פרידה חאג' יחיא - דרך ארץ הייווייז (1997) בע''מ
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
פרידה חאג' יחיא דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ




פרידה חאג' יחיא - דרך ארץ הייווייז (1997) בע''מ

97/04     14/09/2004 ()



תיקים נוספים על פרידה חאג' יחיא
תיקים נוספים על דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ




ערר 97/04 פרידה חאג' יחיא נ' דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ




ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה ערר 97/04
(חוצה ארצי ישראל) התשנ"ה - 1995
בעניין:

פרידה חאג' יחיא

העוררת
- נ ג ד -
דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ
המשיבה
פ ס ק ד י ן
ביום 19.1.04 הגישה העוררת את כתב הערר דנן.

בערר מבקשת העוררת מהועדה להורות על ביטול החוב בגין פיצוי והחזר הוצאות שהשיתה עליה המשיבה, העומד (נכון למועד הגשת הערר) על כ-10,600 ₪. בנוסף, ביקשה העוררת כי הועדה תורה על שחרור רכבה שעוכב על ידי המשיבה ביום 13.1.04.

משלא הגישה המשיבה את תגובתה לעניין בקשת העוררת לשחרר את הרכב, החליט יו"ר הועדה ביום 1.2.04 לצוות על המשיבה לשחררו עד ל-2.2.04.

להלן נתאר בקצרה את טיעוני הצדדים:

טיעוני העוררת:

בתמצית, טוענת העוררת כי אינה נוהגת ברכב הרשום על שמה, אלא בניה הם שעושים בו שימוש לצורך עבודתם, כי לא ידעה שהרכב נסע בכביש האגרה, כי לא ידעה כי כתובתה אינה מעודכנת ברשות הרישוי או על חובתה לעדכן זאת, וכי בניה חיכו לתומם למשלוח החשבוניות בגין הנסיעה בכביש האגרה. בנוסף, טוענת העוררת כי על המשיבה היה למנוע מהעוררת לעשות שימוש ארוך וממושך בכביש באמצעות עיכוב הרכב כבר לאחר הוצאת החשבונית הראשונה או לחילופין במניעת חידוש רישיון הרכב, וזאת במטרה למנוע את תפיחת החוב. יתר על כן, מעלה העוררת טענות כנגד התנהלות המשיבה כלפי בנה של העורר בעת עיכוב הרכב.

בערר מציינת העוררת את מצבה הכלכלי הקשה המונע מבעדה לשלם את מלוא החוב ומבקשת מהועדה להורות על ביטול החוב או חלק נכבד ממנו.

טיעוני המשיבה:

ביום 19.2.04 הגישה המשיבה את כתב תגובתה לערר. בתמצית, טוענת המשיבה כי שלחה את החשבוניות למענה הרשום של העוררת לפי הכתובת הרשומה במשרד הרישוי בהתאם לתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים), התשנ"ט-1999 (להלן: "תקנות האכיפה") וכי מחדלה של העוררת לעדכן את כתובתה במשרד הרישוי הוא שהביא לתפיחת החוב. בנוסף, מציינת המשיבה כי על פי רישומי רשות הדואר חלק מדברי הדואר הרשומים נמסרו לעוררת ו/או לנציגה. זאת, בניגוד לטענתה של העוררת. המשיבה תמהה על ההיתממות של העוררת ובניה כי חיכו לחשבוניות במשך שנה תוך שהמשיכו לעשות שימוש בכביש ומבלי שביררו אצל נציגי המשיבה את הסיבה לאי קבלת החשבוניות.

לפיכך, טוענת המשיבה כי מאחר והעוררת לא שילמה חובותיה במועד ואף לא הגישה ערר בתוך 30 הימים המוקצבים בסעיף 12 לחוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") הפכו החובות נשוא ערר זה (חשבוניות א'-י' אשר צורפו כנספחים לכתב התגובה) לחובות חלוטים אשר אין עליהם עוד ערר, ומכאן שאין סמכות לועדה לדון בערר.

בנוסף, מכחישה המשיבה את טענות העוררת בדבר אי חוקיות עיכוב הרכב על ידה ומבהירה כי פעלה בהתאם לסמכויות שהוקנו לה בחוק ובתקנות האכיפה.

אשר לטענות העוררת בדבר מצבה הכלכלי הקשה טוענת המשיבה כי אין בכך כדי למנוע את תשלום החוב שכן אין הדבר מהווה עילה חוקית להפחתת סכומי הפיצוי והחזר ההוצאות בהם חויבה העוררת.

הדיון בערר:

ביום 1.3.04 דנה הועדה בערר דנן. הועדה נענתה לבקשת הצדדים להוסיף על טענותיהם ולהגיב לטענות הצד שכנגד בטרם יינתן

פסק דין
.

ביום 8.3.04 הגישה העוררת את הסיכומים בכתב ואת תגובתה לטיעוני המשיבה. בתגובתה יוצאת העוררת כנגד אופן פרשנות המשיבה לסמכויותיה בחוק ובתקנות האכיפה, כנגד חוקיות אמצעי האכיפה הדרקוניים לשיטתה וכנגד הימנעותה של המשיבה מלוודא מהי הכתובת העדכנית של החייב כך שהחוב ממשיך לתפוח.

ביום 11.3.04 הגישה המשיבה את טיעוני התשובה מטעמה. בטיעוניה חוזרת המשיבה על עובדת ישיבתה של העוררת בחיבוק ידיים בהמתנה לחשבוניות במשך שנה בעוד בניה ממשיכים לעשות שימוש בכביש ועל חוסר תום ליבה הנובע מהעובדה כי גם לאחר שקיבלה את החשבוניות האחרונות (לאחר שמענה עודכן ברשות הרישוי), היא נמנעה מלשלמן. ביחס לטענות העוררת כנגד חוקיות החוק והתקנות וסבירותם, טוענת המשיבה כי אין לועדה כל סמכות לדון בעצם תקפות החוק שכן סמכות זו מסורה רק לביהמ"ש העליון ביושבו כבג"צ. גם לגופו של עניין טוענת המשיבה כי אין ממש בטענות העוררת בדבר סבירותו ומידתיותו של החוק ושל התקנות שהותקנו מכוחו.

ביום 28.3.04 ביקשה העוררת לצרף לכתב הערר דפי חשבון בנקאיים המעידים על מצבה הכלכלי הקשה. יו"ר הועדה קיבל את הבקשה ביום 21.4.04 והמסמכים צורפו.

ביום 30.8.04 הגישה העוררת באמצעות בא כוחה בקשה דחופה לעיכוב הליכים בתיק עד למתן

פסק דין
או לחילופין לקבלת

פסק דין
. זאת, בעקבות פתיחת תיק הוצאה לפועל כנגד העוררת על ידי המשיבה.

לאחר עיון בכתבי הטענות ושמיעת הצדדים החליטה הועדה לדחות את הערר בעיקרו.

1. ראשית, תתייחס הועדה לטענת המשיבה בדבר היעדר סמכותה לדון בערר משנהפך החוב המדובר לחוב חלוט.

2. סעיף 12ב(א) לחוק קובע, כי על הנפגע לערור על החיוב או על הפעלת הסמכות במסגרת זמנים של 30 ימים, אשר נספרים "ממועד קבלת ההודעה על החיוב או ממועד הפעלת הסמכויות". לפיכך, נבדוק להלן את מועדי החשבוניות שנשלחו לעוררת ואת שעלה בגורלן, וכן את מועדי צעדי האכיפה האחרים שבוצעו כנגדה:

חשבונית נספח א' מיום 27.2.03 בגין 18 נסיעות על סך 198.22 ₪, נשלחה בדואר
רגיל.

חשבונית נספח ב' מיום 27.3.03 בגין פיצוי והחזר הוצאות על סך 1146.96 ₪ , נשלחה בדואר רשום - הוחזר לשולח היות והנמען לא ידוע.

חשבונית נספח ג' מיום 27.3.03 בגין 4 נסיעות על סך 51.50 ₪ , נשלחה בדואר רגיל.

חשבונית נספח ד' מיום 29.4.03 בגין נסיעות ופיצוי והחזר הוצאות על סך 695.54 ₪ , נשלחה בדואר רשום - הוחזר לשולח היות והנמען לא ידוע.

חשבונית נספח ה' מיום 27.5.03 בגין 2 נסיעות ופיצוי והחזר הוצאות על סך 3610.87 ₪ , נשלחה בדואר רשום - הוחזר לשולח היות והנמען לא ידוע.

חשבונית נספח ו' מיום 27.6.03 בגין 6 נסיעות ופיצוי והחזר הוצאות על סך 717.65 ₪ , נשלחה בדואר רשום - הוחזר לשולח היות והנמען לא ידוע.

חשבונית נספח ז' מיום 28.7.03 בגין 3 נסיעות ופיצוי והחזר הוצאות על סך 1957.73 ₪ , נשלחה בדואר רשום - דבר הדואר נמסר לנציג הנמען.

חשבונית נספח ח' מיום 27.8.03 בגין פיצוי והחזר הוצאות על סך 959.34 ₪ , נשלחה בדואר רשום - דבר הדואר נמסר לנמען ביום 7.9.03.

חשבונית נספח ט' מיום 28.10.03 בגין נסיעה אחת על סך 13.02 ₪, נשלחה בדואר רגיל.

חשבונית נספח י' מיום 28.11.03 בגין פיצוי והחזר הוצאות על סך 315.06 ₪, נשלחה בדואר רשום - הוחזר לשולח היות ולא נדרש ע"י הנמען.

חשבוניות נספח י"א ו-י"ב מיום 13.1.04 על סך 628.94 ₪ ו-283.20 ₪ בהתאמה - הופקו במעמד עיכוב הרכב.

3. מניתוח הנתונים דלעיל עולה בבירור כי חשבוניות נספחים א'-ו' לא הגיעו אל העוררת, מהסיבה כי הכתובת ברשות הרישוי, עליה הסתמכה המשיבה, לא היתה מעודכנת. כפי שמסרה לנו המשיבה, ובהיעדר ראיות סותרות לעניין זה, רק לאחר משלוח חשבונית נספח ז' עודכנה כתובתה של העוררת כך שהתווספה תיבת דואר למענה.

4. כפי שצוין בפסקי דין קודמים, אין הועדה רואה בעין יפה את הימנעותה של המשיבה מלפעול בשקידה סבירה לאיתור החייבים, בהתאם לעקרונות שהותוו בפסק הדין מיום 19.11.03 בערר 180/03 ראני נאסר נגד דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ
(להלן: "ראני נאסר"), שם נקבע כי בפרשנות הצרה בה נוקטת המשיבה לעניין דרכי המצאת דברי דואר לחייבים, יש משום פגיעה ו/או הגבלה של זכויות יסוד מוקנות.
5. כך, גם במקרה זה לא פעלה המשיבה לאיתור העוררת באמצעים שונים (רישומי משרד הפנים, 144), גם לאחר שנוכחה לדעת כי מספר דברי דואר לא הגיעו ליעדם בשל מען לא ידוע וגם עת היתה מודעת לבעייתיות שבמשלוח דברי דואר ליישובים ערביים, בעייתיות שהוצגה בפני
המשיבה ובפני
הועדה פעמים רבות.

6. ואולם, אין להתעלם גם ממחדלה של העוררת ובניה מלעדכן את כתובתם במשרד הרישוי, בניגוד לחובה המוטלת עליהם כדין, וחמור מכך ממחדלם לברר אצל נציגי המשיבה מדוע לא מתקבלים בביתם החשבונות בגין הנסיעות הרבות שעשו בכביש האגרה ואשר המשיכו לעשות במשך שנה, עד לעיכוב רכבם.

7. איזון האינטרסים בין מחדלי העוררת ובניה לבין הימנעותה של המשיבה מלנסות ולאתר את העוררת בדרכים חלופיות, כקבוע בפסק הדין בעניין ראני נאסר, מביא, לדעת הועדה, למסקנה, כי המשיבה לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי החובות בגין חשבוניות נספחים א'-ו' הפכו לחובות חלוטים. משכך, נתונה לועדה הסמכות לדון בערר בגינן. בנסיבות העניין, מורה הועדה על תשלום רכיב הנסיעות בלבד שבחשבוניות אלה, ובמובן זה דין הערר שהוגש לגביהן להתקבל.

8. אשר לחשבוניות נספח ז'-ח' - העוררת לא הציגה בפני
הועדה כל הסבר להימנעותה מלברר אצל המשיבה את סיבת שליחתן של חשבוניות אלה, אשר לגביהן קיימות ראיות שלא נסתרו כי הגיעו ליעדן. דווקא בשל מצבה הכלכלי הקשה ואי מודעותה לכך שבניה עשו שימוש בכביש, סביר היה כי בשלב זה תפנה מיוזמתה לנציגי המשיבה בבקשה להפחית מסכומי "הקנסות" (בנימוק כי לא קיבלה את דברי הדואר הקודמים). לחילופין, סביר היה כי כבר בשלב זה, לנוכח סכומי "הקנסות" הגבוהים, תבחר העוררת להגיש ערר לועדה בגינם. אלא שהעוררת בחרה לשבת ב"חיבוק ידיים" ולא נקטה באף פעולה מהפעולות המתוארות לעיל. לא זאת בלבד אלא שגם לאחר קבלת חשבוניות אלו המשיכו בניה של העוררת לעשות שימוש בכביש. לפיכך, ובהתאם לאמור בפלטי רשות הדואר, קובעת הועדה כי חשבוניות אלה הפכו לחובות חלוטים.

9. עם זאת, כזכור, בפסק הדין מיום 10.3.04 בערר 662/03 ירון בן חמו ויצחק בן חמו נ' דרך ארץ הייויז (1997) (להלן: "בן חמו") קבעה הועדה כי היא מוסמכת להעמיד את שיקול דעתה שלה במקום שיקול דעתה של המשיבה, בכל הנוגע להפחתת סכומי הפיצוי והחזר ההוצאות. וזאת, גם בנסיבות בהן נקבע כי המשיבה עמדה בדרישות הדין.

10. לאור העובדה כי חשבונית נספח ז' מכילה רכיב "קנסות" בגין חשבוניות קודמות שלא הוכח כי הגיעו לעוררת, מורה הועדה, בהתבסס על פסק הדין בעניין בן חמו, על הפחתת רכיב הקנסות שבה ב-50%. את חשבונית ח' על העוררת לשלם במלואה.

11. אשר לחשבונית נספח י', הכוללת רכיב "קנסות" בגין אי תשלום חשבונית נספח ט' - הרי שהגם שזו נשלחה למען המעודכן של העוררת, הרי שלפי רישומי רשות הדואר היא לא נדרשה על ידי הנמען והוחזרה לשולח. מחד גיסא, המשיבה לא הציגה בפני
נו כל ראיה לכך שפעלה בדרכים אחרות לאיתור העוררת, כפי שנקבע בפסק הדין ראני נאסר. מאידך גיסא, קובעת תקנה 5(ג) לתקנות האכיפה כי חשבון שנשלח בדואר רשום למען הרשום במרשמי רשות הרישוי, יראו אותו כאילו הגיע לתעודתו ביום הרביעי שלאחר קבלת החשבון, אף אם סירב או נמנע החייב מלקבלו. עוד קובעת התקנה כי הערת פקיד הדואר או חותמת בית הדואר בדבר הסירוב או ההימנעות יהוו ראיה לדבר. לאור זאת, סבורה הועדה כי יש לראות גם בחשבונית זו חשבונית שהתקבלה אצל העוררת, (ובמיוחד בנסיבות המקרה דנן, שהרי בשלב זה היתה העוררת בהכרח מודעת לדבר הנסיעות שביצעו בניה בכביש האגרה ולחובה לשלם את האגרה בגינן). משזו נמנעה מלשלמה או לערור כנגדה בתוך 30 יום, הפך החוב הנקוב בה לחוב חלוט ועל העוררת לשלמו.

12. כעת, נעבור לבחינת אמצעי האכיפה שננקטו כנגד רכבה של העוררת - כפי שתואר לעיל, הרכב עוכב על ידי נציגי המשיבה ביום 13.1.04 ובמעמד העיכוב נמסרו לבנה של העוררת, שנהג ברכב באותה עת, שתי חשבוניות בגין פיצוי והחזר הוצאות בגין עיכוב הרכב ובגין גרירתו. לאור העובדה שהערר הוגש ימים מספר לאחר עיכוב הרכב, ביום 19.1.04, הרי שמתמלאים תנאי סעיף 12ב(א) לחוק לעניין מניין הזמנים להגשת ערר כנגד הפעלת הסמכויות על ידי המשיבה, וממילא קמה לועדה הסמכות לדון בעניין הפעלת אמצעי האכיפה.

13. לגופו של עניין - בערר מעלה העוררת טענות קשות כנגד אופן התנהלותה של המשיבה במעמד עיכוב הרכב וכנגד התנהגות נציגיה כלפי בנה. המשיבה מצידה טוענת כי נהג הרכב נמלט מקציני האכיפה ורק בעקבות תקלה ברכבו הוא עצר בסופו של דבר. בנסיבות העניין ולאור העובדה שהעוררת נמנעה במשך כשישה חודשים לפחות (מאז נתקבל דבר הדואר הרשום הראשון) מלשלם את החשבוניות ו/או לפעול להפחתת רכיב הפיצוי והחזר ההוצאות ו/או להגיש ערר כנגד החיוב - זאת, בעוד בניה ממשיכים לעשות שימוש בכביש - הגיעה הועדה למסקנה, כי הפעלת סמכות האכיפה ועיכוב הרכב בידי המשיבה נעשתה כדין. יתרה מזאת, לא הוכח בפני
נו, כי המשיבה נקטה באמצעים פסולים כנגד בנה של העוררת במעמד עיכוב הרכב. לפיכך, בכל הקשור לעיכוב הרכב, דין הערר להידחות.

14. אשר לטענות העוררת כנגד חוקיות החוק ותקנות האכיפה שהותקנו מכוחו, היותן בלתי סבירות ובלתי מידתיות והיותן נוגדות את זכויות היסוד של האדם - מופנית העוררת לפסיקת הועדה בערר 40/03 ליטל טקו נ' דרך ארץ הייוויז (1997) בע"מ מיום 11.2.04, שם נקבע בין היתר כדלקמן:

"הוועדה אינה מוצאת כל פסול בסמכות השר הממונה להתקין את התקנות כפי שהוסמך על פי חוק ובפעילות המשיבה על פיהן, בנסיבות המקרה דנן. בעניין זה המחוקק אמר את דברו באופן ברור. אם העוררים סבורים כי המצב החוקי איננו מניח את הדעת, עליהם לפעול לשינוי החוק."

עוד הוסיפה הועדה ב

פסק דין
זה כי:

"ראוי לציין בהקשר זה, כי חוק כביש האגרה והתקנות שהותקנו על פיו, נחקקו לאחר חקיקת חוקי היסוד, ולפיכך ישנה חזקה כי הוא עומד במגבלות חוקי היסוד."

15. במקרה דנן, לא הביאה העוררת כל אסמכתא לטענותיה וממילא לא נסתרה החזקה הנ"ל. יחד עם זאת, בהערת אגב סבורה הועדה, כי טועה המשיבה בעמדתה (בסעיף 6 לסיכומיה) כאילו הסמכות לדון בעצם תקפות הוראות החוק נתונה אך ורק לבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ. עמדה זו מנוגדת להלכה שנקבעה על ידי בית המשפט העליון בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מ"ט (4) 221, לפיה הסמכות להכריז על בטלותם של חוקים הפוגעים בזכויות המוגנות בחוקי היסוד, כאשר הפגיעה אינה נעשית בתנאי פסקת ההגבלה, מסורה לכל בית משפט ולא רק לבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ. הלכה זו עודנה בתוקף חרף עמדתם של מקצת משופטי בית המשפט העליון כי סמכות זו צריך שתהא נתונה לבית המשפט העליון ולו בלבד.

16. בהקשר זה, ראוי להביא גם מדבריו של כבוד השופטת פרוקצ'יה בפסק הדין ברע"א 2425/99 עיריית רעננה ואח' נ' י.ח. יזום והשקעות בע"מ ואח', פ"ד נד (4) 481 בעמוד 493, בנוגע לסמכויותיה של ועדת ערר:
"(2) אין צריך לומר כי גוף הערר אמור תמיד לפעול במסגרת הסמכות שהוקנתה לו בחוק המיוחד ולא לחרוג ממנה. עם זאת, נוכח התכליות העומדות ברקע הקמתם של גופי הערר מסתמנת מגמת הרחבה בפרשנות תחומי הסמכות הנתונים לגופים אלה. מגמת הרחבה זו ניכרת בהקשרים מספר: (א) ניתן פירוש רחב לעילות ההשגה והערר המנויות בחוקים המיוחדים: דוגמה לכך היא בג"ץ 351/88 טית בית בע"מ נ' עיריית פתח-תקוה [9], בעמ' 446, שבו אומר הנשיא שמגר: "...לטעמי יש לפרש את האמור בסעיף 3 הנ"ל [הדן בזכות השגה בתחום הארנונה - א' פ'] באופן רחב ככל האפשר, שהרי יש לפתוח פתח לקיום זכות ההשגה, הערר והערעור ולא לצמצמה... מן הנכון לאפשר לאזרח ככל האפשר, ובמידה שהדבר יכול להתיישב עם דבר החקיקה הרלוואנטי, הגשת השגה, ערר וערעור לגבי חיובו בתשלום מס או ארנונה לרשויות השלטון, שהרי אחרת, יימצא האזרח במבוי סתום, בלי יכולת לשטוח טענותיו לפני ערכאה שיפוטית, היכולה להעביר את החלטתה של הרשות המינהלית בשבט הביקורת... (ב) יתר-על-כן, בפירוש מסגרת הסמכויות של גוף הערר מסתמנת הנטייה לאפשר העלאת כל טענה הקשורה לנושא הנתון להכרעה - בין שהטענה נושאת אופי עובדתי-טכני ובין שהיא בעלת אופי כללי, עקרוני. כך, למשל, מקובלת הגישה כי גוף הערר אינו מוגבל בדרך-כלל לבחינת שאלות הקשורות בגובה ההיטל שהוטל ובדרכי חישובו, אלא עשוי להיזקק גם לטענות בעלות אופי עקרוני, כגון חריגה מסמכות או היעדר סבירות של הרשות המינהלית בקביעת ההיטל, וכן לטענות בדבר פגמים בחוק עזר החל על העניין. " (ההדגשה אינה במקור - ו.ע).
17. לבסוף, נדרשת הועדה להתייחס לבקשת העוררת לעיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל שננקטו כנגדה על ידי המשיבה. כזכור, כבר בעבר קבע יו"ר ועדת הערר בהחלטתו בערר 4/03 בסט קאר בע"מ ואח' נ' דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ
ואח' מיום 13.4.03 (להלן: "עניין בסט קאר") כי:

"אין בהגשת ערר כדי לעכב את הליכי הגבייה של החשבון נשוא הערר במועדים הקבועים בחוק, ללא קשר לעצם הגשת הערר".

עם זאת, קבע יו"ר הועדה כי:

"ייתכנו מקרים יוצאי דופן בהם תעכב ועדת הערר את הליכי הגבייה של החשבון נשוא הערר וזאת במצב בו עלול להיגרם לעורר נזק רב ובלתי הפיך כתוצאה מתשלומו המיידי של החשבון".

זאת ועוד, בהתבסס על פסיקת ביהמ"ש העליון בע"א 6647/98 מנשה גנן נ' פקיד השומה תל אביב 4, פ"ד נ"ג (1) 187 (להלן: "עניין מנשה גנן"), אימץ יו"ר הועדה בהחלטתו לעיל את הקריטריונים שנקבעו בעניין מנשה גנן לעניין עיכוב ביצועו של חיוב כספי: הראשון והעיקרי - הוכחתו של נזק רב ובלתי הפיך אשר עלול להיגרם לעורר אם לא יעוכבו הליכי הגבייה (בדרך של תצהיר), השני - שכנוע הועדה, כי לערר יש סיכוי טוב להתקבל, והשלישי - מידת הפגיעה האפשרית בזוכה כתוצאה מן העיכוב.

18. ככלל, עקרונות אלה יפים לכל הליכי הגבייה הננקטים על ידי המשיבה תוך התאמתם לאמצעי הספציפי שננקט. להלן, נבחן בקצרה את המקור החוקי לסמכות המשיבה לגבות את חובות הנוסעים בכביש האגרה באמצעות מערכת ההוצאה לפועל.

19. סעיף 12ג(ד) לחוק קובע כדלקמן:

"חוב חלוט, אף אם אינו

פסק דין
, הפרשי הצמדה, תוספת הפיגור ותוספת ריבית פיגורים, ניתנים להוצאה לפועל כמו

פסק דין
בעניין אזרחי, ולעניין זה יראו את בעל הזיכיון כזוכה לפי חוק ההוצאה לפועל".

בהתבסס על סעיף זה נוהגת המשיבה לפתוח בהליכי הוצאה לפועל נגד החייבים, לאחר ששלחה להם התראה כדין 30 יום לפני פתיחת ההליכים בפועל. יצוין, כי בהתאם לאמור בסעיף הנ"ל: "חוב חלוט, אף אם אינו

פסק דין
", נוהגת המשיבה לפתוח בהליכי הוצאה לפועל בשלבים שונים של ההליך: בין אם לא הוגש ערר כלל על ידי החייב, בין אם הוגש ערר, ובין אם נערך דיון בערר אך טרם ניתן

פסק דין
. האופציה האחרונה נעשית בנימוק כי לתפיסת המשיבה ממילא מדובר בחוב חלוט, אף שלאמיתו של דבר, סוגיה זו נתונה במחלוקת וטרם הוכרעה על ידי הועדה.

20. כאמור, במקרה דנן מבקשת העוררת כי הועדה תורה על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל שננקטו על ידי המשיבה. אמנם, אמצעי זה ננקט לאחר שהעוררת לא שילמה את חובותיה בגין הנסיעות בכביש ובגין הפיצוי והחזר ההוצאות כתוצאה מאי התשלום, וכן לאחר שהרכב שעוכב על ידה שוחרר בהוראת יו"ר הועדה מבלי שהעוררת שילמה את חובותיה. אלא, שהאמצעי ננקט על ידי המשיבה לאחר הדיון בערר ובטרם נתנה הועדה את פסק דינה, דהיינו בטרם נקבע באופן סופי האם צודקת המשיבה, כי החובות האמורים הינם בגדר חובות חלוטים, הניתנים להוצאה לפועל כמו

פסק דין
בענין אזרחי כקבוע בסעיף 12ג(ד) לחוק.

21. בפסק הדין מיום 12.8.04 בערר 507/03 שושנה מרום נ' דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ
, קבעה הועדה כדלקמן:

"בנסיבות מקרה זה מצאנו לנכון להותיר בצריך עיון את החלטתנו לעניין נקיטת הליכי הוצאה לפועל כנגד העוררת לאחר שנערך דיון בערר, ובטרם ניתנה החלטה סופית על ידי הועדה, אם כי נעיר בהערת אגב, כי אין אנו שבעי רצון מהתנהלות שכזו מצד המשיבה, בפרט לאור העובדה, כי מרבית החשבוניות אינן בגדר "חוב חלוט" הניתן להוצאה לפועל בהתאם לסעיף 12ג. (ד) לחוק."

גם בפסק הדין בערר 401/03 אימן נאסר נ' דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ
, מיום 30.8.04 הותירה הועדה שאלה זו בצריך עיון ואולם כעת הגיעה העת לדון בסוגיה זו לעומקה.

22. בבואנו לבחון את הסוגיה דנן, יש לטעמנו לערוך תחילה אבחנה בין שלושה מצבים שונים:
א. פתיחת הליכי הוצאה לפועל בטרם הוגש ערר.
ב. פתיחת הליכי הוצאה לפועל לאחר שהוגש ערר על החיוב ובטרם מועד הדיון בו על ידי הועדה.
ג. פתיחת הליכי הוצאה לפועל לאחר שהועדה דנה בערר ובטרם נתנה את החלטתה לגביו (למען הסר ספק, לעניין זה כולל המונח "דנה בערר" הן דיון לגופו של הערר והן החלטה של יו"ר הועדה בבקשת ביניים לשחרור רכב או לעיכוב הליכים, בטרם התקיים הדיון בערר לגופו).

23. בנסיבות המקרה דנן לא נדרשת הועדה להכריע בנוגע לשני המצבים הראשונים שהם הקשים יותר: הראשון - מצב בו המשיבה פתחה בהליכי הוצאה לפועל מתוך הנחה כי מדובר בחוב חלוט (הכוונה למצב בו לא הוגש ערר ו/או הוגש שלא במועד). בהערת אגב, לעניין בעל הסמכות להורות על עיכוב הליכים במקרה זה, רואה הועדה לציין, את החלטת יו"ר הועדה מיום 11.7.04 בערר 1084/04 יאיר אליעזר וייס נ' דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ
. בהחלטה זו נקבע, בין היתר, כי לנוכח העובדה שראש ההוצאה לפועל הפנה את החייבים, הפונים אליו בבקשת עיכוב הליכים טרם הגשת הערר, בחזרה לועדת הערר, מהטעם של היעדר סמכות, מושהית בזאת החלטתו הקודמת של יו"ר הוועדה מיום 11.1.04 בערר 39/04 עאסי נ' דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ
, לפיה, ועדת הערר אינה מוסמכת להורות על עיכוב הליכי הוצאה לפועל שנפתחו טרם הוגש ערר.

24. אשר למצב השני - פתיחת הליכי הוצאה לפועל לאחר שהוגש ערר (בדרך כלל מתוך הנחה של המשיבה כי מדובר בחוב חלוט שאין לועדה סמכות לדון בערר בגינו ו/או כשמדובר בערר שלא הוגש במועד) - במקרה זה הועדה רואה בעייתיות מסוימת בעמדת המשיבה, שכן משעה שהוגש ערר, משמע שקיימת מחלוקת בין הצדדים לעניין היותו של החוב בגדר חוב חלוט הניתן להוצאה לפועל כמו

פסק דין
בעניין אזרחי. נדמה לנו, מבלי להכריע בשלב זה בסוגיה, כי ראוי שבמקרה זה תנהג המשיבה ביד פחות נוקשה עם העוררים ולא תמהר בפתיחת הליכי הוצאה לפועל.

אשר למצב השלישי - נשוא הערר דנן - זהו המקרה הצורם ביותר לדעת הועדה, כפי שגם ציינה בפסקי הדין שצוינו לעיל. עסקינן במצב בו לא רק שהוגש ערר, אלא שהועדה כבר דנה בו. בעוד שהועדה יושבת על המדוכה לשם קבלת הכרעה בערר, מזדרזת המשיבה ופותחת בהליכי הוצאה לפועל נגד העורר, הממתין לתומו להכרעת הועדה. אנו רואים בהתנהלות זו מצד המשיבה התנהגות שלא בתום לב בניסיון לקבוע עובדות "בשטח" בטרם הכריעה הועדה בעניין. בנסיבות אלה, מעדיפה הועדה את אותה פרשנות, המאפשרת לועדה לעכב את הליכי ההוצאה לפועל כנגד העורר, וזאת לאחר שהערר נדון בפני
ה וכל שנותר הוא לחכות לפרסום פסק הדין. זאת, למרות החלטת יו"ר הועדה בעניין בסט קאר המתוארת לעיל, ותוך התניה כי העורר ישלם את סכום האגרה ("הקרן") בגין הנסיעות (סכום שאינו שנוי במחלוקת ברוב רובם של המקרים).

25. יצוין בהקשר זה פסק הדין שנתנה הועדה לאחרונה בערר 544/03 אורי סלע נ' דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ
(להלן: "אורי סלע"), בו, נקבע, כי אין מניעה חוקית לפיצול החשבוניות כך שבשלב ראשון ישולם סכום האגרה בגין הנסיעות בכביש האגרה ("הקרן"), ובשלב מאוחר יותר, לאחר בירור המחלוקת ישולם סכום הפיצוי והחזר ההוצאות ("הקנסות") במידה שתחליט הועדה כי על העורר לשלמו.

26. כזכור, בכל הקשור לסוגיית פיצול החשבוניות, קבענו בפסק הדין בעניין אורי סלע כדלקמן:

"לכאורה, ניתן היה להיצמד דווקנית ללשון התקנות ולקבוע כי המשיבה ממלאת בדבקות את הוראות התקנות לעניין הנפקת החשבונות. יחד עם זאת, בחינה כוללת של נסיבות העניין ושל התכלית הטמונה, לדעתנו, בתקנות, לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ולאור כללי המינהל התקין המחייבים גוף דו מהותי כדוגמת המשיבה, מובילה אותנו למסקנה אחרת.

לטעמנו, התקנה עוסקת בצד הטכני-פורמלי של אופן משלוח הודעות החיוב (באותה חשבונית, באותה מעטפה וכו') ואין בה כדי למנוע מהחייב אפשרות לשלם את סכום האגרה בגין נסיעות שאינן שנויות במחלוקת.

לא זו אף זו, מנוסח התקנה עולה בבירור כי כלל לא היה בכוונת מחוקק המשנה לחייב את המשיבה לכלול בחשבונית אחת גם את אגרת הנסיעות וגם את החיוב בגין הפיצוי והחזר ההוצאות עקב אי תשלום חשבונית קודמת במועד. שהרי, התיבה: "בין יחד עם חיובים חדשים שנוצרו ובין בנפרד", מותירה את הברירה בעניין לשיקול דעת המשיבה. מאחר והמשיבה פועלת במישור זה כגוף דו-מהותי, אזי לצד שיקוליה העיסקיים-כלכליים, נדרשת המשיבה לפעול בהתאם לעקרונות המשפט הציבורי, ובפרט חובת ההגינות ותום הלב כלפי הציבור והחובה להפעיל את שיקול דעתה באופן סביר ומידתי. מכאן, שעליה לאפשר לחייב המעוניין בכך לשלם את סכום האגרה בגין נסיעותיו השונות בכביש. זאת, בלי קשר לחובותיו כלפיה בגין הפיצוי והחזר ההוצאות, אשר מתייחסים ברוב המקרים לנסיעות שביצע החייב בעבר. דרך מוצעת אפשרית לעשות כן היא על ידי הוצאת שתי חשבוניות נפרדות, אותן ניתן לשלוח במשלוח אחד, באותה מעטפה. "

27. לטעמנו, בעיכוב הליכי ההוצאה לפועל, בכפוף לתשלום הקרן על ידי העורר, יהיה משום איזון בין זכותה של המשיבה לגבות את סכומי האגרה בגין הנסיעות בכביש במהירות האפשרית, לבין זכותו של העורר כי לא יבוצעו "מחטפים" כל עוד לא ניתן

פסק דין
בעניינו. יתרה מכך, בפתרון זה תצא המשיבה נשכרת, שכן לא יהיה בחשש מפני הליכי הוצאה לפועל כדי להרתיע את ציבור הנהגים מלעשות שימוש בכביש האגרה כל עוד הערר שהגישו תלוי ועומד וממתין להכרעת הועדה. זאת, במיוחד לאור התמשכות ההליכים ומשך הזמן הארוך ממועד הדיון בערר ועד לפרסום פסק הדין, הנובע מריבוי העררים המונחים על שולחנה של הועדה.

28. בהקשר זה תצוין גם החלטת יו"ר הועדה מיום 31.8.04 בערר 349/03 וידר צבי נ' דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ
, לפיה הופטר העורר מצירוף תצהיר לבקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל שנפתחו לאחר מועד הדיון בערר (כחריג לעיקרון הכללי שנקבע בהחלטת יו"ר הועדה בעניין בסט קאר). זאת, בנימוק כי ממילא במהלך הדיון נפרסו העובדות הרלוונטיות לערר וכן ניתנה לצדדים אפשרות לחקור את הצד שכנגד בנוגע לעובדות המקרה. החלטה זו באה אף היא כדי להקל על ציבור העוררים שממתינים להכרעת הועדה בעררם, ובכך למנוע את עיוות הדין שעלול להיגרם להם.

29. כאן המקום לציין, כי אמנם במקרה דנן עסקינן בשאלת עיכוב הליכי הוצאה לפועל שנפתחו לאחר שהוגש ערר, נערך דיון בו אך טרם ניתן

פסק דין
. אלא שככלל, הרציונל המנחה את הועדה בבחנה מקרה זה נכון גם לבקשות עיכוב ביצוע של צעדי אכיפה שונים (כגון עיכוב הרכב).

30. מן הכלל אל הפרט - במקרה דנן העדיפה הועדה לזרז את מתן פסק הדין כך שאין צורך להכריע בבקשת עיכוב ההליכים לגופה. זאת, לאור החלטתנו לדחות את הערר בעיקרו כמפורט לעיל.

31. בסיכומו של דבר, לאור נסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן - מצבה הכלכלי הקשה של העוררת ודרך התנהלותה של המשיבה - הננו מורים כדלקמן:

חשבוניות נספח א'-ו' - על העוררת לשלם את רכיבי האגרה בגין הנסיעות בלבד, סה"כ 628.80 ₪ (כולל מע"מ).

חשבונית נספח ז' - על העוררת לשלם את רכיב האגרה בגין נסיעות וכן 50% מסכום הקנסות, וסך הכל 998.38 ₪ (כולל מע"מ).

חשבוניות נספח ח'-י"ב - על העוררת לשלמן במלואן - סה"כ 2199.56 ₪.

סך הכל, על העוררת לשלם למשיבה סכום של 3826.74 ₪ (כולל מע"מ).

32. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ח אלול תשס"ד (14.9.04)
______________ ______________ _____________
עו"ד עפר גמליאל עו"ד אילן בומבך
מר ניצן יוצר
חבר הועדה יו"ר הועדה חבר הועדה
1
סימוכין 59 -204/1 ערר 97/04 פרידה חאג' יחיא









ערר ועדת הערר לפי חוק כביש אגרה 97/04 פרידה חאג' יחיא נ' דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ (פורסם ב-ֽ 14/09/2004)











תיקים נוספים על פרידה חאג' יחיא
תיקים נוספים על דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט