שמואל צור - אפקון תעשיות בע''מ (לשעבר פויכטונגר תעשיות בע''מ)
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
שמואל צור אפקון תעשיות בע"מ (לשעבר פויכטונגר תעשיות בע"מ)




שמואל צור - אפקון תעשיות בע''מ (לשעבר פויכטונגר תעשיות בע''מ)

ערעור אזרחי 1071/00     04/01/2005 (עא)



תיקים נוספים על שמואל צור
תיקים נוספים על אפקון תעשיות בע"מ (לשעבר פויכטונגר תעשיות בע"מ)




עא 1071/00 שמואל צור נ' אפקון תעשיות בע"מ (לשעבר פויכטונגר תעשיות בע"מ)





בית הדין הארצי לעבודה

עע 1071/00
עע 1071.1/00

המערער
והמשיב שכנגד
שמואל צור
-

המשיבה
והמערערת שכנגד
אפקון תעשיות בע"מ (לשעבר פויכטונגר תעשיות בע"מ)
בפני
: השופט יגאל פליטמן
, השופטת נילי ארד
, השופט שמואל צור
נציג עובדים מר שלום חבשוש, נציג מעבידים מר דוד בן - הרוש

בשם המערער - עו"ד אלכסנדר ספינרד
, עו"ד יאנה ברדניקוב
בשם המשיב - עו"ד ארז רום
פסק דין

השופט יגאל פליטמן
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופט מאיר נחתומי כדן יחיד; עב 1618/88-3), בו נתקבלה תביעת המערער והמשיב שכנגד (להלן - המערער) לתשלום פיצויי פיטורים, דמי מחלה על - פי חוק דמי מחלה, ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין. תביעותיו האחרות של המערער נדחו, ומסכום פיצויי הפיטורים שנפסק לו, נוכו כספים שקיבל המערער על חשבון פיצויי הפיטורים בתקופת עבודתו. כספים אלה שוערכו ליום הפיטורים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן חויבה המשיבה והמערערת שכנגד (להלן - המשיבה) לשלם למערער הוצאות משפט בסך של 6,500 ש"ח.

2. המערער ערער על פסק הדין וביקש לחייב את המשיבה באותם תשלומים שתביעתו לגביהם נדחתה. המשיבה טענה בערעור שכנגד, כי מסכום פיצויי הפיטורים יש להפחית את סכום כספי הצבירה בגין הפרשה לפיצויי פיטורים שקיבל המערער סמוך לאחר פיטוריו מקופת הגמל תמר ומחברת הבטוח שמשון בע"מ.

3. לאחר עיון בכל חומר התיק ובחינת טענות הצדדים נחה דעתנו שאין מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין קמא פרט לשני עניינים, עליהם יפורט בהרחבה בהמשך הדברים.

לאור זאת ראויות להידחות כבר עתה טענות המערער באשר: לרציפות תקופת העבודה מ-1957 עד 1964; לסכום הפיצוי בגין פיטורים שלא כדין שנפסק לו; לשעות נסיעה; לדמי מחלה וכן טענותיו בגין ביטוח שלא נעשה במבטחים, לגמול שעות נוספות, להגדלת המשכורת לחישוב ההפרשות לקופות הגמל השונות ולחישוב פיצויי פיטורים, להודעה מוקדמת, משכורת חודש 12/87 ולפיצויי הלנה.

4. הרקע העובדתי

א. בשנים 1957 - 1959 עבד המערער בחברה של המשיבה בשם "אשר פויכטונגר בע"מ", כנער, עד לגיוסו לשירות סדיר בצה"ל.

ב. לאחר שחרורו מצה"ל בחודש אוגוסט 1962, שב המערער לעבוד בחברה זו עד לשנת 1964.

ג. בשנה זו הפסיק המערער, מיוזמתו, את עבודתו בחברה ועבד כעצמאי למשך כחמש שנים עד לשנת 1969.

ד. בשנת 1969, לאחר שהמשיבה הקימה מפעל ייצור באשדוד, בשם "אשדוד אלקטרומכניקה בע"מ" (להלן - המפעל), שב המערער לעבוד אצלה, כעובד במחלקת המתכת. לאחר זמן קצר קודם בעבודתו ובשנת 1970, מונה למנהל מחלקת המתכת במפעל.

ה. ביום 30.10.81 הועבר המפעל לחברת האם, "פויכטונגר תעשיות בע"מ" והמערער המשיך את עבודתו שם כרגיל. סמוך למעבר המפעל לבעלות חברת האם קיבל המערער סך של 190,000 שקל (ישן) לשם מימון בניית ביתו.

ו. המחלוקת בין הצדדים, לגבי רציפות העבודה עקב המעבר הוכרעה בפסיקת בית הדין האזורי מבלי שאיש מהצדדים יערער עליה. לפיכך נקודת המוצא הינה, כי הסך הנזכר לעיל שולם שלא עקב הפסקת העבודה לכיסוי סכום פיצויי הפיטורים המגיעים עד ליום המעבר, אלא שהתשלום היה על חשבון פיצויי הפיטורים ויש לקזזו מסכום פיצויי הפיטורים.
המחלוקת בין הצדדים נסבה לגבי דרך הקיזוז.

ז. במהלך שנת 1987, עקב חילוקי דעות שהתעוררו בין המערער לבין מנהל המשיבה, הוחלט להעביר את המערער לעבודה בקריית אריה בפתח - תיקווה, שם בנתה המשיבה מפעל חדש.

ח. המערער לא השתלב במקום העבודה החדש והצדדים חלוקים באשר לתשובה לשאלה במי יש לתלות את קולר האשם בכך.

ט. ביום 4.11.87 הודיע מנהל המשיבה למערער על הפסקת עבודתו, לאחר תום תקופת הודעה מוקדמת בת חודש ימים.
באותו מעמד הובטח למערער כי בנוסף לפיצויי הפיטורים המגיעים לו כחוק, ישתלם לו תשלום בגין שלושה חודשי הסתגלות.

י. על הצדדים חל ההסכם הקיבוצי המיוחד שנחתם ביום 19.4.71 בין חברת אשדוד אלקטרו-מכניקה לבין מועצת פועלי אשדוד.
כמו כן, חל על המשיבה, בהיותה חברה בהתאחדות התעשיינים בישראל, ההסכם הקיבוצי הכללי בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה, שנחתם ביום 30.6.64 בין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל.

5. א. בפסק דינו קבע בית הדין האזורי, כי מסכום פיצויי הפיטורים
המגיעים למערער בגין תקופות עבודתו מ-1969 ועד לפיטוריו ב--1987 יש לנכות סכום של 190,000 שקל ישן (190 ש"ח), "שקיבל התובע ביום 30.10.81 על חשבון פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום 3.12.87".

ב. בערעורו טען המערער כנגד הוספת ריבית לסכום המשוערך של 190 ש"ח, באשר המשיבה "לא צריכה להזדכות על ערך השימוש בכסף אלא על ערך הכסף עצמו". ואילו המשיבה טענה מאידך לאישור פסק דינו של בית הדין קמא לעניין זה.

ג. משני טעמים בדין נפסק, כי הסך של 190 ש"ח ראוי לניכוי מיום תשלומו למערער עד יום פיטוריו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. הטעם הראשון יסודו בכך, שהפסיקה שאין עליה ערעור, שהסך של 190 ש"ח שולם על חשבון פיצויי פיטורים, משמעה לענייננו - ידיעה מראש של המערער שלעת הפסקת עבודתו באופן המזכה אותו בפיצויי פיטורים, ילקח בחשבון הסכום ששולם לו על חשבונם. לאור זאת מדוע השימוש שעשה ב - 190 ש"ח בכל אותה "תקופת ההלוואה" לא ילקח בחשבון ? שהרי אחרת יהא בכך משום התעשרות שלא כדין על ידו כפי שנפסק למשל על ידי בית המשפט העליון בע"א 741/79 כלנית השרון השקעות ובנין בע"מ ואח' נ' רבקה הורוביץ ואח' (פ"ד לה (3) 533, 546 דעתו של הנשיא ברק).
הטעם השני לאמור יסודו בכך, ש"ההלוואה" על חשבון פיצויי פיטורים בסך של 190 ש"ח שניתנה למערער ב-1981 על ידי המשיבה; נעשתה על ידי שחרור המשיבה את כספי הצבירה בגין הפרשתה היא לפיצויי פיטורים לקופת הגמל תמר. אם היתה המשיבה משאירה את אותו סכום בקופת הגמל הוא היה נושא לא רק הפרשי הצמדה אלא תשואה מעבר לכך ואף מעבר להפרשי הצמדה וריבית, ואת הסכום כולו רשאית הייתה המשיבה לנכות מסכום פיצויי הפיטורים שיגיעו למערער על פי דין. לאור האמור אין סיבה ששכרה של המשיבה על מתן הלוואה למערער על חשבון פיצויי פיטורים יצא בהפסד התשואה שהייתה מקבלת אלמלא ניתנה לו אותה "הלוואה".

שילוב הטעמים שנמנו מוביל למסקנה, כי אין להתערב בפסיקת בית הדין באשר לאופן ניכוי הסך של 190 ש"ח מסכום פיצויי הפיטורים המגיעים למערער.

6. א. לגבי התביעה לתשלום שלושה חודשי הסתגלות, פסק בית הדין
כזאת:
ראשית, המערער לא הוכיח, כי נוהג שכזה רווח אצל המשיבה ושנית, באשר "להבטחת מנהל הנתבעת לתובע בעניין זה הבטחה שלדעת התובע הופרה - אין לנו צורך לדון בכך. גם אם היינו מגיעים למסקנה שהתובע היה זכאי כמובטח לחודשי הסתגלות, הרי שעה שהתובע זכה לפיצוי בשיעור של ששה חודשי משכורת בגין פטורים שלא כדין, הרי לו היה יוצא לחודשי הסתגלות היו אלה נופלים במועדים בגינם קיבל פיצוי בגין פיטורים שלא כדין...לפיכך אנו קובעים, כי הפיצוי בשיעור של ששה חודשים משכורת בגין פיטורים שלא כדין בקביעתנו לעיל בסעיף 56, כולל בתוכו, גם חודשי הסתגלות, התביעה לתשלום נוסף לעניין זה נדחית".

ב. לגבי אותה הקביעה טען המערער, כי "טעה כב' בית הדין קמא בכך כי קבע שהפיצוי בגין שלושה חודשי הסתגלות גלום בתוך הפיצויים בשל פיטורים שלא כדין; הרי מדובר בעילות שונות ונזק נוסף שנגרם למערער עקב חוסר תום לבה של המשיבה. המשיבה בעצמה מודה, כי הובטחו חודשים אלה למערער אך היא שללה זאת עקב האשמותיו חסרות השחר של מנכ"ל המשיבה".

מנגד טענה המשיבה, כי הבטחת התשלום בגין שלושה חודשי הסתגלות הייתה הבטחה מותנית בתנאים שלא קוימו על ידי המערער וגם אם מדובר בעילות שונות של פיצוי על פיטורים שלא כדין לעומת חודשי הסתגלות - היה צריך להכליל אותן עילות חופפות לאותה תקופה ביחד, כפי שעשה בית הדין קמא.

ג. אשר לדעתנו:

ראשית - המערער לא הוכיח נוהג מחייב אצל המשיבה לתשלום עבור שלושה חודשי הסתגלות.

שנית - ההבטחה לתשלום בגין שלושה חודשי הסתגלות ניתנה למערער בפגישה מיום 4.11.87 עם מנכ"ל הקבוצה מר עזריאל פויכטונגר. באותה עת ההבטחה ניתנה ללא כל התניה. רק במכתב הפסקת עבודת המערער מיום 8.12.87 ששלח מר פויכטונגר למערער הוא החליט, משנודע לו לדבריו על התנהגותו הנלוזה של המערער, למנוע ממנו את תנאי הפרישה שהציע לו בשיחה עימו מיום 4.11.87 ושכללו תשלום בגין שלושה חודשי משכורת.
בנסיבות המקרה לא הוכח, כי המערער התנהג באופן המצדיק אי קיום הבטחת מר פויכטונגר לשלם לו את התשלום בגין שלושה חודשי הסתגלות, כך שלמערער קמה זכאות לאותו התשלום.

שלישית - הפיצוי שניתן למערער בגין פיטוריו שלא כדין - סיבתו הייתה בגין אופן פיטוריו בחוסר תום לב על ידי המשיבה, שלא עקב אי התאמה ושלא על פי ההליך הקבוע בהסכם הקיבוצי. תרגומו הכספי של אותו הפיצוי היה בחיוב המשיבה בתשלום של ששה חודשי משכורת.
ההבטחה לתשלום בגין שלושה חודשי הסתגלות ניתנה למערער על מנת לאפשר לו להסתדר ביתר קלות בתקופה שלאחר הפסקת עבודתו עד שימצא לו מקור פרנסה אחר.
בנסיבות האמורות לא תיתכן חפיפה בין התשלום עבור חודשי ההסתגלות והפיצוי על פיטורים שלא כדין, שכן בעוד שהפיצוי הוא בגין תקופה שקדמה להפסקת העבודה, הרי שהתשלום בגין חודשי ההסתגלות הינו בגין התקופה שלאחר הפסקת העבודה.
משכך הם הדברים - זכאי המערער לתשלום בגין שלושה חודשי הסתגלות בסך כולל של 2,674 ש"ח x 3 = 8,022 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3.12.87 ועד למועד התשלום בפועל.

7. א. בערעור שכנגד שהגישה המשיבה היא טענה, ש"טעה בית הדין הנכבד
בכך שלא הפחית מהחיוב בפיצויי פיטורין, את הסכומים שנצברו בגין המשיב ברכיב פיצויי פיטורין בחברת שמשון ובקופת הגמל תמר. סכומים אלה שוחררו לתובע כבר בשנת 87, סמוך לפיטוריו. אי הפחתת סכומים אלה מהחיוב מפיצוי פיטורין, משמעו חיוב בפועל בתשלום פיצויי פיטורים".

עיקר תשובתו של המערער לטענה זאת היה, כי הערעור שכנגד אינו נובע מהערעור שהגיש.

ב. אין מחלוקת כי עם פיטוריו קיבל המערער את כספי ההפרשה עבור פיצויי פיטורים שהצטברו בקופת הגמל תמר ובחברת הביטוח שמשון בע"מ. סכום כספי הצבירה הללו הסתכם בסך של 14,779.48 ש"ח.

ג. בפסק דינו של בית הדין קמא נקבעה זכאותו של המערער לפיצויי פיטורים בסכום כולל של 48,533.10 ש"ח ולא נאמר דבר לעניין הפחתת הסך של 14,779.48 ש"ח מסכום פיצויי הפיטורים.

ד. בסעיף 9(ג) לתצהיר המערער נאמר על ידו כזאת:

"בעת פיטוריי קיבלתי הפניות לקופת פיצויים שם היה ע"ס 14,779.48 ש"ח, לפיכך הנתבעת עודנה חייבת יתרה ע"ס....".

בסיכומיו, סעיף ה(5), חזר המערער על חישוב זכאותו לפיצויי פיטורים בניכוי הסך הנזכר לעיל של 14,779.48 ש"ח.
ה. משכך הם הדברים, אזי:

ראשית - בית הדין האזורי לא דן באופן תשלום פיצויי הפיטורים למערער, ישירות מהמשיבה או על ידי שחרור כספי הפיצויים מקופת גמל.
לאור האמור אף בהעדר התייחסות מפורשת לכך בפסק הדין, רשאית הייתה המשיבה להפחית מסכום פיצויי הפיטורים שהיא חויבה בתשלומם את הסך של 14,779.48 ש"ח.

שנית - אפילו היינו מניחים כי נפלה שגגה בפסק דינו של בית הדין האזורי, ובהיסח הדעת לא הופחת על ידו הסך של 14,779.48 ש"ח מסכום פיצויי הפיטורים המגיעים למערער - עדיין לא היה מקום לדחות טענת המשיבה בערעורה שכנגד בשל הטענה שערעור זה אינו נובע מערעור המערער; שהרי המערער עצמו ערער על שיעור פיצויי הפיטורים המגיעים לו והסכום שיש לנכות מהם.

ו. לאור האמור - דין הערעור שכנגד להתקבל ויש להפחית מסכום פיצויי הפיטורים המגיעים למערער בסך כולל של 48,533.10 ש"ח את הסך של 14,779.48 ₪, שכבר התקבל אצלו בסמוך לפיטוריו, מקופת הגמל תמר וחברת הביטוח שמשון בע"מ. אשר על כן על המשיבה היה לשלם לו פיצויי פיטורים בסך של 33,753.62 ש"ח.

למען הסר כל ספק מובהר בזאת, שאין באמור כדי לגרוע מזכותה של המשיבה להפחית מהסכום האמור, את הסך של 190 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כאמור בסעיף 34(ב) לפסק דינו של בית הדין האזורי.
8. סוף דבר - הערעור והערעור שכנגד מתקבלים כאמור לעיל.

בנסיבות המקרה אין מקום לחיוב מי מהצדדים בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין למשנהו.
בשולי פסק הדין נעיר, כי כתיבת פסק הדין התארכה מחמת ניסיונות הפשרה שנעשו בתיק ומהטעם שכנגד המשיבה בשמה הקודם פויכטונגר תעשיות בע"מ הוצא צו להקפאת הליכים שמנע המשך דיון בערעור עד להסרת אותו הצו.
ניתן היום, כ"ג בטבת התשס"ה (4 בינואר 2005) בהעדר הצדדים.
שמואל צור

, שופט

נילי ארד
, שופטת

יגאל פליטמן
, שופט
מר דוד בן - הרוש, נציג מעבידים

מר שלום חבשוש, נציג עובדים








עא בית הדין הארצי לעבודה 1071/00 שמואל צור נ' אפקון תעשיות בע"מ (לשעבר פויכטונגר תעשיות בע"מ) (פורסם ב-ֽ 04/01/2005)











תיקים נוספים על שמואל צור
תיקים נוספים על אפקון תעשיות בע"מ (לשעבר פויכטונגר תעשיות בע"מ)




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט