טובה שירותי כוח אדם בע''מ, (מקודם- אדיר עו''ז שירותי כח אדם בע''מ) - מנחם חכמון משרד עורכי דין




טובה שירותי כוח אדם בע''מ, (מקודם- אדיר עו''ז שירותי כח אדם בע''מ) - מנחם חכמון משרד עורכי דין

תיק אזרחי בסדר דין מהיר 8524-01/13     21/05/2015 (תאמ)



תיקים נוספים על טובה שירותי כוח אדם בע"מ
תיקים נוספים על (מקודם- אדיר עו"ז שירותי כח אדם בע"מ)
תיקים נוספים על מנחם חכמון משרד עורכי דין




תאמ 8524-01/13 טובה שירותי כוח אדם בע"מ, (מקודם- אדיר עו"ז שירותי כח אדם בע"מ) נ' מנחם חכמון משרד עורכי דין








בית משפט השלום בבאר שבע



תא"מ 8524-01-13 טובה שירותי כוח אדם בע"מ
ואח' נ' חכמון-אלמקייס ושות' משרד עורכי דין ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופט
משה הולצמן


התובעת:

טובה שירותי כוח אדם בע"מ

ח.פ. 513663864
(מקודם- אדיר עו"ז שירותי כח אדם בע"מ)

ע"י ב"כ עוה"ד דרור אורן



נגד


הנתבע
ת:

מנחם חכמון משרד עורכי דין
ח.פ. 513291179

ע"י ב"כ עוה"ד שמעון אסרף





פסק דין

1.
התובעת הגישה תביעה כספית בסך של 23,500 ₪, כך במקור, להשבת שכר טרחה ששולם למשרדו של עו"ד מנחם מנחם חכמון ז"ל, לצורך ייצוג וטיפול משפטי בעניין מסוים, וזאת מכיוון שהטיפול שעבורו שולם שכר הטרחה לא ניתן לה.
2.
הנתבעת הגישה כתב הגנה.
3.
נערכו דיוני הוכחות והוגשו סיכומים בכתב.
עיקרי טענות התובעת
4.
בשנת 2008 פנתה התובעת אל משרדו של עו"ד מנחם חכמון, שלימים הלך לבית עולמו, לדאבון הלב (להלן: "עו"ד חכמון"), לצורך הגשת תביעה להשבת אגרות ששולמו ביתר לרשויות המדינה בגין עובדים זרים.
ביום 24.2.2008 נחתם הסכם שכר טרחה, וכן ניתן ייפוי כוח, לעורכי הדין חכמון ודני אליגון (להלן: "עו"ד אליגון").
ייפוי הכוח ניתן אך ורק לעורכי הדין הנ"ל, כך שעורך דין אחר לא יכול היה לטפל בעניינה של התובעת.
שולם שכר טרחה בסך של 23,500 ₪.
משרדו של עו"ד חכמון מסר לתובעת קבלות וחשבוניות- מס שהוצאו על ידי הנתבעת, ומכאן שאין חולק כי ההתקשרות הייתה עם הנתבעת.
התובעת העמידה את המסמכים הרלבנטיים להכנת התביעה.
לאחר מספר חודשים הוצגה טיוטה של עמוד אחד שלא הייתה ראויה להגשה ככתב תביעה.
התובעת דרשה לקבל את המסמכים שמסרה וכן את השבת התשלום, אלא שעו"ד אליגון הודיע שיפעל שעניינה של התובעת יזכה לטיפול מהיר.
במהלך 2009 הודיע עו"ד אליגון כי נפרד מעו"ד חכמון והטיפול בעניינה של התובעת נשאר אצל האחרון.
עו"ד חכמון הבטיח לתובעת לטפל בעניינה, אלא שבמהלך 2009 נודע לתובעת כי עו"ד חכמון נפטר, ועניינה לא טופל.
מנהל התובעת פנה לעו"ד שרון אלמקייס חכמון (להלן: "עו"ד אלמקייס חכמון"), שהינה בתו של עו"ד חכמון ז"ל, לצורך קבלת המסמכים, והשבת שכר הטרחה, אלא שזו הודיע כי אינה מאתרת את המסמכים, ויש אפשרות שהועברו לעו"ד אליגון, והבטיחה לבדוק את סוגית שכר הטרחה ששולם, אלא שהתחמקה ממתן תשובה.
מבירור שנערך אצל רשם החברות עולה כי הנתבעת עודנה פעילה, וכי עו"ד אלמקייס חכמון רשומה כדירקטורית אצל הנתבעת.
הנתבעת הוציאה חשבונית- מס בגין תשלום הוצאות שהוטלו על הנתבעת במסגרת הליך משפטי זה.
בנוסף לחיוב הנתבעת בסכום התביעה, התבקש להורות על החזר ההוצאות שהוטלו על התובעת בהליך זה בסך של 5,500 ₪.
עיקרי טענות הנתבעת
5.
לאור טענת התובעת שלפיה רק עורכי הדין חכמון ואליגון יכלו לטפל בעניינה, הרי שדין התביעה להידחות בשל העדר יריבות.
התובעת העלתה טענות כנגד עו"ד חכמון ז"ל, הגם שהטיפול בעניינה נמסר לו ולעו"ד אליגון.
התביעה הוגשה בחוסר תום לב, ותוך ניצול של הליכי בית המשפט.
התביעה הוגשה בשיהוי ניכר.
בשנים 2005-2008 ניהלו עורכי הדין חכמון ז"ל ואליגון שותפות תחת השם "חכמון אליגון משרד עורכי דין".
משיקולי נוחות, בחרו שני השותפים לנהל את המערכת החשבונאית של המשרד על שם הנתבעת כאשר שניהם נהנו מפירות עבודתם.
בהתאם להסכם השותפות, מי שניהל בפועל את המשרד, לרבות צוות העובדים בו, עמידה בקשר עם לקוחות המשרד, פתיחת תיקים, הגשת הצעת שכר טרחה וחתימה על הסכמי שכר טרחה, היה עו"ד אליגון.
התובעת לא הייתה לקוחה קבועה של משרד "חכמון אליגון ושות'".
ביום 24.2.2008 נחתם הסכם שכר טרחה וייפוי כוח לעורכי הדין חכמון ואליגון.
השיקים שמסרה התובעת שולמו לעורכי הדין הנ"ל, למרות שהופקדו אצל הנתבעת, וזאת מטעמים פרקטיים של ניהול המערכת החשבונאית.
הטיפול בעניינה של התובעת נעשה באמצעות עו"ד אליגון.
השירות שהתבקש ניתן, תוך שהושקעו שעות רבות של כמה עורכי דין, והוכנו מספר טיוטות של כתב התביעה, אלא שהתובעת משיקוליה בחרה לסיים את ההתקשרות.
על פי ההסכם לפירוק השותפות בין עורכי הדין הנ"ל המסמכים הנוגעים לענייניה של התובעת הועברו למשרדו של עו"ד אליגון.
התובעת שילמה שכר עבור לימוד החומר ובמסגרת כתב ההתחייבות נערכה הבחנה בין לימוד העניין לבין הכנת כתב תביעה.
6.
בין מנהל התובעת, או מי מטעמו, לבין עו"ד אלמקייס חכמון, לא נערכה שיחה לגבי החזר שכר הטרחה.
התובעת חייבת כספים לעו"ד חכמון ז"ל והוגשה כנגדה תביעה כספית על ידי יורשיו.



דיון והכרעה
האם קיימת יריבות בין בעלי הדין
?
7.
יש להידרש תחילה לטענת הנתבעת בדבר העדר יריבות בין הצדדים.
8.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בסוגית היריבות, ואת חומר הראיות שבפני
י, סבורני שיש מקום לדחות את הטענה בדבר העדר יריבות בין הצדדים, ומכאן שיש לראות את הנתבעת כבעלת דברה של התובעת.
9.
עורכי הדין חכמון ואליגון (להלן: "עורכי הדין") ניהלו יחדיו שותפות עורכי דין תחת שם הפירמה "חכמון אליגון ושות', משרד עורכי דין", במשך כשבע שנים ועד לפירוקה במרץ 2009.
השותפות ניהלה את ענייניה העסקיים והפיננסיים באמצעות הנתבעת, שהינה חברת עורכי דין, ובכלל זה, התקבולים הכספיים מאת הלקוחות הועברו לנתבעת, שהוציאה קבלות וחשבוניות- מס בגינם, הגישה דיווחים לרשויות השונות, וכן הוציאה תלושי שכר לעובדי המשרד (עדות עו"ד אלמקייס חכמון, ע' 42).
10.
הנתבעת טענה להעדר יריבות, בין היתר, מכיוון שייפוי הכוח ניתן לעורכי הדין בלבד, אלא שאינני סבור שהיא יכולה להיבנות מטענה זו.
תחומי התפרסות פעילותה של חברת עורכי דין נקבעו בסעיף 59.(א)(2) לחוק לשכת עורכי הדין , התשכ"א- 1961 (להלן: "חוק לשכת עורכי הדין"; "החוק")- "מטרות החברה, לפי תזכירה, הן האגדם של עורכי דין, פעולות עזר לעריכת דין, פעולות לניהול החברה ונכסיה ולהשקעת רווחיה ופעולות לוואי הדרושות לאלה, ונקבע בתזכיר ההתאגדות כי לא יהיו לחברה הסמכויות המפורטות בתוספת השניה לפקודת החברות".
יוצא אפוא שבמסגרת חברת עורכי דין ניתן לנהל את העניינים העסקיים, הפיננסים, והמנהליים, הנוגעים לפעילותם של משרדי עורכי הדין שבחרו להתאגד באופן זה.
עם זאת, לחברת עורכי דין לא הוקנו הכוחות והסמכויות שניתנו לעורכי הדין לצורך ייצוגם של הלקוחות על פי סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין (עמל"ע (מחוזי י-ם) 28235-02-12 לשכת עורכי הדין- מחוז תל אביב נ' אברהם עזריאלנט; 14.5.2012).
מכאן, שלא היה מקום מלכתחילה לציין את פרטיה של הנתבעת על ייפוי הכוח, שניתן לעורכי הדין, מכיוון שהנתבעת, במעמדה כחברת עורכי דין, אינה אוחזת ברישיון לעריכת דין, ולא ניתן לייפות את כוחה לצורך ייצוגה המקצועי של התובעת, כדרך שניתן ליפות את כוחו של עורך דין מן המניין, ואי ציון פרטיה בייפוי הכוח אין בו כדי להשליך לעניין סוגית היריבות.
11.
הנתבעת טענה להעדר יריבות בין בעלי הדין מכיוון שהסכם שכר הטרחה נחתם בין התובעת לבין עורכי הדין בלבד, והנתבעת לא צוינה כצד להסכם, וכן נטען כי הנתבעת שמשה כחברת "ארנק" גרידא, לצורך ניהול חשבונאי בלבד של השותפות, אלא שלא מצאתי לנכון לקבל טענות אלה, ככל שהן נוגעות לסוגית היריבות.
12.
התובעת שילמה את שכר הטרחה בסך של 20,000 ₪, בצירוף מע"מ כדין, באמצעות שלושה שיקים, שהוצאו על ידה, שמועד פירעונם מעותדים. שני שיקים בסך של 10,000 ₪, כל אחד, ושיק נוסף בסך של 3,100 ₪, סה"כ- 23,100 ₪.
השיקים הנ"ל נרשמו לפקודת "מנחם חכמון משרד עורכי דין
", שהינו שמה של הנתבעת.
13.
כנגד השיקים הנ"ל הוצאו על ידי הנתבעת- קבלה זמנית (מס' 4163), מיום 27.4.2008, בגין שיקים בסך של 10,000 ₪, ו- 3,100 ₪. חשבונית מס (מס' 15762), מיום 27.4.2008, בגין שיק בסך של 10,000 ₪, וחשבונית מס (מס' 15902), מיום 18.5.2008, בגין שיק בסך של 3,100 ₪. הדעת נותנת שהוצאה חשבונית מס נוספת לגבי שיק נוסף בסך של 10,000 ₪, ותימוכין לכך ניתן למצוא בכרטסת הנהלת חשבונות (נספח מס' 4 לכתב התביעה המתוקן) אלא שזו לא הוצגה בפני
י.
בקבלה הזמנית ובחשבוניות המס נרשמו ברישא פרטי הנתבעת, לרבות מספרה אצל רשם החברות, ובסמוך לכך- "הלקוח: ת10122 אדיר עוז שירותי כ"א". בסיפא נרשם- "חכמון אליגון ושות', משרד עורכי דין", בתוספת חתימה בכתב יד.
14.
התובעת טענה כי תשלום שכר הטרחה לקופת הנתבעת, והוצאת חשבוניות המס על ידי הנתבעת, יצרה התקשרות חוזית בין בעלי הדין.
15.
סבורני שדי בביצוע תשלומי שכר הטרחה במישרין לנתבעת כדי להקים יריבות בין בעלי הדין בסוגיה הנדונה בפני
י, בשים לב לכך שהנתבעת, במעמדה כחברת עורכי דין, הינה בבחינת ישות משפטית עצמאית, ששימשה, בין היתר, לצורך ניהול העניינים הפיננסיים של משרד עורכי הדין, ותקבולי שכר הטרחה נרשמו בספריה, ונכללו בדיווחיה לרשויות המס.
יש מקום לציין שלגבי עניינים מסוימים שנקבעו בדין ניתן לראות את עורכי הדין שהינם בעלי מניות בחברה, ואת חברת עורכי הדין, כשקופים זה לזה, ובעניין זה ארחיב בהמשך, אלא שאין בכך כדי לגרוע ממעמדה של החברה כישות משפטית עצמאית באותם עניינים שלשמם התאגדה, ובכלל זה הניהול הפיננסי והעסקי של פעילות עורכי הדין.
16.
מעבר לאמור לעיל, סבורני שניתן לראות בנתבעת כצד נוסף להסכם שכר הטרחה, בשים לב לנסיבות העניין, והתנהגות הצדדים להסכם, מהטעמים שלהלן-
א.
כפי שצוין לעיל, תשלומי שכר הטרחה, באמצעות השיקים, שולמו במישרין לנתבעת.
הדעת נותנת שפרטי הנתבעת במעמדה כנפרעת בשיקים נרשמו על ידי נציג התובעת, על פי הנחיות שניתנו בעניין זה על ידי עורכי הדין, או על ידי גורם מוסמך מטעמם, שאחרת היו נרשמים עליהם פרטי עורכי הדין, וזאת בהמשך לאמור בהסכם שכר הטרחה.
ב.
האופן שבו הוצאו הקבלה הזמנית וחשבוניות המס על ידי הנתבעת, וב"אותה הנשימה" תחת שם הפירמה של שותפות עורכי הדין, "חכמון אליגון ושות', משרד עורכי דין", ונחתמו על ידי נציג מטעמה, תוך ציון פרטי התובעת כלקוחה, מהווה סוג של הצהרה מטעמם של עורכי הדין בדבר היותם שקופים כלפי הנתבעת, ובדבר היותה של הנתבעת שקופה כלפיהם, לגבי שכר הטרחה שהתובעת התחייבה בתשלומו לפי ההסכם.
ג.
ראייה זו של טיב היחסים בין עורכי הדין לבין הנתבעת, במעמדה כחברת עורכי דין, בנוגע לשכר הטרחה שהתקבל מהתובעת, בשים לב לנסיבות העניין, יכולה להתיישב עם ההקשר הרחב יותר הנוגע ליחסים הדואליים, הדו- כיווניים, שבין עורכי דין החברים בחברת עורכי דין, לבין החברה, בעניינים שונים שפורטו בדין.
בחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א- 1951 (להלן: "חוק לשכת עורכי הדין"; "החוק") נקבעו מספר כללים לגבי העדרו של מסך ההתאגדות בין עורכי הדין שהינם חברים (בעלי מניות) בחברת עורכי הדין, לבין החברה, וכך נקבע- כי חבר בחברת עורכי דין שהושעה מחברותו בלשכה לא יפעיל כל זכות או סמכות שיש לו כחבר בחברה או כמנהל או כפקיד החברה, כל זמן שהוא מושעה, והחברה לא תפעל על פי הוראתו (סעיף 59.(ד)(ב) לחוק), חברת עורכי דין הינה אחראית בנזיקין לכל מעשה או מחדל בעניין שפעלו בו חבריה כעורכי דין (סעיף 59.(ה) לחוק), ואין בקיומה של החברה ובהיותו של עורך דין חבר בה כדי לגרוע מאחריותו האישית לולא החברה או חברותו בה, או מתחולת הוראות חוק לשכת עורכי הדין עליו (סעיף 59.ו(א)(2) לחוק).
בפסיקת בתי המשפט ניתן למצוא דוגמאות לכלל שנקבע בחוק לשכת עורכי הדין לגבי העדרו של מסך ההתאגדות בין עורכי הדין לבין חברת עורכי הדין.
כך למשל נקבע, כי חברת עורכי דין יכולה להגיש תביעה לתשלום שכר טרחה גם במקום שהסכם שכר הטרחה נקשר בין הלקוחה לבין עורך הדין, והחברה הוקמה על ידי האחרון מספר שנים לאחר מכן, וזאת בשים לב לנסיבות העניין שנדון שם, לאור העדרו של מסך התאגדות בין עורך הדין לבין החברה (ת"א (ב"ש) 8017-07 מיכאל אלטרמן- משרד עורכי דין ונוטריון נ' בן ברוך סימונה; 3.3.2010).
כן נקבע כי עורך דין נושא באחריות לעבירת משמעת בתחום האתיקה בשל פרסומים שבוצעו מטעמה של חברת עורכי דין, מכיוון שאין מקום לערוך אבחנה בין פעולותיו לבין פעולות החברה בעניין זה, ומכוח הוראות חוק לשכת עורכי הדין (בר"ש 4660/12 עו"ד אברהם עזריאלנט נ' לשכת עורכי הדין בישראל. 12.7.2012).
עוד נקבע כי יש מקום לחיובם של עורכי דין וחברת עורכי דין, ביחד ולחוד, בתשלום פיצוי כספי בשל נקיטת פעולות גבייה שלא כדין, מחמת רשלנותם (ת"א (שלום ת"א) 161625-09 חנוך כרם נ' עיריית הרצלייה ואח'. 6.12.2010).
מן הראוי לציין, הגם שבמישור משפטי שונה, שאחריותו של עורך דין, המשמש כחבר בחברת עורכי דין, אינה מוגבלת (סעיף 59.(א)(1) לחוק), וזאת בשונה מהאפשרות שהעמיד הדין לאחריות מוגבלת של בעלי מניות בתאגידים שאינם חברת עורכי דין (למשל- סעיף 13 לחוק החברות, התשנ"ט-1999).
ד.
במקרה הנדון, עורכי הדין ניהלו את הפעילות השוטפת, ובכלל זה את הפעילות הפיננסית של משרדם, באמצעות הנתבעת, במעמדה כחברת עורכי דין, והדעת נותנת ששררה ביניהם לבין הנתבעת אחדות אינטרסים, בכל הנוגע לפעילותו של המשרד.
ה.
יש ליתן את המשקל הראוי גם לכך שראייתה של הנתבעת כצד להסכם, לאור התנהגות הצדדים, כאמור לעיל, לא גרמה לשינוי מהותי, או בכלל, של תנאי ההסכם.
17.
יש לשים לב לכך שלאחר פטירתו של עו"ד חכמון ז"ל, בתו, עו"ד אלמקייס חכמון, נרשמה במקומו כבעלת מניות וכדירקטורית של הנתבעת, אלא שאני סבור שחילופי הדורות אצל הנתבעת, שהתרחשה מכורח הנסיבות, אינה גורעת מהיותה של הנתבעת בעלת דברה של התובעת בהליך זה, וזאת לאור עקרון ההמשכיות.
"המשכיות- יחודה של החברה לעומת השותפות הוא בהמשכיותה גם במקרה של מות אחד מבעלי המניות. כך גם יציאת בעל מניות איננה גוררת בעקבותיה שינויים וזעזועים במבנה התאגיד הממשיך בקיומו הנפרד. בעלי המניות הם הרוכשים את חלקו של בעל המניות הפורש ולא החברה. ולפיכך, אין לתאגיד ולא כלום עם רכישת חלקו של בעל המניות וכל הנכסים הרשומים על שם התאגיד נשארים בעלותו המלאה. יתרון הרציפות חשוב בעיקר בפירמות של עורכי־ דין אשר חלק מבעליהם קרובים לגיל הפרישה".
פרופ' יעקב נאמן, חברות עורכי דין- שיקולי המס להתאגדות. הפרקליט, כרך כח' (התשל"ב- התשל"ג), עמ' 500, 525.
סבורני שהדברים הנ"ל, בדבר החלת עקרון הרציפות וההמשכיות לגבי חברת עורכי דין, יפים, בשינויים המחויבים, גם במקרה הנדון פה.
עו"ד אלמקייס חכמון העידה שהועסקה במשרד עורכי הדין, ולאחר פירוק השותפות ביניהם, נכנסה כשותפה של עו"ד חכמון, תחת עו"ד אליגון, והשותפות נשאה את שם הפירמה "חכמון אלמקייס ושות', משרד עורכי דין". לאחר פטירתו בטרם עת של עו"ד חכמון, נרשמה כבעלת מניות וכדירקטור אצל הנתבעת, ואין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת ממשיכה לפעול כחברת עורכי דין, תחת אותו השם, ותחת אותו מספר החברה אצל רשם החברות.
18.
עו"ד אלמקייס חכמון העידה כי באותם מקרים שהיה צורך להגיש תביעות כנגד לקוחות לתשלום שכר טרחה, הרי שאלה הוגשו על ידי עורכי הדין, ולא על ידי הנתבעת. עוד העידה שאף כנגד התובעת הוגשה תביעה לתשלום שכר טרחה על ידי יורשיו של עו"ד חכמון ז"ל (ושל רעייתו ז"ל, שנפטרה, למרבה הצער, בסמוך לאחר פטירתו). טענה זו לא הועלתה בסיכומי הנתבעת, ולכן יש לראותה כמי שנזנחה ואין מקום להתייחס אליה. מכל מקום, יש להכריע בסוגיית היריבות על פי נסיבותיו של המקרה הנדון בפני
י, ולא על פי מקרים אחרים, מה גם שלא הובאו בפני
י ראיות של ממש לגבי אותם מקרים שאינם נוגעים ליחסי הצדדים דנן.

19.
מהמקובץ לעיל מצאתי לנכון לקבוע כי הנתבעת הינה בעלת דברה של התובעת בהליך שבפני
י.
האם ניתן השירות שבגינו שולם שכר הטרחה
?
20.
יש לבחון האם השירות שבגינו שולם שכר הטרחה אכן הועמד לתובעת.
21.
אקדים ואציין שלאחר שבחנתי את טענות הצדדים וחומר הראיות שבפני
י הגעתי לכלל מסקנה שהשירות שבגינו שולם שכר הטרחה לא ניתן לתובעת.
22.
התובעת טענה ששכרה את שירותי עורכי הדין לצורך הכנת כתב תביעה כנגד מדינת ישראל לצורך השבת אגרות שניגבו ממנה ביתר בשל העסקת עובדים זרים, כך לפי הטענה, והעמידה לרשות עורכי הדין מספר קלסרים של מסמכים, אלא שכל שהומצא לה הינה טיוטה קצרה של כתב תביעה שלא הייתה מגובשת דיה, ולא ניתן היה להגיש על יסודה כתב תביעה.
עוד נטען כי הובטח למנהלה על ידי עורך דין אליגון, ולאחר מכן על ידי עו"ד חכמון ז"ל, שעניינה יטופל כיאות, אלא שדבר לא נעשה, ולא הוצגה בפני
מנהלה טיוטת כתב תביעה מקיפה ומגובשת שניתן להגישה לבית המשפט. לפיכך, כעבור תקופה התובעת הצטרפה לחברות כוח אדם נוספות שהגישו תביעה דומה, באמצעות עו"ד יורי גיא רון, לבית המשפט המחוזי בירושלים.
23.
הנתבעת טענה בסיכומיה כי הוכנו מספר טיוטות לצורך הגשת כתב תביעה, אלא שהתובעת, באמצעות מנהלה בחרה להעביר את הטיפול לעו"ד אחר, ומנעה מהנתבעת קבלת שכר טרחה נוסף, וזאת על פי תנאי הסכם שכר הטרחה שזיכו את עורכי הדין בתשלום שכר טרחה בגין לימוד העניין, וגם במקרה שלא יוגש כתב תביעה, ולשיטתה של הנתבעת, לא רק שהתובעת אינה זכאית לתשלום, אלא שעליה לשלם את יתרת שכר הטרחה בגין הטיפול שניתן לה על פי תנאי הסכם שכר הטרחה.
24.
בפסיקת בתי המשפט נקבע כי נטל הבאת הראיות לצורך הוכחת טענה שלילית, כגון הטענה שהעלתה התובעת לגבי אי קבלת השירות, הינו נמוך יותר, ביחס לנטל הבאת הראיות לצורך הוכחת טענה פוזיטיבית, שמטבע הדברים קל יותר להוכיח אותה, ובענייננו- טענת הנתבעת שלפיה השירות אכן ניתן לתובעת.
"אחד הרציונלים להעברת נטל השכנוע מקום שנטענת טענת "הודאה והדחה" נעוץ בכך שקל יותר להוכיח טענה חיובית (כגון "פרעתי") מאשר טענה שלילית (כגון "החוב לא שולם"). רציונל זה מתקיים באותה מידה כשמדובר בתביעת חוב וכשמדובר בתביעה לסעד הצהרתי בגין אי תשלום חוב" (רע"א (עליון) 7454/96 איזבינסקי סמיון נ' טיטלבאום שמואל. 5.1.1997. פסקה 4. כב' השופט (כתוארו דאז) ת. אור). בענייננו לא נטענה כלפי הנתבעת טענה של הודאה והדחה, אלא שסבור אני כי הרציונל שעמד בבסיס ההחלטה שניתנה שם יפה גם לענייננו.
"הכלל הוא, כי נטל השכנוע מוטל על "המוציא מחברו" אשר על כן: התובע נושא בנטל השכנוע לגבי יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו; ואילו הנתבע
נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של טענת הגנתו ... כלל אוניברסלי הוא, כי בעל דין הטוען טענה מסוימת החשובה לעמדתו במשפט- בין טענה חיובית ובין שלילית- עליו הראיה". (יעקב קדמי. על הראיות (מהדורה משולבת ומעודכנת, תשס"ד-2009), בעמ' 1723; ראו גם ע"פ 28/49, סעיף חוסין זרקא נ' היועץ המשפטי לממשלה).
עוד נקבע כי שומה על בית המשפט- "... לשים נגד עיניו את העקרון כי דיני הראיות הולכים אחר המשפט המהותי. לכן, נטל השכנוע להוכחת טענה מסוימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט" (ת"א (חי') 595/02 כהן דבי נ' כהן יוסף. 9.4.2008. פסקה 13
.
כב' השופט י. עמית).
"הכלל הוא שנטל השכנוע להוכחת טענה מסוימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט. פרופסור א. הרנון אומר בהקשר זה בספרו דיני הראיות (הדפוס האקדמי, כרך א, תש"ל) 200: "העקרון הוא, כי כל בעל-דין, הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט, נושא בנטל השכנוע להוכחת אותה טענה. דיני הראיות הולכים אחר המשפט המהותי. הותנה פעלו של דין מהותי בקיומה של עובדה כלשהי, הרי המבקש את עזרת בית המשפט בהסתמך על אותו דין, חייב לשכנע כי עובדה זו אמנם קיימת" (ע"א 1845/90 רוני סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ. 30.3.1993. פסקה 7.ח).
"בעל-דין במשפט אזרחי, הטוען טענה חשובה לעמדתו המשפטית, נושא בנטל השכנוע להוכחת העובדות הנחוצות לביסוס טענתו" (ע"א 357/72 שנסי עזיז נ' סוראיה בצלציוני. 29.3.1973. פסקה 3).
25.
הנתבעת העידה מטעמה את עו"ד ארז גביש (להלן: "עו"ד גביש") שלטענתו עבד אצל עורכי הדין כשלושה חודשים (מתחילת או אמצע ספטמבר ועד תחילת דצמבר 2008. ס' 2 לתצהירו. עדותו, ע' 39, ש' 3-6). עו"ד גביש הצהיר שעניינה של התובעת, החזרי אגרות ששולמו למדינה בגין עובדים זרים, הועבר אליו לאחר שטופל על ידי גורם אחר במשרד, והטיפול הצריך בדיקת מסמכים רבים, תיק עב כרס, וכן לימוד פסיקה רבה. כן הצהיר- "אני זוכר שלמדתי את התיק וככל הזכור לי גם הכנתי טיוטת כתב תביעה" (ס' 9 לתצהירו).
עו"ד גביש העיד בחקירתו הנגדית כי בתקופה הקצרה שעבד במשרד טיפל במגוון עניינים, ובכלל זה גם עניינה של התובעת, שהצריך התייחסות למסמכים רבים במספר קלסרים, והכין טיוטת כתב תביעה ומסר אותה לבדיקתו של עו"ד אליגון. עו"ד גביש לא זכר את הפרטים הנוגעים לטיוטה שערך, או את האסמכתאות שיכול וצורפו אליה, ולא ידע לציין כמה עמודים כלל מסמך הטיוטה (עמ'
40-43).
סבורני שלא ניתן לייחס משקל של ממש לעדותו של עו"ד גביש בכל הנוגע למתן השירות שלשמו נשכרו שירותי עורכי הדין. מעדותו של עו"ד גביש עולה שהכין טיוטה של כתב תביעה, וזו נמסרה לבדיקתו של עו"ד אליגון. עו"ד גביש לא ידע לומר האם הטיוטה שערך הייתה ברמה הבסיסית או שהיה ניתן היה להגישה ככתב תביעה לבית המשפט, והעיד שההחלטה בעניין זה הייתה צריכה להתקבל על ידי עו"ד אליגון ("אני מאשר שהכנתי טיוטה מי שהחליט אם היא בסיסית או לא זה דני"; ע' 41, ש' 5). מעדותו עולה שלא קיבל הערות לטיוטה, ושלא היה בקשר עם מנהל התובעת בזמן הכנת הטיוטה או לאחר מכן, מה גם שעזב את המשרד לאחר תקופה קצרה והעביר את המסמכים לעו"ד אחר או לעו"ד אליגון (ע' 41, ש' 14), ונראה שהמידע בעניין המגעים שהתנהלו עם מנהל התובעת, ובכלל זה הצגת הטיוטה בפני
ו, ככל שהוצגה, אינו בידיעתו.
26.
לתצהירו של מנהל התובעת (נספח מס' 4) צורף מסמך של שני עמודים (המחזיק תוכן של עמוד וחצי לרבות פרטי הצדדים), שהוצג בפני
ו כטיוטת כתב תביעה. קשה לומר שניתן לראות במסמך זה טיוטה ראשונית של כתב התביעה, מכיוון שאין בו כדי למצות, ולו במקצת, את היקף הנתונים הנוגעים לעניין שבגינו נשכרו שירותי עורכי הדין, וניתן אף להעלות תהיות באשר לטעם שמצאו עורכי הדין, או מי מהם, לגבי הצגת המסמך בפני
מנהל התובעת.
27.
הנתבעת טענה בסיכומיה שבפני
מנהל הנתבעת הוצגו מספר טיוטות של כתב התביעה, ובא כוחה עימת את מנהל התובעת, בחקירתו הנגדית, עם מסמך שלפי הטענה נערך כטיוטה של כתב התביעה, המחזיק ארבעה עמודים (נספח

f
לתצהיר עו"ד אלמקייס חכמון), אלא שמנהל התובעת העיד שהמסמך לא הוצג בפני
ו (ע' 23, ש' 16-30). מכיוון שעו"ד אלמקייס חכמון לא טיפלה בעניינה של התובעת, לא ניתן להסתמך על גרסתה לגבי המצאת המסמך למנהל התובעת. הנתבעת טענה בסיכומיה כי מנהל הנתבעת הצהיר במסגרת הליכי גילוי ועיון

שהוצגו בפני
ו שתי טיוטות של כתב התביעה, אלא שלא מצאתי שתצהיר זה הוגש כראיה.
מכל מקום, גם אם אצא מההנחה שהמסמך הנ"ל, הוצג בפני
מנהל התובעת, ואינני סבור שהונחו בפני
י ראיות די הצורך להוכחת טענה זו, הרי שמעיון במסמך ניכר שהמדובר, לכל היותר, בטיוטה ראשונית בלבד, שאינה מגובשת לכלל כתב תביעה שניתן להגישו לבית המשפט. יש לשים לב לכך שנמסרו לעורכי הדין פרטים רבים לגבי כשלוש מאות עובדים זרים, שבגינם שולמו אגרת שונות, וניכר שהמסמך נוסח באופן כללי למדי, ולא צוין בו לגבי צירופם של נספחים (למעט צירופו של "נוהל העסקת עובדים זרים בענף הבניין על ידי קבלני כת אדם"), ובכלל זה מסמכים מהותיים, שיש מקום לצרפם לכתבי טענות לפי הדין,
או טבלאות נתונים לגבי האגרות ששולמו, וכיוצ"ב.
לתצהירה של עו"ד אלמקייס חכמון צורפה טבלה (נספח
f
), לגבי האגרות ששולמו על ידי התובעת, כך לפי הטענה, אלא שבטיוטה הנ"ל לא צוין כלל לגבי צירופה של טבלה כלשהיא.
כאשר הטבלה הנ"ל הוצגה בפני
עו"ד גביש, האחרון לא זכר את המסמך (ע' 41, ש' 17-27), ולא ברור מתי הטבלה נערכה, על ידי מי, ולא הובאו ראיות שהוצגה בפני
מנהל התובעת.
מעבר לכך, לא הוצגו בפני
י הודעות לגבי משלוח הטיוטה הנ"ל למנהל התובעת לצורך קבלת הערותיו, ותיעוד המצאת המסמך באמצעות דואר רשום או בפקסימיליה, כנהוג וכמקובל במשרדי עורכי דין לגבי מתן הודעות ללקוח, וקל וחומר לגבי המצאת טיוטת כתב תביעה, שהינו מסמך מהותי לצורך ההליך המשפטי.
זאת ועוד. לא נטען בפני
י, ובוודאי שלא הוכח, לגבי המגעים והשיחות שהתנהלו בין עורכי הדין לבין מנהל התובעת, ככל שהדברים נוגעים לעורכי הדין, לצורך קידום השירות שלשמו נשכרו שירותיהם, ושולם שכר טרחה שאינו מבוטל, ונותרה בעניין זה גרסתו של מנהל התובעת בדבר סחבת ניכרת מצדם של עורכי הדין, ואי מתן השירות.
28.
הנתבעת טענה שיש להתייחס לעבודה שנעשתה ללימוד החומר ולהכנת טיוטות כתב התביעה, אלא שלטעמי יש לבחון את השקעת הזמן הנטענת לאור התכלית שלשמה נשכרו שירותיהם של עורכי הדין, כפי שזו הוגדרה על ידי הצדדים במסגרת ייפוי הכוח והסכם שכר הטרחה, "תביעת החזרים
ממדינת ישראל". מכאן, שהיה על עורכי הדין להכין כתב תביעה מקיף וממצה, שניתן להגישו לבית המשפט. לא מצאתי שמסמכי הטיוטה שהוצגו לעיוני עונים על דרישה זו.
מעבר לכך, אינני סבור שהוצגו בפני
י ראיות די הצורך לגבי היקף העבודה שנעשתה הלכה למעשה לצורך לימוד המסמכים הרלבנטיים, ועצם העובדה שהיה צורך ללמוד חומר רב, אין משמעותה בהכרח שנעשתה עבודה מקיפה לגבי לימוד וניתוח החומר, לצורך הכנת כתב תביעה שראוי להגישו לבית המשפט.

כך למשל, עו"ד גביש העיד שבפרק הזמן הקצר של כשלושה חודשים שעבד במשרד עורכי הדין, טיפל במגוון רחב של עניינים הנוגעים ללקוחות שונים, והיה עמוס בעבודה (ע' 38, ש' 23-28), ולא ברור מתצהירו או מעדותו מהו הזמן שהקדיש לעניינה של התובעת.
29.
הנתבעת טענה שהטיפול בעניינה של התובעת עבר למשרדו של עו"ד אליגון, בהמשך לפירוק השותפות בין עורכי הדין, אלא שלא מצאתי שהניחה בפני
י תשתית ראייתית הולמת לצורך הוכחת טענה זו.
עו"ד אלמקייס חכמון העידה שעבדה במשרד בתקופה הרלבנטית אלא שלא טיפלה בענייניה של התובעת, ולא מצאתי שהוכח בפני
י כי הייתה מעורה באופן בלתי אמצעי בעניינים הנוגעים לפירוק השותפות בין עורכי הדין וחלוקת התיקים ביניהם, ומכאן שידיעותיה בעניין זה הינן מפי השמועה, ובתור שכאלה אינני סבור שניתן לייחס להן משקל של ממש.
עו"ד אלמקייס חכמון הפנתה בעדותה (ע' 47, אמצע), למסמך שצורף כנספח מס' 10 לתצהירו של מנהל התובעת, שנחזה להיות אישור של עו"ד אליגון לגבי קבלת תיק של הלקוח "אדיר עוז שירותי כ"א" (שהינו שמה הקודם של התובעת), כמוסכם בינו לבין עו"ד חכמון ז"ל. המסמך נושא את התאריך 30.3.2009, ויש להניח שניתן במסגרת פירוק השותפות ביניהם. המסמך צורף לתצהיר מנהל התובעת כדי להראות שלאחר פירוק השותפות שם הפירמה, שפעלה במסגרת הנתבעת, שונה ל"חכמון אלמקייס ושות', משרד עורכי דין".
סבורני שלא הונחו בפני
ראיות די הצורך לצורך קשירת האמור במסמך הנ"ל, לעניין המתברר בפני
י.
מנהל התובעת הצהיר והעיד בחקירתו הנגדית שהטיפול בתיק הנדון נותר במשרדו של עו"ד חכמון ז"ל שהבטיח לו לטפל כיאות בעניין, ולא עבר לטיפולו של עו"ד אליגון, לאחר פירוק השותפות בין עורכי הדין (ע' 14, ש' 9-20), ולא מצאתי שעדותו נסתרה בעניין זה.
מחומר הראיות שבפני
י עולה בבירור שהתובעת שכרה את שירותיהם המקצועיים של עורכי הדין לטיפול בעניינים נוספים, מעבר לעניין הנדון בפני
י, שאף בגינם שולם שכר טרחה על ידי התובעת (נספח מס' 4 לכתב התביעה המתוקן; עדות מנהל התובעת ע' 14, ש' 9-10;
עדות עו"ד אלמקייס חכמון, ע' 54, ש' 6-7; נ/4), ומכאן שלא ניתן לשלול את האפשרות שהאמור במסמך הנ"ל נוגע לעניין אחר של התובעת.
מן הראוי לציין שבא כוחה של הנתבעת הודיע לפרוטוקול הדיון שנערך ביום 14.8.2014, שיש להוציא מהתיק את כל המסמכים של צד ג', עו"ד אליגון, לאחר שההודעה כנגדו נדחתה, וכן התנגד לכל עדות מפי השמועה (ע' 30, ש' 9-11), ומן הראוי שהתנגדותו תחול גם על המסמך הנ"ל.
30.
סבורני שהיה על הנתבעת להביא מטעמה לעדות את עו"ד אליגון, לצורך תמיכה בטענותיה לגבי מתן השירות שבגינו שולם שכר הטרחה, והעברת העניין הנדון להמשך טיפולו, לאחר פירוק השותפות בין עורכי הדין, וזאת בשים לב לכך שלא ניתן היה להעיד את עו"ד חכמון ז"ל, ולכך שעו"ד אלמקייס חכמון לא טיפלה כלל בענייניה של התובעת, ולא מצאתי שהייתה מעורה בפרטים הנוגעים לענייני פירוק השותפות בין עורכי הדין, ומכאן שאין בכוחה של עדותה, כשלעצמה, כדי לתמוך מבחינה ראייתית בטענות אלה.

כפי שצוין לעיל, הנתבעת מצאה לנכון להגיש הודעה לצד שלישי כנגד עו"ד אליגון, והאחרון הגיש כתב הגנה מפורט מטעמו, אלא שבדיון מקדמי שנערך במעמד הצדדים ביום 14.10.2013, הנתבעת מצאה לנכון להודיע על דחייתה של ההודעה הנ"ל.
בנסיבות העניין, יש לזקוף לחובתה של הנתבעת את אי הבאתו של עו"ד אליגון למתן עדות, ובנסיבות העניין יש להחיל עליה את החזקה, פרי ההלכה הפסוקה, שעדותו, ככל שהייתה נשמעת, לא הייתה מתיישבת עם טענות ההגנה שנטענו על ידה לגבי מתן השירות לתובעת, והעברת הטיפול בעניינה למשרדו (ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני; ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ. 5.10.2006. פסקה 53).
31.
מהמקובץ לעיל מצאתי לנכון לקבוע שהשירות שבגינו שולם שכר הטרחה לא ניתן לתובעת.
האם התובעת חייבת בשכר טרחה נוסף
?
32.
הנתבעת טענה שמעבר לכך שאין מקום לחייבה בסכום התביעה, הרי שהתובעת חייבת בתשלום שכר טרחה נוסף על פי תנאי ההסכם, ואף הוגשה כנגדה תביעה כספית בהליך נפרד, אלא שלאחר שבחנתי את חומר הראיות שבפני
י, לא מצאתי לנכון לקבל את הטענה, ככל שהדברים נוגעים להליך שבפני
י, מהטעמים שלהלן.
33.
הנתבעת לא העלתה במסגרת כתב ההגנה המתוקן טענה מפורשת לקיזוז החוב הכספי הנטען כלפי התובעת, כנגד הסכום הנתבע ממנה, ובכלל זה לא נקבה בסכום מסוים שהתובעת חבה בו, לפי הטענה.
34.
הדעת נותנת שהנתבעת לא העלתה טענת קיזוז כנגד סכום התביעה מכיוון שלשיטתה לא קיימים יחסי יריבות בין הצדדים, ונטען שהתביעה הכספית כנגד התובעת הוגשה בהליך נפרד על ידי יורשיו של עו"ד חכמון ז"ל (ס' 64 לכתב ההגנה המתוקן).
35.
יש לציין כי גם בסיכומיה טענה הנתבעת כי התובעת חייבת בתשלום שכר טרחה נוסף, אלא שלא העלתה טענת קיזוז, ואף לא ציינה מהו אותו חוב כספי הנטען על ידה.
36.
בהעדר טענת קיזוז מפורשת, יכול שאין מקום להידרש לטענות שהעלתה הנתבעת לגבי חיובה של התובעת בשכר טרחה נוסף על זה ששולם על ידה, מכיוון שהדיון בטענות אלה הינו במישור התיאורטי, וללא השלכה מעשית על תוצאות ההליך שבפני
י.
37.
עם זאת, מכיוון שהצדדים התייחסו בסיכומיהם לטענה הנ"ל, מצאתי לנכון להידרש אליה.
38.
הנתבעת טענה בסיכומיה שלפי סעיף 1א' להסכם, שכר הטרחה בסך של 20,000 ₪ בצירוף מע"מ, שולם לצורך לימוד העניין, ועורכי הדין שטיפלו בעניינה של התובעת בחנו את המסמכים הרבים, תוך השקעת זמן ומאמץ, והכינו טיוטת כתב תביעה.
עוד נטען כי לפי סעיף 1ד' להסכם עורכי הדין זכאים לתשלום נוסף בשיעור של עשרים אחוז משווי העניין, או מכל סכום שיתקבל או שהתובעת תהא זכאית לקבלתו, או שייפסק לטובתה, בין ב

פסק דין
, בין בהסכם פשרה, ובין בכל דרך אחרת, ובין אם הוגשה תובענה ובין אם לא.
כן נטען כי בסעיף 2 להסכם התובעת התחייבה בפני
עורכי הדין לשלם להם שכר טרחה באחוזים, גם אם החליטה שלא להמשיך ולנהל את ההליכים, או בכל מקרה בו החליטה לחדול מלקבל את השירותים מעורכי הדין, ובמקרה שבו הופסק הייצוג וטרם הוגשה התובענה, יופחת שכר הטרחה לעשרה אחוזים בלבד, כאשר יתר החיובים ייוותרו בעינם (סעיפים 13 א'- ה' לסיכומים).
39.
התובעת טענה בסיכומיה, בין היתר, ששכר הטרחה שולם לצורך הגשת התביעה לבית המשפט, והשירות לא ניתן, ולכן אין מקום לחיובה בשכר טרחה נוסף.
40.
התשלומים שפורטו בהסכם שכר הטרחה נועדו לצורך השגת התכלית שלשמה נשכרו שירותיהם המקצועיים של עורכי הדין, הגשת תביעה כספית כנגד מדינת ישראל להשבת אגרות ששולמו ביתר, בנוגע לעובדים זרים, כך לפי הטענה, וכפי שנרשם בסיפת ההסכם- "נושא הטיפול: תביעת החזרים ממדינת ישראל".
41.
מעיון בסעיפי ההסכם אין לי אלא להסיק כי אומד דעת הצדדים לגבי התשלום ששולם בפועל, בסך של 20,000 ₪ בצירוף מע"מ, על פי סעיף 1א' להסכם, כלל את לימוד העניין, הכנת כתב תביעה, והגשתו לבית המשפט.
להשלמת התמונה אציין ששכר הטרחה לצורך ייצוג התובעת לגבי כל ההליך המשפטי, נקבע בסעיפים 1א' ו- 1ד' להסכם (למעט טיפול בעניינים הבאים- תביעה נגדית, תביעה שכנגד, הליכי ערעור, והליכי הוצאה לפועל), אלא שתשלום שכר טרחה נוסף על פי סעיף 1ד' להסכם הותנה בהתרחשותם של "תנאים מזכים", ולעניין זה אתייחס בהמשך.
בסעיף 1א' להסכם צוין כי התשלום הינו לצורך לימוד העניין, אלא שלא מצאתי שהתובעת התחייבה לתשלום שכר טרחה נוסף לצורך הכנת כתב התביעה והגשתו לבית המשפט.
עיון בסעיפי ההסכם שעניינם חיובה של התובעת בתשלום שכר טרחה נוסף מעבר לזה שנקבע בסעיף 1 להסכם, מעלה שהמדובר בעניינים שאינם נוגעים להגשת התביעה מטעמה של התובעת. כך צוין שהתובעת תשלם שכר טרחה נוסף ככל שתוגש כנגדה תביעה, לרבות תביעה שכנגד (סעיף 3 להסכם), בקשר להליכי הוצאה לפועל (סעיף 7 להסכם), ובשל הגשת הליך ערעורי (סעיף 8 להסכם).
יש גם מקום לציין כי סעיפים 1ב' ו- 1ג' להסכם שעניינם התחייבות לתשלום שכר טרחה נוסף בגין ייצוגה של התובעת בישיבות בבית המשפט, בהליכי גישור, פישור, במשרדו של עו"ד אחר, בכל מוסד, בערכאה שיפוטית אחרת, ובגין הכנת סיכומים, נמחקו בהסכמת הצדדים.
יוצא אפוא שעל פי בחינתם הלשונית של סעיפי ההסכם, ובשים לב להתיישבותו של סעיף 1א' עם האמור בשאר חלקי ההסכם, עולה ששכר הטרחה שולם לצורך לימוד העניין, הכנת כתב תביעה, והגשתו לבית המשפט.
מעבר לכך, גם פרשנותו התכליתית של ההסכם תומכת במסקנה ששכר הטרחה ששולם, על פי סעיף 1א' להסכם, נועד לצורך לימוד העניין, הכנת כתב תביעה, והגשתו לבית המשפט.
פרשנותו התכליתית של ההסכם נגזרת בראש ובראשונה מהמטרה שעמדה ביסוד ההתקשרות שבין התובעת לבין עורכי הדין, וכן מהתנהגותם בפועל.
מטרת ההתקשרות בין הצדדים, כפי שהיא עולה מייפוי הכוח וההסכם, הינה לצורך הגשת תביעה כספית כנגד המדינה, ולשם כך נשכרו שירותיהם המקצועיים של עורכי הדין.
מחומר הראיות שבפני
י עולה בבירור שבכוונת עורכי הדין היה להכין כתב תביעה לצורך הגשתו לבית המשפט, ועו"ד גביש העיד שהונחה להכין טיוטת כתב תביעה, ולא נטען בפני
י, וקל וחומר שלא הוכח, שהתובעת נדרשה לשלם שכר טרחה נוסף לצורך הכנת כתב התביעה, או לצורך הגשתו לבית המשפט.
יוצא אפוא שגם על פי פרשנותו התכליתית של ההסכם, אין מקום לקביעה שלפיה שכר הטרחה שולם לצורך לימוד תיאורטי גרידא של העניין, מבלי שיינקטו לצדו פעולות אופרטיביות של הכנת כתב תביעה, והגשתו לבית המשפט.
מן הראוי לציין שבצד ההתחייבות לתשלום שכר הטרחה לצורך לימוד העניין, כאמור בסעיף 1א' להסכם, לא צוין מהו השירות שתקבל התובעת כתוצאה מלימוד עניינה, כגון- מתן חוות דעת מקצועית לגבי עניינים הנוגעים להגשת התביעה, או כל שירות אחר. מכאן שהיצמדות דווקנית למילותיו של הסעיף הנ"ל, בהתעלם מבחינת המשמעות הלשונית והעניינית של יתר חלקי ההסכם, או מפרשנותו התכליתית, יכולה להוביל לתוצאה בלתי סבירה בעליל שלפיה שכר הטרחה שולם מבלי שהדבר גרר התחייבות למתן שירות כלשהוא, ואין מקום לתת לכך יד.
42.
הנתבעת הוסיפה וטענה שהתובעת חייבת שכר טרחה נוסף לפי סעיף 1ד' להסכם שכר הטרחה.
לשון הסעיף, ככל שהדבר רלבנטי לעניין הנדון בפני
י, הינה כדלקמן-
"20% בצירוף מע"מ מכל שווי עניין או מכל סכום שאקבל, או שאני זכאי לקבל, או שייפסק לטובתי (לרבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד + מע"מ), הגבוה מבין אלה, בין ב

פסק דין
, בין בהסכם פשרה ובין בכל דרך אחרת ... סעיף זה יחול בין אם הוגשה תובענה ובין אם לאו".
בחינתו הלשונית של הסעיף הנ"ל מוליכה למסקנה כי התחייבותה של התובעת לתשלום שכר טרחה נוסף, על פי השיעור שנקבע, מותנית בקבלת כספים בפועל ("מכל סכום שאקבל"), או במקרה שבו תוכר זכאותה של התובעת לקבלתם ("זכאי לקבל, או שייפסק"), וזאת- ב

פסק דין
, או במסגרת הסכם פשרה, או בדרך אחרת.
יוצא אפוא שיש לראות את התחייבותה של התובעת לתשלום שכר הטרחה הנוסף כצופה פני עתיד, והתחייבותה האופרטיבית בעניין זה קמה בהתקיים "התנאים המזכים" שצוינו בסעיף 1ד' להסכם.
43.
הנתבעת נתלית בסיפת האמור בסעיף הנ"ל שלפיו התחייבותה של התובעת לגבי תשלום שכר הטרחה הנוסף יחול בין אם הוגש כתב תביעה ובין אם לאו, אלא שאינני סבור שהיא יכולה להיבנות מכך, בשים לב לנסיבות העניין.
הדעת נותנת, כך לפי ניסיון החיים והשכל הישר, שעורכי הדין ביקשו לשמר את התחייבותה של התובעת לתשלום שכר הטרחה, על פי סעיף 1ד' להסכם, למקרה שזכאותה להשבת האגרות תוכר על ידי המדינה גם אם טרם הוגש כתב תביעה לבית המשפט. עם זאת, את האמור לעיל יש לקרוא בשים לב לבחינתו הלשונית של הסעיף הנ"ל, ועל רקע פרשנותו התכליתית של ההסכם, ומכאן שיש לקשור את התחייבותה של התובעת לתשלום שכר טרחה נוסף, טרם הגשת כתב התביעה, למתן ייצוג בפועל על ידי עורכי הדין באופן שהביא להכרה בזכאותה של התובעת להשבת הכספים הנטענת על ידה, או לתשלומם בפועל.
במקרה הנדון, לא נטען בפני
י, ובוודאי שלא הוכח, שעורכי הדין ניהלו מגעים עם רשויות המדינה הרלבנטיות לצורך הכרה בזכאותה של התובעת להשבת האגרות ששולמו על ידה, או שהמדינה הכירה בצדקת טענות התובעת, מה גם שהדבר הצריך בקיאות בנתונים, וראייה מגובשת של מצב הדברים, וכפי שצוין לעיל, לא הוכח בפני
י שהוכנה טיוטת כתב תביעה שניתן היה להגישו לבית המשפט, ומצאתי לנכון לקבוע כי התובעת לא קיבלה את השירות שבגינו התקשרה בהסכם.
לעניין הטענה להפסקת הייצוג על ידי התובעת
44.
הנתבעת טענה כי על התובעת לשלם שכר טרחה נוסף לפי סעיף 2 להסכם מכיוון שהפסיקה את הייצוג, ושכרה את שירותיו של עורך דין אחר, אלא שלאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת חומר הראיות שבפני
י לא מצאתי לנכון לקבל את הטענה.


45.
אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת פנתה בסופו של דבר לעו"ד יורי גיא רון לצורך הגשת תביעה כספית כנגד המדינה, וזו אכן הוגשה על ידו, מטעמה של התובעת ושל חברות כוח אדם נוספות, במאי 2013, לבית המשפט המחוזי בירושלים (נ/6; נ/8).
יש לבחון אפוא האם התובעת פעלה באופן שמנע מעורכי הדין להמשיך את ייצוגה ולספק את השירות, או שמא הייתה הצדקה לפנייתה לעורך דין אחר.
46.
מחומר הראיות שבפני
י עולה שמנהל התובעת המתין לקבלת השירות פרק זמן ניכר, אלא שהשירות לא ניתן,
ובנסיבות אלה עמדה לתובעת הצדקה מלאה לדרוש את השבת תשלום שכר הטרחה, ולשכור את שירותיו של עורך דין אחר.
47.
מעבר לכך, אין כל הגיון בטענה שהתובעת, באמצעות מנהלה, הפסיקה ביוזמתה את הייצוג, באופן שמנע מעורכי הדין את מתן השירות, ככל שלכך כיוונה הנתבעת בטענתה, ולו בשל העובדה ששילמה שכר טרחה בסכום שאינו מבוטל, והדעת נותנת שחפצה לקבל תמורה כנגד התשלום.
48.
עו"ד אלמקייס חכמון העידה שהטענה לגבי הפסקת הייצוג אינה מידיעתה האישית, אלא בגדר מסקנה העולה מטענת התובעת לגבי שכירת שירותיו של עו"ד אחר (ע' 47, ש' 18-22), ומכאן שעדותה בעניין זה אינה ממקור ראשון. מכל מקום, לא מצאתי שהנתבעת הניחה בפני
י תשתית ראייתית הולמת לצורך הוכחת הטענה שהתובעת הפסיקה את הייצוג באופן שמנע מעורכי הדין לספק את השירות בתוך פרק זמן סביר.

49.
פער הזמנים הניכר בין מועד שכירת שירותי עורכי הדין בפברואר 2008, לבין הגשת התביעה על ידי עו"ד גיא רון, במאי 2013, מהווה תימוכין נוספים למסקנה שהתובעת פנתה לעו"ד אחר לאחר שהשירות לא ניתן, ובחלוף זמן רב.
50.
לאור המקובץ לעיל לא מצאתי לנכון לקבל את הטענה שהתובעת חייבת בתשלום שכר טרחה נוסף.
עניינים נוספים
51.
התובעת הסתמכה בסיכומיה על טענות שהועלו בכתב ההגנה שהגיש עו"ד אליגון להודעת צד ג' מטעמה של הנתבעת (כתב ההגנה צורף כנספח

g
לתצהירה של עו"ד אלמקייס חכמון). לא מצאתי לנכון ליתן משקל לטענות אלה, מכיוון שבא כוחה של הנתבעת הודיע על דרישתו להוצאת כל המסמכים של עו"ד אליגון מהתיק, לאחר דחיית ההודעה לצד ג' שהוגשה כנגדו, וכן התנגד לכל עדות מפי השמועה. בנסיבות אלה, ככל שהתובעת ביקשה להסתמך על הטענות שהעלה עו"ד אליגון היה עליה להתכבד ולזמנו למתן עדות, וזאת לא נעשה.
52.
התובעת טענה שיש לפסוק לה את הוצאות המשפט שהוטלו עליה בגין תיקון כתב התביעה, בסך של 6,500 ₪, אלא שלא מצאתי לנכון להיעתר לכך.
הוצאות אלה הוטלו על התובעת במסגרת החלטתי בדיון שנערך ביום 25.11.2013, מהטעמים שפורטו בה, והן לא הותנו בתוצאות ההליך.
מן הראוי לציין כי ההוצאות הוטלו על התובעת על מנת לאפשר לה להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, וזאת לאחר שהתקיימו שני דיונים מקדמיים. ראוי לציין שלא הייתה מניעה מבחינתה של התובעת להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה בטרם קביעת התיק להוכחות. עיתוי הגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה גרם לביטול ישיבת ההוכחות הראשונה, שאליה התייצבו בעלי הדין ובאי כוחם, ושאליו זומן עד מטעם הנתבעת (עו"ד גביש), ולא ניתן היה לקיימה, והיה מקום לפסוק את הוצאותיהם של עדי הנתבעת ושכר טרחתו של בא כוחה, מה גם שהדבר גרם להתמשכותו של ההליך המשפטי.
53.
הנתבעת טענה שהמניע להגשת התביעה דנן היה נקיטת הליך משפטי כנגד התובעת בבית הדין לעבודה על ידי מי שהיה עובד שלה, שיוצג על ידי עו"ד חכמון אלמקייס, והתביעה הוגשה בחוסר תום לב ותוך ניצול ציני של ההליך המשפטי, אלא שלא מצאתי לנכון לקבל את הטענה.
ניתן למצוא סמיכות בזמנים בין הודעת התובעת על התנגדותה לייצוג העובד, לבין הדרישה להשבת תשלום שכר הטרחה, שבהמשך לה הוגשה התביעה דנן (נ/2,
נ/9), אך לא מצאתי שקיים קשר ענייני בין הדברים, או שיש בכך כדי לאיין את עילת התביעה העומדת לתובעת, בשים לב לגופם של העניינים שעמדו לדיון.
54.
הנתבעת טענה שהתביעה הוגשה בשיהוי ניכר, ויכול שהיה מקום להקדים את הגשתה, בשים לב לכך ששירותי עורכי הדין נשכרו בפברואר 2008, והשירות לא ניתן בתוך פרק זמן סביר או בכלל, אלא שלא מצאתי שעיתוי הגשת התביעה גרם לנזק ראייתי לנתבעת.
55.

ב"כ הנתבעת הוביל קו חקירה שלפיו התובעת עשתה שימוש בטיוטה שקיבלה, לפי הטענה, מעורכי הדין, לצורך הגשת התביעה באמצעות עו"ד יורי גיא רון, אלא שהטענה לא עלתה באופן מפורש בסיכומיה, ולכן יש לראותה כמי שנזנחה על ידה, ומכל מקום מנהל התובעת הכחיש את הטענה (ע' 31, ש' 1-2), ולא מצאתי שהנתבעת
הניחה בפני
י תשתית ראייתית של ממש לצורך הוכחתה.
התוצאה
56.
מהמקובץ לעיל, ובכלל זה, תשלום שכר הטרחה לקופתה של הנתבעת, אי מתן השירות שבגינו שולם שכר הטרחה, ומיתר הטעמים שפורטו לעיל, יש מקום לחייב את הנתבעת בהשבת שכר הטרחה ששולם על ידי התובעת.
57.
התוצאה הינה שהתביעה מתקבלת לגבי הסכום של 23,100 ₪, בצירוף שערוך מתאים.
58.
הנתבעת תשלם לתובעת את הסכום של 23,100 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת כתב התביעה המתוקן ועד לתשלום בפועל.
59.
הנתבעת תישא בהחזרי אגרות בית המשפט ששילמה התובעת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד ההוצאה ועד לתשלום בפועל.
60.
הנתבעת תישא בשכר טרחתו של ב"כ התובעת בסכום כולל של 4,100 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
61.
ערעור בזכות ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 45 יום

.
62.
המזכירות תודיע לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום,
ג' סיוון תשע"ה, 21 מאי 2015, בהעדר הצדדים.







משה הולצמן
, שופט










תאמ בית משפט שלום 8524-01/13 טובה שירותי כוח אדם בע"מ, (מקודם- אדיר עו"ז שירותי כח אדם בע"מ) נ' מנחם חכמון משרד עורכי דין (פורסם ב-ֽ 21/05/2015)











תיקים נוספים על טובה שירותי כוח אדם בע"מ
תיקים נוספים על (מקודם- אדיר עו"ז שירותי כח אדם בע"מ)
תיקים נוספים על מנחם חכמון משרד עורכי דין




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט