיל כי החובה להעברת עגורן ב' טסט בחודש מרץ 2002 היתה מוטלת על התובעת, אך התובעת חשבה אחרת ולכן גם לא דאגה להעברת עגורן ב' טסט.
העיד העד רופא כי "הקש ששבר את גב הגמל" וגרם לנתבעת להפסיק את שכירותו של עגורן ב' היה אי העברתו טסט ע"י התובעת בחודש מרץ 2002. בלשונו: "השיא הגיע כשעגורן ב' עמד ללא טסט... במידה והיה עובר טסט יתכן והיה ממשיך לעבוד באתר" (עמ' 56 לפרו' ש' 18 ו- 29). לשון אחרת - על אף התקלות בעגורן זה כטענת הנתבעת, לא שללה היא את אפשרות המשך שכירותו ובלבד שהתובעת היתה דואגת להעברתו טסט. משלא דאגה התובעת להעברת עגורן ב' טסט, עמד הוא מושבת וללא שימוש, כפי שאף העיד על כך עד ההגנה מר אריה שליט (אחראי צמ"ה ולוגיסטיקה, לרבות מנופים ועגורנים, אצל הנתבעת במועדים הרלבנטים לתובענה זו). עד זה העיד כי ממועד סיומו של הטסט של עגורן ב', עמד הוא ללא שימוש במגרש 3.11 ואסור היה להשתמש בו (עמ' 47 לפרו' ש' 23-25).
משלא מילאה הנתבעת אחר חובתה החוזית להעביר את עגורן ב' טסט, היתה רשאית הנתבעת לבטל את חוזה השכירות אודות עגורן ב' (אותו כינינו הטיוטה).
האם אכן ביטלה הנתבעת את חוזה השכירות? לטעמי התשובה חיובית ואסמכתא לכך מצויה בנספח ט' לתצהירי ההגנה.
נספח ט' לתצהירי ההגנה הוא מכתב שנשלח ביום 7.3.02 מאת הנתבעת (ע"י מר מיקי רופא) אל התובעת (לידי מר גבי תותרי), ובו נרשם כדלקמן:
"בהתאם לסיכום בינינו הנכם נדרשים לפרק את העגורן אותו אנו שוכרים מכם במגרש 3.11 (עגורן ב' - ח.ש.)... תקופת השכירות תסתיים ביום ו' 8.3.2002".
כאמור הצדדים חלוקים בשאלה האם מסמך זה מלמד על הסכמה שהיתה בין הצדדים כי תקופת השכירות של עגורן ב' תסתיים ביום 8.3.02 (כגירסת הנתבעת), או שמא מדובר על החלטה חד צדדית של הנתבעת אשר מנסה להראותה כהחלטה מוסכמת (כטענת התובעת). אנוכי סבור, כמפורט לעיל, כי מסמך זה מלמד על הסכמה לקיצור תקופת השכירות. אולם אם אני טועה בכך, כי אז ניתן לומר שיש לראות בנספח ט' הנ"ל הודעת ביטול ההסכם (הטיוטה) מצד הנתבעת, אותה היתה זכאית לשלוח לאור הפרתה של התובעת את הסכם השכירות, בכך שלא העבירה את עגורן טסט בחודש מרץ 2002, הודעה אשר נשלחה כדין ומכוחה בוטל החוזה (הטיוטה) כדין החל מיום 8.3.02.

ט. לסיכום נקודה זו נאמר כי על אף תקופת המינימום הקבועה בטיוטה לשכירותו של עגורן ב' (10 חודשים), הסכימו הצדדים על קיצור תקופת שכירותו של עגורן ב' ליום 8.3.02.

27. סכומי התביעה הראשית.

א. כפי שכבר ציינו בסעיף 11 לעיל, תובעת התובעת בתובענה זו מהנתבעת סך קרן של 304,234 ₪, לפי פירוט שגם נרשם בסעיף הנ"ל.
נבחן כעת את סכומי התביעה והוכחתם, בהתעלם מטענות הנתבעת אודות ליקויים אשר היו קיימים בעגורנים, אשר לטענתה שוללים את זכאותה של התובעת לדמי שכירות.

ב. טרם שנבחן את סכומי התביעה נציין את העלויות הכספיות הכרוכות בהשכרת העגורנים עפ"י הסכם השכירות והטיוטה, כאשר הסכומים או המחירים הנקובים בהם זהים (גם אליבא דהנתבעת עלויות השכירות של עגורן ב' זהות לעלויות השכירות של עגורן א' כפי שבא הדבר לידי ביטוי בהסכם השכירות).

ג. עלויות השכירות של העגורנים (כל אחד בנפרד) הן כדלקמן (ס' 18 להסכם השכירות וס' 20 לטיוטה):
1. הובלה והרכבה - 6,000 דולר + מע"מ.
2. פירוק והחזרה של העגורן - 6,000 דולר + מע"מ.
3. דמי שכירות חודשיים - 2,800 דולר + מע"מ.

ד. המחירים צמודים לדולר היציג של ארה"ב במועד סיום חודש השכירות (סעיף 19(א) לחוזה השכירות וסעיף 21(א) לטיוטה).

ה. התובעת מציינת כי דמי ההובלה, ההרכבה ודמי השכירות עד לחודש אוקטובר 2001 שולמו על כל אחד מהעגורנים. על כן חוב דמי השכירות של הנתבעת אל התובעת בגין שכירות העגורנים היא מחודש נובמבר 2001 ואילך (ס' 7+13 ל- ת/4 - תצהירו של מר גבי תותרי).

היות והנתבעת לא סתרה את הנתון העובדתי האמור לעיל, כי לא שילמה דמי שכירות על מי מהעגורנים החל מחודש נובמבר 2001 ואילך, אני קובע כי נתון זה הוכח לי ע"י התובעת. היינו - חוב הנתבעת אל התובעת בעבור דמי שכירות העגורנים הוא מחודש נובמבר 2001 ואילך, בתקופות שאפרט להלן.

ו. את פירוט סכומי התביעה ומהותם ציינו בקצרה בסעיף 11 לעיל.
ראוי לציין כי לא ראיתי בכתב ההגנה, וגם לא בסיכומי הנתבעת, הכחשה פרטנית של סכומי התביעה ומהותם, מעבר להכחשה הכללית וטענת קיזוז עקב נזקים שנגרמו לנתבעת כתוצאה ממעשיה ו/או מחדליה של התובעת, בכך שסיפקה לנתבעת עגורנים לא תקינים ומרובי תקלות.

ז. כעת נבדוק את סכומי התביעה הנתבעים, ונכריע בשאלה האם סכומי תביעה אלה הוכחו (במלואם או בחלקם).

ח. תובעת התובעת סך של 208,529 ₪ כסכום קרן של דמי השכירות בעבור השכרת עגורן א' עד לתאריך 23.7.02, מועד בו פורק עגורן א' עפ"י הסכמת הצדדים, והשכרת עגורן ב' עד לסוף חודש מרץ 2002 (סעיף 13.1 + 13.5 ל- ת/4 - תצהיר עדותו הראשית של מר גבי תותרי).
אודות עגורן א' אין מחלוקת בין הצדדים כי שכירותו הסתיימה עם פירוקו בחודש יולי 2002 (סעיף 11 לסיכומי התובעת). לא מצאתי הכחשה ברורה בכתבי הטענות ו/או בראיות ו/או בסיכומי ההגנה, את טענת התובעת כי תקופת השכירות של עגורן א' הסתיימה בהסכמה ביום 23.7.02.
מכאן כי לכאורה זכאית התובעת לדמי שכירות בעבור עגורן א', מחודש נובמבר 2001 ועד לתאריך 23.7.02.
אודות עגורן ב' כבר קבענו לעיל כי סוכם בין הצדדים שתקופת שכירותו תסתיים ביום 8.3.02. על כן לכאורה זכאית התובעת לדמי שכירות בעבורו מחודש נובמבר 2001 ועד ליום 8.3.02 בלבד, סה"כ 4 חודשים ו- 8 ימים.
כפי שציינו לעיל דמי השכירות החודשיים המוסכמים בעבור כל אחד מהעגורנים הינו סך של 2,800 דולר בצירוף מע"מ אשר היו צריכים להיות משולמים לפי השער היציג הידוע במועד סיום כל חודש שכירות.

חישוב סכום קרן מלמד כי קרן חוב דמי השכירות הלכאורי, של הנתבעת אל התובעת בתקופה זו, הינו סך של 167,083 ₪ בצירוף מע"מ, לפי פירוט כדלקמן:

1. בחודש נובמבר 2001 זכאית התובעת לכאורה לקבל דמי שכירות בעבור שני עגורנים בשיעור כולל של 5,600 דולר בצירוף מע"מ. היות והשער היציג של הדולר ביום 30.11.01 היה 4.233, על כן סכום קרן החוב הלכאורי בתקופה זו הינו סך של 23,705 ₪ בצירוף מע"מ.

2. בחודש דצמבר 2001 זכאית התובעת לכאורה לקבל דמי שכירות בעבור שני עגורנים בשיעור כולל של 5,600 דולר בצירוף מע"מ. היות והשער היציג של הדולר ביום 31.12.01 היה 4.416, על כן סכום קרן החוב הלכאורי בתקופה זו הינו סך של 24,730 ₪ בצירוף מע"מ.

3. בחודש ינואר 2002 זכאית התובעת לכאורה לקבל דמי שכירות בעבור שני עגורנים בשיעור כולל של 5,600 דולר בצירוף מע"מ. היות והשער היציג של הדולר ביום 30.1.02 היה 4.602, על כן סכום קרן החוב הלכאורי בתקופה זו הינו סך של 25,771 ₪ בצירוף מע"מ.

4. בחודש פברואר 2002 זכאית התובעת לכאורה לקבל דמי שכירות בעבור שני עגורנים בשיעור כולל של 5,600 דולר בצירוף מע"מ. היות והשער היציג של הדולר ביום 28.2.02 היה 4.623, על כן סכום קרן החוב הלכאורי בתקופה זו הינו סך של 25,889 ₪ בצירוף מע"מ.

5. בחודש מרץ 2002 זכאית התובעת לכאורה לקבל דמי שכירות בעבור עגורן א' בשיעור של 2,800 דולר בצירוף מע"מ. היות והשער היציג של הדולר ביום 31.3.02 היה 4.668, על כן סכום קרן החוב הלכאורי בתקופה זו הינו סך של 13,070 ₪ בצירוף מע"מ.

6. בחודש מרץ 2002 זכאית התובעת לקבל לכאורה דמי שכירות בעבור עגורן ב' ל- 8 ימים בלבד, אשר עפ"י ערך יחסי הינם שווה ערך ל- 720 דולר בצירוף מע"מ. היות והשער היציג של הדולר ביום 31.3.02 היה 4.668, על כן סכום קרן החוב הלכאורי בתקופה זו הינו סך של 3,361 ₪ בצירוף מע"מ.

7. בחודש אפריל 2002 זכאית התובעת לכאורה לקבל דמי שכירות בעבור עגורן א' בשיעור של 2,800 דולר בצירוף מע"מ. היות והשער היציג של הדולר ביום 30.4.02 היה 4.893, על כן סכום קרן החוב הלכאורי בתקופה זו הינו סך של 13,700 ₪ בצירוף מע"מ.

8. בחודש מאי 2002 זכאית התובעת לכאורה לקבל דמי שכירות בעבור עגורן א' בשיעור של 2,800 דולר בצירוף מע"מ. היות והשער היציג של הדולר ביום 31.5.02 היה 4.916, על כן סכום קרן החוב הלכאורי בתקופה זו הינו סך של 13,765 ₪ בצירוף מע"מ.

9. בחודש יוני 2002 זכאית התובעת לכאורה לקבל דמי שכירות בעבור עגורן א' בשיעור של 2,800 דולר בצירוף מע"מ. היות והשער היציג של הדולר ביום 30.6.02 היה 4.769, על כן סכום קרן החוב הלכאורי בתקופה זו הינו סך של 13,353 ₪ בצירוף מע"מ.

10. בחודש יולי 2002 זכאית התובעת לכאורה לקבל דמי שכירות בעבור עגורן א', ל- 23 ימים בלבד. הערך היחסי של 23 ימי שכירות (מתוך דמי השכירות החודשיים) הינו סך של 2,077 דולר בצירוף מע"מ. היות והשער היציג של הדולר ביום 31.7.02 היה 4.689, על כן סכום קרן החוב הלכאורי בתקופה זו הינו סך של 9,739 ₪ בצירוף מע"מ.

כאמור, בגין שכירות שני העגורונים, לתקופה שמחודש נובמבר 2001 ועד ליום 23.7.02, על-פי המפורט לעיל, זכאית לכאורה התובעת לקבל מהנתבעת סכום קרן של 167,083 ₪ בצירוף מע"מ.
במידה ונגיע למסקנה בהמשך, לאחר שנדון בטענות ההגנה של הנתבעת, כי התובעת זכאית לסכום זה, כי אז נורה לשם הפשטות, כי סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה הנ"ל, היינו החל מיום 15.3.02 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ט. תובעת גם התובעת סך של 3,000 דולר עבור העמסת והובלת עגורן ב' אשר פורק ע"י הנתבעת (סעיף 13.2 ל-ת/4).
כאמור לעיל, זכאית היתה התובעת לקבל בעבור פירוק והחזרה של כל עגורן סך של 6,000 דולר בצירוף מע"מ. היות ובסופו של ענין עגורן ב' פורק ע"י הנתבעת, דורשת התובעת מחצית מהסכום הנ"ל בעבור העמסה והובלה בלבד של עגורן ב'.
כאמור לעיל, הגעתי למסקנה כי תקופת השכירות של עגורן ב' הסתיימה בהסכמה ביום 8.3.02. מסקנתי זו התבססה בין היתר על נספח ט' לתצהירי ההגנה. בנספח זה, בו סוכם על קיצור תקופת השכירות, וגם במכתבים נוספים ששלחה הנתבעת אל התובעת אודות עגורן ב' ובהם ביקשה את פירוקו ולקיחתו של עגורן ב' מהאתר (נספחים י1 עד י3), לא הסתייגה הנתבעת מחובתה החוזית על פי הטיוטה לשלם בעבור פירוק ופינוי העגורן מאתר הבניה.
משכך, לכאורה, זכאית התובעת לתשלום בעבור העמסת והובלת העגורן מאתר הבניה לאחר פירוקו ע"י הנתבעת.
היות ופירוק העגורן נעשה כאמור ע"י הנתבעת, סביר בעיני לחייבה, כתביעת התובעת, במחצית מהסכום (אשר במלואו הוא 6,000 דולר בצירוף מע"מ) אשר נקבע בטיוטה כמחיר לפירוק והובלה.
על כן אני קובע כי זכאית התובעת לסך הנתבע בנדון בשיעור של 3,000 דולר בצירוף מע"מ.
היות ועגורן ב' פונה מהאתר ביום 27.3.02 (עדותו של גבי תותרי-עמוד 24 לפרוטוקול, ש' 22), כי אז זכאית התובעת להפרשי הצמדה וריבית החל מיום 31.3.02.
השער היציג של הדולר ביום 31.3.02 היה 4.668. מכאן כי סך של 3,000 דולר בערכים שקליים לתאריך זה הינם סך של 14,004 ₪.
על כן יש לומר כי לכאורה זכאית התובעת לקבל מהנתבעת, בעבור העמסת והובלת עגורן ב' מאתר הבניה לאחר פירוקו ע"י הנתבעת, סך של 14,004 ₪ בצירוף מע"מ כדין. אם בהמשך, לאחר שנדון בטענות ההגנה של הנתבעת, נגיע למסקנה כי זכאית התובעת באופן החלטי לסכום זה, ישא הוא הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 31.3.02 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

י. התובעת גם תבעה סך של 48,602 ₪ דמי שכירות עבור עגורן ב' לחודשים אפריל עד יוני 2002, להשלמת תקופת השכירות המינימלית על פי הטיוטה (סעיף 13.3 ל-ת/4).
היות וכאמור הגענו למסקנה כי שכירות עגורן ב' הסתיימה ביום 8.3.02, ממילא אין התובעת זכאית לדמי שכירות מעבר לתקופה הנ"ל, הגם שקצרה היא מתקופת השכירות המינימלית על פי הטיוטה.

יא. התובעת תובעת גם סך של 6,000 דולר, עבור פירוק והובלת עגורן א' ע"י התובעת.
תביעתה זו של התובעת מתבססת על ההסכמות החוזיות שבין הצדדים הקשורות להשכרת עגורן א', ולכאורה היא זכאית לסכום זה, בצירוף מע"מ כדין.
כפי שציינו לעיל עגורן א' פורק ופונה מאתר הבניה ביום 23.7.02, ועל כן היא זכאית לתשלום בעבורו בסוף חודש יולי 2002.
השער היציג של הדולר ביום 31.7.02 היה 4.689. על כן 6,000 דולר הינם שווה ערך של 28,134 ₪. סכום זה, במידה וטענות ההגנה של הנתבעת תידחנה, זכאית לקבל התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 31.7.02, ובצירוף מע"מ כדין.

28. טענות הנתבעת בכתב הגנתה.

א. כאמור, בכתב ההגנה לא מצאתי הכחשה מפורשת של חישובי סכומי התביעה המפורטים בה ו/או הצבעה על טעות חשבונאית בהם.
הנתבעת בכתב הגנתה, כפי שפירטנו בסעיפים 13-14 לעיל, מכחישה בעיקר את עצם זכאותה של התובעת לדמי שכירות ו/או תשלום אחר כלשהו הנובע מהשכרת העגורנים, וזאת כיוון שלטענתה סופקו לה עגורנים לא תקינים, אשר רמת התקלות בהם חורגת מהסביר, ועקב כך נגרמו לה נזקים ו/או הפסדים כספיים אותם היא מפרטת בכתב ההגנה, ואותם מבקשת היא לקזז מסכום התביעה.
הנתבעת גם מוסיפה כי התובעת לא עמדה בהתחיבויותיה החוזיות, ולא נתנה לה שירות אחזקה שוטף ו/או תיקונים שוטפים ו/או נחוצים תוך זמן סביר.

על כן יש לבחון את השאלה, האם הנתבעת הוכיחה את טענותיה כי סופקו לה עגורנים לא תקינים. במסגרת שאלה זו גם נבחן את השאלה האם הנתבעת הוכיחה כי רמת התקלות בעגורנים ו/או כמותן חרגה מהמקובל בעגורנים תקינים אחרים. במסגרת זו גם נבחן את השאלה האם הנתבעת הוכיחה כי התובעת לא סיפקה לנתבעת אחזקה שוטפת ו/או שירות תיקוני תקלות של העגורנים תוך זמן סביר מרגע שנודע לה עליהם.

ב. השאלה המרכזית היא כאמור - האם הצליחה הנתבעת להוכיח כי רמת התקלות בעגורנים שסופקו לה ע"י התובעת ו/או כמותן, חרגה מעל למקובל בעגורנים תקינים אחרים.
התובעת דוחה מכל וכל את טענות הנתבעת בנדון, וטוענת כי סיפקה לנתבעת עגורנים תקינים, ובעלי רמת תקלות, אם בכלל, סבירה ומקובלת בעגורנים תקינים דומים.

ג. 1. לכאורה תשובה לשאלה זו ניתן למצוא בפנקסי העגורנים, אשר מכח
הדין היו צריכים להתנהל אודות כל עגורן בכל ימי עבודתו או שהייתו בחזקת הנתבעת. בפנקסים אלה היו צריכים להרשם כל התקלות, מכל סוג שהוא, בין אם חשמליות ובין אם מיכאניות, אשר ארעו בעגורנים בתקופת השכירות.
העד מוריס תותרי, מנהל בתובעת, הגיש תצהיר עדות ראשית משלים ביום 9.12.03 (סומן ת/2), ובו ציין כי בפנקס העגורן יש לרשום את כל התקלות מכל סוג שהוא, בין אם הן תקלות מיכאניות ובין אם הן תקלות חשמליות (ס' 4 ל- ת/2).

2. העד מוריס תותרי גם צירף לתצהירו העתק דף הוראות כלליות של משרד העבודה המתייחס לניהול פנקס עגורן (להלן: "דף ההוראות").

3. סעיף 1 לדף ההוראות קובע כי "פנקס העגורן ינוהל במקום בו מוצג העגורן או נמצא לשם הצבתו; בבניה מוטלת החובה לניהולו על מבצע הבניה".

על כן יש לומר כי בתקופת השכירות של העגורנים חלה על הנתבעת החובה לנהל את פנקס העגורן.

4. עפ"י סעיפים 7-8 לדף ההוראות חייב העגורנאי לבצע ביקורת יומית וביקורת שבועית לעגורן, ולרשום את הפגמים שמצא בביקורות אלה וכן הצורך בפעולת תחזוקה כלשהי. העגורנאי גם צריך לרשום בפנקס כל פגם או צורך בפעולות תחזוקה שנודעו לו, שלא עקב הביקורת היומית או השבועית.
מכאן עולה כי כל תקלה, בין אם היא מיכאנית ובין אם היא חשמלית, או כל פגם שהוא בעגורן, צריכה להירשם בפנקס העגורן. זאת בניגוד לדעתו של מר אבי מרקוביץ, עגורנאי מטעם הנתבעת אשר הפעיל, בין היתר, את העגורנים נשוא תובענה זו. עד ההגנה מרקוביץ הצהיר בתצהיר עדותו הראשית (נ/3) כי נהוג לרשום בפנקס העגורן אך ורק תקלות מכאניות ולא תקלות חשמליות (ס' 9 לתצהירו). דעתו זו של העגורנאי מרקוביץ תמוהה בעיניי, במיוחד כשהודה בחקירתו הנגדית, שגם תקלה חשמלית עלולה להשבית את העגורן (עמ' 37 לפרו' ש' 13-20). אם כך - מדוע סבור הוא שלא צריך לרשום תקלה חשמלית בפנקס העגורן?!

5. כאמור דעתי אינה כדעתו של עד ההגנה מרקוביץ, אלא כדעתה של התובעת, כי כל תקלה (חשמלית ו/או מיכאנית) או פגם אחר בעגורנים בתקופת השכירות, צריכים היו להרשם בפנקסי העגורן ע"י העגורנאי אשר הפעיל את העגורן מטעם הנתבעת.
חיזוק למסקנתי זו גם קיבלתי מעדותו של עד תביעה מס' 2 מר סלמאן אבו ראס, אודותיו אין מחלוקת בין הצדדים כי הפעיל את שני העגורנים הנדונים בתקופות השכירות מטעם הנתבעת (עמ' 11 לפרו' ש' 13). עד זה, תמך תחילה בדעתו של עד ההגנה מר מרקוביץ, כי יש צורך לרשום בפקנס העגורן רק תקלות מכאניות ולא חשמליות. אולם בהמשך עדותו בחקירתו הראשית תיקן את דבריו וציין כי יש צורך לרשום גם תקלות חשמליות בפנקס העגורן, אולם היות והוא אישית איננו מבין בחשמל אז הוא לא היה רושם תקלות כאלו, אך אם היה מבין היה רושם (עמ' 12 לפרו' ש' 5-20).
עד זה גם הוסיף כי "בקורס של משרד העבודה לא אמרו לנו שלא לרשום ביומן תקלות חשמליות. בקורס אמרו לנו שאנחנו צריכים לרשום כל בעיה בעגורן" (עמ' 12 לפרו' ש'22-23).
היינו - גם לפי עדותו של עד זה, כל תקלה, חשמלית או מכאנית או אחרת, צריכה היתה להרשם בפנקס העגורן, כהוראות משרד העבודה.

6. במקרה דנן לא הציגה הנתבעת את פנקסי העגורנים בתואנה כי אלה אינם בידיה. אולם, ציינה הנתבעת כי, פנקס יומן א' מצוי בידי התובעת ואילו פנקס עגורן ב' יתכן ונמצא בידי התובעת (בנדון ראה תצהיר עדותו הראשית של עד ההגנה מרקוביץ, נ/3, סעיף 9).

7. יודגש כי העד מרקוביץ ציין כבר מראש כי לא רשם את כל התקלות החשמליות בעגורנים אלא רק את המכאניות (סעיף 9 ל- נ/3), דבר שכאמור נעשה שלא כדין ובניגוד להוראות משרד העבודה. אך ציין העד מרקוביץ כי מעבר לכך "לכל אורך התקופה בה פעלו העגורנים באתר נוהל תיק עגורן מסודר" (סעיף 9 ל- נ/3).
אם כן תמהה אנוכי - מדוע לא טרחה הנתבעת לשמור את יומני העגורנים בידיה או לפחות על העתקם?! הרי אין לך ראייה טובה מהם להוכחת תקלות מרובות בעגורנים, אשר אמורות היו להרשם בפנקסי העגורנים בתקופות השכירות שלהם.
אם תימצי לומר כי הנתבעת החזירה העגורנים לתובעת עם הפנקסים, כיוון שלא שיערה שיפרוץ סכסוך כספי ביניהם שיוביל לתובענה זו, ולכן גם לא שמרה את הפנקסים ו/או העתקים בידיה, - הרי ראיות כל הצדדים בתובענה זו מלמדות כי הסכסוך פרץ בין הצדדים בתוך תקופות השכירות, והיה ידוע לשני הצדדים כי פניהם למאבק משפטי. גם מועד הגשת תובענה זו, בתאריך 22.7.02, עובר לפירוק עגורן א', מלמד על כך. משכך נותרת התמיהה על כנה - הכיצד לא טרחה הנתבעת לשמור את פנקסי העגורנים או לפחות צילום מהם בידיה, להוכחת טענתה המרכזית בכתב הגנתה (ובתובענה שכנגד), אודות ריבוי תקלות בעגורנים בתקופות שכירותם.

8. התובעת, בהגינותה, הודתה כי פנקס עגורן א' מצוי בידיה, וחשפה אותו בצירופו כנספח ח' לתצהירי מנהליה ה"ה מוריס וגבי תותרי (ת/1, ת/4). אולם אודות פנקס עגורן ב' מתעקשת התובעת כי לא הוחזר לידיה עם העגורן (סעיף 22 ל- ת/1).

9. עיון בפנקס עגורן א' מלמד, כפי שטוען עד התביעה מוריס תותרי בתצהירו (סעיף 22 ל- ת/1) כי אין בו איזכור תקלות רבות, כתיאור הנתבעת בכתב הגנתה ובתביעה שכנגד. רשומים בו כ- 5 תקלות בלבד, אשר תוקנו, לטענת העד מוריס תותרי, ע"י התובעת.

10. העד מוריס תותרי גם מציין בסעיף 22 לתצהירו ת/1, כי מפנקס עגורן א' עולה, בניגוד לטענות הנתבעת, כי עגורן זה עבד כל יום בתקופת השכירות, ולא הושבת ולו אף יום אחד.
בבדיקה שערכתי, תוך השוואת פנקס עגורן א' עם טבלת ימי השבתה (מלאים או חלקיים) נטענים של עגורן זה ע"י הנתבעת (כמופיע בסעיף 20 לסיכומי הנתבעת), מצאתי כי בתאריכים הבאים, המופיעים בסעיף 20 לסיכומי הנתבעת, לא מצויינת כל תקלה בפנקס העגורן: 14.8.01; 15.8.01; 10.9.01; 16.12.01; 9.1.02; 11.1.02; 12.2.02; 2.4.02.
ההבדל הוא משמעותי.

11. בכל מקרה - צודקת התובעת כשטוענת שפנקס עגורן א' לא מלמד על רמת תקלות חריגה או רבה, אשר עשויים היו לגרום לנזקיה הנטענים של הנתבעת, והמפורטים בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד.
בנדון גם ראוי להזכיר את עדותו של עד התביעה סלמאן אבו ראס, אשר עבד על שני עגורנים מטעם הנתבעת בתקופות השכירות, וציין כי כל תקלה אשר היתה גורמת לעגורנים להיות מושבתים מעבודה יום שלם או חצי יום, היתה צריכה להרשם בפנקסי העגורן (עמוד 12 לפרו' שורות 14-15).
אך עינינו לא ראתה תקלות כאלו רשומות בפנקס עגורן א', והעד אבו ראס העיד כי לא יכול לקרות מצב שהיו תקלות בעגורנים שלא רשומות בפנקסי העגורן, אלא את כל התקלות הוא היה רושם (עמ' 13 לפרו' שורות 7-8; ש' 23).
אמנם העד סייג את עדותו כשציין שאינו יכול להעיד בודאות כי כל התקלות נרשמו בעגורן (עמ' 13 לפרו' ש' 22), אולם ניתן היה להבין מהעד אבו ראס כי לא תיתכנה תקלות משמעותיות, אשר הביאו להשבתת העגורנים לכחצי יום עבודה, אשר לא נרשמו בפנקס העגורן.
על כן, בעדותו של העד אבו ראס יש משום תמיכה בגירסת התובעת כי מפנקס עגורן א' לפחות, לא עולה כי התרחשו בו תקלות רבות (בכמות), או חריגות (בחומרה), כטענת הנתבעת.

12. מעבר לכך - העדר פנקס עגורן ב', אשר אין מחלוקת כי היה בתקופת השכירות בידיה של הנתבעת, פועל בנדון, במשקל הראיות הכללי, לחובת הנתבעת.
מאמין אנוכי לעד התביעה מוריס תותרי כי פנקס עגורן ב' אינו מצוי בידיה של התובעת (סעיף 22 ל- ת/1). חיזוק למהימנות גירסתו מצאתי, מעצם חשיפתו, כנספח לתצהירו, את פנקס עגורן א'. הנחתי היא - כי לו היה בידי התובעת פנקס עגורן ב', היא היתה חושפת אותו כפי שעשתה עם פנקס עגורן א'.

13. לא נעלם מעיניי כי גם העד מוריס תותרי אמר בחקירתו הנגדית כי לא הקפיד לרשום את כל התיקונים בפנקסי העגורן אלא אך ורק תיקונים של תקלה רצינית (עמ' 15 לפרו' ש' 17-18). על כן לכאורה גם אליבא דהתובעת פנקסי העגורן לא משקפים נאמנה את כל התקלות שארעו בפועל בעגורנים. אולם בשאלת כמות התקלות וחריגות חומרתן נטל הראייה מוטל על הטוען את הטענה הזאת, היינו - על הנתבעת. משכך העדר רישום התיקונים ע"י נציגי התובעת אין בו בכדי לעזור לנתבעת, אשר היתה חייבת, מכח חובתה שבדין (הוראות משרד העבודה) לרשום כל תקלה ו/או פגם בעגורן.

ד. על אף העדרו של פנקס עגורן ב' והעדר רישומי כל התקלות בפנקס עגורן א', טוענת הנתבעת לכמות תקלות רבה וחריגה (גם מבחינת חומרת התקלות) בעגורנים, אשר השביתה את פעולת העגורנים ימים שלמים או חלקי ימים, בהסתמך על הרישום ביומני העבודה ודוח"ות האתר היומיים אשר רשמו עובדיה (סעיף 11 ל- נ/6 - תצהיר עדותו הראשית של מר מיקי רופא; סעיף 9 ל- נ/5 - תצהיר עדותו הראשית של מר אריה שליט; סעיף 8 ל- נ/2 - תצהיר עדותו הראשית של מר מוחמד אסכנדר, מנהל עבודה ראשי באתר הבניה מתחילתו ועד לחודש פברואר 2002, וסעיף 9 ל- נ/3 - תצהיר עדותו הראשית של מר אבי ברקוביץ).

ה. אמנם העד מוריס תותרי הצהיר כי "כל הנטען ביומני העבודה ודוחות האתר שצירפה הנתבעת לטענותיה והקשור לתובעת הינו מזוייף" (סעיף 22 ל- ת/1), אולם בחקירתו הנגדית חזר בו העד הנ"ל מקביעתו זו וציין כי "אני לא יודע אם יומני העבודה של הנתבעת מזוייפים אם לאו" (עמ' 6 לפרו' ש' 17-18). יחד עם זאת, בחקירתו החוזרת ציין העד מוריס תותרי כי "בשבילי יומן של מנוף זה יומן עבודה" (עמ' 17 לפרו' ש' 2-3).
בעצם העד מוריס תותרי מתריע בפני
ביהמ"ש כי לתובעת אין שליטה על יומני העבודה ודוחות האתר היומיים של הנתבעת, המתנהלים תחת שליטה מלאה שלה. לכן יש להתייחס לרשום במסמכים אלה בזהירות רבה, מה שלא היה כך אם הנתבעת היתה מציגה בפני
ביהמ"ש, ומסתמכת, בטענותיה, על פנקסי העגורן. הרישום בפנקסי העגורן היה, או יכול היה להיות, תחת פיקוח כזה או אחר של הנתבעת בזמן אמת, היינו בעת הרישום או בסמוך לאחריו.
הערתו זו של העד מוריס תותרי היא במקומה. הראייה לכך - העדר רישום תקלות בפנקס עגורן א' בתקופת השכירות. בעוד אשר ביומני העבודה ובדוחות האתר היומיים של הנתבעת מופיעות תקלות אשר התרחשו בעגורן א' לכאורה בתקופת השכירות, תקלות אלה אינן מופיעות בפנקס העגורן. על כן אבחן את טענותיה של הנתבעת לכמות תקלות רבה ו/או לחומרת תקלות חריגה, טענות המסתמכות על יומני העבודה ודוחות האתר היומיים, בזהירות רבה.

ו. בכתב ההגנה, בתביעה שכנגד ובתצהירי ההגנה (נ/2, נ/5, נ/6) טענה הנתבעת כי התקלות הרבות בעגורנים הובילו להפסדי ימי עבודה כדלקמן:
עגורן א' - 17 ימים.
עגורן ב' - 24.5 ימים.
את הנתונים הנ"ל ליקטו עדי ההגנה, לטענתם, מהרישום ביומני העבודה ובדוח"ות האתר היומיים.

ז. על אף שציינו זאת לעיל נזכיר שוב, כי פנקס עגורן א' אינו מלמד על השבתת העגורן 17 ימים בתקופת השכירות.
לגבי עגורן ב' - התבקש עד ההגנה מר מוחמד אסכנדר, מנהל עבודה ראשי באתר הבניה מראשיתו ועד חודש פברואר 2002, להצביע ביומני העבודה של הנתבעת על רישום השבתת העגורן במשך 24.5 ימים. לאחר שעיין ביומני העבודה כ- 50 דקות, ציין העד אסכנדר כי הגיע ל- 15.5 ימי השבתה בלבד, תוך הדגשה כי החשיב כיום השבתה מלא של העבודה באתר הבניה, גם אם באותו יום התקלקל העגורן למס' שעות בלבד (עמ' 35 לפרו' ש' 4-8).
כשנשאל העד אסכנדר איזו הצדקה יש להחשיב כהשבתה של יום עבודה מלא (12 שעות לפי עדותו של העד הנ"ל) כשהושבת העגורן עקב תקלה רק מס' שעות והשיב: "קודם כל זה עבודה שאי אפשר למדוד אותה כל יום ויום..." (עמ' 35 לפרו' שורות 11-13). תשובה די תמוהה לטעמי!
העד אסכנדר אף התבקש לרשום את ימי העבודה שהלכו לאיבוד עקב השבתת עגורן ב', שלדבריו הגיעו לכדי 15.5 ימי השבתה, ועשה כן בכתב ידו במסמך שהוגש וסומן ת/6.
כשמתבוננים על מסמך ת/6 רואים כי צויינו בו 15 תאריכים, החל מיום 14.8.01 ועד ליום 12.2.02. רואים במסמך זה גם נקודה מעניינת נוספת והיא - הגם שהעד אסכנדר נשאל אודות השבתת עגורן ב' בלבד, רשם הוא ב- ת/6 את ימי ההשבתה שנגרמו לנתבעת עקב תקלות נטענות בשני העגורנים. מסקנה זו גם נתמכת בסעיפים 20-21 לסיכומי הנתבעים, בהם שורטטו שתי טבלאות אודות ימי ההשבתה של הנתבעת עקב תקלות בשני העגורנים. מטבלאות אלו רואים כי ת/6 מתייחס לשני העגורנים.
יוצא אם כן כי לכשדיבר העד אסכנדר על 15.5 ימי השבתה, הוא התכוון לימי השבתה הנובעים מתקלות בשני העגורנים. לשון אחרת - בעוד אשר התובעת טענה בכתב התביעה שכנגד כי נגרם לה אובדן של 41.5 ימי עבודה עקב תקלות בשני העגורנים, העיד העד אסכנדר מטעמה כי אובדן ימי העבודה מסתכם ב- 15.5 ימים בלבד.
אמנם בחקירתו החוזרת ציין העד אסכנדר כי רשם את ת/6 והעיד על אובדן ימי העבודה של הנתבעת בהסתמך על יומני העבודה שעמדו בפני
ו בעת עדותו, ואשר מסתיימים ביום 13.2.02 (עמ' 36 לפרו' ש' 1-2), בעוד אנו יודעים כי עגורן א' המשיך לעבוד עד חודש יולי 2002 היינו כ- 5 חודשים לאחר מכן. אולם אם נסתכל בטבלה המופיעה בסעיף 20 לסיכומי הנתבעים, והעוסקת בעגורן א', נראה כי ימי ההשבתה שמעבר לתאריך 13.2.02 ועד לתום תקופת השכירות של עגורן א' מסתכמים בחצי יום (המיוחס לתאריך 2.4.02). היינו הפרש לא משמעותי.
בחקירתו הנגדית גם ציין העד אסכנדר כי לא לקח בחישוב שהעגורן השני הוקם בראשית חודש ספטמבר 2001 אך החל לעבוד בפועל רק ביום 5.9.01, מועד בו עבר טסט (עמ' 36 לפרו' ש' 3-4). על כן, כך טוענת הנתבעת, יש לקחת בחישוב עוד 5 ימי השבתה מעבר לאמור בעדותו של העד אסכנדר והרשום ב- ת/6.
עם כל הכבוד קשה לי לקבל טענה זו של הנתבעת.
אין מחלוקת בין הצדדים כי אודות התקופה שבין 1.9.01 ועד ליום 5.9.01 שילמה הנתבעת לתובעת דמי שכירות, ובכך יש לראות אותה כמוותרת על כל טענה כנגד התובעת אודות תקופה זו.
כמו כן, לעניות דעתי, יש לבחון את כמות התקלות וחריגות חומרתן בעגורנים, מיום תחילת העבודה ולאחריה, היינו מיום שהעגורן עבר טסט ולאחריו, ולא לתקופה שלפני כן.
מעבר לכך גם קיימת עדותו של מר רפי עמית מטעם התביעה, הנראית הגיונית וסבירה בעיניי, על-פיה עגורן ב' היה כשיר לפעולה כבר ביום 2.9.01 (עדות אליה התייחסתי בעמ' 49 להלן).

ח. אם נקבל את גירסת העד אסכנדר מטעם ההגנה, כי עקב תקלות בעגורנים נגרמו לנתבעות 15.5 ימי השבתה מעבודה (או 16 ימים אם ניקח את חצי היום הנטען להשבתה, בסעיף 20 לסיכומי הנתבעת, בתאריך 2.4.02), נאמר כי תקופה זו פחותה בהרבה (כשליש) מהתקופה הנטענת בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד.
גם הנתבעת הבחינה בכך, ובסיכומיה הפחיתה את מס' הימים הנטענים להשבתה בעבודה עקב תקלות בעגורנים ל- 28.5 ימים בלבד (מתוך 41.5 נטענים בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד), לפי פירוט כדלקמן:
עגורן א' - 10 ימים.
עגורן ב' - 18.5 ימים.

ט. מעבר לאמור לעיל, המלמד על חולשת גירסת הנתבעת בכל הקשור לימי השבתה הנטענים וממילא לכמות התקלות בעגורנים או חומרתן, גם אבחן את טבלאות ימי ההשבתה, המפורטים בסעיפים 20 (אודות עגורן א') ו- 21 (אודות עגורן ב') לסיכומי הנתבעים, בהם יש גם אינדיקציה לגבי כמות התקלות ו/או חומרתן, שארעו לטענת הנתבעת בעגורנים בתקופות השכירות.

עגורן א' (סעיף 20 לסיכומי הנתבעת):

1. תקלה ביום 14.8.01, אשר לטענת הנתבעת גרמה ליום השבתה מלא של העבודה באתר (הפניה לנספחים ד1, ד2 לתצהירי ההגנה).
עד ההגנה מוריס תותרי התייחס בעדותו לתקלה האמורה. לטענתו הודיעו לו על התקלה של עגורן א' בתאריך 14.8.01 בשעה 17:00. הוא הגיע למחרת בשעה 10:00 בבוקר, ותוך מס' דקות העגורן כבר תוקן והיה מוכן לעבודה. מדובר היה לגירסתו בתקלה קטנה (עמ' 16 לפרו' ש' 12-16).
עדותו של העד מוריס תותרי נתמכת בנספח י1 לתצהירו, המהווה דף פקסימיליה שנשלח מהנתבעת אל התובעת ביום 14.8.01 בשעה 16:52 אחה"צ, ובו הודעה על התקלה האמורה, וכן נספח יד לתצהירו המהווה תעודת משלוח על התיקון מיום 15.8.01, בה גם מוטבעת שעת היציאה לתיקון של העד מוריס תותרי - 09:15 בבוקר.
עדותו של העד מוריס תותרי מקובלת עליי ומלמדת כי אין מדובר בתקלה חמורה ו/או חריגה. בכל מקרה אין כל הצדקה לייחס אובדן יום עבודה מלא בעגורן ביום 14.8.01, שכן לא הוכחה ע"י הנתבעת שעת תחילת התקלה.

2. תקלה ביום 15.8.01 אשר גרמה לאובדן חצי יום עבודה.
בנדון ראה דבריי בסעיף קטן 1 לעיל. התקלה תוקנה בסביבות 10:00 בבוקר לערך, ואין הדבר גורם לאובדן חצי יום עבודה, אלא לפחות מכך.

3. תקלה ביום 10.9.01 אשר גרמה לאובדן חצי יום עבודה. בנדון מסתמכת הנתבעת על נספח ד5 לתצהירי ההגנה בו רשום כי "תקלה בעגורן, תיקון בשעה 15:30".
בנספח ד5 לא רשום באיזו שעה התחילה התקלה בעגורן ו/או על איזו תקלה מדובר, ולא ברור הכיצד מסיקה הנתבעת מרישום זה כי מדובר על אובדן של חצי יום עבודה ו/או כי מדובר בתקלה חריגה.

4. תקלה ביום 9.12.01 אשר גרמה ליום עבודה מלא. בנדון מסתמכת התובעת על ת/6.
עם כל הכבוד לא ברור מדוע צריכה הנתבעת להסתמך על ת/6, ולא על יומן העבודה או דוח האתר של אותו יום, בהם, לגירסתה, התקלה היתה צריכה להירשם שם.
אי הצגת יומן העבודה הרלוונטי או דו"ח האתר היומי לאותו יום צריכה, עפ"י החזקה המשפטית המוזכרת לעיל, לשמש לחובת גירסת הנתבעת ולטובת גירסת התובעת. היינו, אם יומן העבודה או דו"ח האתר לאותו יום היה מוצג, היינו נוכחים לדעת כי לא היתה רשומה בו כל תקלה.
מעבר לזה, האמור בת/6, עליו מסתמכת הנתבעת בכל הקשור ליום 9.12.01, די סתמי. מעבר לתאריך הנקוב במסמך זה אין בו דבר, והעד אסכנדר, אשר רשם את ת/6, גם לא התייחס לתאריך זה בעדותו מעבר לרישומו ב- ת/6.

5. תקלות בתאריכים 14-16.12.01, אשר גרמו לאובדן שלושה ימי עבודה. הנתבעת מסתמכת בנדון על הרשום בנספח ד6 לתצהירי ההגנה, יומן העבודה מיום 16.12.01, כי "עגורן מקולקל זה שלושה ימים".
הנתבעת גם מסתמכת על דברי העד מטעמה מר אריה שליט, בעמ' 45 לפרוטוקול ש' 9-12. שם ציין העד שליט כי העגורן הושבת שלושה ימים עקב תקלות, והוא דיווח על כך למוריס תותרי וגם לחברת רמא אשר מתחזקת את עגורני התובעת.
כשנשאל העד שליט מדוע התקלה האמורה נרשמה רק ביומן העבודה של יום ה- 16.12.01, ולא נרשמה גם ביומני התאריכים 14-15/12/01 השיב: "אני לא מנהל את יומני העבודה. את יומני העבודה ממלא מנהל העבודה או מנהל הפרוייקט". עמ' 45 לפרוט' ש' 14-15.
אכן תמוה בעיני כי התקלה האמורה לא מופיעה ביומני התאריכים
14-15.12.01 (והנחתי כי אכן התקלה לא נרשמה בתאריכים אלה ביומני העבודה, כי אחרת יומנים אלה היו מוצגים כראיה בביהמ"ש. שוב פועלת כאן החזקה המשפטית המחייבת הסקה לחובת גירסת הנתבעת).
תמיהה זו מתגברת כשאני מעיין בפנקס עגורן א' (נספח ח' לתצהירי התביעה) בו לא נרשמה כל תקלה בעגורן בתאריכים 14-16.12.01.
משכך סבורני כי לכל היותר ניתן לייחס תקלה לעגורן א', וגם זאת בספק ולא למשך היום כולו, לתאריך 16.12.01 ולא מעבר לכך.
בכל מקרה גם אין פירוט בנספח ד6 מה היתה מהות התקלה ו/או חומרתה או חריגותה.

6. תקלה ביום 8.1.02 אשר גרמה לאובדן חצי יום עבודה. הנתבעת מסתמכת בנדון על נספח ד7 לתצהירי ההגנה, אשר מהווה את דו"ח האתר היומי ליום 9.1.02 ובו מצויין כי "העגורן במתחם 3.12 מקולקל מאתמול בצהריים".
יודגש כי תאריך זה לא מוזכר ב- ת/6, והנתבעת מתרצת זאת בסיכומיה בכך שדוחות האתר לא עמדו בפני
העד אסכנדר (ובדוחות אלה נרשמה תקלה זו), אלא רק יומני העבודה.
תמוה בעיניי מדוע לא הוצג לי יומן העבודה ליום 8.1.02, על מנת שניווכח כי התקלה האמורה נרשמה ביומן באותו תאריך. בנדון שוב פועלת חזקה משפטית לחובת הנתבעת כמפורט לעיל. בכל מקרה מבקשת הנתבעת להסתמך על נספח ז' לתצהירי ההגנה, היא תעודת משלוח מס' 2581 מיום 9.1.02, בו צויין בכתב ידו של העד מוריס תותרי כי "תיקון תקלה במערכת סיבוב, החלפת מנוע + פולי". מכאן רוצה הנתבעת להסיק כי התקלה החלה כבר ביום 8.1.02.
עם כל הכבוד תעודת המשלוח מיום 9.1.02 לא מוכיחה כי התקלה החלה ביום 8.1.02, אלא כי תוקנה ביום 9.1.02. היינו אין בטחון כי התקלה ארעה ב- 8.1.02, ויתכן כי ארעה גם ביום 9.1.02. נטל הראייה בנדון מוטל על הנתבעת (התובעת שכנגד) והיא לא עמדה בנטל זה.
תמוה בעיניי גם כי בפנקס עגורן א' גם לא מצויין כלל התאריך 8.1.02. דילגו על תאריך זה ולא ברור לי מדוע. מאידך, בתאריך 9.1.02 לא רשומה כל תקלה.
במילים אחרות לא הוכח לי ע"י הנתבעת כי ארעה כלל תקלה בעגורן א' בתאריך 8.1.02.
אינני מתייחס לתאריך 9.1.02, כיוון שכפי שרשום בסיכומי הנתבעת, התקלה לא גרמה לאובדן יום עבודה, לאור הגשם שירד באותו יום ומנע את המשך העבודות בכל מקרה.

7. תקלה בתאריך 1.2.02 אשר גרמה לאובדן חצי יום עבודה. הנתבעת מסתמכת בנדון על נספח ד9 לתצהירי ההגנה שם נרשם כי "העגורן במתחם 3.12 מקולקל".
גם תקלה זו נרשמה באופן די סתמי ע"י הנתבעת בדו"ח האתר היומי, ולא הוכח לי כי נרשמה ביומן העבודה. גם אין פירוט מהי התקלה, חומרתה או חריגותה וכמה זמן עבר עד שתוקנה.
לא הוכח לי, כטענת הנתבעת, מנספח ד9, כי מדובר בתקלה חמורה או חריגה אשר השביתה את העגורן למשך כחצי יום.

8. תקלה בתאריך 7.2.02 אשר גרמה לאובדן חצי יום עבודה. הנתבעת מסתמכת בנדון על נספח ד10 לתצהירי ההגנה, אשר הוא יומן העבודה ליום 7.2.02 ובו נרשם כי "בשעה 13:35 נוצרה תקלה בעגורן (מנוע עגלה) מגרש 3.12. העגורן נבדק ע"י מוריס... יתוקן מחר בבוקר (יום שישי) לפי הבטחתו".
עיננו הרואות כי כשמתרחשת תקלה של ממש בעגורן רושמים נציגי הנתבעת את התקלה בצורה מפורטת וברורה ביומן העגורן. זאת להבדיל מהרישומים הקודמים, אליהם התייחסתי לעיל, אשר נרשמו בצורה סתמית וגם שטחית, רישום אשר יש בו אולי כדי ללמד כי לא היה מדובר בתקלות רציניות אלא קלות, שלא חייבו פירוט מיוחד ביומן העבודה.
אולם גם אודות תקלה זו לא הוכיחה לי הנתבעת כי היא חריגה בחומרתה, אם כי הוכיחה לי שהעגורן הושבת למשך כחצי יום.

9. תקלה בתאריך 8.2.02 אשר גרמה לאובדן של חצי יום עבודה. בנדון מסתמכת הנתבעת על נספחים ד11-ד12 לתצהירי ההגנה, אשר הם דו"ח האתר היומי ויומן העבודה, בהתאמה.
ב- ד12, יומן העבודה מיום 8.2.02, נרשם כי תוקן מנוע העגלה, והעגורן לא עבד עד לשעה 13:00 עקב תקלה.
כאמור התקלה שתוקנה ביום 8.2.02 החלה ביום 7.2.02. דבר זה מלמדני כי שירות התיקונים של התובעת הוא לכאורה סביר. תקלה שארעה ביום 7.2.02, נבדקת ע"י נציג התובעת בו ביום (כרשום בנספח ד10), ותוקנה למחרת היום.
לא הוכח לי ע"י הנתבעת כי תיקון תקלה דוגמת זו שארעה ביום 7.2.02 (תקלה במנוע העגלה שחייבה את החלפתו) היתה יכולה להתבצע בו ביום ו/או כי תיקון תקלה כזו למחרת היום אינה בגדר הסביר.
כמו כן, לא הוכח לי ע"י הנתבעת כי תקלה כזו היא חריגה בעבודה שגרתית של עגורנים.

10. תקלה ביום 11.2.02 אשר חייבה את השבתת העגורן ליום עבודה מלא. בנדון מסתמכת הנתבעת על נספחים ד13-ד14 לתצהירי ההגנה, שם מצויין כי התקלה בעגורן נמשכה לאורך היום כולו.
דא עקא שהנתבעת לא פירטה ביומן מהי מהות התקלה, ו/או את חריגותה. כמו כן, לא מפרטת הנתבעת ביומן העבודה האם הודיעה לתובעת על התקלה ו/או מה היתה תגובת התובעת להודעה על התקלה.

11. תקלה בתאריך 12.2.02 אשר גרמה לאובדן של חצי יום עבודה. בנדון מסתמכת הנתבעת על נספחים ד15-ד16 לתצהירי ההגנה אשר מהווים את דו"ח האתר היומי ויומן העבודה לאותו תאריך, בהתאמה. ב- ד16 מצויין כי "העגורן תוקן ע"י מוריס... בשעה 11:30 העגורן התחיל לעבוד".
הנתבעת לא פירטה האם מדובר בתקלה נפרדת מזו המצויינת ביום 11.2.02 או שמא מדובר באותה תקלה. אני יוצא מנקודת הנחה כי מדובר באותה תקלה כיוון שלתקלה בתאריך 11.2.02 מייחסת התובעת אובדן של יום עבודה מלא.
גם כאן לא הוכח לי ע"י הנתבעת כי זמן התיקון ע"י התובעת לא היה סביר ו/או כי מדובר בתקלה חריגה בעבודה שיגרתית של עגורנים.

12. תקלה בתאריך 2.4.02 אשר גרמה לאובדן חצי יום עבודה. הנתבעת מסתמכת בנדון על נספח ד18, המהווה את יומן העבודה לאותו תאריך. שם צויין כי העגורן עבד באופן חלקי עקב תקלה אשר תוקנה ע"י מוריס מטעם התובעת.
לא הוכח לי ע"י הנתבעת כי מדובר בתקלה חריגה לעגורן הנ"ל, ואף איני למד מהרישום במסמך זה כי נגרם לנתבעת אובדן של חצי יום עבודה עקב התקלה האמורה באותו יום.

עגורן ב' (סעיף 21 לסיכומי הנתבעת):

1. השבתת העגורן בין התאריכים 1-5.9.01 עקב כך שהעגורן לא עבר טסט. לעיל כבר דחיתי טענה זו, בנימוק כי בעצם תשלום דמי השכירות לתקופה הנ"ל בעבור עגורן ב', ויתרה הנתבעת על כל טענה כנגד התובעת לתקופה זו. כמו כן ציינתי לעיל את עדותו של עד התביעה עמית, על-פיו העגורן היה כשיר לעבודה כבר ביום 2.9.01 (אליה התייחסתי בהרחבה בעמוד 49 להלן).

2. תקלה ביום 7.9.01 אשר גרמה לאובדן יום עבודה מלא לנתבעת. בנדון מסתמכת הנתבעת על נספח ה1 לתצהירי ההגנה.
במסמך ה1 נרשם: "8:30 - מנוף מגרש 3.11 לא תקין. נמסרה הודעה לליפוף העמק להגיע מיידית".
במסמך ה1 לא נרשם אם הגיעו מטעם התובעת לתקן את העגורן בו ביום אם לאו, ו/או מהי התקלה ו/או חריגותה ביחס לעגורן ב'.
על כן, מעצם הרישום במסמך ה1 לא הוכיחה לי הנתבעת כי נגרם לעגורן אובדן של יום עבודה מלא. הרישום במסמך ת/6 בנדון לא עוזר לנתבעת כיוון שהעד אסכנדר העיד מפורשות שגם השבתה של מס' שעות הוא החשיב באותו מסמך כהשבתה של יום מלא. על כן, עצם הרישום של תאריך זה ב- ת/6, לא מלמדת כי אכן העגורן הושבת למשך יום עבודה מלא, כטענת הנתבעת.

3. תקלה ביום 2.10.01 אשר גרמה לאובדן של יום עבודה מלא. הנתבעת מסתמכת בנדון על נספח ה2 לתצהירי ההגנה, אשר מהווה את דו"ח האתר היומי, ובו צויין כדלקמן: "העגורן התקלקל במגרש 3.11 בשעה 8:30. הודעה נמסרה למשכיר (ליפוף העמק)".
כל אשר אמרנו בסעיף קטן 2 לעיל רלבנטי גם לתקלה זו. בנוסף נאמר כי תמוה שהנתבעת לא הציגה את יומן העבודה לתאריך זה על מנת שניווכח בעצמנו אם אכן תקלה זו נרשמה ביומן.

4. תקלה ביום 15.10.01 שגרמה לאובדן של חצי יום עבודה. הנתבעת מסתמכת בנדון על נספחים ה3 ו- ה4 לנספחי ההגנה המהווים את דו"ח האתר היומי ואת יומן העבודה לאותו יום בהתאמה.
בנספח ה3 נרשם כי העגורן התקלקל בשעה 13:30 ותוקן ע"י התובעת בשעה 17:30. בנספח ה4 מצויינת מהות התקלה (ברקס הרמה נשחק).
עם כל הכבוד לא הוכח לי בנדון ע"י הנתבעת כי מדובר בתקלה חריגה. מאידך, הרושם שקיבלתי הוא כי, התקלה תוקנה ע"י התובעת תוך זמן סביר, אשר הוא 4 שעות לאחר קרות התקלה.

5. תקלות בין התאריכים 2-5.11.01, אשר גרמו ל- 3.5 ימי עבודה. בנדון מסתמכת הנתבעת על נספחים ה5-ה9 לתצהירי ההגנה.
בנספח ה5, יומן העבודה ליום 2.11.01, נרשם כי העגורן התקלקל בשעה 08:30 ותיקונו נדחה ליום א' היינו 4.11.01. בתאריך 3.11.01 היתה שבת.
נספח ה8 הוא יומן העבודה לתאריך 4.11.01 ובו מצויין כי העגורן עדיין מקולקל.
נספח ה6 הוא יומן העבודה ליום 5.11.01 ובו נרשם כי העגורן תוקן ע"י התובעת בשעה 10:30, וכך צויין גם בנספח ה7 שהוא דו"ח האתר היומי לתאריך 5.11.01.
אין פירוט במסמכים אלה מה מהות התקלה ו/או מדוע לא תוקנה ביום 4.11.01. מכאן גם כי לא הוכחה לי חריגות התקלה.

6. תקלה ביום 11.2.02 אשר גרמה להשבתה של יום עבודה. בנדון מסתמכת הנתבעת על נספח ד14 לתצהירי ההגנה, אשר מהווה את יומן העבודה ליום 11.2.02 ובו מצויין כי עגלת העגורן לא תקינה.
בנספח ד16 מצויין כי העגורן תוקן למחרת היום בשעה 11:30 היינו ביום 12.2.02.
לא הוכח לי ע"י הנתבעת כי תקלה זו היא חריגה ו/או כי זמן התיקון ע"י התובעת לא היה סביר.

7. תקלה ביום 12.2.02 אשר גרמה להשבתה של חצי יום עבודה.
מדובר כנראה על אותה תקלה המפורטת בסעיף קטן 6 לעיל, אשר תוקנה כאמור באותו יום בשעה 11:30.

8. השבתת ימי עבודה בין התאריכים 3-8.3.02 כיוון שתוקף הטסט של עגורן ב' פג ביום 2.3.02.
בנקודה זו, כאמור לעיל, סברתי כי הוכח לי ע"י הנתבעת שאכן פג תוקף הטסט של העגורן ביום 2.3.02, וכי הצדדים הסכימו ששכירות העגורן תסתיים ביום 8.3.02.
השכירות במועד זה הסתיימה בהסכמה, וגם הנתבעת מסכימה כי עד לתאריך זה, בכפוף לטענותיה בכתב ההגנה והתביעה שכנגד, היא צריכה לשלם דמי שכירות בעבור עגורן ב'.

י. לא בכדי התעכבתי על כל יום נטען של השבתה מעבודה ע"י הנתבעת עקב תקלה בעגורנים או באחד מהם. זאת עשיתי, בין היתר, על מנת להראות כי לא הוכח לי ע"י הנתבעת כי התקלות בהן מדובר, אשר גרמו לימי השבתה כלשהם, הן חריגות בכמותן ו/או בחומרתן.
הייתי מצפה מהנתבעת להוכיח טענות מהסוג הנ"ל באמצעות חוו"ד מומחה ולא על דרך הטענות בעלמא, אשר גם לא שיכנעו אותי כמפורט לעיל. החלה הנתבעת את תביעתה עם טענה לאובדן ימי עבודה של 41.5 ימים עקב תקלות נטענות בעגורנים, וירדה בסיכומיה ל- 28.5 ימים בלבד, בעוד אשר העד מטעמה (אסכנדר) העיד כי נגרמו לנתבעת 15.5 ימי השבתה בלבד עקב תקלות נטענות בעגורנים. ההפחתה במס' ימי ההשבתה הנטענים מלמדת דווקא את ההיפך ממה שטוענת לו הנתבעת והוא, כי התקלות שארעו בעגורנים לא היו חריגים בכמותן ו/או בחומרתן.

יא. תמיכה למסקנתי המפורטת לעיל מצאתי בעדי ההגנה, אשר בעדותם נתתי אמון, כדלקמן:

עד תביעה מס' 1, מר טאהא איברהים:
עד זה היה מנהל עבודה אצל הנתבעת בתחום הגמר באתר הבניה במועדים הרלבנטים. עד זה העיד כי הוא זוכר את שני העגורנים נשוא תובענה זו, אך אינו זוכר כי היו בהם תקלות מיוחדות (עמ' 6 לפרו' ש' 7-12).
לעד זה זכור דווקא כי העגורנים הושבתו כ- 4 או 5 ימים עקב קלקול בגנרטור שהפעיל אותם, אודותיו אין מחלוקת בין הצדדים כי אינו חלק מהעגורנים, לא סופק ע"י התובעת והיא גם לא היתה צריכה לדאוג לגנרטור זה (עמ' 6 לפרו' ש' 14-18; עמ' 10 לפרו' ש' 17-18).
אמנם העד מציין כי היו תקלות וטיפולים שוטפים בעגורנים, אך אין מדובר בתקלות מיוחדות אלא בתקלות סבירות לעגורנים כנ"ל (עמ' 6 לפרו' ש' 21; עמ' 9 לפרו' ש' 22-23).
ציין עד זה כי אכן מס' פעמים נשרף מנוע בעגורנים (או במי מהם) אך אין מדובר בתקלה מיוחדת או חריגה (עמ' 8 לפרו' ש' 9-10).
לגבי מהירות תיקוני התקלות בעגורנים ע"י התובעת, ציין העד כי תקלות קטנות תוקנו באופן מיידי, ותקלות גדולות יותר תוקנו ביום בו הודיעו על התקלה אך בשלב מאוחר יותר או למחרת (עמ' 7 לפרו' ש' 5-7).
מעדותו של עד זה עולה תמונה הסותרת בעליל את גירסתה של הנתבעת בכתב הגנתה ובתביעה שכנגד. עד זה אף מחזק את מסקנתי כי לא הוכח לי ו/או לא שוכנעתי כי התקלות שארעו בעגורנים היו חריגים בכמותן ו/או בחומרתן.

עד תביעה מס' 2, מר סלמאן אבו ראס:
עד זה הפעיל את שני העגורנים בתקופה הרלבנטית מטעם הנתבעת (הוא לא היה עובד שכיר של הנתבעת אלא עבד בחברה אחרת אשר סיפקה עגורנאי לנתבעת - עמ' 11 לפרו' ש' 7-15).
עד זה גם ציין כי התקלות שארעו בעגורנים היו תקלות רגילות שאופייניות לעגורנים, תוך הדגשה כי בכל עגורן נגרמות תקלות (עמ' 11 לפר' ש' 16-20).
כן ציין עד זה כי חלק מהתקלות שארעו בעגורנים נגרמו כתוצאה מכך שעבדו בהם גם בתנאי מזג אוויר קשה. ציין העד כי לא ניתן היה לסרב לעבוד במזג אוויר קשה כי אחרת היו מפטרים את המסרב לעבוד במזג אוויר קשה (עמ' 12 לפרו' ש' 26-27; עמ' 14 לפרו' ש' 8-11).
גם עדותו של עד זה סותרת את גירסתה של הנתבעת כמפורט לעיל, ומחזקת את המסקנה כי התקלות בעגורנים לא היו חריגות, ויתכן גם כי בחלקן נגרמו עקב שימוש בהם במזג אוויר קשה שלא עפ"י הוראות יצרן העגורנים.

עד תביעה מס' 4, מר רפי עמית:
עד זה הוא מנהל חברת רמא, אשר מספקת שירותי תיקון לעגורני התובעת.
עד זה הגיש תצהיר עדות ראשית (ת/3) ובו הצהיר כי שני העגורנים הנדונים עברו בדיקה עובר להתקנתם באתר הבניה אצל הנתבעת ונמצאו תקינים (ס' 3 ל- ת/3; כן ראה עדותו בעמ' 19 לפרו' ש' 27-31).
כשנשאל העד מדוע עגורן ב' לא עבר טסט עד ליום 5.9.01 הגם שעבר בדיקות מקדימות ע"י חברת רמא אותה מנהל, השיב כי לא ניתן להסיק מתסקיר משרד העבודה אודות בדיקת עגורן ב' (נספח ג' לתצהירי ההגנה), כי אסור היה לעבוד עם העגורן עד ליום 5.9.01. ההיפך הוא הנכון - מתסקיר זה למדים כי העגורן עבר טסט וניתן לו רישוי כבר ביום 2.3.02. היות ותוקף טסט הוא 6 חודשים, ניתן להסיק כי ניתן היה לעבוד עם העגורן כבר ביום 2.9.01.
בכל מקרה, הליקוי שהופיע בתסקיר משרד העבודה אודות עגורן ב' היה - שיש להתקין סולם בקטע האחרון של העגורן. זו התקלה היחידה שהבודק מצא, כפי שמפורט בעמ' 2 לתסקיר זה (עמ' 21 ש' 11-16). מכאן, מסיק העד עמית כי לא נמצאה כל תקלה של ממש בעגורן ב', והוא החל לעבוד כבר ביום 2.9.01.
עד זה, אשר לכאורה הינו בעל מקצוע בתחום העגורנים, מציין בסעיף 5 לתצהירו כי כל התקלות אשר פורטו במסמכים שצירפה הנתבעת לתצהירי ההגנה, הן בגדר תקלות סבירות הן מבחינת כמותן והן מבחינת חומרתן.
עדותו בנקודה זו לא נסתרה בחקירה נגדית.
כן הוסיף העד עמית בחקירתו הנגדית, כי עפ"י נסיונו עגורן מתקלקל בזמן עבודה כפעמיים בחודש בממוצע. גם עדותו בנקודה זו לא נסתרה.
מעדותו של עד זה עולה המסקנה כי התקלות בעגורנים דנן לא היו חריגות מבחינת כמות ו/או חומרה.

יב. גם עיון פרטני בעדויות עדי ההגנה (והתביעה שכנגד) מלמד אותי על בעייתיות גירסת הנתבעת, וזאת בלשון המעטה.
עד הגנה מס' 1, מר מוחמד אסכנדר, ציין בתצהיריו (נ/2 בסעיף 5) כי בעגורנים דנן ארעו תקלות חוזרות ונשנות. כשנשאל העד בחקירה נגדית מהן התקלות שחזרו ונשנו השיב "אני לא יכול לציין... לגבי העגורנים הנדונים אני לא יכול להצביע על תקלה מסויימת שחזרה על עצמה" (עמ' 30 לפרו' ש' 26-29).
מאידך, עד זה הסכים עם הקביעה כי בעגורנים יש מדי פעם תקלות (עמ' 30 לפרו' ש' 24).
עד זה גם לא ידע להסביר מדוע חלק מיומני העבודה שנוהלו באתר לא נמצאו (עמ' 32 לפרו' ש' 10-12).
עד הגנה מס' 2, מר אבי מרקוביץ (מפעיל העגורנים מטעם הנתבעת) העיד כי "התקלות החוזרות והנשנות לא נרשמו ביומן העגורן" (עמ' 38 לפרו' ש' 10-11).
עד זה גם העיד כי כל תקלה שארעה בעגורנים טופלה ע"י התובעת, אם כי באיחור. אבל באותה נשימה גם השיב כי היתה רק פעם אחת יחידה שהוא זוכר שהתובעת הגיעה לתקן העגורן למחרת יום ההודעה על התקלה בעגורן (עמ' 38 ש' 22-26).
היינו - ניתן להסיק מעדותו של עד זה כי ביתר הפעמים התובעת תיקנה העגורנים בו ביום שהודיעו לה על תקלה בהם.
עד זה גם הוסיף כי בהתחלה היה מרוצה מהשירות של התובעת (עמוד 38 לפרו' ש' 30), בניגוד לתמונת המצב שהציגה הנתבעת בטענותיה, כי מתחילת הדרך שירות התיקונים של התובעת היה לא טוב.
עד זה גם העיד כי לא זכור לו שלא עבד עם העגורנים עקב תנאי מזג אוויר (עמ' 39 לפרו' ש' 17-18), עדות שיש בה בכדי לתמוך בעדותו של עד התביעה אבו ראס, כי העגורנאים מטעם הנתבעת הפעילו את העגורנים גם בתנאי מזג אוויר קשים.
עד זה גם מודה כי קורות תקלות בעגורנים, אלא שלדעתו התקלות בעגורנים דנן היו רבות יותר מעגורנים אחרים (עמ' 39 לפרו' ש' 27-30), אולם העד לא פירט ולא התייחס למס' תקלות סביר בעגורנים אחרים על מנת שנוכל להשוותן לתקלות שנטענו כי ארעו בעגורנים דנן. משכך - דבריו היו ונותרו סתמיים וסתומים בנקודה זו.
ראוי לציין בנקודה זו כי עד הגנה מס' 4, מר אריה שליט, העיד כי עגורנים אחרים של התובעת, אשר היו בשימושה של הנתבעת, היו מתקלקלים חצי יום בחודש בממוצע. כשנשאל עד זה מדוע לא צירף יומני עבודה שיוכיחו עובדה זו, השיב - "אם נידרש נציג את זה" (עמ' 50 לפרו' ש' 22-23).
על זאת יש לומר, מכח החזקה המשפטית שהוזכרה לעיל, כי אי הצגת יומני העגורנים האחרים ע"י הנתבעת פועלת לחובתה, וממילא פועלת לטובת גירסת התובעת, על-פיה כמות התקלות בעגורנים דנן ו/או חומרתן, אינן חריגות יחסית לעגורנים אחרים של התובעת אשר היו בשימוש הנתבעת.
עד הגנה מס' 5, מר מיקי רופא, לא ידע להסביר היכן יומני העבודה החסרים ו/או מדוע הם חסרים (עמ' 54 לפרו' ש' 15-18).
העד רופא גם ציין בתצהיר עדותו הראשית (נ/6) כי היו מקרים בהם התובעת לא הופיעה לתקן תקלות בעגורנים (סעיף 10 ל- נ/6). כשנשאל בחקירתו הנגדית האם הוא יכול להפנות לתקלה אחת שלא תוקנה בסופו של דבר, תיקן את עצמו והשיב כי לא היתה תקלה שלא תוקנה אלא "שלא תוקנה במועדה" (עמ' 56 לפרו' שורות 13-17).

יג. ניתן גם לומר כי מחומר הראיות עולות תמיהות המטילות בספק את מהימנות גירסתה של הנתבעת בדבר תקלות חריגות בכמות ו/או בחומרה בעגורנים הנדונים.

התמיהות הן כדלקמן:

1. מדוע לא ביטלה הנתבעת את הסכמי השכירות של העגורנים מיד עם היוודע או התגלות התקלות האמורות?!

2. מדוע לא ביטלה הנתבעת את הסכם השכירות אודות עגורן א' יחד עם עגורן ב' ביום 8.3.02 (מועד בו הופסקה בהסכמה תקופת שכירותו של עגורן ב')?!

3. מדוע ניהלה הנתבעת מו"מ עם התובעת לתשלום חוב דמי השכירות של העגורנים באמצעות עסקת הברטר, בתקופה בה ידעה בודאות על התקלות הרבות שהובילו לנזקים רבים לפי גירסתה?!

4. מדוע לא קיזזה הנתבעת סכומים בפועל, כששילמה דמי שכירות לתובעת אודות העגורנים, בגין נזקיה הנטענים כנובעים עקב התקלות בעגורנים?!

5. מדוע לא שלחה הנתבעת לתובעת הודעת קיזוז מסודרת על נזקיה מהחוב הנטען לדמי שכירות, והמתינה לעשות זאת במסגרת כתבי הטענות דנן?!

יד. העד רופא ניסה לתרץ חלק מהתמיהות.
לגבי המשך שכירות העגורנים הוא השיב כי המשיכו לשכור העגורנים מהתובעת, הגם שהתקלות התגלו כבר מההתחלה, כיוון שנציגי התובעת ביקשו להמשיך לעבוד תוך הבטחתם כי הם יתקנו את העגורנים (עמוד 52 לפרו' שורות 28-30).
תרוץ זה של העד רופא אינו מספק אותי. ניתן לסמוך על הבטחה של התובעת במשך פעם או פעמיים. אולם כשהתקלות חוזרות ונשנות, והן, כטענת הנתבעת, חוזרות ונשנות וחריגות בכמות ובחומרה, היה מקום לצפות מהנתבעת כי תשלח הודעת ביטול להסכמי השכירות של העגורנים. משלא עשתה כן - התמיהה נותרת בעינה.
לגבי ניהול עיסקת הברטר עם התובעת, לא הכחיש העד רופא כי התנהל מו"מ כזה (הוא השיב כי "יתכן" ונוהל מו"מ כזה - עמ' 56 ש' 1-3). לגבי התמיהה מדוע בכלל נוהל מו"מ אם לפי הטענה נגרמו לנתבעת נזקים כספיים ניכרים עקב תקלות בעגורנים, שוב השיב העד רופא כי סמכו על הבטחות התובעת בנדון כי יטפלו בעגורנים באופן שוטף (עמ' 56 לפרו' ש' 7-10).
תירוצו זה של העד רופא אינו מספק אותי מהטעם דלעיל.

טו. לאור כל האמור לעיל לא נותר לי אלא לקבוע כי הנתבעת לא הוכיחה את גירסתה בכתב הגנתה, כי ארעו בעגורנים תקלות חוזרות ונשנות, חריגות בכמות ו/או בחומרה. ממילא גם לא הוכיחה לי הנתבעת כי נזקיה הנטענים נגרמו עקב בעיה כלשהי בעגורנים. משכך, גם לא בדקתי לעומקם את פרטי הנזקים הנטענים של הנתבעת, ואני דוחה את טענת הקיזוז המופיעה בכתב ההגנה.

29. כתב התביעה שכנגד.
לאור האמור בסעיף 28 לעיל, ממילא עולה גם המסקנה כי אין בסיס לתביעה שכנגד, ואני דוחה אותה.

30. סוף דבר.

א. דין התביעה הראשית להתקבל ברובה, ועל הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים (המפורטים בסעיפים 27ח-יא לעיל):

1. סך של 167,083 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.3.02 ועד ליום התשלום המלא בפועל, ובתוספת מע"מ כדין.

2. סך של 14,004 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.3.02 ועד ליום התשלום המלא בפועל, ובתוספת מע"מ כדין.

3. סך של 28,134 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.7.02 ועד ליום התשלום המלא בפועל, ובתוספת מע"מ כדין.

ב. התביעה שכנגד נדחית.

ג. הנתבעת תישא בהוצאות המשפט של התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הוצאתן ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ד. הנתבעת גם תישא בשכ"ט עוה"ד של התובעת בשיעור של 35,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

המזכירות תשלח עותק פסה"ד לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה לפי כתובת משרדיהם.

ניתן היום ד' בכסלו, תשס"ה (17 בנובמבר 2004) בהעדר הצדדים.

חננאל שרעבי
, שופט
ה. זיוית








א בית משפט שלום 3468/02 ליפוף העמק בע"מ נ' לוקי ביצוע פרוייקטים (בניה) 1989 בע"מ (פורסם ב-ֽ 17/11/2004)












להסרת פסק דין זה לחץ כאן