לפידות מדיקל יבוא ושיווק בע"מ - אורי גרא

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
לפידות מדיקל יבוא ושיווק בע"מ אורי גרא
 
לפידות מדיקל יבוא ושיווק בע"מ - אורי גרא



32450-03/14 סעש     09/05/2014



תיקים נוספים על לפידות מדיקל יבוא ושיווק בע"מ
תיקים נוספים על אורי גרא




סעש 32450-03/14 לפידות מדיקל יבוא ושיווק בע"מ נ' אורי גרא








בית-הדין האזורי לעבודה בחיפה









סע"ש - 32450-03-14


09 מאי 2014
לפני:
כב' השופטת מיכל נעים דיבנר
נציג
ציבור (עובדים) -
מר אריה גור
נציג ציבור (מעסיקים) – מר דוד גבאי
ה
מבקשת
:
לפידות מדיקל יבוא ושיווק בע"מ






-

המשיב
: אורי גרא





המבקשת ע"י ב"כ עוה"ד איתן לירז
המשיב ע" ב"כ אורי טורקיה - שלס

החלטה
בהחלטה זו עלינו להכריע, כסעד זמני, האם ועד כמה יש להגביל את עיסוקו של המשיב, לאחר שפוטר מעבודתו במבקשת.
העובדות כפי שעולות מהראיות שהוצגו בפני
נו עד כה
1.
המבקשת (להלן – לפידות) עוסקת בהפצה בשטחי ישראל של תרופות וציוד רפואי עבור יצרנים שונים. הפצת המוצרים האמורים כוללת גם את ייבוא המוצרים, רישומם במשרד הבריאות, קבלת ההיתרים הרגולטורים השונים ושיווק ומכירה בישראל.
2.
המשיב (להלן – גרא) עבד מאז שנת 1996 ברציפות באותו מקום עבודה. בשנת 2006 נרכש מקום העבודה (אז - לוכסמבורג תרופות) ע"י לפידות, תוך שגרא המשיך בתפקידו (להלן – רכישת החברה ב-2006).
3.
אין חולק שבמסגרת רכישת החברה ב-2006, רכשה לפידות גם את פעילותה של חברת ישראמדקום, אשר החזיקה בהסכם הפצה בלעדי, מאז שנת 1979, של מוצרים מסוימים של קונצרן בראון הגרמני בישראל (להלן – בראון).
4.
לפידות טענה ולא נטען אחרת על ידי גרא, שמפאת חשיבותו הרבה של הסכם ההפצה הבלעדי עם בראון, היא הציבה כתנאי מקדים לביצוע רכישת החברה, את קבלת הסכמתה של בראון מראש ובכתב לגבי המשך הפעילות עימה ורק לאחר שהתקבל האישור, יצאה העסקה לפועל.
5.
בעת רכישת החברה ב-2006, גרא כבר ריכז באופן אישי, משך כ-10 שנים את כל פעילות החברה מול בראון. גם כאשר נקלט כעובד לפידות, המשיך לעשות זאת. הודעה ששלחה לפידות לגרא ביום 2.7.06 (נספח 2 לבקשה) בסמוך לאחר רכישת החברה היוותה למעשה את תחילתם של יחסי העבודה בין הצדדים, בהתאם להסכם העסקה שנחתם בין גרא למעסיקתו הקודמת ביום 1.6.96 (נספח 1 לבקשה). לא הוצג בפני
נו הסכם העסקה חדש שנחתם בין לפידות לגרא במועד הרכישה.
6.
ב-10.9.2007, כשנה לאחר רכישת החברה, קיבלה לפידות פניה מבראון, במסגרתה הציעה בראון לקדם הקמת נציגות מקומית של הקונצרן בישראל, שתהא אחראית באופן בלעדי על מוצרי "

hospital care/opm
" (ראה בהמשך). בהצעה נרשם כי בראון רואה בגרא מועמד פוטנציאלי לתפקיד וכי גרא הביע הסכמה לקחת על עצמו את התפקיד. בהתאם להצעה, אותו ראש נציגות מקומית, יהיה עובד לפידות, אך יהיה כפוף ישירות לבראון בגרמניה והיא זו שתממן את עלות שכרו (נספח 3 לבקשה).
7.
ביום 25.11.2009, לאחר שיחות שהתקיימו בין לפידות לבראון, הוציא מנכ"ל לפידות מייל בו פורט הסיכום שהושג בין הצדדים ביחס לאותה הצעה. בהתאם לסיכום, גרא (המכונה שם "

bum
"-
business unit manager
), ימשיך להיות עובד מלא של לפידות, על כל המשתמע מכך, לרבות תניות אי התחרות והסודיות החלות עליו. בסיכום נרשמו סמכויותיו של גרא, והוא עצמו חתם על אותו סיכום ביום 30.11.09 (נספח 4 לבקשה). לאחר מועד זה, המשיך אפוא גרא להיות מועסק בלפידות כאיש הקשר שלה המטפל בענייני בראון בישראל.
8.
מאוחר יותר, ביום 30.10.11, לטענת לפידות בעקבות שינויים ארגוניים, נמסרה לגרא הודעה על שינוי תפקידו למנהל יחידה עסקית ציוד ומכשור רפואי, בתוקף מיום 1.8.11. בהודעה נקבע שכר הבסיס של המשיב (29,000 ₪) וכן בונוס חודשי בסך 3,500 ₪. (נספח 5 לבקשה).
9.
לטענת לפידות, היא לא היתה שבעת רצון מתפקודו של גרא ובמהלך שנת 2013
הצטברו מספר אירועים, אשר גרמו לה להחליט על סיום עבודתו. לפידות מפנה לכך שהסתבר לה שגרא ידע, מקשריו עם מתחרה, מידע עסקי חשוב הנוגע למו"מ שניהלה עם אחד הספקים, אך סירב לגלותו לה; לתלונה במייל שקיבלה משירותי בריאות כללית, לקוח עיקרי של לפידות, על כך שגרא אינו זמין להם; לכך שנשמעו שמועות אודות תוכניות שרוקם גרא ליישם את תוכנית הנציגות המקומית של בראון בראשותו, בדומה להצעה משנת 2007 וכן לכך שהתברר שבנוסף לטלפון סלולרי שקיבל גרא מהחברה, הוא מחזיק במכשיר נוסף, אשר מספרו ידוע לבראון ובאמצעותו הוא מקיים עם בראון שיחות פרטיות.
10.
בעקבות אלו, שלחה לפידות לגרא ביום 23.1.14 הודעה ולפיה היא רואה במעשיו, בין היתר, הפרת חוזה עבודתו וחובות הנאמנות, הסודיות ואי התחרות שלו כלפיה, והוא זומן לשיחת הבהרה שנקבעה ליום 2.2.14. עד לשיחת ההבהרה, הושעה גרא מעבודתו, בהתאם לאותו מכתב. (נספח 8 לבקשה).
11.
ביום 29.1.14 השיב גרא באמצעות ב"כ כי הוא דוחה את האשמות לפידות וכי לאורך כל השנים פעל כלפי לפידות בנאמנות ובמסירות. גרא לא הכחיש כי דיבר עם בראון ממכשיר סלולרי פרטי, אך טען כי כל מעשיו נעשיו בגלוי ובשקיפות, באמצעות כלי מדיה שונים. עוד הוסיף גרא כי הוא רואה בהשעיה כמנוגדת לדין ואף על פי כן הודיע כי יתייצב לשיחת ההבהרה אליה זומן.
12.
ביום 3.2.14 נערכה לגרא שיחת ההבהרה ולאחריה זומן גרא לשימוע לפני פיטורים, אשר התקיים ביום 12.2.14. במכתב הזימון לשימוע אשר לא צורף לבקשה, אלא לתגובה (נספח 4), פורטו נימוקי לפידות לפיטורי גרא, ובהם גם האמור בסע' 9 לעיל.
13.
למרות שהסתבר בהליך שלשני הצדדים יש הקלטה של ישיבת השימוע – אף אחד מהם לא צירף את ההקלטה או תמלול שלה כראיה בהליך. אף ביחס לשיחת ההבהרה שקדמה לשימוע, לא הוצג לנו כל פרוטוקול או תמלול.
14.
בסיומם של ההליכים הנ"ל, החליטה לפידות לפטר את גרא והודעה על כך נמסרה לו במכתבה מיום 16.2.14 (נספח 10 לבקשה). במכתב לא נמסרו עילות הפיטורים.
15.
לאחר פיטוריו של גרא, הוא פנה פעמיים במכתבי באי כוחו, ללפידות, בו דרש, בין היתר, פיצוי כספי על פגיעה בשמו הטוב ועל פיטוריו שנעשו לטענתו שלא כדין. לפידות השיבה שלא זו בלבד שאין גרא זכאי לכל פיצוי, אלא שאף אינו זכאי לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת בנסיבות פיטוריו, והם ישולמו לו בכל זאת "תחת מחאה" (נספחים 7-9 לתגובה).
נושאים נוספים שהתבררו במסגרת ההליך דנן
16.
לטענת לפידות בבקשתה, במסגרת פינוי חדרו של גרא, לאחר פיטוריו, גילתה על שולחנו טיוטת הסכם הפצה של מוצרי בראון בישראל (נספח 11 לבקשה). נאמר כבר כעת כי אין חולק שטיוטה זו הועברה לגרא על ידי בראון, בלא קשר לעבודתה עם לפידות.
עוד נתגלה בתיבת המייל של גרא, מייל ששלח גרא לבראון ביום 9.1.14 ובו רשימת כלל המוצרים נמכרים ע"י לפידות לאחד מלקוחותיה, חברת רז רוקחות בע"מ (להלן – רז רוקחות), ובו פירוט כמויות המוצרים, מחירם וסך התקבולים שקיבלה לפידות מאותו לקוח (נספח 12 לבקשה).
אסופת מיילים נוספת גילתה, לטענת לפידות, שבין החודשים ינואר-אפריל 2013 העביר גרא לרז רוקחות, טבלת אקסל שהתקבלה מבראון ובה מחירי הקניה של לפידות מבראון ביחס למוצרי החיטוי. לטענת לפידות, גילתה מאותה אסופת מיילים, שגרא נפגש עם נציגי בראון בזמן שביקר מטעם לפידות בתערוכה בגרמניה, בכדי לקדם את עניינה של רז רוקחות, ביחס לאותם מוצרי חיטוי, שהיו אז לטענתה תחת הסכם הפצה בלעדי של לפידות.
נציגי בראון אף אישרו באוזני נציגי לפידות, כי מתקיים מו"מ מתקדם בין בראון לבין רז רוקחות במטרה לאפשר לרז רוקחות לייבא ולשווק את מוצרי החיטוי של בראון בישראל.
17.
לטענת גרא, הפרשנויות שנותנת לפידות לאותם ממצאים, שגילתה לטענתה לאחר פיטוריו, שגויות. גרא מפנה בתגובתו לכך שכבר בשלהי שנת 2012 החליטה לפידות, מיוזמתה, לסיים את ההתקשרות שהיתה לה עם בראון ביחס לקבוצת מוצרים הנקראת

opm

(אשר אין חולק שכוללת בתוכה את מוצרי החיטוי). לטענתו, לא זו בלבד שהוא לא היה מעורב בהפסקת ההתקשרות של לפידות עם בראון בקשר עם מוצרי ה

opm
אלא שהוא אף ניסה להחיות את התחום בתחילת שנת 2013 ועל כך מעידים המיילים לרז רוקחות, שלפידות רואה בהם, שלא בצדק, פסול. לטענת גרא, ניסיונותיו למכור בשם לפידות את מוצרי החיטוי של בראון לרז רוקחות, לא צלחו שכן לפידות סיכלה את המהלך והיתה נחושה להפסיק לעסוק בתחום זה.
ההליך שהתקיים בפני
נו
18.
לצורך דיון בבקשה, התקיימו שתי ישיבות, בתאריכים 20.3.14 ו-26.3.14, בסיומן ביקשו הצדדים לסכם בכתב וכך עשו.
19.
במסגרת ישיבות אלו נשמעה בפני
נו עדותו של מר אילן לפידות, מנכ"ל לפידות כעדות יחידה מטעם המבקשת (להלן – אילן לפידות). מטעם המשיב העיד הוא עצמו וכן גב' טלי גיא, עובדת לפידות לשעבר ומר שי יעקובי, מנכ"ל חברת רז רוקחות. חקירותיהם של העדים הוגבלו לכ-10 דקות לכל אחד. ב"כ המשיב אכן חקרה את אילן לפידות בהתאם למגבלה ואולם ב"כ המבקשת ביקש להאריך את חקירותיהם של עדי המשיב ובקשתו נעתרה, לפיכך נדרש דיון נוסף, כאמור.
20.
בסיומו של הדיון הראשון הסכימו על צו ארעי כאמור שם, ובסיומו של הדיון השני, הורינו כי הסעד הארעי שניתן בהסכמה, ימשיך בתוקפו עד להכרעה בבקשה.
תמצית טענות הצדדים
21.
לפידות העלתה שורת הנמקות המצדיקות לשיטתה את הגבלת עיסוקו של גרא: לטענתה הוכח כי גרא ניהל "ערוץ תקשורת עקיף ובלתי מאושר" עם בראון, ללא ידיעתה. בכך מתייחסת לפידות בעיקר לעובדה שהוכחה ולפיה גרא השתמש בין היתר לצורך שיחות עם בראון, במכשיר סלולרי אישי ולא בזה שקיבל מהעבודה; גרא פעל, תוך כדי עבודתו בלפידות, להקמת נציגות של בראון בישראל (ובכך היא מכוונת להצעה שהעלתה בפני
ה בראון בשנת 2007); גרא ייעץ לבראון בעניין הסכם הפצה עם צד שלישי, חרף העובדה שלפידות קשורה בהסכמי הפצה בלעדיים עם בראון; גרא העביר מידע סודי של לפידות – מחירי קניית המוצרים מבראון – לרז רוקחות; גרא קידם התקשרות בחוזה הפצה בין רז רוקחות לבראון בנוגע למוצרים שהיו אותה עת תחת הסכם בלעדיות של לפידות; גרא פעל בניגד לתניית הסודיות ואי התחרות, אותה אישרר ב-25.11.09.
22.
גרא מצידו מכחיש את כל ההאשמות שמטיחה בו לפידות. אפשר לתמצת טענותיו בסע' 78-79 לתצהירו ולפיהם הוא טוען כי מעולם לא ניהל משא ומתן כלשהו עבור קונצרן בראון עם כל גורם שלישי למעט לפידות וכי בכל שנות עבודתו בלפידות התנהל מול בראון אך ורק בכובעו כעובד לפידות.
גרא טוען כי לא הורם הנטל הנדרש להוכיח את התשתית העובדתית הנטענת בבקשה, נטל שהוא מוגבר עת עסקינן בבקשה שמטרתה להגביל את עיסוקו של עובד שפוטר. לטענתו הבקשה הינה גורפת ורחבה, עד כדי כך שאין היא מאפשרת לו לעסוק בתחום היחיד בו עסק מרבית חייו.
גרא מפנה למבחנים שנקבעו בפסיקה להגבלת עיסוקו של עובד וטוען כי לא הוכח שאפילו אחד מהם התקיים. באשר לתניית אי התחרות בחוזה העסקתו, הוא טוען שאין לתת לה תוקף, שכן מדובר בתניה עירומה שלא נועדה אלא למניעת תחרות בעסקיה של לפידות, ללא שיש בה משום הגנה על אינטרס מוגן בדין.
23.
שני הצדדים טענו האחד כלפי חוסר תום ליבו של האחר וכנגד אמינותם של העדים של הצד האחר.
דיון והכרעה
תשתית עובדתית, כפי שעולה לכאורה מהראיות שהוצגו והעדויות שנשמעו בפני
נו
נדגיש, שמכיוון שבהליך זמני מצויים אנו, ולאחר שקיימנו שלב קצר יחסית של הצגת ראיות והוא אינו ממצה, הרי שהכרעותינו העובדתיות שיפורטו להלן, הינן לכאוריות בלבד ואין בהן משום קביעה סופית, כפי שתינתן בסופו של ההליך.
24.
במסגרת הבקשה לא פירטה המבקשת כלל מהם חוזי ההפצה הבלעדיים עליהם היא מבקשת להגן מפני תחרות לא הוגנת של המשיב. הבקשה נוסחה באופן כללי ביותר וכך אף הסעדים המבוקשים, לכאורה עד כדי בקשה לשיתוק מוחלט של המשיב בעקבות פיטוריו. כבר בראשית הדיון הוסבה תשומת לב המבקשת לכך, והיא פירטה בתשובה כי יש לה, נכון למועד הגשת הבקשה, 3 חוזי התקשרות להפצה בלעדית עם בראון, ביחס לשלושה סוגי מוצרים: דיאליזה, הוספיטל

קר, היסטואקריל (להלן – המוצרים שבבלעדיות). המשיב אישר שהוא מודע לעובדה שהמבקשת הינה המפיצה הבלעדית של מוצרים אלו ואף על פי כן, המבקשת לא הציגה בפני
נו את חוזי ההתקשרות עם בראון ביחס לאותם מוצרים ואין בידינו לדעת מהו פרק הזמן הנקוב בהם (ראה עמ' 20, ש' 22).
לסיכומיה צירפה המבקשת רשימת שמות ספקים נוספים, שלא עלה עניינם כלל במסגרת שמיעת הראיות. מכיוון שאין ולא יכול להיות חולק כי אין בסיס לבקשה שעניינה איסור תחרות של עובד לשעבר, רק לצורך איסור התחרות במעסיקתו לשעבר, מבלי שהוא נדרש לצורך הגנה על אינטרס לגיטימי הראוי להגנה, ולאור העובדה כי בהליך שהתקיים עד כה, לא הובא כל מידע ביחס לספקים אחרים, פרט לבראון, הרי שההחלטה דנן תעסוק אך ורק בבראון וכל בקשה בעניינם של ספקים אחרים, נדחית על אתר.
25.
באשר לשמועות כלליות לפיהן המשיב חותר תחת הסכמי הבלעדיות בין לפידות לבראון – הרי שבשלב זה לא העידו בפני
נו אלו שהציגו את המידע באוזני אילן לפידות ולא ברור אפוא מהו הבסיס לאותן שמועות. אין לנו אפוא בשלב זה כל בסיס לדון באותן טענות ולכן לא נתייחס, אלא למידע ישיר שהוצג בפני
נו אודות פעילות של גרא שלטענת לפידות נעשתה שלא כדין והיא נוגעת לשני עניינים – האחד, סיוע למתחרה בקבלת חוזה הפצה למוצרי

opm

או למוצרי חיטוי (הכלולים כאמור בקבוצת מוצרי ה
opm
); והשני – קבלת טיוטת חוזה הפצה של בראון שלא לצורכי עסקיה של לפידות.
26.
באשר למוצרי

opm

- בבקשה לא מסרה לפידות שבפועל סיימה מרצונה את ההתקשרות עם בראון בקשר למוצרים אלו כבר בשנת 2013. כעת אין חולק שכבר בשלהי שנת 2012 הביעה לפידות בפני
בראון את רצונה להפסיק את ההתקשרות ביניהן בקשר עם מוצרי ה-

opm
. לא זו בלבד אלא שהסתבר, שלפידות למעשה מעולם לא שיווקה ולא מכרה בפועל את מוצרי החיטוי של בראון, למרות שהיה לה חוזה הפצה בלעדי ביחס אליהם (עמ' 9, ש' 24; עמ' 10, ש' 7). התקשרות זו באה לבסוף לכדי סיום סופי בחודש יוני 2013 (נספח 11 לתגובה) וכאמור – מידע מהותי זה לא נמסר לנו על ידי לפידות, אלא על ידי גרא ואושר על ידי אילן לפידות בחקירתו הנגדית.
27.
אין בידינו לקבל את טענת לפידות כי גילתה שקיים פוטנציאל שוק משמעותי למוצרי החיטוי, רק לאחר שפיטרה את גרא ומצאה את תכתובות המייל שלו עם רז רוקחות. ראשית, מדובר בטענה שעלתה לראשונה בחקירתו של אילן לפידות ואם היתה זו טענה כה משמעותית, ראוי היה להציגה במסגרת הבקשה. שנית, לא הוצגה תשתית עובדתית לטענה זו – לא ברור אם אכן קיים פוטנציאל שוק משמעותי ואם קיים כזה, לא הוברר אם גרא ידע על כך והסתיר אותו מלפידות. טענתו של אילן לפידות שכאשר חיבר את המספרים הגיע "למליוני שקלים בשנה" (עמ' 10, ש' 17), אינה מעידה על פוטנציאל שוק, שכן לא הוצגה בפני
נו כל ראיה שאכן ניתן היה לעמוד באותן תחזיות מכירה. לפידות, שבחרה לא לספר בבקשתה על כי החליטה מיוזמתה להפסיק את ההתקשרות עם בראון בקשר עם מוצרי ה

opm
, גם לא פירטה מדוע החליטה כפי שהחליטה, האם התייעצה לפני כן עם גרא, מה היתה עמדתו וכיו"ב. בהתחשב בעובדה שלפידות החזיקה במשך שנים חוזה הפצה בלעדי לאותם מוצרים, אך בפועל לא ביצעה כל מכירה של מוצרי החיטוי – אין בידינו לקבל, בהעדר כל תשתית עובדתית, את הטענה כאילו הדבר נעשה מחמת פגם כלשהו בהתנהגותו של גרא.
28.
זאת ועוד. תחום ה-

opm
אינו מכיל כאמור רק את מוצרי החיטוי, אלא הינו רחב יותר. אין חולק שלפידות העסיקה עובדת, טלי גיא, בתפקיד מנהלת מוצר – פצעים וחבישות, המצוי אף הוא בתחום ה-

opm
. גיא העידה בפני
נו ולא נסתרה כי במהלך השנים סברה לפידות שתחום ה-
opm

אינו רווחי דיו. בפגישת סיכום תקציב שנת 2012 הודיעו אילן לפידות וסמנכ"ל החברה כי פעילות ה
opm

בחברה מופסקת וכבר ממועד זה, למרות שההודעה על כך לבראון נמסרה מאוחר יותר, הופסקה פעילות המכירה של מוצרי ה
opm
. לאחר שלא נמצא לגיא תפקיד חלופי, היא פוטרה מעבודתה (סע' 5-10 לתצהירה).
29.
על יסוד זה אנו קובעים כי הוכח לפנינו שלכאורה לפידות קיבלה החלטה עצמאית להפסיק את חוזה ההפצה הבלעדי שהיה לה למכירה מוצרי ה

opm
, לרבות מוצרי החיטוי, של בראון בישראל (וראה סיכום הדברים כפי שהועלה ע"י בראון במייל מיום 23/1/13 (נספח 10 לתגובה) ולפיו (ההדגשה הוספה): "
lapidot informed that it has been decided by the management not to promote the opm portfolio"
לא נטענה ולא הוכחה מעורבות פעילה של גרא בהחלטה זו. זאת ועוד – מנספח 10 לתגובה עולה כי לכאורה בראון ביקשה מלפידות לא לסכם הדבר באופן סופי, אלא לאחר הערכה נוספת של הפוטנציאל העסקי של שוק ה
opm
, ולכן אף שהודעת לפידות לעובדי החברה ולבראון נמסרה כהחלטה, היא עדיין לא סוכמה סופית, לבקשת בראון.
30.
לאחר שבחנו היטב את הראיות שהוצגו בפני
נו, גם אין בידינו לקבוע, שלפידות הרימה הנטל להוכיח ולו לכאורה כי התכתבותו של גרא עם בראון ועם רז רוקחות בחודשים הראשונים לשנת 2013 בקשר עם מוצרי החיטוי, נועדה לפעול כנגד לפידות, או כי יש בה באיזו דרך משום פגם בהתנהלותו של גרא וזאת ממספר טעמים שיפורטו להלן.
ראשית
, כבר בהודעת המייל מיום 23.1.13 ששלחה בראון ללפידות, נספח 10 לתגובה, ציינה בראון כי לפני מספר ימים נשלח ללפידות הקטלוג של בראון למוצרי
opm
. הודעה זו, שנשלחה ללא ספק במסגרת היחסים בין לפידות לבראון, ככל הנראה במטרה שתשקל שוב החלטת לפידות לסיים את החוזה הנדון עם בראון, תואמת את המייל שצירפה לפידות כנספח 13, מיום 22.1.13, ובו שלחה בראון לגרא את הקטלוג האמור. מכאן, שאותו נספח 13 לבקשה, שלפידות מוצאת בו כחותר תחתיה, נחזה להיות חלק בלתי נפרד מעבודתו של גרא בלפידות כנציג בראון, והיה ידוע ללפידות, כתוצאה מדיווח ישיר שקיבלה מבראון.
שנית
, מוצרי החיטוי ממילא לא נמכרו כלל על ידי לפידות באותו מועד, חרף חוזה הפצה בלעדי שהיה לה בתחום זה ואותו בחרה שלא לנצל. לפיכך, גם אם התכתובת בין גרא לרז רוקחות לא נועדה לטובתה של לפידות – ואיננו קובעים זאת - לא ברור כיצד היא פוגעת בה או חותרת תחתיה. זאת ביתר שאת, כאשר מדובר במועד בו גמלה בליבה של לפידות לסיים כליל את תחום ה
opm
, גם ביחס למוצרים שכן נמכרו על ידה עד אז.
שלישית
, לא הוצגו די ראיות להוכיח שהתכתובת שקיים גרא עם רז רוקחות, בחודשים ינואר-אפריל 2013, בקשר עם מוצרי החיטוי של בראון, מעידה על פעילות בניגוד לאינטרסים של לפידות. בשאלה האם זו תכתובת שנועדה למכור לרז רוקחות את אותם מוצרים, כנציג לפידות (כגרסת גרא), או שמא זו תכתובת שנועדה לקדם אינטרס של רז רוקחות להיות נציגת בראון בישראל למכירת אותם מוצרים (כגרסת לפידות), הראיות שבפני
נו לא הצביעו באופן ברור לכיוון זה או אחר, ועל כן אנו קובעים כי לפידות לא הוכיחה לכאורה את גרסתה. מדובר עדיין בפרק הזמן שבין ההודעה הראשונית של לפידות לבראון על רצונה להפסיק בשיווק אותם מוצרים (ינואר 2013), לבין ההחלטה הסופית שנפלה בעקבות הפגישה בין נציגי לפידות ובראון, כי אכן כך יהיה (יוני 2013, נספח 11 לתגובה). באותה עת, ינואר-מרץ 2013, ביקשה עדיין בראון לשמר את הסכם ההפצה שהיה לה עם לפידות בקשר למוצרי ה
opm
. בנסיבות אלו, הטענה שגרא ביקש באותו מועד להעביר את חוזה ההפצה האמור, כולו או חלקו, לרז רוקחות, אינה מסתברת, שכן לא הגיוני שהיה עושה זאת בניגוד לרצונה של בראון. הגיוני יותר בעינינו, שבנסיבות שתוארו ניסה גרא לסייע לרצונה של בראון להראות שיש טעם בהמשך קיומו של החוזה עם לפידות.
רביעית
, לפידות למעשה לא הציגה ראיות המעידות בבירור על כך שהתכתובת האמורה נועדה, לגרסתה, לחתור תחתיה, למעט העובדה שגרא שלח לרז רוקחות את מחירי הקניה של לפידות מבראון ולא את מחירי המכירה של לפידות ללקוחותיה.
בהקשר זה, אמנם עלתה סתירה בעדותו של גרא, כאשר מחד טען בתצהירו (סע' 68) שהמחיר שהוצע לרז מחושב בתוספת הרווח עבור לפידות ואילו בחקירתו שינה טעמו והעיד כי שלח לרז רוקחות את טבלת האקסל ובה המחירים של בראון למוצרי החיטוי, כפי שהיא, ללא תוספת הרווח שאמור להתקבל מהמכירה על ידי לפידות (עמ' 27, ש' 3; עמ' 28, ש' 15), כאשר לטענתו לאחר שבראון היו מורידים ללפידות את המחירים, היה נותר בידי לפידות ההפרש כרווח. סתירה זאת בדבריו יכולה לקבל מענה בעדותו של יעקובי, לפיה אילן לפידות והסמנכ"ל, גב' חוה חסקל, הציעו לרז רוקחות, בעקבות חוסר שביעות רצון שהיתה לו מאספקת מוצרי בראון על ידי לפידות, כי
"מוצרי

קונצרן ב
.
בראון יסופקו

ישירות

לידי

רז

רוקחות, כאשר

חברת לפידות תהנה מן העמלה בלבד, אך לא

תיקח

חלק פעיל בעסקאות הללו" (סע' 6 לתצהירו). דברים דומים מסר בעדותו (עמ' 33, ש' 13) והם באים לכדי ביטוי כללי גם בסע' 49 לתצהיר גרא. דברים אלו של יעקובי לא הוכחשו על ידי אילן לפידות שהעיד בפני
נו, כך שבשלב זה אין בידינו ראיות מספיקות לפסול האפשרות שלפידות ביקשה, באמצעות גרא, למכור לרז רוקחות את מוצרי החיטוי במחיר הקניה מבראון, כאשר עליו תתווסף העמלה של לפידות, כנטען בעדות גרא. כל זאת כאשר גרא עצמו העיד כי ניסה לפעול לשימור התחום במסגרת לפידות (סע' 72, 74 לתצהירו) ועדותו זו נתמכה בעדותו של יעקובי, מנכ"ל רז רוקחות, לפיה באותה עת ביקש לרכוש את מוצרי החיטוי מלפידות ולצורך זה קיים את ההתכתבות עם גרא.
מכל מקום, כפי שהבהרנו לעיל, בראיות שהוצגו בפני
נו לא היה די בכדי להרים את הנטל להוכיח לכאורה שהתקשרות זו בין גרא לבין רז רוקחות, שנעשתה ממחשבי לפידות, באמצעות תיבת המייל של גרא כעובד לפידות, ובחתימת גרא כעובד לפידות, אכן נעשתה שלא לצורך קידום האינטרסים של לפידות.
31.
באשר לטיוטת חוזה ההפצה של בראון שקיבל גרא מבראון לעיונו

– כאמור, אין חולק כי אותה טיוטה לא נועדה לצורך עסקיה של לפידות, אלא לצורך התקשרות עם צד שלישי, ובכך נסתרת טענתו של גרא לפיה כל תקופת עבודתו פעל אך ורק כעובד לפידות ולא מעבר לכך (סע' 79 לתצהירו).
כעולה מעדותו של גרא, מדובר בטיוטת חוזה הפצה ללא בלעדיות, למוצרי ה
opm
, שבראון ביקשו ממנו לעיין בה, בטרם תועבר לנציג שברצונה להתקשר עימו, לאחר שההתקשרות כאמור עם לפידות הופסקה (וראה גם עמ' 28, ש' 27). גרא העיד ולא נסתר, שהחוזה נשלח אליו במהלך חודש ינואר 2014 (סע' 75 לתצהירו), דהיינו 6 חודשים לאחר שההתקשרות של לפידות עם בראון באותו עניין באה לידי סיומה הסופי.
גם אם מדובר במעשה שלא נעשה לטובת לפידות, לא מצאנו כל ראיה לכך שמדובר במעשה שנועד לחתור תחת לפידות. בהחלט ייתכן שראוי היה, מתוך חובת הנאמנות והאמינות כלפי מעסיקתו, שגרא ישתף את לפידות באותה פניה, דבר שלא עשה (עמ' 29, ש' 14) וגם אם כך, הרי שבאי עמידה באותה חובת נאמנות במקרה הנדון לא מצאנו שיש כדי לפעול בניגוד לאינטרסים של לפידות, אשר ניתנה לה ההזדמנות לחוזה טוב מזה (עם בלעדיות) והיא ויתרה עליו.
סיכום הדברים עד כה
32.
מהאמור לעיל עולה כי לא הוכחה לכאורה הטענה שגרא פעל מול רז רוקחות לצורך סיוע להתקשרות ישירה בין רז רוקחות לבין בראון בקשר עם הפצה של מוצרי החיטוי. מאידך, הוכחה הטענה כי גרא קיבל בשנת 2014 טיוטת חוזה הפצה, ללא בלעדיות, שנועד להיחתם עם צד שלישי ולא הובא לידיעת לפידות. לא למותר לציין כי לפידות יכולה היתה לברר מרבית מהסוגיות האמורות לעיל בנקל מול נציגי בראון, ולהציג גרסה עובדתית מטעמם, הן ביחס להתקשרות עם רז רוקחות והן ביחס לטיוטת חוזה ההפצה (כפי שעשתה לדוגמא בעניין אחר, בסע' 89 לתצהיר אילן לפידות). בנסיבות שהוצגו בפני
נו, נשארו מרבית התשובות לשאלות אלו, עלומות ובלתי ממוצות.
33.
העובדה שהוכחה ולפיה בחודשים האחרונים לפני הגשת הבקשה, דהיינו תחילת שנת 2014, החלו מגעים בין רז רוקחות לבין לפידות, לצורך חתימה על חוזה הפצה של מוצרי החיטוי, אף היא אינה מטה את הכף אל עבר קבלת הבקשה, שכן בהחלט סביר להניח, באותה מידה, שלאחר שניסיונות רז רוקחות לרכוש את מוצרי החיטוי באמצעות לפידות, לא צלחו, ולאחר סיום מוחלט של חוזה ההפצה של לפידות ביחס לאותם מוצרים, חיפשה לעצמה בראון מפיץ חלופי ומצאה כפוטנציאל את רז רוקחות, שכבר התעניינה בשיווק מוצריה. גם אם גרא המליץ על רז רוקחות בפני
בראון, דבר שלא הוכח בשלב זה ולו לכאורה (וכאמור, ניתן היה להציג עדות מבראון ביחס לכך), לא מצאנו בכך פגם, בנסיבות בהן ויתרה לפידות מיוזמתה על חוזה כאמור וכפי שהוסבר בהרחבה לעיל.
34.
לבסוף, ככל שהיו ליקויים באיכות עבודתו של גרא אשר בגינם פוטר, דבר שלא הוכח עדיין, אין בינם לבין בקשה מסוג זה ולו דבר.
דיון משפטי
35.
נדרשים אנו כעת לאזן בין זכותו החוקתית של גרא לחופש העיסוק לבין הגנה על אינטרסים של לפידות, באמצעות הגבלת עיסוקו של גרא.
36.
סעיף 4 לחוק יסוד חופש העיסוק קובע כי:
"אין פוגעים בחופש העיסוק אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו."
אף שחוק היסוד הינו מתחום המשפט המנהלי, נפסק כי עקרונותיו מחלחלים גם למשפט הפרטי מכוח תקנת הציבור (
דב"ע (ארצי)
טועמה – טכנו גומי ליסצקי בע"מ
, פד"ע כה 227 (1992), להלן- עניין טועמה). משמע כי הזכות לחופש העיסוק, אף שהינה במעמד חוקתי, אינה מוחלטת, ומשכך - עולה הצורך לדון בהיקפה אל מול פגיעה אפשרית בה ובלבד שהיא מידתית ונועדה לתכלית ראויה.
37.
המבקשת מבססת בקשתה, בין היתר על תניית הסודיות ואי התחרות שבחוזה העסקתו של המבקש, אשר זו לשונה (השגיאות – במקור):
"א. העובד מתחייב לשמור על סודיות מלאה בכל הנוגע לחברה ובכל בקשור לעסקיה בתקופת עבודתו גם לאחר תום עבודתו בחברה.
ב. העובד לא יהיה רשאי לעסוק במשך שנתיים מההודעה המוקדמת לסיום העבודה בחברה, בחברה מתחרה בישראל בתחומי עיסוקה העיקרי."
ראה: הסכם ההעסקה בין המשיב לבין ישראמדקום בע"מ, שנחתם ביום 1.6.96 (נספח 1 לבקשה), שבעקבות רכישת החברה בשנת 2006 אומץ גם לתוך יחסי העבודה בין המשיב לבין המבקשת, בסע' 8.
38.
בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה, בית הדין לא יאכוף תניית אי תחרות, שאינה באה לשרת אינטרס לגיטימי של המעסיק, וזאת משיקולים של תקנת הציבור, של הגנה על זכות היסוד לחופש העיסוק של העובד ומכוח אינטרס הציבור בקיומה של תחרות חופשית (
ע"א 312/74 החברה לכבלים ולחוטי חשמל בישראל בע"מ נ' קריסיאנפולד
, פ"ד כט

(1) 316;
ע"א 6601/95

aes systems inc
נ. משה סער, פ"ד פד (3) 850;
ע"ע 164/99
דן פרומר וצ'ק פוינט נ' רדגארד בע"מ
, מיום 4.6.1999, להלן – עניין צ'ק פוינט). מנגד, קיימת אפשרות כי יוגבל חופש העיסוק של עובד אף ללא התחייבות מפורשת בחוזה העסקתו, וזאת במטרה לשמור על אינטרסים מוגנים של המעסיק (עניין טועמה;

בג"צ 1683/93 יבין פלסט נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז
(4) 702 (1993)).
39.
במקרה דנן, קיימת תניית הגבלת עיסוק בחוזה העסקתו של גרא, אלא שמדובר לכאורה בתניית אי תחרות עירומה, אשר נועדה להגביל את יכולת התחרות של גרא בענייניה של לפידות, לאחר סיום עבודתו בה, ואין בה דבר מעבר לכך. תנייה כזו, העומדת לעצמה, אין די בה בכדי להגביל את חופש העיסוק של אדם. באשר לדרישה לשמירה על סודיות, הרי שזו עומדת בנפרד מזו של אי התחרות, ואין הכרח ליישם את השניה בכדי להשיג את זו הראשונה (דהיינו – קיימת אפשרות לחייב העובד בשמירה על סודיות גם מבלי להגביל את עיסוקו, והכל תלוי בנסיבות העניין).
40.
אך כאמור, גם ללא תנייה חוזית מוכחת, ניתן לבחון האם קיים אינטרס לגיטימי למעסיק, שראוי להגן עליו באמצעות הגבלת העיסוק של העובד.
לעניין האינטרס הלגיטימי של המעסיק נקבעו בעניין צ'ק פוינט ארבעה קריטריונים אשר עשויים להצדיק את הגבלת חופש העיסוק של העובד, כדלקמן:
"(א) סוד מסחרי: יש להגביל את חופש העיסוק של עובד כדי למנוע ממנו מלהשתמש, שלא כדין, ב'סוד מסחרי' השייך למעסיקו הקודם.
(ב) הכשרה מיוחדת: במקרה בו המעסיק השקיע משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרת העובד ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצלו למשך תקופה מסוימת... ברי, כי אם העובד רכש את ההכשרה במהלך עבודתו הרגילה או על חשבונו ובזמנו הפנוי, אין המעסיק הקודם רשאי להגבילו בשימוש שיעשה בה.
(ג) תמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק: יש לבחון האם העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבות מצדו שלא להתחרות בעתיד במעסיק הנוכחי, עם תום יחסי עובד-מעסיק.
(ד) חובת תום הלב וחובת האמון: יש ליתן משקל לתום לבם של העובד ו/או המעסיק החדש. בין עובד לבין מעביד קיימים יחסי אמון. חובת האמון אשר חב עובד כלפי מעבידו מטילה עליו נורמות התנהגות חמורות יותר בהשוואה לחובת הקיום בתום לב. דוגמה להפרת חובת האמון היא התקשרות העובד עם אנשים אחרים כדי להעתיק את תהליך הייצור של מעסיקתו
" (בעמ' 308).
עוד נקבע שם כי אין המדובר ברשימה סגורה של אינטרסים לגיטימיים הראויים להגנה (ראה גם:
ע"ע 15/99
דיירקט מערכות רפואיות בע"מ – ספקטור
, (מיום 21.4.2005. להלן – עניין דיירקט מערכות);

עע 2912-11-10
מנחם מן ואח'
- ספיר ספרינט בע"מ (מיום 14.11.11) – להלן עניין ספיר ספרינט).
41.
לפידות מבססת בקשתה למעשה על שני אינטרסים הראויים להגנה לטעמה – האחד, קיומו של סוד מסחרי ו/או אינטרס קנייני והשני, חוסר תום ליבו של המבקש. לפידות אינה טוענת שגרא קיבל ממנה הכשרה מיוחדת לעיסוקו בתחום, או שקיבל תמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק. היא אמנם מפנה לעובדה שהוכחה ולפיה עלות שכרו של גרא עומדת על כ-50,000 ₪ לחודש ואולם לא נטען כי עובדתית מדובר בשכר שנקבע כ"תמורה מיוחדת" כנגד הגבלת העיסוק.
נבחן אפוא את שני הנימוקים אשר לטענת לפידות מצדיקים הגבלת עיסוקו של גרא.
אינטרס מסחרי או קנייני
42.
האינטרס המסחרי שלפידות מבקשת להגן עליו, בין אם נכנה אותו אינטרס מסחרי ובין אם זכות קניינית, כדבריה, הוא חוזי ההפצה הבלעדיים שיש ללפידות עם הספקים השונים שהיא מייצגת בישראל ובכללם ובעיקרם עם בראון.
43.
כאמור, באשר ליצרנים אחרים, מעבר לבראון, לא הובאה בפני
נו כל עדות או ראיה ולכן כלל לא נעסוק בהם בהחלטתנו זו. באשר לבראון, הרי שבמועד הגשת הבקשה חוזי ההפצה הבלעדית היחידים שעומדים בתוקפם, לפי המוסכם על הצדדים, הינם בתחומי הדיאליזה, הוספיטל קר והיסטואקריל. בהקשרם של אלו – מדובר בחוזים שלא ידוע מהו תוקפם.
44.
ואולם – מעבר להוכחת הבלעדיות ביחס להפצת אותם מוצרים - לא הוכחה בפני
נו כל תשתית עובדתית הרלוונטית להגבלת עיסוקו של עובד. למעשה מהבקשה עולה, כי כל אימת שיש למעסיק חוזה בלעדיות עם לקוח/ספק מסויים, הרי שיש ליתן צו מניעה כנגד תחרות של העובד באותו חוזה או אף על אותו חוזה ולא כך הוא.
45.
באשר להתחרות בחוזה ההפצה הבלעדי – שמשמעה הפצת מוצרים דומים של ספק המתחרה בבראון - הרי שהיא כשלעצמה לגיטימית וממילא מתרחשת בשוק בו פועלת לפידות. לא מצאנו בטענותיה של בראון הצדקה לאסור על גרא מלהתחרות בה בשוק החופשי, למעט הטענה הנשענת על תניית אי התחרות, אשר היא כשלעצמה, כפי שהבהרנו, אינה אכיפה בשל היותה כללית ורחבה מדי.
באשר להתחרות על חוזה ההפצה הבלעדי – הרי שככל שיסתיים החוזה וגרא יבקש להעמיד עצמו בפני
בראון כחלופה ללפידות – מדוע נמנע זאת ממנו? העובדה לפיה גרא עשוי להחזיק ביתרון על לפידות במקרה כזה, בשל היכרותו הקרובה עם נציגי בראון, אינה מצדיקה להורות לו להימנע מלעשות כן. גרא עובד מול נציגי בראון שנים ארוכות לפני שלפידות החלה לעבוד עם בראון ולמעשה סביר להניח שבין היתר בזכות גרא התקיימו במהלך השנים הקשרים הטובים בין לפידות לבראון. כך שמקום בו יסתיים חוזה הפצה בלעדי בין בראון ללפידות, ובהנחה כי אם יסתיים - יסתיים כדין, הרי שגרא ולפידות רשאים להעמיד עצמם לתחרות חופשית על חוזה כאמור ולא מצאנו שהאינטרסים המסחריים של לפידות בהמשך התקשרות עם בראון, גוברים על האינטרס של גרא לעסוק בתחום בו התמחה משך השנים ובמסגרתו הוא יוכל להתפרנס בכבוד.
בהקשר זה נסיים בהפנייה לדבריו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין דיירקט מערכות שאוזכר לעיל, בעמ' 12 (ההדגשה במקור):
"הגישה הרווחת רואה את אינטרס השמירה על תחרות חופשית כשלוב זרוע בזרוע עם חופש העיסוק. "קרובי משפחה", כלשונו של השופט חשין בדיון הנוסף בעניין טבעול. הטעם לכך הוא שהשוק החופשי מבוסס על מעבר חופשי של הון, מוצרים ועבודה (לרבות מתן שירותים). חלק בלתי נפרד מהמעבר החופשי של ההון הוא המעבר החופשי של מידע, שכן מידע הוא קניין."
46.
מאידך, ככל שגרא יפגע בחוזה הפצה קיים, או יסכל את אפשרות מימושו, שלא כדין, אזי תידרש המבקשת להעמיד בפני
נו את התשתית העובדתית הנחוצה בכדי שניתן יהיה לבחון אותה על היבטיה המשפטיים (לדוגמא, האם התנהלותו עולה כדי גרם הפרת חוזה), ולעת הזו, לא נטען דבר ביחס לכך. נציין עוד שככל שהיתה לפידות מפרטת בפני
נו את תקופת תוקפם של חוזי הבלעדיות עם בראון, היינו שוקלים להורות בצו זמני לגרא, שלא לפנות במישרין או בעקיפין לבראון בתוך תקופת החוזים האמורים ביחס לאותם תחומי בלעדיות, וזאת מתוך הכרה באינטרס הקנייני של לפידות באותם חוזים בתקופת תוקפם, ואולם משלא נמסר מידע מהותי זה, לא נוכל לתת צו "זמני" לתקופה שאינה ידועה.
47.
לבסוף וביחס למוצרי ה

opm
, הרי שלעת הזו לא קיים ללפידות כל אינטרס מוגן, שכן היא אינה המפיצה של אותם מוצרים מיוצרים על ידי בראון, כך שכל הגבלה של גרא מלנסות ולעסוק בהפצת אותם מוצרים, בכפוף לדיון שייערך להלן בשאלת תום הלב, לא נועדה אלא למנוע תחרות חופשית ואין בה כל הגנה על אינטרס מוגן של לפידות. דברים אלו נאמרים, לאחר שהוכח בפני
נו בראיות טובות, שלגרא לא היתה מעורבות בהחלטה העסקית של לפידות לסיים את ההתקשרות האמורה על בראון.
האם קיימים ללפידות וגולו על ידי גרא סודות מסחריים
48.
סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות קובע כי "סוד מסחרי" הינו "מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו". וראה מתוך עניין צ'ק פוינט:
"'סוד מסחרי' אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של סוד מסחרי להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של סוד... אלא יש להצביע לדוגמה על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'. במסגרת הוכחת הסוד המסחרי על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר "סוד". יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב"סוד" וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון חשיפתו בפני
עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן".
49.
כאמור, הוכח כי לכאורה העביר גרא לרז רוקחות את מחירון בראון באשר למוצרי החיטוי. האם מדובר בגילוי "סוד מסחרי"? אנו בספק רב והדבר לא הוכח לכאורה.
בעניין ספיר ספרינט
קיבל בית הדין הארצי את קביעת בית הדין האזורי, כי הגם שהם עשויים להיות מידע סודי השייך למעסיק ואינו בגדר נחלת הכלל, עדיין "מחירוני ספקים" אינם עולים כדי "סוד מסחרי" (שם, בסע' 27). מכל מקום לפידות לא הוכיחה כי לכאורה מדובר במידע שאחרים לא יכולים לגלותו בנקל.
בנוסף וכאמור לעיל, לפי העדויות שנמסרו הן מהתובע והן ממנכ"ל רז רוקחות, וללא עדות נגדית של המבקשת, היתה קיימת אפשרות לביצוע עסקה בה תרכוש רז רוקחות את המוצרים ישירות מבראון, תוך תשלום עמלה מסוימת ללפידות. מנכ"ל רז רוקחות אף העיד כי מנכ"ל לפידות אישר התקשרות כזו, בעקבות תלונות שהיו לרז רוקחות ובשלב זה עדותו לא נסתרה כלל. לפיכך, במקרה כאמור, הרי שהעברת מחירי בראון ישירות לרז רוקחות אין בה לכאורה גילוי "סוד מסחרי", כך שגם אם יש לראות במחירון זה משום סוד מסחרי, הרי שהגילוי נעשה ל"שותף סוד" מורשה.
50.
עוד הוכח כי לכאורה העביר גרא לבראון ב-1/14, את מחירי המכירה של לפידות, בצירוף כמויות מכירה, לרז רוקחות. אף שלא קיבלנו מגרא עמדה עובדתית ביחס לצורך בפעולה זו, הרי שקיים קושי רב לקבל את הטענה כי מדובר בגילוי "סוד מסחרי" כהגדרתו בחוק עוולות מסחריות. עצם העובדה שכל לקוח יכול לפנות ללפידות לקבל הצעת מחיר לאותם מוצרים, היא הנותנת כי מדובר במידע אשר ניתן לגלותו בנקל. גם אם לא ביחס למחיר שנמכר אותו מוצר לרז רוקחות דווקא. לפידות לא הציגה בפני
נו תשתית עובדתית המעידה על כך שמחירי המכירה לרז רוקחות, או כמויות המכירה לרז רוקחות, הינם ייחודיים או שונים מהותית ממחירי מכירה בהיקפים דומים ללקוחות אחרים או שהינם בגדר "סוד" מבראון, ולא הונחה לפנינו תשתית מספקת לקבוע כי מדובר בסוד מסחרי שלא ניתן לגלותו בנקל.
אף שאין לפסול הדבר ביחס לנסיבותיו של מקרה ספציפי, סבורים אנו כי יש להיזהר מקביעה גורפת לפיה מחירי מכירה ללקוח הינם בגדר "סוד מסחרי", שאז יהווה הדבר מחסום בפני
עובדים רבים שעיסוקם בתחום המכירות, לאחר תקופת עבודתם. מטעמים אלו בכללותם, אנו קובעים כי לא הוכח בפני
נו כי לכאורה גרא גילה סודות מסחריים של לפידות. וראה, דברים אשר מאמצים אנו כנכונים והולמים למקרה שבפני
נו, מתוך מאמרו של (השופט) י. עמית, על חופש העיסוק והסוד המסחרי (הפרקליט מא, חוברת ג', עמ' 431, להלן – מאמרו של השופט עמית):

"לדעתנו, כאשר בית המשפט מתבקש לאסור על עובד להתקשר עם מעביד חדש מן הטעם של "סודות עסקיים" בלבד (להבדיל ממקרה של אכיפת התחייבות חוזית של העובד), מוטל על המעביד להוכיח, כי המדובר במידע אשר ניתן להשיגו אך ורק במסגרת העבודה אצל אותו מעביד. מחירים, הנחות, כמויות, תנאי תשלום, פרטים טכניים וכיוצא באלה הם לעיתים קרובות פרטים גלויים, אשר בעל העסק מספק אותם מיוזמתו ללקוחות פוטנציאליים" (שם, בעמ' 433-434).
לבסוף נעיר, כי אף אם היינו קובעים כי הוכח לכאורה קיומו של סוד מסחרי של לפידות הידוע לגרא, ולא כך קבענו, עדיין אין בכך בהכרח בכדי להגביל את חופש העיסוק של אדם.
חוסר תום לב
51.
כאמור לעיל, בפירוט התשתית העובדתית, לא הוכח בפני
נו כי גרא אכן פעל בחוסר תום לב כלפי לפידות, באופן המצדיק הגבלת עיסוקו. ניתן לקבוע כי הוכח לכאורה שגרא סייע לאינטרסים של בראון בישראל, אך לא מצאנו כי לכאורה עשה זאת על חשבון לפידות או כנגד האינטרסים שלה. בהקשר זה נתנו דעתנו הן לטיוטת חוזה ההפצה שנמצאה בחדרו של גרא ואשר נועדה להיחתם עם צד שלישי והן למייל של גרא לבראון, מיום 9.1.14, ובו פירט את מכירות בראון לרז רוקחות, לרבות התקבולים שהתקבלו בידי לפידות כתוצאה ממכירות אלו (נספח 12 לבקשה). גרא עצמו לא מסר כל גרסה עובדתית ביחס למייל זה.
בנסיבות אלו, הרי שאנו קובעים כי לכאורה הוכח שלא זו בלבד שגרא עיין בחוזה הפצה של בראון עבור צד שלישי, אלא במקביל העביר נתונים לבראון אודות המכירות לרז רוקחות, וזאת במטרה לסייע להם במו"מ עם רז רוקחות, אשר התנהל באותה עת. מכאן, שקיימת סבירות שגרא אכן סייע להתקשרות בין רז רוקחות לבין בראון ואולם- מדובר בהתקשרות שלא חופפת לעסקיה של לפידות ולא הוכח כי היא פוגעת בה, לאחר שלפידות יצאה מתחום זה מיוזמתה.
52.
גם אם ניתן לראות בפעולותיו של גרא בינואר 2014 כמפרות לכאורה את חובת תום הלב כלפי לפידות, ולו מחמת שעשה זאת מבלי ליידע את נציגי לפידות, הרי שלא כל פעולה של עובד בחוסר תום לב מקנה למעסיק זכות להגביל את עיסוקו. הגבלת העיסוק כתוצאה מפעולה שעשה עובד בחוסר תום לב בתקופת עבודתו, נועדה לשמור על יחסי הגינות ולא לאפשר לעובד להינות בתום תקופת עבודתו מפרות מעשיו הלא תקינים, כנגד מעסיקו, בתקופת העבודה. כך לדוגמא הוגבל העיסוק של עובדים בפרשת גירית, שם הוכח שהעובדים פעלו בתקופת עבודתם הקצרה להקמת עסק מתחרה במעסיקם והוציאו מידי המעסיק את "ספק הדגל" שלו, אותו הכירו בזכות מעסיקם (עע 189/03 גירית בע"מ – מרדכי אביב ואח', מיום 18.12.2003 ). באותו עניין קבע בית הדין הארצי:
"המשיבים הפרו את חובת האמון ואת חובת תום הלב המוגברת במהלך עבודתם בחברה שהבשילה פרי באושים עם צאתם ממנה. חופש התחרות לו הם טוענים, לידתו בחטא של הפרת יחסי האמון של המשיבים כלפי גירית ותוצאותיה – גזלת הספק ונגיסה בחוזה הבלעדיות של גירית, להפצת מוצריו בישראל". (סע' 20 סיפא)
53.
איננו סבורים כי זהו המקרה שבפני
נו, שכן לא הוכח בפני
נו, ולו לכאורה, לא שפעולותיו של גרא בינואר 2014 נועדו לשם רווח אישי שלו ולא הוכח בפני
נו ולו לכאורה, כי אותן פעולות גזלו דבר מה מלפידות, אשר ממילא לא עסקה מיוזמתה אותה עת בהפצת אותם מוצרים.
54.
נוסיף, כי לא הובאה כל ראיה כי הצעת בראון משנת 2007 להקים נציגות ישראלית בראשה יעמוד גרא, באה מיוזמתו של האחרון. נציין, כי גרא לא העיד אמת כאשר טען בתצהירו שידע על היוזמה הזו בדיעבד, והסתבר מחקירתו הנגדית כי היא סוכמה עימו עוד בטרם הוצעה ללפידות ואולם אין בכך די, שכן מדובר בהצעה שעלתה כבר בשנת 2007 ואין חולק כי לאחר שהוסרה מן הפרק, המשיך גרא לעבוד בלפידות עוד שנים ארוכות והוא אף קודם בתפקיד ובשכר. אין בידינו לדון בבקשה לצו מניעה זמני על יסוד עובדות שארעו לפני 7 שנים, ואשר אין להן עדות נוספת במועד הגשת הבקשה.
55.
אשר על כן, אנו דוחים את טענת לפידות כי חוסר תום ליבו של גרא, בהיקף ובנסיבות שהוכחו בפני
נו, מצדיק הגבלת עיסוקו (השווה למקרה קיצוני יותר: בר"ע 19479-08-13 פריבירדס בע"מ – מיכאל לוזון, מיום 20.8.13, בסע' 18-19).
סוף דבר
56.
כאמור לעיל, הגענו לכלל מסקנה, לפיה לא הרימה לפידות את הנטל להוכיח כי לכאורה קמה עילה המצדיקה הגבלת עיסוקו של גרא. בהקשר זה נביא עוד מדבריו של השופט עמית במאמרו:
"בתביעות כגון דא (להגבלת חופש עיסוקו של עובד, מ.נ.ד) אין להסתפק באמירה הכללית, כי...די בהוכחה לכאורה לקיום זכותו של התובע. יש לדרוש כי גם במסגרת ההליך הזמני יציג המבקש ראיות המוכיחות, ברמה גבוהה מהרגיל, הן את עצם קיום הסודות המקצועיים והן את עצם הפרת חובת הסודיות על ידי העובד" (בעמ' 442. כן ראה בעניין צ'ק פוינט, שם נקבע כי יש להקפיד על "הוכחה מפורטת ומנומקת" בבקשות כאמור).
סבורים אנו כי דברים אלו, שנאמרו אמנם בהקשר של הגבלת עיסוק אל מול חשיפת סודות מסחריים, נכונים לכל בקשה לצווים זמניים להגבלת עיסוקו של עובד, וזאת מחמת הפגיעה המשמעותית בעובד, שספק רב אם ניתנת לשיפוי כספי מלא, בהינתן צו כאמור.
57.
סעיפים א'-ג' וכן ו'-ז' לרישא לבקשה הינם סעדים שעניינם הגבלת עיסוקו של המבקש באופן זמני, אשר כאמור לא מצאנו לנכון להיעתר להם. סעיפים ד'-ה' לרישא לבקשה הינם סעדים העוסקים בחובת הסודיות של המבקש, אך כאמור לעיל לא הוכח בפני
נו קיומו של "סוד מסחרי", אשר מצדיק מתן סעד כאמור ובאשר לרשימת הלקוחות של לפידות – לא נטען דבר. באשר לאינטרס הקנייני הלגיטימי של לפידות בחוזי ההפצה הבלעדיים שלה מול בראון – הבהרנו לעיל שבהעדר נתונים על אודות מועד הסיום של אותם חוזים, אין בידינו ליתן צו זמני לתקופה בלתי מוגבלת.
58.
על יסוד הראיות שהוצגו בפני
נו עד כה, סבורים אנו כי לכאורה הסעד הנכון, ככל שתוכח התביעה, אינו בהגבלת עיסוקו של גרא, אלא לכל היותר בפיצוי כספי, אם יוכחו היסודות הנדרשים לפסיקתו.
59.
זאת ועוד. לא זו בלבד שדין הבקשה להידחות לגופה, כאמור לעיל, על בסיס העדר ראיות לכאורה, אלא שסבורים אנו שנפל פגם של ממש בתום ליבה של לפידות, כאשר עיקרן המכריע של טענותיה כנגד גרא, מצוי בתחום ה

opm

ולמעשה לפידות הסתירה מבית הדין עובדה מהותית בדבר התהליך שהסתיים בהפסקת המכירה של מוצרים, אשר היה ביוזמתה ואשר ביוני 2013 לכל המאוחר, נסתם בעקבותיו סופית הגולל על חוזה הפצה זה. הסתרת מידע כה מהותי, במסגרת בקשה לצווים זמניים, שהיא בקשה מן הצדק, מצדיקה כשלעצמה דחיית בקשה לסעד זמני ובוודאי כאשר היא מצטרפת במקרה הנדון לקביעותינו הלכאוריות, לגופם של דברים.
60.
מצאנו לנכון להבהיר שחרף כל האמור לעיל, אין להבין מההחלטה דנן כי היא נותנת בידי גרא חופש פעולה מלא לעשות ככל העולה על רוחו עם המידע והנתונים שנחשף אליהם בעת עבודתו בלפידות, או ביחס לחוזי הבלעדיות הקיימים של לפידות עם בראון. אמנם בהליך דנן לא הוכח קיומו לכאורה של סוד מסחרי, אשר יש ליתן לגביו צו זמני, אך גרא עדיין מחויב שלא לגלות את סודותיה המסחריים של לפידות, ככל שישנם כאלה ועדיין מחויב לכלל הוראות הדין, בבחירת המשך דרכו המקצועית.
61.
אשר על כן – הבקשה נדחית והצו הארעי שניתן בהליך - מבוטל.
62.
המבקשת תישא בהוצאותיו של גרא בגין שכר טרחת עו"ד בסך 5,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.
63.
זכות להגיש בקשת רשות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 15 ימים ממועד קבלת ההחלטה.

ניתנה היום, ט' אייר תשע"ד, 09 מאי 2014, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.








מר דוד גבאי
נציג מעסיקים

מיכל נעים דיבנר
שופטת

מר אריה גור
נציג עובדים








סעש בית דין אזורי לעבודה 32450-03/14 לפידות מדיקל יבוא ושיווק בע"מ נ' אורי גרא (פורסם ב-ֽ 09/05/2014)











תיקים נוספים על לפידות מדיקל יבוא ושיווק בע"מ
תיקים נוספים על אורי גרא




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט