עיזבון המנוח נסאר מג'יד ז''ל - מועצה אזורית עמק הירדן, הדר בע''מ - חברה לבטוח




עיזבון המנוח נסאר מג'יד ז''ל - מועצה אזורית עמק הירדן, הדר בע''מ - חברה לבטוח

תיק אזרחי 16396/01     10/02/2005 (א)



תיקים נוספים על עיזבון המנוח נסאר מג'יד ז"ל
תיקים נוספים על מועצה אזורית עמק הירדן
תיקים נוספים על הדר בע"מ - חברה לבטוח




א 16396/01 עיזבון המנוח נסאר מג'יד ז"ל נ' מועצה אזורית עמק הירדן, הדר בע"מ - חברה לבטוח




1
בתי המשפט

א 016396/01
בית משפט השלום חיפה
בתיק עיקרי: 016396/

10/02/2005
תאריך:
כב' השופט מנחם רניאל

בפני
:

עיזבון המנוח נסאר מג'יד ז"ל

בעניין:
התובע
עו"ד נסאר עבדאללה

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
1 . מועצה אזורית עמק הירדן

2 . הדר בע"מ - חברה לבטוח
הנתבעות
1 . עו"ד סוקול דלית

2 . עו"ד כהן עמירם

ע"י ב"כ עו"ד

נגד

ביטוח חקלאי
קיבוץ עין גב
הדר חברה לביטוח בע"מ

צדדי ג' וד'
פסק דין
1. רקע:

התובע טבע בכנרת ביום 21.7.99. זו תביעת עזבונו נגד הנתבע 1, שניהלה לטענתו את החוף שבו טבע, ונגד הנתבעת 2 שנטען שהיא חברת הביטוח שביטחה את הנתבעת 1. הוגשה הודעה לצד ג' כנגד קיבוץ עין גב בטענה שהוא קיבל על עצמו לנהל את החוף, ונגד חברת ביטוח חקלאי שביטחה. גירסת התובע בכתב התביעה היא כי ביום 21.7.99 הגיע המנוח עם מס' חברים לחוף, ובשעה 15.45 שחה עם חברו במים, עד שהגיע לעציץ הנטוע בתוך המים ואז נתפסה בו רגלו או שנתקל בחפץ ליד העציץ או שטבע במהמורה של חול שבו נתפסה רגלו. לטענתו, בזמן כניסתו למים היה נוכח מציל ואילו כאשר טבע לא היה המציל נוכח, והגיע על אופניים כעבור 10 דקות ביחד עם המשטרה. נטען, כי הנהלת החוף לא דאגה לךהכין חוף ראוי לשחיה בטוחה, לטמון את הבורות ולנקות את החוף מעציצים הנטועים במים. לא הציבו שלטים או סימני אזהרה לשוחים שקיימים מכשולים במים. נטען, כי אף אם היה שילוט שהשחיה היא על אחריות השוחה, לא די בכך כדי לפטור את החוף מאחריות שכן היה על הנתבעת 1 להודיע למבקרים בצורה מפורשת שהשחיה ללא נוכחות מציל עלולה להיות מסוכנת, ודבר זה לא נעשה.
הנתבע 1 טענה שאינה מחזיקה בחוף ואינה מנהלת אותו או גובה דמי כניסה. כמו כן נטען שטביעתו של המנוח אירעה עקב אשמו הבלעדי שהתבטא בכך שלא שעה לשלטי האזהרה במקום, ונכנס לשחות חרף האיסור לעשות כן, מצב המים והחוף, וחוסר ידיעתו בשחיה. גם הנתבעת 2 טענה שהמנוח הוא שאחראי למותו, שעה שנכנס לשחות בלי לדעת לשחות בשעה שרוח מערבית עזה נושבת וכתוצאה מכך טבע. אין מדובר בחוף רחצה מוכרז אלא בחניון שבו שילוט מאיר עיניים שהחוף ללא שירותי הצלה.
קבעתי את התיק להוכחות בשאלת החבות ואלה נשמעו ב- 3 ישיבות. לאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב.

2. עדויות עדי התביעה

המנוח, מטבע הדברים, אינו יכול להעיד. ואולם, העידו חבריו, מועד בלאל, מועד טאלב ונסאר ג'אד, שאחד מהם, מועד בילאל, אף העיד ששחה ליד המנוח. לצערי, עלי לקבוע כי כל אחד מעדים אלה אינו אמין בעיני, ואני רואה את עדותם יותר כמעשה של חברות עבור חברם המת, כדי לזכות את עזבונו בתשלום, מאשר כעזרה לעשיית הצדק.
עדותו של מועד בלאל נסתרה כאשר העיד שהמנוח ידע לשחות ועשה קורס שחיה וסיים בהצלחה, והם שחו ביחד. זאת, כאשר בחקירתו במשטרה (נ/1) שנעשתה מייד אחרי האירוע, ענה לשאלה האם המנוח ידע לשחות, שהוא לא ידע לשחות. גם עדותו שהוא לא זוכר שראה שלטים שהאחריות היא על המתרחץ, נסתרה על ידי עדותו במשטרה שבה אמר שיש שלטים שאין מציל והאחריות היא על השוחה. עדותו שהיה זה יום רגיל ללא רוחות, נסתרה על ידי עדות אחרת האמינה בעיני, כי כאשר אירע המקרה היתה הכנרת סוערת, ועל ידי עדות עד זה במשטרה שגל חזק דחף אותו . עדותו שהיה עציץ במים נסתרה על ידי העובדה שבעדותו במשטרה לא סיפר כלל על עציץ, אלא על עמוד ועל עץ. העד נשאל להסבר הסתירות בין עדותו במשטרה לבין עדותו בתצהיר ובפני
, וענה שהיה בהיסטריה כי בדיוק הוציאו את המנוח, והוא רץ אליו, בעוד הוא נשאל שאלות. אני לא מאמין שכך נחקר העד, כאשר החוקר רץ אחריו. אני לא מאמין לעד שהוא לא ידע מה הוא עונה. אם כך היה, היה עונה שהוא לא יודע או עונה תשובות מבולבלות. התשובות של העד במשטרה היו מדויקות, ואם רצה לא ענה בדיוק לשאלה. הכך, התשובה "יש שלטים שאין מציל והאחריות היא על השוחה" ניתנה בתשובה לשאלה "האם מותר לשחות כאן בחוף סוסיתא?" אדם מבולבל או טרוד או בהסטריה היה עונה כן, לא, לא יודע, תעזבו אותי. העד ענה תשובה מפורטת. כאשר נשאל מדוע לא נאמר בתצהיר שהמנוח ידע לשחות, למרות שהעד העיד שאמר זאת לעורך הדין ולמרות שנטען במפורש בכתב ההגנה שהמנוח לא ידע לשחות, ענה את התשובה התמוהה "יש לי סיבות שלא רציתי לספר את זה לכולם. זה משהו אישי של המנוח" (עמ' 8 למעלה). גם המשך הפרוטוקול מראה את ניסיונות ההתחמקות של העד:
ש. הסיפור הזה שידעת שהוא סיים בהצלחה קורס שחייה סיפרת לעורך דין.
ת. כן.
ש. זה מופיע בתצהירך.
ת. יש לי סיבות שלא רציתי לספר את זה לכולם. זה משהו אישי של המנוח.
ש. שהוא עשה קורס שחייה זה משהו אישי של המנוח.
ת. בסדר. לא רציתי לספר את כל הסיפור.
ש. מה אישי שהמנוח עבר קורס שחייה.
ת. באותו זמן שאני נתתי את התצהיר לא רציתי לספר את הסיפור ואיך שהוא עבר את הקורס שחייה ועם מי ואיפה. בגלל שאף אחד לא ידע מזה רק אני. זו הייתה בקשה שלו שאשמור את זה ואני מכבד את הבקשה שלו.
ש. (לביהמ"ש) אבל כאן בלי שנשאלת אם הוא עבר קורס שחייה ענית וסיפרת את מה שהוא ביקש שתשמור ואתה מכבד את הבקשה שלו. איך אתה מסביר את זה.
ת. הבקשה לשמור, הוא שאל על הקורס עצמו ולשמור על המשך הסיפור שהוא לא רצה שאף אחד ידע שזה בקשר לקורס.

יצויין, כי העד העיד בתחתית עמ' 11 שהאירוע אירע בסביבות 15.30. ההודעה במשטרה נגבתה בשעה 17.00, ומכאן שלא היתה בזמן האירוע עצמו. כללו של דבר, הן על פי הדוגמאות שהבאתי והן על פי התרשמותי מעדותו של העד, איני מאמין לעדותו בפני
ככל שהיא באה לתמוך בגירסת התובע.
גם עדותו של העד טאלב מועיד נסתרה כאשר העיד שהוא שחה ביחד עם המנוח שידע לשחות, שעה שבמשטרה אמר שהמנוח לא ידע לשחות (נ/2). בהסבר מאוחר יותר, בעמ' 21, ענה שהוא ידע לצוף על המים. עד זה העיד בפני
שהגלים היו בגובה 40-50 ס"מ, ובעדותו במשטרה העיד שהגלים היו גבוהים וחזקים כך שהוא חשש להכנס ולהציל את המנוח כי זה היה מסוכן. זאת, בסתירה לעדות בלאל על הים הנוח. סתירה נוספת היא שהעד העיד שלא ראה שלטים כלל בחניון ובחוף, שעה שבעדותו במשטרה העיד שהיו שלטים. העד העיד על עציץ בקוטר של מטר או חצי מטר שהיה בתוך המים, אך בעדותו במשטרה לא סיפר כלל על עציץ כלשהוא אלא רק על כך שהמנוח נסחב לכיוון הכנרת על ידי הגלים. כשנשאל על הסתירה בין עדותו לבין מה שאמר במשטרה, השתמש באותו מונח, הסטריה, כדי לומר שמה שאמר במשטרה, למרות שהעיד שהוא אמת, אינו נכון. דבריו, כאילו בגלל האירוע לא התרכז במה שאמר לשוטר, אינם מתקבלים על דעתי. העד לא ענה תשובות מבולבלות או תשובות שלא לענין, ואף עמד על שלו. כך למשל, בתשובה לשאלה "האם ידעתם שאסור לשחות כאן?" ענה את התשובה הוכחנ ית משהו "לא כתוב שאסור לשחות כתוב שהאחריות היא על השוחה ושאין מציל. אני דוחה את דבריו של העד כאילו המנוח שקע. מייד אחרי המקרה, העיד שוב ושוב שהמנוח נסחב ונסחף על ידי הגלים, ולא אמר מילה על כך ששקע. גם עד זה הסתבך בתשובותיו, בנסיונו מצד אחד לעזור לתובע ומצד שני שלא לצאת דובר שקר לגמרי. התוצאה של המאבק הזה היא מבוכה. כך העיד (בעמ' 22):
ת. אתה צריך להבין את מצבי בסיטואציה כזאת. אחרי כל האירוע והטרגדיה אז לא התרכזתי כל כך בחקירה שעשה לי השוטר בחוף.
ש. (לביהמ"ש) אבל כשכתבת את התצהיר לביהמ"ש כבר לא היית באותה סיטואציה ואמרת שמה שאמרת קודם בסיטואציה הקשה הוא נכון. אז מה נכון.
ת. הוא ידע לשחות אבל לא כמו מציל.
ש. אז כנראה שמה שאמרת בסעיף 2 לתצהירך לא נכון.
ת. בקשר לנושא השחייה זה לא נכון.
ש. אז למה אתה אומר דברים לא נכונים בתצהיר. למה הסכמת שמשהו לא נכון יכתב בתצהיר.
ת. אני מבהיר את זה עכשיו כאילו.
ש. (לביהמ"ש) תעבור על התצהיר שלך ותסתכל אם יש עוד דברים שאתה רוצה לחזור מהם ולהבהיר אותם.
ת. אין.
ש. אני חוזר להודעתך במשטרה ומקריא לך משורה 19. שואל אותך השוטר האם ידעתם שאסור לשחות כאן ואתה משיב לא כתוב שאסור. כתוב שהאחריות היא על השוחה ושאין מציל. זה נכון.
ת. אני לא ראיתי שילוט שאומר אסור.
ש. אתה אומר במשטרה שלא ראית שילוט שכתוב אסור אבל אתה הסברת שהאחריות היא על השוחה ושאין מציל. זה נכון.
ת. תחזור על השאלה.
ש. כתוב שהאחריות היא על השוחה ושאין מציל. זה מה שאמרת במשטרה. זה נכון.
ת. (לאחר מחשבה) אני יכול, כאילו אני אמרתי לשוטר שכתוב . אני לא זוכר שראיתי שכתוב.
ש. זה נכון או לא נכון.
ת. לא.
ש. ביהמ"ש נתן לך הזדמנות לפני כמה זמן לעבור עוד פעם על התצהיר ולתקן דברים.
ת. מה שכתוב בתצהיר נכון. לא ראינו שילוט שאומר שאסור לשחות ואני לא הבנתי את השאלה.
ש. בתצהיר שלך כתוב שאתה מאשר את מה שאמרת במשטרה. ובמשטרה אמרת שכתוב שאין מציל והאחריות היא על המתרחץ. איך זה מתיישב אחד עם השני.
ת. אני לא זוכר שאמרתי את המשפט הזה .יכול להיות שאחרי שהתכנסו אנשים הסבירו לי שהשחייה על אחריות השוחה אבל אני לא ראיתי שילוט.
ש. אז זה מוזר. עד ששאלתי אותך על ההודעה במשטרה זכרת טוב מאוד את הפרטים וכמה פעמים נכנסתם ועציץ כל זה זכרת. כשהתחלתי לשאול אותך לגבי מה שאמרת במשטרה פתאום אתה לא זוכר. זה נשמע לך בסדר.
ת. אני אגיד לך. כל הדברים שזכרתי עד לפני התביעה זה טבעי שאני אזכור את זה אבל אחרי שחבר לחיים טבע ואתה עושה זיהוי לגופה אז צריך להבין את המצב שלי. הייתי מבולבל ועשו לי חקירה.
ש. כשהיית אצל עו"ד להכין את התצהיר סיפרת לו שהיית מבולבל בזמן החקירה במשטרה.
ת. לא. הוא יודע שהייתי עצוב והיסטרי.
ש. אבל לא סיפרת לו .
ת. לא.
ש. לא נראה לך חשוב לספר לו שבמשטרה מסרת דברים לא נכונים.
ת. לא.
ש. כשאמרת בתצהיר שאתה חוזר על האמור בהודעתך במשטרה ההודעה הייתה בפני
ך. זכרת אותה.
ת. אני ממש לא זוכר. זה היה לפני שנתיים.
כללו של דבר, התרשמתי שעדותו של העד בפני
אינה אמינה ויש להעדיף עליה את עדותו במשטרה, שניתנה בשעה 17.10, לאחר שהאירוע היה בסיבות השעה 16.00, ולא ניתן לסמוך עליה להוכחת גירסת התובע.
העד השלישי, נסאר ג'אד, העיד שלא רק שהמנוח ידע לשחות ולא רק לצוף, אלא אף לשחות טוב. עד זה, שלא היה ליד קו החוף אלא ישב ליד השולחן המצוי המרחק מה בחניון, העיד שראה את המנוח עומד במקומו ולא זז וטובע לאט לאט, כאשר לא היו רוחות ולא היו גלים גבוהים יותר מ- 50 ס"מ. עדות זו נסתרת על ידי עדותו של טאלב, כי היו גלים שסחפו את המנוח ממקומו, כאשר טאלב היה במרחק של 4 מטרים מהמנוח ויכול לראות יותר טוב. גם עד זה הסתבך בקונפליקט שבין עזרתו לתובע לבין האמת, וראה בעמ' 31:
ש. אחר כך הגיעו שוטרים למקום.
ת. כן.
ש. הם דיברו איתך.
ת. לא. דיברו רק עם שני האנשים האלה. שאלו אותי שאלה אבל לא כתבו בתיק.
ש. אתה יודע מה נכתב בתיק המשטרה.
ת. לא, לא לא.
ש. אני מפנה אותך לסעיף 7 לתצהירך. אתה כותב במשפט האחרון של הסעיף מה שנכתב בתיק המשטרה אינו זכור לי כלל ואף לא נשאלתי שאלה כזאת. למה אתה מתכוון.
ת. שאלה כזו יעני. זה נכתב לפני 5 שנים ואני לא יודע מה אכלתי לפני שעתיים.
ש. (לביהמ"ש) התצהיר שלך ניתן לפני שנה וחצי ואז זכרת יותר, אתה אמרת אז שמה שנכתב בתיק המשטרה אינו זכור לי. מה אתה מתכוון שנכתב בתיק המשטרה ולא זכור לך.
ת. אני לא יודע כל מילה מה שכתוב. אני יודע באופן כללי.
ש. מה כתוב באופן כללי .
ת. על מה אתה מתכוון באופן כללי.
ש. על מה אתה מתכוון באופן כללי.
ת. יעני על התיק. איזה שאלות שאלו.
ש. למה היה חשוב לך להגיד בתצהיר שמה שכתוב בתיק המשטרה לא זכור לך. למה זה מעניין.
ת. עוד פעם?
ש. אתה כותב מה שנכתב בתיק המשטרה לא זכור לך. למה אתה צריך להגיד דבר כזה.
ת. אין לי תשובה.
ש. אתה יודע על דברים ששני החברים שלך אמרו למשטרה והם לא נוחים לך.
ת. עוד פעם?
ש. אני אומר לך שאתה יודע על דברים ששני החברים שלך אמרו במשטרה והם לא מתאימים לך.
ת. כל אחד שיגיד מה בא לו. הם לא שאלו אותי ויש לי מה להגיד שם.
כללו של דבר, עדותו של עד זה אינה אמינה בעיני, ואין לסמוך עליה כתמיכה בגירסת התובע.

3. האם הנתבעת ניהלה במקום חוף או חניון?

אין חולק שהחוף שבו טבע המנוח אינו חוף מוכרז. נכון הוא שהחוף גם לא הוכרז כחוף רחצה אסור. התובע מסתמך על כך שיש שלט המפנה לחוף סוסיתא, ומסיק מכך שהחניון הוא החוף. מה שהוכח בפני
הוא שמהכביש יש הפנייה לחוף סוסיתא, אבל מה שמנהלת הנתבעת הוא חניון ולא חוף. אמנם, החניון נמצא בכניסה לחוף, וכנראה שאי אפשר להכנס לחוף בלי לעבור בחניון, אבל בין החוף לחניון יש הבדל. החניון מוסדר ובו שולחנות וצל ואנשים שמנהלים אותו. החניון מוגדר בבמה לעומת החוף, ומהחניון לחוף יש ירידה של כמה מדרגות. כפי שהעיד נסאר ג'אד, לא היתה במקום סוכה של מציל ולא היה מציל, בכל השעות שהיו שם (עמ' 29). אכן, אף אחד לא היה בא לחניון אילו לא היה ליד אטרקציה כמו חוף אך העובדה שהתובע וחבירו שילמו עבור הכניסה לחניון, לא מקנה להם שירותי הצלה בחוף, שאינו חוף מוכרז. למרות שהנתבעת לא מנהלת חוף, הרי אם היא מתקיימת ליד סיכון, כאשר ברור שהחוף הוא האטרקציה המביאה אנשים לחניון, מוטלת עליה חובה להבהיר את המצב בחוף על ידי אזהרה בשילוט מתאים, כך שהמתרחץ לא יתקל בסיכון בלתי סביר, אך אין לה חובה לקיים שירותי הצלה בחוף לא מוכרז.
4. השילוט במקום

כפי שהוכח מעדותם של חברי המנוח במשטרה, היו במקום שלטים שאמרו שאין מציל והרחצה היא על אחריות המתרחץ. לא נאמר שהרחצה אסורה, והרחצה אכן אינה אסורה. החוף לא הוכרז כמסוכן, ואין מקום להכריז עליו כמסוכן. התופעה שאנשים טובעים בים אינה עושה את הרחצה בים למסוכנת. יש תנאים וזמנים שבהם הרחצה מסוכנת, אבל הדבר אינו מצדיק איסור רחצה. זאת, כל עוד אין מדובר בסיכון בלתי סביר הידוע למפעיל החניון. זה מה שנקבע בת"א 1520/99 (מחוזי חיפה) קריאל נ' משמר העמק. אמנם, עדי הנתבעת הסתבכו בשאלה איזה שלטים יש במקום, והדבר נובע מהוראוות חדשות שיצאו בשנת 2001 לגבי השילוט הדרוש, אך די לנו בעדותם של חברי המנוח, כי היה שילוט, שהם ראו אותו, לפיו אין מציל, והרחצה על אחריות המתרחץ.

5. האם ידע המנוח לשחות?

אני מעדיף את דברי העדים במשטרה, כי המנוח לא ידע לשחות, על עדותם בתצהיר ובפני
כי המנוח ידע לשחות. דבריהם במשטרה נאמרו מייד לאחר האירוע, בלי שהספיקו לחשוב על התוצאות הכספיות, ודחיתי את טענתם שהיו במצב של "הסטריה" שמנע מהם לומר את האמת. ניכרו מקצת דברי אמת בדברי טאלב מועיד, וכנראה שהמנוח ידע לצוף באין גלים. ואולם, במועד האירוע היו גלים חזקים שסחפו את המנוח, ובהם לא ידע לעמוד. על כן, אני קובע לפי הראיות שבפני
שהמנוח לא ידע לשחות.

6. האם היה עציץ או עץ בתוך המים?

גירסת העציץ התעוררה רק בתביעה. אמנם, כבר בעדותו במשטרה אמר בילאל שהיה שם עץ, כאשר בזמן אחר אמר שהיה מוט, אבל עציץ לא הוזכר, ותמוה הדבר שיהיה עציץ בתוך הכנרת. ב"כ התובע, ללא רשות ובאופן מתמיה, צירף לסיכומיו ידיעה עיתונאית על אי מלא בצמחיה שהתגלה בכנרת עם ירידת מפלס המים. מלבד העובדה שזו אינה ראיה, הרי לא מדובר באותו מקום. יש להניח גם שבכל מקום בכנרת שירד המפלס, לאחר זמן תצמח צמחיה. אין בכך כדי להעיד ששעה שהאדמה מכוסה, צומח שם עציץ או עץ. על כן, אני קובע שלא הוכח שהיה עציץ במקום שבו טבע המנוח.

7. מדוע טבע המנוח?

ראשית אציין, כי הכלל "הדבר מדבר בעדו" אינו חל. הכנרת אינה נמצאת ברשות הנתבעים. אין להם מידע יותר טוב מלתובע למה טבע המנוח, והעובדות אינן מתיישבות יותר עם אחריות מאשר עם העדרה. על התובע להוכיח את האחריות לטביעת התובע. באין עציץ, נפסלה אפשרות שהתובע הסתבך בעציץ. נטען שהיתה מהמורה של חול, ולא מובן למה הכוונה, אבל ניתן לנחש מתוך עדותו של טאלב במשטרה, הנראית לי הקרובה ביותר למציאות, כי בשעת אחר הצהריים, התגברו הרוחות והגלים בכנרת, והגלים סחפו את מי שכל יכולתו בשחיה היתה לצוף על פני המים. אפשרות נוספת היא שהמנוח נפל ב"מדרגה" הקיימת בחלק מחופי הכנרת הגורמת לנפילה של מתרחצים (וראה: ת"א 3096/99 (מחוזי ת"א) אטריק נ' החברה לתפעול החוף השקט). אבל אפשרות זו לא נדונה כלל בפני
. על כל פנים, לא הוכח סיכון בלתי סביר. כפי שקבע השופט ברלינר ב

פסק דין
קריאל כהרחצה היא על אחריות המתרחץ, הוא נוטל סיכון לגבי סיכונים סבירים, ולא לגבי סיכונים בלתי סבירים. הסיכון של רוח וגלים בכנרת היא סיכון סביר.

8. סיכום

אין אחריות מוחלטת של מפעיל חוף לטביעה של אדם. כדי שתהיה אחריות, יש להוכיח סיכון בלתי סביר שהונח בפני
הניזוק (ע"א 145/80 ועקנין נ' בית שמש לז (1) 113). לא היתה אחריות להציב שירותי הצלה, והמנוח הוזהר ביחד עם חבירו שאין מציל. לא הוכח שהיה במים סיכון בלתי סביר. המנוח נטל על עצמו את הסיכון, בחוסר איכפתיות ועצימת עיניים, ולמרות שאינו יודע לשחות, נכנס למים בזמן שיש בו גלים. לפעמים, מצליחים אנשים כאלה גם לצאת. לפעמים, הסיכון מתממש והמסתכן לא יוצא מהמים אלא בצורה של גופה. זה מה שקרה כאן. למרות הצער על מותו של אדם, אף אחד חוץ ממנו אינו נושא באחריות לכך. לפיכך, על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה בהעדר אחריות, ומחייב את התובע לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ.

המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים

ניתן היום א' ב אדר א, תשס"ה (10 בפברואר 2005) בהעדר הצדדים.

מנחם רניאל
, שופט








א בית משפט שלום 16396/01 עיזבון המנוח נסאר מג'יד ז"ל נ' מועצה אזורית עמק הירדן, הדר בע"מ - חברה לבטוח (פורסם ב-ֽ 10/02/2005)











תיקים נוספים על עיזבון המנוח נסאר מג'יד ז"ל
תיקים נוספים על מועצה אזורית עמק הירדן
תיקים נוספים על הדר בע"מ - חברה לבטוח




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט