עאסלה מחמוד - טיולי נהר הירדן בע"מ, סאלח מוסטפא עלי

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
עאסלה מחמוד טיולי נהר הירדן בע"מ סאלח מוסטפא עלי
 
עאסלה מחמוד - טיולי נהר הירדן בע"מ, סאלח מוסטפא עלי
תיקים נוספים על עאסלה מחמוד | תיקים נוספים על טיולי נהר הירדן בע"מ | תיקים נוספים על סאלח מוסטפא עלי |

91076
14774/03 א     21/11/2004




א 14774/03 עאסלה מחמוד נ' טיולי נהר הירדן בע"מ, סאלח מוסטפא עלי




1
בתי המשפט
א 014774/03
ת.א 5459/02 קריות (ת.א 2117/02 עכו )
ת.א 458/02 קריות (בש"א963/01 נצרת)
ת.א 2153/01 קריות
בית משפט השלום חיפה

בפני
: כב' השופטת כ. ג'דעון

21/11/2004
תאריך:
עאסלה מחמוד

בעניין:
התובע
א. נזאל

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . טיולי נהר הירדן בע"מ

2 . סאלח מוסטפא עלי
הנתבעים
מ. דאוד

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. בסוף חודש 12/00 סוכם שנתבע מס' 2 ( להלן "הנתבע" ), ימכור לחב' נסאר עראבה בע"מ שהיתה בבעלותם המשותפת של התובע ואחיו, אוטובוס מסוג וולוו ( להלן "האוטובוס"), תמורת סך של 375,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

האוטובוס היה רשום על שם נתבעת מס' 1 שהינה חברה בבעלות הנתבע, ועליו רבץ שעבוד לטובת חב' אוריקאר ליסינג מימון שירותים והשקעות בע"מ, בסך של כ- 120,000 ₪.

2. ביום 1.1.01, במעמד סיכום תנאי העסקה, מסרו התובע וחב' נסאר עראבה בע"מ לידי הנתבע, צ'יק על סך של 255,000 ₪, וששה צ'יקים דחויים על סך של 20,000 ₪ כל אחד , בכפוף להתחייבותו של הנתבע לשחרור השעבוד שרבץ על האוטובוס.

באותו מעמד נמסר האוטובוס לידי התובע.

3. ביום 5.1.01, דאג התובע לסלק בעצמו את השעבוד שרבץ על האוטובוס בסך של 122,796 ₪ ( ראה נ/2 ), על כן, נפגשו הצדדים ביום 7.1.01 במשרדו של עו"ד עארף עלי, וחתמו על הסכם בכתב שבו הועמד מחיר האוטובוס על סך של 373,000 ₪ בתוספת מע"מ ( ראה ת/5 ). במעמד זה, החזיר הנתבע לתובע, את כל הצ'יקים המפורטים בסעיף 2 לעיל - למעט צ'יק אחד על סך של 20,000 ₪ כפי שיפורט בהמשך -, והתובע מסר לידיו, צ'יק בנקאי לפקודת הנתבעת על סך של 250,000 ₪ להשלמת מחיר האוטובוס עד לסך של 373,000 ₪, ללא המע"מ.

4. ביום 7.2.01 הנפיקה הנתבעת חשבונית ת/6 ע"ש נסאר עראבה בע"מ על סך של 436,410 ₪ ( הכולל את הסך של 373,000 ₪ בתוספת מע"מ ), ובמקביל מסר התובע לנתבעת צ'יק על סך של 63,410 ₪, זמן פרעון 14.2.01, לכיסוי תוספת המע"מ החלה על העסקה ( ראה ת/8 ).

התובע פנה לנתבע וביקשו לא להציג את צ'יק המע"מ לפרעון כי בכוונתו לבטל את החשבונית שקיבל על שם נסאר עראבה בע"מ, ולהוציא במקומה חשבונית על שם פירמה שלו ששמה " הסעות נסאר עראבה".

הנתבע נעתר לבקשתו, ביטל את החשבונית ת/6, וביום 18.2.01 הנפיק במקומה חשבונית מס חדשה על שם הסעות נסאר עראבה, אשר נרשמה בכתב ידו של התובע ( ראה ת/7 ).

התובע פנה שוב לנתבע וביקשו לא להציג את צ'יק המע"מ לפרעון, והתחייב לשלם תמורתו במזומן לא יאוחר מיום 15.3.01, הוא יום מועד תשלום המע"מ על החשבונית ת/7. משלא עמד בהתחייבותו הנ"ל, הציגה הנתבעת, ביום 13.3.01, את הצ'יק לפרעון, אולם הצ'יק לא כובד מחמת הוראת ביטול.

5. מעסקה זו נולדו שלוש תביעות. הראשונה הוגשה על ידי הנתבעים בבית משפט השלום בעכו ( ת.א 2117/01 ), לחיוב התובע וחב' נסאר עראבה בע"מ בתשלום סכום המע"מ. התביעה השניה הוגשה על ידי התובע כנגד הנתבעת בבית משפט השלום בנצרת, ומקורה בצ'יק שחולל על סך של 20,000 ₪ שנמסר לתובע על ידי הנתבעת לכיסוי עלות ביצוע תיקונים באוטובוס, על פי הנטען. והתביעה השלישית הוגשה לבית משפט השלום קריות ( ת.א 2153/01 ) על ידי התובע, לחיוב הנתבעים בתשלום פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו, על פי הנטען, עקב הליקויים שהתגלו באוטובוס.

שלושת התביעות הנ"ל אוחדו ונידונו בפני
י במסגרת ת.א 14774/03 שלום חיפה.

6. להלן אדון בטענות הצדדים כדלקמן:

האם נכרת בין הצדדים הסכם מכר אחד או יותר?

הן בכתבי טענותיהם של הצדדים, והן בתצהירי עדות ראשית שלהם, לא נטען על קיומו של הסכם בכתב מלבד ההסכם ת/5 שנחתם ביניהם ביום 7.1.01 כאמור בסעיף 3 לעיל.

אולם, לקראת סוף הבאת הראיות, נשלף על ידי ב"כ התובע הסכם בכתב שנחתם בין הצדדים ביום 1.1.01 ( ראה ת/13 ), שזכרו לא בא בכתבי הטענות של התובע וגם לא בתצהיריו. אמנם, המדובר בהרחבת חזית אסורה, אולם התנגדות מנימוק זה לא הועלתה על ידי ב"כ הנתבעים, והמסמך התקבל לבסוף לאחר הצהרת ב"כ התובע כי המסמך אינו משקף נכונה את מה שסוכם בין הצדדים.

עיון במסמך הנ"ל מעלה כי תוכן ההסכם שבו תמך דווקא בגרסתם של הנתבעים לעניין הסיכום הראשוני שהיה בינם לבין התובע, הן לעניין המחיר המוסכם, והן לעניין קיום השעבוד, והן לעניין מועד מסירת האוטובוס לידי התובע, והשוואתו של הסכם זה עם ההסכם ת/5, מראה שלא קיימים ביניהם הבדלים משמעותיים היורדים לשורשו של עניין והרלוונטיים לצורך הכרעה במחלוקת נשוא הדיון בתביעה.

7. יתרה מכך, חרף הצגתו של ההסכם ת/13 על ידי ב"כ התובע בשלב כה מאוחר של ניהול התביעה, אלא שלטענתו, הסכם זה אינו משקף את ההסכמות שהיו בין הצדדים. על כן, לא נהיר לי מדוע הוגש הסכם זה בכלל, ומדוע מאידך, אזכורו לא עלה בשלבים המקדמיים של ניהול התביעות? טענתו של ב"כ התובע כי קיומו של ההסכם מחזק את אמינותו של התובע, אין בה ממש, מהטעם הפשוט, כי גם התובע עצמו לא טרח להזכיר את קיומו של הסכם זה בתצהירים ובהתכתבויות שהיו בינו לבין הנתבעים ( ראה עמ' 4 לסיכומי הנתבעים, סעיף ב 1 ).

לאור המסקנה שקיומו של הסכם ת/13, בנוסף להסכם ת/5, אינו מעלה או מוריד לעניין המחלוקות בין הצדדים בתביעה זו, לא מצאתי מקום להתייחס אליו מעבר למה שנאמר לעיל.

8. מהו מועד מסירת האוטובוס לידי התובע ?

הנתבעים טענו כי האוטובוס נמסר לידי התובע ביום 1.1.01. תימוכין לגרסתם הנ"ל ניתן לראות בשני ההסכמים ת/5 ו-ת/13 שבהם צויין מועד המסירה כאמור, ושעליהם מתנוססת חתימתו של התובע.

בנוסף, הוכח כי האוטובוס נלקח לתיקון למוסך "שירה". כרטיס הלקוח שנפתח במוסך הנ"ל ביום 1.1.01 נפתח על שם "נסאר עראבה בע"מ", חברה שהיתה בבעלותו המשותפת של התובע כאמור בסעיף 1 לעיל. הכרטיס תוקן לאחר מכן בכתב ידו של התובע לשם "הסעות נסאר עראבה". מר אברהם וקנין, מנהל המוסך, העיד כי אחד מעובדי " נסאר עראבה" הוא זה שהביא את האוטובוס למוסך ( ראה עדותו בעמ' 29 ש' 4-6 ). כן הוכח, כי התובע הוא זה ששילם עבור עלות התיקונים שבוצעו במוסך הנ"ל.

כל אלה מחזקים את גרסתם של הנתבעים כי האוטובוס נמסר לידי התובע ביום 1.1.01.

9. לעומת זאת, לא השתכנעתי בטענתו של התובע כי קיבל את האוטובוס לידיו ביום 7.1.01.

טענתו הנ"ל לא נתמכה בשום הוכחה למעט עדותו של מר פאדי חילו, שלא יכלתי לסמוך עליה מחמת הרושם השלילי שהותירה עלי, וחוסר הסבירות שבה. מר פאדי, שעבד אצל נסאר עראבה, הודה כי לקח את האוטובוס למוסך שירה ביום 1.1.01, אך לטענתו הדבר נעשה לבקשת הנתבעים ועל פי הנחייתם. אלא שהתברר כי הנתבעים מעולם לא עשו שירות לאוטובוס במוסך הנ"ל ומעולם לא היו לקוחותיו. כן עלה מעדותו של מר וקנין, בעל המוסך, כי מר פאדי הכיר את אחד מעובדי המוסך, דבר המחזק את גרסת הנתבעים בהקשר זה.

10. בנוסף, טענתו של התובע לעניין מועד מסירת האוטובוס לידיו, עומדת בסתירה לאמור בשני הסכמים בכתב שנחתמו על ידו כאמור לעיל. ניסיונו של התובע להתכחש לאמור בהסכמים הנ"ל, על ידי העלאת טענות שונות ( ראה עדותו בעמ' 12 ש' 24, עמ' 13 ש' 9 לפרוטוקול ), לא צלח. טענותיו היו סתמיות ולא נתמכו בשום הוכחה. רצה להוכיח טענה כנגד מסמך בכתב שעליו הוא חתום, וכן להוכיח שההסכמים לא שיקפו נאמנה את מה שסוכם בין הצדדים לשיטתו לרבות מועד מסירת האוטובוס לידיו, יכל לזמן לעדות את העורך דין שבפני
ו נחתמו ההסכמים, ושהיה עורך דינו כפי שעלה מהעדויות. משלא עשה זאת, הדבר עומד בעוכריו על פי ההלכה הפסוקה.

11. אשר על כן, הנני מאמצת את גרסת הנתבעים ולפיה האוטובוס נמסר לרשות התובע ביום 1.1.01.

12. הצ'יק על סך של 20,000 ₪ ( ת.א 5458/02 קריות )

אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע מסר לידי הנתבע, בעקבות הסיכום הראשוני, ששה צ'יקים על סך של 20,000 ₪ כל אחד.

לטענת הנתבע, לאחר שחרור השעבוד שרבץ על האוטובוס ( ראה האמור בסעיף 3 לעיל ), הוא החזיר לידי התובע חמישה צ'יקים בלבד, ואילו הצ'יק השישי שזמן פרעונו היה לחודש 2/01, נמסר לתחנת דלק בכפר מג'ד אלכרום, וזאת בטרם נודע על שחרור השעבוד שרבץ על האוטובוס על ידי התובע. הנתבע התחייב להחזיר צ'יק זה לידי התובע, אולם האחרון ביקש צ'יק בטחון על אותו הסכום, להבטחת קיום התחייבותו הנ"ל. הנתבע מסר לידי התובע את הצ'יק שסומן ת/10 המשוך על ידי הנתבעת, שזמן פרעונו 19.2.01.

בשלב יותר מאוחר, יצר הנתבע, לבקשת התובע, קשר טלפוני עם תחנת הדלק וביקש שימסרו את הצ'יק השישי לידיו של התובע ו/או מי מטעמו, ואכן, הצ'יק הנ"ל נמסר לידיו של התובע על ידי אחד מעובדי התחנה, אולם, התובע לא עמד בהתחייבותו להחזיר את צ'יק הבטחון לנתבע, ובמקום זאת, הגישו לביצוע בלשכת הוצל"פ, וזאת לאחר שהנתבעים הגישו את תביעתם לבית משפט השלום בעכו לתשלום המע"מ שחל על העסקה.

13. בניגוד לגרסתם הנ"ל, טען התובע כי קיבל לידיו בחזרה את כל ששת הצ'יקים שנמסרו לידי הנתבעים. אולם, לאחר העברת האוטובוס לחזקתו, התברר כי קיימים בו ליקויים רבים, על כן הוא פנה אל הנתבע וביקש לבטל את העסקה. לאחר ניהול משא ומתן, סוכם, על פי הנטען, כי הנתבע יפצה את התובע בסכום הצ'יק של המע"מ, ובסכום נוסף של 20,000 ₪ לכיסוי חלק מעלות התיקונים של האוטובוס. ואכן, ביום 18.2.01 מסר הנתבע לידי התובע, את הצ'יק ת/10 על סך של 20,000 ₪, אולם צ'יק זה חולל בעת הצגתו לפרעון, על כן הוגש לביצוע בלשכת ההוצל"פ.

14. ובכן המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם הצ'יק ת/10 ניתן כצ'יק בטחון על ידי הנתבע, או לכיסוי חלק מעלות תיקון האוטובוס כטענת התובע?

15. מבין שתי הגרסאות, הנני מעדיפה את גרסתם של הנתבעים.

על גב הצ'יק ת/10 נכתבו מילים בכתב יד. הצדדים חלוקים ביניהם לגבי הנוסח המקורי, כאשר הנתבע טוען כי הכתב בנוסחו המקורי הינו "עבור שק במקום שק של 20,000 ₪", מה שתומך בגרסתו כי הצ'יק ת/10 ניתן כבטחון עד להחזרת הצ'יק על סך של 20,000 ₪ שנמסר לו על ידי התובע כאמור בסעיף 12 לעיל. לעומת זאת, טוען התובע כי הנוסח המקורי הוא " עבור נזק במקום שק של 80,000 ₪".

16. אין ספק כי בכתב שמופיע על גבו של הצ'יק נעשו שינויים. לא נטען על ידי התובע, בשום שלב, כי היה ברשותו צ'יק המשוך על ידי מי מהנתבעים על סך של 80,000 ₪, ולא ניתן על ידו כל הסבר הגיוני מדוע מופיעות המילים "במקום שק של 80,000 ₪".

יתרה מכך, הנתבע הציג את פנקס הצ'יקים, ובו מופיע על הספח של הצ'יק ת/10 הכיתוב " שק בטחון במקום שק" בכתב הדומה לנוסח הכתב המקורי המופיע על גבי הצ'יק עצמו ( ראה נ/11 ). בנוסף, הצ'יק הסידורי שנמשך אחרי הצ'יק ת/10 על ידי הנתבעת, נושא תאריך הוצאה של 6.2.01, דבר המפריך את טענתו של התובע כי הצ'יק ת/10 נמסר לו על ידי הנתבעת לאחר יום 14.2.01 ובנסיבות שתוארו על ידו בסעיף 21 לתצהירו ת/2, ותומך בטענת הנתבע כי הצ'יק ניתן לו קודם לכן.

17. זאת ועוד, נשאלת השאלה: אם הצ'יק ניתן בעבור נזק כטענת התובע, מדוע היה צורך לרשום זאת על גביו? הרי לא נשמעה מטעם התובע טענה כי מסירת הצ'יק הותנתה בקיום פעולה כלשהיא מצידו או מצד הנתבעים. רישום הדברים בנוסח שצויין בסעיף 15 לעיל על גבי הצ'יק, מחזק בי את הרושם באמיתות גרסתו של הנתבע כי הצ'יק ניתן כבטחון עד להחזרת הצ'יק על סך של 20,000 ₪, ומסיבה זו הדברים צויינו על גביו.

זאת ועוד, אם הצ'יק ניתן לכיסוי עלות התיקון של האוטובוס, נשאלת איפוא השאלה מדוע המתין התובע עד ליום 20.3.01 להפקיד את הצ'יק, ומדוע הדבר נעשה רק לאחר חזרת צ'יק המע"מ שהופקד ביום 13.3.01, ולאחר הגשת התביעה נגדו ביום 19.3.01, לבית משפט השלום בעכו?

18. ואם לא די בכל אלה, הרי מטעם הנתבעים העיד מר אסעד כרים, שעבד בתחנת הדלק מג'ד אלכרום. עד זה מסר כי העביר, לבקשת הנתבע, מעטפה ובתוכה צ'יק על סך של 20,000 ₪ לידי התובע. אמנם, העד לא זכר פרטים בקשר לשם הנפרע שהופיע על הצ'יק או לפרטי החשבון שממנו נמשך הצ'יק, אך הדבר לא גרע ממידת המהימנות שייחסתי לעדותו. נהפוך הוא, הדבר חיזק בי את הרושם של אי קיום תיאום עדויות בינו לבין הנתבעים לגבי נסיבות מסירת הצ'יק, וכיוצא מזה את הרושם באמיתות עדותו.

19. מאידך, התובע שטען כי קיבל לידיו את כל ששת הצ'יקים, הוא לא דאג להציגם או להציג את הספחים שלהם, וטען כי מסמכים אלה הושמדו על ידו.

20. לאור מכלול הדברים הנ"ל, העדפתי כאמור את גרסתם של הנתבעים על פני גרסת התובע, והנני קובעת כי הצ'יק ת/10 ניתן על ידי הנתבעים להבטחת התחייבותם להחזרת הצ'יק השישי על סך של 20,000 ₪ לידי התובע, ומשהוחזר הצ'יק הנ"ל לידי התובע כפי שהוכח, קמה חובה כלפי התובע להחזיר לידיהם את הצ'יק ת/10, והצגתו לפרעון על ידו נעשתה שלא כדין.

לאור מסקנה זו, דין התביעה בת.א 5458/02 להדחות.

21. תביעת הנתבעים לתשלום סכום המע"מ ( ת.א 5459/02 קריות ).

זוהי התביעה הראשונה שהוגשה למעשה על ידי הנתבעים, ואשר גררה אחריה את שתי התביעות הנוספות מטעם התובע.

אין מחלוקת כי סכום המע"מ בגין עסקת מכירת האוטובוס ואשר הסתכם בסך של 63,410 ₪, לא שולם על ידי התובע.

לטענת התובע, לאחר גילוי הליקויים הרבים באוטובוס, נערך סיכום חדש בין הצדדים, בעל פה, לפיו הסכימו הנתבעים לפצותו בסך של 83,410 ₪, באמצעות ויתור על חוב המע"מ, בנוסף לתשלום בסך של 20,000 ₪ עבור השתתפות בחלק מהתיקונים כאמור לעיל.

22. אולם למצער לא השתכנעתי בקיום הסכם כנ"ל, הן מחמת חוסר סבירותו, והן מאחר ולא יכלתי לסמוך, בהעדר ראיה פוזיטיבית, על עדות התובע בהקשר זה, שאף היא לא הותירה עלי רושם מהימן. מיותר לציין כי הנתבעים הכחישו מכל וכל את קיומו של הסיכום הנ"ל.

23. באשר לחוסר הסבירות - הליקויים שהתגלו באוטובוס לטענת התובע, הסתכמו לכל היותר בסכום של כ- 40,000 ₪ ( סך של 34,084 ₪ למוסך דיזל בעכו עבור תיקון האוטובוס, וסך של 1,437 ₪ בגין החלפת גלגל שיניים ו-2,400 ₪ עבור טיפול כללי ). לא ניתן על ידי התובע כל הסבר הגיוני מדוע הועמד סכום הפיצוי המגיע לו לטענתו על סך של כ- 83,000 ₪.

24. יתרה מכך, הנתבעת הנפיקה ביום 18.2.01, לבקשת התובע, חשבונית חדשה ת/7 על שם העסק הפרטי שלו ( ראה סעיף 4 לעיל ). בחשבונית זו שהצאה לאחר ביצוע התיקונים על ידי התובע ( ראה חשבוניות תיקון נספחים ד' ו-ה' לתצהיר התובע ת/2 ), צויין סכום העסקה המקורי. יש לזכור כי החשבונית נכתבה בכתב ידו של התובע.

נשאלת איפוא השאלה, מדוע החשבונית נרשמה על אותו סכום מקורי ולא בניכוי הסך של 83,410 ₪? מדוע לא דאג התובע, באותו מעמד, להעלות את הסיכום שהיה בינו לבין הנתבע לטענתו, על הכתב, בשים לב שלאורך כל הדרך, הלך התובע בדרך זהירה - עריכת שני הסכמים, סילוק השעבוד בעצמו, קבלת צ'יק בטחון להבטחת החזר הצ'יק על סך של 20,000 ₪, בדיקת האוטובוס מספר פעמים לפני הרכישה וכו' -? לשאלות אלה לא ניתנו תשובות משכנעות על ידי התובע, ולא יכלתי לסמוך על דבריו כי הובטח לו זיכוי מטעם הנתבע עד לגובה הפיצוי המוסכם.

יודגש כי התובע פנה לנתבע והחתימו על תצהיר להחזר מס תשומות בגין העסקה ( נ/1 ) ולפיו הזדכה התובע בסכום המע"מ, שלא שולם על ידו ( ראה עדותו בעמ' 17 ש' 11-12 ).

אציין בהקשר זה כי מקובלת עלי עדותו של התובע כי חתימתו על התצהיר הנ"ל נעשתה בחוסר שיקול דעת ( ראה עדותו בעמ' 36, ש' 27-28 לפרוטוקול ).

25. בנוסף לכך, אף התובע עצמו העיד כי ההצעות שהועלו בינו לבין הנתבעים לא השתכללו לידי הסכם מחייב.

לשאלה מתי היה הסיכום בינו לבין הנתבע השיב:

" ב-18 לחודש. זה לא סיכום. היו הצעות. ב-18 לחודש זה מה שביקשתי." ( עמ' 16 ש' 23 ) ( ראה גם עדותו בעמ' 16 ש' 6-23 ).

עדותו הנ"ל מחזקת את גרסתם של הנתבעים בדבר אי קיום סיכום כאמור. התובע גם חזר ואמר במהלך עדותו כי הנתבע לא היה מוכן לשלם את התיקונים שנעשו באוטובוס ( ראה עדותו בעמ' 20 ש' 31 ).

26. אשר ע כן, הנני קובעת כי לא הוכח קיומו של סיכום בין התובע לבין הנתבעים שכלל בין היתר ויתור על תשלום חוב המע"מ, על כן דין התביעה בת.א 5459/02 להתקבל.

27. התביעה בת.א 2153/01 - שלום קריות

בתביעה זו עתר התובע לחייב את הנתבעים להחזרת צ'יק המע"מ לידיו, וכן לתשלום סך של 34,000 ₪ בגין ההפסדים שנגרמו לו לטענתו עקב רכישת האוטובוס והליקויים שהתגלו בו.

יצויין כי האוטובוס נמכר על ידי התובע לצד שלישי ביום 13.3.01 במחיר של 330,000 ₪ בתוספת מע"מ ( ראה נספח ז' לתצהירו ת/2 ).

28. לטענת התובע, הנתבעים זייפו את מד האוץ באוטובוס והחליפו בו את המושבים. אולם, מעדותו של מנהל מוסך דיזל עכו, מר יוסי הרשקוביץ אשר בדק את רישומי האוטובוס, עולה כי הזיוף הנטען בוצע בטרם עבר האוטובוס לבעלותה של הנתבעת. עד זה גם סיפק תשובות משכנעות לגבי התמיהות שהועלו על ידי ב"כ התובע לעניין פעולת מד האוץ באוטובוס. יש לזכור כי עד זה הינו עד נייטרלי שאין לו עניין בתוצאות המשפט.

29. ובאשר למושבי האוטובוס - הרי תמוה בעיני שטענה זו לא נתמכה בכל הוכחה שהיא, מה גם שהיא הועלתה, על פי הנטען, לאחר שהאוטובוס היה בחזקת התובע למעלה מחודש ימים. מן הראוי להפנות בהקשר זה לסעיף 14 ( ב) לחוק המכר, תשכ"ח-1968 הקובע שלא ניתן להסתמך על טענה של אי התאמה באם לא נשלחה הודעה לגביה בתוך המועדים הקבועים בחוק הנ"ל ( ראה ס"ק א' ).

30. זאת ועוד, טענתו של התובע כי רכש את האוטובוס ללא ביצוע בדיקה על ידו, לא התקבלה על דעתי, הן לאור מהות העסקה והיקפה, והן לאור המסקנה שהגעתי אליה ולפיה האוטובוס נמסר לידי התובע ביום 1.1.01, ובאותו יום, דהיינו ששה ימים לפני החתימה על ההסכם מיום 7.1.01 (ת/5 ), נבדק על ידו במוסך.

בנוסף, התובע חתם על שני ההסכמים, ת/5 ו-ת/13, ובהם הצהיר כי בדק את האוטובוס וכי אין לו טענות כלפי הנתבעים בקשר לכך. הדבר מחזק את עדותו של הנתבע שבה מסר:

" אני נשבע באלוהים שיותר מ- 15-20 פעם הם באו ובדקו את האוטובוס בורג בורג בחודש דצמבר. הם בדקו כיסאות וכל מיני דברים וזה התאים להם ב- 100% והם אמרו שזה מתאים להם" ( עמ' 27 לפרוטוקול ) ( ראה גם עדותו בעמ' 36 ש' 7-8 ).
כמו כן הוכח כי מר פאדי, שהיה מעורב ברכישת האוטובוס מטעמו של התובע, הכיר היטב את מצב האוטובוס עובר לרכישתו על ידי התובע ( ראה סעיף 11 (ב) לתצהיר התובע ת/2, וכן עדותו של התובע בבקשת רשות להתגונן בבש"א 2473/01 ).

31. התובע הגיש חשבוניות מטעמו המעידות על ביצוע תיקונים באוטובוס בסכומים שונים, כאשר הסכום העיקרי הינו סך של 34,084 ₪ ששולם על ידו למוסך דיזל עכו ביום 18.2.01 בעבור החלפת ראש מנוע ( ראה נספח ד' לתצהיר ת/2 ).

אולם, התובע לא טרח להגיש חוות דעת מטעמו המצביעה על סיבת היווצרות הנזק ועל הקשר הסיבתי בין הנזק שהתגלה באוטובוס לבין מצבו של האוטובוס עובר לרכישה. מר הרשקוביץ יוסי, מנהל המוסך העיד:

" כשהמנוע נפגע מהתחממות יתרה. יכולה לקרות מהרבה סיבות. אני לא יכול להצביע כרגע מה היתה הסיבה. יכול להיות בעיה של רצועות, יכול להיות חוסר שמן במנוע וזה גורם להתחממות. לפי מה שאני רואה בהסטוריה של הרכב, לא ניתן לענות על השאלה אם היה חוסר בשמן או שהיה תקלה במערכת הקירור של הרכב". ( עמ' 7 ש' 12-15 ).
יש לזכור כי האוטובוס היה ברשות התובע עד לגילוי הנזק תקופה העולה על חודש ימים.

32. אשר על כן, הנני קובעת כי התובע לא הרים את נטל הוכחת תביעתו בת.א 2153/02, על כן דין התביעה להדחות.

33. לעניין ביטול העסקה - התובע שהיה מעוניין בביטול העסקה עם הנתבע לדבריו, שלח מכתב בנדון לנתבע ביום 10.3.01, שבו ניתנה לאחרון שהות של עד חמישה ימים לביטול העסקה ולהחזרת מחיר האוטובוס לידי התובע. אולם, מחומר הראיות התברר כי האוטובוס נמכר על ידי התובע לצד שלישי ביום 13.3.01, דהיינו שלושה ימים אחרי משלוח המכתב הנ"ל, דבר האומר דרשני. כשנשאל התובע על פשר העניין, טען כי נשלח לנתבע מכתב קודם בנדון, אולם טענתו הנ"ל לא נתמכה בשום הוכחה שהיא, ונשארה בגדר טענה.

34. סוף דבר - משבחר התובע לקיים את העסקה מחד, ומשלא הוכיח קיומו של הסכם בעניין החזר המע"מ ותשלום חלק מהתיקונים, ומשלא הוכיח טענותיו בעניין אי ההתאמה ובעניין הליקויים שהתגלו באוטובוס והקשר שלהם לנתבעים, לא נותר אלא לדחות את תביעותיו.

35. לאור כל האמור לעיל הנני מחליטה כדלקמן:

א. התביעה בת.א 5459/02 שלום קריות מתקבלת.

הנתבעים ישלמו ביחד ולחוד לתובעת את הסך של 63,410 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 19.3.01 ועד התשלום המלא בפועל, וכן אגרת בית המשפט בשערוך ליום תשלומה בפועל.

בנוסף ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 9,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ב. התביעה בת.א 5458/02 שלום קריות נדחית.

תיק ההוצל"פ מס' 10-03093-01-7 המתנהל בלשכת הוצל"פ בנצרת, ייסגר על ידי התובע.

התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ג. התביעה בת.א 2153/01 שלום קריות נדחית.

התובע ישלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ד. הערבות הבנקאית שהופקדה על ידי התובע במסגרת הבקשה לרשות להתגונן בבש"א 2473/01, תחולט לטובת הנתבעת, על חשבון סילוק החוב הפסוק לעיל.
ניתן היום ח' בכסלו, תשס"ה (21 בנובמבר 2004) בהעדר הצדדים.

המזכירות תדאג לשלוח

פסק דין
זה לב"כ הצדדים.
כ. ג'דעון
, שופטת
הקלדנית: ברטה א.








א בית משפט שלום 14774/03 עאסלה מחמוד נ' טיולי נהר הירדן בע"מ, סאלח מוסטפא עלי (פורסם ב-ֽ 21/11/2004)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן