עאטף עיילבוני, שאני דיאב (קטין), שאני מרוא (קטינה), שאני פבל (קטין) - דראושה סלימאן ובניו בע"מ, מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון, עיריית מגדל העמק

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
עאטף עיילבוני שאני דיאב (קטין) שאני מרוא (קטינה) שאני פבל (קטין)
 
עאטף עיילבוני, שאני דיאב (קטין), שאני מרוא (קטינה), שאני פבל (קטין) - דראושה סלימאן ובניו בע"מ, מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון, עיריית מגדל העמק
תיקים נוספים על עאטף עיילבוני | תיקים נוספים על שאני דיאב (קטין) | תיקים נוספים על שאני מרוא (קטינה) | תיקים נוספים על שאני פבל (קטין) | תיקים נוספים על דראושה סלימאן ובניו בע"מ | תיקים נוספים על מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון | תיקים נוספים על עיריית מגדל העמק |

6007/00 א     12/12/2004




א 6007/00 עאטף עיילבוני, שאני דיאב (קטין), שאני מרוא (קטינה), שאני פבל (קטין) נ' דראושה סלימאן ובניו בע"מ, מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון, עיריית מגדל העמק




1
בתי המשפט
א 006007/00
בית משפט השלום נצרת
12/12/2004
תאריך:
כב' השופט עאטף עיילבוני
בפני
:
1. שאני פאטמה
2. שאני דיאב (קטין)

3. שאני מרוא (קטינה)

4. שאני פבל (קטין)

5. שאני מוחמד (קטין)
6. שאני ספא (קטינה)
7. שאני טטיאנה (קטינה)
בעניין:
התובעים
עו"ד רובין יהושע

ע"י ב"כ
נגד
1 . דראושה סלימאן ובניו בע"מ

2 . מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון

ע"י ב"כ עו"ד הוד סוקול ושות'

3 . עיריית מגדל העמק
הנתבעות
עו"ד גורי סובול את שפרבר
ע"י ב"כ
נגד
נגה - חב' לביטוח בע"מ

צד ג'
עו"ד יוסף אסולין
ע"י ב"כ

פסק דין
הקדמה:

קבלן שזכה במכרז להרחבת כביש, העסיק את פלוני כ"קבלן משנה" בכרתית עצים שבתוואי הכביש.

אותו פלוני החליט, על דעת עצמו, לעבוד לבדו ביום גשום, אף שמי מעובדי הקבלן לא היה באתר משום מזג האוויר באותו יום.

בשעות אחרי הצהריים, עובר אורח במקום מצא את פלוני גוסס מתחת לגזע עץ שריסק את גולגולתו, ולאחר מכן, באותו יום, פלוני הלך לעולמו.

השאלה הדורשת הכרעה: האם עזבון פלוני זכאי לפיצויים מהקבלן?

העובדות בפרוטרוט:

לתאונה הנ"ל לא היו עדי ראיה ולכן העובדות הידועות לנו כיום אינן מלאות ולא נותנות לנו תמונה מלאה לגבי נסיבות התאונה. יחד עם זאת, העובדות שאקבע להלן עולות מחומר הראיות שהוצג בפני
.

הנתבעת מס' 1 (להלן: "הקבלן הראשי") חב' קבלנית העוסקת - בין היתר - בסלילת והרחבת כבישים, זכתה, בסוף שנת 1997, במכרז להרחבת כביש הכניסה לעיר מגדל העמק, מכרז אשר פורסם על ידי הנתבעת מס' 2 - מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון
(להלן: "מדינת ישראל").

במסגרת המכרז (ראה מוצג ת/3), הוטל על הקבלן - בין היתר - ביצוע עבודות "עקירת עצים" "תשלום כופר לעצים" ו"העברת עץ מבוגר ונטיעתו", הכל כמפורט במפרט שמהווה חלק מהמוצג ת/3.

התביעה הוגשה תחילה גם נגד עיריית מגדל העמק
בטענה כי העבודות בוצעו בשטח שיפוטה, אלא שבפתח ישיבת ההוכחות שהתקיימה בפני
ביום 11/7/01 (עמ' 13-12 לפרוטוקול) נדחתה התביעה כנגדה, בהסכמה, ללא צו להוצאות.

התובעים הם התלויים והיורשים במנוח שאני ג'מאל ז"ל, אשר נמצא ללא רוח חיים מתחת לגזע עץ באתר עבודות הרחבת הכביש הנ"ל, בנסיבות שתפורטנה להלן.

מהעדויות ומתיק המשטרה שהוגש כמוצג ת/4, עולות העובדות שלהלן:

א. הקבלן הראשי לא ראה את עצמו כמי שהעסיק את המנוח בעבודות חיתוך העצים ועקירתם.
ב. יחד עם זאת, מעדות עד תביעה מס' 4 (מנהל הקבלן הראשי), עולה כי אחד מעובדיו הכיר את המנוח כאדם העוסק בגיזום וחיתוך עצים ולאחר קבלת אישור העד, הוזמן המנוח לשטח, מנהל העבודה מטעם הקבלן הראשי הראה למנוח את תוואי הדרך וביקשו להסיר את העצים שבתוואי הדרך.
ג. הסיכום בין הקבלן הראשי (או עובדיו) לבין המנוח היה שבתמורה לעבודת המנוח, יזכה המנוח בעצים הכרותים עצמם וללא תשלום כספי נוסף.
ד. המנוח היה מיומן ומקצוען בגיזום עצים וחיתוכם, הוא קבע את שיטת העבודה, שעות העבודה וכל דבר הכרוך בעבודתו באתר, ללא כל התערבות או מעורבות מטעם הקבלן הראשי או מי מטעמו.
ה. יתירה מהנ"ל, אף שלקבלן הראשי היה מנהל עבודה באתר, אותו מנהל עבודה לא פיקח ולא השגיח על עבודות המנוח, ולא התערב בשום עניין בכל הקשור לאותה עבודה שבוצעה על ידי המנוח.
ו. היום 20/1/98 היה יום גשום ולכן עובדי הקבלן הראשי לא הגיעו לאתר העבודה, מבלי שהודיעו למנוח, משום שלדעתם לא היו צריכים להודיעו דבר.
המנוח, בסביבות השעה 10:00 בבוקר, לאחר שמזג האוויר נרגע, החליט לצאת לעבודתו באתר, עד שבסביבות השעה 15:00 נמצא גוסס מתחת לגזע עץ שנפל עליו.
ז. על פי המוצג ת/1 (תעודת פטירה) המנוח מת עקב "חבלה קשה עם שברים בגולגולת".
ח. על פי המוצג ת/4 (תיק המשטרה) עולה כי בתאריך 20/1/98 נסע מר שמעון מור יוסף בכביש הכניסה למגדל העמק, ובסביבות השעה 15:30 ראה עץ לאורך הכביש וכן מסור לחיתוך עצים עובד ומוזנח לצד הכביש. דברים אלה עוררו בו חשד שקרתה תאונה ולכן עצר בשול הכביש והתקרב למשור, ואז ראה מגף וכובע, ואח"כ הבחין באדם - הוא המנוח - שוכב על האדמה וכל הגזע של העץ עליו.
שוטרים הגיעו למקום, חילצו את המנוח מתחת לגזע העץ ומד"א העבירו לבית החולים, שם נקבע מותו.
ממכתב תשובה של המשטרה וכן ברישום שביומן החקירות שבתיק המשטרה עולה העובדה שהמנוח נמחץ תחת גזע עץ שהוא בעצמו כרת, דהיינו: המוות נגרם - כך נכתב - בשל חוסר זהירות של המנוח עצמו.
לפי המסקנות לעיל, תיק החקירה נסגר, ללא הגשת כתב אישום.
ט. יצויין שמנהל הקבלן הראשי בחקירתו במשטרה טען שהמנוח עבד אצלו בעבודה מזדמנת דומה, ובתנאים דומים, שנה - שנה וחצי לפני מותו והכירו כבעל מקצוע מנוסה ומיומן בחיתוך עצים.
דיון והכרעה:

בעמ' 18 לפרוטוקול הושגה הסכמה לפיה התובענה יוחדה להיות תביעת עזבון ויורשים (לאחר שהתובעים ויתרו על תביעתם כתלויים) והוסכם כי ראשי הנזק היחידים הנתבעים הם כאב וסבל והוצאות קבורה, עוד הוסכם ששמיעת העדים תהא אך ורק בשאלת האחריות ואילו באשר לנזקים, הצדדים יוכלו לטעון ולהוכיח טענותיהם, בהסתמך על המסמכים שיצורפו או שקיימים בתיק בית המשפט.

בנסיבות לעיל מצאתי לצמצם את כתיבתי ולהבהיר את עיקרי הדברים שהביאוני לתוצאה שדין התביעה להידחות, אף שנימוקי להלן, לא כולם, לא נטענו על ידי התובעים.

המנוח, לפי מה שהוכח בפני
, עבד באתר כעובד עצמאי שקיבל שכר בעין (להבדיל מכסף) - אותם עצים שהוא כרת.

פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל-1970, מגדירה "עובד" - "לרבות עובד עצמאי", כך שהפקודה מטילה על הקבלן הראשי ביחסיו עם המנוח, אותן חובות שמוטלות עליו כלפי כל עובד אחר מעובדיו.

תקנות הבטיחות בעבודה (ציוד - מגן אישי), התשנ"ז-1997, שהותקנו מכוח הפקודה, מטילות חובה על המעביד לספק לעובדו ציוד מגן אישי, תוך החלת חובה זו על מעסיק כלפי עובד עצמאי (תקנות 3 ו-5).

בנוסף, תקנה 7 לתקנות האמורות קובעת שעובד עצמאי חלה עליו אף הוא החובה להצטייד בציוד מגן אישי.

בסעיף 1.9 לתוספת לתקנות הבטיחות (ציוד מגן אישי), נקבע כי בעבודות גיזום ענפים וכריתת עצים, חובה לספק קסדת מגן כדי להגן על הראש.

במקרה דנא, ניתן להסיק ממכלול חומר הראיות כי קסדה לא היתה עם המנוח ולא סופקה לו.

יוצא כי הקבלן הראשי התרשל כלפי המנוח בכך שלא סיפק לו קסדה, או לא חייבו לבצע את עבודתו תוך כדי חבישת קסדה, זוהי גם התרשלות וגם הפרת חובה חקוקה מצד הקבלן הראשי.
מאידך, הוכח כי המנוח היה מנוסה ומיומן, מזה שנים, בעבודות של כריתת עצים, ולכן, לאור תקנה 7 לתקנות הנ"ל, החובה המוטלת עליו להצטייד בקסדת מגן אינה נופלת מחובתו של הקבלן הראשי לספק לו קסדת מגן.

בהתחשב במכלול הנתונים לעיל, לרבות העובדה שהמנוח היה מנוסה וותיק בענף, העובדה שהוא מצא לצאת לעבודה לבדו, על אף מזג האוויר לעבוד על אף תנאי השטח ולמרות שלא ראה שם באתר שום עובד, מצאתי כי חלוקת האחריות בשיעור 50% על הקבלן הראשי ו-50% על התובע, אשם תורם, היא חלוקה נכונה וצודקת.

התובעים דרשו בסיכומיהם פיצוי בסך -.200,000 ₪ (-.100,000 ₪ בגין קיצור תוחלת חיים - ראש נזק שלא נכלל בהסכמה הדיונית הנ"ל, -.80,000 ₪ בגין נזק לא ממוני ועוד -.20,000 ₪ בגין הוצאות קבורה).

גם אם אפסוק לתובעים (העזבון והיורשים) פיצוי כדרישתם, הרי יש לנכות מחצית בגין אשמו התורם של המנוח ויתרת הפיצוי תהיה סך -.100,000 ₪.

על פי ההלכה הפסוקה, מימים ימימה, כשהיורשים והתלויים זהים - והדבר עולה במקרה דנא מכתב התביעה, מה גם שלא נטען על ידי התובעים אחרת - יש לנכות מהפיצוי לעזבון את תגמולי המל"ל אשר עולים בהרבה מעל לסכום הפיצוי שהתובעים עצמם דרשו בסיכומיהם, וכמובן מעל ל-50% שפסקתי, ולכן התביעה, בכל מקרה, נבלעת (ראה בעניין זה ע"א 512/64 עזבון המנוחה רחל בן משה נ' יהושע בן נון, פ"ד יט, i, 388; ע"א 48/77 עזבון המנוח פרפרה נגד יצחק חן, פ"ד לב(3) 191; ראה גם ספרו של קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה רביעית, עמ' 1162, והפסיקה המאוזכרת שם.
כב' השופט קציר מסכם שם בספרו את ההלכה כלהלן:
"הלכה פסוקה היא, איפוא, שאין מנכים את הגימלאות מן הפיצויים שנפסקו לעזבון, אלא אם כן, ובמידה שקיימת, זהות בין התלויים ליורשי העזבון. תלוי שהוא גם יורש והזוכה לגימלאות, ינוכו הגימלאות מן הפיצויים שנפסקו לו, גם אם נפסקו לו בתור יורש, יורש שאינו תלוי - אין לנכות מפיצוייו גימלאות המשתלמות לו, אם הן משתלמות על-פי חוק הביטוח הלאומי".
גימלאות המל"ל על פי תועודת עובד ציבור מטעם המל"ל מיום 30/8/00 הגיעו, עד ליום 31/8/00, לכדי -.145,351 ₪, ובתחשיב הנזק מטעם התובעים העריכו, התובעים עצמם, את תשלומי המל"ל בסך -.348,130 ₪.

בטרם אבוא לסגור פרק זה בפסק דיני, מצאתי להפנות את הצדדים לפסיקה המעניינת מאוד באשר לאחריות קבלן ראשי כלפי קבלן משנה שניזוק וכן בעניין האשם התורם של קבלן המשנה: ע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' מרציאנו (פ"ד לו(2), 592); ע"א 7130/01, 7381 סולל בונה נ' תנעמי (פ"ד נח(1), 1); ע"א 8666/96 אחים שחם בע"מ נ' יוסף זילברמן (תק-על 98(4), 592, וע"א 303/89 מסגריית צבי היינברג בע"מ נ' אבוטבול (תק-על 92 (1), 12).

באשר לאחריות הנתבעת מס' 2, לדידי, לא הוכחה כל אחריות שלה כלפי התובעים, ברם, הנתבעות התייחסו לעצמן כגוף אחד, כך הגנתן וכך סיכומי טענותיהן, וכל טענה שהועלתה על ידן, הועלתה מפי שתיהן.

העולה מכל המקובץ לעיל הוא שהתביעה נדחית.

בנסיבותיו הטרגיות של המקרה אינני מחייב את התובעים בהוצאות משפט לטובת הנתבעות.
ההודעה לצד ג':

הנתבעות מס' 1, הקבלן הראשי, הגיש הודעה כנגד נגה חב' לביטוח בע"מ (להלן: "צד ג'") בטענה כי במועד התאונה הנ"ל צד ג' ביטח את הקבלן הראשי בביטוח צד ג' תקף שכיסה את נזקי התובעים.

צד ג' טען בהגנתו כי אומנם הונפקה פוליסת ביטוח צד ג' לכיסוי חבות הקבלן הראשי, ברם פוליסת הביטוח אינה מכסה את המקרה דנא מכיוון שהמנוח היה קבלן משנה או עובד של הקבלן הראשי ולכן התאונה דנא אינה חסה תחת הכיסוי הביטוחי שבפוליסה לאור החרגה מפורשת בתנאי הפוליסה.

פוליסת הביטוח הוגשה וסומנה נ/2 ועל פי התנאים הכלליים בפוליסה אכן נראה, על פני הדברים, שהפוליסה אינה מכסה אחריות הנתבעת מס' 1 כלפי המנוח.
ברם, בשל התוצאה אליה הגעתי, לפיה התביעה נדחית ללא צו להוצאות, מצאתי כי גם ההודעה לצד ג' תידחה ללא צו להוצאות, משום שכל חיוב בהוצאות במסגרת ההודעה לצד ג' אמורה לגרור חיוב התובעים בהוצאות, אף שכל התיק נסוב סביב טרגדיה נוראית שפקדה אותם.
סיום:

אשר על כן, אני דוחה את התביעה ללא צו להוצאות וכן דוחה את ההודעה כנגד צד ג' ללא צו להוצאות.

לפנים משורת הדין אני פוטר את הצדדים מתשלום כל יתרת אגרה בתיק, הן בתביעה העיקרית והן בהודעה לצד ג'.

ניתן היום, כ"ט בכסלו תשס"ה, (12 בדצמבר 2004), בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק

פסק דין
זה לב"כ הצדדים.
עאטף עיילבוני

, שופט
006007/00א 116 נאוה צוברי








א בית משפט שלום 6007/00 עאטף עיילבוני, שאני דיאב (קטין), שאני מרוא (קטינה), שאני פבל (קטין) נ' דראושה סלימאן ובניו בע"מ, מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון, עיריית מגדל העמק (פורסם ב-ֽ 12/12/2004)












להסרת פסק דין זה לחץ כאן