יעקב צור, סיגלית צור, סוניטה צור - בי''ס חקלאי מקווה ישראל
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
יעקב צור סיגלית צור סוניטה צור בי"ס חקלאי מקווה ישראל

מידע על יעקב צור    מידע על סיגלית צור    מידע על סוניטה צור   



יעקב צור, סיגלית צור, סוניטה צור - בי''ס חקלאי מקווה ישראל

תיק אזרחי 28171-07/14     18/06/2015 (א)



תיקים נוספים על יעקב צור
תיקים נוספים על סיגלית צור
תיקים נוספים על סוניטה צור
תיקים נוספים על בי"ס חקלאי מקווה ישראל




א 28171-07/14 יעקב צור, סיגלית צור, סוניטה צור נ' בי"ס חקלאי מקווה ישראל








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 28171-07-14 צור ואח' נ' מקווה ישראל כל ישראל חברים (חל"צ)


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופט
אהוד שוורץ


תובעים

1.יעקב צור

2.סיגלית צור

3.סוניטה צור


נגד


נתבעת

בי"ס חקלאי מקווה ישראל

מקווה ישראל כל ישראל חברים (חל"צ)




פסק דין

כללי
זו תביעה לצו מניעה, בה מתבקש בית המשפט לאסור על הנתבעת למנוע את הכניסה ו/או הגישה לביתו של התובע 1 , ו/או למשפחתון שמנהלות בו, התובעות 2-3, וכן לאסור על הנתבעת לנקוט בפעולות שיש בהם כדי לפגוע בשימוש שמבצע התובע 1 בביתו ואו בניהול משפחתון ע"י כל אחת מהתובעות 2-3.
כן מבוקש להכריז על בטלות הסכם שנחתם בעניין בין התובעת 2 לנתבעת.

טענות הצדדים
התובע 1 טוען כי הינו הבעלים של זכויות החכירה, בבית המצוי בשיכון עובדי הנתבעת, ומצוי במקווה ישראל, ואשר ידוע גם כחלקה 8 בגוש 6046. הבית ממוקם על מגרש של כ- 800 מ"ר, ובו מנוהלים המשפחתונים.
נטען כי התובעת 2, הינה כלתו של התובע 1 ומנהלת בבית משפחתון/פעוטון לגילאים 1-3 שנים.
וכי התובעת 3, גם היא כלתו של התובע 1, ומנהלת בביתו משפחתון/פעוטון לגילאים 4.5 חודשים עד שנה.
נטען כי התובעות 2-3 מנהלות, כל אחת בנפרד משפחתון בביתו
של התובע 1, כאשר כאמור עסקינן בבית פרטי הנמצא
על מגרש של כ- 800 מ"ר. התובע מחזיק בזכות חכירה לדורות בבית. ביחד מטופלים בשני המשפחתונים 10 פעוטות, כאשר לפי הנטען, המשפחתונים האמורים מתוחזקים ברמה גבוהה ביותר, ושמעם יצא כמקום בו הפעוטות נהנים מחינוך ברמה גבוהה, ומשהייה במקום פסטורלי וקרוב לטבע. ניהול ותחזוקת המשפחתונים נעשה תוך שימת דגש מיוחד על בטיחות וביטחון הילדים השוהים בו, ועל עמידה בסטנדרטים מחמירים.
לטענת התובע, הנתבעת הינה בית הספר החקלאי מקווה ישראל. הנתבעת רשאית להשתמש באדמות מקווה ישראל מכוח חוק בית הספר מקווה ישראל , תשל"ו-1976.
התובע 1, בשם כל התובעים טוען, כי לאחר עשרות שנים בהן עושה שימוש בביתו, כשהדרך היחידה להיכנס ולצאת אליו, עוברת דרך שער שבפיקוח הנתבעת, מאיימת הנתבעת לחסום, את באי ביתו של התובע מלהיכנס ולצאת בשער. ובטענה שהשימוש למשפחתון שעושים בו התובעים אינו חוקי לשיטתה, ומבלי שיקדם לכך כל
הליך משפטי או הליך מנהלי כלשהו, אשר ידון בשאלת חוקיות
השימוש בבית התובע
למשפחתונים האמורים. לטענת התובע,
יש לו זכות קניינית במקום, ולנתבעת אין כל זכות מוניציפאלית ביחס לביתו המוחכר לו לדורות, וכן לנתבעת אין מעמד במערכת היחסים בינו למחכיר, המינהל.
לטענתו, הנתבעת הינה בי"ס, ואינה רשות מנהלית המחזיקה בסמכות מנהלית כלשהי, בוודאי לא כלפי התובעים, נטען כי מי שהקנה את האדמות לרשות בית הספר – הנתבעת, הוא זה שהקנה את זכות החכירה לדורות לתובע.
נטען כי הנתבעת בחוסר תום לב מתעקשת כי לשני המשפחתונים המנוהלים ע"י התובעות 2-3 ייכנסו בסה"כ עד 5 פעוטות, כשבפועל נכנסים 10 פעוטות, ולא 12-13 כטענת הנתבעת. נטען כי הכניסה לבית ולשכונה בה מצוי, שיכון עובדי מקווה ישראל, הינה דרך שער כניסה יחיד אל מתחם קרקע שגודלו 3,000 דונם,
כשמידי יום עוברים דרכו מאות אנשים, ועשרות רבות של רכבים, וכאשר אין מגבלה
על כמות המבקרים שיכולים להגיע לבית התובע .

נטען כי הנתבעת נוקטת אפליה חמורה, כאשר מאפשרת לצדדי ג' לקיים את אותה פעילות של גן, במבנים המיועדים גם הם למגורים, ובהיקפים
גדולים יותר, מדובר על ניהול 3 גני פעוטות, צהרון ומשפחתון, כאשר פעוטות רבים נכנסים ויוצאים בשעריה, וכן רכבי הוריהם, ולא ניתן להתייחס ברצינות לטענות הנתבעת אודות רעש וסיכון תעבורתי כתוצאה מכניסה של 5 פעוטות נוספים.
נטען כי מדובר באינטרס עסקי זר של הנתבעת, ושעה שהנתבעת מאפשרת הפעלת גני פעוטות
וצהרונים שאינם מופעלים על ידה, אלא בידי צד ג', והדבר מחייב לאפשר הפעלת משפחתון התובעים, וללא כל הגבלה, ואין מקום לאבחן אותם גנים, מהמשפחתון של התובעים.
נטען כי מדובר בשטח גלילי הנעדר סמכות מוניציפאלית, ובהתאם לס' 271 לחוק התכנון והבניה, הוועדה המחוזית לתכנון ובניה (ת"א) היא המוסמכת לאכוף החוק. הנתבעת לא יכולה לחסום את הגישה לבית התובע, בהיעדר חוק המסמיך אותה לכך. לתובע חוזה חכירה ישיר בינו לבין ממ"י
ביחס לביתו, וחוזה זה אינו מכפיף אותו אל הנתבעת, ומי שמחזיק בסמכות ביחס לתובע הוא ממ"י מכוח חוזה החכירה, והוועדה המחוזית לתכנון ובניה מכוח חוק התכנון והבניה. עוד טוענים התובעים, כי חוק מקווה ישראל לא מקנה לנתבעת סמכויות אכיפה כנגד התובע, וכאשר חינוך הוא אחת ממטרותיו של חוק זה, והפעלת המשפחתון עולה בקנה אחד עם מטרת החוק.
נטען כי ממ"י החכיר את בית התובע למורישיו וכעת לו, בד בבד עם החכרת הקרקע לנתבעת, קיומה של הדרך וזכות המעבר בה, היא תנאי מכללא לשני ההסכמים האלה. ובוודאי כשחוכרי בית התובע עושים שימוש בשביל ובדרך כבר עשרות שנים.
נטען כי הנתבעת לא מעניקה ולא העניקה שירותים לתובעים, שירותי המים ניתנים להם דרך תאגיד "מי שקמה" שמופעל בידי עירית חולון, והחשבון משולם ישירות לעירייה. נטען כי מתחם בית התובעים מוזנח, ללא מדרכה או כביש, ללא תאורת רחוב, וללא שירותים מהנתבעת.
נטען כי שימוש בבית מגורים לצורך הפעלת משפחתון אינו מצריך היתר לשימוש חורג, וככל שיש שאלה בנוגע לחוקיות השימוש בבית, הסמכות לוועדה המחוזית .
נטען כי מדובר ב-10 פעוטות, והטענה של הנתבעת כי מפברואר 2014
הרגישה בהרחבת נפח הפעילות במשפחתון והחליטה בשל כך לפעול לסגירתו, אינה נכונה, ולא ניתן הסבר מה קרה מחודש ספטמבר 2013, עת החלה שנת הלימודים, נטען כי הנתבעת מבצעת ספירה לא נכונה.
עוד נטען כי ההסכם שנחתם בין הנתבעת לתובעת 2 בטל, אין מקום לדון בהפרתו, ושתוקפו עד לסוף שנת 2014, ואינו רלוונטי עוד.

במקביל להגשת התביעה לצו קבוע עתרו התובעים לצו מניעה זמני בעניין,
במסגרתו התובעים טוענים כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מתן סעד זמני, חסימת הגישה לבית/ למשפחתונים תחסל את פרנסתן של שתי משפחות, הסעד הזמני הכרחי כיוון שהמתנה למתן פס"ד סופי בתיק תהפוך הבקשה לתיאורטית, שכן עסקן של התובעות 2-3 יחוסל, והנזק שייגרם יהא בלתי הפיך. נטען כי ההרשמה בזמנו לשנה"ל 2014 החלה כבר ב-2/14 לפני תחילת הפרשה שלפנינו, הסעד דרוש גם כדי למנוע תביעות עתידיות של הורים שיוותרו ללא מסגרת לילדיהם, וזאת במקרה של סגירה מוחלטת או צמצום מספר הפעוטות. נטען כי הנתבעת לא מצביעה על שום נזק ממשי שייגרם לה אם לא יינתן הצו. נטען כי לאור גדלו העצום של המתחם, והפעילות הנוספת שמקיימים במקום צדדי ג', הרי שתוספת של 5 פעוטות, על כל הנטל שהם מוסיפים, אינם יכולים להטות את מאזן הנוחות לטובת הנתבעת.
נטען כי גם סיכויי התביעה העיקרית הלכאוריים, מצדיקים את מתן הסעד הזמני המבוקש.

ביום 15.7.14 ניתן צו מניעה זמני/ארעי כמבוקש, ע"י כב' השופט אבי שלו.

לטענת הנתבעת, בתגובת לצו הזמני, הנתבעת הינה חברה פרטית ממשלתית המחזיקה בקרקעות פרטיות, כאשר מדינת ישראל , באמצעות שר החקלאות הסמיכה את הנתבעת לנהל קרקעות פרטיות אלו, על מנת לשמור על צביונו של בית הספר החקלאי מקווה ישראל. נטען כי לנתבעת סמכות להגביל את הפעילות בביתו של התובע 1, ככל ששימוש זה הפך לעסקי ובניגוד ליעוד המקרקעין של התובע 1, שהינו למגורים.
נטען כי לנתבעת הזכות והסמכות לפעול עפ"י שקול דעתה, לרבות האפשרות להגביל
את היקף הרכבים הנכנסים ונעים בתחומן, והכל מכח הסכם יסוד של כי"ח למול מדינת ישראל, ושורת הסכמים עליהם חתומה מדינת ישראל למול הנתבעת.

נטען כי ב- 2007 נכרת הסכם בין התובעת 2 לבין הנתבעת, להפעלת משפחתון במבנה ייעודי, המצוי במתחם החינוכי של הכפר אשר שייך לנתבעת ונועד לתכלית זו, הנתבעת הייתה מודעת לכך והמשפחתון התנהל בפיקוחה, וההסכם נחתם מראש לשנתיים. במהלך 2011 ועוד קודם לסיומו של החוזה הודיעה הנתבעת לתובעת 2 , כי ההסכם יבוא לידי סיום באוגוסט 2011
והתובעת 2 נדרשת לפנות את המבנה.
לאחר 3 שבועות הוצב קראון בשטח הבית המדובר , וללא היתר לא מן הוועדה המחוזית ולא מהנתבעת, וכן נגזמו עצים משדרת עצים היסטורית, ועל מנת להציב את אותו קראון, וכאשר נדרש לצורך הגיזום אישור קק"ל, והוצא צו הריסה בעניין. נטען כי ממכתב מיום 28.8.11 ניתן ללמוד, שכבר אז הביעה הנתבעת התנגדותה לניהול המשפחתון בבית התובע 1.
עוד נטען כי התובעים 1-2 פעלו להגשת בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה הנזכר, ולאחר מו"מ בין הצדדים ב- 9/11 משכו התובעים את בקשתם, תוך הסכמה שאותו קראון יפונה וכן לאפשר לתובעת 2 למצוא מקום חלופי להפעלת המשפחתון. הנתבעת טוענת, כי ב"כ התובעים הודיע כי התובעת 2 תפעיל באופן זמני את המשפחתון בביתו של התובע 1, ומבקש לאפשר את כניסת רכבי הורי הפעוטות למתחם. טוענת כי חרף התנגדות הנתבעת, בחרו התובעים להתעלם והמשיכו לנהל את המשפחתון בבית התובע 1. אולם הנתבעת לא נקטה בפעולות כלשהן כנגד התובעים, הואיל והיה מדובר בכמות מצומצמת של פעוטות. רק בפברואר 2014 נודע לנתבעת, כי נפח הפעילות במשפחתון גדל באופן משמעותי, ובמרץ 2014
פנה המנכ"ל לתובעים
1-2 כדי שתופסק הפעילות, ובעקבות הפניה נפגשו עם הנהלת הנתבעת, ונוכח העובדה שהיה מדובר באמצע שנת לימודים, ותוך שהנתבעת מבקשת לצמצם את הפגיעה בפעוטות ובפרנסת התובעים 1-2 , נאותה להתיר את הפעילות בביתו של התובע 1 עד סוף שנה"ל 2014. וכן חתמו על הסכם עקרונות אשר עיגן את אותן הסכמות, וכאשר התובע 1 נוכח במקום.
בהמשך היו תכתובות בין הצדדים כאשר מצד אחד התובעים כופרים בסמכותה של הנתבעת לנהל ולהתיר את הפעילות בביתו של התובע 1 , ומנגד הנתבעת טוענת להפרת ההסכם.
הנתבעת טוענת כי המשפחתון מונה למעלה מ- 10 ילדים, בדיעבד הסתבר לנתבעת, כי התובעים פתחו משפחתון נוסף וללא קבלת אישורה. כאמור התובע 1 אפשר לתובעת 3, כלתו הנוספת, לפתוח אף היא משפחתון בביתו, וללא כל פניה מוקדמת לקבלת הסכמת הנתבעת, ובהתעלם מהעובדה שמדובר בבית מגורים, וכאשר כל הפעוטות שמגיעים אינם תושבי מקווה ישראל אלא תושבי חולון, וכאשר השיקול המרכזי הינו הקמת עסק לכל דבר ועניין.
נטען כי הקמת משפחתון נוסף יוצר תנועה ערה במתחם, הגדילה את קיבולת הרכבים ויצרה מטרד וסכנה לתלמידי הכפר שנעים בסביבה זו, וכי התובעים הגדילו את מכסת הפעוטות ל-12, דבר שהעצים את הבעיה. נטען כי לנתבעת לא נותרה ברירה, אלא להפעיל את סמכותה וזאת לאחר שהשימוש בביתו של התובע 1 הפך להיות שימוש
עסקי, המנוגד לאופיה ותכליתה של הנתבעת, תוך הפעלת 2 משפחתונים, המשרתים ביחד הורים ל-12 פעוטות, המתגוררים מחוץ לשטחה של הנתבעת, והעמסת נגזרות כתוצאה מפעילות זו על הנתבעת, בתחום האבטחה, בידוק בטחוני בכניסה לכפר, הגדלת נפח התנועה בשטח הכפר, ובפרט בשטח המגורים באופן שמסכן כאמור את תלמידי הכפר.
נטען כי התובעים פועלים בניגוד להסכמות בין התובעים 1-2 לנתבעת, והסכם העקרונות שנחתם בין הצדדים, ההיעתרות לבקשה, תיצור מצב בלתי אפשרי, ופתיחת פתח למציאות בה כל תושב בכפר יוכל להקים עסק מכל סוג שהוא, ללא כל פיקוח ובקרה, וזאת בניגוד לאופי של בי"ס חקלאי והנוגד את הוראות חוק בית ספר חקלאי מקווה ישראל. נטען כי לא זו בלבד שבהתאם לס' 4 לחוק חל איסור על שינוי ייעוד של קרקעות מקווה ישראל. כך בס' 5 לחוק מותר לתת היתר לבניה או לשימוש במקרקעין לכל מטרה שנועדה לקדם את מטרותיו של ביה"ס, כבי"ס חקלאי.

נטען כי לתובע 1 אכן זכות במקרקעין, לפי הנסח שצורף, ואולם תוך הגבלת השימוש במקרקעין לייעודם ולמטרתו של ביה"ס החקלאי. נטען כי התובעים פונים בבקשה בחוסר ניקיון כפיים, שעה שהסתירו את העובדה כי הוצב קראוון, להפעלת המשפחתון, באישון לילה, באופן בלתי חוקי, ללא היתר, ותוך שהוצא צו הריסה לקראוון.
נטען כי ההגבלה הנדרשת הינה סבירה, שכן היא אינה אוסרת מעבר בשטחה ביחס לתובעים עצמם , אלא לזרים, הורי הפעוטות, שלהן אין כל זכות או מעמד כלשהו באדמות הנתבעת.

נטען כי הפעלת משפחתון במתחם מגורים מחייב קבלת היתר לשימוש חורג, בהתאם לחוק התכנון והבניה, וזאת בין השאר להגן על שכנים במקרקעין סמוכים, הסדרת היבטים ציבוריים שונים כגון: היגיינה, איכות הסביבה, פינוי אשפה, וכן בחינת בטיחותם של הפעוטות ורווחתם, ביצוע פעולות כאמור ללא קבלת היתר, מהווה הפרת חובה חקוקה כמשמעותה בסעיף 63 לפקודת הנזיקין.

דיון

ביום 29.7.14, התקיים בפני
דיון במעמד הצדדים, לעניין הצו הזמני שהתבקש, וכאשר ניתן קודם צו ארעי עפ"י צד אחד.

הצדדים הגיעו בדיון להסכמה כלהלן:
"מבלי לפגוע בשום טענה, מוסכם ועל פי המלצת בית המשפט ולעניין ההליך הזמני, ומתוך כוונה למצות בהמשך ניסיון להגיע להסכמה כוללת בתיק, כדלקמן:
בשנת הלימודים הקרובה שמסתיימת ב
- 22.8.15, המבקשים יהיו רשאים להפעיל את המשפחתון, בהיקף של עד 8 ילדים כולל, כאשר החלוקה הפנימית בין המשפחתונים, מסורה לשיקול המבקשים, ואולם בכל מקרה לא יעלה מספר הילדים אצל כלל המבקשים על 8 ילדים כאמור.
הסכמת הצדדים לאמור, בכפוף לכך, שבתוך 15 יום מהיום, כאשר ימי הפגרה נמנים, ייחתם מסמך לגבי כללי הפעלת הגן, במועד ובהיקף המוסכם שצוין לעיל, הכוונה מבלי למצות, וכאשר כל צד רשאי לעורר עניין נוסף שחשוב לו, ובכלל זאת, אופן הכניסה והביקורת בשער הכניסה לבית הספר, חנייה של רכבי הורים, שאלת עלויות נוספות אם בכלל הנופלות על כתפי המשיבה וזקוקות למענה כספי מסוים, עניין פנייה לוועדה מחוזית בקשר לשימוש בבית המגורים, וכן לוועדת חינוך והתקשרויות פנימית במקווה ישראל, ייחודיות המשפחתון לעומת גנים אחרים שבמקום מבחינת חוסר אפשרות לטענת המבקשים לדאוג להסעה מרוכזת בשעה ספציפית, עניינים ביטוחים, וכן בקשה לפנים משורת הדין של המבקשים לאפשר עד לגיבוש הסכמות כוללות או פסיקה בתיק העיקרי, שהייה של עד 10 ילדים במשפחתון המבקשים ונוכח מצוקה אפשרית של ילדים שכבר נרשמו, ומטופלים במקום. כפי שצוין, אין באמור למצות, ככלל הכוונה לייצר מסמך הסכמות זמנית ו/או כולל שיהיה מוסכם על הצדדים לגבי הפעלת המשפחתון באופן זמני או קבוע.
ככל שבתוך 15 יום מהיום, והכוונה שבמועד זה, ימוצה שיח להסדר זמני או כולל בין הצדדים, לא יעלה בידי הצדדים להגיש הודעה מוסכמת לגבי חתימה על מסמך כאמור
או הודעה מוסכמת אחרת.
רשאי כל צד לבקש החלטה סופית בבקשת הסעד הזמני, ועפ"י כלל החומר שבתיק, וכאשר כל צד רשאי לצרף השלמת טענות/סיכומים בכתב ובאורך של עד 4 עמודים לכל צד בצירוף אסמכתאות משפטיות בעניין, הפונה יחד עם הודעתו, והצד שכנגד בתוך 7 ימים מקבלת הפנייה כאמור.
מוסכם כי טענה למצב קיים, ובלתי הפיך, תשקל עפ"י מצב הדברים במועד הסכמה זו, ולא תבוא טענה שהזמן שהוקדש למו"מ שלא צלח, יש בו לחזק את אותו עניין.
כל האמור כמובן, וכפי שצוין מבלי לפגוע בשום טענה ומתוך כוונה להגיע להסכמות פרקטיות שיחסכו זמן והוצאות."

לאחר שמוצו, ללא הצלחה, ניסיונות הצדדים להגעה להסדר מוסכם זמני ו/או קבוע, הוגשו סיכומי הצדדים לתיק , ובדיון יום 4.2.15 הושלם
טיעון הצדדים לעיקרי המחלוקת
בעקבות המגעים להסדר, ולפיו לטענת הנתבעת לא נמצא פתרון מניח את הדעת לבעיית
בטיחות תנועה, קרי מעבר הורי הפעוטות שבמשפחתונים בדרך פנימית וצרה משער הכניסה לבית התובע 1 והמשפחתונים, ברכבים ובשטח בית הספר והפנימיות של הנתבעת, כן הודגש החשש להתפתחותו של מדרון חלקלק, בכל הנוגע להקמת עסקים בתחום מקווה ישראל בכלל, ובתחום שאינו חקלאי בפרט.

התובעים סבורים, שניהול משפחתון, הינו פעילות חינוכית, בדיוק כמו ביה"ס החקלאי המנוהל במקום ע"י הנתבעת, וגנים אחרים שמופעלים במבני הנתבעת ע"י צדדי ג', ושמדובר בהפליית התובעים לרעה, משיקול כלכלי גרידא של הנתבעת שמקבלת שכ"ד מאותם גורמים, ומהתובעים לא.
כמו כן הוצהר ע"י התובעים , שכל מגבלה, או דרישה בטיחותית/תפעולית, שמוטלת על אותם גנים אחרים, המנוהלים ע"י צדדי ג', התובעים מוכנים לקבל על עצמם. נטען גם לפתרון סביר לבעיית הבטיחות בתנועה שציינו הנתבעת וע"י שימוש בדרך עוקפת.
בתום הדיון הוסכם כי הפסיקה שתינתן עפ"י החומר הקיים בתיק, תהיה פסיקה סופית בתיק , וכן נקבע מועד לביקור בית המשפט במקום, שנערך ביום 12.2.15 ולגביו קיים בתיק פרוטוקול.

המסגרת הנורמטיבית
כיום אין חקיקה ראשית המסדירה ניהול משפחתונים.
הצעת חוק הפיקוח על מעונות-יום לפעוטות, התש"ע 2010 , מגדירה פעוט כילד עד גיל שלוש (מי שטרם מלאו לו 36 חודשים ב 1- בספטמבר של אותה שנת לימודים) וקובעת כי מסגרות לגיל הרך ששוהים בהן שבעה פעוטות או יותר יהיו חייבות ברשיון להפעלת מעון-יום לפעוטות. הרשיון יינתן בתנאים מסוימים שייקבעו בתקנות לחוק.."
ראה: "הפיקוח על מסגרות יום לפעוטות – חלק א' - מאפייני המסגרות הפרטיות לגיל הרך וההיתרים הנדרשים מהן"
מתוך אתר הכנסת – מרכז המחקר והמידע , 14.3.11 .

בתא(ראשל"צ) 3444/05 ספטון אלונה נ' קכמן שולמית [פורסם בנבו] , נדונה תביעה לאסור הפעלת וסילוק יד מרכוש משותף של שני גני ילדים , הכוללים 17 ו-18 ילדים שהתקבלה, ובשל היעדר היתר עפ"ר הוראות חוק התכנון והבניה לשימוש חורג בדירת מגורים , תוך קביעה כי מדובר בהפרת חובה חקוקה העולה כדי רשלנות כלפי התובעת באותו תיק.
נאמר שם בין השאר בעמ' 1 כי:

"אין להקל ראש בחשיבות ההיתר לשימוש חורג. במסגרת הבקשה לשימוש חורג תיבחן הרשות את הבטיחות והרווחה, ליתן הנחיות ולהטיל מגבלות. מקום בו מדובר ב"משפחתונים", קיים אינטרס ציבורי בקיומם בתוך שכונות מגורים. על כן מקובל, כי משפחתון קטן המונה מספר קטן של ילדים, ייחשב למעין "משפחה ברוכת ילדים" ולא יזקק להיתר לשימוש חורג.
במקרה דנן, אין מדובר במשפחתון קטן, אלא בשני גני ילדים, באחד 17 ילדים ובשני 18 ילדים. הנתבעת הואשמה והורשעה בעבר בעבירה של שימוש במקרקעין בחריגה מהיתר."

וכן אוזכרה פסיקה המדגישה חשיבות משפחתונים לגיל הרך, בשכונת מגורים כאינטרס ציבורי, וכאשר מקובל כי משפחתון קטן, המונה מספר קטן של ילדים, ייחשב מעין "משפחה ברוכת ילדים", ולא ייזקק להיתר לשימוש חורג, שם בסעיף 11 עמ' 4 לפסק הדין:

"כמובן, מקום בו מדובר ב"משפחתונים" לגיל הרך, קיים אינטרס ציבורי בעצם קיומם בתוך שכונות מגורים, לרווחת ההורים וילדיהם (ר', למשל:
עת"מ (תל-אביב-יפו) 14/98
אוסקר ואח' נ' לוריא סיגל ואח', תק-מח 1998(2), 29828). על כן מקובל, כי משפחתון קטן, המונה מספר קטן של ילדים, יחשב למעין "משפחה ברוכת ילדים" ולא יזקק להיתר לשימוש חורג (ר', למשל:
ע"פ (נצרת) 846/01
הרצל משה ואח' נ' הועדה לתכנון ובניה, תק-מח 2002(2), 21934). ואולם במקרה שלפנינו אין מדובר במשפחתון קטן כלל ועיקר, כי אם בשני גני ילדים המנוהלים באותו בנין, ואשר כל אחד מהם מכיל כמות גדולה למדי של ילדים -- 17 ילדים באחד, ו- 18 ילדים באחר. אין זה המקרה שבו יש מקום לפטור מלכתחילה מן הצורך בהיתר לשימוש חורג.

בע"פ (נצרת) 846/01
הרצל משה ואח' נ' הועדה לתכנון ובניה
,

[פורסם בנבו]
שעסק בשאלת מתן היתר לשימוש חורג לפעוטון בו נמצאים 18 זאטוטים בגילאים 1-3, נאמר שם בסעיפים 8 ו- 9, בעמ' 4 לפסק הדין, כי:

"אין להתעלם מכך שהשימוש במבנה על ידי משפחה ברוכת ילדים שונה מהשימוש בו לצרכי פעוטון.
מספר רב של זאטוטים עלול לגרום למטרד. כמו כן, יש צורך בהתאמת המבנה; יש גם צורך בסידורי חניה מתאימים מחוץ למבנה. משום כך, התפתחה פסיקה עניפה של ועדות ערר על פיה ניתן אישור לשימוש חורג לפעוטון תוך הגבלת
שעות ההפעלה, מספר הילדים ואורך תקופת השימוש.

יש לציין כי אין במדינת ישראל כל הסדר, מוניציפאלי ממשלתי או אחר, לניהול פעוטונים. המדינה טרם דאגה ליצירת מסגרת משפטית רשמית להגדרה וטיפול בענין הפעוטונים ובהיבטים הקשורים בו. יתכן מאוד והסיבה לכך היא שהמחוקק סבר כי שימוש במבנה לצורך הפעלת פעוטון בן מספר קטן של
ילדים אינו שונה שוני מהותי משימוש במבנה על ידי משפחה ברוכת ילדים. אולם, אנו מסכימים עם הגישה האומרת כי מספר גדול של פעוטים יכול להפוך לאיכות ולהשפיע על אופי השימוש"

וכן הוכרע לגופו, כי באותו מקרה, מעון יום פרטי
ניתן להפעלה על פי התכנית, החלה על המבנה נשוא הדיון, והגם שהדבר לא צוין בה במפורש, ואולם ערעור מפעיל המעון על סגירתו נדחה כלהלן:

"אולם, בפירוש המילה "מגורים" אין מקום לכלול פעוטון המשמש למטרות רווח והכולל 18 פעוטים. לא ניתן להתעלם מהסממנים המסחריים והציבוריים של הפעוטון נשוא הדיון שנועד ל- 18 ילד, הן על פי הגישה המקלה, ולמרות העדרה של הוראה חוקית הקובעת אימתי הופך שימוש בלתי חורג של קבוצה קטנה של פעוטים לשימוש חורג.

אנו מסכימים עם הדעה כי איסור הפעלת פעוטונים באיזורי מגורים מהווה גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה. זהו צורך אמיתי וחיוני וראוי שיתקיימו פעוטונים בכל סביבת מגורים לשרת את כל דיירי האיזור, למרות שקיומם עלול להפריע לשכנים קרובים. סגירת פעוטון במקום אחד והעברתו למקום אחר שגם הוא יהיה באיזור המגורים לא יפתור את הבעיה. לפיכך, יש מקום להתיר שימוש חורג כאשר המבנה שנועד לשימוש החורג עונה על הקריטריונים שיש בהם כדי לשמור על בטיחות הפעוטים, רווחתם ועל הוראות
חוק התכנון והבניה
, וזאת מבלי לפגוע פגיעה של ממש בשכנים הגובלים ובלבד שהמבנה המיועד יענה גם על התנאים הספציפיים הקבועים בתוכנית החלה על המקום."


לעומת זאת, ב- עת"מ (ת"א) 14/98
נח אוסקר נ' לוריא סיגל
[פורסם בנבו]
נדחתה בקשת העותרים לביטול החלטת ועדת הערר, שאישרה החלטת הועדה המקומית למתן היתר

לשימוש חורג בקוטג' טורי פינתי באזור מגורים ברחוב מסילות 10 בראשל"צ, לצרכי הפעלת פעוטון שנועד לשרת 25 ילדים
.

בית המשפט עמד שם, בעמ' 12, על האינטרס הציבורי בקיומו של פעוטון, והעדרה לעיתים של אלטרנטיבה אחרת, והגיע לתוצאה לאחר איזון האינטרסים הרלוונטיים לשיטתו באותו מקרה.

ב- תא (חי') 33194-05-11 נציגות הבית המשותף ברחוב זמנהוף 35, חיפה נ' צפורה כהן [פורסם בנבו]
מציין כב' השופט רובס כי, צהרון וקייטנה ל- 35 ילדים, אינם ניתנים להקבלה למעין "משפחה ברוכת ילדים". מדובר באופן ברור בשימוש חורג, שאינו עולה בקנה אחד עם הוראות התכנית החלה , ושעה שמדובר בבית מגורים.

מהאמור עד כאן עולה שלתכנית החלה על המבנה, בו מבקשים לנהל משפחתון, רלוונטיות, וכן למספר הילדים השוהים במשפחתון, שמדובר באינטרס ציבורי בקיום פעוטונים ומשפחתונים בשכונות מגורים, ונוכח הצורך בכך ובהעדר חלופה אחרת, וכאשר הרשות המוסמכת, בבואה לשקול מתן היתר לשימוש חורג, וכאשר אין מדובר במספר ילדים מצומצם, כמשמעה של משפחה מורחבת, צריכה לאזן בין האינטרסים השונים, ובכללם, אך לא רק, ביטחון הפעוטות, מניעת מטרד, התחשבות בשכנים, הזיקה שבין מפעיל הפעוטון למבנה בו מתנהל ולסביבה, צרכי הפרנסה של המפעיל וצרכי ההורים.
ככלל, וכמו כל שיקול מנהלי, על השיקולים בעניין להיות סבירים, הוגנים ונעדרי שיקולים זרים.



בענייננו, מדובר כאמור במשפחתונים פרטיים במתחם בית הספר החקלאי מקווה ישראל .

חוק בית הספר מקווה ישראל תשל"ו – 1976 קובע:
בסעיף 2 :
" מטרותיו של בית הספר הן לחנך נוער בישראל לחיי חקלאות ולהתיישבות, ולהקנות לו השכלה כללית, וכן תרבות יהודית וחינוך עברי בהתאם למורשת ישראל, כמקובל במוסדות החינוך במדינה"

וכן בסעיף 4:
" (א) המקרקעין המפורטים בתוספת מיועדים לשימוש בית הספר ואין לשנות את יעודם זה אלא לפי יזמת שר ובאישור שרי החינוך והתרבות, החקלאות והפנים, וועדה משותפת של ועדת החינוך והתרבות וועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת.
(ב)הועמדו לשימוש בית הספר מקרקעין בנוסף על המפורטים בתוספת, רשאים השרים והועדה המשותפת כאמור בסעיף קטן (א) לקבוע שדינם יהיה כדין המקרקעין שבתוספת.
(ג) לא יהיה תוקף לכל עסקה במקרקעין האמורים הטעונה רישום, לא יינתן צו אכיפה בשל התחייבות לעשות בהם עסקה כזאת ולא תירשם הערה ביחס להתחייבות כזאת, אלא אם שר הפנים ושר החינוך והתרבות אישרו את העסקה או ההתחייבות."

נוכח חקיקה זו,
ונספחים 2-4 לתגובת הנתבעת (הסכם יסוד, תעודת התאגדות, שטר החכירה וחכירת המשנה), עולה כי מתחם הנתבעת הינו מתחם ייחודי המשתרע על 3,000 דונם לפחות, ובא לשמר פעילות חינוך לחקלאות שהחלה במקום בשנות ה -70 של המאה ה-19, ע"י קרל נטר, וקיבלה גושפנקא בחוק האמור, ויישומו.
מאידך, לא נסתר כי מדובר כטענת התובעים בשטח גלילי שע"פ הגדרתו בויקיפדיה
הוא:
" אזור

שאינו

מצוי

ב
תחום

שיפוטה

של

שום

רשות

מקומית
.
בדרך

כלל
,
שטחים

גליליים

מצויים

באזורים

שלא

מתגוררים

בהם

תושבים
,
אך

בחלקם

יש

כפרים

בלתי

מוכרים
, חוות

בודדים
,
או

מבני

מגורים

בודדים
.
שטחים

גליליים

מהווים

כ־
5%
משטחי

מדינת

ישראל
.
"



ולגבי שטחים אלו נאמר בהמשך כי :
"השטחים

הגליליים

נוצרו

כתוצאה

משתי

סיבות

עיקריות
.
סיבה

אחת

היא

חוסר

בהירות

וטעויות

בפירוש

המפות

שהותירו

אחריהם

ה
בריטים
,
ושלא

תוקנו

מעולם
.
סיבה

שנייה

היא

קביעה

מכוונת
,
כפי

שנעשה

לגבי

בתי

הזיקוק
,
מתקנים

מסוימים

של

חברת

החשמל
, מקווה

ישראל

ו
נמל

התעופה

בן
-
גוריון
.
בדרך

כלל
,
הדבר

נעשה

כדי

להבטיח

את

פעילותו

התקינה

של

מתקן

בעל

חשיבות

לאומית
,
מבלי

ששיקולים

מקומיים

ישפיעו

עליו
.
מאחר

שאין

שלטון

מקומי

בשטח

הגלילי
,
מצד

אחד

אין

גוף

שבסמכותו

להתקין

ולאכוף

חוקי

עזר

או

להטיל

תשלום

ארנונה
,
ומצד

שני

אין

מי

שמספק

שירותים

לתושבים

ולבתי

העסק

המצויים

בו
.
ההסדרה

היחידה

של

שטחים

גליליים

ב
חקיקה

ראשית

מצויה

ב
חוק

התכנון

והבנייה
,
שבו

נקבע

כי

המוסד

התכנוני

המוסמך

בשטח

הגלילי

הוא

ה
וועדה

המחוזית

לתכנון

ולבנייה
.
רישוי

עסקים

מתבצע

בפועל

על

ידי

משרד

הפנים
.
מאז

שנות

ה
-90

המגמה

הרווחת

במשרד

הפנים

היא

לפעול

לסיפוחם

של

שטחים

גליליים

לרשויות

מקומיות
.
כך
,
למשל
,
סופחה

רמת

בקע

ל
באר

שבע

ובתי

הזיקוק

סופחו

ל
חיפה
"

הכרעה
בהתייחס לטענות הצדדים והמסגרת הנורמטיבית שפורטו לעיל, אני מחליט בעניין שלפני כי:
לנתבעת הסמכות במסגרת ניהולה ופיתוחה את בית הספר החקלאי מקווה ישראל, ועל סמך החוק בעניין , ההסכם,
נספח 2, בין כל ישראל חברים (כי"ח) לבין המדינה, נספח 3, תעודה לאיגודה ורישומה של החברה מקווה ישראל – כל ישראל חברים ונספח 4, חוזה חכירה ותוספות בין המינהל לבין החברה, לעשות שימוש באדמות המוחכרות לצורכי בית הספר החקלאי מקווה ישראל, ובכלל זה להציב שער כפי שקיים בכניסה למתחם, הכולל בידוק, לפי הצורך, של נכנסים ויוצאים מן השער, לתוך המתחם של בית הספר, ומעבר לאותו שער כניסה שבשליטת הנתבעת, וכדין, לפי קביעתי,שם מצויים בית הספר והפנימיה ומבני ציבור, שטחים חקלאיים , וכן שכונת הבתים הפרטיים, בה נמצא גם בית התובע 1, שבעבר שימשו למגורי עובדי בית הספר, ובמהלך הזמן נחתמו לגביהם חוזי חכירה בין המחזיקים דוגמת התובע 1 למינהל.

לתביעה צורף נסח טאבו (נספח א' לתביעה), בו רשומה החכירה האמורה, לתביעה לא צורף שטר תנאי החכירה עצמו (והדבר לחובת התובעים). מכל מקום, בראש הנסח בטרם רישום הבעלות של המדינה, וחכירת התובע, לפי שטר שכירות מ- 2007 נרשם כך:

"המקרקעין מיועדים לשימוש בית הספר החקלאי מקווה ישראל

ראה שטר: 9609/76-1 מיום: 22/11/76"
.

משמע קיימת זיקה הדוקה בין הנתבעת ובית הספר החקלאי, מקווה ישראל, למקרקעין, שכונת המגורים בו נמצא בית התובע 1, הן בפועל בשטח, והן רישומית בנסח. מכיוון שכל שטח מקווה ישראל הינו שטח גלילי, בית התובע 1, המצוי בשכונת בתי העובדים, גם הוא נעדר סמכות מוניציפאלית רגילה, ובפועל מתקיימים בין הצדדים הסדרים שונים, לאפשר שגרת חיים שוטפת.
ככלל, אני סבור שלנתבעת, נוכח מעמדה הייחודי שפורט, סמכות לקבוע נהלים, לעניין הכניסה למקרקעי המתחם, ואף לאסור כניסת רכבו של מי שמבקש להשתמש במקום בשירותי עסק, שהפעלתו אסורה לפי חוק מקווה ישראל, או שטרם אושרה על ידי הגורם המוסמך בעניין, שהוא ראשית, הנתבעת עצמה, ונהלים שנקבעים לגבי הפעילות השוטפת במקום, וברובד
הנוסף, אישור הנדרש לפי כל דין, כגון אישורי ועדות תכנון ובניה, או רישוי עסקים ולפי דין.

איני מקבל שעקב ה"וואקום" הנטען בתביעה, והיות ומדובר בשטח גלילי, אין לנתבעת סמכות למנוע כניסת אנשים למתחם בית הספר, ושדרכו מגיעים לבית התובע. ובהעדר קביעת רשות שלטונית אחרת. מאידך , מובן שסמכות הביקורת בכניסה, צריכה להיעשות על פי קריטריונים ידועים, סבירים וברורים.

ככלל, מניעת כניסת רכבים למתחם בית הספר, ומעבר לשער המדובר, הינה בסמכות הנתבעת. לאו דווקא בהקשר של סינון מבקרים או באים לעסק שאינו רצוי לנתבעים, אלא בשל עצם זכותה, למנוע תנועת רכבים פרטיים במתחם בית הספר וככל הניתן. כן לא נשמעה, ובצדק, טענה שלתובע עצמו ומשפחתו נאסרה הכניסה דרך אותו שער, נהפוך הוא, יש להניח שהתובע ומשפחתו נהנים מקיום אותו שער וביקורת בכניסה, שכן גם ביתם מצוי באותו מתחם. בסופו של דבר, הכל שאלה של מידה, ולנתבעת בהיותה המתפעלת של בית הספר ושטחי הקרקע במקום, המבונים והחקלאים, הסמכות למנוע כניסת רכבים למתחם, ולמעט של המורשים ותושבי ועובדי המקום.

השאלה שבפני
, האם בנסיבות הקונקרטיות של הפעלת
2 משפחתונים , בהיקף כולל של עד 10 פעוטות, בשניהם יחד, על ידי שתי כלותיו של התובע, בבית המגורים שבקניינו, מופעלת הסמכות הכללית שציינתי לעיל, שקיימת לטעמי, לעניין בקרת הנכנסים בשער המתחם, כדין.

לפי הפסיקה שצוינה לעיל, לעניין הפעלת פעוטון בדירת מגורים, ובהתחשב במספר הכולל הנמוך יחסית של הפעוטות (10) ושגילם נמוך משלוש, והאינטרס הציבורי שבקיום פעוטונים, לרווחת הזוגות הצעירים שבסביבה, וכאשר מדובר בבית ששימושו למגורים, וקיימת זיקה ישירה בין הפעלת הפעוטון לבעל הקניין, בעלים וכלות, וכאשר ככלל הטיפול בפעוטות המדוברים הינו בהקשר של חינוך במובנו הרחב, והגם שאינם בגיל נוער, ניתן לקבוע שאין מקום לשלול הפעלת משפחתון בהיקף של עד 10 פעוטות בבית מגורי התובע 1.
ואולם, זכות זו כפופה לכללי התנהלות שהנתבעת רשאית לקבוע, ובכלל זה, אך לא רק, לעניין סידורי התנועה, הכניסה והבטיחות, שבין שער הכניסה שבפיקוח הנתבעת, לבית התובע 1.
בעניין זה הסכם העקרונות בין הצדדים מיום 12.3.2014, נספח 10 לתגובה, מהווה מענה מתאים, לכאורה,
ובכפוף לכך שבסעיף ד' ישונה מ- 5 פעוטות ל- 10 פעוטות, ושההורים הנכנסים בשער יחתמו על נוהל תנועה במקום, ומי שלא יכבדו, תיאסר כניסתו החוזרת.
זכות הביטול של הנתבעת תישמר, ואולם לא תהיה מוחלטת, אלא כפופה לקיום מטרד, או מניעה קונקרטית אחרת בכלל, בקשר למשפחתון
ו/או למי מבאיו.

למען הסר ספק, אין באמור להוות היתר לפתיחת עסק אחר, מכל מין וסוג, בבתי המגורים שבשכונה האמורה, ואין באמור למנוע מן הנתבעת לפנות לוועדת התכנון והבניה הרלוונטית ו/או לגורמי רישוי רלוונטיים להפעלת משפחתון, ולדרוש פעולתן לקבלת אישורים לפעילות המשפחתון, גם במתכונת המצומצמת שצוינה, והכל על פי שיקול דעת הגורם המינהלי הרלבנטי.

ככל שתהיה מחלוקת לגבי נוסח סופי של מסמך העקרונות, ולא ייחתם במועד שייקבע להלן, ונוכח הצהרת התובעים בדיון האחרון, יחולו עליהם, בהקשר של הפעלת המשפחתון כל ההוראות כפי שקיימות בהסכם שבין הנתבעת לגנים אחרים, המופעלים בשטח הנתבעת, על ידי צדדי ג'. ולנתבעת תהיה הסמכות להפעיל סנקציות כנגד המשפחתון שבהפעלת התובעים ו/או ביחס למי מן ההורים, כפי שמוקנות לה באותם הסכמים.

סוף דבר
נוכח האמור, אין מקום לקבלת הבקשה או דחייתה,
אלא על הצדדים לפעול לחתימת הסכם עקרונות מעודכן ומוסכם, ובתוך 90 יום מהיום, ולעניין הפעלת המשפחתון, ושיכלול עד
10 פעוטות, בשני המשפחתונים גם יחד. בהעדר הסכם חתום יחולו על הפעלת המשפחתון אותן הוראות וכללים, שחלים לעניין הפעלת הגנים האחרים, שבמתחם הנתבעת, ומופעלים על ידי צד ג'.
הצו הארעי שניתן בזמנו בתיק מבוטל, אך לא מתוך כוונה לאפשר מניעת כניסת מאן דהוא מחר, אלא מתוך כוונה , שהצדדים, כמוסד חינוכי ותיק, והתובע 1 כתושב ותיק, ישכילו לגבש הסכם עקרונות ראוי, ויישום בפועל של הנפסק כאן , תוך שמירה וכיבוד כללי התנהגות ראויים, מצד כל הנוגעים בדבר, לרבות הורי הפעוטות, המגיעים לשערי הנתבעת.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות.





המזכירות תשלח את
פסה"ד לב"כ הצדדים.


ניתן היום,
א' תמוז תשע"ה, 18 יוני 2015, בהעדר הצדדים.
















א בית משפט שלום 28171-07/14 יעקב צור, סיגלית צור, סוניטה צור נ' בי"ס חקלאי מקווה ישראל (פורסם ב-ֽ 18/06/2015)











תיקים נוספים על יעקב צור
תיקים נוספים על סיגלית צור
תיקים נוספים על סוניטה צור
תיקים נוספים על בי"ס חקלאי מקווה ישראל




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט