מואסי תעשיות בטון מוכן בע"מ - נחל הירדן בע"מ , י.ש. 1999 נצר בע"מ , נצר ישראל , אחמד טאהא

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
מואסי תעשיות בטון מוכן בע"מ נחל הירדן בע"מ י.ש. 1999 נצר בע"מ נצר ישראל אחמד טאהא
 
מואסי תעשיות בטון מוכן בע"מ - נחל הירדן בע"מ , י.ש. 1999 נצר בע"מ , נצר ישראל , אחמד טאהא
תיקים נוספים על מואסי תעשיות בטון מוכן בע"מ | תיקים נוספים על נחל הירדן בע"מ | תיקים נוספים על י.ש. 1999 נצר בע"מ | תיקים נוספים על נצר ישראל | תיקים נוספים על אחמד טאהא |

91338
1598/03 א     23/11/2004




א 1598/03 מואסי תעשיות בטון מוכן בע"מ נ' נחל הירדן בע"מ , י.ש. 1999 נצר בע"מ , נצר ישראל , אחמד טאהא




15
בתי המשפט
א 001598/03
בית משפט השלום חדרה
23/11/2004
תאריך:
כב' השופט חננאל שרעבי

בפני
:
מואסי תעשיות בטון מוכן בע"מ

ח.פ. 512841958
בעניין:
התובעת
- נ ג ד -
1. נחל הירדן בע"מ
(ניתן פס"ד ביום 6.7.03)
2. י.ש. 1999 נצר בע"מ
ח.פ. 512752213
3. נצר ישראל
ת.ז. 5053841
4. אחמד טאהא
(ניתן פס"ד ביום 6.7.03)

הנתבעים
פסק דין
1. התובענה דנן היא כספית על סך של 163,614 ₪ נכון ליום הגשתה (2.3.03), והוגשה בסדר דין מקוצר.

2. התובעת, חברה בע"מ, עוסקת ביצור בטון מוכן, טיט בטקל ומכירתו (באמצעות מערבלי בטון) ומספקת גם שירותי שאיבת בטון באמצעות משאבות בטון.

3. הנתבעת 2, חברה בע"מ, היתה היזם של בניית או שיפוץ בי"ח גריאטרי בפרדס-חנה (להלן: "אתר הבניה").

4. הנתבע 3 הוא מנהלה של הנתבעת 2, ובעל מניות בה.

5. א. הנתבעת 1 שימשה כקבלן המבצע של עבודות הבניה באתר הבניה, והנתבע 4 היה
מנהלה ובעל מניות בה במועדים הרבלנטיים לכתב התביעה.

ב. נתבעים 1 ו- 4 לא הגישו בקשת רשות להגן, וניתן נגדם פס"ד על מלוא סכום התביעה ביום 6.7.03.

טענות התובעת.

6. בתאריך 17.3.02 נחתם הסכם בין התובעת ובין הנתבעת 1, להספקת בטון ושאיבת בטון לאתר הבניה (להלן: "הסחורה"). ההסכם נושא כותרת: "הצעה להספקת בטון מובא מס' 0329" (להלן: "ההסכם").
ההסכם צורף כנספח א' לתצהירי עדי התביעה ת/2 ת/3 (ת/2 - תצהירו של מר מוניר מואסי, מנהל בתובעת; ת/3 - תצהירו של מר בועז שבח, מנהל מפעלה של התובעת בחדרה).
על ההסכם חתם בשם הנתבעת 1, מר אחמד טאהא
(הנתבע 4), אשר גם חתם כערב התחיבויות הנתבעת 1 עפ"י ההסכם במקום המיועד לכך בתחתית דף ההסכם.

7. התובעת טוענת כי הנתבעים 2-4 חתמו כערבים באופן אישי על כתב ערבות מס' 26 (להלן: "כתב הערבות") למילוי התחיבויות הנתבעת 1 עפ"י ההסכם.
כתב הערבות צורף כנספח ב' לת/3, והעותק המקורי שלו הוגש גם לביהמ"ש בנפרד ביום 14.7.04.
כתב הערבות אינו נושא תאריך, אך עת/5, מר מוניר מואסי, מנהל בתובעת, העיד כי חתם טרם הספקת סחורה עפ"י ההסכם (עמ' 12 לפרו' ש' 13-15).

8. לטענת התובעת - נותרה הנתבעת 1 חייבת לה בגין הספקת הסחורה לאתר הבניה סך של 163,594 ₪, נכון ליום 31.1.03. סכום חוב זה נלמד מכרטיס הנהח"ש של הנתבעת 1 המתנהל אצל התובעת, ושהעתקו צורף כנספח ג' לכתב התביעה.

9. לטענת התובעת, הנתבעת 1 נתנה לה 4 שיקים המשוכים מחשבונה (בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, אשר צילומיהם צורפו כנספחים ב1-ב4 לכתב התביעה וכחלק מנספח ה' לת/2 ו- ת/3), על סך כולל של 163,614 ₪.
השיק הראשון היה לפרעון ביום 25.1.03, והשיק הרביעי (האחרון) היה לפרעון ביום 30.3.03.
פרעון ארבעת השיקים הנ"ל היה אמור, כך לגירסת התובעת, לכסות באופן מלא את חובה של הנתבעת 1 אל התובעת בגין הספקת סחורה עפ"י ההסכם.
דא עקא - השיק הראשון חזר ולא כובד ע"י הבנק בנימוק של "א.כ.מ.", ולאחריו חשבונה של הנתבעת 1 באותו בנק הוגבל. משכך, לא כובדו יתר שלושת השיקים האחרים בנימוק של הגבלת החשבון.

10. לטענת התובעת, היא פנתה לנתבעת 1 בדרישה לפרוע את חובה בגין חילול ארבעת השיקים, אך דרישותיה לא הניבו תוצאות חיוביות. משכך, התובעת פנתה לנתבעים 2-4, כערבים, לטענתה, לחיובי הנתבעת 1 עפ"י כתב הערבות, בדרישה לתשלום סכום החוב בסכום השיקים שחוללו (163,614 ₪).
משלא נענתה בחיוב גם ע"י הנתבעים 2-4, הוגשה התובענה הנדונה בסדר דין מקוצר, הן כנגד הנתבעת 1 (כחייבת עיקרית) והן כנגד הנתבעים 2-4 (כערבים), על סכום חוב של 163,614 ₪ נכון ליום הגשת התביעה.
טענות ההגנה של הנתבעים 2-3.

11. כאמור, נתבעים 1 ו- 4 לא הגישו בקשת רשות להגן, וניתן נגדם פס"ד כבר ביום 6.7.03. על כן, רלבנטיות לנו טענות ההגנה של נתבעים 2-3 בלבד.

12. נתבע 3 טוען כי לא חתם על כתב הערבות באופן אישי, אלא אך ורק בשם נתבעת 2, אודותיה מודים נתבעים 2 ו- 3 כי היא ערבה עפ"י כתב הערבות.

13. הנתבעים 2 ו- 3 מכחישים את סכום החוב הנתבע בתובענה זו. לטענתם, לא צריך להיוותר לנתבעת 1 כל חוב הנובע מהספקת סחורה עפ"י ההסכם.

14. התובעת לא הודיעה לנתבעים 2-3 מראש על כי הנתבעת 1 לא עומדת בתשלום חובותיה הנובעים מההסכם.
דיון והכרעה.

15. שתי שאלות מרכזיות צריכות להיות מוכרעות בעניננו, והן:

א. האם הנתבע 3 חתום כערב באופן אישי בכתב הערבות?

ב. האם התובעת הוכיחה את סכום החוב הנטען, מעבר להיותה אוחזת ב- 4 שיקים שנמסרו לה ע"י הנתבעת 1, בסכום כולל של 163,614 ₪ כמפורט לעיל?

16. הנתבע 3 אינו חתום כערב אישי בכתב הערבות.

א. כאמור, התובעת טוענת כי הנתבע 3 חתם על כתב הערבות באופן אישי, מעבר לחתימתו בשם הנתבעת 2.

ב. התובעת מבססת טענתה זו בשלושה טיעונים עיקריים:

1. הנתבע 3 חתום בכתב הערבות בשני מקומות. הראשון - במקום המיועד לכך, שם חתימתו מופיעה ביחד עם חותמת הנתבעת 2. השני - בחלק העליון של כתב הערבות, בסמוך לתוספת בכתב יד, שם מופיעה חתימתו של הנתבע 3 ללא חותמת של הנתבעת 2.
מכאן מסיקה התובעת כי, חתימתו הראשונה של הנתבע 3 היא בשם הנתבעת 2 כערבה, וחתימתו השניה היא בכדי לחייב אותו באופן אישי כערב עפ"י כתב הערבות.

2. היא שלחה לנתבע 3 שני מכתבים (נספחים ח' וי"א לתצהירי עדי התביעה ת/2, ת/3) מתאריכים 21.1.03 ו- 29.1.03, ובשניהם ציינה כי היא פונה אליו לתשלום חובה של הנתבעת 1 כערב אישי. הנתבע 3 לא הסתייג בשום דרך מהקביעה שצויינה במכתבים הנ"ל. מכאן מסיקה התובעת כי הנתבע 3 מודה בערבותו האישית.

3. לאחר שהתובעת פנתה לנתבע 3, בין היתר באמצעות המכתבים המצויינים בסעיף קטן 2 לעיל, הוא שילם סכומי כסף על חשבון חובה של הנתבעת 1. מכאן הסיקה התובעת כי אף הנתבע 3 ראה את עצמו כערב אישי עפ"י כתב הערבות.

ג. שלושת טיעוניה של התובעת מופיעים בעדויותיהם של עת/5 (עדותו של מר מוניר מואסי - עמ' 12 לפרו' ש' 29-31) ועת/6 (מר בועז שבח - עמ' 15 לפרו' ש' 13-16).

ד. עת/6 אף הוסיף וציין כי הודיע למנהלה של הנתבעת 1, הוא הנתבע 4, כי ההסכם יכנס לתוקף רק כשתהיה ערבות אישית של הנתבע 3, אותו הוא מכיר כאדם מכובד וישר (עמ' 14 לפרו' ש' 27; עמ' 15 לפרו' ש' 10-11).
כשנשאל העד שבח מדוע עובדה זו לא נרשמה בהסכם, השיב: "זה לא צריך להיות כתוב כיוון שלא סיפקנו סחורה עד שישראל נצר (הנתבע 3 - ח.ש.) לא חתם" (עמ' 15 לפרו' ש' 11-12).

ה. מן העבר השני הנתבע 3 מכחיש מכל וכל כי חתם על כתב הערבות באופן אישי. לטענתו - חתימתו, ללא חותמת החברה הנתבעת 2, מופיעה בחלקו העליון של כתב הערבות, בסמוך לתוספת בכתב יד (בה נרשם בסוגריים: "בפרוייקט ספציפי - שנקרא מ"ח סיעוד + חדר דוודים בבי"ח גריטרי פרדס-חנה בלבד"), וכאישור לתוספת זו בלבד. בודאי שאין בחתימתו זו בכדי לחייב אותו כערב באופן אישי להתחיבויות של הנתבעת 1 עפ"י ההסכם, והוא גם לא התכוון לערוב באופן אישי (ס' 3 לנ/1 - תצהירו של הנתבע 3; עמ' 17 לפרו' ש' 24-26).

ו. לאחר ששמעתי וקראתי את טיעוני הצדדים, ראיותיהם וסיכומיהם בשאלת ערבותו האישית של הנתבע 3, דעתי כדעתו של הנתבע 3. היינו - הנתבע 3 אישית אינו חתום בכתב הערבות באופן אישי.
למסקנתי זו הגעתי מהטעמים הבאים:

1. סעיף 3 לחוק הערבות קובע כי "הערבות נוצרת בהסכם בין הערב לבין הנושה או בהתחיבותו של הערב שהודעה עליה ניתנה לנושה...".
אשר על כן, חלים על חוזה ערבות הכללים הרגילים הנוגעים לעצם יצירת הקשר החוזי וגמירות דעתם של הצדדים ליתן את הערבות.
מעבר לכך, דין חוזה הערבות, לעניין פירושו, הינו כדין כל מסמך היוצר חיוב, אותו יש לפרש באופן דווקני. אין לקרוא בהתחיבות יותר ממה שנאמר בה במפורש.
במקרה של ספק ניתן להעזר בכלל המקובל בפירוש חוזים, על-פיו דו משמעות בניסוח חוזה תתפרש כנגד הצד המנסח ולטובת הצד השני.
לעניין האמור לעיל ראה ספרו של עו"ד רוי בר-קהן, "דיני הגנת הערב", נבו הוצאה לאור, עמ' 121-128.
במקרה דנן לא הוכח לי ע"י התובעת, הטוענת לערבותו של הנתבע 3 באופן אישי, כי אכן גמר אומר הנתבע 3 בדעתו לחתום כערב אישי. ההיפך הוא הנכון. לו אכן היה הנתבע 3 גומר אומר בדעתו לחתום כערב אישי, היה חותם בצורה ברורה וחד משמעית במקום המיועד לכך בכתב הערבות, ולא באיזשהו מקום ערטילאי בחלקו העליון של כתב הערבות. הסברו של הנתבע 3 להופעת חתימתו בסמוך לכתב היד המופיע בחלק העליון של כתב הערבות (ללא חותמת הנתבעת 2) נראית לי סבירה בנסיבות העניין, ואני מקבלה.
מסקנתי זו מקבלת חיזוק מהעובדה כי את הנתבע 4, מנהלה של הנתבעת 1, ידעה התובעת להחתים בצורה ברורה וחד משמעית על כתב הערבות, במקום המיועד לכך בטופס כתב הערבות, באופן שלא נותר ספק כי גמר אומר בדעתו הנתבע 4 לחתום כערב אישי להתחיבויות הנתבעת 1.
למסקנה זו ניתן גם להגיע בדרך פרשנית אחרת המוזכרת לעיל.
ידוע הכלל כי בפרשנות חוזים דו משמעיים, יתפרש החוזה כנגד הצד המנסח ולטובת הצד השני. אין ספק כי כתב הערבות נוסח ע"י התובעת (זאת ניתן ללמוד מעצם העובדה כי שמה של התובעת מודפס בכתב הערבות, ובעצם מהווה מסמך שנוסח על ידה והודפס על ידה). משכך, במקרה דנן, בו אולי ניתן לומר כי לא ברור לאשורו אם הנתבע 3 חתם או לא חתם כערב אישי, יש לומר מכח הכלל הפרשני הנ"ל כי נפרש את כתב הערבות כנגד גירסת התובעת באופן שייאמר כי הנתבע 3 לא חתם כערב אישי, אלא אך ורק בשם הנתבעת 2 (כלל הפרשנות נגד המנסח).
משכך, דוחים אנו את הטיעון הראשון של התובעת ממנו הסיקה כי הנתבע 3 חתם כערב אישי על כתב הערבות.

2. גם אין ממש בטיעון השני של התובעת ממנו הסיקה כי הנתבע 3 ערב אישית עפ"י כתב הערבות.
אי תגובתו או הסתיגותו של הנתבע 3 משני המכתבים שנשלחו אליו ע"י התובעת, ובו צויין כי היא רואה בו כערב אישית עפ"י כתב הערבות, לא יוצר יש מאין. אי תגובה או אי הסתיגות ממכתב לא יכולים להקים ערבות נטענת, ויש צורך בהוכחה ברורה וחד משמעית לכוונתו של הנתבע 3 לחתום כערב אישית בכתב הערבות. הוכחה כזו לא הוצגה בפני
י ע"י התובעת.

3. גם אין ממש בטיעון השלישי של התובעת ממנו הסיקה כי הנתבע 3 ערב אישית עפ"י כתב הערבות.
התובעת בעצמה מודה, באמצעות עד תביעה מס' 6, מר בועז שבח, כי כל תשלומי הנתבע 3 אל התובעת לא נעשו בשיקים אישיים של הנתבע 3 אלא בשיקים של הנתבעת 2 (עמ' 15 לפרו' ש' 17-18).
משכך, ניתן דווקא להסיק את המסקנה ההפוכה כי הנתבע 3 לא ראה עצמו חייב באופן אישי אלא רק את הנתבעת 2 כערבה. לכן, כל תשלום שביצע, לא ביצע בשמו הוא באופן אישי, אלא בשם הנתבעת 2 בלבד. התובעת לא הוכיחה לי כי הנתבע 3 שילם תשלום כלשהו בשיק אישי שלו להבדיל משיק של הנתבעת 2. עובדה זו כאמור עולה בקנה אחד עם טענתו של הנתבע 3 כי לא חתם כערב אישי לכתב הערבות.

ז. על כן אני קובע כי הנתבע 3 לא חתם על כתב הערבות באופן אישי. הנתבע 3 חתם בכתב הערבות בשמה של הנתבעת 2, אודותיה אין מחלוקת כי היא ערבה עפ"י כתב הערבות.
17. סכום החוב הנתבע הוכח ע"י התובעת.

א. האם התובעת הוכיחה את סכום החוב הנתבע על ידה בתובענה זו בסך של 163,614 ₪, מעבר להיותה אוחזת בארבעת השיקים שנמסרו לה ע"י הנתבעת 1 בסכום זה, כמפורט לעיל?

ב. התובעת הגישה כראייה תצהיר שניתן ע"י הנתבע 3 ביום 8.3.04 (ת/5) כתמיכה לבקשת עיקול זמני שהגישה התובעת בתיק זה (בש"א 1305/03) כנגד צדדים שלישיים שנטען כי מחזיקים בידיהם כספים המגיעים לנתבעת 1.
בתצהיר זה הצהיר הנתבע 3 בצורה ברורה ומפורשת, לאחר הגשת כתב התביעה הנדון, כי "המשיבה 1 (הנתבעת 1 - ח.ש.) חייבת למבקשת את הסך 163,594 ₪" (ס' 7 לת/5).
לכאורה בתצהיר זה יש הודעה ברורה של הנתבע 3, אשר היא בגדר הודעת בעל דין של הנתבעת 2 באמצעות מנהלה (הנתבע 3), כי חובה של הנתבעת 1 לתובעת במועד הגשת התביעה, הינו סך של 163,594 ₪ כטענת התובעת בתובענה זו.
הנתבע 3 ניסה לתרץ את חתימתו על התצהיר האמור, באומרו כי ניתן במסגרת נסיון פשרה שעשה לסלק החוב נשוא תובענה זו בסך של 100,000 ₪. אולם בסופו של עניין הסכם הפשרה לא יצא אל הפועל. כמו כן, טוען הנתבע 3 כי הובטח לו ע"י התובעת כי תדאג לגבות בעבורו חלק גדול מחוב שחייבת הנתבעת 1 לנתבעת 2. לכן גם חתם על תצהיר זה "על עיוור", כלשונו, אולם בסופו של עניין הסכם הפשרה לא יצא אל הפועל והתובעת לא גבתה בעבור הנתבעת 2 כל חוב של הנתבעת 1 אליה (עמ' 16 לפרו' ש' 26-29; עמ' 27 לפרו' ש' 1-17).
לשון אחרת - טוען הנתבע 3 כי פותה לחתום על ת/5 בנסיבות האמורות לעיל, לכן הוא גם לא קרא את תוכנו אלא חתם "על עיוור", כלשונו.
בכל הכבוד טענה זו של הנתבע 3 אינה מקובלת עליי. בת/5 הוזהר הנתבע 3 להצהיר אמת וכי יהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק אם לא יעשה כן. ההנחה שלי היא כי הנתבע 3, כמנהל חברה זהיר ואחראי, הצהיר את האמת בת/5 והודה בעצם כי חובה של הנתבעת 1 אל התובעת, וממילא חובה של הנתבעת 2 מכח ערבותה עפ"י כתב הערבות, הינו סך נומינלי של 163,594 ₪.
בכך הייתי יכול בעצם לסיים את פסה"ד, תוך מתן תשובה חיובית לשאלה שהצגתי לעיל, וקובע כי התובעת הוכיחה את סכום התביעה בעצם הודעת הנתבע 3 בחוב הנתבעת 1 כמפורט לעיל. אולם היות וגם מצאתי כי חשבונאית הוכיחה הנתבעת את תביעתה, אתייחס ליתר טיעוניה החשבונאיים של התובעת.

ג. טוענת התובעת כי בין החודשים אפריל 2002 ועד דצמבר 2002, סיפקה סחורה על-פי הזמנת נתבעת 1 לאתר הבניה, בסכום כולל של 587,041 ₪. בתמיכה לכך צירפה התובעת את כל חשבוניות המס ותעודות המשלוח הרלבנטיות להספקת הסחורה הנ"ל, וסימנה אותן כנספח ג' לתצהירי העדויות הראשיות של עת/5 ו- עת/6 המוזכרים לעיל.

ד. אודות הספקת הסחורה לאתר הבניה דווקא ולא לאתר אחר העידו שלושה נהגים מטעם התובעת. נהגים אלה העידו כי כל הסחורה סופקה לביה"ח הגריאטרי בפרדס-חנה, היינו - לאתר הבניה ולא לכל אתר אחר. מציינים גם הנהגים כי לכשהגיעו לאתר הבניה הם הודיעו על כך טלפונית לסדרן העבודה מטעם התובעת, מר מרואן מצארווה.
כן העידו עדים אלה כי ברגיל חתם על תעודות המשלוח נציג מטעם הנתבעת 1 אשר קיבל את הסחורה באתר הבניה. אם נבצר מנציג מטעם הנתבעת 1 לחתום על תעודת המשלוח (למשל עקב יציקת גג וכד', שאז אין אנשים פנויים מטעם הנתבעת 1 על הקרקע לצורך חתימה על תעודת המשלוח), כי אז משאיר הנהג את תעודת המשלוח אצל מפעיל המשאבה אשר דואג להחתמת נציג הנתבעת 1 על תעודת המשלוח, ולאחר מכן מעביר את התעודה החתומה למפעל התובעת בחדרה.
בכל מקרה, אם מסתבר כי יש תעודות משלוח שאינן חתומות (ומדובר במקרים חריגים ובודדים), כי אז ניתן לראות עפ"י רצף התעודות כי הסחורה סופקה. למשל (והדוגמא היא שלי ולא של העדים הנ"ל - ח.ש.): תעודת משלוח מס' 43435 מיום 21.4.02. עפ"י תעודה זו רואים כי הוזמנו 40 מ"ק סחורה, מתוכה סופק באמצעות תעודת משלוח זאת 7.5 מ"ק. תעודת המשלוח שלאחריה, שמבטאת את הספקת הסחורה הנוספת (מתוך המוזמנת) באותו יום ולאותו אתר היא תעודה מס' 43439. בתעודה זו נרשם כי סופק 5.5 מ"ק סחורה. אולם בתעודה זו גם נרשם פרמטר נוסף והוא כי סה"כ סופק עד לאותה תעודת משלוח באותו יום ולאותו אתר 13 מ"ק סחורה. היינו - בתעודה זו גם נרשמה כמות הסחורה שסופקה בתעודת המשלוח שלפניה (7.5 מ"ג) שמספרה 43435.
על התעודה השניה ברגיל חתום נציג המזמין, אשר בחתימתו מאשר בעצם את סה"כ הסחורה שקיבל, לרבות זו שסופקה לו בתעודת המשלוח הקודמת אשר לא היתה חתומה ע"י נציג המזמין.
לשון אחרת - גם אם אין חתימה על תעודת משלוח אחת, עדיין יש למזמין (במקרה דנן הנתבעת 1) אינדיקציה או ביקורת לכמות הסחורה שסופקה לה לאתר הבניה עד לתעודת המשלוח האחרונה. במידה והרישום של הסחורה הכוללת שסופקה, כרשום באחת מתעודות המשלוח, אינו מסתדר או נראה לנציג המזמין, כי אז יכול הוא להעיר הערותיו בזמן אמת לספק ללא קשר לחתימה כזו או אחרת על תעודת המשלוח.
אם נחזור לדוגמה הקודמת, כי אז אם תעודת המשלוח 43435 לא היתה נחתמת על-ידי נציג הנתבעת 1, עדיין יש לנתבעת 1 את ההזדמנות לבדוק אם הסחורה נשוא תעודה זו סופקה לה בפועל באמצעות תעודת המשלוח שלאחריה שמספרה הוא 43439 עליה הוא חתום או יחתום, וזאת באמצעות הפרמטר של "סה"כ שסופק" הרשום בכל תעודת משלוח. כאמור כל המפורט לעיל נלקח מעדויות הנהגים כדלקמן:
עת/1, הנהג כנעני טלאל (עמ' 4-6 לפרו') .
עת/2, הנהג בוריס גילצר (עמ' 6-8 לפרו').
עת/3, מר מואסי מאהר, בעל מניות בתובעת ובעת הצורך אף משמש כנהג (עמודים 9-10 לפרו').

ה. סדרן העבודה אצל התובעת מר מרואן מצארווה, נתן תצהיר עדות ראשית מטעמו ת/1, בו הסביר את צורת העבודה של התובעת עם הנתבעת 1.
בתצהירו גם ציין כי וידא באמצעות מכשירי קשר ו/או טלפונים ניידים כי כל הסחורה שיצאה משטח מפעלה של התובעת בחדרה, במערבלים ו/או משאבות בטון, על-פי הזמנת הנתבעת 1 הגיע ליעדה לאתר הבניה (ס' 9 לת/1).
בחקירתו הנגדית גם הסביר סדרן העבודה מרואן, כי אם נוכח לדעת שישנן תעודות משלוח שאינן חתומות, היה מתקשר למנהל העבודה מטעם הנתבעת 1 (ששמו היה יוסף) באתר הבניה, מודיע לו על כך, מוודא עמו כי קיבל את כמות הבטון הרשומה בתעודת המשלוח ומקבל את אישורו. בכל מקרה, מציין העד מרואן, מה שמעניין את מנהל העבודה באתר הבניה זה הסה"כ המצטבר של הסחורה שסופקה לו כפי שרשום בתעודות המשלוח. היינו - זו אפשרות ביקורת של מנהל העבודה באתר אודות כמות הסחורה שסופקה לו ע"י התובעת (עדותו עמ' 11 לפרו' ש' 13-26).

ו. מציינים עדי תביעה 5 ו- 6 בתצהיריהם כי מתוך סכום סחורה בסך של 587,041 ₪, שילמה הנתבעת 1 סך של 334,717 ₪. בתצהיריהם מפרטים העדים הנ"ל כיצד שולם הסך הנ"ל, בצורה מפורטת ונתמכת במסמכים (ס' 10 לת/2 ולת/3).

ז. מציינים העדים הנ"ל בתצהיריהם כי לאחר שהנתבעת 1 לא שילמה את מלוא סכום חובה אליהם, פנו בכתב אל הנתבעת 2 כערבה עפ"י כתב הערבות לחובות הנתבעת 1 (באמצעות הנתבע 3) בדרישה לשלם את סכום החוב האמור. מכתבים אלה גרמו לכך כי הנתבעת 2 שילמה שני תשלומים על חשבון חובה של הנתבעת 1 כדלקמן:
סך של 60,369 ₪ בשיק שמועד פרעונו היה ביום 30.3.03.
סך של 28,331 ₪ בשיק שמועד פרעונו היה ביום 15.2.03.
על כן, יתרת החוב של הנתבעת 1 אל התובעת, וממילא חובה של הנתבעת 2 אל התובעת מכח כתב הערבות, הינו סך של 163,624 ₪.
עדי תביעה מס' 5 ו- 6 מפרטים את הנ"ל בסעיפים 7-16 לתצהיריהם ת/2-ת/3, תוך ביסוסם במסמכים המהווים את התכתובת שבין הצדדים, צילומי קבלות, צילומי שיקים וכרטסת חשבונאית של הנתבעת 1 בהנהח"ש של התובעת כשהיא ממויינת לפי תאריכי אסמכתא.

ח. מן העבר השני טען הנתבע 3 בתצהיר עדותו הראשית כי התובעת לא הרימה את נטל הראייה להוכחת תביעתה. הנתבע 3 טוען בתצהירו כי עפ"י חישוב שערך עם מהנדס מטעמו הרי עלות החומרים שסיפקה התובעת לנתבעת 1 הינו בסך של 420,711 ₪ ולא כנטען בנספח ג' לתביעתה סך של 745,114 ₪. על כן, לא רק ששולמה יתרת החוב של הנתבעת 1 אל התובעת הנובעת מההסכם, אלא הנתבעת 1 עוד שילמה תשלומי יתר אודות אספקת סחורה שסופקה לה באתר זה ע"י התובעת (ראה סעיפים 4-6 לנ/1, תצהירו של הנתבע 3).
כן מלינים הנתבעים 2-3 על כך כי התובעת לא התריעה בפני
הם מראש כי הנתבעת 1 אינה משלמת חובותיה לתובעת עפ"י ההסכם.

ט. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים בנדון, ראיותיהם והאמור בסיכומיהם, דעתי נוטה בבירור לגירסת התובעת, על-פיה יתרת חובה של הנתבעת 1 אל התובעת הינו סך נומינלי של 163,624 ₪.
התובעת סמכה את תביעתה בחשבוניות מס כדין הנשענות על תעודות משלוח, אשר הוצגו לביהמ"ש בצורה מסודרת בנספח ג' לתצהירי עדי התביעה המפורטים לעיל.
שוכנעתי מעדויות נהגי התובעת וסדרן העבודה מר מרואן מצארווה, כי כל הסחורה נשוא החשבוניות, סופקה לאתר הבניה ולא לכל אתר אחר.
אכן ישנן מספר תעודות משלוח שאינן חתומות ע"י נציג הנתבעת 1 (ואין מדובר על הרבה תעודות כפי שנפרט להלן), אך שוכנעתי מהסברי הנהגים וסדרן העבודה בדבר הסיבה לאי החתמת תעודת המשלוח, ולהסבריהם בדבר אפשרות הנתבעת 1 לבקר את כמות הסחורה שסופקה לה באמצעות תעודת משלוח נוספת של אתר זה לאותו אתר ובאותו תאריך, אשר עליה ברגיל גם חתום נציג המזמין.
במקרה דנן מציינת התובעת בסיכומיה, ואני מסכים לכך, כי מבין כמות רבה מאד של תעודות משלוח (עשרות רבות או מאות) רק 38 תעודות אינן חתומות. אולם 35 תעודות מתיחסות לשאיבות בטון אודותיהן אין מחלוקת כי סופקו לאתר הבניה (דברי ב"כ הנתבעים 2-3, פרוטוקול יום 3.6.04, עמ' 1 ש' 7-9). על כן נותרו רק שלוש תעודות משלוח לא חתומות המתיחסות להספקת בטון ו/או טיט והן 48190, 49291 ו- 52955.
אודות הספקת החומר נשוא תעודה 48190 ניתן ללמוד מתעודה 48192, אשר סופקה באותו היום ואשר נחתמה ע"י מנהל העבודה באתר מטעם הנתבעת 1 מר יוסף, וזאת בהתאם להסבר שנתנו לעיל.
כך הוא הדבר לגבי תעודת משלוח מס' 49291 אשר אינה חתומה ע"י נציג הנתבעת 1. כמות הסחורה שסופקה באמצעות תעודת משלוח 49291 אושרה בחתימת נציג המזמין בחתימתו על התעודה מלאחריה (באותו יום) מספר 49292. תעודה 52955 היא התעודה האחרונה לאותו יום (17.10.02) בה סופק 1 מ"ק סחורה. תעודה זו אינה חתומה, אולם לא הוכח כי התקבלה אודותיה כל הסתייגות או הכחשה מצד הנתבעת 1. מכאן אני מסיק וקובע כי הסחורה נשוא תעודה זו סופק בפועל לאתר הבניה ע"י התובעת.

לא הוכח לי ע"י הנתבעים 2-3 כי היתה השגה או הסתיגות כלשהיא מצד הנתבעת 1 במהלך עבודתה עם התובעת, על כי תעודות המשלוח ו/או החשבוניות שהוצאו לה ע"י התובעת, אינן משקפות את כמות הסחורה שסופקה לה בפועל. ההיפך הוא הנכון. התובעת כאמור לעיל מחזיקה בידיה 4 שיקים שנמשכו מחשבונה של הנתבעת 1, אך לא כובדו על ידה, בסך כולל של 163,614 ₪ (סכום התביעה). היינו - ישנה הודאה של הנתבעת 1 לסכום חוב של 163,614 ₪ שזהה כמעט (הפרש של 10 ₪), ליתרת החוב המפורטת לעיל.
במילים אחרות, שוכנעתי כי הנתונים החשבונאיים שהציגה התובעת בתובענה זו נכונים ומדויקים.

י. מסקנתי זו גם עולה בקנה אחד עם כתב הערבות עליו חתמה הנתבעת 2 לחובות הנתבעת 1 לתובעת עפ"י ההסכם.
בסעיף 6(ד) לכתב הערבות הסכימה הנתבעת 2 כי "ספרי החשבונות שלכם (של התובעת - ח.ש.) יהיו נאמנים עלינו ויהוו הוכחה מכרעת בכל הליך משפטי ו/או אחר ביחד לסכום הערבות ו/או לכתב זה".
היינו - הנתבעת 2 הסכימה עם חתימתה על כתב הערבות כי ספרי הנהח"ש של התובעת יהוו ראייה מכרעת בתיק זה, ועל-פיהם כאמור יתרת החוב היא 163,624 ₪.

יא. טענות הגנתה של הנתבעת 2, כפי שעולים מתצהירי עדותו הראשית וחקירתו הנגדית של מנהלה מר ישראל נצר, לא נראים לי.
התובעת מעולם לא ציינה כי מכרה סחורה לנתבעת 1 בסכום של 745,114 ₪ אלא בסכום של 587,041 ₪ כמפורט בתצהירי עדי התביעה המוזכרים לעיל. ההפרש הוא סך של 158,073 ₪ כסכום נומינלי, אשר בשיערוך מתאים בהחלט יכול להגיע לסכום יתרת החוב.
יצויין גם כי הנתבע 3, כשנחקר על תצהירו בבקשת הרשות להגן (בש"א 1576/03) השיב כי סכום מכירות כולל של 587,000 ₪ נראה לו הגיוני. היינו - גם הנתבע 3 סבור כי סביר בעיניו שהתובעת סיפקה לנתבעת 1 סחורה לאתר הבניה בסכום כולל של כ- 587,000 ₪.
הנתבע 3 ניסה לטעון כי עלות החומרים שסיפקה התובעת לנתבעת 1 באתר הבניה היו בסך של 420,711 ₪ בלבד בהסתמך על סיכום חשבון של מזמין העבודה במשרד הבריאות אשר אושר, ועל חישוב כמויות בכתב יד שערך מהנדס בשם מרק שוליאק.
עם כל הכבוד, המסמכים הנ"ל לא נערכו ע"י הנתבע 3, ואין לו כל ידע אישי אודות האמור בהם (עמ' 16 לפרו' ש' 20). משכך, אין לשני המסמכים הנ"ל כל משקל ראייתי, מעבר לעובדה כי לא הוגשו כראייה, ולא יכולים להיות מוגשים כראייה באמצעות הנתבע 3 אשר לא ערך אותם, ולא דאג להביא את עורכיהם לעדות על מנת להגיש באמצעותם את המסמכים הנ"ל.

יב. גם בטענתם של הנתבעים 2-3, כי התובעת לא הודיעה להם מראש על כי הנתבעת 1 לא עומדת בתשלום חובותיה הנובעים מההסכם, לא מצאתי ממש.
לתצהירי התביעה (ת/2, ת/3) צורף כנספח (נספח ו') מכתב שנשלח מהתובעת אל הנתבע 3 ביום 13.1.03, ובו מודיעה לו כי לאור העובדה שהנתבעת 1 נתנה הוראת ביטול לשני שיקים שמסרה לה על חשבון הספקת הסחורה, היא מודיעה לו על ביטול האשראי והספקת הבטון לאתר הבניה עפ"י הזמנת הנתבעת 1.
כמו כן מבקשת התובעת במכתב זה מהנתבעת לדאוג לפרעון שיק שחזר ושנמסר לה ע"י הנתבעת 1 בסכום של 60,369 ₪, כשמועד פרעונו היה 31.12.02.
מכתב זה מלמד כי התובעת התריעה בפני
הנתבעים 2-3 באמצעות מכתב זה על כי הנתבעת 1 אינה עומדת בתנאי ההסכם, שיקים שלה חוזרים וכי היא מפסיקה את הספקת הבטון.
עד לשני השיקים החוזרים נשוא מכתב זה, שילמה הנתבעת 1 תשלומים לתובעת, כפי שעולה מטבלת התשלומים של הנתבעת 1 המפורטת בסעיף 10 לתצהירי עדי התביעה ת/2, ת/3. המכתב נשלח לאחר שהשיק הראשון מבין שני השיקים נשוא המכתב חזר. זה היה השיק הראשון של הנתבעת 1 שלא נפרע בסופו של עניין, וסכומו כאמור היה 60,369 ₪ ומועד פרעונו 31.12.02 (היה שיק אחד נוסף שבהפקדה ראשונה לא נפרע אך בהפקדה שניה נפרע כמפורט בטבלה שבסעיף 10 לתצהירי התביעה ת/2, ת/3).
אם כן המכתב שנשלח מהתובעת אל הנתבע 3 ביום 13.1.03, נשלח במועד, סמוך לאחר אי כיבוד השיק הראשון של הנתבעת 1, תוך התראה מתאימה לנתבעים 2 ו- 3 בדבר אי עמידתה של הנתבעת 1 בתנאי ההסכם.

יג. על כן יש לומר כי גירסתו של הנתבע 3 לסתירת סכומי התביעה היא סתמית ולא מבוססת, ומשכך היא נדחית.
סוף דבר.

18. הוכח ע"י התובעת סכום התביעה, בשיעור של 163,614 ₪ נכון ליום הגשתה בתאריך 2.3.03.

19. הנתבעת 2 חייבת לשלם לתובעת את סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום הגשתה בתאריך 2.3.03 ועד ליום התשלום בפועל, מכח ערבותה האישית לחובות הנתבעת 1 אל התובעת (הנובעים מההסכם) על-פי כתב הערבות.

20. התביעה נגד הנתבע 3 נדחית, כיוון שלא הוכח לי ע"י התובעת כי חתם על ערבות אישית בכתב הערבות.

21. בנסיבות העניין (התקבלה התביעה נגד נתבעת 2 אך נדחתה נגד נתבע 3) אין צו להוצאות.

22. התובעת רשאית לקבל לידיה את הערבות הבנקאית אשר הופקדה בתיק זה, במסגרת בש"א 1290/03, על סך נומינלי של 100,000 ₪, ומכוחה לפנות לבנק ולקבל את סכום הערבות בערכו דהיום, כתשלום על חשבון פס"ד זה.

המזכירות תשלח עותק פסה"ד לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה לפי כתובת משרדיהם.

ניתן היום י' בכסלו, תשס"ה (23 בנובמבר 2004) בהעדר הצדדים.

חננאל שרעבי
, שופט
ה. זיוית








א בית משפט שלום 1598/03 מואסי תעשיות בטון מוכן בע"מ נ' נחל הירדן בע"מ , י.ש. 1999 נצר בע"מ , נצר ישראל , אחמד טאהא (פורסם ב-ֽ 23/11/2004)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן