תומר זכאי - תנובה העמק ושות' , מנורה חברה לביטוח בע"מ

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
תומר זכאי תנובה העמק ושות' מנורה חברה לביטוח בע"מ
 
תומר זכאי - תנובה העמק ושות' , מנורה חברה לביטוח בע"מ
תיקים נוספים על תומר זכאי | תיקים נוספים על תנובה העמק ושות' | תיקים נוספים על מנורה חברה לביטוח בע"מ |

2591/02 א     09/01/2005




א 2591/02 תומר זכאי נ' תנובה העמק ושות' , מנורה חברה לביטוח בע"מ




1
בתי המשפט
א 002591/02
בית משפט השלום עפולה
09/01/2005
תאריך:
כב' השופט יוסף בן חמו
- ס.נשיא
בפני
:

תומר זכאי
, ת.ז. 3738308
בעניין:
התובע
מאג'ד מסאלחה ואח'

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1. תנובה העמק ושות'

2. מנורה חברה לביטוח בע"מ


הנתבעות
אסולין יוסף

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1. "תנובה" מרכז שיתופי בע"מ
2. "מגדל" חברה לביטוח בע"מ

צדדי ג'
עזמי עודה
ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין
1. בעלי הדין הסמיכו את ביהמ"ש ליתן

פסק דין
על דרך הפשרה בהתאם להוראות סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט. התביעה היא לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת עבודה שארעה ביום 27/8/99.

2. התובע יליד 15/11/79, עבד בתקופה הרלוונטית לתביעה, כשכיר אצל הנתבעת 1. במהלך עבודתו, ביום 27/8/99, נפלה דלת המקרר של חדר הקירור על התובע ופגעה בו, בעיקר בגב ובקרסול שמאל (להלן: "התאונה").
התובע נבדק בחדר המיון בביה"ח "העמק" בעפולה ושוחרר באותו יום עם המלצות למעקב רפואי.
התובע טוען כי נאלץ לעבור סדרת טיפולים רפואיים, תרופתיים, ופיזיוטרפים ממושכים. התובע אף שהה בחופשת מחלה במשך 6 חודשים.
המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה, ושילם לתובע דמי פגיעה עבור 182 ימי אי כושר. לא נגרמה לו נכות צמיתה.
התובע טוען לנזקים, לרבות אובדן שכר לעבר ועתיד, עזרת הזולת, הוצאות בעבר, הוצאות לעתיד, כאב וסבל, כמפורט בתחשיב מטעמו.

3. הנתבעת מס' 1 כופרת באחריותה כלפי התובע ועותרת לדחיית התביעה נגדה על הסף. לטענתה, מדובר ב"אירוע שלא ניתן לצפותו" היא לא יכלה לצפות את נפילת הדלת ואת קרות אירוע התאונה.
הנתבעת טוענת להעדר רשלנות כלשהיא מצידה. לדבריה, אחריותו של מעביד אינה אחריות מוחלטת. במקרה דנן, היא סיפקה לתובע את כלי העבודה ואמצעי הבטיחות הנדרשים לו. התובע בתורו צריך להיות מודע לסכנות הטמונות בביצוע עבודתו, ואף עליו מוטלת החובה לנקוט בכל האמצעים על מנת למנוע תאונה כנטען.
לחילופין, טוענת הנתבעת כי יש להטיל על התובע רשלנות תורמת בשיעור 70% לפחות.
בכל מקרה, טוענת הנתבעת, כי יש להשית כל פיצוי על הצדדים השלישיים, בהיותם הבעלים של חדרי הקירור והאחראים על תחזוקתם.
לחילופין טוענת הנתבעת, כי יש לחשב את הפיצוי שעל כל צד לשלם לפי פוליסות הביטוח.

לעניין גובה הנזק - טוענת הנתבעת כי דין התביעה להדחות גם כן. בהתחשב באשם התורם של התובע, התביעה נבלעת בתשלומים שקיבל מהמל"ל.

4. הצדדים השלישיים מצטרפים לעמדת הנתבעת שיש לדחות את התביעה. לטענתם, התאונה ארעה באחריותו ו/או רשלנותו הבלעדית של התובע.
לחילופין, ו/או במצטבר טוענים צדדי ג', כי התאונה ארעה בגין אחריותה ו/או רשלנותה של הנתבעת 1 בהיותה אחראית על בנייני השותפות בכלל, ועל חדרי הקירור בפרט, מכח הסכם יסוד שותפות שנחתם בין צד שלישי לבין "קבוצת שמשון" (נספח א' לסיכומים).
5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבור שהאחריות לאירוע נופלת על כתפי הנתבעת 1. הנתבעת הינה הבעלים של מבנה חדר הקירור, לרבות המקרר בו ארעה התאונה (סעיף 4 לכתב ההגנה), היא היתה בזמנים הרלוונטיים לתביעה, מעסיקתו של התובע.
במצב דברים זה, חובתה של הנתבעת מס' 1 על פי דין היא לדאוג לסביבת מקום עבודה בטוח לעובדיה, לרבות אספקת כלי עבודה תקינים.
נפילת דלת מקרר הינה בגדר האירועים שהנתבעת צריכה לצפותם, ומשכך היה עליה לנקוט באמצעים סבירים כלשהם למניעת סיכון שהיה מצוי בחצריה.

איני רואה כל מקום לייחס לתובע רשלנות תורמת. הנתבעת בהיותה מעביד, מוטלת עליה אחריות לדאוג לכך שתנאי העבודה ושיטות העבודה יהיו בטוחים, שהעובד - התובע יתודרך כראוי כיצד לבצע את עבודתו. מה גם שהנתבעת לא הוכיחה במה התרשל התובע הלכה למעשה, ומה היה עליו לעשות ולא עשה כן. לא נראה לי שהתובע היה יכול להתגונן באופן כלשהו נגד אירוע שכזה.

אשר על כן, אני קובע כי הנתבעת היא האחראית לאירוע התאונה דנן.

6. לעניין ההודעה לצד שלישי - דומני כי זו לא נועדה, אלא למצוא "כיס עמוק" נוסף אשר ישתתף בהוצאה אשר נגמרה עקב התאונה.
הצדדים השלישיים הינם אחראים על אחזקתם ותיקונם של חדרי הקירור, אולם לא הוכח כי נפילת דלת המקרר שכתוצאה ממנה נפגע התובע, נבעה מליקוי ו/או פגם כלשהוא באחזקת חדר הקירור או בדלת המצוי באחריותם של הצדדים השלישיים.
בהעדר ראיות לחבותם של הצדדים השלישיים, דין ההודעה לצד שלישי להדחות.
7. התובע טוען לנכות תפקודית בשיעור של 10%, למרות העדרה של נכות רפואית. לדבריו, כתוצאה מהאירוע הוא לא מתפקד כלל, טרם השתלב בעבודה כל שהיא, הוא לא חזר לעבודתו הקודמת אצל הנתבעת או לעבודה אחרת בכלל, וכן סיכויו להתקדם כשחקן כדורגל נפגע.
לא השתכנעתי כי לתובע נגרמה נכות תפקודית כל שהיא כתוצאה מהתאונה.

בנסיבות המקרה דנן, ובהתחשב בגיל התובע הצעיר (בן 25), במהות הפגיעה, מיקומה וקלותה (פגיעה בקרסול שמאל+גב), במהות הטיפולים הרפואיים שעבר והמשכם, עברו הרפואי (פגיעות בגב ומרפק יד שמאל), ובהעדר נכות רפואית כל שהיא, לא נראה לי צודק לקבוע כי לתובע נגרמה נכות תפקודית כל שהיא.

לא שוכנעתי כי התובע לא חזר לעבודה בגלל אירוע התאונה.
ראשית אציין, כי התובע הצהיר בתשובות לשאלון (תשובה מס' 20) כי הוא חזר לעבודה אחרי חצי שנה מהתאונה.
ועוד, הלכה היא, שחובתו של הניזוק היא לעשות הקטנת נזקו. במסגרת חובתו של ניזוק כאמור, עליו לעשות באופן סביר גם כדי למנוע נזק של הפסד כושר ההשתכרות, אם את כולו ואם את חלקו.
ניזוק אשר מסוגל לחזור לעבודה קודמת בה עבד, ומקום העבודה שמור לו, או ניזוק אשר יכול למצוא עבודה אחרת בה יעשה לפרנסתו, אך "מחליט" שלא לעשות כן, ללא כל סבה סבירה, אין לומר שאותו נזק שנגרם לו בשל הימנעותו לעבוד לפרנסתו כאמור היינו נזק הנובע מהתאונה. לא די שניזוק יוכיח שלא חזר לעבודה או לא התמיד בעבודתו לאחר התאונה, כדי שיפוצה בגין נזק ממון שנגרם לו עקב כך. עליו גם להוכיח שלא חזר לעבודה או לא התמיד בה מהנימוקים שהתאונה גרמה להם. (ראה ע"א 320/87 גנזק נ' אריה חב' לביטוח בע"מ, מה(1) 743).
נוכח האמור לעיל, לדעתי, אדם סביר במצבו של התובע, בהתחשב בגילו הצעיר, במהות פגיעתו ובהעדר נכות על כל מגבלותיו וקשייו הנטענים, היה יכול לחזור ולהשתלב בעבודה שתתאים ל"מצבו החדש" הנטען.

8. כאמור וכתוצאה מהתאונה, נחבל התובע בגב וקרסול שמאלי, הוא נבדק בביה"ח "העמק", שם אובחנו אצלו, בין היתר, "רגישות במישוש אזור ע"ש גב, רגישות ונפיחות באיזור קרסול שמאל". הוא שוחרר באותו יום עם המלצה למעקב רפואי.
בהמשך התובע עבר סדרת טיפולים רפואיים ופיזיוטרפים.

לתובע אושרה חופשת מחלה החל מתאריך 27/8/99 ועד 29/2/00, היינו למשך 187 יום.
המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה, אישר לתובע תקופת אי כושר מלא למשך כ - 6 חודשים החל מ - 28/8/99 עד 25/2/00.
המל"ל קבע לתובע נכות זמנית בשיעור של 10% החל מ - 26/2/00 ועד 31/3/00, וכי לא נותרה נכות צמיתה כל שהיא וזאת החל מ - 1/4/00.
על פי אישורי המל"ל, התובע היה מובטל לתקופה החל מ - 1/6/01, הוא קיבל דמי אבטלה עבור חודשים 2001/ 9-6.

בנסיבות אלה, סבורני כי יש מקום לפצות את התובע עבור אובדן שכר מלא למשך 6 חודשים. כיון שהתובע קיבל פיצוי מהמל"ל 6 חודשים מגיע לו סכום נוסף בשיעור של 25% מהסכום שקיבל - דהיינו - 6,216 ₪.

לתובע נקבעה נכות זמנית של 10% למשך כחודש נוסף [מיום 26/2/00 עד 31/3/00]. בהתחשב בנכות זו שנקבעה לו, אני מקבל את טענת התובע לפסוק לו סכום נוסף, עבור הפסד השתכרות לעבר בסך 2,414 ₪.

9. לענין הפסד שכר לעתיד:
הלכה היא, כי בהעדר נכות רפואית, לא יפסקו לנפגע, פיצויים בגין הפסדי השתכרות אלא במקרים חריגים ונדירים ביותר, בהם נותרו מגבלות אובייקטיביות כל שהן, אשר אינן עולות כדי נכות צמיתה, ראה לעניין זה: ע"א 146/87 מדינת ישראל נ' רוזנברג, פ"ד מג(3) 421; ע"א 634/88 עטיה נ' זגורי, פ"ד מה(1) 99; ע"א 8388/99 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' בן ארי, תק-על 2002 (2) 1760, שם נאמר: "פסיקתו של פיצוי לנפגע, שלא נקבעה לו כל נכות רפואית, הינה מהלך נדיר ביותר... במקרינו זה, אלה, שכאשר קיימת הפרעה תפקודית קלה שלא ניתן לבטאה באחוזי נכות רפואית, ואשר אליה מצטרפות נסיבות מיוחדות, ניתן לפסוק פיצוי גלובלי צנוע בגין הפסד כושר השתכרות".

בענייננו, לא מצאתי הצדקה כאמור לקבוע כי לתובע נותרה נכות תפקודית כל שהיא ולא השתכנעתי כי כתוצאה מפגיעת התובע בתאונה הוא לא יכול לחזור לחיי העבודה.
לפיכך, אינני פוסק בגין הפסד שכר לעתיד.

10. בשנים האחרונות ניכרת מגמה של פסיקת פיצויים גבוהים יותר בראש הנזק "כאב וסבל", אולם כל מקרה לגופו [ע"א 2055/99 פלוני נ' הרב זאב ואח', נה (5),241; ע"א 140/00 אנטגנר].

בענייננו, כאמור, לא נותרה נכות כל שהיא. אולם, בהתחשב בגילו הצעיר של התובע בעת התאונה, סבלו, הטיפולים הרפואיים שעבר, סבורני כי יהא זה הוגן לפסוק לתובע סכום גלובלי של 15,000 ₪.

11. לעניין הוצאות נסיעות וטיפולים רפואיים לעבר - התובע זכאי להחזר הוצאות מסוג זה על ידי המל"ל בהיות התאונה תאונת עבודה (ע"א 6881/95 סהר נ' אלחדד).
יחד עם זאת, יש להניח כי התובע הוציא הוצאות פרטיות עבור טיפולים רפואיים ופיזיוטרפים ונסיעות לשם כך שלא כוסו על ידי המל"ל.
אני פוסק לתובע סך 1,000 ₪ בגין ראש נזק זה.

12. לעניין "עזרת הזולת לעבר" - איני פוסק לתובע, וזאת בהתחשב, בגילו הצעיר של התובע בעת התאונה - כבן 20 שנה, פגיעתו הקלה יחסית ובהעדר נכות כל שהיא, כך שבמצב דברים זה יכול הוא לדעתי "לדאוג" לעצמו.

הוא הדין לגבי הוצאות טיפולים, נסיעות ועזרת צד ג' לעתיד: התובע לא הביא ראיות ולו הדל שבהן, לכך שיזקק, חס וחלילה, לטיפולים ומעקבים בעתיד.
13. לאור כל האמור לעיל, אני פוסק לתובע פיצויים כמפורט דלהלן:
א. אובדן שכר לעבר - 8,630 ₪.
ג. כאב וסבל - 15,000 ₪.
ד. הוצאות לעבר - 1,000 ₪.
סה"כ: 24,630 ₪.

14. אני מחייב את הנתבעות 1 ו - 2 לשלם לתובע את הסך של 24,630 ₪, וזאת תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.
סכומים אלה הינם בנוסף לסכומים שקיבל התובע מהמל"ל.

15. כמו כן, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 15% + מע"מ כחוק, מהסכום שנפסק.

16. ההודעה לצד שלישי, נדחית בזה.
הנתבעות 1 ו - 2 ישלמו לצדדים שלישיים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

בנסיבות העניין, ומאחר והתיק התנהל לפי סעיף 79 א, אני מורה על פטור מתשלום יתרת אגרה.

ניתן היום כ"ח בטבת, תשס"ה (9 בינואר 2005) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
_______________
יוסף בן חמו
, ס.נשיא

002591/02א 115 ליאור ממן








א בית משפט שלום 2591/02 תומר זכאי נ' תנובה העמק ושות' , מנורה חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 09/01/2005)












להסרת פסק דין זה לחץ כאן