פרי העמק שיווק 90 בע"מ - אברהם וולפסון, יעל וולפסון, א. וולפסון משקאות בע"מ - ח.פ. 51-132015

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
פרי העמק שיווק 90 בע"מ אברהם וולפסון יעל וולפסון א. וולפסון משקאות בע"מ - ח.פ. 51-132015
 
פרי העמק שיווק 90 בע"מ - אברהם וולפסון, יעל וולפסון, א. וולפסון משקאות בע"מ - ח.פ. 51-132015
תיקים נוספים על פרי העמק שיווק 90 בע"מ | תיקים נוספים על אברהם וולפסון | תיקים נוספים על יעל וולפסון | תיקים נוספים על א. וולפסון משקאות בע"מ - ח.פ. 51-132015 |

2294/98 א     28/02/2000




א 2294/98 פרי העמק שיווק 90 בע"מ נ' אברהם וולפסון, יעל וולפסון, א. וולפסון משקאות בע"מ - ח.פ. 51-132015




בעניין:
פרי העמק שיווק 90 בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד
ד. ששון ו/או ד. בן דב

התובעת

נגד
1. אברהם וולפסון

2. יעל וולפסון

3. א. וולפסון משקאות בע"מ - ח.פ. 51-132015
ע"י ב"כ עוה"ד
ד. אלחריזי

הנתבעים
פסק דין
א.1 התובעת הינה חברה בע"מ, אשר עסקה בין היתר, בשיווק ואספקת מוצרי מזון.
התובעת עבדה בשיתוף עם חברה נוספת בשם "פרי העמק 88 בע"מ", ככל הנראה, חברת בת של התובעת, אשר עסקה בייצור מוצרי מזון. (להלן: " פרי העמק 88 בע"מ").
אין חולק כי מדובר בשתי יישויות משפטיות עצמאיות, אשר עבדו במשותף ונוהלו באמצעות אותם אורגנים.

א.2 הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת"), חברה קמעונאית לממכר מוצרי מזון ושתייה, קיימה קשרים עסקיים עם התובעת ועם פרי העמק 88 (שתי החברות יכונו במשותף: "חברת פרי העמק").
הנתבע מס' 2 הינו מנהלה של הנתבעת והנתבעת מס' 3 הינה אשתו.

א.3 במסגרת הקשרים העסקיים שבין חברת פרי העמק לבין הנתבעת, מסרה הנתבעת לתובעת, בתאריך 19.11.93, שטר חוב, לפקודתה, בחתימתה ובערבות הנתבעים 2, 3 -
על סך 300,000 ש"ח - להבטחת פירעון תמורת המוצרים שסופקו לה, אשר שולמה באשראי.
א.4 בסוף שנת 1996 החליטו חברות פרי העמק להפסיק את העיסוק בייצור מוצרי מזון. בסוף חודש ינואר 97', הראה כרטיסה של הנתבעת אצל פרי העמק 88, יתרת חוב בסך 21,147.60 ש"ח.

א.5 נציגי חב' פרי העמק פנו אל הנתבעת, באמצעות מנהלה ודרשו את פירעון החוב. משלא נענו, הגישו את השטר לפירעון, בלשכת הוצל"פ, בית משפט שלום אשדוד, בסכום גובה החוב הנטען.

א.6 הנתבעים התנגדו לבצוע השטר, בטענה כי כנגד החוב הנטען, עומדים לזכותה של הנתבעת 3 זיכויים, בסכום העולה על סכום החוב הנטען, לפי הפירוט כדלקמן:

א.1.6 זיכוי בסך 7,278.33 ש"ח - הנסמך על מזכר פנימי של התובעת, מיום 11.9.95
לפיו הכירה האחרונה בזכותה של הנתבעת לזיכוי הנדון, באמצעות מוצרים,
להבדיל מזיכוי פיננסי (מוצרים ת/ 5 ונ/ 2). הנתבעת סמכה טענתה אף על מוצג נ/ 3, תעודת זיכוי אשר הוצאה על ידה בגין הזיכוי הנדון.

א.2.6 זיכוי בסך 6,470 ש"ח - בגין סחורה פגומה, אשר לטענת הנתבע, נלקחה על ידי המוביל של התובעת, באישורו של עד ההגנה, מר רמי מיסוט, אשר בתקופה הרלבנטית, שימש כנציגן של חב' פרי העמק, בקשרי העסקי עם הנתבעת.

א.6.3 זיכוי בסך 13,417.84 ש"ח - בגין מוצרי מזון שנותרו במחסנה של הנתבעת, אשר יועדו להחזרה. לטענת הנתבעת, חלקם של המוצרים היו מקולקלים עד כדי יצירת מפגע תברואתי.
הנתבעת טוענת כי כל פניותיה אל התובעת, לקחת את המוצרים חזרה - נותרו ללא מענה. הנתבע פירט בנספח נ/ 5 את רשימת המוצרים, אשר לטענתו, נועדו להחזרה. ערכם הכולל הגיע, כאמור לסך של 13,417.84 ש"ח.

א.4.6 הנתבעת טוענת כי סה"כ הזיכויים, המגיע לסך של 27,156.13 ש"ח, מותיר אותה ביתרת חובה כלפי התובעת.

א.7 כב' הרשמת קיבלה את התנגדות הנתבעים וקבעה בין היתר כי:

"אין לומר כי הגנתה של המבקשת קרסה, מפני שמש/ 1 הינ מסמך של צד ג' על פניו. יתכן והוא מעיד על הזיכוי אך לצורך כך יש לשמוע ראיות שיקשרו בינן לבין המשיבה והמבקשת מס' 1.

דברים אלו כוונו לחשבונית, אשר הוצאה על ידי פרי העמק 88, (מוצג ת/ 7), ואשר על פיה זוכתה הנתבעת, כך לטענת התובעת, בסכום הזיכוי הראשון בסך 7,278 ש"ח.

א.8. ראוי לציין כי בתצהיריו של הנתבע, אשר תמכו את ההתנגדות לבצוע השטר והוגשו כחקירה ראשית, הוא כלל לא התייחס להבחנה שכב' הרשמת הבחינה, בין חב' פרי העמק 90 לבין חב' פרי העמק 88. ביטוי להבחנה זו, נמצא לראשונה, כאמור, בהחלטת כב' הרשמת.
א.9 במהלך הדיונים ובסיכומיהם, הנתבעים נאחזו בטענה לפיה החוב נשוא התביעה, הינו כלפי פרי העמק 88, על פי החשבונית ת/ 1 הנושאת את שמה בעוד שהנפרעת, על פי שטר החוב, הינה התובעת, פרי העמק 90. בנסיבות אלו, טענו הנתבעים, כי אין הנתבעת אוחזת בשטר בעד תמורה ועל כן, אין היא זכאית לפרעונו.

א.10. התובעת, מנגד, טענה כי על אף שמדובר בשתי חברות נפרדות, הרי אין חולק כי הן פעלו בצוותא, חדא כאישיות אחת, ללא הפרדה. ראה דברי העד בן עמי בעמ' 8:

"פרי העמק התנהלה בשני מישורים, פרי העמק 88 ופרי עמק שיווק. אבל זו היתה בעצם יחידה משפטית אחת. אני מתכוון שמדובר בחברה אחת למעשה.

בנסיבות אלו, טוענת התובעת כי אין נפקא מינא לעובדה שהתובעת היא הנפרעת בעוד שהחוב, לכאורה, הינו כלפי פרי העמק 88.

א.11 עוד מוסיפה התובעת וטוענת, כי הנתבעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם, להוכחת הזיכויים הנטענים על ידם ולפיכך, דין ההתנגדות שהגישו, להידחות.
ב. דיון והכרעה

ב.1 התובעת כאוחזת בשטר
הנתבעת ערכה את השטר לפקודת התובעת.
בהעדר הסבר מטעמו של הנתבע, אשר נמנע מלהתייחס בתצהירו לאבחנה שבין חב' פרי העמק, דומה כי במועד עריכת שטר החוב, הנתבעת התייחסה לחב' פרי העמק, כאל ישות אחת, חרף העובדה שמדובר בשתי ישויות נפרדות.
בנסיבות אלו, יש לראות בנתבעת כמי שהתכוונה למסור את השטר לתובעת, להבטחת פירעון חובותיה כלפי חב' פרי העמק, באשר הן.

המצג שהציגו חב' פרי העמק כלפי הנתבעת, לפיו קיימים ביניהן יחסי שליחות והרשאה הדדיים, קיבל ביטוי בכך שהנתבעת בחרה לרשום את התובעת כנפרעת, חרף העובדה שבפועל, ההתחשבנות, באמצעות החשבוניות, נעשתה באמצעות פרי העמק 88. לעניין זה, ראה ע"א 1286/90 - בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה ו- 2 אח' פורסם בפד"י מ"ח (5) עמ' 806/807 ע"י הנשיא (כתוארו אז) שמגר:
"קירבת ה"שולח וה"שלוח"
ככל שמערכת היחסים בין השולח לשלוח הינה מערכת הדוקה יותר, הרי שהמצג המועבר אל צדדים שלישיים הינו, על פניו, מצג של הרשאה (השווה בנק ברקליס, לעיל, 83). הווי אומר, מצג על פיו כל אחד מהצדדים, לכאורה, פועל במסגרת הרשאת הצד האחר. זו הסיבה "שכוחו של כל שותף לחייב את השותפות" (סעיף 14 לפקודת השותפויות), שהרי עצם ההתקשרות העסקית כשותפות יוצרת מצג הרשאה אלא אם כן הצד השלישי יודע על היעדר ההרשאה. הוא הדין בקרב בני זוג. קירבת היתר בין השולח (בן הזוג האחד) והשלוח (בן הזוג האחר) מהווים ראיה לקיום הרשאה, כאשר הצד השלישי יודע על הסטטוס המשותף להם. ובכן, קירבה יתרה בין השולח והשלוח עשויים להוות ראיה לקיום שליחות".

ב.2 זאת ועוד, די בעובדה שהנתבעת, ביודעין, בחרה לרשום את התובעת כנפרעת,
כדי לחייבה בפירעון השיק. לעניין זה ראה ע"א 1209/97 - סטיב קט ואח' נ' אריה כהן, מפי הנשיא ברק תקדין עליון, 99 (1), תשנ"ט/תס"ס 1999 עמ' 1364:

"נפרע הוא בדוי אם המושך, מבחינתו הסובייבטיבית, לא רצה לראות במי שרשם כנפרע כמי שזכאי לפרעון השטר (ראה י' זוסמן, דיני שטרות (מהדורה שישית, 1983). מחשבה סובייקטיבית זו לא התקיימה אצל המשיב, ולכן אין מערער מס' 2 נפרע בדוי, אלא נפרע "רגיל".

אף כי במקרה דנן, אין מדובר ב"נפרע בדוי", הרי שהתובעת נרשמה בשטר על ידי הנתבע ביודעין כנפרעת ודי בכוונתו הסובייקטיבית של הנתבע אשר בחר לעשות כן, כדי להפוך את אותה לנפרעת "רגילה". ולפיכך, התובעת אוחזת בשטר כדין.

ב.3 הזיכוי הראשון בסך 7,278.33

הנתבעת טוענת כי בהתאם לת/ 5, התחייבה התובעת לזכותה בסכום הנ"ל, דא עקא, מעולם לא עמדה בהתחייבותה.
מנגד, טוענת התובעת כי הנתבעת זוכתה, בהתאם למוסכם במסמך ת/ 5,
באמצעות מוצרים ולראיה, חשבונית מס' 114277 (מוצג ת' 7), אשר בו מצויין
מפורשות דבר הזיכוי.
טענה זו של התובעת מקובלת עלי. במוצג ת/ 7 קיימת הערה בזו הלשון:
"הלקוח מקבל זיכוי בסחורה בסך 6,220 ש"ח, לא כולל מע"מ."
הנתבעת טוענת, מנגד, כי בחשבונית ת/ 7, היא זוכתה בבונוס, ללא זיקה לזיכוי הנטען. מתוך עיון בחשבונית ת/ 7 עולה כי הבונוס, אף אם ניתן- מתייחס לחצאי אפרסק פרימן, בסכום של 1,099 ש"ח. יוצא אפוא, כי אין לקבל את טענת הנתבעת, לפיה ת/ 7 מזכה אותה בבונוס בסכום הזיכוי .
זאת ועוד; הזיכוי הנקוב בהערה ת\7, מתאים בסכומו לזיכוי הנטען על ידי הנתבעת והוא אושר בחתימתו של הנתבע, ללמדך כי אכן, באמצעות חשבונית זו, הנתבעת זוכתה בסכום הנ"ל. לעניין זה, אינני מקבלת את טענת הנתבע, לפיה חתימתו על גבי המסמך, מאשרת את קבלת הסחורה בלבד. הנתבע הינו מנהלה של הנתבעת וחזקה עליו, כי בדק בקפדנות את כל המסמכים הנלווים למוצרים ששווקו אליה. לפיכך, טענת הנתבעת בכל הנוגע לזיכוי הראשון, נדחית בזאת.

ב.4 הזיכוי השני בסך 6,470 ש"ח

הנתבעת טוענת כי החזירה לתובעת סחורה בשווי של 6,470 ש"ח, באמצעות
המוביל מטעמה. התובעת כופרת בעובדה זו וטוענת כי לא אישרה החזר סחורה בסכום הנ"ל. ה"מוביל" , באמצעותו הסחורה הוחזרה , לכאורה, לא הובא לעדות. העד מיוסט, אשר שימש כנציגן של חב' פרי העמק, אישר בעדותו, כי מפעם לפעם , הוא ניאות לקבל חזרה סחורה, אולם הוא לא זכר מאומה, באשר לסחורה נשוא הזיכוי הנטען. בהעדר ראיה, באשר למהותה של הסחורה הנטענת ונסיבות השבתה ובהעדר ראייה לכך שהתובעת ניאותה לקבלה - אי לקבל את גרסת הנתבעת, לפיה זוכתה בסכום הנ"ל .

ב.5 הזיכוי השלישי בסך 13,417.84

הנתבעת טענה, כי הנוהג שהיה נקוט בין הצדדים, איפשר לה להשיב לידי התובעת סחורה, בין בגין היותה פגומה או מקולקלת ובין בשל "העדר שוק" למכירתה. עדי התובעת כפרו בנוהג הנטען וציינו כי באשר לסחורה פגומה, אכן התובעת התחייבה לקבלה חזרה ובאשר לסחורה שלא נסחרה, לא חלה על התובעת חובה לקבלה חזרה, אולם מפעם לפעם, כאשר הדבר התאפשר, התובעת ניאותה לעשות כן, בכפוף לאישור מראש.

בכל מקרה, שללו עדי התובעת את הגרסה, לפיה בין התובעת לבין הנתבעת התקימו יחסי מסחר ב"קונסיגנציה".

ב.6 הנתבעת טענה כי עם סיום קשריה עם התובעת, נותרה ברשותה סחורה
פגומה, בסכום כולל של 13,417 ש"ח, אותו הינה זכאית לקזז מסכום החוב.
מנגד, טוענת התובעת לעניין זה, כי מדיניות השבת הסחורה, שהיתה נקוטה
בידה, הלכה והצטמצמה לקראת סוף פעילותה, על מנת שלא להיוותר "תקועה" עם סחורה.
לפיכך, לא סביר, כך לטענת התובעת, כי ניאותה לקבל לרשותה סחורה, אשר בחלקה לא נסחרה - בסכום בו נקבה הנתבעת. יתרה מזאת, התובעת טוענת כי הנתבעת דרשה מעימה, לראשונה, לקבל אתה סחורה לידיה בחודש ינואר 98 - כשנה לאחר סיום יחסי המסחר בין הצדדים.
ב.7 מקובלת עלי טענת התובעת, כי לא חלה עליה חובה לקבל לרשותה סחורה
בלתי סחירה וכי הדבר היה נתון לשיקול דעתה, להבדיל מסחורה פגומה, אשר
לגביה חלה חובת השבה.

ב.8 מקובלת עלי אף הטענה, לפיה, בכל מקרה, לא סביר להניח כי התובעת ניאותה לקבל חזרה לידיה סחורה בלתי סחירה - אלא בתוך פרק זמן סביר מיום שיווקה ובכפוף לאישורה של התובעת.
במקרה דנן, הדרישה הופנתה לראשונה לאחר שיהוי של כשנה וכלל לא הוכח כי התובעת אישרה את ההשבה.

ב.9 התובעת הוכיחה, באמצעות מסמכים, כי אף כאשר ניאותה לקבל לידיה חזרה סחורה, הרי שהדבר היה כרוך בנוהל של עריכת תעודות משלוח וזיכוי בין הצדדים.
אין חולק, כי במקרה דנן, לא הוצגה תעודת משלוח ו/או כל מסמך אחר, המלמד על נכונותה של התובעת לקבל לידיה את הסחורה או לחילופין, על פנייתה של הנתבעת בעניין זה, עובר לקשרי המסחר בין הצדדים.

ב.10 יתירה מזאת; הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה, להוכיח אילו מוצרים היו פגומים ואילו - בלתי סחירים. הואיל ולא הוכחה חובתה של התובעת לקבל לידיה מוצרים בלתי סחירים - הנתבעת לא השכילה להרים את הנטל המוטל עליה, אף לא להוכחת כשלון תמורה חלקי.

ב.11 בית המשפט התרשם, כי עם דרישת התשלום, על ידי התובעת, ביקשה הנתבעת לגלגל לפתחה של זו את כל המלאי שנותר ברשותה, אשר יתכן כי אותות הזמן נתנו בו סימנים.
ב.12 עדותו של הנתבע הותירה רושם של אדם בעל עזות מצח, אשר לא פעם, נמנע מלדייק בעובדות.

ב.13 אשר על כן, לאור כל האמור לעיל - הנתבעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם, להוכחת הזיכויים הנטענים על ידם. מנגד, התובעת הציגה כרטיס לקוח, ממנו עולה במפורש החוב הנטען.

ב.14 לפיכך, ההתנגדות נדחית בזאת. התובעת רשאית להמשיך בהליכי הוצל"פ כנגד הנתבעים, ביחד ולחוד.

הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך 4,500 ש"ח בצירוף מע"מ לרבות הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
ניתן היום כ"ב ב אדר א תש"ס, 28 בפברואר 2000 בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.
זכות ערעור תוך 45 יום לביה"מ המחוזי.
מותר לפרסום מיום 13.3.00 .
ו. מרוז
- שופטת
33

טיוטה
בתי המשפט
בימ"ש שלום אשדוד

תא 002294/98

בפני

כב' השופטת ו. מרוז








א בית משפט שלום 2294/98 פרי העמק שיווק 90 בע"מ נ' אברהם וולפסון, יעל וולפסון, א. וולפסון משקאות בע"מ - ח.פ. 51-132015 (פורסם ב-ֽ 28/02/2000)












להסרת פסק דין זה לחץ כאן