פרוינד יצחק יעוץ תכנון וקידום פרויקטים, פרוינד יצחק, פרוינד אריאל - ש. בן עמי סוכנויות בע''מ

מידע על פרוינד יצחק    מידע על פרוינד אריאל   



פרוינד יצחק יעוץ תכנון וקידום פרויקטים, פרוינד יצחק, פרוינד אריאל - ש. בן עמי סוכנויות בע''מ

תיק אזרחי 2827/01     23/12/2004 (א)



תיקים נוספים על פרוינד יצחק יעוץ תכנון וקידום פרויקטים
תיקים נוספים על פרוינד יצחק
תיקים נוספים על פרוינד אריאל
תיקים נוספים על ש. בן עמי סוכנויות בע"מ




א 2827/01 פרוינד יצחק יעוץ תכנון וקידום פרויקטים, פרוינד יצחק, פרוינד אריאל נ' ש. בן עמי סוכנויות בע"מ




38
בתי המשפט
א 002872/01
בית משפט השלום חדרה
23/12/2004
תאריך:
כב' השופט חננאל שרעבי

בפני
:
1. פרוינד יצחק
יעוץ תכנון וקידום פרויקטים

2. פרוינד יצחק
ת.ז. 006462147
3. פרוינד אריאל
ת.ז. 028586816
בעניין:
התובעים
- נ ג ד -
ש. בן עמי סוכנויות בע"מ
ח.פ. 510897010

הנתבעת
פסק דין
1. בפני
י תביעה כספית על סך של 100,000 ₪ אותה הגישו התובעים נגד הנתבעת.
כבר כעת אציין כי בכתב התביעה מצויין כי סכום התביעה הוא 100,000 ₪ + פיצוי בגין עוגמת נפש עפ"י שיקול דעתו של ביהמ"ש. אולם אגרת ביהמ"ש שולמה אך ורק על סך של 100,000 ₪. לכן כל סכום התביעה, לרבות פיצוי אפשרי בגין עוגמת נפש, יעמוד על סך של 100,000 ₪ ולא מעבר לכך.

2. התובעת 1 (להלן: "התובעת"), הינה חברה בע"מ, העוסקת לדבריה בתחום התכנון והאדריכלות.
התובע 2 (להלן: "התובע"), הינו בעל מניות בתובעת, מועסק על ידה והינו, לדבריו, מתכנן ערים ואזורים בארץ.
התובע 3, הינו בנו של התובע. לדבריו הינו בעל תואר שני כמתכנן ערים ואזורים ומועסק ע"י התובעת.

3. הנתבעת, הינה חברה בע"מ, העוסקת ביבוא, שיווק והתקנת ריהוט. בכל המועדים הרלבנטים לתובענה זו הנתבעת גם שימשה כנציגת החברות "הארגז" ו"מטיס".

4. העובדה היחידה בה אין מחלוקת בין הצדדים היא, כי ביום 17.11.99 הזמינה התובעת פריטי ריהוט בסך כולל של 101,881 ₪ למשרד חדש אליו התעתדה לעבור ברח' יפו 145 א' בחיפה (להלן: "המשרד"), פריטים המפורטים בהזמנה 1612 (להלן: "ההזמנה") אשר הוצאה לתובעת ואשר צורפה כנספח 1 לתצהירו של התובע (ת/8).
ביתר עובדות המקרה חלוקים הצדדים, כפי שיפורט להלן.


עובדות המקרה לפי גירסת התובעים.

5. בסעיפים הבאים נתמצת את עובדות המקרה כגירסת התובעים, כפי שעולות מכתב התביעה ומתצהירו של התובע (ת/8).

6. כאמור, ביום 17.11.99, התובעת חתמה על ההזמנה לרכישת פריטי ריהוט מהנתבעת אותם ייעדה למשרד.
כפי שעולה מנספח להזמנה, אשר גם נחתם ע"י התובעת באותו מועד, מועד אספקה משוער (בתנאים מסוימים אליהם נתייחס בפירוט להלן) היה 60 ימי עבודה. היינו - מועד האספקה המשוער עפ"י הרשום בהזמנה היה צריך להיות בתאריך 17.1.00.
לטענת התובע, תאריך האספקה הנ"ל היה משוער בלבד, והוא הודיע במועד ההזמנה לנציג התובעת עימו היה בקשר בכל הקשור להזמנה, בשם סטיבן סקס (להלן: "סטיבן"), כי יתכן ומועד זה ידחה לפי קצב התקדמות עבודות הבניה של המשרד.
לטענת התובע, סטיבן הודיע לו במועד ההזמנה כי הריהוט יהיה מוכן במועד המשוער עפ"י ההזמנה, אך אם תהיה דחיה בהשלמת עבודות בניית המשרד, באופן שהמשרד לא יהיה מוכן לקלוט הריהוט המוזמן במועד הנ"ל, הנתבעת תדאג לשמור ללא תשלום את הריהוט במלואו עד למועד הכניסה למשרד. סטיבן רק ביקש כי התובע יתן לו התראה של שבועיים טרם הכניסה למשרד, על מנת שהריהוט יותקן בשלמותו במשרד טרם כניסה אליו.
לטענת התובע, זמן קצר לאחר יום ההזמנה, היה ברור לו כי עבודות הבניה מתעכבות, והוא הודיע על כך לסטיבן. סטיבן אמר לו כי אין כל בעיה והריהוט ייוצר ויישמר ע"י הנתבעת, ויסופק בהתראה של מס' ימים.
לטענת התובע, סטיבן לא אמר לו כי קיימת בעיית איחסון לריהוט המוזמן, ו/או כי הריהוט עלול להינזק כתוצאה מהאיחסון, ו/או כי התובעת תידרש לשלם בעבור האיחסון.

7. לאור סיכום הדברים לעיל, שילמה התובעת את מלוא תמורת ההזמנה (תשלום שנעשה בכרטיס אשראי ובשישה תשלומים), וזאת אף בטרם קיבלה לידיה פריט מפריטי הריהוט המוזמן.

8. לטענת התובעים, המעבר למשרד נקבע ליום 26.7.00, והודעה על כך נמסרה לסטיבן כחודשיים קודם לכן. לאור כך אף מכרה התובעת את הריהוט אשר היה קיים בבעלותה במשרד הישן.
בתחילת חודש יולי 2000 שב התובע והתקשר לסטיבן וביקש להבטיח את אספקת הריהוט במועד, היינו - שהריהוט המוזמן עפ"י ההזמנה יסופק ויותקן במשרד לא יאוחר מיום 25.7.00, כיוון שמועד כניסתה של התובעת לפעילות במשרד נקבע ליום 26.7.00.

9. לטענת התובעים, הנתבעת לא עמדה בהתחיבויותיה ולא סיפקה את הריהוט נשוא ההזמנה במועד שנקבע, היינו - עד ליום 25.7.00. דבר זה גרם כי ביום שנקבע לתחילת פעילותה של התובעת במשרד, היינו ביום 26.7.00, המשרד היה ריק מהריהוט המוזמן. דבר זה גרם לכך כי נמנע מהתובעת ועובדיה להשתמש במשרד ולבצע את עבודותיהם.

10. רק ביום שבת, 29.7.00, לאחר פניות חוזרות ונשנות, סיפקה הנתבעת למשרד מס' שולחנות וכסאות אשר אינם חלק מההזמנה (להלן: "הריהוט הזמני"), וזאת על מנת שיהיה ניתן לעבוד, ולו גם באופן חלקי, במשרד.

11. בסופו של עניין, כך לטענת התובעים, הריהוט המוזמן סופק והורכב במשרד במהלך החודשים אוגוסט עד דצמבר 2000, באיחור רב, באיכות יצור והרכבה גרועה ותוך גרימת נזקים לתובעים.

12. לטענת התובעים, עקב אספקת הריהוט המוזמן באיחור ובאיכות יצור והרכבה גרועה, נגרמו להם הנזקים הבאים:
א. ליקויים בריהוט המוזמן אשר עלות תיקונם, בהתאם לחוו"ד מומחה שצורפה, הינה סך של - 43,160 ₪.
ב. תשלום שכר עבודה לעובדי התובעת (10 במספר) בימים בהם נמנעה עבודתם, או שעבודתם בוצעה באופן חלקי עקב האיחור באספקת הריהוט המוזמן, וביצוע פעולות הרכבה ו/או תיקון בריהוט שכבר סופק בשעות העבודה בשיעור של - 46,000 ₪.
ג. פגיעה במוניטין סך של - 100,000 ₪.
ד. הוצאות, טרחה והשבתת זמנם של התובעים סך של - 30,000 ₪.
ה. פיצוי בגין עוגמת נפש עפ"י שיקול דעת ביהמ"ש.

לצורכי אגרה העמידו התובעים את סכום תביעתם על סך של 100,000 ₪ נכון ליום הגשת התביעה.
עובדות המקרה לפי גירסת הנתבעת.

13. גירסת הנתבעת באה לידי ביטוי בכתב הגנתה ובתצהיר מנהלה מר שמעון בן עמי (להלן: "בן עמי"), אשר הוגש וסומן נ/1.

14. כטענה מקדמית טענה הנתבעת כי אין יריבות משפטית בינה ובין התובעים 2 ו- 3. לטענתה, מי שביצע את ההזמנה היא התובעת והיא צריכה להיות בעלת הדין היחיד שלה.

15. הנתבעת מודה בקיומה של ההזמנה ומועד האספקה המשוער צריך היה להיות ביום 17.1.00.
לטענת הנתבעת, היא עשתה מאמץ לעמוד במועד האספקה המשוער, כך שכל הריהוט שבהזמנה היה מוכן להספקה ולהרכבה כבר ביום 16.1.00.
כשנציג הנתבעת הודיע לתובע בשיחה טלפונית שהתקיימה עובר ליום 16.1.00 כי הריהוט המוזמן מוכן להספקה והרכבה, הודיע לו, לגירסתו, התובע, כי המשרד אינו מוכן ואי אפשר לספק את הריהוט המוזמן. לטענת בן עמי, כבר בשיחת טלפון זו הודע לתובע כי איחור במועד ההספקה שנרשם בהזמנה יחייב את איחסונו של הריהוט המוזמן במחסנים, והנתבעת מסירה כל אחריות מעליה לנזקים שייגרמו, אם ייגרמו, לריהוט בזמן האיחסון.

16. הנתבעת שוללת מכל וכל את גירסת התובעים כי הוסכם מראש, במעמד חתימת ההזמנה, כי הנתבעת תייצר את הרהיטים ותאחסן אותם אצלה עד למועד סמוך לכניסת התובעת למשרד. דבר זה, כך לגירסת הנתבעת, לא רק שלא סוכם אלא שהוא עומד בסתירה לרשום בהזמנה כי מועד ההספקה המשוער הוא בתאריך 17.1.00.

17. לטענת הנתבעת, לאחר שחלף המועד המשוער להספקה עפ"י הזמנה, היא יצרה פעמיים, בהפרש של כשלושה שבועות כל פעם, קשר טלפוני עם נציגי התובעת, אך נציגי התובעת דחו כל פעם את מועד ההספקה של הריהוט המוזמן. לאחר מכן היה פרק זמן שבו התובעים ניתקו כל קשר עם הנתבעת, עד שסמוך ליום 26.7.00, חידשו את הקשר עם הנתבעת באופן פתאומי והודיעו שהמשרד מוכן.

18. לטענת בן עמי, התובע יצר איתו קשר טלפוני ביום 26.7.00 או בסמוך לכך, וביקש את אספקת הריהוט המוזמן למחרת היום. בן עמי הסביר לתובע, כך לגירסתו, כי אין אפשרות לספק את הריהוט מהיום למחר אלא יש צורך בהתארגנות של מס' ימים. בסופו של דבר, הריהוט סופק למשרד ביום 29.7.00.
אמנם הנתבעת מודה כי לא כל הריהוט המוזמן סופק ביום 29.7.00, זאת כיוון שרק ביום שהריהוט הוצא מהמחסן בו אוחסן הבחינה הנתבעת בנזקים שנגרמו לחלק מהריהוט בזמן האיחסון.
הנתבעת הציעה לתובע כי תתקן את הנזקים ותספק את הריהוט שניזוק לאחר תיקון או לחילופין תייצר את הריהוט שניזוק מחדש, אך הדבר יעכב את אספקת הריהוט הנ"ל. לטענת הנתבעת, התובע בחר באפשרות השניה (יצור מחדש). על כן, סיפקה הנתבעת לתובעת ריהוט חלופי לגבי אותם פרטי ריהוט שניזוקו כאמור.

19. בסופו של עניין, טוענת הנתבעת כי סיפקה את כל הריהוט המוזמן ולטעמה במועד, כאשר ביצוע עבודות ההרכבה של הריהוט במשרד, נעשה בפיקוח האדריכלית מטעם התובעת, הגב' אורית מילבאוור (להלן: "האדריכלית").
לטענת הנתבעת, בזמן מלאכת הרכבת הריהוט בוצעו כל ההנחיות וההוראות שנתנה האדריכלית, וכל תיקון שביקשה גם בוצע אף אם זה היה נראה לנציגי הנתבעת בעת ההרכבה מיותר ולא במסגרת ההזמנה.

20. לטענת הנתבעת, גם לא נגרמו כל הפרעות בעבודות של התובעת ועובדיה במהלך אספקת הריהוט והרכבתו.

21. באשר לחוו"ד המומחה אשר צירפו התובעים, טוענת הנתבעת כנגד המומחיות של המומחה, אשר נמצא גם בקשר עסקי ו/או מקצועי עם התובע. בכל מקרה חוו"ד זו ניתנה ביום 1.5.01, כ- 10 חודשים לאחר שהריהוט הותקן במשרד. על כן יתכן וחלק מהנזקים המפורטים בה נובעים מבלאי ו/או נגרמו ע"י עובדי התובעת במהלך עבודתם השוטפת.

22. הנתבעת טוענת כי ביצעה את ההזמנה בצורה מקצועית, ברמה גבוהה ועפ"י תוכניות העבודה ודרישות האדריכלית. לטעמה, התובענה הנדונה נועדה להוציא כספים שלא כדין מהנתבעת.

23. הנתבעת גם טוענת כנגד הנזקים הנטענים בכתב התביעה כדלקמן:
א. הנזקים מופרזים ו/או מוגזמים.
ב. אין קשר סיבתי בין ההזמנה הנדונה ו/או ביצועה ונזקים אלה.
ג. התובעים לא עשו די להקטנת נזקיהם.

24. התובעת גם טוענת טענת קיזוז לסכומים הבאים:

א. סך של 12,000 ₪ בצירוף מע"מ - בעבור דמי איחסון לרהיטים המוזמנים למשך 6 חודשים, כשהכוונה ממועד האספקה המשוער עפ"י ההזמנה (17.1.00) ועד למועד בו סופק הריהוט התקין והחלופי בתאריך 29.7.00, לפי חישוב של 2,000 ₪ + מע"מ דמי איחסון לחודש.

ב. סך של 5,000 ₪ - בעבור שכר העבודה ששילמה למרכיבי הריהוט המוזמן כשעות נוספות, מעבר לשעות ההרכבה הרגילות. על מנת להבהיר טענה זו של הנתבעת נציין כי הנתבעת טוענת שכתוצאה מכך שרצתה לרצות את התובעים ולסיים בהקדם את הרכבת הריהוט במשרד, דאגה כי מרכיבים מטעמה ירכיבו את הריהוט גם בשעות ערב, ואף בשבת, כשמדובר בשעות עבודה שהן מעבר לשעות ההרכבה הרגילות. בגין כך היא נאלצה לשלם למרכיבים מטעמה שכר שעות נוספות בסכום מוערך של כ- 5,000 ₪.
דיון והכרעה.

יריבות משפטית בין התובעים 2-3 והנתבעת.

25. תחילה נדון בטענה המקדמית שמעלה הנתבעת בכתב הגנתה, על-פיה אין יריבות משפטית בינה ובין התובעים 2-3. להזכיר, טוענת הנתבעת כי ההזמנה נחתמה אך ורק ע"י התובעת. היינו - ההתקשרות עפ"י ההזמנה נעשתה בין התובעת והנתבעת בלבד, והתובעים 2-3 לא היו צד לה. מכאן כי אין כל יריבות משפטית בינה וביניהם כאמור.

26. לאחר ששקלתי את הטענה סבורני כי דינה להידחות. התובעים 2 ו- 3 אינם תובעים את התובעת בעילה חוזית (זאת עושה רק התובעת) אלא בעילה נזיקית (עוולת הרשלנות) ורשאים לטעון כנגד הנתבעת, כי כתוצאה ממעשי ו/או מחדלי הנתבעת בביצוע ההזמנה, מעשים ו/או מחדלים המפורטים בכתב התביעה ובתצהירי עדי התביעה, נגרם להם נזק.
אם הוכיחו התובעים 2 ו- 3 את טענתם ו/או את הנזק שנגרם להם אם לאו, אותו הם תובעים במסגרת תובענה זו, זו כבר שאלה אחרת. אך יריבות משפטית בינם ובין הנתבעת קיימת. יריבות משפטית לא חייבת להיות רק בין צדדים להסכם אלא גם בין צד להסכם לצד אחר (אשר אינו צד להסכם) במידה וטוען הצד האחר לנזק שנגרם לו, והנובע ממעשה או מחדל של הצד להסכם בביצוע ההסכם.

מועד הספקת הריהוט המוזמן.

27. אחת השאלות העיקריות שבמחלוקת בין הצדדים היא - מה היה מועד האספקה של הריהוט המוזמן עפ"י הזמנה?
בשאלה זו כאמור לעיל חלוקים הצדדים. התובע טוען כאמור כי כבר במועד ההזמנה הודיע לסטיבן כי המועד המשוער לאספקת הריהוט הוא 17.1.00, כפי שגם נרשם בהזמנה, אך יתכן וידחה לפי קצב התקדמות עבודות הבניה של המשרד, והנתבעת הסכימה לכך (ס' 10 לת/8).
לעומתו, טוען בן עמי בשם הנתבעת, כי במועד ההזמנה לא דובר על כל תאריך אספקה נדחה אפשרי, אלא תאריך האספקה המשוער הוא כפי שנרשם בהזמנה, היינו 17.1.00. לטענת בן עמי, בתאריך זה עמדה הנתבעת, ובתאריך 16.1.00 כבר היה הריהוט המוזמן מוכן (ס' 10 לנ/1).
לגירסת הנתבעת הדחיה באספקת הריהוט לא נלקחה כאפשרות מלכתחילה, במעמד חתימת ההזמנה, אלא נעשתה בדיעבד ובדלית ברירה, כפי שציינו לעיל עת עסקנו בגירסת הנתבעת.

28. לאור מחלוקת זו שבין הצדדים נבחן שאלה זו לפי הראיות שעמדו בפני
נו. בראש וראשונה נפנה ללשון ההזמנה, אשר היא החוזה שבין הצדדים, בבחינת "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה..." (ס' 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973).

29. כשאנו מתבוננים בנוסח ההזמנה, אשר צורפה כאמור כנספח 1 לת/8 אנו רואים כי נרשם שם מפורש (דף 3 להזמנה) כדלקמן: "מועד אספקה משוער: 17.1.00". כך נרשם ותו לא. היינו - לא נרשם בהזמנה את שציין התובע באוזנינו בחקירתו הנגדית כי כבר במועד החתימה על ההזמנה צפה אפשרות כי המשרדים יהיו מוכנים רק בחודש יוני 2000 ולכן "בעקבות כך אמרתי לאדון סטיבן סקס אם יהיה איחור במסירת המשרדים האם אני אוכל לאחסן את הריהוט אצל מי שרכשתי... - תשובתו היתה כן, אין בעיה" (עמ' 30 לפרו' ש' 11-14). התובע גם חזר על כך בהמשך עדותו, ואף מציין כי למרות שנרשם בהזמנה שתאריך האספקה המשוער הוא 17.1.00, הוא שוחח עם סטיבן על אפשרות איחור בקבלת הרהיטים ואפשרות איחסונם אצל הנתבעת כיוון שמנסיונו בנושא של בניין "אני יודע שלפעמים לא עומדים בלוח הזמנים, ולכן ביקשתי להבטיח שאם תהיה קבלה ולא אקבל את המשרדים בזמן יבטיחו לי שהריהוט יאוחסן בהתאם" (עמוד' 30 לפרו' ש' 19-22).
אפשרות לדחיית מועד אספקת הריהוט המוזמן לא נרשמה בהזמנה. לתובע לא היה כל הסבר מדוע אפשרות זו לא נרשמה בהזמנה. (עמ' 30 לפרו' ש' 14, 22).

30. כשאני בוחן את גירסת התובע מול גירסת בן עמי אני מעדיף בנקודה זו את גירסתו של בן עמי. היינו - במועד חתימת ההזמנה לא נלקחה בחישוב האפשרות של דחיית מועד האספקה של הריהוט המוזמן. דחיית האספקה נעשתה בדיעבד, לאחר חתימת ההזמנה וכשהתברר לתובעים כי המשרד לא יהיה מוכן, ולא תתאפשר קבלת הריהוט המוזמן, ביום 17.1.00. לכן גם לא סוכם לטעמי דבר במועד החתימה על ההזמנה בכל הקשור לאיחסון הריהוט.

הטעמים שגרמו לי להעדיף את גירסתו של בן עמי בנקודה זו הם כדלקמן:

א. בהזמנה לא רשומה מילה על אפשרות כזו. ההנחה שלי היא כי התובע, כאדם מנוסה עפ"י הרזומה שלו המפורט בסעיף 3 לתצהירו (ת/8), היה דואג לרשום אפשרות כזו בחוזה, וגם לציין כי איחסון הריהוט עד למועד אספקת בפועל יהיה באחריות הנתבעת.

ב. לטענת התובע, הוא לא פגש את בן עמי כלל במעמד חתימת ההזמנה, אלא איש הקשר שלו מטעם הנתבעת היה איש המכירות סטיבן סקס (עמוד 35 לפרו' שורות 17-20). סטיבן, היה יכול לאשר את ההסכמה אשר הושגה בינו, כנציג הנתבעת, ובין התובע לו היה מגיע לעדות.
התגלעה מחלוקת במהלך הדיון בין ב"כ הצדדים מי היה צריך להביא את סטיבן לעדות. בעוד אשר ב"כ התובעים גם טען כי קיבל ביום 29.12.03 הודעת פקס מאת ב"כ הנתבעת כי "תצהירו של מר סטיבן סקס יועבר אליך ביומיים בקרובים" (ציטוט מתוך הודעת הפקס אשר הוגשה כראייה וסומנה ת/9), מציינת ב"כ הנתבעת כי נטל הראייה לא מוטל עליה ולכן היא לא זו אשר היתה צריכה לדאוג להביא את סטיבן לעדות, ובכל מקרה היא הודיעה במכתב לב"כ הנתבעים, נושא תאריך 30.12.03 (יום אחרי ששלחה את ת/9), בו הודיעה לו כי "ניסיתי להשיג תצהיר של סטיבן סקס, ואולם הדבר לא עלה בידי לאחר שהוא כבר אינו עובד בנתבעת תקופה ארוכה" (ציטוט מתוך ס' 2 למכתב אשר הוגש וסומן נ/2).
כמו כן ציינה ב"כ הנתבעת כי בין הנתבעת לסטיבן היה הליך משפטי בבית הדין לעבודה במסגרתו ניתן צו מניעה נגד סטיבן האוסר עליו לעבוד עם לקוחות הנתבעת. עקב הליך משפטי זה נוצר נתק בין הנתבעת לסטיבן, ואלמלא נתק זה היא היתה טורחת להזמינו לעדות (עמ' 41 לפרו' ש' 28-32).
בכל מקרה סטיבן הוא עד חיוני, מנקודת המבט של התובעים, להוכחת גירסתו של התובע בכל הקשור למועד האספקה הנדחה של הריהוט ואחריות איחסונו ע"י הנתבעת. כבר ביום 30.12.03 ידעו התובעים, כאמור לעיל, כי אין בדעתה של הנתבעת להזמינו לעדות. משכך, הם היו צריכים לעשות כל מאמץ אפשרי על מנת להביאו לעדות במסגרת תובענה זו.
כשנשאל התובע בחקירתו הנגדית מדוע לא הזמין את סטיבן לעדות השיב: "ניסיתי לפנות לאדון סקס. הבנתי שהוא לא עובד יותר במשרדים של בן עמי. לא הצלחתי לזמן אותו לעדות. זה נעשה בעצה אחת עם עורך דיני" (עמ' 31 לפרו' ש' 20-22).
לא ברור לי מתשובתו הנ"ל של התובע אלו פעולות נקט התובע על מנת להזמין את סטיבן לעדות, ומדוע נכשלו נסיונותיו בהזמנת סטיבן לעדות. פירוט זה חסר לי על מנת להתרשם כי נעשו נסיונות של ממש להזמינו לעדות, אך אלו נכשלו. משכך סבורני כי פועלת בנקודה זו לרעת גירסת התובעים החזקה הקובעת כי אי הבאתו של עד רלבנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשש כי יש דברים בגו וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. ברגיל, מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מביהמ"ש ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו, וממילא לטובת הצד שכנגד.
(ראה לעניין זה: י. קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1649).
במקרה דנן לא הראה לי התובע כי הזמנתו של סטיבן לא היתה בהישג ידו ו/או אלה נסיונות ביצע כדי להזמינו. משכך סבורני כי חזקה זו פועלת לרעת גירסתו, וממילא לטובת גירסתו של בן עמי בנקודה זו.

ג. מעבר לשני הנימוקים הקודמים, סבורני גם כי טענתו של התובע בנדון היא טענה בעל-פה נגד מסמך בכתב (ההזמנה) ובניגוד להוראות הסיפא של סעיף 80 לחוק הפרוצדורה העותומנית. המגמה הבסיסית, הן של החוק והן של ההלכה הפסוקה,היא שלא להתיר עדות בע"פ נגד תוכנו של מסמך בכתב.

31. לאור קביעתי הנ"ל מסכים אנוכי גם עם טענה נוספת של הנתבעת, כי לכשהסכימה לאחסן את הריהוט המוזמן במחסנה עד למועד אספקתו בחודש יולי 2000, שלגירסתה היה מוכן (רובו או כולו - ולכך נתייחס בהמשך) כבר ביום 16.1.00, ללא קבלת תמורה, היא פעלה בנדון כשומר חינם. על כן אחריותה לנזקים שנגרמו לריהוט בתקופת האחסנה היא רק אם נגרמו ברשלנותה (ס' 2(א) לחוק השומרים, תשכ"ז-1967). בסיטואציה מעין זו נטל ההוכחה כי הנתבעת, כשומר חינם, התרשלה, הוא על התובעים (לעניין זה ראה: ע.א. 341/80, עלי נ' ששון ואח', פד"י ל"ו (3), 281).
אולם איני צריך בתובענה זו להכריע בשאלה האם התובעים עמדו בנטל הוכחה זה או לא, כיוון שהנתבעת מיוזמתה הסכימה להחליף את כל הריהוט שניזוק עקב האיחסון (ס' 33 לנ/1; עמ' 41 לפרו' ש' 3-6). היינו - הנתבעת הסכימה לפעול בדרך זו ללא קשר לשאלת אחריותה או אי אחריותה לנזקים אלה הנובעים מאיחסון הריהוט המוזמן כאמור. זאת גם הסיבה מדוע איני צריך להכריע במחלוקת נוספת שבין הצדדים האם נציג הנתבעת הודיע מראש לתובע אם לאו כי הנתבעת מסירה מעל עצמה כל אחריות לנזק אפשרי בזמן האיחסון. כאמור, כשירות ללקוח החליטה הנתבעת, כדברי מנהלה בן עמי, לשאת בהוצאת החלפת הריהוט שניזוק בזמן האיחסון.

32. בשלב זה, גם ברצוני להתייחס לאחת מטענות הקיזוז של הנתבעת, והיא דמי איחסון הריהוט למשך 6 חודשים בעלות של 2,000 ₪ לחודש ובסה"כ 12,000 ₪ בצירוף מע"מ. בטענה זו סותרת הנתבעת את טענתה כי שימשה בנדון כשומר חינם. היינו כי הסכימה לאחסן את הריהוט המוזמן לתקופה זו בחינם. משכך אין בסיס כיום לתביעתה לתשלום דמי איחסון של הריהוט האמור. מי שהסכים לאחסן בחינם אינו יכול בדיעבד לדרוש שכר. לו רצתה שכר בעבור האיחסון היתה צריכה לדרוש זאת מהתובעים מלכתחילה.
משכך, ואולי בכך אני מקדים מעט את המאוחר, אך בשל הרלבנטיות להקשר הקודם התיחסתי לטענת קיזוז זו כבר עתה, ואני דוחה אותה.

33. אם כן נותרת השאלה מהו מועד האספקה הסביר של הריהוט המוזמן, כשאנו יודעים היום שתאריך האספקה המשוער הרשום בהזמנה חלף עבר לו?
מנספח ההזמנה, אשר הוא חלק בלתי נפרד מההזמנה, וגם צורף כחלק מנספח 1 לת/8, ניתן ללמוד מהו פרק הזמן הסביר לאספקת הריהוט המוזמן, כדלקמן:

א. יש צורך ב- 60 ימי עבודה.

ב. מניין 60 ימי העבודה מתחילים להימנות כשיש:
1. אישור סופי של תוכניות ופרט ע"י אדריכל ולקוח.
2. אישור צבעים, סוגי קנטים ודגם רגל.
3. הכנת שטח למדידה (גמר בניה קירות גבס וכו').

34. במקרה דנן טוען התובע כי כחודשיים עובר למועד המעבר של התובעת למשרד (שכזכור היה ביום 26.7.00) כבר הודיע לסטיבן על תאריך זה (ס' 14 לת/8).
לטעמו של התובע לא היו כל שינויים בתוכניות כפי שנמסרו לנתבעת במועד ביצוע ההזמנה. גם ההתלבטויות בעניין חלק מההזמנה, כפי שבאה לידי ביטוי במכתביה של האדריכלית אליו בחודש מרץ 2000 (נספח 4 לת/8) לא גרמו לשינוי בתוכניות, אלא היוו תכתובת פנימית בינו ובין האדריכלית אשר העבירה לו כחומר למחשבה, אשר לא היתה מיועדת לנתבעת, ובסופו של עניין גם לא גרמה לשינוי של התוכניות. התוכניות המאושרות הן אלה שהוגשו לנתבעת במועד ההזמנה ועל פיהן היתה צריכה לבצע את ההזמנה (עדותו של התובע עמ' 30 לפרו' ש' 31-33; עמ' 31 לפרו' ש' 29-32).
כמו כן מציין התובע כי הנתבעת לקחה מידות במשרד הרבה לפני יום המעבר בתאריך 26.7.00 (עמ' 31 לפרו' ש' 13-14). מוסיף ומציין התובע כי נכון לחודש מרץ 2000, כל קירות הגבס במשרד היו מוכנים למעט קטע אחד בלבד, בחלל שכונה "חדר עדה" (עמ' 31 לפרו' ש' 4-6).
על כן התובע מבקש כי נסיק שביום הכניסה למשרד, בתאריך 26.7.00, חלפו עברו להם 60 ימי עבודה מאז שהודיע על יום המעבר לנציג הנתבעת, וכי עמד ביתר התנאים הדרושים, והמצוטטים לעיל, בכדי להפוך את יום 26.7.00 ליום האספקה הראוי. במיוחד נכון הדבר לאור דברי בן עמי כי כבר ביום 16.1.00 הריהוט המוזמן (כולו או רובו) כבר היה מוכן ומאוחסן (למעט "נזקים קוסמטיים" בפריט אחד או שניים מהריהוט המוזמן כעדותו של בן עמי עמ' 39 לפרו' ש' 28-32).

35. מן העבר השני טוען בן עמי כאמור כי התובע הודיע לו על המעבר למשרד רק ביום 26.7.00 או בסמוך לכך. בנוסף טוען בן עמי כי התובע בחר כי הנתבעת תייצר מחדש את הריהוט שנפגם במהלך האיחסון, עובדה שגרמה לעיכוב באספקה.
מעבר לכך, טען בן עמי כי מלאכת הרכבת הריהוט נאלצה להתפרש על פני מס' ימים ולא באופן מרוכז, וזאת לבקשת נציגי התובעת אשר ביקשו לעצור עבודות הרכבה מסוימות ולהמשיכן לאחר מס' ימים (ס' 21 לנ/1).
בנסיבות אלה, סבורה הנתבעת כי עומדים לה, כמועד אספקה סביר, 60 ימים מתאריך 26.7.00, היינו - עד ליום 26.9.00 לערך. במועד זה עמדה הנתבעת (את טענת הנתבעת כי מועד האספקה הסביר הוא 26.9.00, הסקתי משאלת באת-כוחה את התובע בעמ' 31 לפרו' ש' 11-12).

36. לאחר ששקלתי את שאלת מועד האספקה הסביר או הראוי בנסיבות המקרה דנן, סבורני כי הוא לא יאוחר מיום 20.8.00. למסקנתי זו הגעתי מהטעמים הבאים:

א. שוכנעתי כי נציגי התובעת הודיעו לנציגי הנתבעת זמן מה לפני מועד הכניסה בפועל למשרד, בתאריך 26.7.00, על מועד הכניסה. התקשיתי לקבוע מהו מועד זה במדויק, לאור המחלוקת בין גירסתו של התובע (כי הודיע לנציגי הנתבעת כחודשיים טרם המעבר למשרד) ובין גירסתו של בן עמי (כי הודע לו על המעבר למשרד ע"י נציג התובעת ביום 26.7.00 או בסמוך לכך). אולם שוכנעתי יותר כי התובע או מישהו אחר מנציגי התובעת הודיע על המעבר לפחות 14 ימים מראש. לא שוכנעתי מגירסתו של בן עמי כי נודע לנתבעת על מועד הכניסה למשרד רק ביום 26.7.00 או בסמוך לכך. משכך, עד ליום 20.8.00 (המועד שקבעתי כמועד אספקה סביר) עמדו לרשות הנתבעת כ- 40 ימים לאספקת כל הריהוט, לרבות זה שהיה צריך לייצרו מחדש עקב נזקי האיחסון, והרכבתו המלאה במשרד.

ב. בקביעת התאריך הנ"ל גם לקחתי בחישוב כי לטענת בן עמי כי עד ליום 16.1.00 רוב הריהוט שהוזמן כבר יוצר (כ- 70%), וכל שנותר לייצר היה את הריהוט שהצריך מדידות בפועל במשרד ו/או את הריהוט המועט (חלק אחד או שניים מתוך הריהוט) שניזוק בזמן האיחסון (לעניין זה ראה עדותו של בן עמי עמ' 38 לפרו' ש' 32-33; עמ' 39 לפרו' ש' 1-7, וש' 28-32). לכן גם אין כל הצדקה כי הנתבעת תזדקק ל- 60 ימי עבודה לשם אספקת הריהוט כולו והרכבתו במשרד.

ג. לפחות חלק ממדידות קירות המשרד כבר התבצעו בחודשים מרץ-אפריל 2000 ע"י הנתבעת ו/או מי מנציגיה, כפי שציין זאת מפורשות בן עמי בעדותו בעמ' 39 לפרו' ש' 1-2, ומדידות נוספות נדרשו רק עקב שינוי התוכניות כמו הדלפק ושולחן הישיבות (עמ' 39 לפרו' ש' 4-5).
במילים אחרות, בתקופה שלאחר יום 26.7.00 לא היתה צריכה הנתבעת לבצע את כל המדידות שנדרשה על מנת שתוכל לייצר את הריהוט, אלא רק חלק מהמדידות אודות תוכניות שהשתנו לדבריה, ו/או את המדידות של החלל הבודד בו טרם בוצעו כלל מדידות, ונקרא "חדר עדה" (עדותו של פרוינד עמ' 31 לפרו' ש' 4-6).
כאן גם המקום לציין כי בן עמי לא שכנעתי כי היו שינויים משמעותיים בתוכניות כפי שנמסרו לנציגי הנתבעת במועד ההזמנה. אם היו שינויים היו אלה שינויים מינוריים, והתבצעו כבר בחודש מרץ 2000 (כ- 4 חודשים טרם הכניסה למשרד) כעולה ממכתבה של האדריכלית (נספח 4 לת/8). היינו - בכל מקרה היה לנתבעת זמן לייצר את הריהוט על כל השינויים בתוכניות כ- 4 חודשים טרם הכניסה למשרד.
37. השאלה שנברר כעת היא האם הנתבעת עמדה במועד האספקה הסביר או הראוי שציינו לעיל, היינו - סיפקה את כל הריהוט המוזמן והרכיבה אותו במשרד עד ליום 20.8.00?
לאור הראיות שבפני
י התשובה לטעמי שלילית, ואנמק את דבריי:

א. שוכנעתי מהתכתובת אשר היתה בין התובע ו/או ב"כ התובעים ובין הנתבעת, אשר צורפה לת/8 כנספחים 7, 9-12, 14, 18-19, 21-23, בהם מציינים ו/או מפרטים התובע ו/או בא-כוחו את העובדה כי נכון לתאריך 28.7.00 (נספח 7) ועד ליום 12.12.00 (נספח 23) לא הסתיימה כל אספקת הריהוט המוזמן, ובודאי שלא הרכבת הריהוט שכבר סופק.
על מכתבים אלה לא טרחה הנתבעת להשיב בכתב אלא לדברי בן עמי הם דיברו בנדון עם האדריכלית וביצעו את שביקשה, אלא שהם לא הוציאו מכתבי תשובה בכתב, ובכל אופן לא היה באפשרותו של בן עמי להציג ולו מכתב תשובה אחד שנרשם כמענה למכתבים הנ"ל (עמ' 40 לפרו' ש' 24-32).
כשנחקר בן עמי בחקירתו הנגדית ונשאל "ברחל בתך הקטנה" איך זה שלא השיב לטענות כה קשות המועלות במכתב כזה או אחר שנשלח אליו ע"י התובע ובא-כוחו, והשיב כי "אני מניח שהתייחסתי לכל הטענות במכתבים. לשאלתך, האם היה מכתב תשובה מטעמי - אני כמעט בטוח שהיה מכתב. או שהוא הופנה לאדריכלית או שהוא הופנה למר פרוינד עצמו..." (עמ' 41 לפרו' ש' 4-7). אולם כאמור לא הוצג ע"י בן עמי כל מכתב תשובה, ולמען האמת גם לא שוכנעתי כי שלח מכתב כזה. משכך שוכנעתי כי הרשום במכתבים ששלחו התובע ו/או בא-כוחו, ושצורפו כנספחים לת/8 כמפורט לעיל, משקפים את האמת בכל הקשור לאיחור באספקת הריהוט למשרד עד לחודש דצמבר 2000. אם כי באותה נשימה אני גם חייב לציין כי התרשמתי שחלק לא מבוטל מהריהוט אכן סופק עד למועד האספקה הסביר, היינו עד 20.8.00, אך לא כולו, וגם חלק מהריהוט שסופק לא הושלמה הרכבתו. בנדון אני מפנה למכתבו של התובע אל בן עמי מיום 3.9.00 (נספח 11 לת/8), אשר הוא סמוך לאחר מועד האספקה הסביר שקבעתי לעיל, ובו פירוט הריהוט שלא סופק ו/או לא הורכב בשלמות ו/או בצורה ראויה.

ב. כאמור מציין בן עמי כי כל הריהוט סופק , וכל מה שהצריך השלמה או תיקון נעשה בצורה מקצועית ראויה ובתאום מלא עם האדריכלית (עמ' 41 לפרו' שורות 12-15).
דא עקא שמכתביה של האדריכלית מתאריכים 24.9.00 (נספח 13 לת/8), 4.10.00 (נספח 16 לת/8) ו-17.12.00 (נספח 24 לת/8), לא תומכים בטענה זו של בן עמי. במכתביה אלה האדריכלית מפרטת את כל הערותיה אודות הריהוט המוזמן (חוסרים ו/או ליקויים), ואף מציינת במכתבה מיום 4.10.00 (ס' 7) כי "לו"ז - עד סוכות תיקון כל הדברים למעט דלפק...". היינו לפחות התאריך 4.10.00, לא תוקנו כל הליקויים ו/או הושלמו כל החסרים בריהוט המוזמן גם לפי עניות דעתה של האדריכלית.
כל תאריכי מכתביה הנ"ל של האדריכלית הם מעבר למועד האספקה הסביר שקבעתי לעיל.

ג. לת/8 צורף (כנספח 8) מכתבו של שי חזן, מנהל שיווק צפון של חברת מטיס, אשר נשלח ע"י הנתבעת למשרד, לאור תלונותיו של התובע בדבר איחור באספקת הריהוט המוזמן וליקויים בריהוט שכבר סופק.
במכתב זה, נושא תאריך 10.8.00 (10 ימים לפני מועד האספקה הסביר שקבעתי לעיל) סיכם מר חזן את כל הבעיות הקשורות לאספקת הריהוט המוזמן והרכבתו במשרד. במכתבו זה מציין מר חזן, בין היתר, את הבעיות הבאות:
א. "המוצרים שסופקו לא סופקו בזמן שנקבע מראש" (ציטוט).
ב. "המוצרים לא סופקו במלואם עד היום (עד היום סופקו כ- 50% מהמוצרים)" (ציטוט).
ג. במכתב זה גם יש פירוט הריהוט שחסר לפי התיחסות פרטנית לחדרי המשרד (לשם הקיצור לא נפרט בפסה"ד את כל החוסרים בריהוט המוזמן שצויינו במכתב זה).

מציין מר חזן במכתבו זה כי "עלינו לעשות את כל המאמצים האפשריים על מנת להשלים ולסיים את כל הפריטים והעבודות שנותרו פתוחות, וכל זאת להערכתי צריך לקחת משהו כמו פרק זמן של שבוע".
דא עקא - שגם במועד שקבע שי חזן במכתבו זה (17.8.00 - אשר קרוב למועד האספקה הסביר והראוי שקבעתי לעיל) לא עמדה הנתבעת, ולא סיפקה את כל הריהוט המוזמן עד לתאריך זה. זאת עולה בבירור ממכתביו של התובע אל הנתבעת (נספחי ת/8 שציינו לעיל), ואשר נותרו ללא תגובת או הכחשת הנתבע בכתב.
גם לא נראית לי תגובתו של בן עמי למכתב זה, אותם מסר בחקירתו הנגדית. בן עמי ציין בחקירתו הנגדית, כשהוצג לו מכתב זה, כי הוא זה שיזם את ביקורו של שי חזן במשרד. לדבריו, הוא גם הנחה את שי חזן לרשום את התלונות מפי התובע ולא חשוב מה הוא, שי חזן, חושב. לטענתו, הוא שלח את שי חזן לתובע כדי שהתובע יראה שמטפלים בו. אולם מציין בן עמי כי איננו יכול לאשר אם כל מה שרשום במכתבו של שי חזן הוא אכן נכון. הוא פשוט לא יודע (עמ' 40 לפרו' ש' 10-16).
כאמור, תגובתו זו של בן עמי לא נראית לי, והשתכנעתי כי מכתבו של שי חזן, שחלקים ממנו מצוטטים ו/או מוזכרים לעיל, שיקף נאמנה את המציאות ביום 10.8.00, מועד רישום המכתב.

ד. מעל לכל צירף התובע לתצהירו שני מכתבים של בן עמי. הראשון מתאריך 6.10.00 (נספח 17 לת/8) ומתאריך 22.11.00 (נספח 20), המלמדים ברורות כי עד לתאריכים אלה אשר הם מעבר למועד האספקה הסביר שנקבע על ידי, לא השלימה התובעת את אספקת והרכבת כל הריהוט המוזמן.

ה. לא השתכנעתי מטענות הנתבעת, כפי שטען אותן בן עמי בתצהירו ובחקירתו הנגדית (והמפורטות לעיל) כי העיכוב מעבר לתאריך מועד האספקה הסביר שקבעתי לעיל (20.8.00) חל עקב מחדלים הקשורים בתובעת ו/או בכניסה המאוחרת למשרדים, ו/או עקב שינוי תוכניות המשרד, אשר נמסרו לנתבעת במועד ההזמנה, ע"י התובעים או מי מהם.

38. לסיכום - הנתבעת לא סיפקה את מלוא הריהוט המוזמן, ו/או לא הרכיבה אותו בשלמות במשרד, במועד האספקה הסביר והראוי היינו עד ליום 20.8.00.
מה ההשלכות לכך? בכך נדון להלן, כשנעסוק בשאלת הנזקים הנטענים ע"י התובעים.

ליקויים נטענים בריהוט שסופק.

39. תביעתם הנדונה של התובעים מורכבת משני חלקים:
א. איחור באספקת הריהוט המוזמן ו/או בהרכבתו בשלמות במשרד, ונזקים שנגרמו עקב כך.
ב. ליקויים בריהוט שסופק והורכב במשרד ועלות תיקונם של ליקויים אלה.

40. עד כה דנו באיחור באספקת הריהוט המוזמן ו/או בהרכבתו בשלמות במשרד (ובנזקים הנטענים עקב איחור זה נעסוק כאמור להלן).
כעת נדון בליקויים הנטענים ע"י התובעים בריהוט שהוזמן, סופק והורכב במשרד, ועלות תיקונם.

41. לשם הוכחת הליקויים הנטענים צירפו התובעים חוו"ד מומחה של מר יעקב חזיזה, מיום 1.5.01, אשר הוגשה וסומנה ת/1. בחוו"ד זו מפורטים כל הליקויים הנטענים בריהוט האמור, וסכומי תיקון הליקויים או עלות החלפת ריהוט שלא ניתן לתיקון.

42. טרם שנדון בליקויים המפורטים בחווה"ד ראוי כי נדון בטענת הנתבעת כי יש ליתן לחוות דעתו של מר חזיזה משקל מועט ביותר, השואף לאפס.
נימוקיה של הנתבעת לטענה זו (כפי שמופיעים בסיכומי באת-כוחה) הם כדלקמן:

א. התובעת היתה מעורבת באופן ישיר בהכנת ו/או בעריכת חווה"ד האמורה. זאת ניתן ללמוד מעדותו של המומחה חזיזה, על-פיה התובעת דאגה (באמצעות מי מנציגיה) להדפסת חווה"ד, ומסתבר בדיעבד כי במסגרת ההדפסה נעשו שינויים לעומת הרישום בכתב יד של חווה"ד (עמ' 7 לפרו' ש' 25-32; עמ' 8 לפרו' ש' 1-2). לאחר שביהמ"ש ביקש מהמומחה חזיזה לעבור על חווה"ד ת/1 "ולתקן אותה" באופן שתשקף רק את מה שהיה בכתב היד, טרם ההדפסה, עשה כן המומחה חזיזה וההבדלים נרשמו על גבי עותק חווה"ד, וחווה"ד "המתוקנת" הוגשה וסומנה ת/2 (עמ' 8 לפרו' ש' 3-5).
העד חזיזה מציין בעדותו כי עותק כתב היד אותו מסר לתובע להדפסה אינו בידו, כיוון שמסר אותו לתובעת להדפסה ולא נשאר לו העתק. הוא איננו יודע למי במדויק הוא מסר במשרדי התובעת את כתב היד להדפסה (עמ' 8 לפרו' ש' 8).

ב. המומחה חזיזה לא בדק את הריהוט שסופק בפועל ולא השווה אותו לתוכניות האדריכליות אשר נמסרו לנתבעת במועד ההזמנה ואשר על פיהן היא ביצעה את הזמנת הריהוט המוזמן (עמ' 7 לפרו' ש' 27; עמ' 9 לפרו' ש' 1-5).
לאור נתון זה סבורה הנתבעת כי קשה לדעת מה בדק המומחה ולפי אלו נתונים.

ג. המומחה חזיזה בעצם נעדר מומחיות. אין לו כל נסיון בריהוט משרדי גדול. אין לו כל נסיון בעבודה עם פורמייקה, פורניר או בתיקונים, וכל המומחיות שלו היא בעיצוב רהיטים יחודיים לבתים (להבדיל ממשרדים), ומומחיות בעץ מסוג ליבנה (בירץ או בירג').
כמו כן מעולם לא למד נגרות כמקצוע במוסד מוכר, אלא רק תוך כדי עבודה בנגריות במשך כ- 3-4 שנים.
לעניין זה ראה עמ' 5 לפרו' ש' 14-27; עמ' 6 לפרו' ש' 12, 22; עמ' 9 לפרו' ש' 28-31; עמ' 10 לפרו' ש' 21-22; עמ' 12 לפרו' ש' 9-10).

ד. הסכומים שקבע בחוות דעתו הינם סתמיים, בלתי מבוססים ומופרזים, וזאת גם בין היתר בהתחשב בכך שאינו עוסק ביצור או בתיקון ריהוט משרדי.

ה. הסכומים שצויינו בחווה"ד הינם על דרך ההגזמה כדי לרצות את התובע.

ו. המומחה חזיזה כולל כפגם או כליקוי גם ביצוע העבודות למרות שנעשו עפ"י התוכניות של האדריכלית, כיוון שלטעמו העיצוב לקוי. היינו - הוא אינו מבחין בין ליקוי של ממש לבין עיצוב או תכנון שבעיניו לא יפה.

ז. חזיזה ביצע עבודה בעבור התובע 3, וגם ביצע תיקון של אחד הרהיטים במשרד (השולחן בחדרו של התובע - עמ' 22 לפרו' ש' 3-4). על כן רוצה למצוא חן בעיני התובעים 2-3, ואולי גם לזכות בביצוע התיקונים הנוספים של הליקויים הנטענים.

43. מנגד דוחים התובעים בסיכומיהם את טענות הנתבעת כנגד מומחיותו של מר חזיזה, תוך הדגשה כי בעדותו בביהמ"ש הפגין מהימנות, בקיאות ומומחיות דווקא בסוג הריהוט דנן, העשוי מעץ הליבנה, אשר בו מתמחה מר חזיזה באופן מיוחד.
מדגישים התובעים כי לצורך הוכחת ליקויים בריהוט אין צורך ב"מהנדס" אלא די באדם שעוסק בשוטף וברגיל בעבודות נגרות. מר חזיזה הוא כזה. הוא עוסק בעבודות נגרות למעלה מ- 10 שנים, ובעל עסק לנגרות מזה כ- 9 שנים. במסגרת עבודתו מבצע עבודות נגרות שונות, במיוחד בסוג העץ נשוא ההזמנה הוא עץ הליבנה.
באשר למחירים שקבע בחוות דעתו, הרי לא קיים מחירון לעבודות נגרות, בודאי לא לעבודות מסוג הריהוט שהוזמן אשר הינו ריהוט משרדי יוקרתי. ככזה מר חזיזה הוא מומחה בתחומו ויכול לקבוע את התיקונים הנדרשים ואת עלותם.
אין גם כל פסול בעובדה כי ברגיל המומחה חזיזה עוסק ביצור רהיטים להבדיל מתיקונם. אין הדבר פוגם כהוא זה ביכולתו לתקן רהיטים או להעריך את עלות תיקונם.
כן מציינים התובעים כי מר חזיזה איננו מייחס כליקוי, לעיצוב או תכנון שאינו מוצא חן בעיניו אלא אך ורק לביצוע עבודה רשלנית ביצור או בהרכבת הרהיטים, אשר לכך אחראית הנתבעת.
מעל לכל טוענים התובעים כי אם לנתבעת השגות כנגד חווה"ד ו/או הליקויים שמצא המומחה חזיזה ו/או כנגד רמת המחירים שנקב בחווה"ד, היתה יכולה להגיש חוו"ד מומחה מטעמה בכדי לסתור את שקבע המומחה חזיזה בחוות דעתו בנקודות אלה.

44. לאחר ששקלתי היטב את טיעוני הצדדים בנדון, סבורני כי אין לקבל את טענת הנתבעת על-פיה יש ליתן משקל מועט ביותר, השואף לאפס, לחוות דעתו של המומחה חזיזה.
באשר לטענות הנתבעת שהועלו כנגד המומחה חזיזה ו/או חוות דעתו כמפורט לעיל, אציין כדלקמן:

א. אמנם נכון אין זה ראוי כי במהלך הדפסה של חוו"ד שנעשית ע"י צד ג', במיוחד כאשר הוא צד במשפט, יחולו "שינויים" בחווה"ד המודפסת לעומת כתב היד, כפי שהיה במקרה דנן. אולם פגם זה "ריפא" המומחה חזיזה, עת עבר במהלך הדיון עצמו על חווה"ד ת/1 ותיקן את כל השינויים שהתבצעו (ת/2). כשאני משווה את ת/2 לת/1 לא מצאתי כי השינויים שנעשו בהדפסה היו מהותיים ו/או כאלה אשר היו עשויים לשנות את תוכן חווה"ד. היינו - השינויים שהתבצעו בהדפסה היו שוליים ביותר (כך העיד גם המומחה חזיזה - עמ' 21 לפרו' ש' 29).
בכל מקרה גם עמד המומחה חזיזה לחקירה על חוות דעתו, חקירה די ארוכה (כ- 3 שעות ואולי אף קצת יותר) וכל ספק היה צריך להיפתר במהלך החקירה הנגדית.

ב. אמנם נכון כי המומחה חזיזה בדק את הליקויים ללא כל קשר לתוכניות האדריכליות על-פיהן יוצר הריהוט. אולם לטעמו של מר חזיזה ליקויים ביצור ריהוט הם בגדר ליקויים ללא כל קשר לתוכניות, וליקויים אלה הוא בדק. בלשונו של המומחה חזיזה "לא מענייני היה לבדוק מה הוזמן... נדרשתי להתייחס... לרמה נגרותית" (עמ' 9 לפרו' ש' 4-5; ש' 26).
במילים אחרות, המומחה חזיזה סבור כי ראייתו את התוכניות לא היתה "מרפאת" ליקויים שקיימים בריהוט המוזמן ואותם הוא מצא.
נימוקו זה של המומחה חזיזה שיכנע אותי, אם כי בהסתייגות. ראוי היה מלכתחילה כי המומחה חזיזה יסתכל גם בתוכניות, אם כי אין פגימה משמעותית במשקל חוות דעתו אם לא עשה כן, כל עוד הצביע על ליקויים קיימים ונימק את טיעוניו. ההסתייגות שלי היא בכך שאבחן כל ליקוי עליו הצביע המומחה חזיזה בחוות דעתו אם הוא בגדר ליקוי של ממש או ליקוי בעיצוב או בתכנון לפי דעתו של המומחה חזיזה. במקרה כזה לא אקבל את הליקוי בעיצוב או בתכנון כליקוי של ממש ולא אפסוק פיצוי בגינו. לשון אחרת - אקח לתשומת לבין את הערת הנתבעת בנדון.

ג. באשר להעדר השכלה פורמלית בנגרות של המומחה חזיזה ו/או חוסר נסיונו ביצור ריהוט משרדי בהיקפים גדולים, ויתר הטענות המועלות בסעיף 41(ג) לעיל. סבורני כי אין בהן משום פגימה משמעותית במשקל חוות דעתו, באשר שוכנעתי כי רמת מקצועו כנגר ו/או כושרו לקבוע ליקויים קיימים בריהוט, ולו גם משרדי, מספקים אותי.
בנקודה זו דעתי כדעת התובעים, כפי שפורטו בסיכומי בא-כוחם המפורטים לעיל בסעיף 42.

ד. גם לא מצאתי כל ממש ביתר טענות הנתבעת כנגד חוות דעתו של המומחה חזיזה, כפי שנטענו באופן כללי (כשעיקר הדגש לרמת המחירים). סבורני כי טענותיה בנדון של הנתבעת היו צריכים להיטען באופן פרטני לגבי סעיף כזה או אחר בחווה"ד. בכל מקרה, טענה כללית כנגד סתמיות המחירים ו/או הגזמה במחיר תיקון הליקויים, טוב היה לה כי תיסמך בחוו"ד נגדית מטעם הנתבעת. אלא שהנתבעת מסיבותיה שלה בחרה שלא להגיש חוו"ד מטעמה.
ראוי לציין בנקודה זו כי המומחה חזיזה קבע בחוות דעתו את מחיר תיקוני הריהוט הפגום, או את שווי הרהיט אודותיו קבע כי יש להחליפו, לפי תחשיב כדלקמן:
1. מחיר תיקון ריהוט פגום - עפ"י עלות חומרי התיקון וזמן (מוערך) של התיקון, כאשר החיוב לשעה הוא 25 ₪, אשר להערכתו זהו מחיר שעת עבודת נגר מקצועי עפ"י הערכתו במועד הכנת חוות דעתו (עדותו עמ' 14 לפרו' ש' 17-25).
2. מחיר ריהוט המומלץ להחלפה - נקבע עפ"י המחיר בו נרכש.
לאור נתונים אלה, ולאור טענתה של הנתבעת כי המחירים הנקובים בחווה"ד הם סתמיים ו/או מוגזמים, ייקל על ביהמ"ש לבחון את סבירות המחירים הנקובים בחוות דעתו, במיוחד כשציין המומחה חזיזה גם כי יתכן שנגר המיומן בעבודות תיקונים מהסוג המפורט בחווה"ד, יכול לבצע את התיקון בפחות זמן משהעריך הוא לצורך חוות דעתו (עמ' 15 לפרו' ש' 21-22).

ה. ראוי לציין בנקודה זו כי כשביהמ"ש יבחן בנדון את סבירות המחירים הנקובים בחוות דעתו של המומחה חזיזה, הוא אינו שם עצמו מומחה במקומו. אלא, היות והמומחה הסביר כי תימחר את עלות התיקונים בחוות דעתו עפ"י שעות עבודה ועלות חומר, יכול ביהמ"ש להעריך, עפ"י שיקול דעתו, את סבירות שעות העבודה, ולהפחיתן, במידה וסובר כי הן מוגזמות.
באשר לעלות החומר, המומחה חזיזה לא פירט את עלות החומר בנפרד ממחיר שעות העבודה, אלא קבע אודות כל פריט ופריט סכום תיקון כללי. רק בחקירתו הנגדית ציין עלות חומר אודות חלק מהפריטים אליהם התייחס בחוות דעתו. בנסיבות אלה יכול ביהמ"ש להעריך עלות חומר בפריט כלשהו בחווה"ד, אם אין התייחסות לכך של המומחה בחקירתו הנגדית.
בנדון ראוי להזכיר כי ביהמ"ש אינו חייב לקבל חוו"ד של מומחה רק משום שלא הוגשה חוו"ד נגדית לסתור. השאלה אם לקבל חוו"ד נתונה כולה לשיקול דעתו של ביהמ"ש (בנדון ראה ע.פ. 5203/98, חסון נ' מ"י, פד"י נ"ו (3), 274).
במסגרת שיקול דעתו יכול ביהמ"ש לקבוע כי המומחה הגזים בהערכה מסויימת, אך במקום לא לקבל את קביעת המומחה כלל בנקודה מסויימת, לקבלה חלקית ובמידה שנראית סבירה לביהמ"ש.
מן הכלל אל הפרט. במקרה הנדון, כפי שנראה להלן, כשאדון בפריטים המוזכרים בחוות דעתו של המומחה חזיזה (ת/1), אנהג באופן שפירטתי לעיל. היינו - מקום שאעריך כי הגזים בקביעת מחיר התיקון (וכך אעריך בעיקר עפ"י שעות העבודה הנדרשות כסבירות לדעתי לתיקון הפריט) אפחית מעלות התיקון שקבע בחוות דעתו לעלות מחיר שנראית לי סבירה בנסיבות העניין.

45. טענה נוספת בפיה של הנתבעת, אשר יש לה בעקיפין קשר למשקלה של חווה"ד של המומחה חזיזה, מתייחסת לשאלה מדוע נמנעו התובעים מלהביא את האדריכלית לעדות. לטענת הנתבעת הרי ההזמנה בוצעה עפ"י תוכניות שהכינה האדריכלית, ועפ"י גירסתו של בן עמי כל חוסר או ליקוי בריהוט שמצאה האדריכלית, עימה היו נציגי הנתבעת בקשר, תוקן לשביעות רצונה (עמ' 41 לפרו' ש' 16-18).
בנדון טוענת הנתבעת כי יש להפעיל את החזקה שבפסיקה, והמוזכרת לעיל, כי הימנעותם של התובעים מהבאתה של האדריכלית לעדות ללא כל סיבה סבירה, צריכה לשמש לחובתה וממילא לטובת גירסתה של הנתבעת כי תיקנה את כל הליקויים שציינה בפני
ה האדריכלית.
כשנשאל התובע מדוע לא הביא את האדריכלית לעדות, השיב כי "כל המכתבים שלה מצורפים" (עמ' 34 ש' 32-33). הכוונה היא למכתבים של האדריכלית שצורפו כנספחים 13, 16 ו- 24 לת/8, בהם התייחסה לחוסרים או ליקויים הקיימים בריהוט שהוזמן (ושבחלקו סופק). מכתבים אלה צורפו כנספחים לת/8, והנתבעת לא התנגדה לצירופם. משכך מכתבים אלה הוגשו כראייה, ועומדים, על תוכנם, בפני
ביהמ"ש. ממכתבים אלה עולה ברורות גירסתה של האדריכלית, הסותרת את גירסתה של הנתבעת כי תיקנה את כל הליקויים שציינה בפני
ה האדריכלית. משכך - הגם שעדותה של האדריכלית בביהמ"ש אולי היתה רצויה, אך לאור מכתביה שצורפו לת/8 והוגשו כראיה, צודק התובע כשסבר שמבחינת התובעים עדותה לא היתה הכרחית.
משכך אין מקום להפעיל את החזקה המשפטית בנסיבות המקרה דנן, כשגירסת האדריכלית עומדת בפני
ביהמ"ש באמצעות מכתביה שצורפו ל- ת/8.
זאת ועוד - גם לא נתתי אמון בגירסת בן עמי כי כל הליקויים או החוסרים בריהוט המוזמן, עליהם הצביעה האדריכלית, תוקנו או הושלמו לשביעות רצונה. חוסר האמון נובע מתשובתו של בן עמי לשאלה מדוע לא טרח להחתים את האדריכלית על מכתב שבו תציין שכל הליקויים או החוסרים תוקנו או הושלמו לשביעות רצונה, והשיב - "מאחר שאורית (האדריכלית - ח.ש.) עמדה מולי כל התקופה והנחתי שמערכת היחסים בין התובע ובין אורית התערערה, והנחתי שהוא משגע אותה עם הבקשות המוזרות שלו והשינויים, אמרתי לאורית שהיא הביאה לי את הלקוח ושאני לא רב איתה. אמרתי לה שמה שהיא רוצה אני אעשה...רק לסיים את הפרשה האומללה הזו מבחינתי" (עמ' 41 לפרו' ש' 20-23).
תשובתו זו של בן עמי, המלמדת לכאורה על היותו של התובע בגדר לקוח בעייתי, דווקא היתה צריכה לחזק אצלו את הרצון לקבל מסמך בכתב מהאדריכלית כי כל הליקויים או החוסרים תוקנו או הושלמו לשביעות רצונה. בלעדי מסמך כנ"ל, עלולה היתה להיווצר לו בעיה ראייתית בעתיד, בעיה שאכן נוצרה ובאה לידי ביטוי בתובענה זו. בלעדי מסמך כנ"ל, ובהעדר עדותה המפורשת של האדריכלית, תעמוד גירסתו של בן עמי מול גירסתו של התובע, כשלזכות התובע תכתובת תומכת בזמן אמת (כאמור לעיל). בסיטואציה כגון זו, סביר להניח כי איש עסקים מנוסה כבן עמי היה דואג לקחת מסמך כנ"ל מהאדריכלית, במיוחד כשהוא מניח שהתובע הוא "לקוח בעייתי".
בהעדר מסמך כנ"ל, ולאחר שהנתבעת הבחינה כי התובעים לא מביאים את האדריכלית כעדה מטעמם, דווקא הייתי מצפה מהנתבעת להזמין את האדריכלית לעדות על מנת להוכיח את גירסתה, כי כל החוסרים ו/או הליקויים עליהם הצביעה הושלמו ו/או תוקנו לשביעות רצונה. אך גם הנתבעת בחרה שלא להזמין את האדריכלית לעדות. אלא שבעוד שהתובעים לא הזמינו את האדריכלית לעדות, כיוון שהסתמכו על מכתבים שרשמה ושצורפו כנספחים לת/8, הנתבעת לא הזמינה את האדריכלית לעדות ללא סיבה סבירה, הגם שהיא עד מרכזי מבחינתה בכל הקשור לסתירת טענות הליקויים ו/או החוסרים מצד התובעים. הגיוני יותר להפעיל את החזקה המשפטית בדבר אי הזמנת עד רלבנטי ללא סיבה סבירה כנגד הנתבעת דווקא, ולהניח כי לו היתה מזמינה הנתבעת את האדריכלית לעדות, היתה היא מעידה לרעת גירסתה, וממילא לטובת גירסת התובעים כי בריהוט שסופק היו קיימים ליקויים וחוסרים.

46. כאמור לא מצאתי לקבוע כי משקלה של חוות דעתו של המומחה חזיזה שואפת לאפס. אולם, מאידך, גם לאור טענות הנתבעת המפורטות בסעיף 41 לעיל (אותם לא קיבלתי אך בכל אופן אקחן לתשומת לבי) אבחן, כאמור, את חוות דעתו בסבירות, פריט פריט, תוך השוואה לליקויים או לחוסרים הקיימים בריהוט אותן ציינה האדריכלית במכתביה, נספחים 13 16 ו- 24 לת/8.

47. התיחסות פרטנית לת/1 - חוות דעתו של המומחה חזיזה.
בת/1 פירט המומחה חזיזה את כל הרהיטים, מתוך הריהוט המוזמן, אשר בהם מצא ליקוי המצריך תיקון או ליקוי כזה שמצריך החלפת הרהיט. להלן התייחסותנו לפריטי הריהוט הנ"ל.

פריט מס' 1: ספריה מרכזית (הכוללת ספריה קדמית, ארונית תחתונה וספריה אחורית).
בכל הקשור לספריה המרכזית על כל מרכיביה מצא המומחה חזיזה ליקויים הכוללים:
פצעי קידוח שלא תוקנו במשטחים; חיבורים לקיר שבוצעו באופן לא מקצועי; סימני עפרון על המשטחים מתחת ללקה (היינו אי אפשר למחוק אותם - בנדון ראה עדותו עמ' 10 לפרו' ש' 4); חזית הפסים בספריה אינה אחידה; נשארו חורים בספריה שלא תוקנו; רמת צביעה ירודה; החיבור בין שני חלקי ארוניות הספריה התחתונים אינו באותו גובה ועם מרווח גדול מדי; רווח גדול מדי בין שני חלקי ארוניות הספריה התחתונים לקיר כאשר חיתוך משטחי העץ בחלק זה בוצע בצורה גסה ולא בהתאמה מלאה לקיר; דלתות ארונות הספריה לא מאופסות ואינן נסגרות באופן מלא; בוצע חיתוך גס של העץ מסביב למנגנון הנעילה והושארה פציעה מאסיבית של העץ; המשטח העליון של הספריה מתפרק לחלק הצדדי שלה.
אציין כי בפריט זה הוזכרו עוד מס' ליקויים אליהם לא התייחסתי כמצריכים פיצוי, כיוון שסבורני שמדובר בליקויי אסתטיות או עיצוב (וכבר הסברתי לעיל מדוע לא אפסוק פיצוי בגין ליקוי כזה) ולא בליקויים של ממש בריהוט למשל: רמת גימור לקה של הספריה; תופסני מדפים מאיכות ירודה שהורכבו באופן לא אסתטי וכד'.
המומחה חזיזה בחוות דעתו סבור כי עלות תיקון הספריה הקדמית (אותה צריך לפרק, ללטש את כל חזית הפסים כולל תיקונים, לתקן את כל חורי הברגים הגלויים ולהרכיב חזרה) הינה סך של 900 ₪, עלות תיקון הארונית התחתונה (בה יש לסגור את המרווח בין שתי היחידות ולרפד את משטחי המגירות והדלתות) הוא 250 ₪ ועלות תיקון הספריה האחורית (תיקון הליקויים בחזית הפסים, הצמדת הלוחות האנכיים שנפרדו, תיקון ברגים גלויים וצביעה מחדש במקום) בסך של 450 ₪.
היינו עלות תיקון כל הספריה המרכזית אליבא דהמומחה חזיזה הינה סך של 1,600 ₪ השקולים ל- 64 שעות עבודה (לפי 25 ₪ לשעה כפי שהזכרנו לעיל) אשר שקולים לכ- 7 ימי עבודה (בהנחה שיום עבודה הוא 9 שעות).
כשבחנתי נתונים אלה סבורני כי המומחה חזיזה הגזים בשעות העבודה שסבר כדרושים לתיקון הספריה המרכזית. אי הסבירות גם בולטת לאור האמור בסוף חוות דעתו כי זמן תיקונים סביר לתיקון כל הליקויים המוזכרים בחוות דעתו (ולא רק הספריה המרכזית) הוא 7 ימים (עמ' 10 לת/1 ראש פרק "זמן תיקונים"). לא יתכן אם כן כי ינקוב במחיר תיקון הספריה המרכזית, השקול לכל זמן העבודה שהקציב לביצוע כל התיקונים המוזכרים בחוות דעתו.
נשאל המומחה חזיזה בחקירתו הנגדית אודות תיקון הספריה המרכזית האמורה, ומעבר לתשובה כללית כי "יש המון דברים שצריכים להעשות. דוגמא: לשתות קפה ולהגיע למקום, להביא כלים, להוריד כלים..." (עמ' 14 ש' 26-29) לא מצאתי כל הסבר לשעות העבודה הרבות שמייחס לתיקון הליקויים בספריה המרכזית (ראוי לציין כי במהלך חקירתו הנגדית נשאל המומחה מס' פעמים אודות תיקון הליקויים בספריה מרכזית, ומתשובותיו לא עולה הסבר של ממש לכמות השעות הרבה שייחס לתיקון זה, וזאת כעולה מהמחיר שקבע בעבור התיקון. אופי התיקון כפי שבא לידי ביטוי בחוות דעתו, מלמד כי רוב מוחלט של מחיר התיקון הוא בעבור שעות עבודה ולא בעבור חומר שהוא שולי לצורך התיקון האמור. בנדון אפנה לפרו' עמ' 10 ש' 3-4; עמ' 11 לפרו' ש' 1-2).
לאור כל האמור לעיל סבורני כי 10 שעות עבודה לתיקון כל הספריה המרכזית על כל מרכיביה, כשבחישוב שעות העבודה כבר לקחתי גם חישוב עלות של חומר כלשהו, הוא הזמן הדרוש לנגר סביר ומיומן לתיקון הליקויים, ובסך של 250 ₪ לפי חישוב של 25 ₪ לשעה.

פריט מס' 2: מדף לטלפון - פינת המתנה.
אודות פריט זה קבע המומחה חזיזה כי החלק הפונה לפינת הישיבה לא נצבע והושאר עם נזילות צבע והמדף אינו מקובע היטב לקיר.
ראוי לציין כי חלק מהליקויים שציין המומחה בחוות דעתו אודות פריט זה, הוא אסתטי (חיתוך המדף בוצע באופן גס) ולכך לא התייחסתי כליקוי המצריך פיצוי.
המומחה חזיזה העריך את עלות התיקון בשיעור של 400 ₪, הכולל בחובו פירוק המדף, צביעתו מחדש וקיבועו מחדש בקיר.
נשאל המומחה חזיזה האם לא ניתן לתקן את הליקויים הנ"ל במדף גם מבלי לפרק אותו, והשיב כי הדבר אפשרי אך האיכות לא תהיה טובה. אם כי הוסיף המומחה חזיזה באותה נשימה כי בעבר ביצע ליטוש של ריהוט מבלי לפרק אותו וזה דווקא יצא לו טוב (עמ' 18 לפרו' ש' 11-16).
ציין המומחה חזיזה כי עלות החומר של תיקון פריט 2 הוא כ- 50 ₪.
כאמור המומחה חזיזה העריך את התיקון ב- 400 ₪, מתוכם 50 ₪ זה חומר והיתרה בעבור זמן עבודה. היינו - 350 ₪ השקולים ל- 14 שעות עבודה זה בעבור התיקון.
כשנשאל המומחה חזיזה האם אינו סבור שמדובר בהערכה מוגזמת, והשיב כי מדובר בפירוק מדף ויש צורך בעבודה של שני אנשים (עמ' 18 לפרו' ש' 25-29).
סבורני כי גם בנדון הגזים המומחה חזיזה. סבורני כי נגר מקצועי ומיומן יכול לבצע את העבודה האמורה בעצמו ולבדו, ולשם כך לא יזקק ליותר מ- 4 שעות עבודה. על כן יש להעריך תיקון ליקוי זה בסך של 100 ₪ בצירוף 50 ₪ חומר ובסה"כ 150 ₪.
פריט מס' 3: ארון מעילים.
לגירסת המומחה חזיזה חזית הדלתות לא אחידה וקיים מרווח של עד 1 ס"מ במישור הדלתות; קיימים מרווחים לא אחידים בין הדלתות, פינת הדלת הימנית פגומה וקיימים הבדלי צבע גדולים במסגרת הארון (לא התייחסתי בפריט זה לליקוי אותו אני רואה כליקוי אסתטי אשר הוא התאמה לא מושלמת של הארון לנישה בו הוא מצוי).
המומחה חזיזה העריך את התיקון ב- 250 ₪ השקולים ל- 10 שעות עבודה במסגתן יש צורך לצבוע את מסגרת הארון ולאפס את הדלתות.
סבורני כי גם בפריט זה הגזים המומחה בשעות העבודה הנדרשות, ודי בתיקון זה להערכתי ב- 4 שעות עבודה ע"י נגר מיומן, ובסך תיקון של 100 ₪ בצירוף 50 ₪ עלות חומר, ובסה"כ 150 ₪.

פריט מס' 4: עמדת השארת חומר לשליחים.
בפריט זה סבור המומחה כי מוטות האחיזה אל הקיר חתוכים בצורה גסה ומכוערת, תוך השארת פצעים והבדלי צבע במשטחי העץ; הושארו גם קצוות מדפים לא צבועים וקיימת אי התאמה של עד 11 מ"מ בין חלק מהמדפים לקיר.
המומחה סבור כי יש להחליף את כל שמונת תומכי המדף בחדשים בעלות של 120 ₪.
כשנשאל המומחה בחקירה נגדית מדוע קבע כי יש להחליף את תומכי המדף החדשים השיב כי "הם לא יפים בעיני" (עמ' 19 לפרו' ש' 3) ו- "הם גם לא הותקנו בצורה נכונה" (עמ' 19 לפרו' ש' 5-6).
לא שוכנעתי כי הליקוי שמצא המומחה בפריט זה הוא בגדר ליקוי של ממש, אלא לכל היותר ליקוי אסתטי בלבד, אשר אין הצדקה לפסוק כל פיצוי בגינו כיוון שהמומחה לא עיין בתוכניות האדריכליות ולא עשה השוואה בין המוזמן לבין מה שסופק בפועל.

פריט מס' 5: ארון ציוד משרדי.
בפריט זה מצא המומחה כי הדלת הימנית העליונה הורכבה באופן שקיים קושי לפתיחה וסגירה; הדלת השמאלית העליונה בולטת 6 מ"מ ממישור יתר הדלתות; הדלתות הורכבו לגוף הארון עם שני צירים בלבד ויש צורך בשלושה צירים. כמו כן, הושארו פציעות בעץ עקב קידוחים של חורי הידיות.
המומחה העריך את עלות התיקון בסך של 400 ₪ אשר כולל הוספת צירים לדלתות, סגירת מרווח בין הארון לנישה ואיפוס הדלתות.
בחקירתו הנגדית נשאל המומחה אודות ליקוי זה וציין כי עלות חומר התיקון של פציעות העץ הוא 9 ₪.
לשם הערכת תימחורו של המומחה אקח בחישוב כי עלות החומר של תיקון פציעות העץ (שכאמור הוא 9 ₪) והצירים שצריך להוסיף לדלתות כקביעתו של המומחה חזיזה, הוא סך של 50 ₪. מכאן כי המומחה חזיזה העריך את התיקון בסכום של 350 ₪ השקולים ל- 14 שעות עבודה. להערכתי מדובר בשעות עבודה מוגזמות ודי לצורך התיקון האמור בלא יותר משעתיים שעות עבודה של נגר מקצועי. על כן, סכום התיקון הכולל של פריט זה להערכתי הינו לכל היותר סך של 100 ₪.

פריט מס' 7 (אין פריט מס' 6 בת/1): משטח עבודה (פינת שרת).
המומחה חזיזה מציין בחוות דעתו אודות פריט זה כי הושארו מרחקים משתנים של עד 15 מ"מ בין משטחי השולחנות לקיר; קיימת פציעה של שולי משטח הפורמייקה; קיימים הבדלי גובה של עד 2.5 מ"מ בין המשטחים המרכיבים את השולחן; אין הגנה על תחתית משטחי השולחנות (אין שום כיסוי לקה).
צויין גם ליקוי אסתטי של עיבוד השוליים מאיכות ירודה אליו לא התייחסתי.
המומחה חזיזה העריך את התיקון בסך של 1,480 ₪ הכולל את החלפת כל משטח הכתיבה. בחקירתו הנגדית הצדיק המומחה חזיזה את החלפת כל המשטח בנימוק שזה נראה רע ולא מספיק איכותי (עמ' 20 ש' 3-4).
המומחה חזיזה קבע את מחיר ההחלפה עפ"י מחיר הרכישה, כמפורט בהזמנה בפריט מס' 6.
אודות ליקוי זה אציין כי האדריכלית לא התייחסה במכתביה (נספחים 13, 16 ו-24 לת/8) לפריט מס' 7 כבעל ליקוי, אלא התייחסה לפלטות אחרות שבפינות עבודה אותם המליצה להחליף או לתקן כמפורט בנספח 16.
משכך, וגם לאור העובדה כי חלק מההמלצה להחלפה היא בגלל איכות, סבורני כי אין מקום לפצות בפריט זה במלוא עלות המשטח אלא רק בעלות תיקונו אותו אני מעריך ב- 20 שעות עבודה (כשכללתי גם חומר לכשהערכתי 20 שעות, כשההנחה שלי כי שעות העבודה יהיו פחותות והיתרה תהיה כפיצוי עבור החומר) בסכום של 500 ₪.

פריט מס' 8: פינת עבודה.
בפריט זה מצא המומחה כי המדף העליון שמעל שולחן העבודה מפותל מאד; נושאי המדף העליונים חתוכים בצורה גסה; קיימים מרווחים של עד 20 מ"מ בין משטחי הכתיבה לקיר, ואין רציפות בין חלקי משטח הכתיבה.
בפריט זה גם התייחס המומחה לבעיות אסתטיות קיימות אליהן אני לא התייחסתי.
גם אודות פריט זה סבור המומחה כי אין מנוס אלא להחליף אותו במחיר של 2,800 ₪, בהתאם למחיר רכישתו, כמצויין בהזמנה.
בחקירתו הנגדית הודה המומחה כי הורה על ההחלפה גם בגין האיכות, אך גם בגלל כמות הליקוי (עמ' 20 לפרו' ש' 9-10).
אציין כי אודות פריט זה מצאה האדריכלית ליקויים אודותיו המליצה על תיקון או החלפה (נספח 16 לת/8). משכך הם פני הדברים אקבל את קביעתו בנדון של המומחה חזיזה. היינו - הפריט אינו ניתן לתיקון והתובעת זכאית לקבל פיצוי מלא מהנתבעת אודותיו על בסיס מחיר הרכישה בשיעור של 2,800 ₪. אולם, מאידך, לא ניתן להתעלם כי במהלך התקופה שממועד האספקה של הרהיט (שלשם הפשטות נאמר כי הוא בגבולות חודש אוגוסט 2000) ועד למועד כתיבת פס"ד זה (חודש דצמבר 2004), תקופה של כ- 4 שנים ו- 4 חודשים, השתמשה הנתבעת ברהיט זה ונגרם לו בלאי, מעבר לנזקים הקיימים בו.
זאת ועוד - התובעת היא גוף עסקי. ככזה, סביר להניח כי ניכתה (או לפחות היתה זכאית לנכות) פחת אודות הרהיט בשיעור של 6% בשנה ממחיר קרן רכישת הרהיט, כקבוע בפקודת מס הכנסה, ובתקנות מס הכנסה (פחת) 1941. על כן, במשך התקופה של 4 שנים ו- 4 חודשים ניכתה התובעת או היתה יכולה לנכות 26 אחוזי פחת.
על כן, יש לומר כי בנסיבות אלה, זכאית הנתבעת לקבל לידיה פיצוי בגין רהיט זה, כקבוע בחוות דעתו של המומחה חזיזה, אך בניכוי סכום מסויים בעבור דמי שימוש ראויים, שיכללו בחובם גם את הפחת אותו ניכתה או היתה יכולה הנתבעת לנכות עפ"י חוקי המס. לא סביר ו/או לא מוצדק ו/או לא הוגן כי לאחר שימוש של למעלה מ- 4 שנים יוחזר הרהיט לנתבעת עקב ליקוייו, והתובעת תקבל את מלוא עלות רכישתו בערכים ראליים, ללא הפחתה של דמי שימוש ראויים (להלן: "ההפחתה").
מהו שיעור ההפחתה הראוי?
לטעמי, גם בהתחשב בעובדה כי נוכה או יכול היה להיות מנוכה אודות הרהיט, נשוא הפריט הנוכחי, פחת בשיעור של 26% בתקופת השימוש ע"י הנתבעת, יש להעמיד את ההפחתה על שיעור של 40%.
(לעניין הצדקת ההפחתה השווה לע.א. 741/79 כלנית השרון השקעות ובניין (1978) בע"מ ואח' נ' הורוביץ ואח', פד"י ל"ה (3), 533).
על כן, במקרה דנן, אודות פריט 8, יש לומר כי לאחר ההפחתה תהא זכאית הנתבעת לפיצוי בגין הפריט בשיעור של 1,680 ₪ (ניכוי של 40% מתוך 2,800 ₪). עם תשלום הפיצוי הנ"ל תהא זכאית הנתבעת לקבל לידיה את הרהיט (פריט 8) הקיים במשרד.

פריט מס' 9: פינת עבודה (שני עובדים).
בנדון מציין המומחה חזיזה כי חיתוך אורך המדף שמעל שולחן העבודה בוצע באופן לא ישר ועקב כך קיימת אי התאמה לקיר של עד 7 מ"מ. מחזיקי המדף לא אחידים ומצויים בהבדלי גובה של עד 5 מ"מ. קיימת אי התאמה של עד 12 מ"מ בין משטח השולחן לקיר, והבדלי גובה של עד 3 מ"מ בין חלקי משטח הכתיבה. חיבורי החזית בין חלקי משטח הכתיבה בוצע באופן רשלני, והרגל התומכת של משטח העבודה הורכבה בצורה לא אנכית.
בנדון המליץ המומחה על החלפת נושאי המדפים, החלפת המדף הקצר, הרכבת משטחי השולחן בצורה נאותה ומריחת לקה נוספת על השוליים כדי למנוע את היותו גס למגע ולמראה. סכום התיקון הוא 650 ₪ כאשר החומר הוא החלפת נושאי המדפים והחלפת המדף הקצר.
כשאנוכי בוחן את עלות התיקון הרושם שאנוכי מקבל הוא כי יש בו מן ההגזמה. עלות החומר להערכתי (מחזיקי מדף, ומדף קצר) לא צריכה לעלות על 200 ₪, וזמן התיקון של נגר מקצועי לא צריך להיות יותר מ- 4 שעות עבודה של נגר מקצועי. היינו - סה"כ סך של 300 ₪ עלות תיקון בפריט זה.

פריט מס' 10: פינת עבודה (שני עובדים).
בנדון מציין המומחה חזיזקה כי קיימים הבדלי גובה של עד 5 מ"מ בין נושאי המדפים, קיימת אי רציפות בחיבור ביניהם. כמו כן המדף שמעל משטח העבודה נמצא במרחק של עד 9 מ"מ מהקיר; קיימת אי אחידות בגובה פני משטח העבודה.
בנוסף, קיימים מרווחים של עד 11 מ"מ בין משטח העבודה לקיר, וחזית השולחן לא רציפה ובוצעה תוך השארת מרווחים בין חלקי המשטח.
גם בנדון סבר המומחה כי אין מנוס מהחלפת שלושת המדפים ושלושת משטחי שולחן הכתיבה בעלות ההזמנה בשיעור של 3,800 ₪.
גם האדריכלית התייחסה לליקוי זה בנספח 16 לת/8 והמליצה על תיקון או החלפה.
בנסיבות אלה, לא מצאתי לנכון להתערב בקביעתו של המומחה חזיזה, כשהעריך את מחירו של הרהיט בסך של 3,800 ₪, אך גם פה, כפי שכבר הסברתי אודות פריט 8 בהרחבה, יש לנכות 40%. על כן, סכום הפיצוי שעל הנתבעת לשלם אודות פריט זה לתובעת, הינו סך של 2,280 ₪. כמובן שעם התשלום זכאית הנתבעת לקבל לידיה מהתובעת את חלקי פריט 10, בגינם שילמה הפיצוי האמור.
פריט מס' 11: פינת עבודה.
בנדון מציין המומחה חזיזה כי קיימים הבדלי גובה של עד 15 מ"מ בין חלקי משטח העבודה. כן ציין המומחה כי משטח העבודה לא יציב מאחר שאין מספיק חיבורים לקיר, וקיים מרחק של עד 8 מ"מ בין משטח השולחן לקיר. מציין גם המומחה כי אורך חלקי משטח העבודה לא אחידים, ומשטח העבודה הפינתי ארוך ב- 7 מ"מ מהמשטח השמאלי המתחבר אליו.
בפריט זה סבור המומחה כי אין מנוס, לאור כמות הליקויים הרבים, מלהחליף את הפריט כולו (למעט המדף) בסכום של 2,100 ₪.
על אף שמדובר בסכום לא קטן, בחרה ב"כ הנתבעת לא לחקור את המומחה אודות פריט זה, ובנספח 16 יש התיחסות האדריכלית לליקוי זה שמחייב תיקון או החלפה.
בנסיבות אלה, לא מצאתי להתערב בקביעתו של המומחה חזיזה, בכפוף להפחתה של 40% (כמפורט בהרחבה בפריט 8 לעיל), ואני מורה כי על הנתבעת לפצות בנדון את התובעת בסך של 1,260 ₪ כסכום נומינלי. עם הפיצוי תהא זכאית הנתבעת לקבל לידיה את הפריט הפגום האמור.

פריט מס' 13 (אין פריט מס' 12 בת/1): פינת עבודה של מירי.
בנדון מציין המומחה כי יש גימור לא אחיד של שולי שולחן העבודה המצריך צביעת השוליים בעלות של 120 ₪.
כשנשאל המומחה בחקירתו הנגדית מדוע יש צורך לשלם 120 ₪ על תיקון כה קטן, ציין כי צביעת השוליים של השולחן כרוכה בהכנה של מקום העבודה (כיסוי חומר שעלול להיפגע מהלקה או מהגוונים), ללטש את המשטח הקיים ולגוון מחדש את השוליים (עמ' 20 לפרו' ש' 28-30).
הערכתו זו של המומחה, לרבות עלות החומר, נראית לי סבירה.

פריט מס' 16 (אין פריטים 14-15 בת/1): ארון ציוד חדר ישיבות.
מציין המומחה כי תיקוני מסגרת בחזית הארון בוצעו באופן גס, תוך השארת חומר תיקון בצורה בולטת לעין; דלתות הארון הושארו לא מותאמות למסגרת החזית תוך יצירת מרווחים שנעים בין 1 עד 7 מ"מ. בדלת שמאל של הארון קיים קושי בפתיחה וסגירה, וברצועת הסוקל קיימת אי התאמה לפאנל הרצפה תוך השארת חלל של 60 x 15 מ"מ. המומחה סבר כי אין מנוס מהחלפת פריט זה, לאור כמות הליקויים הרבה, בעלות רכישתו עפ"י ההזמנה, בסך של 4,200 ₪.
האדרכלית לא מצאה כי יש מקום לדרוש מהנתבעת את החלפת הפריט האמור, ובנספח 13 לת/8 מציינת האדריכלית כי (סעיף 6 עמ' 2 לנספח 13) "סוקל פורמייקה בגוון אלומיניום תחת ארון חדר ישיבות מותקן גלי ועקום". האדרכילית, אשר תיכננה את הפריט האמור, לא הזכירה במכתבה זה את הליקויים המפורטים בחוות דעתו של המומחה אודות פריט זה.
בנסיבות אלה סבורני כי אין מקום להורות על החלפת כל הפריט אלא לתת לנתבעת את האפשרות לתקן את הליקויים, וזאת עפ"י עלות של 20 שעות עבודה (כולל חומר) ובסך של 500 ₪.
פריט מס' 17: פינת עבודה (שני עובדים).
גם אודות פריט זה מציין המומחה כי קיימות פציעות בשולי משטח העבודה; קיימים מרווחים בין משטח העבודה לציר של עד 1 ס"מ; קיימים מרווחים בין החלקים המרכיבים את משטח הכתיבה; הושארו חורים גלויים והושארו מרווחים של עד 1 ס"מ בין רצועת העץ השבורה שאמורה להתאים למשקוף החלון.
להערכת המומחה יש צורך לצבוע את המדף הקצר, להחליף את נושאי המדף הקצר ולהחליף את רצועת ההתאמה למשקוף החלון, והכל בעלות של 460 ₪.
סבורני כי חלק מהליקויים האמורים הם בגדר תיקוני אסתטיקה או עיצוב, ודי ב- 10 שעות עבודה (כולל חומר) כדי להוות פיצוי הולם. היינו - סך של 250 ₪.

פריטים מס' 18, 19: פינת עבודה.
לטעמו של המומחה חזיזה קיימת פציעה בשולי משטח העבודה עקב קידוח לחיווט מחשב; קיימת אי התאמה בגובה פני משטח העבודה בהבדלים של עד 4 מ"מ; קיימת אי יציבות של משטח העבודה בשני חלקים לפחות; קיימת אי התאמה לקיר, במרווחים של עד 12 מ"מ; משטח ההתאמה למשקוף החלון פגום; חיבור לקוי של משטח התאמה לחלון; הושארו פגמים בחזית משטח העבודה; ההתאמה לקיר המקומר בוצעה בצורה גסה תוך שבירת קצה השולחן. קיימים הבדלים של עד 4 מ"מ באורך חלקי השולחן המתחברים.
לאור כמות הליקויים סבור המומחה כי אין מנוס מלהחליף פריטים אלה בעלות רכישתם של 6,200 ₪.
על אף חומרת הליקויים שמצא המומחה, לא נחקר המומחה בחקירתו הנגדית אודות פריטים אלה, משכך לא נסתרה הערכתו כי לא ניתן לתקן את הפריטים הנ"ל.
בנסיבות אלה, אני מקבל את קביעתו כל המומחה בחוות דעתו אך בניכוי 40% כמפורט בפריט 8 לעיל, היינו - שיעור הפיצוי יהיה סך של 3,720 ₪ כסכום נומינלי, תוך הדגשה כי עם תשלום הפיצוי זכאית הנתבעת לקבל לידיה את הפריטים הנ"ל הקיימים במשרד.

פריט מס' 21 (אין פריט 20 בת/1): ספריית עובדים בנישה.
לגירסת המומחה חיתוך המדפים בוצע באופן גס והושארו ברגים בולטים בצורה לא אסתטית בנושאי המדף. לכן, המליץ על החלפת כל נושאי המדפים בעלות של 150 ₪.
סבורני כי היות ומדובר בליקוי אסתטי בלבד, אין מקום לפצות עליו.

פריט מס' 22: שולחן משרד איציק פרוינד:
מקומות החיבור במשטח השולחן הותקנו בצורה בולטת לעין; קיימת אי יציבות מוחלטת של שולחן העבודה; קיימת פציעה של קצה השולחן; חזית השולחן נתלשה מהרגל התומכת השמאלית; קיימות מריחות של חומר לא מזוהה בגוון אפור, שהושארו לאחר העבודה על חזית משטחי השולחן.
המומחה העריך את תיקון השולחן בסך של 2,600 ₪, אך הוא גם תיקון בפועל שולחן זה במשרד בעלות של 2,100 ₪ (לא כולל מע"מ). בנדון ראה עדותו של התובע (עמ' 22 לפרו' ש' 3-4, וגם צורפה חשבונית מס לתיק ביהמ"ש ביום 27.5.04).
גם האדריכלית, בנספחים 13 ו- 16 לת/8, מתייחסת לליקויים בשולחן של התובע המצריכים תיקון.
משכך, סבורני כי יש לפסוק לתובעת את עלות התיקון של השולחן כפי ששילמה למומחה בסכום של 2,100 ₪ (לא כללתי את המע"מ אותו זכאית התובעת לקזז או לנכות עפ"י חוקי המס).

פריט מס' 23: ספריה (משרד איציק פרוינד).
מציין המומחה כי נושאי המדף שהותקנו הם באיכות ירודה, נשארו מרווחים גדולים מדי בין חזיתות המגירות. כמו כן, דלתות הארוניות אינן במישור אחיד אלא קיימים הבדלים של עד 3 מ"מ בין הדלתות.
המומחה העריך את התיקון בסכום של 80 ₪, אשר נראה לי סביר.
פריט מס' 25 (אין פריט 24 בת/1): דלפק כניסה.
מציין המומחה חזיזה כי בדלפק הכניסה קיימים הבדלי צבע בחזית משטח הדלפק כולל כתמים בולטים ביותר. כמו כן חוברו חלקי משטח הדלפק באופן גס מאד. בוצעו קידוחים גסים ביותר בצינורות התומכים של הדלפק במשטח העבודה, וצינורות אלה גם נצבעו ברשלנות. הושארו ברגים בולטים בחזית הדלפק עצמו, כמו גם שריטות וכתמים. קשת המשטח חתוכה בצורה לא אחידה. הושארו חורי מסמרים וראשי מסמרים גלויים בפסי חיבור חזית הדלפק. חלקי הסוקל שהודבקו בחזית הדלפק קצרים, והחיבורים ביניהם בוצעו באופן רשלני. המשטח הדקורטיבי בחזית פגום בקצותיו. החירור שע"ג המשטח הדקורטיבי שהותקן בחזית לא אחיד בגובהו.
לאור כמות הליקויים הרבה סבור המומחה כי אין מנוס מהחלפת הדלפק בעלות רכישתו בשיעור של 15,750 ₪.
נציין כי גם האדריכלית במכתביה (נספחים 13, 16 ו- 24 ) מצביעה על ליקויים רבים בפריט זה. בחקירתו הנגדית עמד המומחה על חוות דעתו כי לאור כמות הליקויים הרבה אין מנוס מ"לקחת את הדלפק הקיים ולזרוק אותו" (עמ' 27 לפרו' ש' 8-9).
בנסיבות אלה, סבורני כי קביעת המומחה היא סבירה אך בניכוי 40% כמוסבר אודות פריט 8 לעיל. על כן, אודות פריט זה, זכאית התובעת לפיצוי מהנתבעת בשיעור של 9,450 ₪ כסכום נומינלי. מובן כי עם הפיצוי זכאית הנתבעת לקבל לידיה פריט זה.

זמן תיקונים:
מציין המומחה בחוות דעתו כי ידרש פרק זמן של 7 ימים על מנת לתקן את כל הליקויים שציין לעיל, במסגרתם לא ניתן יהיה לקיים פעילות שוטפת במשרד מפאת הרעש והלכלוך הנלווים לעבודות התיקון.
לא שוכנעתי מקביעתו זו של המומחה. התיקונים יכולים להתבצע לאחר שעות העבודה (ולהתנות זאת כתנאי מהנגר שיבצע את התיקונים) או בימי שישי בהם ניתן להניח כי לא מתקיימת פעילות מלאה בעבודת המשרד.

48. עלות תיקוני הליקויים או החלפות הריהוט.
לאור כל המפורט בסעיף 47 לעיל יוצא כי עלות התיקונים או החלפות הריהוט הפגום, מסתכמים בסכום נומינלי כולל של 22,890 ₪.
היות והתובעת התייחסה למחירים שנקב המומחה חזיזה בחוות דעתו ת/1 כנכונים ליום הגשת התביעה (30.5.01 הגם שת/1 נושא תאריך 1.5.01), זכאית התובעת לקבל את הסך הנ"ל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.
ודוק - לסכום זה זכאית התובעת ולא התובעים 2-3, כיוון שהזמנת הריהוט התבצעה על ידה בלבד.
הנזקים האחרים הנתבעים בתובענה זו (הנובעים מהאיחור באספקת הריהוט).

49. כפי שציינו לעיל (סעיף 39 לפסה"ד) התובענה דנן מורכבת משני חלקים.
בסעיפים 47-48 לפסה"ד דנו בחלק אחד של התובענה והוא - הליקויים בריהוט המוזמן וסכום תיקונם או סכום החלפת חלק מהם.
כעת נדון בחלק השני של התובענה והוא - הנזקים הנטענים כי נגרמו לתובעים עקב האיחור באספקת הריהוט המוזמן ו/או הרכבתו במשרד (להלן: "האיחור").

50. טוענת התובעת כי שילמה שכר לעובדיה בימים בהם נמנעה עבודתם או שבוצעה באופן חלקי עקב האיחור, כשנזק זה מסתכם בסך של 46,000 ₪.
בת/8 ציין התובע כי ביומיים הראשונים לכניסה למשרד, היינו בתאריכים 26-27/7/00 לא ניתן היה לעבוד כלל במשרד ולאחר מכן היה ניתן לעבוד רק בתפוקה מזערית. כל זאת עקב האיחור.
התובע פירט בתצהירו ת/8 (סעיף 40) כיצד הגיע לסכום הנזק הנטען בנדון בכתב התביעה בסך של 46,000 ₪.
בנדון גם העידה מטעם התובעים הגב' ויטק מירי, אשר גם הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה אשר הוגש וסומן ת/7.
בחקירתה הנגדית ציינה העדה כי לקח לעובדי התובעת מס' ימים להעביר את ציוד המשרד. נארזו בפועל כ- 15-20 ארגזים עם חומר פעיל הנחוץ לפעולות המשרד. כן ציינה הגב' ויטק כי בפועל חלק מהפגישות עם לקוחות התקיימו אצלם ולא במשרד (עדותה עמ' 25-27 לפרו').
מן העבר השני העיד בן עמי כי הציע ריהוט חלופי (שולחנות וארונות) לתובעת, אך התובע הודיע שהוא אינו רוצה ריהוט חלופי, אם כי בסופו של עניין סופק ריהוט חלופי (עדותו עמ' 40 לפרו' ש' 3-6; עמ' 44 לפרו' ש' 3-6).
התובע המעיט בערך הריהוט החלופי שקיבל מהנתבעת וציין כי מדובר בשני שולחנות למשרדו, ופלטה שמונחת על מעמדים (עמ' 35 לפרו' ש' 3-5).
התובע גם ציין כי לקח בחישוב שההעברה למשרד החדש תחייב מס' ימים שבהם לא יוכלו עובדי התובעת לעבוד. לכן, לדבריו, תיכנן את ההעברה לסוף שבוע, שבמהלכו יסדרו עובדי התובעת את המשרד, וביום ראשון שלאחריו יתחילו לעבוד באופן שוטף (עמ' 34 לפרו' ש' 11-13).
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בנקודה זו וראיותיהם, לא מצאתי כי הוכח לי ע"י התובעים נזק נטען זה.
ההתרשמות שלי היא כי לאור האיחור באספקת הריהוט המוזמן, עשתה הנתבעת מאמץ לעזור לתובעת בריהוט חלופי. אמנם התובע מנסה להמעיט בערכו של ריהוט חלופי זה, אך סבורני כי הנתבעת ניסתה לעזור לתובעת בנדון.
גם לא התרשמתי, במיוחד לאור עדותה של הגב' ויטק מטעם התביעה, כי מעבר להשבתה של כ- 3-4 ימים, הנראית לי סבירה בזמן מעבר למשרד חדש על כל הנלווה לכך, נמנע מהתובעת ו/או מעובדיה לעבוד באופן מלא או כמעט מלא. העובדת היחידה של התובעת (אשר אינה בעלת דין) אשר הובאה לעדות ע"י התובעים היא הגב' ויטק, וכאמור לא התרשמתי מעדותה כי לא היתה יכולה לעבוד באופן שוטף ומלא במשרד לאחר שלב ההתארגנות שלוקח ברגיל כ- 3-4 ימים. בנדון אפנה לעדותה במלואה, וזה הרושם שקיבלתי.
גם צודקת ב"כ הנתבעת כשטוענת בסיכומיה לעניין זה, שלא הובאה כל ראייה על כי נפגעה העבודה השוטפת של התובעת בתקופה זו. למשל לא הובא שום לקוח שיעיד על ביטול פגישות או על ביטול עבודה או על ביטול הזמנה. כמו כן לא הובאה שום ראייה לגבי הכנסות התובעת בימים של לפני המעבר ולאחריו, לשם השוואה אם אכן עבודתם של עובדי התובעת היתה חלקית, עובדה אשר ודאי היתה צריכה לבוא לידי ביטוי בהכנסה נמוכה יותר יחסית לתקופה הקודמת הסמוכה לה, שלפני המעבר.
משכך, אני דוחה את טענת הנזק האמורה של התובעת.

51. טוענים התובעים כי לאור האיחור באספקת הריהוט נגרמה להם פגיעה במוניטין, גם כיוון שהתובעת איחרה בביצוע עבודות שונות, למשל: תוכניות שהוטל על התובעת להגישן הוגשו באיחור (ראה בנדון סעיפים 31-34 לת/8). התובעים העריכו את נזקם בנדון בסך של 100,000 ₪.
לא מצאתי ממש בטענה זו של התובעים ואני דוחה אותה.
אציין כי בשביל להוכיח פגיעה במוניטין יש צורך להסתמך על חוו"ד של מומחה, המפרטת את מערכת הנתונים ודרך חישובו של הנזק (ראה בנדון ע.א. 725/87 חברת ביר-סל סחר מזול בע"מ נ' חברת אוליבקס בע"מ, פד"י מ"ד (1), 177).
התובעים לא צירפו כל חוו"ד להוכחת טענתם בדבר פגיעה במוניטין, וטענותיהם בנדון הם בעלמא וללא כל תימוכין.

52. טוענים התובעים כי נגרמו להם הוצאות, טרחה והשחתת זמן, לרבות זמן שהייתם במשרד לצורך עבודות הנתבעת בשעות הערב, ולרבות זמן וטרחה עבור נקיון וסידור המשרד בשעות העבודות ולאחריהן. נזקם בנדון הוערך על ידם בכתב התביעה בסך של 33,000 ₪.
לא מצאתי כל ממש בטענת נזק זו של התובעים ואני דוחה אותה.
גם סבורני כי טענה זו נכללת בראש הנזק של עוגמת נפש, אשר גם לו טוענים התובעים. היינו - יש פה כפילות מסויימת בנזקים נטענים (ראה סעי 53 להלן).

53. טוענים התובעים להוצאות מיזוג המשרד בשעות הערב בעת שהנתבעת עבדה במשרד, בסכום של 440 ₪.
אמנם טענה זו נטענה בכתב התביעה (סעיף 26.5) אולם לא מצאתי לה כל התייחסות או תימוכין בת/8, וגם לא בסיכומי התובעים. משכך אני יכול להניח כי התובעת ירדה מטענה זו.
בכל מקרה, סבורני כי דין טענה זו להידחות כיוון שלא הוכחה בפני
י.

54. מבקשים התובעים פיצוי בגין עוגמת נפש, שנגרמה להם עקב טרדותיהם הנובעים מהאיחורים באספקת הריהוט המוזמן, אשר גרם להם לאיחור בביצוע עבודות, ללחץ בלתי פוסק מצד לקוחות ופגיעה באיכות חייהם במשרד, הכל כמפורט בס' 43 -45 לת/8.
לאחר ששקלתי נקודה זו לאור הראיות שבפני
י, במיוחד מכתביו הרבים של התובע אל הנתבעת כפי שצורפו לתצהירו, ולאור עדותה של הגב' ויטק בה תיארה כיצד הם עבדו במשרד בתקופת האיחור באספקת הריהוט (אמנם עבדו אך כשחלק מהחומר הפעיל של המשרד נותר ארוז בארגזים (נפנה בנדון לעמ' 26 לפרו') ותמונות המשרד סמוך לאחר ההעברה (שהוגשו כראייה), סבורני כי יש מקום לפסוק פיצוי לתובעים בגין ראש הנזק של עוגמת נפש.
סבורני כי סכום פיצוי של 5,000 ₪ יהלום את המקרה הנדון, ואותו אני פוסק לתובעים.
טענות הקיזוז של הנתבעת.

55. כאמור בסעיף 24 לעיל הנתבעת טוענת שתי טענות קיזוז אודות שני סכומים, הכל כמפורט שם.
את טענת הקיזוז הראשונה (סך של 12,000 ₪ בצירוף מע"מ בעבור דמי איחסון) כבר דחיתי לעיל (סעיף 32 לפסה"ד).
גם טענת הקיזוז השניה (קיזוז סך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ, בעבור שכר שעות נוספות ועבודה בשבת ששילמה למרכיבי הריהוט על מנת לרצות את התובעים) דינה להידחות משני טעמים:

א. אם בחרה הנתבעת לרצות את התובעים, כיאה לשירות לקוחות טוב, מה לה כי תלין כעת ותדרוש פיצוי או שיפוי בגין כך?!

ב. לטעמי, הנתבעת העסיקה, כטענתה, את מרכיבי הריהוט שעות נוספות ובשבת, לא רק על מנת לרצות את התובעים אלא גם, ואולי בעיקר, על מנת לעמוד במועד האספקה וההרכבה הסביר של הריהוט המוזמן, או לפחות לקצר ככל שניתן את זמן האספקה וההרכבה של הריהוט המוזמן. משכך נהגה, לא צריכה להיות לה כל טענה או דרישה אל התובעים, ובודאי שלא עומדת לה זכות קיזוז בנדון.


סוף דבר.

56. לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סכומים כדלקמן:

א. לתובעת - סך של 22,890 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 30.5.01
ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ב. לתובעים: סך של 5,000 ₪ תוך 21 יום מיום מתן פסה"ד. לא שולם הסכום במועד הנ"ל, ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ג. הנתבעת תישא בהוצאות המשפט של התובעת (באשר לסכום האגרה ששולמה, אשר היא חלק מהוצאות המשפט, תישא התובעת ב- 28% מסכום האגרה בלבד, כיחס שבין סכום התביעה לסכום הנומינלי שנפסק בפועל) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום הוצאתן ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ד. הנתבעת גם תישא בשכ"ט עוה"ד של התובעים בשיעור של 6,000 ₪ ומע"מ כדין.

המזכירות תשלח עותק פסה"ד לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה לפי כתובת משרדיהם.

ניתן היום י"א בטבת, תשס"ה (23 בדצמבר 2004) בהעדר הצדדים.

חננאל שרעבי
, שופט
ה. זיוית








א בית משפט שלום 2827/01 פרוינד יצחק יעוץ תכנון וקידום פרויקטים, פרוינד יצחק, פרוינד אריאל נ' ש. בן עמי סוכנויות בע"מ (פורסם ב-ֽ 23/12/2004)











תיקים נוספים על פרוינד יצחק יעוץ תכנון וקידום פרויקטים
תיקים נוספים על פרוינד יצחק
תיקים נוספים על פרוינד אריאל
תיקים נוספים על ש. בן עמי סוכנויות בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט